אוהב כסף לא ישבע כסף

- - - לא מוגה! - - - 

אוהב כסף לא יסבע כסף

ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל

קהלת ה' ט'.

רבנו בחי על התורה, פרשת בראשית, כותב

בעל דרך השכל,

קין והבל יש בשמם התעוררות ורמז

לעניין הוויה והפסד.

כי הם אחים סמוכים זה לזה.

קין רמז לקניין העולם הזה.

הבל רמז למי שדעתו שפלה ומהביל אותו הקניין.

קין מחשיב את הקניין, הבל מהביל את הקניין.

וכן הייתה מנחתו של הבל הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים

ועל כן דבק בו רצון השם יתברך

הוא שכתוב הישע אדוני אל הבל ואל מנחתו.

ומנחתו של קין הייתה מפרי האדמה

כי הוא אוהב קנייני העולם הזה ועבודת הגוף

שאין בו קיימא

ונמשך אחר התאוות הגופניות.

על כן לא חל עליו רצון השם יתברך.

הוא שכתוב, ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

המחביל הזה נהרג,

הבל נהרג,

כי אינו חושש לעסקי העולם

ואינו עושה מן העולם הזה עיקר.

אז אין לו בעיה גם למות מכאן.

בא אוהב קנייני העולם הזה נתקלל

ואמר לו נע ונע תהיה בארץ

כי חן אוהב כסף, לא יסבע כסף.

והולך ומטלטל ממקום למקום בימים ובמדבריות

במקום גדודי חיות וליסטים.

ואין לו מנוחה אפילו שעה אחת.

אבל כל ימיו מכאובים.

העניין הזה רמז שלמה המלך עליו השלום בספר קהלת ואמר

תרתי בלבי

למשוך ביין את בשרי

באמר הגדלתי מעשיי,

בניתי לי בתים,

קניתי עבדים ושפחות,

קנסתי לי גם כסף וזהב

וזה כולל כל קנייני העולם הזה של חמדת הממון

כי לעמים אחרים חסרים המעלה והכוח הנסתר והעילאי הוא של הנפש היפה ומעלת הנשמה.

ולכן אנו מתפללים להשם יתברך שנזכה להשתמש בכוח העליון הזה רק לתורה ולעבודה.

לזה אנחנו אומרים תן חלקנו בתורתך.

ולא לנצל את האהבה העליונה שיורדת מן ההיכלות

לדברים פעוטים

ומכל שכן שלא ניתן להעבירם לחמדת הממון.

בקיצור, אדם שהולך ורודף אחרי העולם הזה ומתרגש מכל דבר שבעולם הזה ונדבק לעולם הזה ומרחיב גבולו בעולם הזה,

האדם הזה הוא כמו קין, נע ונד יהיה בארץ, לא יהיה לו מנוחה כל ימיו.

אמר רבנו, בחיי השם יצילנו מפיזור הנפש.

אבל מישהו מהביל את כל ענייני העולם הזה ובאמת מתכוון להשתמש בכל הכוחות הרוחניים שהשם נתן לו להשיג אורחות חיים לחיי העולם הבא,

אשריו ואשרי חלקו,

שהוא לא הופך את כל האורות העליונים שיורדים מלמעלה לדברים פעוטים.

אם נראה אדם מבוגר,

נגיד נשיא המדינה

וראש הממשלה יושבים בסוכה

והנשיא אומר בוא נשחק מונופול.

קצת מצחיק, לא מכירים את המשחק מונופול? המשטרות וזה.

מנייר, משחק של הילדים.

זה בדיוק מה שעושים המבוגרים.

משחקים מונופול

בשטרות אמיתיים.

אבל גם הם מזויפים.

לא קונים איתם שום דבר לעולם הבא.

אלא אם כן השקיעו את זה בדברים שהם רוחניים.

אבל כל מה שאוספים וכונסים והכול הכול הבל.

אומר שלמה המלך,

תיארתי בלבי למשוך ביין את בשרי ואמרתי, הגדלתי מעשיי, בניתי לי בתים,

קניתי עבודת שעות,

כנסתי לקבוצה וזה הכל הבל,

הבל הבלים, הכל הבל.

אני אומר לך, אומר שלום המלך, היה לי את כל האמצעים

לכל העולם הזה.

סוף דבר הכול נשמע את האלוהים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

כל השאר זה קשקוש בגרוש, שחבל להשקיע עליו זמן.

לא תגיד שלא היה לי.

היה.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, צדיק

כתמר יפרח.

מטמרה זו יש לה תאווה,

אף צדיקים יש להם תאווה.

ומה התאווה של הצדיקים?

נפשי אביתך בלילה

אפרוחים בקרבי אשחריכא.

הנפש שלהם מתאווה לקדוש ברוך הוא כבר בלילה,

קמים מוקדם,

ואשחריכא כבר בשחר נמצאים בבית הכנסת,

לומדים ומתפללים, מתאווים לקדוש ברוך הוא.

לא יכולים לישון, איך אפשר לישון?

הולכים לישון בשביל לקום.

אז ברגע שעלית לישון אתה יכול כבר לקום.

אמר רבי תנחומה,

מעשה בתמרה אחת שהייתה עומדת בחמתן,

שם מקום,

ולא הייתה עושה פירות.

והיו מרכיבים אותה

ולא עשתה פירות.

אמר להם דקלי,

מומחה בדקלים,

תמרה זו היא רואה מריחו עוד תמרה,

והיא מתאווה לה בליבה.

והביאו ממנה

והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות.

כך כל תאוותן וציפויין של צדיקים, הקדוש ברוך הוא.

מתאווים לקדוש ברוך הוא.

התאווה והתשוקה

הן כוחות מופשטים,

הן חומר היולי,

ויכולים להשתמש בהם לכל דבר שבעל בחירה ייתה אותם ויכוונם.

אם ייתה אותם לצד התאווה,

לחשוף לדברים רעים של חמדת הכסף,

חמדת הכבוד והשררה,

תאוות של יצרים גופניים,

אהבת עצמו,

שנאת הבריות,

אז יביא הרס לעולם.

ואם ישקיע את אותו הכוח לאהבת השם,

לאהבת התורה,

לאהבת הבריות,

כל העולם ייבנה ממנו.

תלוי לאן אתה לוקח את הכוח הזה.

תאווה ותשוקה ואהבה וכל אלה זה כוחות מופשטים, אתה יכול להשתמש בהם מה שאתה רוצה.

וראה מה שכתב בראשית חוכמה בשער האהבה.

כתב הרב רבי יצחק דמין עכו,

זיכרונו לברכה.

כדאי לקרוא פעם בספר סדר הדורות

ובספר מעשה הגדולים.

מי זה היה רבי יצחק דמין עכו?

דברים מפליאים.

כתב הרב רבי יצחק דמין עכו,

זיכרונו לברכה,

כי יום אחד מן הימים

יצאה בת המלך מן המרחץ,

וירא אותה איש מיושבי קרנות,

ויאנח אנחה גדולה,

ויאמר מי ייתן אותה ברשותי לעשות בה כתוב בעיניי?

בתען בת המלך ותאמר לו,

בבית הקברות יהיה זה,

ולא הנה.

כי שומעות דברים אלה, שמח.

כי חשב שהיא אמרה לו ללכת לבית הקברות ולהמתין לשם.

והיא תבוא אצלו ויעשה בה כתוב בעינם.

והיא לא התכוונה לזה.

אבל רצתה לומר לו,

כי שם בבית הקברות

ישבו הקטן והגדול הנער.

והזקן, הנכבד והנקלה, קטן וגדול, שמעו.

שם כולם מיושבים.

כי בת המלך לא ייתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון?

ויקם האיש ההוא

וילך אל בית הקברות

ויישב לו שם.

בה יקשור מחשבת שכלו בא

ותמיד יחשוב בצורתה.

ומרוב חשקו בא,

הפשיט את מחשבתו מכל מורגש

ושם אותה כולה בצורת האישה ההיא וביופייה.

יום ולילה

תמיד

ישב בבית הקברות

ושם יאכל

וישתה

ושם יישן.

כי אמר, אם לא תבוא היום למחר תבוא.

כן עשה ימים רבים.

