שיעור 6 במגילה

- - - לא מוגה! - - - 

שיעור שישי במגילה.

ונשלוח ספרים מיד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים מנוער ועד זקן טף ונשים יום אחד.

ושלושה עשר לחודש שנמחסר וחודש אדר ושללם לבוז.

בפסיק תא רבתי פרק י״ג מה ראה הקדוש ברוך הוא לנהוג עם עמלק במידת אכזריות?

תמחה את זכר עמלק.

וכן ציוון לשאול והמדת מאיש ועד אישה מעולל ועד יונק.

זה נשמע כאילו אכזריות להרוג את כולם מקטן ועד גדול.

למה הקדוש ברוך הוא ראה לנהוג עם עמלק במידת אכזריות כזאת?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא, אקדים לו לעמלק ממה שעתיד לעשות.

גלוי וידוע לפניי,

האח הוא עתיד לגזור על ישראל להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים

מנוער ועד זקן טף ונשים ביום אחד.

לקח ציווה הקדוש ברוך הוא והמדת מאיש ועד אישה ותמחה את זכר עמלק.

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא הקדים לו ממה שהוא עתיד

לעשות לעם ישראל.

פצ'קנה כתב להינתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה.

ארצים יצאו דחופים מדבר המלך, והדד ניתנה בשושן הבירה

והמלך והמן ישבו לשתות

והעיר שושן נבוכה.

והמלך והמן ישבו לשתות.

במדרש באסתר רבה זן כא אמר רבי חנין

מנדא אמר רחמנא ותרן הוא התוותרון מעוהי.

מי שאומר שהקדוש ברוך הוא ותרנו ומוותר לחוטאים על החטאים שלהם בלי תשובה

ובלי כפרה

ובלי מעשים טובים,

יופקרו ביניהם מעב למשחיתים,

שבכך הוא מורה היתר לעצמו ולאחרים לחטוא בדעה שהשם יוותר ויסלח ללא משפט.

אבל מידת רחמיו של הקדוש ברוך הוא שהוא

מעריך רוחם וגבה דידיהם.

הקדוש ברוך הוא לא מוותר,

הוא רק מעריך את אפו ולבסוף גובה את שלו.

על כן אמר להם הקדוש ברוך הוא לשבטים בני יעקב

אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה

כך אני אעשה לכם

בבוא העת.

זהו שכתוב והמלך והמן ישבו לשתות

במידה כנגד מידה

כשנתמלאה הסאה בעמון שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

אז כמו שהשבטים ישבו לאכול ולסעוד

בשעה שזרקו את יוסף לבור,

כך ישבו בשעה שיש גזירה על היהודים.

אחשוורוש והמן ישתות.

אז רואים שהקדוש ברוך הוא לא מוותר, אלא

דוחה, מאריך, מאריך, מאריך, אבל בסוף הוא גובה.

בתרגום שני על הפסוק,

פצ'קנה כתב להינתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה.

אז מתורגם כך, להודיע אותך כי מידה במידה לא בטל.

אתם ראיתם אחי יוסף על שמכרו לארץ נוכריה,

בני בניהם נמכרו לארץ נוכריה,

ובנימין לא השתתף עם אחיו במכירה,

משום כך יצאו מבני בנם מושיעים לישראל,

והם מרדכי ואסתר.

אז רואים שמידה כנגד מידה לא בטלה.

והעיר שושן נבוכה במדרש.

מה היה הצער שהעיר שושן נבוכה?

אלא היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש לקחת לו ליטרה בשר,

הולך לקחת

ליטרה בשר מהאטליס של היהודים,

או אגודה של ירק, הולך לקנות פטרוזיליה, כוזברה.

היה פרסי חונקו.

אחד מאנשי העיר שושן היה פוגש בשוק יהודי כזה,

עם הכסף, חונק אותו בגרון,

ואומר לו למחר, איי-איי-איי, כשיגיע היום הנכתב

באגרות של המן, אני אורג אותך ומבזבז את ממונך.

אני אבזוז את כל הכסף שלך.

זה מה שכתוב, והעיר שושן נבוכה.

לא רק בגלל הבשורה שהאגרות

עתידות

להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהודים,

אלא מיד כבר פגעו בהם.

מרגע שנתפרסם שהולך לצאת אגרות,

כבר הפרסיים תפסו את היהודים, התחילו להתעלל בהם.

ובמדרש חסרות ויתרות כתוב,

נבוכה חסר ו״ו,

שכולם היו בוכים.

בעיר שושן נבוכה כולם בכו, נבוכה ללשון בכי.

כולם היו בוכים, גם היהודים וגם הגויים.

וזה הכוונה בפשטות מה שמובא במדרש פנים אחרים בנוסח ב' פרשה ג',

שהקדוש ברוך הוא

הפיל בחייה וערבוביה בשושן.

אישה הולכת לשטוח פירות ונפלה מן הגג ומתה.

אדם הולך לשאוב מים מהבור ונופל ומת.

שנאמר והעיר שושן נבוכה.

אישה הייתה עולה פרסייה לשטוח את הפירות שלה על הגג,

הייתה נופלת ומתה.

פרסי היה הולך לקחת מים מן הבור,

היה נופל תוכו.

אז לא רק יהודים בחו,

הקדוש הוא דאג שגם הפרסים יבכו.

אתם חונקים אותם, אתם מאיימים עליהם, אתם שמחים בצרתם,

התחילו אסונות.

מכל אחד מהם גם כן.

מאז יצא שכולם בוכים.

מהעיר שושן נבוכה מלאה בכי,

גם יהודים וגם גויים.

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

מהילקוט באסתר ד' כתוב, וכי עצמו ידע,

רק הוא ידע.

מה לא כל העיר ידעה?

מה הרי כתוב מהעיר שושן נבוכה?

אלא מה ידע?

ידע לרפות את המכה.

ידע מאיזה חטא הם לקו.

מה היה החטא שגרם להם את הצרה הזאת,

והוא שאכלו בשולי גויים.

אתם שומעים? גזירה של קליה על כל עם ישראל בגלל בשולי גויים.

זאת אומרת, אוכלים אוכל כשר,

אבל מי המבשלים? גויים.

דבר אחר, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

אמר, יודע אני,

שנגזרה עליהם קליה מיום שקרעו לצלם של נבוכדנצר,

שנאמר,

זובח לאלוהים יאחורם.

אז זאת אומרת,

מי שקורא על הצלם, מתחייב מאיתה.

ובמדרש בלקח טוב, בפרשת ד' א',

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, וכי עד עכשיו לא היה יודע,

הרי פורסם, והעיר שושן נבוכה,

אלא שלא היה מתיירא.

עד שבא אליהו ואמר שהסכימו למעלה.

יש גזרה למעלה, לא יעזור לך.

ואז ויקרא מרדכי את בגדה, מה עשה? קיבץ כל תינוקות של בית רבן

ועינה אותם מלחם ומים והלבישו את המסקים.

כי מפי עוללים ייסדת עוז.

זאת אומרת,

כל זה,

הוא הבין שרק התינוקות של בית רבן יוכלו להאציל.

ובתרגום בפסוק הזה כתוב,

ומרדכי ידע

על ידי אליהו הכהן הגדול את כל מה שנעשה בשמי מרום,

ומה שהם נתחייבו עם בית ישראל להישמד מן העולם.

על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש,

ושלח אדון העולם את אליהו הכהן

הגדול להגיד למרדכי

שיעמוד ויתפלל לפני אדון העולם על עמו.

וכאשר ידע מרדכי,

קרע את מלבושיו

ולבש לבוש של שק על בשרו,

והניח אפר על ראשו וזעק זעקה גדולה ובכה במרינות נפש בקול עצוב.

ובמדרש באסתר

באה זן יו דלת, כיוון שראה מרדכי כך

שאחשוורוש גזר עליהם

שיבואו כל היהודים לסעודתו וחפץ ולהחטיאם

עמד מרדכי והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשוורוש

שהוא לא יזמין אתכם כי אם

להכשיל אתכם בעבירה וללמד עליכם קטגוריה לפני הקדוש ברוך הוא, אל תלכו

ואז יהיה פתחון פה עם מידת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא

ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה

אמר רבי ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות מבני ישראל הלכו לבית המשתה ההוא

ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו בכל מיני עבירות

מיד עמד שטן ולשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו ריבונו של עולם

עד מתי תדבק באומה הזו שהם מפרישים לבבם ואמונתם ממך

הם מסירים את לבבם ואמונתם ממך עם רצונך אבד אומה זו מן העולם

כי אינם באים בתשובה לפניך

אמר לו הקדוש ברוך הוא תורה מטעה עליה

מי יעסוק בה?

