טוען...

שותף של הקב"ה

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 19.10.2014, שעה: 08:00


"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". אני אומר דרשה שאמרתי כבר בעבר בנאסא קוליסאום וחוזר עליה כרגע בקטע של מה שנוגע לפרשת בראשית.

כשיש עסק כללי, חברה משותפת, רואים שיש אנשים בעסק שמתנהגים שונה. יש איש כללי בעסק, מה שנקרא מנכ"ל, מנהל כללי, ויש איש פרטי, שזה עובד בעמדה מסוימת, בתחום מסוים. וזה ניכר בכל צעד ובכל פסיעה, איש פרטי עובד פרטי עובד שעובד בתוך המערכת, הוא עושה דברים שהם מוגדרים לו בלבד, איש כללי מנכ"ל הוא מתעסק בכל התחומים ובכל החלקים שבעסק. אותו דבר בצבא, יש חייל בחיל מסוים בתפקיד מסוים, זה הכל, יותר מהתפקיד הוא נהג טנק, זהו אין לו יותר. אבל יש מפקדים, המפקד מפקד פלוגה, מפקד חטובה, יש אלוף פיקוד, יש רמטכ"ל, שהוא אחראי על כולם, אז כל אחד מצומצם להסתכל על החלק שלו, יש אחד מסתכל על כל החלקים שתחתיו, יש אחד מסתכל עוד יותר, תלוי כל אחד לפי מעמדו.

חכמים ז"ל אמרו, נעשה אדם בצלמנו, מלמד שהקב"ה התייעץ עם המלאכים, ולימד אותנו דרך ארץ שגדול יהיה מתייעץ ונוטל רשות מן הקטן. וצריכים להבין שזה לא רק כאילו הוא מתייעץ, אלא זה נמלך מתייעץ ממש, ואפילו שזה ללמד אותנו דרך ארץ, אבל זה עצמו הוא הלימוד, ולולא הכתוב אי אפשר לאמרו. ז"א, כשה' אומר נעשה אדם, אז הוא התייעץ עם המלאכים וביחד החליטו לעשות אדם. יש לזה יותר פירושים ויותר עומק, אבל זה הפשט.

וזה כמו שאמרו חכמים ז"ל, הדן דין אמת נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. כשה' מתייעץ עם המלאכים אז כאילו שותפים, ההחלטה היא מכולם, אז ממילא יש צד של שותפות וזה כמו שותפות שנאמר, כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, כי העולם הועמד על האמת, ה' אמת, תורתו אמת, דינו אמת, אז מי שמקיים את רצון הבורא ודן דין אמת לאמיתו אז הוא מעמיד את הבריאה על מתכונתה בדיוק כמו שה' רצה, הוא שותף במעשה בראשית, כי מעשה בראשית מתקיים בזכותו. הוא עוזר לקיום מעשה בראשית, אם הוא יעשה דין שהוא לא אמת והוא יעוות משפט הוא מחריב את העולם.

ואת היסוד הגדול הזה אנחנו למדים מכאן שבעצם כל הבריאה היא עסק כללי של חברה משותפת ולכולם יש חלק בה. או שאתה עוזר לחברה או שאתה הורס את החברה, או שאתה עוזר לבריאה או שאתה הורס את הבריאה. כשהקב"ה העביר כל אדם ואדם לפני הולדתו אז הוא אמר לו, ראה עולם זה שבראתי, אתה רואה בראתי גן עדן, אתה רואה בראתי גיהינום, תן דעתך שלא תחריב ותקלקל את עולמי. כל זה בראתי בשבילך, אתה יכול להגיע לפה לגן עדן, אתה יכול להגיע לפה לגיהינום, עכשיו רד למטה, תן דעתך שלא תחריב ותקלקל את עולמי. אז אנחנו נמצאים בעסק משותף, כי אם בן אדם עושה עבירות אז הוא מוריד את עצמו ומוריד את כל העולם, ואם הוא עושה מצוות הוא מעלה את עצמו ומעלה את כל העולם, אז ז"א כל אחד פה אפילו אם הוא מכיר בחברה הזאת, לא מכיר בחברה, מכיר בבריאה, לא מכיר בבריאה, זה לא משנה, הוא נמצא פה ומעצם היותו פה כל פעולה שלו משפיעה. עכשיו יש אחד שהוא משפיע בלי לדעת שהוא משפיע, ויש אחד שנותן דעתו על מנת להשפיע לטובה, או הפוך, יש אחד רוצה הפוך, לקלקל. אז כולנו נמצאים פה בעסק כללי של חברה משותפת ולכולם יש חלק ממש, כי כל ההנהגה מתחילת הבריאה היתה על דרך של שותפים. הקב"ה אומר למלאכים, מה אתם אומרים, נעשה או לא נעשה? זה על דרך שותפות. וכל אחד עושה כמו בשלו ויש לו חלק ברווח וזוהי עבודת האדם, אתה מקבל מהבריאה רווחים, או הפסדים, תלוי כמה אתה פועל בחברה. אם אחד יכניס לחברה הרבה רווחים, יקבל בונוס דיבידנדים, יקבל משכורת, כל מה שמגיע לו. כמה שאתה תורם יותר לחברה - ככה אתה תקבל.

בזה היתה הצטיינותם של האבות הקדושים, שכך חשק ה' בהם. עבודתם היתה כללית, והם היו בעלי דבר בעסק, הם לא כל אחד עשה מה שהוא זה, מה ה' רוצה שאני יעשה ואני עושה, שלום, מה הוא רוצה שאני אשמור מצוות שומר מצוות שלום, לא, הם רצו שהחברה תגדל, שהעסק יצליח, הם דאגו שכל העולם יכיר את העסק יהיה שותף בעסק וכו' וכו' וכו'. להבדיל היום יש בגוגל אפשרות שאנשים אם הסרטים שלהם נצפים הרבה ויש להם סרטים אז מכניסים להם פרסומות הם יכולים להרויח כסף, כמה שהם מכניסים יותר ויותר ויותר הם מקבלים יותר ויותר ויותר. דוגמא, כן, סתם. אבל יש רווח הכי גדול, אתה שותף בעולם, לא בגוגל, בעולם! אתה יכול להיות שותף של הקב"ה, שותף של הקב"ה.

מה עשה אברהם? אברהם אבינו ע"ה כתוב "ויקרא בשם ה'", מה זה אומר? מלמד שהכיר שמו יתברך בפי כל בריה. כל בריה ובריה שהוא פגש הוא דאג שהיא תכיר את הקב"ה ותברך לקב"ה ומאותו יום והלאה תמשיך רק עם הקב"ה. לא נח, כל הזמן התפקיד שלו בחייו היה להקריא את שם ה' בפי הבריות, לא הכירו את הקב"ה, עבדו עבודה זרה כולם, והוא צריך לשלול להם את העבודה זרה שזה שטויות, פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון, כמוהם יהיו עושיהם, מה אתם טמבלים, כמו הפסל הזה, אתם בונים פסל עושים פסל ואתם למעשה ידיכם עובדים? מה זה? אתה עושה גולם ואתה אומר זה אלהים שלי? תגיד אתה מסטול? והיה שובר להם את הפסלים, שובר להם אותם גם. ומלמד אותם להכיר את הבורא עולם. זה עבודה של בעלים, זה בעל המפעל, בעל המפעל דואג שכולם יקנו את הסחורה שלו. הוא רוצה להפיץ את הסחורה שכולם יכירו, כולם יטעמו אותה, כולם יכירו, כולם יהיו מחוברים. הוא מחפש סוכנים גם, שיפיצו את הסחורה וכו' וכו', אברהם אבינו הרגיש שהוא בעלים, הוא שותף של הקב"ה, שותף זה בעלים, בעלים דואגים שהעסק יעבוד טוב, שהמוצרים יגיעו לכל מקום, אז הוא הקריא את שם ה' בפי כל בריה, כל בריה, כל בריה שהוא פגש הוא הקריא את שם ה' בפיו, ודאג שאחרים יפיצו הלאה והלאה והלאה והלאה. זוהי עבודה של בעלים.

לפני האבות הקדושים אברהם  יצחק ויעקב היו גם כן צדיקים גדולים, היו צדיקים גדולים, היה אדם הראשון, היה חנוך, היה מתושלח, היה שם, היה עבר, היה נח, היו היו, היו, היו. הם גם קראו בשם ה', אבל לפי המדרגה שלהם הם היו פקידים, פקידים, הם לא היו בעלים. שם ועבר לדוגמא, היה להם ישיבות, ישיבות שם ועבר, אז הם לימדו אנשים, אבל איפה הם לימדו אותם? בישיבה, מי שבא לישיבה הם לימדו אותו, אבל הם לא יצאו כמו אברהם אבינו  להסתובב ולהפיץ את האמונה והכרת הבורא בכל מקום. מי שבא אצלם נכנס, מה זה פה, נכנס, אמרו לו שב, הסבירו לו לימדו אותו יש אלקים, יפה מאד, אפילו אברהם יצחק ויעקב למדו שם, אבל הם לא הפיצו את זה. הם לא היו כמו בעלים שדואגים לאינטרס של החברה המשותפת, הם היו פקידים. יש פקיד זוטר, יש פקיד בכיר, פקידים אבל. לכן לא יצאה מהם שום אומה, מאברהם אבינו יצאה האומה העברית, עם ישראל, בחר ה' בו בגלל שהוא היה שותף, הוא לא היה פקיד.

האבות הקדושים עסקו בכל עניני העולם כאדם העושה בתוך שלו, הם הרגישו שהעולם שייך להם, והם דאגו לעולם.

הרמב"ם בפרשת חיי שרה ביאר את הפסוק "וה' בירך את אברהם בכל", שמידת בכל היתה לאברהם אבינו לבת, שנתן לו הקב"ה במתנה שיזכה במקומו, מה זה יזכה במקומו? נתן לו את מידת בכל, מסר לו בנאמנות גמורה שהוא יהיה הבעלים בבריאה כאדם העוסק בתוך שלו ממש. נתן לו את המפתחות של העולם, אמר לו אתה בעל הבית. ונתן לו את הברכות, אמר לו "והיה ברכה", מעתה היו ברכות אצלו, עכשיו אני מוסר אותם אצלך, אתה תהיה מקור הברכות, "והיה ברכה", ונברכו בך כל גויי הארץ. זהו, מפתח של ברכות אצלך, אתה בעלים של העולם, קדימה, תדאג.

מצינו שאברהם אבינו לא היה חפץ לברך את יצחק בנו, למה הוא לא רצה לברך את בנו? אם אתה בעלים, יש לך בן, למה לא תברך אותו? אז את מי תברך? כיון שהוא חשש מפני עשיו, מיצחק יצא עשיו, מה אני אברך אותו, אם אני אברך אותו אוי ואבוי, אח"כ הברכה יכולה לעבור לעשיו ולך תדע מה יעשה יצחק ומה יקרה הלאה ומה זה, למה אני צריך, זה יכול להפיל את כל העסק המשותף, אתם רואים עד היום כמה אנחנו סובלים מעשיו? אמריקה אירופה זה אחרונים של העישוים.

אז הוא מסר לקב"ה ואמר, יבוא בעל הברכות ויברך למי שירצה. אני לא מברך את יצחק. אתה בעל הברכות, אתה תברך למי שאתה תרצה, אני לא רוצה לקחת אחריות לברך את יצחק בני, מה זה, יצחק עולה תמימה, צדיק, רגל במרכבה. לא מברך אותו, יוצא ממנו עשיו. שיבוא בעל הברכות ויברך למי שירצה.

רואים מפה שהיתה לו אחריות של בעלים על העסק, מי שיודע שהבן שלו חס ושלום יכול לפשל מסיבה כל שהיא בעסק הוא שם אותו על העסק? הוא לא שם אותו על העסק, אז מה אם אתה בן שלי, אתה יכול להיות בלן מצוין והכל אבל אם אתה לא יודע לנהל עסק ומחר יצא ממך תקלה כזאת ואחרת, מה אני יפקיר את העסק? אז הוא לא מברך את יצחק.

