הרע עם טוב שאצל עשו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, מיכאל שלום בן אסתר, רבקה,

החלמה מהירה מהניתוח, ויזכה לחזור בתשובה שלמה מהרה ולהצטרף לכפז, אמן.

ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו,

ורבקה אוהבת את יעקב.

ספר בראשית,

ספר הישר,

מלמדנו ללכת בדרכי ישרים.

קוראים לו ספר הישר בגלל שהוא מלמד אותנו ספר בראשית, ללכת בדרכי הישרים,

שם יש את כל סיפורי האבות הקדושים וכו'.

מהאדם הראשון למדנו שהאדם נברא לשב בגן עדן,

ועבודתו היא שלא להיות מגורש ממנו,

כמו שהשמענו בריש מסילת ישרים,

יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה,

שהאדם לא נברא אלא להתענג על אדוני.

אז רואים שכל מטרת הבריאה

זה בעצם להתענג על השם.

לכן הקדוש ברוך הוא שם את האדם הראשון ישר בגן עדן.

מנוח למדנו

את המשמעות מה זה עולם חסד ייבנה,

שהלך בדרכי הבורא,

הזן מקרני רמים ועד ביצי כינים,

אף הוא,

נוח, הכניס את כל בעלי החיים לתיבה,

וזן מפרנס אותם,

כולם שנה שלמה.

בזכות זה ייסד עולם מחדש אחר המבול.

מנוח למדנו את מידת החסד, עד כמה היא מחייבת להיות דומה לקדוש ברוך הוא,

ממש כמו שהשם זן את כל הברואים, גם הוא זן את כל הברואים.

וכשם שמנוח למדנו את היקף החסד,

כך למדנו מאברהם אבינו את עומק החסד,

שמבין התדבקות בשם יתברך.

כנאמר, ויטע אשל,

ויקרא בשם אדוני,

שהקריא את שם השם על ידי מעשי החסד.

זאת אומרת, כל מטרת נטיעת האשל, אכילה, שתייה, לינה, לוויה,

כל זה היה בשביל להקריא את שם השם על ידי מעשי החסד.

ועל ידו הגיע לשיא המעלה,

עד שכל בני ביתו היו רגילים בראיית מלאכים.

ולעומת זאת,

בבחינת זה, לעומת זה,

מלמד אותנו ספר הישר, הוא ספר בראשית,

שהעולם נחרב בהיעדר חסד,

ולא נחתם דין דור המבול

אלא על הגזל,

וסדום חרבה על שיד עני ואביון לא החזיקה.

אז רואים,

גזלות

במניעת חסד שווים להחריב

את כל אלה שמונהגים ומנהיגים במידות אלה.

בפרשה הזו אנחנו מוצאים מימד חדש,

פרשת תולדות.

לא טוב לחוד ורע לחוד,

אלא הרע שאצל הטוב ולצידו.

כי מה שאמרנו עד עכשיו זה יהיו אנשים שהתנהגו בטוב או התנהגו ברע.

עכשיו אנחנו לומדים בפרשה מה קורה כשזה מעורבב.

מה מהותו של עשיו?

לכאורה הרי הוא שיא השלילה.

לב רע קוראים לו חכמים זיכרונם לברכה.

אבל אם מעיינים בדבריהם,

רואים שאין הדברים פשוטים כל כך כמו שנאמר?

הפרסוק אומר, כסף שיגים מצופה על חרס,

שפתיים דולקים בלב רע.

כסף שיגים

זה כסף מזוכח,

אין בו שיגים.

מצופה

על חרס.

חרס זה חומר פשוט.

והוא מצפים אותו

בכסף.

אז מי שמסתכל מבחוץ, מה רואה?

כלי כסף.

אבל הוא כלי פשוט, חרס.

רק הציפוי.

ככה שפתיים דולקים בלב רע.

מדברים כמו המרצים החדשים.

מדברים, מדברים, מדברים.

אתם יודעים היום?

היום

הכנתי הרצאה

והחלטתי שהנושא יותר חשוב, לכן נדבר איתכם על בגידות.

שלוש שעות, ניבול פה, טינוף ומחשבות אוון

שיש במוחו של המרצה,

ועכשיו הוא מתחיל לדבר על בגידות. זה הנושא.

כל חכמי ישראל שללו את הדיבורים על נושאים שבצניעות.

באהבלים האלה פותחים את לועם, ומה שעובר להם בראש

הם מספרים לקהל, כאילו זה בעיה של הקהל.

