טוען...

לימוד הלכה בדרך ארץ חשוב מכל המינים | הרב אמנון יצחק שליט"א

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 בית כנסת קהילות פז, בני ברק
 תאריך פרסום: 30.09.2013, שעה: 08:49


http://live.shofar-tv.com/videos/3191
30-9-13
אומר המכתב מאליהו, הרב דסלר זצ"ל, שמעתי בשם הסבא דסלבדוקא הערה נפלאה לדעת את ערך המידות הטובות, מה ערכן של המידות הטובות. התורה כתבה "נעשה אדם", אפילו שטועים בזה המינים הכופרים והאפיקורסים לומר שתי רשויות חס ושלום, כיון ששומעים פה בכתוב "נעשה" לשון רבים, נעשה אדם, אף ש טועים בזה המינים לומר שתי רשויות חס ושלום, ללמדנו דרך ארץ שיהיה הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן, מה הדרך ארץ שרצה הקב"ה ללמד בזה? שהוא התייעץ עם המלאכים אם לעשות אדם. שהגדול - זה הקב"ה נמלך בקטן - זה המלאכים הברואים שלו, אם לעשות את האדם. נעשה אדם? כדי ללמד דרך ארץ, שהגדול נמלך בקטן ונוטל רשות ממנו, הקב"ה הניח בתורה מקום למינים לטעות כדי ללמדנו דרך ארץ. חשוב לקב"ה שנלמד דרך ארץ. דברנו בזה כבר הרבה בדרשות ובהרצאות, כמה חשובה מידת דרך ארץ, ואמרנו תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. ז"א שאין בו דעת - אין בו דרך ארץ. נבלה טובה הימנו, זה נאמר אפילו על משה רבינו, שאם היה נכנס לאהל מועד בלי רשות, בלי "ויקרא לו ה'", היה נאמר עליו נבלה טובה ממנו, אחרי כל מה שהוא משה רבינו. כמה חשוב דרך ארץ, פתיחת התורה, רצה הקב"ה ללמד דרך ארץ, וגם אם יטעו המינים אבל דרך ארץ חשוב מאד לדעת, שהגדול נמלך בקטן.
אין האדם חושב מחשבה, תקשיבו טוב עכשיו, אין האדם חושב מחשבה אלא אם כן יש לו התעניינות בענין ההוא, על מה אדם חושב, על מה שיש לו התעניינות בדבר, הוא לא חושב עכשיו על אגוזים, אין לו ענין בדבר, הוא יכול לחשוב עכשיו איך הוא נוסע לעבודה, איך הוא מגיע, מה עם הפגישה של היום, מה שיש לו התעניינות, איך הוא מחזיר את החוב שהוא צריך להיום, מה שיש לו התעניינות. ואין לאדם שום התעניינות אלא במה שיש לו רצון, ההתעניינות נובעת מרצון, בין אם הרצון טוב ובין אם הרצון רע. הרצון גורם להתעניינות, אני רוצה לנסוע, אז איך אני נוסע? אז עכשיו אני מתחיל להתעניין.
כיון שהרצון הוא הסיבה למחשבה ולא להיפך, ממילא מתחילת מחשבתו נוגע הוא למהלך רצונו, ז"א מתחילת המחשבה זה כבר נוגע למהלך של הרצון שלו, ואין מחשבתו קולטת את היפך רצונו כלל, המחשבה לא מתנגדת לרצון, והיא לא חושבת הפוך, הרצון דורש מהמחשבה לתת לו דרכים לקיום הרצון, ואז המחשבה מחפשת את מה שהרצון ביקש, היא לא חושבת הפוך, וכל הטעויות שיש בהכרעת השכל נובעות משורש רצונו שהוא חפץ לטעות בדרך זו. איך אני מחזיר לו כגמולו, בין לטוב בין לרע, ככה שואל הרצון, ואז המחשבה מתחילה לספק נתונים. אבל אם הדרישה שלך והרצון שלך הוא מוטעה מהתחלה התוצאות גם יהיו בהתאם. אין מי שיתקן אותך מהטעות. נמצא שהמידות סיבת הטעויות, מה זה רצון? רצון זה נובע מהמידות, אם יש לך חמדה אז הרצונות שלך למלא חמדתך, אם יש לך תאוה - רצונך למלא תאוותך, אם אתה רודף כבוד - רצונך למלא את הכבוד, אתה בעל גאוה - אתה רוצה להתנשא, אתה רוצה להחשיב את עצמך, אה חושב איך אני עושה שאני אבלוט, שאני אשמע, שאני אוכר, שאני יהיה זה וזה וזה, מאיפה זה נובע הכל? המחשבות נובעות מהמידות. המידות מפיקות רצונות. "רבות מחשבות בלב איש", איפה המחשבות? בראש, בשכל, לא, בלב איש, משמה יוצאות המחשבות, כי הרצון הוא מבקש לחשוב בענין זה ולחשוב בענין זה איך להפיק את מה שאני מעוניין.
אז המידות הן סיבת הטעויות ולא הטעויות הן הסיבה למידות רעות. לא אדם שהוא חושב שכבוד זה דבר ראוי ופה ושם זה מביא אותו לידי גאוה, לא, יש לו גאוה וזה מביא אותו למחשבה שראוי שיהיה לו כבוד. זה דבר יסודי שאם אדם מבין אותו מפה יוכל להבין מי הוא, ומה הוא שווה. וככה התורה מסתכלת על האדם.
וזה לשון חכמים ז"ל, בשעה שהיה משה כותב את התורה, כיון שהגיע לפסוק הזה "נעשה אדם", אמר, רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים? אמר לו כתוב, והרוצה לטעות יטעה, הרוצה לטעות יטעה, אין טעויות סתם, הרוצה לטעות יטעה. שאם יאמר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני, הן אומרים לו למוד מבוראך, אתה יותר גדול מהבורא? אם הוא התייעץ מקטנים ממנו גם אתה יכול ליטול עצה מקטנים ממך. הרי מפורש כי אין אדם טועה אלא רק משום שהוא רוצה לטעות, כי ברורים וגלויים הם דרכי התורה, והאמת גלויה ומאירה מתוכה, אלא הרצון מעכב מלראות.
משום זה תכבד מאד מאד התשובה, למה קשה לאדם לחזור בתשובה באמת, כי אין אדם רואה את נגעי עצמו כלל, והרצון הוא האדון על השכל שלו, הרצון אדון שכלו, הוא שולט ורודה בשכל, הוא מבקש הרצון עצות מהשכל, כמו עו"ד, תגיד לי מה עושים ככה מה עושים ככה מה זה וזה, והוא נשלח להביא לו ראיות או ענינים איך משיגים את מה שהוא רוצה. כשלא רואה אדם את חסרונו תשובה מנין לו? הרי אפילו שאול המלך כשבא אליו הנביא, שמואל הנביא, ומוכיח אותו, למה לא שמעת בקול ה'? אומר לו שמעתי, הוא לא שומע אפילו מה שאומר לו הנביא, הנביא אומר לו - לא שמעת, והוא אומר שמעתי, פעמיים הוא דוחה את דברי הנביא עד שבסוף הוא מודה שהוא חטא. כי אין אדם רואה נגעי עצמו, אומר לו נביא חטאת. דוד הודה מיד, מיד הודה - חטאתי, מידת האמת. אז משום זה תכבד מאד מאד התשובה כי אין אדם רואה נגעי עצמו כלל ורצונו הוא אדון, וכשלא רואה את חסרונו תשובה מנין? זה מאמר הכתוב, "נחפשה דרכינו ונחקורה" נחפש בחורים ובסדקים כמו בדיקת חמץ, מה זה נחפשה דרכינו? דרכים שאנחנו כבר הולכים בדרך ה', גם בדרכים שאנחנו כבר הולכים בדרך ה' צריך לחפש, איך לחפש? כמו בחורים ובסדקים בבדיקת חמץ, לחפש, לרדת עד תשתיתם של כל מידה ומידה לראות מאיפה זה נובע כל דבר. ונחקורה, צריך חקירה עמוקה לדעת מהשורש במידות הרעות, כי כל הדרכים הם טמונים עמוק עמוק מי ימצאם, רק אחרי חיפוש רב, צריך לחקור עמוק עמוק איפה הם השורשים במידות הרעות, איפה מוצא הרע ולאן פניו מועדות בכל פרטיו וצדדיו, ורק אחר כל אלה בעמל ויגיעה רבה "ונשובה אל ה'", אז נחפשה דרכינו ונחקורה ורק אז נוכל "ונשובה אל ה'". בקיצור זה לא עבודה קלה כמו שאנשים חושבים, לכן צריך ללמוד שערי תשובה היטב היטב הדק הדק.
למדנו מכאן עד כמה הרצון מטמין את הרגשת הרע משכלנו והשגתנו, ויוליך אותנו שולל בטעויות ודמיונות, אבל הקב"ה ידרוש מאיתנו להגיע אל האמת הברורה, דווקא במה שטמון עמוק עמוק בליבנו וליבא לפומא לא גליא, זה מה שכתוב, הן אמת חפצת בטוחות, מה זה טוחות? הן אמת חפצת בטוחות - הכליות נקראות טוחות, כליות יועצות, ולמה נקראו טוחות? במקום שטח טיח עבה שלא ימצאנו. הכל מטוייח, הכל סתום, לא רואים.
מה נורא כח העיכובים האלה, וכמה ארוכה חתירה שצריך לחתור דרך טמטום הלב, טמטום זה סתימותא, הלב סתום אטום, זה נקרא טמטום הלב, עד שיבוא לתשובה בפנים לבבו, שרק זוהי תשובה באמת ועליה אנחנו מבקשים "השיבנו בתשובה שלמה לפניך", איזה תשובה? שלמה, איזה שלמה? שהיא תוכל לעמוד לפניך, אם התשובה לא יכולה לעמוד לפניך איזו תשובה זו? עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, שהוא מחק ועקר לגמרי את הרצון, שעקירת הרצון כעקירת המעשה, אבל צריך לעקור את הרצון כי הכל מתחיל מהרצון. מאיפה נובע הרצון? מהמידות הלא מתוקנות, לכן חייבים ללמוד ארחות צדיקים כל יום, ולתקן את המידות אחת לאחת, אחת ושתיים, אחת ושלש, אחת וארבע, כל הזמן צריך לתקן את המידות, אם לא - כל הרצונות יפעלו מכח המידות, המחשבות ינותבו לספק את הרצונות, והשגגות והטעויות וכו' כבר אמר ה', הרוצה לטעות יבוא ויטעה, במה זה מתחיל? ברוצה, מה זה רצון אמרנו? רצון, מה זה רוצה - רצון, מאיפה זה? מהמידות הרעות. למה אדם יגיד שתי רשויות? כי הוא רוצה לטעות, הוא רוצה לכפור, הוא לא רוצה להאמין. אבל ה' אומר דרך ארץ, גדול נמלך בקטן, דרך ארץ זה ההיפך מהרצון, כי הרצון של הבן אדם, אם אני גדול אני צריך לשאול את הקטן? הפוך, כל הקטנים צריכים לשאול אותי. לא, הקב"ה מלמד, דרך ארץ זה לא הולך לפי הרצונות, הלכות דרך ארץ זה לא הולך לפי מה שאתה רוצה. אחד רוצה לשבת ליד חברו בשעה שהוא אוכל, חכמים אומרים לא יושבים ומסתכלים בפני האוכל, אז מה אם אתה רוצה לשבת? אתה לא יושב ומסתכל בפני האוכל. יש הלכות. דרך ארץ זה חיוב על כל האנושות, כל מי שנברא בצלם אלקים, ומי שחוטא להלכות דרך ארץ אין לו תואר אדם בכלל, בהמה, אין לו תואר אדם בכלל. למדנו את זה בשיעור אתמול בהרצאה בבאר שבע ולמדנו את זה פה בחג, שאבימלך אמר, אני לא מבין, הצדיק תהרוג? אתה רוצה להרוג אותי רבונו של עולם, אומר אבימלך לקב"ה, על זה שלקחתי את שרה? הלא הוא אמר לי אחותי היא, והיא אמרה לי אחי