ומרוב פרישותו מכל מורגש

לקשירת

מחשבת שכלו בדבר אחד תמיד,

בהתבודדותו,

בחשק הגמור,

נתפשטה נפשו מהמורגשות

ושבה להתדבק במושכלות,

עד שמכל מורגש נתפשטה,

ואפילו מהאישה,

ודבקה בשם יתברך.

לימים מועטים

פשטה מכל מורגש וחשקה במושכל האלוהי,

ושב להיות עובד שלם,

איש האלוהים,

עד שתפילתו נשמעת

וברכתו פועלת לכל עוברי דרכים אשר יעברו דרך שם.

סוחרים ופרשים אשר יעברו דרך שם

יטו אליו ויקבלו ברכתו עד שהלך שמו למרחוק.

זה מעשה שמביא

רבי יצחק דה מן עכו,

זיכרונו לברכה.

זאת אומרת, הכוח של אדם,

אם הוא דבק

במושכלות

ורוצה באמת להתדבק בשם יתברך,

הוא יכול להגיע למדרגות שאין כדוגמתן.

לפני מספר ימים דיברנו פה שרבינו בחייה אומר,

בחשבון הנפש העשירים,

שאדם שישווה את השם לנגד עיניו תמיד,

אדם כזה יכול להגיע לדרגה כזאת שיוכל לראות מבלי עיניים,

לשמוע מבלי אוזניים,

לדבר מבלי שפתיים ולדעת כל מה שמתרחש בעולם.

אם רק הוא יזכה לשוות את השם לנגד עיניו.

ולמדנו שיש עצה.

אפשר לשוות את השם לנגד עינינו

מאה פעמים ביום,

שאדם חייב מאה ברכות בכל יום.

וכשהוא אומר ברוך אתה,

הוא צריך לדמות שהשם לנכחו.

ואז יכוון,

ברוך אתה השם, אדון הכל היה וווי ויהיה.

שהיה ראשון לבדו בעולם.

אלוקנו,

תקיף בעל היכולת, בעל הכוחות כולם,

שהוא משגיח עלינו בכל עת,

והוא אלוקנו בפרט.

מלך העולם,

זה שהוא ימלך לעולם ועד,

זה סוד הייחוד.

ואז הוא ימשיך,

שהכל נהיה בדברו, בורא פרי העץ,

הוא מוציא נחים מן הארץ וכו'.

אז מאה פעמים ביום לפחות יכול אדם לשבות את השם לנגד עיניו.

ברוך אתה.

ואדם ירגיל את עצמו בזה, כתוב.

מנדבע אלה מהווה חסידה לקיים מילי דברכות.

אם אתה רוצה להיות חסיד גדול,

אז תקיים

את הברכות כראוי,

ולא להיות כעוף המצפצף

ואינו יודע מה מצפצף.

אז שלמה המלך אומר, אוהב כסף,

לא יסבע כסף.

והמדרש אומר שגם אוהב מצוות,

לא יסבע מצוות.

לכן, מי היה החכם הגדול?

משה רבנו,

שעליו נאמר חכם לב,

ייקח מצוות.

בשעה שכל ישראל לקחו 90 חמורים

והעמיסו עליהם כסף וזהב,

הוא לקח את עצמות יוסף

ויקח את עצמות יוסף.

הוא היה יכול להעמיס יותר מכולם, הוא גילה לכולם שצריכים להעמיס.

והוא דואג לקיים מצווה.

זה חכם לב, ייקח מצוות.

לוקח נפשות חכם.

יש אנשים

חושבים שיקחו מפה את הבתים, את הקרקעות, הכול.

ככה הם חושבים, לא יודע למי הם אוגרים.

הרי לא ייתכן שבן אדם,

כל החיים שלו

חוסך מעצמו,

שומר כסף

ומאמין שהוא ייקח את זה.

אלא מה?

הזוהר כבר אומר שהוא מאמין שהוא יחיה לאלפי דורים.

הוא בכלל לא מתכוון לצאת מפה.

לכן הוא אוסף באוסף.

אבל זה העונש הכי גדול, שאתה עובד

80-90 שנה

ואוסף אוסף אוסף לאחרים שייבוא ויקחו לך מוכן.

