כה' תשרי תשע"ו - פרשת בראשית - מוכרח או בוחר מה עדיף? 

"ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע". 

הרמב"ן כתב: והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדות, כאשר יעשו השמים וכל צבאם פועלי אמת, שפעולתם אמת, ולא ישנו את תפקיד {דהיינו השמים עושים בדיוק מה שהם נצטוו}. 

אז כך היה האדם לפני החטא, האדם לפני החטא היה כמותם עושה בטבעו, הרי שהאדם הראשון לפני החטא היה מוכרח בתכלית, כשאר צבא השמים, מוכרח פירושו: לא רובוט שאין לו שכל ואין לו דעת, אלא מוכרח, שהדעת מכריחה לעשות בדיוק מה שהשם רוצה ולא זולת זאת. 

אנו מביטים בזלזול על טבע, לפי דעתנו טבע היא הדרגה הכי פחותה, והרמב"ן כותב: שזו היא דרגת האדם הראשון קודם החטא!

למדים מדבריו: שלהיות מוכרח בהכרה בידיעה ודעה, זו מעלה מהמעלות הרמות והנשגבות ורצונו יתברך קודם החטא, שיהיה דווקא מוכרח ולא בוחר. 

עד היום למדנו שבוחר זו הדרגה הכי גבוהה! "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" האדם הוא היחידי שיש לו בחירה בעולם. 

והנה הרמב"ן אומר: שהדרגה של מוכרח שבטבע הוא עושה כמו השמים וצבאם, זו דרגת האדם הראשון קודם החטא, והיא מעלה מהמעלות הרמות הנשגבות ורצונו יתברך קודם החטא שיהיה דווקא מוכרח ולא בוחר. 

אבל מידת מוכרח היא אינה כעין דומם, כביכול הטבע מתנהג ללא שכל, אלא דרגה רמה ונשגבה מאוד, וזו היא דרגת האדם הראשון קודם החטא שהיה מוכרח בכל מעשיו, דרגת המוכרח: שהיא כולו בכל מעשיו, הרי הוא מוכרח לעשות רצון קונו,

ומי מכריחו? רצון השם הוא שמכריחו בתכלית ההכרח לא בכפיה, אלא רצון השם הוא המכריח הכי גדול, עצם זה שהשם רוצה אין לך מכריח יותר גדול, אי אפשר בשום אופן לעשות ההפך.

וניתן להבין זאת על פי הציור ממלאכים שהם מבחינת מוכרחים, ואף על פי כן מצינו שמלאכים חטאו, אלא שעניין ההכרח במלאכים אין הפירוש שאינם יכולים לעשות ההפך.

אלא כמו שהיה אומר זכרונו לברכה האדמו"ר הרש"ז (הרב שמחה זיסל) מקלם:

כמו שאנו אומרים על אדם פיקח: שאדם פיקח אינו יכול לצאת ערום החוצה, כי הוא מכיר את הגנות בדבר הזה {ההכרה אומרת לו שהוא מוכרח ללכת לבוש ולא ערום כי ההכרח שלו זה ההכרח הכי גדול}.

אז אדם פקח אינו קופץ לתוך אש, כיוון שהכרתו יודעת מה גודל הסכנה בתוך האש וההכרה היא כל כך חזקה שאצלו זה הכרח {דהיינו: מוכרח ללכת עם בגדים ומוכרח לא להיכנס לאש זה דבר פשוט}.

בגדר זה הוא ההכרח של המלאכים, מחמת האור הגדול שמושפע עליהם, אינם יכולים בשום אופן לעבור על רצון קונם, ובבחינה הזאת! היתה מדרגת האדם הראשון קודם החטא, לא שייך לעשות הפך רצונו של הקב"ה.

ועיין בספר "דרך עץ החיים" שכתב: שאילו היתה ידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם.

הבעיה היא שידיעותינו מצומצמות ואינם עומדות {דהיינו מה שהאדם יודע היום ומתפעל, לא עומדות לאורך זמן, לאחר כמה שעות שוכח כי הוא עובר לסדר יום לחיי העולם הזה},

אך אם הידיעה היתה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם, ולא היה אפילו היצר הרע קרוב אליהם ובודאי שלא שולט עליהם כמו שאינו שולט במלאכים.

וסיים הרמב"ן דבריו שזה הוא מאמרו של קהלת: "אשר עשה האלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים", {הקב"ה ברא את האדם ישר הוא לא יכול לסטות},

אבל ברגע: שהמה הוא ואשתו בקשו חשבונות רבים, כביכול רק בגלל שלא אוכלים מעץ הדעת רק ניסיון זה ומזה עולים לעולם הבא? לכן החשבונות שהם נכנסו אליהם הכשילו אותם.

אז מתבאר מזה שמדרגת האדם הראשון קודם החטא, שהוא היה מוכרח בתכלית זה ממידת ישר, שהיא המכרחת לבלתי נטות ימין ושמאל לבלי לחטוא.

מוכרח: זו בחינה שנאמרה כביכול כלפי הקב"ה: "אני השם לא שניתי" {ברור שבקב"ה אין שינוי, שינוי הוא רק בנבראים},

אבל אני השם לא שניתי זה מידת ישר, זו מידת המוכרח, אין הכוונה לדבר אודות עצמותו יתברך כיוון שבעצמותו לא יכול שינוי, אלא הכתוב מגלה לנו שמידתו של השם יתברך "לא שניתי" זו מידה, זו מידה אחת מהמידות כמו שיש: רחום, וחנון, יש לא שניתי, והיא מאחת ממידותיו של הקב"ה, שכך רצה הקב"ה שרצונו יתברך יהיה "לא שניתי" ומזה יוצא סוד ההכרח והטבע.

הבריאה כולה מתחילתה ועד סופה היא מוכרחת, הנקודה המקפת בכל הבריאה כולה הוא מוכרח בתכלית ההכרח, שהכל מוכרחים לעשות רצון קונם, חוק נתן ולא יעבור! וזה משום שמידתו כביכול הוא מוכרח, רצונו יתברך הוא "לא שניתי".

פירוש: הוא קיים לעד ולעולמי עולמים, שזה הוא פירושו של מוכרח. שהדבר שהוא מוכרח, מוכרח להישאר כמו שהוא, קיים לעד ולעולמי עולמים בלי שינוי כלל.

מידת הקב"ה: כביכול הוא מוכרח, שכן הוא רצונו, ולכן הדבק במידותיו יתברך, עד כמה שהוא דבק בהשם, בה במידה: הוא מוכרח, {בדיוק באותו שיעור שהוא דבק בהשם במידה, ככה הוא מוכרח}

אדם הראשון קודם החטא: שהיה דבק לגמרי בבורא, היה מוכרח בתכלית ההכרה, ולאחר החטא שהוא נתרחק מבוראו והחליש את דביקותו {כי החטא מרחקינו מהשם} נעשה בוחר.

עניין בוחר בא מצד החטא, שמצד תכונת הבריאה עצמה האדם מוכרח הוא במציאות ואי אפשר לו לעשות ההפך, מצד המוכרחות אמרנו: בהכרה אמיתית לעשות רצונו יתברך.

נמצא שמצד טבעו של האדם מוכרח הוא. {כמו שאדם שאומר: "לא! לא! אני מוכרח, אני מוכרח אני הבטחתי לו! מי הכריח אותך? למה אומרים כך}, ההכרה! ההתחייבות, ההבנה, מכריחה את האדם במושגים של מוכרח כאילו 'אין לו ברירה', הכרה זאת היא הכרה חיובית שאדם מבין שיש רצון הבורא ואתה הנברא.

יש דברי רב ויש דברי התלמיד דברי מי שומעים? דברי הרב, אז אם הקב"ה ריבונו של עולם מצווה האם יש איזה צד שלא לעשות? אז זה נקרא שאתה מוכרח לעשות לכאורה אין ברירה, יש ברירה! אבל לכאורה אין כי אתה מבין את הישרות את האמת כמות שהיא, ולא נגעת בחטא, אז אתה ודאי שמוכרח.

והעניין של אי מוכרח: זה בה מצד אוטם הלב בגרימת החטא, אך אם נסיר את אוטם הלב נחזור להיות מוכרחים, בטבע.

{האם יש צד שלא נשמור שבת? אין צד כזה, בשבילנו שבת זה מוכרח אין ספק בדבר, אדם נכנס לבהלה תכף נכנס שבת! וזה נקרא שאני במדרגת מוכרח בשבת על עצם שמירת השבת}

כך האדם צריך להיות לא בבהלה לא בחיפזון אבל כך בהכרה כזאת, כך כל המצוות צריכות להיות עלינו.

ודברי הרמב"ן כעת יותר ברורים: והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדה כאשר יעשו השמים וכל צבאם, פועלי אמת, שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, ואין להם במעשיהם: אהבה, או שנאה.....

