טוען...

הקושאן על ארץ ישראל | הרב אמנון יצחק

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 13.10.2017, שעה: 07:45


הקושאן על ארץ ישראל | הרב אמנון יצחק 13/10/2017 https://www.shofar.tv/videos/8237

"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא, ו) הכל יודעים את רש"י הראשון בחומש: "אמר רבי יחק: "לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מהפסוק (שמות יב, ב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה הטעם פתח (בראשית א, א) ב"בְּרֵאשִׁית"? משום כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם.

שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "ליסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעה גויים".

הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".

מה הבעיה? הקב"ה נתן את הארץ למי שהיה ישר בעיניו, אחרי זה הוא החליט לקחת את זה מהם ולתת לנו! אז למה אתם אומרים שזה ליסטים שכבשו ארצות שבעה גוים?!

אז למה הוא פתח בספר בראשית עם ה- בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים איך הוא ברא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וכו'? משום כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם אז הוא אמר לנו את כֹּחַ מַעֲשָׂיו מה זה כֹּחַ מַעֲשָׂיו ? אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ הכל! כל מה שאנחנו קוראים בפרשת בראשית, וכיון שהוא ברא את כל הבריאה כולה אז לכן הוא ברא הוא יכול לתת למי שהוא רוצה את מה שהוא ברא, הוא ברא את ארץ ישראל הוא יכול לתת אותה למי שהוא רוצה ואחר כך לקחת מהם ולתת למי שהוא רוצה! אז כל מה שהוא פרסם לנו כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ זה בשביל לתת לנו נַחֲלַת גּוֹיִם היא היתה בהתחלה אצל הגוים והקב"ה העביר אותה אלינו זה ככה הוא ברא את הכל זה שלו! אתה לא יכול להגיד לו מה לעשות.

טוב רש"י זה ידוע ומפורסם! אבל יש לרב יעקב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא שאלה: "ואם היתה מתחילה התורה בפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", האם לא היינו יודעים שהשם ברא את העולם? ושהוא נתן מה שברצונו לאשר ישר בעיניו? וכי לא הינו יכולים לענות את התשובה בלי רבי יצחק שמסביר לנו למה פתחה התורה ב בְּרֵאשִׁית?

אבל אספר להם מה ששמעתי מהגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: במשנה בברכות פרק א' משנה ה' אמרו: "אמר רבי אלעזר: "הרי אני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא. שנאמר (דברים טז, ג): לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ומה הוא דרש? יְמֵי חַיֶּיךָ זה הימים, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הלילות". אם הפסוק היה אומר יְמֵי חַיֶּיךָ הייתי לומד ימי זה ימים אבל כשאומר כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ אז זה הימים והלילות. אז כל זמן שהוא לא אמר את הפסוק הזה הדרשה הזו שדרש בן זומא "הרי אני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא".

ואמרו בגמרא בברכות כ"ח באמת היה באותה שעה בן 18 אך נראה כבן 70. מדוע? שביקשו למנותו נשיא – נשיא על ישראל

לא כמו ריבלין...

נשיא על ישראל - ונמלך באשתו, התייעץ עם אשתו.

אז היא אמרה לו: "תשמע, לא ירחשו לך כבוד כי הזקן שלך שחור".

ואז נעשה לו נס ונשזרו בזקנו שערות שיבה!

והקשה רבי אליה לופיאן: מה לזה ולהלכה שאמר? מדוע לא אמר בקצרה: "הלכה כבן זומא שמזכירין יציאת מצרים בלילות!" למה כל הסיפור "הרי אני כבן שבעים שנה" ובעצם הוא היה בן 18, למה הוא מספר את זה? מה זה קשור להלכה?

תירץ, אבל לפני שתירץ הקדים סיפור לפני כן:

 הגאון רבי ישראל סלנטר, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, טרח להשיג עבור אחד מתלמידיו משרת רבנות. ונסע לשוחח דיבר ושכנע.

אז התלמיד אמר לו: "רבי, ממה נפשך? אם היא מיועדת לי המשרה מן השמים, אז היא תגיע אליי לביתי. יבקשוני ואני אסכים. ואם היא אינה מיועדת לי מן השמים, אז ההשתדלות של כבודו – יתירה! למה כבודו מתאמץ?".

פיש- איזה בעל בטחון!

הקפיד רבי ישראל: "כסבור אתה שיעדו אותך מן השמים לרבנות?"

לא רבנות כמו פה, רבנות על קהילה כמו שצריך! תכף תשמעו מה צריך בשביל להיות רב!

"אתה סבור שיעדו אותך מן השמים לרבנות?! אתה יודע בכלל מה נדרש מרב בישראל? שישלוט בכל מכמני ארבעת חלקי השולחן ערוך עם נושאי כליהם עד להלכה ולמעשה, ובנוסף גם בשולחן ערוך החמישי, בפיקחות ובהבנה, ואתה צריך לידע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, ואתה צריך להוכיח בנועם, ואתה צריך לסכור פרצות! ואתה צריך לשאת במסע העם כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר יא, יב)".

