---

"כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע". על החטא של אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת אומרים חכמים ז"ל, יש לנו לתמוה על כך, פלא, פלא גדול על יציר כפיו של הקב"ה שהוא במדרגה גדולה כל כך, עד שמלאכי השרת טעו בו, ביקשו לומר לפניו קדוש, איך אדם הראשון, האדם הגדול הזה שהיה במדרגה כל כך גבוהה נופל לבור עמוק, מתפתה לדברי הנחש שאומר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, דברי כפירה ממש. איך הוא שומע לו דבר כזה?
אומר רבי יהונתן אייבשיץ ביערות דבש, הגמרא אומרת בראש השנה חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר "ותחסרהו מעט מאלהים". משה רבינו לא זכה לשער החמישים בגלל שהשער הזה הוא אור מופלא וגדול כל כך שאין ביכלתו של אדם להשיגו להשאר בחיים, כי בהשיגו אור מתוק זה תדבק נפש האדם בשרשה למעלה ותפרד מן הגוף, ועל זה נאמר "כי לא יראני האדם וחי".
אדם הראשון היה במדרגה נשגבה מאד, וכמו משה רבינו השיג ארבעים ותשעה שערי בינה, והוא נכסף מאד לשער החמישים כדי שיוכל להתקרב אל ה' יתברך ולעבוד אותו ביתר דבקות. אומר רבי יהונתן אייבשיץ, פה הצליח היצר הרע - הנחש, שהיה ערמומי, לפתות את האדם, וכך אמר לו: דע לך, שעץ הדעת הוא הפתח לשער החמישים. כאשר תאכל ממנו תשיג את שער החמישים, ועל ידי כך תגיע לתכלית הידיעה, להבחין בין טוב לרע, ותהיה כאלקים. כמו שכתוב "ויאמר הנחש כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע".
לכאורה אדם היה יכול לדחות את הטענה של הנחש בפשטות ולומר לו, תשמע חביבי, הקב"ה ציוה אותי לא לאכול מעץ הדעת והזהיר אותי, "ביום אכלך ממנו מות תמות" אם כך מבואר שאני אקבל עונש על האכילה מעץ הדעת, ובודאי שלא אקבל את שער החמישים. על זה ענה לו הנחש, אמר לו תשמע, הכוונה של הקב"ה היא לא להעניש אתכם בעונש מוות, אלא עצה טובה קא משמע לן, מה שאמר הקב"ה שלא תאכלו מעץ הדעת זה כדי שאם תשיגו את שער החמישים מעצם האכילה פשוט מאד מגודל האור והתענוג של שער זה תפרד הנפש מהגוף ואז תמותו בעל כרחכם, זה לא עונש שהוא איים, הוא רק אמר לכם, קחו בחשבון, אם תרצו את שער החמישים אז תדעו שבלתי אפשרי להמשיך לחיות כי תדבק הנפש שלכם ואתם תמותו. אבל למרות זאת, אמר הנחש, כדאי לכם להשיג שער החמישים, למרות שתפרד הנפש מהגוף ואתם תמותו, כי זה יהיה מסירות נפש לה' יתברך. וכך נתפתו אדם וחוה, יצירי כפיו של ה' יתברך, לאכול מעץ הדעת, בחשבם שהם הולכים לעשות עבודה גדולה מאד במסירות נפש.
עוד תרגיל היה לו ליצר הרע - הנחש, תשמעו. "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה", על מצות שמירת שבת מצינו בתורה שני טעמים: טעם אחד - זכירת בריאת העולם, השבת ניתנה לזכור את בריאת העולם, כמו שכתוב בפרשת יתרו "זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי". אז זכור את יום השבת לקדשו למה? כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, צריך לזכור בשבת זכירת בריאת שמים וארץ.
טעם שני, זכירת יציאת מצרים. כתוב בפרשת ואתחנן, "שמור את יום השבת לקדשו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת". למה עושים את השבת ולמה צריך לשמור את השבת? כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, אז צריך טעם שני למה שומרים שבת, זוכרים שבת, בגלל זכירת בריאת העולם וזכירת יציאת מצרים.
התורה בד"כ לא נותנת טעמים למצוות, פה היא נותנת טעמים, צריך להבין למה, מה ראתה פה לתת טעמים? ודבר שני, למה דוקא שני הטעמים האלה הם לשמירת השבת.