ועכשיו אנחנו הולכים לשמוע דבר מדהים, בספורנו בפרשת תולדות כתב על הפסוק, תסתכלו שמה בפנים, "עקב אשר שמע אברהם בקולי" על הפסוק הזה, עקב אשר שמע אברהם בקולי, אומר הספורנו, והנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה וכן למטה, מה זה עתה? רואים שהוא מברך את יצחק הקב"ה אבל לא מברך אותו בעצמו אלא בזכות אברהם אביו. תלה לו את הברכות ע"י אחרים. בזכות אחרים ולא בזכותו הוא עצמו. לכן אמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חוקותי מצוותי ותורותי, לכן הוא מברך את יצחק, בזכות אברהם אביו. ואח"כ עוד כמה פסוקים, "בעבור אברהם עבדי", יש ברכות ליצחק, אבל כל זה בעבור אברהם עבדי. תולה את הברכות בזכות אחרים ולא מברך אותו את יצחק בזכות עצמו. למה לא מברך, מה הוא לא ראוי לברכה? יצחק אבינו להתברך מפיו של הקב"ה, העולה התמימה הזאת, מי שפשט את צווארו על גבי המזבח, לא מגיע לו ברכות בזכות עצמו רק בזכות האבא שלו? למה? אומר הספורנו, וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה'. וי וי וי, הא יצחק, אתה לא הולך כמו אבא שלך לקרוא בשם ה', להקריא את שם ה' בפי כל בריה, אה, אתה לא, אתה עדיין לא מרגיש שהביזנס הזה זה אתה שותף, אתה רק פקיד כאילו, אתה עושה את העבודה שלך מצוין, אתה צדיק, אבל אתה לא דואג שכולם יהיו צדיקים, אתה לא מקריא את שם ה' בפי כולם כמו אביך, אתה לא ראוי עדיין לברכה, אתה תבורך בזכות אביך רק, כי עדיין לא הקראת את שם ה' בפי הבריות. אתם שומעים? אדם שהגיע למדרגה של יצחק אבינו אבל לא דאג להחזיר אנשים בתשובה, להקריא את שם ה' בפי כל, הוא עוד לא בעלים על הבריאה, הוא עוד לא שותף למעשה בראשית, הוא פקיד, פקיד צדיק, פקיד גדול, פקיד חשוב, הכל אבל פקיד, אם כן אתה לא ראוי לברכה בזכות עצמך. נחזור עוד פעם על דברי הספורנו, הספורנו אומר, והנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה וכן למטה, וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה'. לולא שכתב את זה הספורנו אי אפשר לומר דבר כזה, שליצחק אבינו היה חסר עוד בעלות בעסק ובשביל פקיד אינם עושים כלום, אבל רק אחר שקרא בשם ה' כשהבין יצחק שהוא לא מתברך אלא בזכות אביו אז אביו ראוי לברכות והוא לא, מה ההבדל בינו לבין אביו שאביו קרא בשם ה', כתוב "ויקרא בשם ה'", כשהגיעו אליו אחר כך אבימלך ופיכול שר צבאו, אחרי שהם גרשו אותו מעמם, אז הם אמרו לו, "עתה אתה ברוך ה'", עכשיו אתה ראוי לברכות מה', למה כי הוא הקריא את שם ה' בפי כולם. וככה הדברים כתובים מפורש בתורה, והדבר הזה מבהיל מאד.

הסוד הזה זה סוד, הסוד הזה הוא פתח להבין כמה וכמה ענינים סתומים. מצינו בחכמים ז"ל על הפסוק "הנני מביא מבול" שאמר הקב"ה, הנני מוכן להסכים עם מי שאמר מה אנוש כי תזכרנו, שבבריאת האדם מצינו שכל אחד אמר חוות דעתו שזה היה על דרך של שותפים, כל אחד חיוה את דעתו על דרך של משא ומתן, ואם שואלים פרכה הרי זו פרכה, וכן מצינו בחכמים ז"ל על תורה שכל דבר ודבר טרם שיצא מלפניו הוא נמלך בפמליא של מעלה, וזה מה שנאמר "אמרות ה' אמרות טהורות כסף מזוקק שבעתיים", שכן היא הנהגתו יתברך. אז רואים שרש"י מביא על הפסוק "הנני מביא מבול", שהקב"ה אומר, הנני מוכן להסכים עמי שאמר מה אנוש כי תזכרנו. עכשיו אני מוכן לשמוע את מי שאמרו בזמן שאני נמלכתי עם המלאכים היו שהתנגדו לבריאת האדם, אני מוכן לשמוע. מה פירוש אתה מוכן לשמוע? למה אתה לא מחליט לבד? לא, כי הקב"ה ברא את הבריאה על דרך של שותפות, של שותפים, והקב"ה שומע גם את השותפים מה יש להם להגיד. ועכשיו אני מוכן להסכים עם מי שאמר מה אנוש כי תזכרנו, באמת הוא הביא מבול, "הנני מביא מבול". כי בבריאת העולם כל אחד חיוה דעתו והיה משא ומתן ואם יש פרכה לא כדאי כן כדאי, שומעים את הפרכה.

וכן מצינו שגם את התורה על כל דבר ודבר שנכתב בה, נמלך הקב"ה גם כן בפמליא של מעלה, ולכן נאמר "אמרות ה' אמרות טהורות כסף מזוקק שבעתיים". שכך היא הנהגתו יתברך, ועל דרך זה אפשר להבין מה שמובא בחגיגה ט"ו, אשכחי רבא בר שלה לאליהו, מצא רבה בר שלה את אליהו הנביא, אמר לו מאי קעביד קודשא בריך הוא, מה עושה הקב"ה עכשיו? אליהו הרי מעודכן כל הזמן מה קורה למעלה. אמר לו קאמר שמעתא מפומיהו דכולהו רבנן ומיפומא דרבי מאיר לא קאמר, הקב"ה אומר שמועות מפי כל החכמים שלומדים תורה עכשיו חוץ מרבי מאיר הוא לא אומר שמועות מפיו. כידוע שאנחנו לומדים, כשאני לומד עכשיו הקב"ה אומר את הדברים שאני אומר כרגע, כל מי שלומד תורה הקב"ה אומר את הדברים שהוא אומר. אבל מפי רבי מאיר הוא לא אומר. אמר ליה אמאי? למה? אז ענה לו אליהו הנביא, משום דקא גמר שמעתא מפומא דאחר, בגלל שהוא לומד תורה מפיו של אלישע אחר. בהתחלה קראו לו אלישע בן אבויה, היה צדיק גדול, זה היה הרב של רבי מאיר, אח"כ הוא יצא לתרבות רעה והוא נקרא אלישע אחר, וכיון שהוא לומד אחרי שהוא פקר אלישע אחר והוא המשיך ללמוד אצלו, וללמוד ממנו, אז ה' לא רצה להשמיע שמועות מפיו של רבי מאיר כיון שלמד מפיו של אחר.

אז רבא בר שלה לימד זכות על רבי מאיר, ואמר לאליהו הנביא, רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק, הוא יודע לברור רבי מאיר מכל הדברים שמדבר אלישע אחר את הרימון עצמו, את הרימונים בפנים, את הקליפה, את הקליפה מה שנקרא, את הצד של הסתרא אחרא הוא יודע לזרוק, זה לא כל אחד יכול לעשות, זה רק רבי מאיר, אבל זה מה שהוא עשה. אז זה הי הלימוד זכות על מעשיו של רבי מאיר, וזה כאילו פרכה למה שכביכול הקב"ה לא רוצה לומר מפיו. אחרי שהוא אמר לו את זה, אמר ליה, אליהו אומר לרבא בר שלה, אשתא כאמר רבי מאיר אומר, מיד הקב"ה התחיל להגיד שמועות מפיו של רבי מאיר. באותו רגע. למה? כי אם יש פרכה הקב"ה שומע, מה אתה טוען? טענה טובה, אם הטענה טובה - אני אומר.

ובספר חסידים מבאר, מפני שרבה בר שלה אמר רבי מאיר, רימון מצא מיד הודה לו הקב"ה ונפסק הלכה כמותו. שכן הנהגתו יתברך על דרך נמלך, שהקב"ה כביכול גם מתייעץ ושומע דעות של אחרים, ואם שואלים ומוצאים פרכה נקבע הלכה כן. רואים מפה דברים מדהימים, שמישהו נמצא בדרגה של שותף יכול לדפוק גם על השולחן ולהגיד פפפפם, אני לא מסכים, אני כן מסכים, והקב"ה יכול לשמוע. אבל זה אם אתה שותף, אם אתה פקיד - אתה לא יכול להזיז דברים, אבל שותף, איך אומרים, הכל נקבע בדירקטוריון, שמה נקבעים הדברים, איך החברה תתנהל, לאן פניה תהיינה מועדות. אז מי שהוא בגדר שותף, והוא דואג לכלל, דבריו נשמעים בשמים. לכן נאמר, כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, וכל המלמד בן עם הארץ תורה אז אפילו שהקב"ה גוזר גזרה, הקב"ה מבטלה בשבילו, בשביל מי שמלמד את בן עם הארץ.