הוא, מה אני אשם שאני צריך לדעת שהיא אשת איש? אתה רוצה להרוג אותי? מה אמר לו הקב"ה, השב אשת האיש כי נביא הוא, רק אשתו של נביא משיבים אותה ואם זה אשת אדם זה לא משיבים? אומר לו משיבים אישה אשת איש מכל מקום, אבל למה אמר לו נביא הוא? הוא אומר לו כבר נביא אמר, כבר לימד דרך ארץ, כשאדם מגיע לעיר, אכסנאי שמגיע לעיר, על מה שואלים אותו, על עניני שתיה ואכילה או על עניני אשתו, אשתך זאת? אחותך זאת? זה שואלים? נביא לימד דרך ארץ, אין דבר כזה, מי שואל דברים כאלה? אז אפילו שאתה הוטעית, ואתה באמת חשבת שזה אשת איש, אבל אתה חטאת, למה? להלכות דרך ארץ, כי על פי שכל, על פי דרך ארץ לא שואלים שאלות כאלה, ואפילו אם אנשי המקום שלך נוהגים ככה, דרך ארץ קדמה לתורה, אז אתה צריך לא לשאול שאלות כאלו. ואם תגיד לא ידעתי לא יעזור לך, הנביא כבר פרסם את זה, לכן נביא הוא. והתחייב מיתה אבימלך בגלל הלכות דרך ארץ, אפילו שהוא הוטעה, לא עוזר, לא עוזר, אם אדם נכשל בהלכות דרך ארץ מחייבים אותו, כל מה שהשכל משיג, אומר הר"ן, כל מה שהשכל משיג מחייב את האדם כמו הלכה בתורה. מה שהשכל הישר אומר שצריך להתנהג לעשות וכו', אם אדם לא עושה על פי זה האדם הזה מתחייב לשמים. ככה כל אומות העולם, ככה ישראל, ככה כולם.
נתתי אתמול דוגמא, אדם יושב בכסא, לא כסא שלו, סתם בכסא, יבוא מישהו ויקים אותו יגיד לו סליחה, אני יושב פה? זה לא שלו גם, זה דרך ארץ? צריך שזה יהיה כתוב בתורה? זה פשיטא, מה זה, צריך לכתוב דבר כזה? אדם רוצה לזרוק מהחלון כל מיני דברים, אין לו כח ללכת לפח, זורק מהחלון, דרך ארץ, הוא אומר מה אכפת לי, בלאו הכי העיריה עובדת, דרך ארץ. אז ז"א אדם צריך לדעת, תחילת התורה הקב"ה מלמד דרך ארץ ואפילו שיכשלו בזה המינים, כמה חשוב לקב"ה דרך ארץ. ולמדנו שכל המחשבות שלנו נובעות מהרצונות והרצונות נובעים מהמידות הרעות, או הטובות.
אז לכן אם אדם רוצה להוציא תוצאות טובות ומחשבות טובות, אז הוא צריך לשלוט על הלב שלו, על המקור של הרצונות, על המידות. לכן אנחנו אומרים "וטהר ליבנו" כדי שנוכל "לעבדך באמת", אם הלב לא טהור ממידות פסולות אז אי אפשר לעבוד את ה' באמת. אנחנו עובדים על עצמנו ואת עצמנו. לכן רשעים מסורים ביד ליבם, וצדיקים ליבם בידם. זה ההבדל.
מעתה צריך להתחיל ללמוד ארחות צדיקים יום יום בשביל לתקן את המידות.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכותא ת ישראל לפיכך הרבה להם תתורה ומצוות...