מה, אתה נורמלי?

ומה איתך?

ריש לקיש,

שנשאר לו קבא דה מוריקה,

חבילה פטרוזיליה,

אמר ועזבו לאחרים חילם.

אתם שומעים? הוא לא השאיר כלום בעולם,

רק קבא דה מוריקה.

נו,

ומזה הוא אומר ועזבו לאחרים חילם.

אז מה אתם חושבים, שהוא הצטער על החמישה גרוש?

לא.

על הזמן שהוא בזבז

בשביל להשיג את הקבא דה מוריקה,

שבאותו זמן

היה יכול לעשות עוד מצוות.

חבל להשקיע את האנרגיות

במקום שיכולים לעשות לנצח.

חבל להשקיע במקום שעושים לעכשיו.

אז לכן,

אדם צריך להבין.

תראו,

אנשים מאוד מאוד רוצים

שיהיה להם בית דירה בעולם הזה.

וההורים מאכלים לילדים שיהיה להם, בעזרת השם, יישוב טוב ודירה,

ודואגים וטורחים שיהיה להם דירה.

ולוקחים הלוואות ומשכנתה לשלושים שנה,

שיהיה להם דירה.

נו, ומה יש בדירה הזאת? אם זה יהיה בשכירות או שזו דירה שלהם, יש בזה שוני?

אתה יודע כמה תחיה?

אבל הוא לוקח התחייבות שלושים שנה.

שלושים שנה, בלי פחד.

במי מדובר?

בצעירים שאין להם כלום.

מיליון, מיליון וחצי שקל.

פששש.

איזה אומץ.

במחיר הזה אפשר לבנות בית כנסת כזה.

וזה דירה לעולמים.

וכל יום היא מכניסה הכנסות

בלי סוף.

תפילות, דברי תורה, מצוות.

פששש.

בלי סוף.

נו,

מה אתם אומרים? מה יותר משתלם?

כן, אבל מי עושה את זה?

מי אומר, אני במקום דירה הולך לעשות בית כנסת?

היה בן אדם שתרם את הדירה שלו לבית כנסת.

קוראים לזה איצקוביץ'.

עשרות אלפים מתפללים כל יום שם.

נו,

היה משתלם או לא?

תראה, כל אחד חייב לכתוב ספר תורה.

אפילו מוריש לו אביב ספר תורה, חייב לכתוב ספר תורה.

וספר תורה, אתה יודע, היום הוא לא לזול.

מאלף, מהעשרים, מהחמישים,

תלוי איזה רמה.

נו,

למה אני חייב לכתוב ספר תורה?

ככה התורה רוצה.

מצוות תרי״ג?

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ולמדה את בני ישראל.

אדם צריך לשיר לו ספר תורה, לא,

וילמד בו.

נו, מה אתה אומר?

אדם צריך לדעת, להיות חכם,

בלי פלפולים.

כל אחד יכתוב, לא יהיה מניין.

נו, ויותר טוב להשאיר את הדירה לאחרים אחר כך,

ואת כל הנכסים והכול, והוא עצמו תפרן.

הלך מפה, חסך, חסך, חסך, חסך, חסך, חסך. ממי חסך?

חסך בעצמו.

במקום שישקיע וישקיע וישקיע כל פרוטה שהוא רק יכול בדבר שיישאר לו לנצח, וגם יניב לו פירות פה.

כי אם אתה נותן לה שם, הוא מחזיר לך. ואם אתה נותן לה שם עוד, הוא מחזיר לך.

ואם אתה נאמן שלו, הוא נותן לך עוד.

בחמישה חודשים אפשר להקים בית כנסת.

ובהתנדבות,

ורק יהודים.

מה זה?

כל אחד יכול לעשות.

אבל מי מעלה בדעתו לעשות דברים כאלה?

הוא חושב להרחיב את הדירה עוד שתי מטר,

לפרוץ החוצה עם סוכה,

לעשות איזה רעיון,

אולי משהו ככה.

זה הכול. זה הוא מסתכל בארבע עמות שלו.

הכול תלוי איפה אתה מונח.

זה אותו ראש שיש לכולם, אותה קופסה.

השאלה לאיזה כיוון.