ועכשיו לפי מה שלמדנו פה יוצא חידוש, מה החידוש? למה שהקב"ה יבטל את הגזרה בשבילו? בן עם הארץ הוא לא אחד מהלקוחות של הקב"ה, הוא לא לומד תורה, הוא הבן של עם הארץ, מה יצא ממנו - גם עם הארץ, הוא ילמד תורה? הוא לא ילמד תורה, הוא יהיה עם הארץ. ואתה דואג שהוא ירכוש את המוצרים של הקב"ה מהחברה, כמו שאומרים, כן, שהוא ילמד תורה, אתה מכניס אותו לקהל הלקוחות, אווווו, אז אפשר לבקש בשבילו הנחה, נכון? אם אני מביא לקוח חדש בד"כ מי שבא לקוח חדש נותנים לו הנחות העיקר שהוא יכנס, אפשר לבטל גזרות. אפשר לבטל גזרות. למה? יש לך אמירה, כשאתה יכול להביא לקוחות הרבה יש לך אמירה אצל הקב"ה, אתה מבטל גזרות. מוציא יקר מזולל כפי תהיה. המהרש"א מסביר שזה מידה כנגד מידה, כיון שאתה משנה את טבעו של בן עם הארץ, כי הוא היה צריך להיות אם אבא שלו הוא נגר הוא יהיה נגר, אם אבא שלו עורך דין הוא יהיה עו"ד, בד"כ זה ככה, אבל שהוא יהיה פתאום בן תורה, מה פתאום שיהיה בן עם הארץ בן תורה? ואתה משנה את טבעו אז ה' משנה גם כן את גזרתו, מידה כנגד מידה. אתה שינית אותו מכך לכך אז גם אני אשנה גזרה מכך לכך. וזה בגדר מידה כנגד מידה.

ובזוהר הקדוש בפרשת תרומה כתוב, שמי שמחזיר בתשובה כל כך חשוב אצל הקב"ה עד שהוא מבקש שיביאו את דמות דיוקנו לפניו בכל יום בשעת נפילת אפיים שזה שעת הזיווג העליון, היחוד הגדול. ואז הוא מבקש דמות דיוקנו כיון שהוא מוציא מתחת הקליפות את הנשמות שאבדו בתוך הקליפות והוא מחזיר אותם בחזרה, וזה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתא זה דבר גדול ביותר. ואז כתוב שהקב" המברך אותו באותן ברכות שבירך את אברהם אבינו ואומר לו, ואברככה ואגדלה שמך והיה ברכה, אותם הברכות כל יום שברך את אברהם מברך את מי שמחזיר בתשובה כי זה שותף של הקב"ה במעשה בראשית.

טוב, הקב"ה לא הגביל את הדירקטוריון שלו לשלשה אנשים או חמישה כמו שיש בחברות, גם אתם אם אתם רוצים להיות מחבר הדירקטוריון, מקובעי המדיניות, אם אתם רוצים להיות שותפים של הקב"ה בבריאה, תכנסו לעסק בגדול, אל תהיו פקידים, רק כל אחד ילמד קצת ויעשה מצוות קצת וזה וארבע אמות שלו וגמר את הסיפור והלך הביתה ושלום על ישראל, לא, תסתכלו על הכל, איך מרבים כבוד שמים בעולם, איך מקריאים שם ה' בכל מקום, איך מחלקים דיסקים, איך מפיצים, איך מביאים הרצאות, איך מביאים להרצאות, איך שולחים באס אם אסים והכל את החומר הלאה והלאה והלאה, איך לוקחים ופועלים כל הזמן איך להגדיל ובגדול, ועוד מחברים עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד, ככה נהיים שותפים. ולאט לאט אתה גדל גדל גדל בהיררכיה הזאת ואתה תוכל לבטל גזרות, אתה ישמעו אותך בשמים ומה שתבקש תקבל, ואיזה כלים שתבקש רוחניים וסיוע גשמי אתה תקבל, הכל יסתדר פיקס, רק תכנס בתור שותף ולא פקיד. ולא פקיד. אפילו אם תהיה שם ועבר אתה תהיה פקיד, אם אתה תצטמצם לפעולה אפילו טובה, גדולה, אבל מקומית מה שנקרא, אתה עדיין פקיד, אבל אם אתה לוקח הכל בגדול, בגדול, בגדול, יחביבי, זה העשירות הכי גדולה, שותף של הקב"ה, אתם יודעים מה זה להיות שותף? מה זה ביל גייטס, חרטה ברטה, שבעים מיליארד דולר, מה זה שטויות, שותף של הקב"ה, יכול לבטל גזרות, להחיות מתים, יכול לרפא חולים, יכול לפקוד עקרות, יכול לעשות מה שאתה רוצה בעולם, כדאי לא? אבל צריך לחשוב בגדול ושיהיה אכפת לך מן העולם, לדאוג לעולם ולעשות את מה שה' רוצה ואז הוא נותן לך את המפתחות ביד סע, סע, הכל בידיים שלך, סע. טרררררררנ. ווווווווו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....