"ויגד למלך מצרים כי ברח העם". ברח? הלו הוא בעצמו אמר "קומו צאו מתוך עמי", הוא שהכריז "לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם והרי אתם עבדיו של הקב"ה", כמוש שכתוב במדרש תהילים.

"ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו". כתב רש"י: נהפך לבם ממה שהיה. שהרי לשעבר היו אומרים: "עד מתי זה יהיה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוהיהם. הטרם תדע כי אבדה מצרים. ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום.

אתם מבינים מה קורה פה? באים ומספרים לו ברח העם, איך ברח העם? הרי אתה בעצמך אמרת "קומו צאו מתוך עמי". הוא שהכריז את ההכרזות שאתם כבר לא עבדים שלי, אתם עבדים  של הקב"ה. ואחרי שהוא אמר "קומו צאו", "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את שיראל מעבדנו".

ורש"י אומר שלבם נהפך ממה שהיה. כי מה הם אמרו קודם? "עד מתי זה יהיה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוהיהם, הטרם תדע כי אבדה הארץ". זאת אומרת, הם מבינים שלא משתלם להחזיק אותם. ועכשיו? נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם. שהשאילום.

ושאלה אישה משכנתה או מגרת ביתה, הם באו בדרך שאלה. בכוונה ה' אמר להם, לא שיקחו בתוקף ובחוזק. אלא שישאילו.

בוא וראה מה כוחה של נגיעת הממון. זכרון חי וצורב כמחוות אש של עשר מכות. והכרה המוחשית, כי אבדה מצרים. ככה הם מבינים. והם אומרים "אצבע אלוקים היא". וסיכוי אפסי להשבת ממונם וזה מכריע את הכף.

"מה זאת עשינו", מה כבר הכל נשכח? לא בכדי אמר הסבא מקלם זכרונו לחיי עולם הבא, שאם אדם יקרב לעינו פרוטת נחושת, היא תסתיר מעינו את אור השמש.

וזה פשוטו של מקרא, "כי השוחד יעור עיני חכמים". כל יום פרשה אחרת בעיתונות, ברדיו, בתקשורת. עוד ראש עיר שוחד, עוד ראש עיר שוחד, עוד מועצה, עוד מקום, עוד ראש ממשלה, עוד, עוד, עוד... "כי השוחד יעור עיני חכמים". אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. המטבע עיורתו.

ואמרו: בוא וראה סמיות עיניהם של מלווה בריבית. אדם קורא לחברו "רשע" יורד עמו לחייו. בא אחד וקרא לך "רשע", מותר לך לרדת עמו לחייו. מה זה הוא קורא לך רשע? על מה הוא קורא לך רשע?

והם, מלווה בריבית, מביאים עדים. הם לא נותנים את ההלוואה בלי עדים. לבלר, זה סופר, קולמוס ודיו וכותבים וחותמים על עצמם: "פלוני כפר באלוקי ישראל". כי ברגע שהם נותנים את ההלוואה בריבית הם כופרים באלוקי ישראל. אז כל העדים והחותמים  והלבלר וכל מי שמשתתף שם בחגיגה, כל אלה חתמו והעידו על עצמם שהם כופרים באלוקי ישראל.

איך ייתכן? הרי אדם אם אומרים לו רשע יורד עמו לחייו. ופה הוא בעצמו מעיד על עצמו שהוא כופר באלוקי ישראל. איך זה יכול להיות? סמיות עיניים. המטבע מעוורת אותם. שמפניות ובקבוקים עם פקקים. ראש ממשלה במה מתעסק. הוא ואשתו. בקבוקים? החזרי בקבוקים? ושמפניות וסיגרים. השני ראש ממשלה עם עטים. מה זה השגעון הזה? סמיות עיניים.  מטבע עיורתם.

כבר אמר הסבא מקלם, זצ"ל, שלפי כל נצטווינו לזכור יום צאתנו מארץ מצרים כל ימי חיינו. למה? כי אין לקח נחוץ שאינו צפון ביציאת מצרים. כל מני דברים גדולים ועצומים אנחנו לומדים מיציאת מצרים. וגם את הלקח הזה אנחנו לומדים. סמיות עיניים וכוחו של מטבע. שלא נתעור מפרוטת נחושת שנקרב לעיננו ותשכיח מלבנו הכל. שלא נהיה כמצרים. את עשר המכות שרדו. וברדיפת אחר הממון אבדו. עשר מכות קיבלו קשות ביותר, עם מיתה, אבל בכל אופן המצרים בכללותם שרדו. שרדפו אחרי הממון, כולם אבדו. הם אבדו, אבל קמו להם יורשים. יש להם יורשים.

הגמרא בסנהדרין צא מספרת: כאשר כבש אלכסנדר מוקדון את האזור, באו לפניו בני מצרים לדון עם ישראל. בשעתו השאילו ליהודים כלי כסף וזהב. הם דורשים שנחזיר את זה בריבית דרבית. ככה הם ביקשו מאלכסנדר מוקדון. אלה הישראלים לקחו לנו את הכסף וברחו ממצרים. עכשיו אנחנו רוצים שיחזירו את זה בריבית דרבית.

אמר להם: "גביהא בן פסיסא לחכמים". תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם. אם ינצחונו, אמרו להם "הדיוט שבנו נצחתם". ואם אני אנצח אותם, אמרו להם :"תורת משה נצחתכם". נתנו לו רשות והלך ודן עמהם.

אמר להם: "מהיכן אתם מביאים ראיה שנטלו מכם את הרכוש בגדול". אמרו לו "מן התורה". אמר להם: "אף אני לא אביא לכם ראיה, אלא מהתורה": שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה". אין בעיה, תנו לנו שכר עבודה שישים ריבו ששעבדתם במצרים 30 שנה וארבע מאות שנה. הוא לא ביקש ריבית דרבית. בלי ריבית דרבית. אמר להם אלכסנדר מוקדון החזירו לו תשובה, מה אתם עונים על זה? אמרו לו: תנה לנו שמן שלושה ימים". נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיכם כהן זרועות וכרמיהם שהם נטועים וברחו! ואותה שנה שביעית הייתה.

נו, מה שהבטיח הקב"ה, ששומרי שביעית מקבלים כל כך הרבה פירות, מעשרות לשלוש השנים, הנה, השאירו להם מצרים. סידרו להם תביעה, כתבו כתב הגנה וחויבו בדין מצד עצמם, לא היה להם מה לענות, ממלא ישר הוצל"פ, לקחו להם את הכל. שלום!

מכיוון שכך, אלו טענות היו למצרים על הרכוש שנטלנו? הרי שעבדו אותנו בחומר ובלבנים, בנינו עבורם את פיטום ואת רעמסס, והרי אפילו עבד. שנקנה בכסף מלא, מקבל הענקה נדיבה בצאתו. שמשחררים את העבד נותנים לו מענק. אבל כך דרכם. לא רק שהם מנצלים את מצרים, משעבדים אותם והכל, עוד תובעים מה כסף.

וכסיפור מן המדרש, בשמות רבא ל, כד: מעשה בסוחר שביקש ללכת למטרופולין ושמע שיש לסטים בדרך. מה עשה? המיר את כל סחורתו באבנים טובות. בדרך תפסהו לסטים, אמרו: "מה בידך?". אמר: "זהרורי זכוכית". שאלו: "מה שווים". אמר :"שתיים ושלוש בסלע". זה היה יהלומים, הם לא מבינים, אמר להם זהרורי זכוכית, כמו זרקונים שיש היום, שרשראות שנותנים לבנות ואמרו לו: "שתיים שלוש בסלע?". אמרו זה לזה: "בשביל זה אנחנו הורגים אותו?". הניחו אותו. באה העירה, פתח חנות. נקלעו לשמה לסטים, והתעניינו: "הללו בכמה?", אמר להם: "זו אבן באלף, זו באלפיים". אמרו: "רמאי שכמותך! ולא אמרת לנו שתיים שלוש בסלע?". הם יכולים להיות שודדים ורוצחים, אבל הוא רמאי! מה אתה שקרת אותנו? מה אתה שקרן? אסור לשקר!

זה כמו אחד שלח לי היום, שהוא מצא חיפושית באחד המאכלים. בקוסקוס מצא חיפושית. אבל מצד שני הוא אוכל נבלות וטרפות. פרה שלמה נכנסה אליו למקרר, אין בעיה! נבלה וטרפה. אבל חיפושית הוא מצא, אז הוא שלח לעדכן שמצא חיפושית. יפה! ככה זה אנשים. הבנתם?