ארבעים שנה אנחנו מדברים,

ולא מדברים על נבלות כזאת.

שאלנו פעם את הרב שפירא, זכר צדיק וברכה, האם אפשר לדבר בנושאים כאלה, אם עולים וזה? הוא אמר לא,

לא צנוע.

אלה דברים שאומרים אותם בחשי,

לא אומרים אותם בפרהסיה וזה שכולם יכולים לשמוע ועוד להשכיל,

להשכיל.

יש גם ילדים שומעים, יש גם זה, יש גם זה, יש גם זה.

השפתיים דולקים ולב רע,

זה בדיוק כמו כסף שיגים

ומצופה על חרס.

כתוב מדבר בעשו,

למה היה דומה? למוליאר,

מוליאר זה מחם,

שהיה מבחוץ של זהב ומרגליות,

אבל מבפנים היה של חרס.

כך עשו,

ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי.

מבחוץ,

כיבוד אב האם,

מחליף בגדים כל רגע.

אבא שלו קרא לו, לובש בגדי חתן,

נכנס לבפנים,

יוצא, לובש בגדים של חרס פשוטים.

אבא קורא לו עוד פעם,

נכנס, מחליף את החליפה, שם את הכובע וכו',

יוצא עוד פעם,

לובש פיג'מה,

וכן הלאה.

אבל מה יש בלבו?

יקרבו ימי אבל לבי.

אומר, ויאמר עשו בלבו הלב חורש אבן.

אבל לא אמרו חכמים, זיכרונו לברכה, שהמוליאר של חרס היה שבור או סדוק.

ואפילו המחשבה על ימי אבל של אביו

באה לאחר שאביו אמר אליו, הננה זקנתי,

לא ידעתי יום מותי.

זאת אומרת, זה לא עלה לך תחילה. אחרי שהוא שמע את האבא כבר מדבר.

ואז במחשבה הזו הייתה כוונתו לא לצער את אביו,

כמו שאומר רשי.

זאת אומרת, הוא לא רוצה לפגוע באחיו בימי חייו של אביו, שלא לצער את אביו, לכן נקרבו ימי אבל אבי.

אז בה הרגה את יעקב אחי.

צדיק כלה כזה.

כמו שאותו מרצה אומר לצדיקה, הצדיקה מה תאכלי אותי.

אלא כלפי הזהב והמרגליות,

שבחיצוניות,

אז המחשבה שלו הייתה בבחינת חרס.

ולעומת השפתיים הדולקים בחיצוניות,

היה כאן לב רע.

אז חוזרת הקושייה למקומה, מה נקודת השלילה שבעיסר?

אתה שומע את המרצה הזה מדבר, דוד,

מה קרה לך דוד?

מה, בגלל ששותה שיכר מדברים לך אז ככה אתה נפגע? מה אתה בוכה? למה אתה בוכה? דוד!

אז זה כאילו,

כאילו הוא לא מזלזל חלילה,

איך אתה יכול לשאת את השם הקדוש דוד, רגל במרכבה? דוד! דוד!

מה, אתה שיכור?

זה רק שיכורים יכולים לדבר ככה.

כשאדם מתנדנד, אז הוא אומר, דוד! דוד! הוא לא יכול.

התשובה לכך מגלה לנו התורה.

מה יצא הראשון אדמוני?

ויקראו שמו עשו.

עשו,

איזה מין שם זה עשו?

פירש רשי שהוא עשוי וגמור.

עשו זה עשוי וגמור כבר.

אמנם כן, ייתכן שמוליאר של חרס

ראוי למלאכתו.

מוליאר של זהב ואבנים טובות

יותר טוב ממנו.

וייתכן שיכול אדם

לשנות את עצמו ממוליאר של חרס

למוליאר של זהב.

אבל עשו,

כיוון שראה עצמו בחיצוניות שלו עשוי,

כולו מלא סוערות והכול בגמור מוכן.

הוא יכול ללכת כבר עם מכנסיים קצרים,

כמו החרדים שהולכים לבתי מלון ויורדים לבריכה או למקווה.

עשוי כבר.

אז כיוון שראה את עצמו בחיצוניות עשוי וגמור,

זהב משובץ במרגליות הסתפק בכך,

ולא עבד לשפר את עצמו בפנימיות.

זאת אומרת, המרצים החדשים חושבים שאם יש להם פה לדבר,

הם יכולים לדבר,

ואפילו רהוט,

אפילו מתנדנד,

אז זה כבר אומר שלא צריך לתקן את המידות הפנימיות.