חשכו פניו של התלמיד.

אז הוא אמר: "אם כן, מדוע טורח הרב למנותני?".

הוא אמר לו: "פשוט, אם לא כן, יתמנה במקומך מישהו שראוי פחות ממך!". עד כאן הסיפור.

כלפי מה הדברים אמורים? רבי אלעזר בן עזריה נמצא ראוי להתמנות. לא לרב בישראל, להיות נשיא של הדור וראש חכמי ישראל! אבל אשתו חששה: "יזלזלו בך עקב הגיל הצעיר!".

ואז נעשה לו נס מן השמים ונשזרה שיבה בשערו. זה אומר שהוא קיבל הסכמה מהשמים והמינוי מן השמים. דואגים מן השמים שלא יזלזלו בו שיראה זקן בן שבעים בהיותו בן שמונה עשרה.

קם ונושא דרשה, השמיע הלכה: לדעתו, יש להזכיר יציאת מצרים בלילות.

אף אחד לא התפעל ממה שהוא אומר, ודחו את דבריו.

למה?

כי לא היה לו מקור להלכה, הוא לא הביא פסוק.

"עד שדרשה בן זומא". מי זה בן זומא? בן זומא לא נקרא רבי, לפי שהוא לא הגיע לכלל זקנה הוא לא הוסמך להיות רב, אלא הוא דן לפני החכמים בקרקע כמו שכתוב בסנהדרין יז' ולא זו בלבד שממרום לא סמכוהו את בן זומא, אפילו רבותיו לא סמכוהו,

אבל הוא הביא פסוק, הוא הביא פסוק! הוא הביא מקור מן התורה, וזכה.

אז הנשיא ראש החכמים לא הביא פסוק – אז מה? אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, יש לך פסוק? אין לך! זה לא רבי ולא כלום ולא סמכו אותו ולא מן השמים ולא רבותיו, והביא פסוק - זכה! "עד שדרשה בן זומא, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים .... עד שדרשה בן זומא"

וזו התשובה לשאלתנו. ודאי גם אם היתה מתחילה התורה מהפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", היתה לנו תשובה לכל ההקנטות של אומות העולם. היינו אומרים מסברא פשוט שהבורא ברא, מה שהוא ברא הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה לתת להחזיר לעשות מה שהוא רוצה מה זה? צריך בשביל זה פסוק?!

אבל את התשובה הזו בלי פסוק - אין הכרח לקבל! אין הכרח לקבל.

אבל עתה שיש לנו פסוק, כשיש פסוק – הוויכוח הוכרע! כשיש פסוק – הוויכוח הוכרע.

 להבדיל להבדיל, על מה הם מסתמכים שהם רוצחים אנשים ועושים זה וזה?

אומר : לא! כתוב בקוראן, כתוב...

אז אם כתוב – הא! כתוב, כתוב זה לא מחוק, כתוב, אז אם הם... אצלנו המקור! הם מודים שאצלנו !! אז אם אצלנו כתוב פסוק – נגמר הסיפור!

רק בממשלה לא יודעים את הפסוק, היה שמה איזה חבר כנסת שציטט את זה אחרי שדיברתי על זה ציטט בכנסת את רבי יצחק – חנג'ורי.

בעניין הזה, זכרוני שהייתי אצל מרן החזון איש, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, ואמר לי: "רבי יעקב, שאלו אותי שאלה: "הגמרא בחולין ס"ז שואלת: מהיכן יודעים שהלוויתן דג טהור?

מביאה הגמרא פסוקים: שיש לו סנפיר וקשקשת.

והשאלה: הלא בבא בתרא ע"ה אמרו: שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבוא, ולהאכיל אותם מבשר הלוויתן.

נו? וכי יעלה על דעתנו שהוא יאכיל אותנו איסור?

אם בקפ"ז מקפידים על אוכל כשר – אז הקב"ה לא מקפיד?!

ושתק רגע ארוך!

ואמר: "אין זו שאלה, שעל כך נאמר: "תורה - לא בשמים היא". איי!

"אתה מבין? כשהקב"ה מגיש את הלוייתן זה תורה בשמים! מה פירוש? אז בשמים אומרים שהלויתן בסדר! הנה, הראיה? שמגישים לך אותו לאכול!

לא! זה תורה בשמים! עלינו מוטל לדעת: איפה כתוב בתורה ההכשר בידינו? התורה היא לא בשמים היא כבר בארץ! בשביל שבארץ נוכל לאכול – צריך פסוק! שיהיה ברור שמה שאנחנו אוכלים זה בסדר!

אז אם כתוב שצריך לבדוק בדיקות מחרקים תולעים והכל – אז צריך לעשות את זה, ואם אין פסוק, אז על סמך מה אתה עושה מה שאתה עושה? צריך פסוק! ואפילו אם השם יגיש לך – אייי!!

הבנתם?

"פעם נקלעתי לוויכוח" הוא אומר "אני לא אוהב וויכוחים. אני גם לא יוזם, לא כך משכנעים. אבל כשתוקפים – "דע מה שתשיב לאפיקורס". ותקפו על היחס למדינה. הם הפטריוטים, מוסרים את נפשם על המדינה, ואנחנו משתמטים ומוצצים את דמם, הם כבשו, ייבשו ביצות",

-          לא "הם" התימנים!

"בנו, ייסדו, ואנחנו מה עושים?"

אמרתי להם: "תשמעו! אני אספר לכם סיפור". כולם השתתקו, סיפורים? כולם אוהבים!

מעשה באדם שמצאוהו אוכל בתענית אסתר. כולם צמים זכר לשלושת ימי התענית לביטול גזירת המן. ולצום ביום המלחמה. והוא אוכל במלוא פיו.

שאלו אותו: "כיצד אתה מעיז לאכול בתענית?"

אז הוא ענה: "חשבתי בדבר, והחלטתי שהמן צדק. זה אכן עַם מְפֻזָּר וּמְפֹרָד --- ואֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחו, אז מה יש לי אפוא לצום לביטול גזרתו?".

מה נאמר עליו? תימהוני. טוב, התפללו ערבית, אתם יודעים אחרי התענית, מתפללים ערבית ומה נכנס? פורים! והשמחה כדת אין אונס.

ולפתע! גם הוא נמצא כאן. ומגיר אל קירבו כוסות יין ובולס בכל פיו.

"מה זה?" שאלו אותו: "הלא זה לא שמחתך!".

"אה", השיב בפה מלא, "העמקתי לחשוב! והגעתי למסקנה שבכל זאת מרדכי הוא שצדק. וטוב שהגזרה התבטלה!".

כל השומעים גיחכו. מה נאמר עליו? המשכתי, האם יש לנו פילוסוף לפנינו? שכל הזמן חושב?

לא ולא! יש לנו זולל וסובא. כשהמן אוכל - הוא אוכל איתו, ובמשתה אסתר - הוא גם נמצא איתו. בכל מצב! איפה שיש אוכל - הוא אוכל, לא פילוסוף ולא בטיח'.

כלפי מה הדברים אמורים?

הסכיתו ושמעו: אני זוכר בשנת תש"ח, נערך עימות באומות המאוחדות. אחמד שוקרי. נציג הליגה הערבית. תקף את בן גוריון נציג הסוכנות היהודית

ואמר לו: "אנו יושבי הארץ מדורי דורות! ביפו, ברמלה, בלוד, בחיפה, בעכו, במאות כפרים ערביים, באיזה רשות אתם דוחקים את רגלנו? באיזה זכות אתם נוחלים את אדמותנו? מה לכם בארצנו?".

ובן גוריון נשא אל על את התנ"ך אשר בידו, ובקולו חרק: "זה הקושאן שלנו על ארצנו. זה שטר הקניין!".

ואחמד שוקרי ענה לו על אתר: "האדון מתל אביב", ככה הוא קרא לו, "מנפנף בתנ"ך כבשטר קניין, אבל בתנ"ך הזה הרי כתוב (שמות לא, יד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, ובתל אביב נוסעים בשבת!"

ומה התשובה? כשזה נוח - מנפנפים בתנ"ך. וכשזה (לא) נוח - אז מנפנפים את התנ"ך. רחמנא לצלן!

בתענית אסתר - אני בצד של המן, בפורים - אני בצד של מרדכי.

ואנחנו? ואנחנו?

אנחנו יודעים את הרש"י הראשון בחומש, "אמר רבי יצחק: "לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, ב). שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה הטעם פתח (בראשית א, א) ב"בְּרֵאשִׁית"? משום כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם.

שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "ליסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעה גויים".

הם אומרים להם: "כל הארץ - של הקב"ה! הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו - נתנה להם, וברצונו - נטלה מהם ונתנה לנו".

אבל זה לא מובן! הגויים התרשמו מהטענה הזאת?

התשובה: מה אכפת לנו מהגויים? עלינו להיות שלימים עם עצמנו. הקושאן הזה מחייב אותנו. אבל לא רק בהנחלת ארץ ישראל. אלא בכל אורחותינו! התורה מחייבת אותנו בכל אורחותינו! לא רק לקבל את ארץ ישראל, אלא, לקיים את כל מה שכתוב בכל פסוק ופסוק בתורה הקדושה.

ואנחנו אחרי ראש השנה יום כיפור שמיני עצרת – ועכשיו אנחנו מתחילים את השנה עם הפסוקים הראשונים וחייבים לקיים את כולם!

בהצלחה!!

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר!