להתגבר על החשך | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת בת שבע בת רבקה וישראל זיכרונם לברכה מנוחתה עדן

ביישה אדוני אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה

שלמה המלך החכם מכל אדם אמר נר אדוני נשמת אדם

נשמת אדם

היא נר אדוני

היא חלק אלוה ממעל

ואורו של הנר הזה הוא רב למאוד.

הגמרא בפסחים ס׳ ח׳

רב חיסדא

ראמה

כתיב

בחפירה הלבנה

ובראשה חמה

וכתיב

והיה אור הלבנה כאור החמה

ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים.

הרב חיסדא מביא שני פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה.

פסוק אחד אומר וחפרה הלבנה ובושה חמה

אז לכאורה

ירד מאורם

וכתוב אחר והיה אור הלבנה כאור החמה

היום ללבנה אין אור עצמי

היא רק מוארת מהחמה

אז יהיה אור הלבנה

כאור החמה כמו שהיה בהתחלה בבראשית

ואור החמה יהיה שבעתיים

כאור שבעת הימים

זאת אומרת יהיה פי ארבעים ותשע

למה?

כי שבעתיים זה שבע כפול שבע כך מפרשים

ויש עוד פירוש שתכף נראה

אז איך מסתדרים שני הפסוקים?

הגמרא אומרת לא קשיא

לא קשיא

כאן מדובר לעולם הבא

וכאן היא מות המשיח

מה הכוונה?

כאן מדובר לעולם הבא

וחפירה הלבנה ובושה החמה

שלא יהיה בעולם אלא זיו וזוהר השכינה

אז כנגד זיו וזוהר השכינה

אור

של הלבנה

ואור

של החמה

יהיו גורנישט מאת גורנישט

ולכן כתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה

זה יהיה לעולם הבא

וכאן

לימות המשיח

מה שכתוב היה אור הלבנה

כאור החמה

באור החמה יש שבעתיים כאור שבעת הימים זה מדובר לימות המשיח זה אנחנו נראה

ועיין שם ברש״י

שבימות המשיח

יהיה אור החמה

343 פעמים יותר מאורע שם

ועל אור היקרות הזה אמר הכתוב

שבעולם הבא הוא בושה החמה מפני זיו שכינת השם

זאת אומרת היום השמש קשה לנו להסתכל

וביליה דבילי כבר רוצה לחסל את העולם בגלל זה

בימות משיח זה יהיה פי 343

איזה אור עצום זה יהיה

וכל האור הזה לעולם הבא גורנישט מת גורנישט ליד אור זיו השכינה

עד שייאמר בושה החמה,

פנס,

זה פנס

אם כן

אין לנו בעולם הזה

אור זיו השכינה

זה רק לעתיד לבוא

מכל מקום באדם עצמו

הנה גם עכשיו יש בו נר אלוהים

נשמתו היא חלק אלוה ממעל

והאור שבו גדול

לאין שיעור

אכן מכאן אנו דנים גם

לכיוון השני, לאידך גיסא

כיוון שצריך לאור גדול כל כך

אם צריך נר

אשם בתוך האדם

שיהיה בו חלק אלוקא ממעל

מפה יש ראייה

שיש חושך גדול אצל האדם למאוד

כי אם צריך כזה אור

בשביל מה צריך אור? להאיר את החושך

אז כמה חושך יש

אם צריך כזה אור

וצריך לגרש את החושך הגדול הזה

ובשביל לגרש את החושך מהגוף

שיש לאדם

אז צריך בשביל זה נר

אלוקים נשמת אדם

אתם מתארים לכם איזה חושך יש בתוך האדם

שצריך

שצריך ממש

אור של חלק אלוקא ממעל

מה שעתיד להיות לעתיד לבוא

אז עכשיו נראה דוגמאות

כמה אור יש וכמה חושך יש באותו בן אדם

בכל בן אדם

מעשה בחסיד אחד

שהיה לו אב שיכור

פעם אחת

היה יורד מטר

ויצא החסיד לשוק

ראה שיכור שוכב בשוק

ואמת המים יורדת עליו

והנערים

מכים אותו באבנים ובצרורות

ומשליכים חומר בפניו ובתוך פיו

כשראה החסיד

אמר בליבו אלך לאבא

ואביאנו לכאן

ואראה לו את זה השיכור

והחרפה שעושים ממנו הבחורים והנערים

אולי ימנע פיו מלשתות היין ולהשתכר

אבא שלו היה שיכור כרוני

וכן עשה

הביאו לשם

והראהו לו

מעשה אביו

הלך אצל השיכור

ושאל אותו באיזה מקום מצאת יין משכר כל כך

אמר לו בנו החסיד

אבא

בשביל זה קראתיך שתראה החרפה שעושים לו

כי כן עושים לך בעת שאתה שותה

אולי תמנע פיך מלשתות בבית היין

אמר לו בני אין לי תענוב וגן עדן אלא זה

עד כאן מדרשת הנחומה

הרי לנו דוגמה לחושך גדול השורר אצל האדם

ובדיוטה התחתונה של שאול תחתית

הוא רואה גן עדן

ולא עוד אלא שאין לו גן עדן אלא זה

אל תביא לי משהו אחר זה אתה רוצה להביא לי גן עדן?

זה קנה לי בקבוק זהו

וכשנתבונן יותר נראה

שאפילו לאחר שיש באדם כזה נר אלוהים נשמת אדם

אור עליון שאין למעלה ממנו

עדיין החושך שולט ומלא אצלו כמו שהיה

דוגמה נוספת

ויבא קין מפרי האדמה מנחל אדוני והבל הביא גם הוא

מבכורות צאנו

וכתב הרמב״ן

הבינו האנשים הללו

קין והבל

סוד גדול מהקורבנות והמנחות

ונתבונן נא

קין עמד מעצמו על סוד הקורבנות שזה עניין עמוק ונשגב

לא היה לו מורה ומלמד לכך

אלא מתוך הכרה עצמית הוא הגיע לכך ואם כן

הוא הגיע למדרגה גבוהה מאוד מאוד הוא היה נביא

ואילו הבל לא מעצמו הגיע לכך אלא למד מקין

אחיו

ככתוב והבל הביא גם הוא

ולכאורה

קין היה במדרגה גבוהה יותר מהבל

אבל הכתוב אומר וישע אדוני אל הבל

ואל מנחתו

ואל קין

ואל מנחתו לא שער

אמרו חכמים זיכרונם לברכה למה?

שקין הביא מן הגרוע שבפרי האדמה

והדבר לכאורה תמוה

הרי כל העולם לפניו

ולא היה לו מה לעשות עם כל פרי האדמה

ומן ההכרח היו נרקבים

נכון אברהמי

מן ההכרח היו נרקבים

ואף על פי כן חס

מלהביא מנחה

ממתה פרי האדמה ונטל מן הגרועים שבהם

איך יכול להיות דבר כזה? אתה מתעורר

התעוררות גדולה, מבין את סוד הקורבנות,

מה שאף אחד לא לימד אותך,

דרגה גבוהה ביותר

ובסוף מה אתה מביא?

תשתן.

וכל עיקר שהביא מנחה לה'

זה לא היה מוחמד שהיה לו איזה ציווי

ושום דבר לא הכריח אותו לעשות זאת

אלא שכלו והכרתו הביאו אותו להקריב קורבן.

אם כן, איך זה נתן מן הגרוע שבפרי האדמה?

איך אפשר להבין דבר כזה?

זה כמו אחד משכנע את כל הציבור, אומר להם, רבותיי, צריך להכיר טובה לפלוני אלמוני, הוא עשה לנו והוא פעל בעבורנו וזה וזה ופה ושם,

וחייבים לבטא את הכרת הטוב שלנו כלפיו וזה פה ושם.

ובסוף כולם מביאים מתנות גדולות ועצומות,

והוא-הוא שהמליץ לכולם מה הביא?

מתנה בסדר גודל של אוטו.

עטיפה בתוך עטיפה, בתוך עטיפה, בתוך עטיפה. פותחים, פותחים, פותחים עטיפות, בתוך עטיפות. בסוף יש מוצץ.

זה הגיוני?

מה הולך פה?

אתה שהבנת שצריך להכיר טובה,

אתה שפרסמת, אתה שעשית, אתה למסורת ממוצץ.

משומש גם.

אלא כך הוא מהלך הדברים.

האור והחושך בנפש האדם משמשים בערבוביה,

ואין אחד מהם מסלק את חברו,

אלא האור והחושך משמשים יחדיו באדם מלא סתירות.

אדם חי בסתירות.

מצד אחד, אור רב מאוד, נר אלוהים,

עד כדי להכיר מה זה סוד הקורבנות.

ועם אור גדול כזה הוא שרוי כל כך בחושך,

שאינו מקריב קורבן מן הטוב

שבפרי האדמה, אלא מן הגרוע שבהם.

זאת אומרת, אין יותר גרוע מזה.

בהמשך הפרשה, מה כתוב?

וייחר לקין מאוד ויפלו פניו.

מה קרה עכשיו?

מצד האור שבנפשו הוא הכיר בירידה שלו,

ונצטער על זה מאוד.

כשהוא ראה שהשם מקבל את המנחה

של הבל ולא שלו,

וואו, איך הוא הצטער עד מאוד.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הזהיר אותו.

אמר לו, אם תטיב

שאת

ומיד לאחר מכן כתוב

ויאמר קין אל הבל אחים

באים בהיותם בשדה ויקום קין אל הבל אחים ויהרגהו

לא כתוב מה הוא אמר לו.