אוהב כסף,

לא יסבע כסף.

כל הזמן הוא רוצה להגדיל נכסים. עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

אוהב מצוות, לא יסבע מצוות. עוד, עוד, עוד, עוד. שניהם משתמשים באותו כוח.

שניהם עם אותו שכל, אותה תבונה.

הכול.

אבל זה לוקח את זה לכיוון של אפס,

לכיוון של קין, וזה לוקח כיוון של הבל.

זה רק קונה, קונה קניינים, וזה מהביל אותם.

אז שלמה, החכם יותר מכולם,

אומר שהכל זה הבל הבלים. נו, אי אפשר לסמוך על שלמה המלך.

אז מה אומרים הטיפשים?

תן לי להיות קודם של המלך, ואחר כך אני גם כן אגיד גן שמרמן.

וכמו אחד אומר לך, אל תכניס את היד לשקע, למה אתה תתחשמל, אבל אה, החכם.

תן לי להכניס גם כן, אחר כך אני אגיד לך אם זה נכון.

כשהוא יהיה פחם, אז הוא יגיד לך, זה נכון.

אין שכל.

אין שכל.

אנשים מסתובבים, קיבלו מתנה שכל,

ומשתמשים עם זה לשטויות, משחקים מונופול בסוכה.

נשיא המדינה וראש הממשלה משחקים מונופול.

ופרס מחלק ברכות.

באים אליו אנשים, זה מחלק ברכות.

ממש כולן מתקיימות.

מחלק ברכות.

אלבה דה שקרא.

אלמא דה שקרא.

אבל שלמה המלך אומר לנו, חביבי,

אין חכם כבעל ניסיון?

היה לי גינות, פרדסים, שרים ושרות ונוגנים ומה שאתה רוצה, הכול.

כסף היה מצוי ברחובות כאבנים.

ואנשים לא לומדים.

אתה יכול לדבר, דבר, דבר.

כולם אומרים, הווה לבלים, הווה לבלים.

רק נגמר השיעור, רוצים להבלים.

משהו תפוס.

משהו תפוס.

קשה לשחרר את זה.

אתמול היה פה יהודי

שאמר לי,

אני רוצה להגיד פה לפני כולם שאני מודה לך מאוד מאוד מאוד מאוד שאני תפסתי והבנתי סוף סוף מה שאתה אומר.

לא להשקיע בעולם הזה, אלא להשקיע הכול לעולם הבא.

ומאז אני משקיע לעולם הבא.

לכן קניתי פה מטר מרובע.

ולכן אני רוצה לקנות את הכיסא הזה,

אבל לכל החיים.

זה יעלה לך הרבה כסף.

וכיסא כזה זה אלף דולר לשנה.

אני רוצה לקנות את הכיסא הזה. אני לא יכול להבטיח לך, תיקח את זה עכשיו,

וניתן לך אופציה, אבל אני לא יכול להגיד לך מעכשיו מה זה לקנות את הכיסא הזה. אין דבר כזה. בוא נחיה קודם, תתחיל.

לא, הוא רוצה לקנות את הכיסא הזה.

לא משנה, הנקודה היא

זה שהוא מבין היום שכל מה שהוא עושה זה רק על מנות לקנות רכסים לחיי העולם הבא.

יש זכל או אין זכל?

זה לפחות שלו,

ואי אפשר לקחת לו את זה.

ומי שעושה כן, מה הקדוש ברוך הוא מקפח אותו?

לא מקפח אותו.

נותן לו עוד ועוד ועוד.

כשאני החלטתי להקים

בית מקדש מעט,

ידעתי שזה כרוך במיליונים.

מאיפה יש לי? אין.

אבל מה אכפת לי אם יש לי או אין לי? מה זה בעיה שלי אם יש או אין?

אני יוצא לדרך.

והקדוש ברוך הוא תמיד רוצה לעזור למי שרוצה לעשות למען שמו.

והנה, כל כך מהר, מי היה מאמין?

מי שהיה פה יום לפני ראש השנה היה אומר רק בחנוכה.

רק בחנוכה ואולי.

הייתי פה בקבל בן לול ביום הולדת, לא האמנתי. ויום אחרי.

זה מדהים. פתאום, מנורות, לא היה כלום. מנורות, חשמל, הכול, זה סגור, מזגנים,

באבו, ממי, איך?

כשהקדוש ברוך הוא מחליט שככה יהיה, אז ככה יהיה.

כל אחד יכול לעשות כך.

אבל צריך אמביציה.

במקום לחומר, לרוח.

וככה אפשר להעמיד את התורה לאין שיעור.

לאין שיעור. וקנאת סופרים, תרבה חוכמה.

ובראש העין, בעזרת השם, הולכים להקים, בדומה לזה עכשיו,

קהילות פס, שתיים.

והם מצפים שבעוד מקומות בכל רחבי הארץ והעולם יקימו עוד קהילות, עוד קהילות,

וככה תתרבה האמת

בתורה

בחבורה הקדושה

של אנשים שרוצים להסתופף במקום,

של אנשים שבאמת רוצים להתדבק באמת.

חשוב מאוד.

אז צריך לאדם לדעת

במה להשקיע. חיים זה מתנה חד פעמית.

בכל רגע שעובר מתים.

למדנו באחד השיעורים בבוקר,

כשאחד היה בלוויה והיה לוויה,

ואחד בין תשעים.

והבנים, והנכדים, והנינים, הם מררים מבכי.

אז הוא התפלא, מה אתם בוכים?

למה אתם בוכים?

מת בן אדם בן תשעים?

למה לא בכיתם לפני יומיים ושלושה?

לפני יומיים ושלושה הוא מת

בן תשעים פחות יומיים.

מה מת עכשיו? רק יום אחרון.

כל יום הוא מת.

כל יום מתים.

למה לא בוכים על יום שעובר?

צריך לבכות על יום שעובר.

מה שעבר, מת, לא עוזר.

זה שמתים בגיל כך וכך זה רק היום האחרון שנשאר זה הכל, זה כמו היום שהיה קודם,

בדיוק אותו דבר.

אבל מי מסתכל על זה כך?

חושבים שיש עוד זמן

ולא מבינים שמפספסים את החיים.

אז אפשר לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים,

אבל צריך להחליט.

אם שלמה אומר

שלא כדאי להתעסק בענייני העולם הזה

כי זה הבל אבנים,

בסוף דבר הכל נשמע,

כדאי לשמוע לו,

כי הביזיון יהיה גדול אחרי זה. יתברר שאין לו כלום לבן אדם.

הוא יגיע למעלה עם שטרות מזויפים.

אין לך שום דבר, חביבי.

חלומות באספמיה.

חשבת שעשית דברים טובים, שיש לך זה ופה ושם.

כשיבדקו לך את זה לאור הנר, מה שנקרא,

אין שום דבר.

הכל היה בלי תוכן.

רק עשייה בסטנדרטים קבועים, מלומדה, מלומדה.

יוצאת ידי חובה.

חבל.

כדאי להשקיע ברצינות.

החיים מאוד שווים את זה.

אוהב כסף,

לא יסבע כסף.

איי, איי, איי.

שלמה המלך.

בעל ניסיון.

אולי הפעם נשמע לו.

מצווה לקרוא.

קהלת.

חג הסוכות.

כשאוספים את התבואה, חג האסיף.

צריך לזכור

שלא זה מה שמעמיד את האדם.

שהרי השם ציווה אותנו בתקופה הזאת דווקא כשמכניסים את כל הכסף.

אמר הקדוש ברוך הוא, תצאו, תצאו החוצה.

עכשיו תעשו לי סוכה

מכל מיני גלפש,

מכל מיני קרשים ועצים,

ותיקחו פסולת של יקב וגורן, תעשו לי שכך,

ושם אני אהיה איתכם.

בבית לא, פה, בחוץ.

במקום עריי, שאתם מהבילים את העולם הזה.

שם אני אהיה איתכם.

במקום שאתם מחשיבים את הקניין,

אתם תהיו כמו קין, נע ונד.

לא יהיה לכם מנוחה כל החיים.

כל החיים דאגות.

אבל אם תבילו את העולם הזה, אני איתכם.

כדאי או לא כדאי?

תחליטו.