אומר על זה הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א בשם חותנו - רבי צבי יהודה מרזאלה. שני הטעמים הנאמרים בשבת הם מן הטעם להגיד שהקב"ה בבריאת העולם ברא את העולם מאין ליש, שהעולם היה אפס וכלום, והוא ברא מהאין יש, אתם שומעים? מהאין יש, וזכירת יציאת מצרים זה כדי לראות שהקב"ה עשה מהיש אין, כי הוא היפך את הטבע, שידד את מערכות הטבע, והוא הפך את המים ממים לדם, והארץ רוחשת כינים, וכן כל מכה ומכה היפך את הטבע. אש ומים יורדים ביחד בברד. ז"א, שמה ביציאת מצרים הקב"ה הוכיח שהוא יכול להחזיר את העולם לבטל את היש, שהיש יהיה אין, בבריאת העולם הוא הפך מאין יש. השבת מזכירה את שני הדברים האלה, ז"א שכל ששת ימי בראשית שהקב"ה ברא, "וינח ביום השביעי", בא להגיד שהוא ברא את כל ששת הימים מאין ליש ובשביעי שבת וצריך לזכור את בריאת העולם. וגם צריכים לזכור בשבת את יציאת מצרים, איך הוציא אותנו הקב"ה ממצרים על ידי זה שהפך את היש לאין, זכר ליציאת מצרים אנחנו אומרים בקידוש, נכון?
הנחש - יצר הרע, הוא רוצה לעוור את עיני האדם ולבטל ממנו את שתי האמונות האלה כדי להחטיאו. אם אין בורא שברא מאין ליש ויכול להפוך מיש לאין אז מה מה מה אני חייב, למי אני חייב פה משהו? מה עשה - ויאמר הנחש אל האשה, לא מות תמותון, לא, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו - מעץ הדעת, ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים. נו, איך הוא מפתה אותם בזה? רש"י מפרש בשם המדרש, מה הנחש אמר לחוה? אמר לה כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים, אתם תהיו כאלקים. מה פירוש? אומר להם הנחש, מן העץ הזה אכל הקב"ה וברא את העולם. הוא יודע אם אתם תאכלו מהעץ הזה אתם תהיו בדיוק כמוהו, תוכלו לברוא עולמות, והוא לא רוצה, לכן הוא אומר לכם שאתם תמותו אם תאכלו, בשביל שלא תאכלו ותהיו כמוהו, ככה אומר הנחש. אייי, מה מתחבא פה אצל האמירה הזאת של הנחש? כפירה, שהקב"ה לא ברא את העולם מאין ליש, כי הוא אכל מן העץ וברא את העולם, אז העץ כבר יש, אז העץ קיים, אז זה לא מאין, אז זה הפטנט שלא לשלול, לשלול את חידוש העולם, מה שידוע שקדמות העולם מה שטוענים כל הפילוסופים והטפשים.
ואכן את הארס הזה רצה הנחש להטיל בחוה כדי שתכפור באמונה שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש. למה? מה הוא מרויח בזה? ע"י זה הכפירה הזאת באמונה יודע הנחש שבקלות יוכל להכניס כפירה חדשה אחרת, שהקב"ה גם לא יכול לשנות את העולם מיש לאין, מי שלא יכול לעשות מאין ליש גם לא יכול לעשות מיש לאין. ואם הו אל איכול הבורא לברוא את העולם מאין ליש מסתבר שהוא גם לא יכול להפוך את העולם מיש לאין, ולכן הוא אמר להם, לא מות תמותון, אחרי שאתם נבראתם הוא כבר לא יכול להרוג אתכם, אתם לא מות תמותון, הוא לא יכול להפוך אתכם בחזרה לאין.
זה מה שהתנצלה חוה לפני הקב"ה

ש. לא שומעים

הרב: למה הקב"ה לא רוצה? הוא לא רוצה כיון שיהיה לכם כח לברוא עולמות. אבל זה גם יכול להתאים לפירוש הקודם, למה כי אם אתם תהיו בשער החמישים אז אתם תהיו כמו אלקים, "ותחסרהו מעט מאלקים" זה שער ארבעים ותשע, אבל אם אתה בשער חמישים אתה כמו כאלקים.
מה התנצלה חוה לפני הקב"ה? אחרי שהיא אכלה מעץ הדעת "ותאמר האשה הנחש הישיאני ואוכל", מה זה הישיאני? יש אין, יש אין הוא עבד עלי עם היש אין, השיאיני. הכוונה היתה של חוה שהנחש בארס שלו הכניס בה הרהורי כפירה באמונה של יש מאין, והדבר גרם לה לאכול מעץ הדעת ולהתגבר על הפחד של "מות תמותון" שכן היא חשבה שאין הקב"ה יכול להמית אותה ואת אדם ולהפוך אותם מיש לאין. אז כדי לחזק באדם את שתי האמונות האלה, שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, וכן שהקב"ה יכול להפוך בכל רגע את העולם מיש לאין, נתן לנו הקב"ה מצות שמירת השבת עם שני טעמים, טעם אחד, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי" לחזק את האמונה בבריאת העולם, שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, הטעם השני - "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם" איך? "ביד חזקה ובזרוע נטויה" ששידד את המערכות, על כן ציווך ה' אלהיך לעשות את יום השבת, לחזק את האמונה והידיעה שהקב"ה יכול להפוך את הבריאה מיש לאין, לכן מי שלא שומר שבת כופר בקב"ה ובתורה כולה, כי זה יסוד האמונה, שה' ברא את העולם מאפס ליש ושהקב"ה בכל רגע נתון יכול להחזיר אותו לאפס גמור. אז לכן מצות השבת עם שני טעמים אלה, וזה היה פיתוי של יצר הרע לשלול את הדבר הזה מאדם וחוה.
נטפל ביצר הרע עכשיו לסיום, ונראה מה יהיה בסופו, בסופו כתוב שהקב"ה ישחט אותו לעיניהם של הצדיקים. "ויאמר ה' אלהים אל הנחש, ארור אתה מכל הבהמה" מתקשים בפרשה מדוע נענש הנחש ונתקלל? הלא זה התפקיד של היצר הרע להסית את האדם לעבירה, ומלאך צריך לעשות את שליחותו. על כך אומרים חכמים ז"ל, שוחט משום מה מחייב? הגמרא בשבת שואלת, רב אמר משום צובע, מאיזה טעם, איזה מלאכה יש בשוחט שהוא מתחייב? משום צובע. זה שבת עמוד עם הארץ.
ביאר הבעש"ט הקדוש על פי הסוד, השוחט הכוונה ליצר הרע, הוא שוחט אתת כל העולם, והקושיה היא משום מה מחייב, מדוע עתיד הקב"ה לשחוט אותו בפני הצדיקים כמו שכתוב בסוכה נ"ב, הלא זה תפקידו, בגללו הוא נברא, להסית ולפתות את האדם לעבירה, אז למה הוא עתיד להענש? על כך משיב הבעש"ט משום צובע. נכון, אמת הדבר שיצר הרע נברא כדי לפתות את האדם ולהסית אותו לעבור עבירות, נכון, זה התפקיד, אבל לא אמרו לך שתהיה צבעי, אל תצבע להם את העבירה ותעשה ממנה מצוה. כמו שאמרו חכמים ז"ל, כשפיתה הנחש את אדם וחוה לאכול מעץ הדעת אמר להם כי על ידי האכילה מעץ הדעת הם יהיו כאלהים יודעי טוב ורע, ואז תהיה להם בחירה לבחור ברע או בטוב, וכשהם יבחרו בצד הטוב מצד הבחירה ולא מצד ההכרח אז תהיה עבודתם הרבה יותר נעלית והם יקדשו בזה שם שמים.
על כך עתיד היצר הרע להענש, שכן נצטווה להחטיא את האדם אבל לא לעשות מאכילת עץ הדעת מצוה, לא לעשות מעוון חמור עבודה נשגבת של מסירות נפש, על כך התחייב הנחש ונתקלל "ארור אתה מכל הבהמה" וסופו יהיה שישחט אותו ה' יתברך לעיני הצדיקים.
על התוספת שהוא הוסיף מידה במידה הוא נידון, הוא הוסיף להם כאילו עבודה, למסור את הנפש לכבוד ה', גם הוא הוסיף כאילו לפתות את האנשים מעבר ולהפוך להם גם עוונות למצוות, כמו שכתוב, והשטן עומד על ימינו לשטנו, השטן נמצא בשמאל תמיד, מה זה לימינו? מצייר צובע הכל מצוות, הכל מצוות, אין שום בעיה. אז לכן כיון שהוא חורג מתפקידו, כמו שהתורה הזהירה אותנו, "לא תוסיף ולא תגרע" לכן סופו שהוא יישחט לעיני הצדיקים.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה....