http://live.shofar-tv.com/videos/3208
1-10-13
"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". טוב מאד זה האדם. המדרש אומר, טוב מאד זה האדם. נראה בכוונתם של חכמים ז"ל, לייחס את ה"טוב מאד" לאדם יותר מכל הבריאה שעשה הבורא יתברך, ואפילו מהמלאכים. ז"א טוב מאד נאמר על האדם ולא על המלאכים, ז"א הייחוס של הטוב מאד הוא לאדם דוקא יותר מכל הבריאה, ואפילו מהמלאכים. וזאת למה? מפני שאך ורק לאדם ניתן כח הבדלה והבחנה בין טוב לטוב מאד. מי יכול להבחין ולהבדיל בין טוב וטוב מאד - זה רק האדם, זה לא ניתן אפילו למלאכים. ואפילו שהרמב"ם ז"ל כותב, כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי הנפש ודעה והשכל הם, כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש דעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם, כל אחד לפי גדלו ומעלתו, משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירים את הקב"ה, כן מכירים את עצמם ומכירים את המלאכים שלמעלה מהם, עד כאן לשון הרמב"ם.
הרי שהמלאכים מכירים הבדל המעלות והמדרגות, אמנם יש יתרון לאדם על המלאך שהוא עומד ואין לו כח לעלות מדרגה שלו לדרגה שלמעלה ממנו, אף שמכיר ורואה מה שלמעלה ממנו אין לו את הכח לעלות למעלה ממצבו, מה שאין כן האדם שהוא הולך, כמו שכתוב "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", שהאדם יכול להלוך ולעלות מעלה מעלה, ואילו המלאכים נקראים עומדים במדרגתם תדיר. בכח הכרתו מונח גם כח עליה מדרגה לדרגה עד טוב מאד. אז האדם בכח ההכרה שלו יש גם כח עליה שהוא יכול לעלות ממציאות אחת לשניה, מדרגה לדרגה עד טוב מאד.
וביותר מצינו שהאדם ניתן לו כח ההבדלה בין טוב לטוב מאד, עד שהוא מביט ומבקר את המעשה הטוב כשיש טוב למעלה ממנו. ביקורת כל כך חריפה עד שבשם רע יכנה אותה. ז"א יש כח באדם לבקר אפילו טוב, אם יש טוב ממנו, עד שיכול לכנות את הטוב הפחות רע. יש לנו פסוק מפורש שאומר, אינו דומה מי ששונה פרקו מאה ואחד למי ששונה פרקו מאה, זה נקרא עבדו וזה נקרא לא עבדו, מה, לגמרי לא עבדו? לא עבדו.
וכמו שביאר ופירש הגאון ז"ל על הפסוק במשלי כ', "רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל", פירש הגאון, בעת שאדם קונה איזה דבר הוא מגנה את מה שנותנים לו ראשונה כדי שיתנו לו אחרת יפה הימנה, לא לא, זה לא תראה לי משהו אחר, יש לך משהו יותר טוב? תראה לי משהו אחר. בעת שאדם קונה איזה דבר הוא מגנה מה שנותנים לו ראשונה כדי שיתנו לו אחרת יותר יפה הימנה, כך העוסק בתורה ובמצוות הכל מעט ורעים בעיניו בכדי שיתגבר לעשות טוב יותר, ויאמר רע רע מעט הוא, זה לא עבודה אשר בחר בה ה' יתברך, עד שקובץ ובוחר לעשות טוב הרבה, ואז כשאוזל לבית עולמו יתהלל בו. אז אותו דבר, כמו שאדם קונה קנין בעולם הזה ובראשונה הוא אומר לא טוב, רע, תביא לי משהו יותר טוב, ככה הלומד תורה ומצוות צריך להגיד על כל דבר אה, זה רע עדיין, למה כי אני לומד קצת ואני לא לומד ברצינות וצריך לעשות עוד וצריך להקיף עוד וצריך לעשות עוד וצריך זה, וכך כל הזמן לא מרוצה לא מרוצה בשביל לשאוף ליותר ויותר ויותר וככה הוא קובץ ואוסף לו עד שהוא אוזל - הולך לו מן העולם הזה, אז יתהלל. אבל אם כל פעם הוא ישבח את עצמו ברוך ה' היום למדתי עשר דקות, היום למדתי חצי שעה, היום למדתי שעה ישתבח הבורא איזה יופי איזה יופי, אז הבן אדם אתה מבין, ילך מפה ה' ירחם מה יהיה איתו, יהיה לו גרביים.
אז כח כזה לבקר את המעשים עד לכנותם בשם רע אין למלאכי השרת, אין למלאכי מעלה, אין להם שינוי ערכים של טוב מאד עד כדי לגנות את הטוב, אצלם הכל שווים לטובה, אפילו שיש להם הכרה בדרגות ובמעלות זו למעלה מזו, הם לא מגנים את הטוב, אצלהם הכל שווה לטובה, אין להם את ההכרה להבדיל בין טוב לטוב מאד, מפני שהם בבחינת עומדים, לא שייך בהם להתגבר ולבחור בטוב יותר יפה. על כן לא שייך בהם לגנות דרגה שתהיה בשם רע, וכולם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כל אחד לפי מדרגתו, מה שאין כן האדם שעליו להיות הולך ועולה ומתגבר לבחור בטוב שלמעלה מהדרגה שעומד בה עד למעלה למעלה, כמו שהפסוק אומר "אורח חיים למעלה למשכיל" כל הזמן למעלה, כל הזמן, כל הזמן, אם בחוקותי תלכו, תלכו כל הזמן, ללכת, קדימה.