כאילו הם באו גמורים לעולם, מושלמים, אין עבודה, לא צריך עבודה.

אתה שנתיים-שלוש התחלת לחזור בתשובה, אתה יכול לקרוא לעצמך רב, אין בעיה, תן הרצאות.

הכול בסדר.

מה עם העבודה הפנימית?

עשוי.

עשוי, מוכן, יש שערות ברגליים, גמרנו.

כי ציד בפיו.

כאותה שאמרו, תורתו של דואג מן השפה ולחוץ.

דואג ידע את כל התורה, אביר הרועים.

היה אדם ענק.

היה דורש בהלכות שאף אחד לא יודע אותן בכלל.

במגדל הפורח וכו',

אבל זה הכול מן השפה ולחוץ.

בפנימיות הכול טינופת, טינה, הייתה בליבו.

אז לא להתפעל מכל מיני אנשים שיודעים לדבר, יודעים לדבר, יודעים לדבר.

וכאילו הם יודעים כאילו את הדפים של הגמרא, אז הם מכינים כבר מראש ואומרים,

וכן מצדיק זין, וכן מזרוק זין, וכן בממה, וכן וכן וכן.

נו, אז מה, אז מה אם אמרת, אז מה?

ואם לא אמרת, הדברים צריכים לעמוד.

למה אתה צריך לכבד את עצמך, כאילו,

ולעשות פוזה שכאילו אתה יודע, וזה וזה,

ואתה בעל זיכרון. מה זה משנה?

מה עם הפנימיות?

מה אתה עושה בעולם לטובת העולם? מה אתה עושה?

בוא תראה שטרות מה עשית בעולם לטובת העולם.

מה אתה מחרטט את האנשים, כאילו, זה מאמה.

אבל העולם טמבל.

הוא מתפעל מחיצוניות.

העיניים מטעות את האנשים.

כמו הבלוף שהפיצו עכשיו את הסרטון עם הזמיר שמברך את הרב קנייבסקי, עשיו מברך את יצחק.

אבל מי ששם לב, מה יש שם?

אומר שם משבק ליד הרב,

קנייבסקי אומר לו,

הוא יברך את הרב.

הוא יברך. הוא ביקש לברך את הרב, כי הוא כהן שהביא שבע אלף חתימות.

אז אם הוא מביא את זה, הוא רוצה לברך את הרב. עשיו רוצה לברך

את יצחק.

לא ביקש ממנו לברך

ולא כלום,

אבל מוכרים את הסרטון כאילו,

כאילו, הנה,

גם אני, הנה, עכשיו אני מברך את משה רבנו.

משה רבנו,

שיהיה לך בגן עדן כל טוב.

אתם יכולים לפרסם עכשיו בשמי שאני בירכתי לורד את הרב קנייבסקי,

אני בירכתי את משה רבנו.

אז מה?

מה הבעיה?

בן אדם אומר, אני רוצה לברך את פלוני. מה, יגיד לו? לא, כלל.

בסדר, אדם מברך.

הוא בכלל לא שמע הרב קנייבסקי מה אומרים לו,

מה הוא רוצה בעצם. הוא מסתכל עליו, לא מבין מה הוא רוצה.

זו ברכה של אידיוט. אתה באמת אידיוט, לא אידיוט. אידיוט.

נו, ואתה יברך אחד שהם ככה מברכים?

אם אתה כבר רוצה לברך, תקח את הליד,

תפרוס את הידיים.

תברך ברכת כהנים.

מה הבעיה אם אתה כבר רוצה לברך? אבל מה זה? להגיד לו פסוקים?

מה, אתה רוצה להגיד שאתה יודע את הפסוקים בטור כהן?

זהו.

אם אתה מפיץ את הסרטון כאילו מה? כאילו הוא זקוק לברכה שלך?

ואתה גדול ממנו שמברך אותו?

אתה יצחק?

לא, אתה עשיו.

ואתה רוצה לברך אותו? לא הבנתי.

מה הבלוף? איך אתם עובדים על הציבור והציבור קונה את זה? ראית?

ראית שהוא מברך אותו?

גם אתה יכול לברך אותו. אתה שמדבר עכשיו, לך עכשיו לרוקנדסקי, תעמוד ותברך אותו, מה הבעיה?

יצלמו ויגידו שאתה גדול יותר מהזמיר.

מה הבעיה?