שמעתי, אומר הרב יעקב גלינסקי, מפי הרב לנדאו, זצ"ל: אדם שביקש להעביר כספים ממקום למקום ופחד לשודדי דרכים. היה סוחר גוי חזק, כביר ממדים, כדי שיעביר את הסכום בבטחה. Bodyguard. הלך השליח, הגדול הזה, ונתקל בשודד מזוין, עם אקדח. נו, מול איומי הקדח לא הואילו השרירים. אז הוא מסר את הכסף. מה יעשה? אבל ביקש בקשה: אמר לו תעשה לי טובה, לא אכפת לי שאתה לוקח את הכסף, אבל זה שהפקיד בידי את הכסף לא יאמין. הוא יחשוב שאני מעלתי והחבאתי את הכסף. כאילו אני אספר לו ששדדו אותי, הוא לא יאמין לי, ואז הוא יגיד שאני גנבתי, אני גנבתי, אני מעלתי. תעשה לי טובה: אני אתלה פה את המעיל ואתה תירה במעיל. כדי להוכיח לו שאני נתקלתי בשודד חמוש. השודד היה חברמן, נאות וירה. אמר לו עוד ירייה, עוד אחת, עוד אחת, עוד אחת. אמר לו אני מצטער התחמושת אזלה". ואז התנפל עליו השומר ראש ופירק אותו ולקח בחזרה את הצרור. "רימת אותי", התאונן השודד, "טמנת לי מלכודת". לך מותר לשודד ולי אסור להשיב לך כגמולך.

ככה אנשים. פרה על המקרר, נבלה וטרפה, אבל חיפושית בקוסקוס? איזה הצלה! תודה שהזהרת אותנו. ומודה לי שהזהרתי אותם לבדוק את הירק והעלם והכל. את הפרות הוא לא מודה לי. פרה יכולה להכנס למקרר.  

כל זה היה משל. עוד לקח שצפון ביציאת מצרים. הקב"ה נותן לנו ונותן לנו, נותן חיים, נותן בריאות, זה הכל שלו! הוא נותן ונותן. נותן לנו רכוש, נותן פרנסה, זה הכל ממנו.  ושהוא דורש מאיתנו שעב תפילה, מאחרים בתפילה, לא מגיעים שחרית, שליח ציבור קבוע לא מגיע! יום ועוד יום, לא מגיע! חולמים גם במהלכה, חופזים בסיומה, וכשהוא דורש, הקב"ה, שניתן לצדקה להחזקת התורה, נחמץ לבנו. "אוי אוי". אומרים לך תעשה עסקה, תתן 10%, "לא, אבל שיצטבר לי..". אבל קיבלת עכשיו, זה לא שלך 10%. 10% זה לא שלך! מה זה אתה אוסף את זה? למי אתה אוסף את זה? זה לא שלך!

"והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה", אומר הושע הנביא בשם ה'. "והיא", כנסת ישראל, "והיא לא ידעה" "כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה". לכן, אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי.

אין בעיה! אתם לא רוצים לתת, אני אקח את הכל בחזרה אליי. אין שום בעיה. אתה לא נותן שניים מתוך עשרים וארבע בונבוניירה, לא תקבל בונבוניירות. אין יותר! לא! שלא נצטרך להגיע לכך חלילה. אם נהיה חכמים ונבין את הדרשה. "תדע כי ממך הכל ומידך נתנו לך". אנחנו רק מראים נאמנות שאנחנו מוכנים להחזיר למה שקיבלנו.

 הרי מי סתום שיעשו איתו עסק "אני מוכן לתת לך אלף דולר כל יום בתנאי שתחזיר לי 100 דולר, אתה מוכן לעסקה כזאת?". מי לא יהיה מוכן?! גם אם תתן לי אלף דולר ואני אחזיר 900 אני ארוויח 100 דולר. לא כדאי?  אז רק 10%, הוא נהיה בעל הבית על הכסף של הקב"ה. לא עכשיו, כן עכשיו, רגע, יש לי חובות קודמים, יש לי ככה, יש לי ככה, כל מיני קשקושים.

אז צריך לדעת "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". לא נהיה כמצרים הסומים. שמצטערים על אובדן רכוש לא להם. הם רדפו אחרי ישראל בשביל להחזיר את מה שהם ששאלו מידם, נכון? וכשהיה משפט אצל אלכסנדר מוקדן  היה להם תשובה להגיד מה עם הכסף שהם חייבם לישראל? לא היה. אז אחרי מה הם רדפו? אחרי מה שלא שלהם. ובשביל זה הם מתו. עשר מכות ספגו, נותרו בחיים. רדפו אחרי הממון ומתו.

יש אחד גבוה עכשיו נכנס להית האסורים לשלוש וחצי שנים, בגלל שקיבל שוחד בסך כמה מיליונים. לא חבל? לא עומדים בפיתוי! לא עומדם בפיתוי! נגיעת הממון. מטבע נחושת מכסה את כל השמש.