אלה שאומרים מה אתה רוצה ממנו ,הוא בסדר גמור, הוא בסדר גמור, אלה שאומרים את זה הם מלאכים, למה הם מלאכים? אין להם חוש הביקורת, הם לא יודעים להבדיל בין טוב לטוב מאד, אצלם הכל טוב, זה בסדר זה בסדר זה בסדר, מלאכים, מלאכים, זה דרגה של מלאכים, לא בעיה להיות מלאך, הא? אומרים פשוט כולם טובים.
לאדם ניתן מדרגה להבחין, לבקר, ניתן לו כח הבדלה כזה עד שחוט השערה של מעשיו, חוט השערה של המעשים שלו מבדילים בין כשרה לנבלה. כמו שאמרו חכמים ז"ל, ולהבדיל בין הטמא לטהור, אין צריך לומר בין חמור לפרה, הלא כבר מפורשים, אם כן למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין נשחט רובו של קנה לחציו של קנה, וכמה בין רובו לחציו - מלא שערה, זה שייחסה ותארה רק לאדם בתואר של טוב מאד.
ואולי זוהי כוונת חכמים ז"ל בשעה שאמר הקב"ה לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם, נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו? אמר להם, חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם חיה ועוף, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעים, העבירם לפני אדם אמר לו מה שמו? אמר לו זה שור וזה חמור, ואתה מה שמך? אמר לו אני נאה להקראות אדם שנבראתי מן האדמה, ועמדנו על זה בדרשות קודמות, לא נחזור. והענין כנזכר לעיל, שהאדם שניתן לו כח ההבדלה בין מעלה לחסרון, עד הבדל בין טוב לטוב מאד, יכול לעמוד על אפיים של הנבראים. אז הוא יכול לעמוד על האופי של כל נברא ונברא, ודווקא האדם שמורכב מחומר ומנשמה, מכיר הוא גם את החסרון של שור וחמור, כי גם בהם לא הרי השור כהרי החמור, והרי יעקב אבינו תיאר ליוסף בתואר שור וליששכר בתואר חמור, ז"א יש הבדל ומהות בכל ברוא וברוא ובכל בריאה. וכן יודע לתאר את עצמו בשם אדם, מפני שנברא מן האדמה, זה לא סתם אדם אדמה בגלל שזה אדמה אדם, אלא לדעת את המהות של הדברים, שמורכב גם מחומר וחסרון, ועליו להתגבר בכח הבחירה ולהעלותו עד טוב מאד, זהו שמו וזוהי תכליתו של האדם, לעלות מדרגה של אדמה לדרגה רוחנית של מלאך. רוחנית, ז"א להיות כולו רוחני. הוא יותר גבוה מהמלאך, אבל לדרגה רוחנית שכל כולו מלאכות. אדם אותיות מאד.
אז ז"א, הנקודה זה שאדם צריך לדעת לעלות ממדרגה של אדם למדרגה של מלאך. מה נאמר במשה רבינו, בהתחלה נאמר "איש מצרי", ובסוף איך הוא סיים - "איש האלהים". בנח מה נאמר - "איש צדיק" ובמה הוא סיים - "איש האדמה" בדיוק הפוך, צריך להלות מלמטה ולהגיע למעלה ולא להגיע מלמעלה ולרדת למטה. אז לכן העבודה של האדם זה להכיר את המעלות, לדעת לבקר ולהבחין ביניהם ולעלות עוד ועוד ואף פעם לא להסתפק, תמיד כל מדרגה שאתה נמצא זה רע, יש יותר טוב, ובין טוב לטוב מאד זה רע, כי אפשר להגיע ליותר טוב. וככה כשאדם יעלה כל הזמן וישאף לעלות מעלה מעלה בדרך הזאת, אומר הגאון מוילנא, זה מה שאמר שלמה, רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל, אם על כל דבר יגיד רע רע, כל מה שהוא קונה זה עוד לא מספיק, זה עוד רע, זה לא מספיק, זה עוד חסר, לא לא לא, כשהוא יהיה אוזל מן העולם - הולך לו, אז יתהלל, למה? כי הוא הספיק לאסוף הרבה, כי אף פעם הוא לא הסתפק, לא הסתפק בכלום.
אז זה הטוב מאד המיוחס לאדם, ובזה הוא אדם, אבל אם הוא מסתפק בכל דבר והכל בסדר הוא מלאך, הוא כבר מלאך. אז יש מושג מלאך שלילי, זה שרואה הכל שווים זה מלאך שלילי, למה? אין לו כח הבחנה בין טוב לטוב מאד, הכל בסדר. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", ככה, ממילא לא תהיה שאיפה ולא תהיה עליה ולא יהיה כלום, זהו, אולי הוא יקבל תואר של כוכב, אולי תואר של גלגל, יש מושגים כאלה שאומרים זה כוכב זה, אבל צריך להבין מה עומד מאחורי המילה כוכב, הרמב"ם אומר שלכוכבים יש דעה והשכל והכל, אבל הם לא עולים, הם יודעים מה המציאות שלהם והם יודעים מה המציאות של ההוא ומה המציאות שתחתיהם אבל זה לא, נשאר כוכב, מה אכפת לו הוא מאיר מאיפה שהוא נמצא וזהו כוכב.
אז רבותי, אם אמרו עלינו שאנחנו טוב מאד, אז טוב מאד זה מי שיודע לבקר ולהבחין ולדעת מה ההפרש בין מעלה למעלה עד כדי שמסוגל להגיד רע, שבהפרש של חוט השערה מכשרה יכול להיות נבלה, יכול להיות טריפה. וחוט השערה, חוט השערה, זה כח ההבחנה שניתן רק לאדם, ומפה צריך לעלות כל הזמן, לא להסתפק במצב שבו אנחנו נמצאים.
רבי חנניה בן....