בתרגום ירושלמי אומר

ענה קין ואמר להבל אחים

לית דין ולית דיין

ולית עולם אחרון.

אין דין ואין דיין

ואין עולם הבא.

כופר.

ולא למתן אגרתיו לצדיק היה ולא לתפרע מן רשעיה.

אין דבר כזה, אין שכר טוב לצדיקים ולא פורעים

מן הרשועים.

הכל חריץ.

למה?

בגלל מה

התקבל קורבנך מינך ברעבה ומיני לא התקבל ברעבה?

למה הקורבן שלך התקבל ברצון ושלי לא התקבל ברצון?

זה אומר שאין דין ואין דיין ואין עולם הבא והכל חריץ.

אתם מאמינים דבר כזה?

מה הולך פה?

נביא,

סוד הקורבנות.

השם מדבר איתו, כבר דיבר איתו.

כבר דיבר איתו.

ואתה אומר אין?

הרי שעם זה שהוא הרגיש בירידה

לא מצא לנכון לשוב בתשובה,

אלא בא לכלל כפירה ושכר ועונש,

ואפילו לכפור בכל

לית דין ולית דיין.

והרי לפני כן דיבר איתו הקדוש ברוך הוא ואמר לו,

הלא אם תיטיב שאת,

ואם לא תיטיב לפתח תטרו בעץ.

למדנו על זה שאול.

אלא כדי להשקיט את רוחו

להשקיט את רוחו, כפר בכל.

אה, עזוב אותי, בחייאת, מה אתה יודע, מה אתה מבלבל, הנה עשיתי וזה, לא יודע, באת, באת.

יש מועטים כאלה, הכרתי כבר כמוהם.

וזה על ידי החושך שבאדם,

שמכסה את פני כל דבר.

ולאחר מכן, ויאמר אדוני אל קין,

אהב אל אחיך,

ויאמר לא ידעתי.

השומר אחי אנוכי,

והנה ודאי לא היה קין סבור שאפשר לרמות את הקדוש ברוך הוא,

אלא צריך לומר שמה?

שאת עצמו הוא רימה.

זאת אומרת, אדם חי בסתירות.

מצד אחד הוא מבין

שהוא עשה טעות,

מצד שני הוא לא רוצה

להודות בטעות.

מה הוא טמבל?

אז מה הוא אומר?

אני לא טמבל.

אז הוא מכחיש, אז הוא כופר.

אז הוא אומר, לא, לא, זה לא ככה.

לא ככה.

והעניין הזה שאור וחושך משמשים בערבוביה,

מצינו גם אצל מי?

אצל יתרו,

שהתורה החשיבה אותו מאוד וכתבה פרשה על שמו.

הוא התנאי משה רבנו שהבן הראשון שייוולד לו יהיה כומר לעבודה זרה.

מה הולך פה?

בתמוה מאוד איך הוא מתנה תנאי כזה.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים לנו שמתחילה

יתרו היה כומר לעבודה זרה,

והוא ראה בה ממש, האמין בזה 100%.

בסוף עמד וכפר בה

כי ראה שאין בה ממש,

ונידוהו כל בני עירו.

הרי במסירות נפש ממש פרש מעבודה זרה והעמיד את בנותיו בסכנה,

כמו שכתוב, ויקום משה ויהושען.

מלמד שישליחו אותם למים, לבאר,

והוציא אותם משה והציל אותם

וכל זה בגלל אבא שלהם, יתרו,

שהוא כפר בעבודה זרה,

והוא היה אפיפיור שלהם.

הוא מכר להם סחורה.

בסוף הכול חרטא יצא.

הרי שהלך על פי הכרתו במסירות נפש ממש, וידע שהוא יפסיד את מעמדו והכול.

ולאחר כל זה הוא מתנה עם משה שהבן הראשון יהיה כומר לעבודה זרה.

מכאן רואים עד היכן מגיעה תערובת האור והחושך שבאדם.

אור

היה בו עד כדי מסירות נפש,

וחושך

עד כדי אילוץ משה רבנו שיהיה בנו כומר לעבודה זרה.

עוד דוגמה אצל יתרו

של אור וחושך משמשים בערבוביה.

כתוב, ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה אדוני לישראל.

רש״י מפרש, וישמח יתרו, ביחד.

לשון שמחה בארמית,

וישמח יתרו.

זה הפשט.

אבל מדרש אגדה אומר, נעשה בשרו חידודין, חידודין.

ויחד יתרו,

כמו שאדם מצטמרר, ויש לו חידודין, חידודין בגוף.

ממה נהיה לו חידודין?

מצר על עיבוד מצרים.

כאב לו על זה שכל המצרים טבעו בים והכל.

ואין מדרש.

זה מוציא את המקרא מידי פישוטו. לא שזה אומר הפוך.

כאילו

סותרים אחת את השני. לא, לא, לא.

שהרי הכתוב ויהיה אחד יתרו על כל הטובה.

כתוב ויהיה אחד איזה לשון שמחה על כל הטובה שעשה לישראל.

ועל כן שניהם אמת.

איך יכול להיות ששניהם אמת? פשוט.

הוא שמח על הטובה שהשם עשה לישראל,

והוא גם הצטער על מה שאבדו המצרים.

אור וחושך משמשים באר בוביה.

ואז ספורנו אומר,

הפירוש הוא לא שמח על אובדן מצרים כראוי

למקנא לכבוד השם.

אז עצם זה שהוא לא שמח ממש עד הסוף,

זה מראה שהשמחה לא שלמה. פירושו שיש לו צד של צער

שהלכו המצרים.

אבל אם הוא היה מקנא לשם, היה שמח.

כשהוכח שהשם אמת,

התפרסם כבודו בעולם,

ואלה שלא שמעו בקולו וסירבו ולא עשו את מה שהוא אומר,

מגיע להם את העונש.

ועכשיו,

אחרי שלמדנו דוגמאות אלו,

גם אצל עם ישראל מצינו את היסוד הזה,

שכן כתוב, ופרעה הקריב

ויצעקו בני ישראל אל אדוני.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה שהם תפסו אמנות אבותיהם בידיהם אברהם, יצחק ויעקב.

לצעוק אל השם, להתפלל אליו, לדעת שהישועה רק תבוא ממנו.

ומה כתוב אחר כך?

ויאמרו אל משה,

המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר.

הרי שני הפכים

נמצאים יחד באדם

וגם בכלל ישראל.

וכן מצינו עוד.

והיה כאשר ירים משה ידו

וגבר ישראל,

וכאשר יניח ידו וגבר עמלך.

והמשנה בראש השנה ט' אומרת, וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?

אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה,

והם משעבדים ליבם לאביהם שבשמיים היו מתגברים.

ואם לאו,

היו נופלים.

והנה כל מלחמת עמלק הייתה

ביום אחד,

כמו משמעות הפסוקים שם,

ונמצא

שבהפרש זמן מועט

אחרי שמשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים ותופסים אמנות אבותם,

אברהם, יצחק ויעקב,

היו יורדים!

היו יורדים ולא משעבדים ליבם לאביהם שבשמיים.

באותו יום, באותה מלחמה.

וכל זה למה?

משום שהאור והחושך משמש אצלם יחד,

ואין האור מגרש את החושך.

ולכן בו בזמן,

לרגע מתגבר האור,

ולרגע מתגבר החושך.

אז מה יוצא מדברנו בסיכום?

גם אצלנו זה ככה, נכון? יש עליות וירידות באותו יום,

באותו לימוד,

באותו עניין.

מה יוצא? שלא די לאדם להגביר את האור שבו

ולסמוך על כך

שהחושך יסתלק מאליו.

לא. אם אתה חושב שאתה תלמד תורה ותגביר את האור,

תעשה מצוות ותגביר.

נר מצווה ותורה אור,

תגביר, תגביר, אז החושך יסתלב?

לא, לא, לא, יא חביבי.

לא, האור נמצא.

החושך נמצא.

גם לאחר ששוכן באדם אור גדול,

עדיין החושך במקומו. אז מה צריך?

צריך להשתדל במיוחד לגרש את החושך ממנו. זה עיקר העבודה.

סור מרע,

מעשה טוב.

זאת אומרת,

אנו באנו חושך לגרש.

אבל לא מספיק בידינו אור ואש.

צריך את החושך לגרש.

החושך זה המידות הרעות,

זה החומר, זה התאוות, זה הקנאה,

והתאווה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם.

אמרנו, כל דבר שאדם יודע שהוא רע הוא מתרחק.

פה כתוב מפורש, מוציאים מן העולם. מוציאים מן העולם ואף אחד לא מתרחק. כולם מקנאים

וכולם רוצים כבוד

וכולם יש להם תאוות,

אבל זה מוציא את האדם מן העולם.

החושך שולט.

החושך שולט. גם באנשים גדולים, חושך שולט.

אם לא מגרשים את החושך, הוא קיים.

הוא מתעורר.

יכול להיות במעשה אחד, בעניין אחד, בזמן

אחד כי אדם חי בסתירות כי יש בו אור וחושך

משמשים בערבוביה.

רבי חנן יום הרגשי אומר,

עושה הקדוש בחוזר כל ישראל,

הפיקוח ערבונו תורם ושמאל שנעמור אדם ערב אסלאם מען זרגו ירבין תור בויעדים שלו.