כה' תשרי תשע"ו - גופו של האדם הראשון

  "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"

 איתא במדרש רבה פרק י"ד: "ויפח באפיו" מלמד שהעמידו גולם מן הארץ ועד הרקיע וזרק בו את הנשמה {עד כאן לשון המדרש}

 אין לפרש מאמר זה כפישוטו: כי אם היה האדם גולם גדול, אשר תפס מקום כזה, מן הארץ עד הרקיע, כיצד טעו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו שירה עד שהפיל עליו הקב"ה תרדמה להראות להם את פחיתותו,

 גם אנחנו קטני השכל אילו ראינו ברייה משונה ומגושמת כזאת אשר גולמה מן הארץ עד השמים, ורחבה מסוף העולם ועד סופו כדברי חכמנו זכרונם לברכה: הרי לא היה עולה על דעתנו כלל לתת לו איזו חשיבות רוחנית, ומכל שכן לומר לפניו שירה אלא, שהיינו מזדעזעים מרוב ההגשמה הנוראה ונרתעים לאחרינו.

 מה זה הגשם הזה? כשאנחנו רואים פיל אנחנו רואים ווי גדול ומגושם, ואם היינו רואים סדר גודל כזה מהארץ עד השמים וכל רוחב הארץ ברייה בסוג כזה מה היינו אומרים? אז קל וחומר למלאכי השרת באים בסוד השם בשיכלהם הנבדלים אשר אין להם גוף גשמי כלל ויודעים הם את השכל הטהור אנושי, איך נואלו לטעות באדם הראשון הגולם הגדול הזה ורצו לתת לו כבוד אלוקים ולומר לפניו שירה.

 אין זאת כפשטן של הדברים, אחר הוא לגמרי, ורק אנחנו בהגשמתנו, {מגושמים}, רחוקים כל כך מהאמת, אנחנו מבינים את זה כי אנחנו מגושמים עד אשר טעינו לפרש את מעשה בראשית ע"פ המושגים שנמסרו לנו מאז היינו תינוקות של בית רבן, ולא נתנו לב לשוב ללמוד את התורה לאמיתה בימי הגדלות, להבין את בירור הדברים.

 כפי שאומר רבנו בחיי בחובת הלבבות: שכל מה שהאדם למד צריך להתחיל מח דש ללמוד לאור ההשכלה שהוא קנה עד לגיל שהוא קנה עכשיו.

 {דוגמא: אדם כבן שלושים, אז מה שלמדת עד עכשיו זה עם הציורים של הילדים צריך למחוק את הציורים של הילדים, כעת צריך ללמוד כאילו מחדש עם הציורים האמיתיים עם ההבנות שקנית ורכשת אך ללא ציורים הקודמים, ללמוד את התורה לאמיתה בימי הגדלות להבין את בירור הדברים}.

 אכן זה הדבר: "השם בחכמה יסד ארץ" כל הבריאה כולה אינה אלא ספר גדול ומפואר של פרקי חוכמה מחוכמתו יתברך.

 הארץ בתחילת בריאתה לא היתה זו שאנחנו רואים כיום, עתה הארץ כבר תובעת בימי קלילותה, הרי האדמה נתקללה בעשר קללות, ואדם נתקלל, וחוה נתקללה, והנחש נתקלל, בארבעים קללות, הארץ שאנחנו מכירים כעת, היא לאחר הקללות , אחרי הקלקול שנעשה במשך כל הדורות.

 האדמה קודם החטא: היתה בריאה רוחנית הכוללת בה כמה סעיפים של חוכמה עליונה, סעיפי החוכמה הללו נקראו בשמות: בעלי חיים, אילנות, עשבים, פירות.

 {כשאנחנו רואים כלב או חתול מובן מאליו בשבילינו שהם חיות וזהו, לא! זה פרקי חוכמה עליונה, לא להסתכל ביצורים כפי שאנו מכירים, כי זה מה שאנחנו מכירים, יש להסתכל על החוכמה שיש בבריאה הזאת ולנתח את החוכמה הזאת, עם כל המידות והמעלות המנגנונים והיכולות וכו', הכלב למשל, גישוש ומציאת דברים וכו', אלו הם פרקי החוכמה העליונה אין להסתכל עליו ככלב אלא כעל חוכמה}.

 תסתכל על האדמה: כמה חוכמה טמונה בגרגירי החול, יש להסתכל על הדברים מופשט מהחומר כאילו אין חומר, אלא יש פה מנגנון חכם.

 האדם שיא החוכמה העולמית: כמה מנגנונים של חוכמה יש בו, בלי להסתכל על הגוף נתאר לנו מנגנון רוחני אבל ללא גוף כולו מלא חוכמה חוכמה על כל פרט ופרט שבו חכמה.

 האדמה קודם החטא היתה בריאה רוחנית הכוללת כמה סעיפים של חוכמה עליונה, וסעיפי החוכמה הללו נקראו בשמות: בעלי חיים, אילנות, עשבים, פירות, אחרי כל בריאת החוכמות האלה בששת בימי המעשה, ברא הקב"ה לאחרונה את מבחר היצורים.

 זה הוא פרק החכמה הכי נכבד בכל בריאת שמים וארץ, את הפרק העיקרי אשר כל מחמדי החכמה הקודמים לו, של כל הבריאה על כל צורותיה אינם אלא כמשמשים לו ומכינים את דבר בואו של האדם, כל החכמות הקיימים בעולם בכל פרט ופרט זה הכל לשימושו של מבחר היצורים באדם.

 ורואים היום מעט מה האדם מסוגל ליצר, כמובן להמציא מן המצוי לא להמציא יש מאין להמציא מן המצוי, מהחכמה הטמונה בכל דבר הקיים בבריאה כביכול הקדמה, זה רואים שהאדם מהמצוי מהיכולות הטמונות בכל חומרי הגלם בכל דבר ודבר שנמצא בבריאה, מה אפשר להקפיץ את הברואים למדרגות לאין שיעור לעומת דור הקודם לאין שיעור.

 והכל היה מצוי רק כיוון שאנו קרובים לסוף, הקב"ה מזרז תהליכים בכדי שנספיק, ולכן מקצרים לנו תהליכים, ואז אפשר להשתמש בעצם בכל מה שממציאים להריץ את התורה במהירות לכל העולם כולו לכשיגיע משיח צדקנו והאמת תתברר לכל.

 ולכן: "וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה": גם ביצירה זו של הגוף היתה רוחנית שכלית, עפר מן האדמה: זה היה יצירה רוחנית שכלית, למה? כי הלוא מן האדמה הוא בא, מה זה אדמה? "השם בחכמה יסד ארץ", כל האדמה זה חוכמה, והאדמה לא היתה מה שהיא היום, והוא נוצר מהאדמה שהיא כולה חוכמה אז גם היצירה של הגוף היתה רוחנית שכלית, ולא עוד, אלא, שיצירה זו היתה יותר מהחכמה היותר עליונה אשר בארץ, כי הלוא האדם מבחר היצורים הוא העיקר להם, זה הוא גופו של האדם הראשון {עד כאן מדובר רק על הגוף}

 אז גופו של האדם הראשון היתה יצירה רוחנית שכלית, מה שאצלנו קרוי היום נשמה, ואצלנו היום נשמה היא בדרגה יותר נמוכה מי מה שהיה אז, אצל האדם הראשון זה היה בחינה של גוף, זה היה גופו של האדם הראשון.

 ואחרי כן: "ויפח באפיו נשמת חיים", ומה זה נשמת חיים? "ומאן דנפח מדיליה נפח" פשששש, נשמת חיים זה חלק אלוק ממעל, זה חלק נצחי שאדם יחיה לנצח, מרגע זה הוא חי לנצח, "חלק אלוק ממעל, כי מאן דנפח מדיליה נפח", מי שנופח מתוכו נופח, מה פרוש: {כניפוח הבלון}, אז נזרקה בו נשמה אלוקית לא מן הארץ.

 אלא, נשמה שמובאה מן השכל העליון אשר כל חכמת הארץ ומלואה היא כגשמית לנגדה, כל החוכמה של כל הבריאה והברואים, מכל מה שיש מהכל והכל, דגים ועפרות-תבל וכל מה שיש עם הסגולות שבהן זה כאין וכאפס, זה כמו גשמי ביחס לזה.

 אנחנו אומרים על האדם ההמוני: על שכלו שהוא מגושם, כביכול אין לו שכל כמעט הוא כולו עופרי, והאם זה באמת כך? האם אפשר למשש שכל של אדם בידים שלומר עליו שהוא מגושם, אלא כשאנו אומרים זאת: כיוון שאנו מרגישים כי לעומת השכל הגבוה שנדרש שיהיה לאדם אז השכל של האיש ההמוני הזה הוא גס וכהה, והרי זה בחינה של גשמיות ביחס לשכל הרצוי.