כי ציד בפיו,

כאותה שאמרו תורתו של דואג מן השפה ולחוץ,

שהיה שואל את אביו, עשיו,

כיצד מעשירים את המלח, התבן,

והקש.

הוא כבר מושלם.

ויעקב אשתם יושב אוהלים,

הוא המושלם האמיתי.

גבר שלם,

כי הוא יושב אוהלים ושוקד בלי הרף

על שלמות עצמית. הוא לא הולך מפסס ברחובות,

הוא עובד על עצמו, על הפנימיות.

להיות תם, שלם.

איש תם, שלם, לא עשוי.

מכיר יעקב בחסרונותיו,

להם אין חסרונות בכלל.

אין להם שום חסרונות.

המרצים, אין להם חסרונות.

ודואג יעקב על החסרונות.

ויירא יעקב מאוד.

אמר שמא יגרום החטא,

שמא נתלכלכתי בטומאה בבית לבן.

ואלה הולכים עם נשים, מטיילים איתן בכל העולם. נשים נשואות, גרושות, אלמנות, רווקות.

נוסעים איתן בחבילות-חבילות.

הרב יברך אותי, הרב יברך אותי, הרב יברך אותי, הרב יברך אותי.

וזהו.

ככה, ימים ולילות, עוזבים את הנשים, עוזבים את הכול, משחקים את הצדיקים, ורק עם נשים.

הם לא חטאו, מה פתאום, לא בראייה.

הם לא רואים, הם סומאים.

הם לא רואים את הנשים,

והנשים לא באות להתראות, הן לובשות

שק ואפר על ראשם,

שחס ושלום לא יכשילו את המרצה הדגול שגילח את שפם כמו החמאס,

הוא יושב מולם ומדבר איתם על הנשים.

אם תביאו לי אפילו את האישה הכי יפה בעולם,

הכי יפה בעולם,

מי מתייחס אליה בכלל? הכי יפה בעולם.

מה זה,

יש לי אישה בבית, אז למה אתה מדבר על נשים כל הזמן?

אתם יודעים,

לפני שנים היגעל הזה היה נותן שעור לנשים גם כן,

שעור לנשים, לא שעור לגברים, שעור לנשים שמה,

איך קוראים לזה?

כומר? מה?

יביע כומר.

היה נותן שם שיעורים. אתם יודעים איך הוא היה נותן שיעורים? סיפרו לי מהקרובים.

היה ככה, עם העיניים למטה, ככה.

נותן שיעור כל השיעור עיניים למטה. עכשיו נפתחו עיניו,

מסתכל לכל צד ומחייך, אפילו יביאו לי. איך אמר בלעם?

אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב.

אמרו שהוא נבהל להון, רע עין,

רע עין, תראה איך הוא מדבר.

אם ייתן לי, לא אמר מיליון שקל, 5,000 מיליון, לא.

מלוא ביתו כסף וזהב.

זאת אומרת, שלא יישאר מקום להכניס עוד מטבע.

הוא חושב על כסף שזה מגיע לו.

אפילו אם ייתן לי ככה,

אני לא יכול לעשות מה שהשם לא אמר.

מה אומר גם זה היגעל?

תיתנו לי את האישה הכי יפה, הכי הכי יפה שיש בעולם. תביא, תביא, תראה.

לא מסתכל עליה בכלל. מי את בכלל?

איך הגעת לזה?

מאיפה הדמיון שלך הפורה הזה?

איך?

מישהו כתב, תגיד לי, יש לו BMW? זה נכון? הוא קנה את זה מהצדקות שהוא עושה והכול?

הוא לא מאמין שהוא קנה BMW מהצדקות, ככה הוא כותב.

אז הוא צלצל, הוא כותב שהוא צלצל,

ואמרו לו, מה פתאום? יש לו סובארו.

יש לו סובארו,

זה מה שהוא נושא על ה-BMV? זה לא שלו.

זה מישהו נתן לו סיבוב.

אם קנית, מה אתה מתבייש? הרי רצית להיות דומה למישהו שהיה לו 745. אז מה, לא מבין, מה אתה מתחבא?

תראה לה את המשכורת שאתה מרוויח טוב והכול, וקנית בכסף. מה הבעיה?

מה הבעיה? מותר לקנות איזה רכב שאתה רוצה, יש לך כסף, תקנה.

למה להגיד שזה סובארו?

איך אתה הופך BMW ל-Sובארו?

אתה עושה מכסף סיגים, אתה עושה חרס?

אתה הולך בהפוכה?

מה קורה פה?

כי ציד בפיו,

כי אותה שאמרו תורתו של דואג היא מן השפה ולחוץ.

היה שואל את אביו,

כיצד מעסרין את המלח, התבן והקש?

הוא כבר מושלם.

ויעקב אשתם יושב אוהלים,

הוא המושלם האמיתי.

גבר שלם משום שהוא יושב אוהלים ושוקד בלי הרף על שלמותו העצמית

ומכיר בחסרונותיו ודואג עליהם.

ויירא יעקב מאוד,

אמר שמא יגרום החטא,

שמא נתלכלכתי בטומאה בבית לבן.

וכך ביארתי את הפסוקים במלאכי.

אהבתי אתכם, אמר אדוני,

ואמרתם

במה אהבתנו?

הלא אך עשיו ליעקב נאום אדוני ואהב את יעקב ואהב את יעקב ואת עשיו שנאתי

ואשים את עריו שממה

ואת נחלתו לטרנות מדבר.

יש להבין מה לך דברים.

אהבתי אתכם, אמר אדוני.

זה אומר שיא האושר, אין למעלה ממנו.

מי שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו זה שיא האושר.

מה שאלה אז במה אהבתנו?

האם דורשים חלילה תוכיח לנו שהנבואה היא נכונה?

ואם אכן דרושה הוכחה,

אין כאן תשובה על כך.

כי מה כתוב בפסוק? ואמרתם במה אהבתנו?

הלא אח עשיו ליעקב,

נאום אדוני,

ואהב את יעקב ואת עשיו שנאתי,

ואשים את עריו שממה ואת נחלתו לטנות מדבר.

אלא הצע הדברים כך הוא.

בני ישראל נפעמים לשמוע שהשם אוהב אותם.

שהרי כשאדם מעלה בדעתו את שפלותו

מול גדלות הבורא,

בעל כורחו שואל במה אהבתנו?

מה אנחנו זוכים שאתה תאהב אותנו?

על כך באה התשובה,

הלא אח עשיו ליעקב,

נכון שמחים,

בא אהב את יעקב ואת עשיו שנאתי.

ביאור הדברים,

השאלה הזאת של במה אהבתנו היא עצמה סיבה לאהבת השם.

כי זוהי מידתו של יעקב.

תמיד הוא רואה את עצמו חסר וזקוף להשתלמות,

להשתלם, להיות שלם.

אז כששואלים במה אהבתנו,

פירושו של דבר שאני יודע שלא מגיעה לי אהבה, על מה עשיתי שמגיעה לי אהבה?

ואת עשיו שנאתי,

שאם היו מודיעים לו שהשם אוהב אותו,

הוא לא היה מתפלא כלל.

כמו המרצים החדשים.

הם כבר מדברים בשם השם מה שהוא לא ביקש מהם מהעולם.

ממציאים תורה חדשה,

משנים את פני היהדות בארץ ובעולם.

אז זמיר יכול גם לברך את הקדוש ברכו בסרטון הבא,

לא את הרב קנייבסקי.

זה פשוט.

כאשר בטוח הוא שהוא מושלם בתכלית השלמות, עשיו,

ואין דרך להודיעו שהמוליאר הוא של חרס,

מבלי לנפץ אותו.

ואשים את עריו שממה ואת נחלתו לטנות מדבר.

זאת עלינו ללמוד מהפרשה הזאת.

לא נתפתה לחשוב,

מאחר שאנחנו מקיימים מצוות ולומדים תורה,

ואנחנו יותר מנוסעים משטף המון העוסקים בעצר רע כל היום,

לא נחשוב שאם אנחנו מרצים חדשים שבאים לקהל מלמעלה ואומרים להם מה הם ומה הם אתם בוגדים ואתם זה ואני לא בוגד ואני צדיק ואני אם תביא לי את האישה הכי יפה ואם תביא לי זה

וזה וזה.

והם מרגישים שלא יחשבו שהם מושלמים בזהב ומשובצים במרגליות,

כי זו המחשבה של עשיו,

מחשבה של דמיון.

עשיו,

השווא.

זה שווא, שקר, רמאות, נוכל.

השווא שבראתי בעולמי.

ואין זה חלק יעקוב.

אלה חיים בדמיונות,

שהם יכולים כבר להדריך

את הציבור. מי ידריך אתכם?

עוד לא הספקתם לצאת מהבטן.

אתם כבר מדריכים את הציבור?

מי אתם? מישהו הכשיר אתכם?

יש איזה רב גדול כמו הרב שפירא,

זיכרונו לחיי עולם בא, שעומד איתכם לימינכם, בודק ובוחן כל מילה שאתם מוציאים,

שומע את החומר שאתם מוציאים?

מישהו מעביר ביקורת על מה שאתם עושים?

לא יאומן כי יסופר.

שווא ודמיון,

והציבור מורעל.

למה?

כי יש רעב.

לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם נשמע דבר ה' אז שותים מים עכורים.

אמנם אין באפשרותנו להיות כיעקב אבינו,

שהרי אמרו, משה אמר

וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב.

כלומר, מתי ישכון ישראל לבטח?

כאשר יהיו צדיקים

כעין יעקב.

בא עמוס הנביא

וביטל את זה,

שנאמר חדל נא

מי יקום יעקב.

חדל מברכתו של משה רבנו כי מי יוכל להיות חסיד כמו יעקב?

אבל הנה חייבונו חכמים זיכרונם לברכה.

מתי יגיעו מעשינו למעשה אבותינו אברהם יצחק ויעקב?

אז עמוס כבר, אחרי משה רבנו, הבין

שאין סיכוי שמישהו יהיה כמו יעקב.

אז הוא אמר חדל.

אבל אנחנו עדיין מחויבים למה שאמרו חכמים.

אז הרי שמחויבים אנו כפי האפשרויות שלנו,

בכוח התורה, בפסיעתא דשמיא, לשאוף להיות כיעקב.

הכוונה להשתלם באופן בלתי פוסק, כל הזמן.

לעלות ולעלות ולעלות ולעלות.

וחלילה להתרפות

ולהתדמות לעשיו שסבור שהוא מושלם.

זאת אומרת,

יש אנשים קופצים ישר ומחליטים שהם הרב.

ולא רק הרב, הרב הגדול שיכול להדריך את כולם וגם לבטל את האחרים ולהגיד

טענות כאלה ואחרות ברמיזות, במשנים וכל מיני דברים.

כי זה יותר קל להיות עשיו.

עשיו ויעקב נרים אותו דבר חיצונית.

אבל זה רקוב וזה מושלם.

זה תם

וזה שווא.

זה ההבדל. נרים אותו דבר, מדברים יכול להיות אותו דבר. אפילו עשיו יותר מוצלח, יש לו ציד בפיו, יכול לצוד את אביו אפילו.

אבל אדם צריך להכיר את החסרונות שיש לו,

ורק הם פותחים את הפה,

שומעים את החסרונות שלהם.

צריך לשלוח אותם לשיפוצים,

לא בתיקון המידות. אלה צריכים קודם להיכנס לגראז',

לטפל בהם בגראז'.

אחר כך, קודם כל בגוף, וזה עד שנגיע לחלק הרוחני,

יש עוד סיפור, עוד בגראז' הם בבעיה.

אז לכן צריך להכיר בחסרונות

ולא לסבור שהוא מושלם, כמו עשיו.

ורק על ידי ידיעת החסרונות אפשר להגיע לשלמות.

כמו שעל ידי ישיבת אוהלים,

כמה ישב יעקב באוהל, כמה שנים, כמה שנים, כמה שנים ישב באוהל,

עד שנהיה תם.

אלה,

הוא רק נולד, הוא נהיה תם.

אבל עגל תם.

בתוך כמה דקות נהיה עגל מועד,

שור מועד.

אם אדם יבין את הדרשה הזאת וישכיל,

ויתרחק מהליצנים האלה כי הם יורידו אותו לשאול תחתית

באמונה שהם צודקים,

אז הוא יהיה מתלמידי עשיו ובלעם.

אבל אם הוא רוצה שיתקיים בו

אהבתי אתכם, אמר השם,

אז הוא צריך לשאול במה אהבתנו?

במה? במה? במה אהבתנו?

במה?

מה, אני ראוי בכלל שיאהבו אותי? על מה ולמה? מה עשיתי?

או, אם אדם יהיה בבחינה כזאת כל הזמן,

יש סיכוי שפעם הוא יגיע באמת להכרה מה זה נקרא להיות נאהב

על ידי הבורא יתברך.

אבל לא מפיצי כזבים

ומדוחים

בשווא

כמו עשיו.

עד כאן, שיעור הבא בעוד כמה דקות.

תודה.