אמר לפניו ריבונו של עולם תסתפק בעליונים

רק המלאכים יעסקו בתורה

וגם השווה דעתו למחות את ישראל. אז הקדוש ברוך הוא

באותה שעה השווה דעתו עם השטן

למחות את ישראל

שכן בשעה ההיא אמר הקדוש ברוך הוא למה לי ומה שבשבילה הרביתי אותותיי ומופתיי

להגן עליהם, להכות כל הקמים עליהם לרעה

כמו שהיה בפסוק שחרון אף השם היה בישראל הוא אמר

אמרתי אפיהם אשביתה מאנוס זכרם

אני אזרע אותם לכל פינה אפיהם בכל פאה ופאה אני אזרע אותם והמחה זכרם מקרב בני אדם

מיד אמר הקדוש ברוך הוא השטן אבל היא מגילה ואכתוב עליה גזירת כלא יעלם באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה כן

מיד יצאה התורה בבגדי האלמנות

ונתנה כל אביב חי לפני הקדוש ברוך הוא

וגם מלאכי השרת צעקו לכל בחייתיו ואמרו לפניו ריבונו של עולם אם ישראל בטלים מן העולם

אנו למה אנו צריכים אנחנו לא נתקיים בעולם

שנאמר בישעיה ל״ג ז״ן הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבקיול

וכיוון ששמעו חמה ולבנה כך אספו את נוגהם

דהיינו לא הפיקו את אורם שנאמר על בי שמים קדרות ושק אסים כסותם

באותה שער אצליהו זכו לטובי ועלה אצל אבות העולם אברהם צביע יעקב אצל משה בן עמרם

ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה

והיה אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויים בה

כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמיים וארץ ובכל צבע המרום בוכים במרר

ואתם עומדים מנגד ודוממים ואינכם משגיחים

אמרו לפניו מפני מה

נגזרה הגזירה הרעה הזאת על ישראל אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש

בעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם לבית זכרם

אמרו לו אברהם צביע יעקב אם הם עברו על דעת הקדוש ברוך הוא ונחתמה גזירתם

מה אנו יכולים לעשות?

חזר איוב ואמר לו למשה

אה רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל

להשיב החמם עליהם

וביטלת גזירתם לבלתי הושחית שנאמר ויאמר להשמידם לולא משה בחירו

עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו והשחית ועתה מה תענה על הצרה הזאת?

והרי מתקיים עכשיו הפסוק כי באו בנים עד משבר

וכה אין ללדה

אמר לו משה לאליהו כלום יש אדם וכי יש אדם כשר באותו הדור שיגרם לתפילתו?

אמר לו יש צדיק אחד בהם ושמו מרדכי

אמר לו לך והודיעו

לך והודיעו כדי שיעמודו משם בתפילה ואני מכאן

זאת אומרת יש גזירה שנחתמה למעלה

אני אעמוד מפה

בין השמיים ומן הארץ ונבקש רחמים עליהם בפני הקב' ברוך הוא אמר לו אליהו למשה

רועה נאמן

כבר נחתבה ונחתמה איגרת קלעה לישראל

מאחר חיתום גזר הדין ננעלו שער התפילה על אותו דבר

אמר לו משה אם בתית

היא חתומה תפילתנו נשמעת

ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא שיהיה

אמר לו אליהו למשה

בתית היא חתומה אמר לו משה רבנו אם כן לך וודיע למרדכי

מיד הלך וודיע למרדכי זה שכתוב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה

ויקרע מרדכי את בגדיו

ויזעק זעקה גדולה ומרה

בגמרא במגילת ט״ו

ומרדכי ידע את כל שנעשה ויזעק זעקה גדולה ומרה

מה אמר? מה אמר? מה זעק מרדכי?

רב אמר גבה המן מאחשוורוש ככה היה זועק, צועק

שהמן גבה מאחשוורוש שמלאו לבוא לדבר לדבר

מה שעלה עליו אחשוורוש

ושמואל אמר גבר מלכה אלה ממלכת הטאה בלשון נקייה

זאת אומרת כביכול

גבר המלך התחתון חס ושלום על מלך עליון וואי וואי וואי וואי הוא בהגדות מרשע ומבאר

שזעק זעקה מרה על הגדולה שניתן ונתן לו אחשוורוש

כמו שכתוב גידל המלך אחשוורוש את המן

שגידלו על עצמו

ודאמר ומה שאמר שמואל גבר מלכה אל העם

פירש רש״י כינוי ולהפך

אבל אם כן נמצא שתיחא מרדכי דברים כלפיהם הלאה

על כן יש לפרש כפשטי דאחיקה אמר הגם שגידל

וגדל מלכת הטאה וגידל אותו את המן

גבר מלכה אל העתיד גבר מלכות שמיים להשפילו ואמר כן מזרח תפילה ונבואה

בפרקי דרבי נחזר פרק נ׳ מביא והיה צועק ואומר ריבון העולמים

לא נשבעת לאבותי להרבות זרעם ככוכבי השמיים

ועכשיו נתת אותם כצאן טבחה

ובמדרש באסתר הבאחת זן כתוב על אותה צרה עמד מרדכי לבקש ולהתחנן ויתפלל מרדכי לה' ויאמר

גלוי וידוע לפני כיסא כבודיך אדון העולמים כי לא מגבות לב

ומרומעין עשיתי אשר לא השתחוותי להמן כי מיראתך פעלתי זאת לבלתי ישתחוות לו

כי יראתי מפניך לבלתי תתכבודך לבשר ודם

ולא רציתי להשתחוות לזולתך כי מי אני אשר לא ישתחווה להמן

אל תשוחט עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו

מי אני אשר לא ישתחווה להמן שהוא שר המלך

ואני לא אחוש על תשועת עמך ישראל כדי להסיר את חמתו מעליהם בגללי אני הייתי מוכן ללחוך לו את מנעל רגליו וכל מה שעשיתי

זה בשבילך ריבונו של עולם שלא להשתחוות לבשר ודם

ועתה אלוהינו אצילנו נא מידו ויפול בשחת אשר קרה

וילחט ברשת אשר טמן לרגליך חסידיך וידע עמאן המרגיז הזה

שאמר מאחר שנבוכדנצר החריב את בית המקדש שוב לא יגאלו

איי איי איי וידע הרשע עמאן המרגיז הזה כי לא שכחת את ההבטחה שהבטחתנו

ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתם לכלותם

להפר בריתי איתם כי אני אדוני אלוהים

ובמדרש פנים אחרים מנוסע ב' פרק ד' בלקוט אסתר תטרונו

בייזעק זעקה גדולה ומרה ונשאלת השאלה וכי הדיוט היה מרדכי

שהיה צווח וכי אין הקדוש ברוך הוא שומע ללחישות

מה הוא לא שומע תפילות של האמנות בלחישה

ולא לצווחות מנין אנחנו עומדים מחנה שרצתה לפגד בבן הרהרה בלחש

ושמע כזאת מרחישתה שכן הוא אומר וחנאי מדברת על ליבם

מה כתוב אלוהי ישראל?

ייתן את שאלתך

אז אם כן למה צבח מרדכי?

אלא מרדכי היה צווח ואומר אוי אוי אוי יצחק אבי

מה עשית לו הצווחה שצבח עשיו לפניך ושמעת קולו וברכת אותו

והרי אנו מכורים להריגת חרב אצל זרעו לפיכך ויזעק

על אותה צווחה שצבח

עשו הרשע נצרך עכשיו מרדכי לזעוק זעקה גדולה ומרה מידה כנגד מידה

אתה גרמת, איי איי איי,

שעשיו יצעק על אובדן כל זרעו, גם אנחנו עכשיו מדי כנגד מדי זועקים.

אבל אתה ברכת אותו,

והוא עכשיו בא עם כוח הברכה והוא שולט עלינו,

הוא שרע מלך בזרועו של עשיו.

איי איי איי לפיכך ויזעק.

ויאמר עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך ונבוסר.

בפנים מאירו ובפנים אחרים נוסע ב' אומר במדרש אותה שעה נתן אפר על ראשו והלך לשער פלטרין של מלך

וחזר בו כי אין לבוא אל שער המלך ונבוסר.

איי איי איי איי איי איי.

בפירוש יוסף לקח כתוב בפרשת ד' ד' מבאר מאחר שכל ביאתו הזאת אל שער המלך כדי להודיע לאסתר.

אם כן היה לו להקדים לבוא אל אסתר לדבר עמא על דבר הגזירה.

אחר כך ללבוש את דבוש השק.

שהרי ידע מזה שאין לבוא אל שער המלך ובושק.

אין הסיבה לכך היה שלא רצה להקדים השתדלות

על ידי הצלה.

לא רצה להקדים השתדלות הצלה על ידי בני אדם, דהיינו על ידי אסתר.

קודם שהוא השתדל השתדלות של אומנות אבותיו בשק ובתענין ותפילה.

זאת אומרת הוא תלה ביטחונו בשם של המשק.

לפני שהוא יבקש מאסתר המלכה שלכאורה בכוחה אולי להשפיע ולפיכך הקדים ללבוש שק,

טרם הודיע לה אסתר על דבר הגזירה.

ולמד את זה להקדים עניין התפילה טרם ההשתדלות על ידי יעקב אבינו,

שכן יעקב לא הכינה מנחה לעשיו רק אחר התפילה.

רק אחר התפילה.

רק אחר התפילה.

ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע הבל גדול ליהודים בצום ובכי הוא מספץ, שק ואפר יוצע לרבים.

כל העם היו ישנים עם השק

והיו ישנים על השק,

שכן הוא אומר ששק ואפר יוצע כמו מצע לרבים.

ובתרגום שני,

איי, איי, איי, על הפסוק להכנוס את כל היהודים.

ויצא חתן מבית משכבו כשהוא חגור בשק

וכלה מבית נגינתה כאשר ראשה מפולש בה הפר.

במדרש אחד רבה בית י׳א אומר שעל ידי לבישת השק

מעוררים את זכותו של יעקב,

שגם הוא לבא שק בשעה שהתאבל על יוסף בנו,

ככתוב בבראשית ל״ז ל״ד, ויישם שק ומותניו.

ותבואנה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה,

ותתחלחל המלכה מאוד, ותשלח בגדים להלביש את מרדכי,

ולהסיר שקו מעליו, ולא קיבל.

במדרש הגדרת אסתר פרשת ד׳, למה לא קיבל?

אמר מרדכי, אני זז מכאן עד שיעשה לי הקדוש ברוך הוא ניסים,

עד שיעשה לי ישראל ניסים, שככה אני אלמד מן הראשונים.

יעקב כתוב בו,

וישם שק במותניו עד שנעשה לו נס בראיית יוסף.

וכן דוד, ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים

עד שנעשה לו נס ונמחל לו.

וכן אחאב וישם שק על בשרו ויצום.

וישכב בשק

ונמנעה ממנו הגזירה.

וכן אנשי ננבה ויתכסו שקים

ונמנעה מהם הגזירה. לכך נאמר, ולהסיר שקו מעליו, ולא קיבל.

ועוד דבר אחר, למה לא קיבל מרדכי?

יהיו הציבור בצער, ואני אלבש בגדי מלכות.

נתנו רבנן בתענית יא, בזמן שהציבור שלויים בצער,

יחיד הפורש מהן, שני מלאכי השרתם להבין אותו מניחים ידי מראשו, ואומרים, פלוני שפרש מן הציבור?

אל יראה בנחם הציבור. וכך נאמר ולא קיבל,

שהוא לא קיבל לפרוש מן הציבור.

שהרי כולם גבושים בשקים,

ככה כתוב, שק ויפרוצה על הרבים.

אז מה פירוש? שיהיו הציבור בצער,

ואני אלבש בגדי מלכות? אוי ווי ווי.

ותקרא אסתר לאט תחמוסה לשא המלך.

הגמרא אמר רב הטח,

הטח זה דניאל.

ולמה נקרא שמו הטח?

שחתכו מגדולתו,

שבימי בלשצר ודריווש

היה דניאל אחד משלושה השרים שכל ענייני המלכות התנהלו על ידיהם, כמו שכתוב בדניאל ו' ג', ובימי אחשוורוש

הורד מגדולתו,

הוא נהיה מסריסי אסתר בלבד.

ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.

הטח, שהוא היה חותך,

הכל נחתך על פיו, להכריע ולפסוק בכל דבר שיש בו ספק בדברי המלכה,

גם בימי אחשוורוש ולא ירד מגדולתו.

אז אם הוא הטח,

נחתך מגדולתו, או שנחתכו הפסקים על פיו.

ואז כתוב, ותקרא אסתר לאטח מסריסי המלך,

אשר העמיד לפניה ותצווה על מרדכי לדעת מזב על מזב.

בגמרא במגילת ט״ו אמר רבי יצחק,

למה הכפילה אסתר בשאלתה מזב על מזב?

אלא רמז היה בדבריה, שלחה לו למרדכי את הטח שישאל אותו, שמא עברו ישראל על חמישה חומשי תורה שכתוב בהן מזה ומזה הם כתובים, בשני הלוחות.

המדרש אומר באסתר רב חד ד', שאסתר אמרה לו לטח לחמור לו למרדכי,

מימיהם של ישראל, לא באו לצרה כזאת.

שמא כפרו ישראל בזה העלים והנוהו?

ושמא כפרו בלוחות

שכתוב בהן מזה ומזה הם כתובים.

תברר,

לדעת מזה ועל מזה, על איזה זעם עברו.

אם זה העלים והנוהו,

או מזה ומזה הם כתובים?

ויצא הטח אל מרדכי אל רחוב העיר.

אשר לפני שער המלך,

המדרש באגדת אסתר.

ויצא הטח אל מרדכי אל רחוב העיר. למה יצא אל רחוב העיר? ללמדך שלא יהיו שניהם מתייעצים אלא במקום מרווח,

כדי שלא ישמע אחד את דבריהם,

כמו שנאמר ביעקב,

ויקרא לרחל וללאה שדה.

כי אוזניים לכותל

אז הולכים ברחוב,

אין מי שיקשיב,

כי תוך כדי ההליכה זה לא שומעים.

ויגד לו מרדכי את כל אשר קראו.

במדרש באסתר הבא חטא, אין לפרש תיבת קראו כפישוטו,

שהרי לא רק לו לבדו קרא כי אם לכל היהודים, אלא אמר מרדכי אלא אתה,

לך אמור לאסתר בן בנו של קראו בעליכם.

הכוונה על ישראל.

מרדכי אמר בלשון זו שכן היו משבעים ברמז זה לזה.

זה מה שכתוב, זכור את השעה של עמלק?

אשר קרחה בדרך.

אז לכן

מייגד לו מרדכי את כל אשר קראו את כל העניין של עמלק

שקרחה בדרך

ואת פרשת הכסף

אשר אמר, אבל נשכור על גנזי המלך ביהודים לאבדם.

ועוד דבר כתוב שם,

את אשר קראו בחלום,

מלמד שהזכיר לה מרדכי לאסתר את החלום אשר חלם,

כעניין הזה, בשנה השרית למלך אחשורוש,

עשר שנים לפני שזה אירע, האירוע הזה.

וירא והנה רעש גדול וחזק ובהלה על הארץ ופחד ורעד לכל יושביה.

והנה שני תנינים גדולים,

שזה היה רמז למרדכי והמן,

ויריעו זה לקראת זה ויערכו מלחמה וינוסו לכולם כל גויי הארץ.

אותם תנינים בחלום, שזה היה מרדכי והמן,

אלה באו לקראת זה במלחמה ביניהם,

ונסו לכולם כל גויי הארץ.

והנה ביניהם גוי אחד קטן,

שהוא היה קטן במספר,

בכוונה זה רמז על בני ישראל שהיו חלשים בכוח וגולים ונרדפים.

ובחלום ויקומו כל הגויים, על הגוי הקטן לאבד זכרו מעל הארץ. ויהי היום ההוא חושך

לכל העולם.

ויצר לגוי הקטן מאוד ויזעקו אל אדוני, והתנינים נלחמים עוד ביניהם באכזריות חמאה,

ואין מפריד ביניהם. וירא מרדכי עוד בחלום,

והנה מעיין אחד של מים קטן.

רמז לאסתר הצדקת והצנועה

על שם הכתוב גן לנעול מעיין חתום

כשהוא עובר בין שני התנינים האלה ויפריד ביניהם מן המלחמה אשר היו מלחמים.

והמעיין ניגר

ביהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול והולך ושוטף

בכל הארץ.

זהו רמז להתגברות אסתר על המן.

וירא מרדכי עוד בחלום והנה זרחה שמש לכל הארץ ויאור העולם.

ויתרומם הגוי הקטן והגבוהים שבעמי הארץ וגבו עתם הושפלו.

ויהי שלום ואמת בכל הארץ. זה חלום שהוא חלם עשר שנים לפני.

וימא יום ההוא במעלה וינצור מרדכי את החלום אשר חלם.

וסיפר החלום לאסתר.

ובעת אשר הצר לו המן בשלוח האגרות האלה אמר לאסתר על ידי שלוחה הטח

הנה החלום אשר סיפרתי לך בימי נעורייך בא ומתקיים. עתה קומי ובקשי רחמים מאת הקדוש ברוך הוא ובואי לפני המלך.

והתחנני על עמך ועל מולדתך.

ויתקיים סופו הטוב של החלום הזה.

רבי חנניהו ברגשי אומר