 אז אומרים זה מגושם או כסיל, לא רואים פה את הצלם אלוקים של הבן-אדם, שהצלם אלוקים זה השכל העליון שנברא בצלמו של אדם.

 כן גם גופו של האדם שהיה באמת סניף גדול מן החוכמה האמיתית לעומת הנשמה האלוקית שנופחה בו אחר כך, אז הרי נחשב הוא כגולם וכגשם לעומת הנשמה האלוקית שנופחה בו, זה היה בתחילה.

 אולם כשירד כבוד השם של הנשמה, חלק אלוק ממעל, לשכון בגוף, נתמזגה החוכמה התחתונה שהיתה בגוף האדם, עם העליונה שהושפעה אליו, ויהיו לאחד, "ויהי האדם לנפש חיה".

 כשם שאש קטנה כשמחברים אותה אל אבוקה גדולה, הרי היא מתדבקת בה ונבלעת לתוכה עד שאין להכיר אותה בקטנותה שהיתה מקדם, כן הוא בכל ענייני הרוח והשכל ובכל דבר איכותי, למקום שהשכל הגדול עומד, אין השכל הקטן יכול לעמוד ברשות עצמו- הוא נבלע שמה- כי השכל הקטן אינו אלא חלק שנאצל מן הגדול ממנו וכשהם באים אל נקודה אחת אי אפשר שלא יתלכדו ויהיו לבריאה אחת ממש.

 כלומר: המיזוג של גופו של האדם הראשון שגופו היה חוכמה אלוקית רוחנית, שמתמזגת עם השכל העליון שירד, הנשמה הרוחנית שהיא חלק אלוק ממעל, הינה כאש קטנה ביחס לחוכמה האדירה והתחברו ביחוד, והפכו להיות מגשה אחת, ואז קבלנו את האדם בשיא גודל ודמותו, ממלא כל הגוף הזה זו היא בליעה שנבלעה ולא נכרה כלל בתוך כל הנשמה הגדולה הזאת, אז ממילא אין פה ציור של גשם בכלל במושג של גשם שאנחנו מכירים היום, כי אם אש קטנה נבלעת בגדולה אז היא לא ניכרת בכלל בפני עצמה.

 ובהיות האדם במעלה גדולה רמה ונישאה כזו, בהיותו כולו בגופו ובנשמתו חטיבת חוכמה גדולה מחלק אלוק ממעל, שיש בה פרקים רבים שהם נקראים איברים, ובכל אבר ואבר שימש אותו השכל העליון הנעלה על כל המלאכים.

 וכל אבריו של אדם הראשון, כביכול מה שאנו קוראים היום: יד, עין, אוזן וכו' בכל האיברים האלה שימש השכל העליון, שהוא היה השכל העליון נעלה יותר מכל המלאכים, כמובן שכל הגוף הזה לא ניכר בו גוף בצורה גשמית, אני אתן לכם דוגמה אנשים היום לא מבינים: כי מי שבאמת ממוזג נשמתו וגופו יחדיו אז זה שכל כולו אפילו שנראה גוף.

 אם היינו רואים לדוגמה: את יעקב אבינו היינו רואים כאילו אדם, אבל כל גופו היה שכל! כתוב: "שהוא שיכל ידיו" מלשון שכל, לידיו היה שכל! כאשר בירך את הקטן לפני הגדול "ידעתי בני ידעתי" ויעקב אבינו גם ידע מה יהיה איתם אחר כך וכו', לא שהמוח הורה ליד מה לעשות אלא ליד היה בעצמה שכל, ידיו של יעקב אבינו היו חלק בלתי נפרד משכלו.

 כשדוד המלך אומר שרגליו לוקחות אותו לבית המדרש מה הכוונה: לא מצד רגילות אלא מצד השכל שרגליו לבד לקחו אותו לבית המדרש, מי שהוא שלם: אז כל כולו שכל.

 אז מזה ניתן להבין: "והיו עיניך רואות את מוריך", שכל תנועה וכל זיז זה שכל, אין תנועה ואין דבר שזז סתם, כל תנועה עם היד או עם האצבע או עם הבעות פנים מבטאת הרבה יותר ממה שאומרים בפה.

 תנועות מורינו ורבותינו היו הרבה יותר חזקים ממילים, אבל! בהיות האדם במעלה הגדולה רמה ונישאה כזו, בהיותו כולו ונשמתו לחטיבת חוכמה גדולה מחלק אלוק ממעל, בעלת פרקים רבים אשר קורא להם איברים, ובכל אבר ואבר שימש אותו השכל העליון הנעלה על כל המלאכים.

 אז טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו שירה, כי שכל רם כזה נשגב היה מהשגתם וראו בו אותות אלוקות! ובחטאו הראשון בהכהותו {כהה} את אור נשמתו וגופו העליון, הכהה עימו גם כל הבריאה כולה, "ותרד פלאים" בחטא הזה היחיד כבר הוא הכהה את כל נשמתו וגופו העליון ואת כל הבריאה וירדה פלאים.

 והשכל הלקוי הזה כבר לא היה יכול להישאר כן בקלון ערוותם, אה! "עכשיו ידעו כי ערומים הם" {כבר נהיה קלון מעצם זה שהיו ערומים}, זאת אומרת שהוא כבר ירד פלאות שכבר איברי התשמיש איברי התשמיש נראו אצלו באופן אחר לגמרי לגמרי.

 ומה כתוב: "ויעש השם אלוקים כותנות עור וילבישם" לא כפשוטו כיסה אותם כביכול בחלוק, אלו הם: הבשר, והדם, הגידים, והעורקים, שהעלה הקב"ה על הגוף הרוחני של האדם, ומאז והלאה החכמה הצפונה מתגלה מבעד הלבוש העוטה עליו.

 כל פרק של חכמה מבצבץ ועולה מבעד הלבוש המיוחד לו, חכמת היד מבעד היד, חכמת העין מבעד העין, וכן כל כיוצא בהן.

 כמו שהרפואה מגלה לנו את כל החכמה האדירה שנמצאת בכל אבר ואבר וכן וכל כיוצא בהם, אלה המה כותנות העור.

 ובתורתו של ר' מאיר זכותו יגן ע לינוכתוב: כותנות אור לא עור, להודיעך כי גם הגוף הרוחני שקודם החטא שנתלבש אחר כך בלבושים חיצוניים, גם הכותנות הללו של אור של רוחניות נעלה היו, אלא שלגבי הגוף האמיתי הרוחני שהיה בתחילה כבר גשמיים הם {ביחס} אבל עדיין זה היה אור ולא עור, כמו שהיה הגוף הרוחני גשמי לגבי הנשמה.

 אלא שעתה בזמנינו אחרי רוב העוונות והקלקולים של בני אדם הלך הגוף והתגשם עד אשר היה לבשר ודם פשוטים כאשר לנו, אבל לא זה הוא הגוף הראשון מתחילת בריאתו.

 כעת אפשר להבין איך טעו המלאכים בגוף שחשבנו שזה גוף פלטה כזאת שמתפרסת על כל העולם? לא! זה היה רוחניות כמו שהמלאכים הם שכלים נבדלים ואין להם גוף, אבל יש להם משהוא של ממשיות של הדקות שבדקות שמתארים את החכמה שזה כמו בבואה, {צל} אבל זה לא תופס מקום זה לכאורה, היה הבחינה של גופו של האדם הראשון בגודלו הראשון עד שהתמעט ומיעט אותו הקב"ה "ותשת עליו כפך" אבל זאת היתה הבחינה ההיא.

 אך רבי מאיר אמר: שגם אחרי החטא עדיין כשהתגשם גופו עדיין היה אור, והרי חכמים אמרו: שעקב רגלו של האדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, האור שהיה בעקבו של האדם וזה כאילו סוף האדם והמקום הנמוך ביותר היה מכהה גלגל חמה. וזה היה רק בדרך משל אבל זה אומר מה היה אורו של האדם הראשון,

 כלומר: אור כזה שאנו מדברים דבר שהוא מופשט לגמרי לגמרי מהחומר, והרי כל הבריאה שהתגשמה פה שאנו רואים, זה הכל מאורו של הקב"ה, זה אור העליון שירד ירד ירד והתגשם, אבל בתחילה שירד האור הזה שירדו האורות ונברא העולם , העולם בחומרו היה בבחינת אורות גם אז!

 ועם העפר האדמה נוצר האדם וכשהוא נוצר עדיין היה רוחני בגופו, אז צריך להבין כמה נתקללה האדמה שנתגשמה באופן הזה שאנחנו רואים אותה וכו'.

 עד כאן דבריו של הגאון רבי נתן צבי פינקל "מהאור הצפון" מסלובודקה זכותו יגן עלינו אמן.