והנה אחרי אוכלם מן העץ היתה בידו הבחירה, וברצונו להרע או להיטיב בין לו בין לאחרים, וזו היא מידת אלוקים מצד אחד, שיש לו לאדם את אפשרות הבחירה כמו אלוקים, אבל היא רעה לאדם בהיות לו ביצר ותאווה! יש מעלה בבחירה מה? שתדמה לאלוקים, את היכולת לבחור, וזה גם רעה לאדם, כי יש בזה את היצר ואת התאווה את הצד הנגדי, היכולת לבחור, גם בהיפוך.

מתברר לנו שקודם שהגיע לחטא היה האדם מוכרח במעשיו,

{לא חס ושלום מחמת איזו מניעה חיצונית או חסרון פנימי} אלא מפני גודל האור שמילאהו וההכרה הברורה שאין דבר אחר בעולם כי אם עשיית רצון השם ממש.

מכל מקום על ידי סיבות דקות מאוד נשתנה המצב, ונוצר מצב חדש שבו עלול היה להיכשל בטעויות וזה הוא מצב הבחירה.

וכעת נתבונן: שהעניין של קודם החטא ואחרי החטא נוגע גם לנו בעצמנו כיום, והרבה נוכל ללמוד על עצמינו ועל עבודתנו את השם, בניגוד לדעה המקובלת, שהבחירה היא עטרת האדם ותפארתו, מגלה לנו התורה הקדושה בפרשת חטאו הראשון של אדם: שמצב הבחירה פירושו מניעת האור!

קודם האור חדר והוא היה בבחינת מוכרח שזה השיא, ובהגעת הבחירה הפירוש הוא שיש כבר מניעת אור, וכאן האדם נכנס לבחינת סומא ממש, שכל הדרכים שוות לפניו, וביחס למדרגה הבהירה של קודם החטא, מהווה כניסה עתה למדרגת הבחירה, ירידה גדולה מאוד.

מלחמת הבחירה בתוך האדם, מתנהלת רק בשטח מוגבל:

{כבוד הרב שליט"א: לוקח סידור ומראה על פני הכריכה מלפנים לדוגמא: שתמיד יש את הקו שבו נלחמים, נגיד: החלק התחתון הוא השטח שלי, והשטח העליון נגיד של יצר הרע ויש את השטח ובאמצע הוא קו המלחמה, שבו המפגש במלחמה, מתחת לקו האמצעי הוא מקום השליטה שלי כבוש בידי אני שולט בו במאה אחוז, מעל לזה זה עדיין לא ברשותי ואולי אני גם לא מודע לסכנות שיש שם, אבל אני נמצא בקו האמצעי, עד פה אני בשליטה}.

עכשיו בואו נתבונן בכתוב: מלחמת הבחירה בתוך האדם מתנהלת רק בשטח מוגבל, למטה משטח הזה הן העברות: שאין לו הבה אמנה להיכשל בהם, {זה שטח כבוש אפילו אם היה פה עבירות לא שייך שאעבור עליהם לא שייך זה מחוץ לתחום, וזה בידי בשליטתי} ולמעלה מזה הם הניסיונות שעדיין איני מבחין את העבירה שבהן {לא רואה} את הסיכונים האורבים בדרך.

תפקידו של האדם הוא להפוך את עצמו מבוחר למוכרח, היינו להרחיב ככל האפשר את השטח הזה את השטח הכבוש שאצלו זה כבר מוכרח! שאין מצב שיעבור בו עבירה {שאצלו זה כבר מוכרח כך הוא צריך להמשיך לכבוש עד שיעבור למצב של מוכרחות} ללא התלבטויות, ברור ונהיר, ואז האדם הופך להיות מוכרח מצד הכרותיו לעשות את רצון קונו, ובזה הוא מצמצם את אפשרות הבחירה, וזה טוב, כי הוא עולה למדרגת האדם הראשון קודם החטא.

טרם שיעבור האדם איזו עבירה בפעם הראשונה, הוא במדרגה ובבחינה של האדם הראשון קודם החטא לגבהה, {כי הוא מוכרח על ידי מצפונו, כי מצפונו לא יאפשר לו, ולכן הוא במדרגת האדם הראשון לפני החטא},

אבל! אם נשתלשל הדבר והאדם חלילה נכשל בחטא זה, אז נופלים בפניו כל הגדרים וסייגים, נפתחים לפניו כל השערים להוסיף בחטא, כאילו חס ושלום בעניין זה כבר אין דין ואין דיין, ואין לו שום עיכוב ועכבה והחטא נעשה אפשרי והוא נעשה בעל בחירה ואין מפריע.

חכמינו זכרונם לברכה אומרים: שלאחר פעם שניה רחמנא לצלן הוא כבר לא בשליטה זה הופך להיות מבחינת מותר מבחינתו ואין לו אפילו פקפוק לגביה.

{והיצר הרע אומר לאדם: יאלה! אל תשחק אותה צדיק פעם ראשונה עוד התחבטת כן או לא, אמרת אוי ואווי, אמרת פעם שניה אני אזהר, פעם שניה עשית זאת בכיף גם כן, עזוב אותך, תעשה עוד כמה שאתה צריך ויום אחד תחזור בתשובה! תמיד יכול לחזור בתשובה הזמן לפניך} ושם האדם נשבה בידי היצר הרע!

וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בקידושין מ': כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר,

כמו שכתב רבנו יונה בשערי תשובה: "ובזה כבדה מאוד חטאתו" ככתוב: "הינה דיברת ותעשי הרעות ותוכל" פירוש "ותוכל" כי הרעות נעשות לך כהיתר, וכדבר שביכולתך וברשותך "הנה דיברת ותעשי הרעות" ואחרי זה "ותוכל" זה כאילו רשות.

בודאי יש הרבה מדרגות לדבר, כל נקודה של התחזקות מוסיפה הכרח, וכל נקודה של חטא מרחיבה את אפשרות הבחירה ברע: מובן הדבר שמכיוון שנמצא האדם במצב הבחירה, שוב לא מועילים לו כל עולמות החוכמה והבינה שלו.

{שמעתם! גם אם נהיה חכמים ומבינים גדולים אוי ווי, במצב כזה כבר לא מועילים, כשאדם בבחירה כל עולמות החוכמה והבינה שלו לא מועילים}.

{ביונייטד סטייטס אוף אמריקה: תפסו אחד מהרבנים הגדולים והמפורסמים שדיבר בטלוויזייה כנגד הדברים שאיני אפילו רוצה להזכיר את הדברים שהם פסולים מאוד, אחד מהשלושה "שיהרג ואל יעבור", והנה תפסוהו, תפסוהו,

איי איי במצב גרוע ביותר, שהוא, השם ירחם אוי אוי אוי איני רוצה לדבר {הרב אמר הכל במבטא אמריקאי}, וזה פאדיחות וחילול השם בכל הטלוויזיות, רבאיי רבאיי!, ראש המערך הגיורים של האמריקאים, נתפס בדברים "של ייהרג ואל יעבור", למה? למה?

 כי כשאדם נמצא במצב הבחירה שוב לא מועילים לו כל עולמות החוכמה והבינה שלו, ואין אפוטרופוס לעריות, אין.

כיוון שנכנס לתוכו גם הצל הדק ביותר של מידה רעה, העצה היחידה במצב הזה: זה להתמסר אבל לתורה ולמעשה המצוות בשלמותן, זו העבודה כל מצווה לעשות אותה פרוייקט לעשות אותה לכתחילה בהידור על הצד הטוב ביותר, זו היא המשימה.

{ויש כאלה אין ספור שאתה יכול להעמיס על עצמך רצף רצף שכל הזמן תהיה עסוק בקישוט וטיפוח המצוות שלך כל הזמן}

ולכן האדם הרוצה להינצל, יתעסק בקיום המצוות בשלמותן להיטהר, ולהתקדש, ביראת שמים צרופה, ולהתפלל אל השם שיוציא אותו מהמחשקים של הבחירה, אל מדריגה מזוככת ומצורפת, שבה הוא ייחד את לבבו בעבודת השם יתברך.

יש עצה לזה וכבר אמרתי אותה בעבר ואחזור על זה שוב: עשה לך רב אמיתי והסתלק מן הספק!

ומדוע? כי כאשר אתה דן בבחירה, אז אתה דן מי זה אתה זה היצר הרע, כי הוא דן: הוא אומר למה זה מותר ולמה פה ולמה שם הוא הוא הוא! הוא מצדיק הכל שיהיה מסודר, אבל אם אתה שואל את הרב, לו אין את היצר הרע שלך הוא רואה את הדברים יותר נכון, ויותר בהיר, הוא אפילו לא מבין מה השאלה: "מה? אתה לא שומע מה אתה שואל?!"

-         "לא, אבל תראה, חשבתי, אולי יש צד כזה להגיד..."

לאן הלך ולאן הגיע עם השאלה שלו.

כלומר: אם אדם מוסר נפשו לתורה, לחכמי התורה, שיגידו לו מה התורה אומרת ודורשת, הוא מסתלק מהספקות והוא הופך להיות מוכרח, כי הוא הסתלק מהספק. על ידי ששואלים את הרב מסתלקים מן הספק, הוא מסתלק מהספקות והוא הופך להיות מוכרח והוא יוצא מעניין של הבחירה הוא השתחרר.

אבל לא להרבה אנשים יש את הכוח להתמודד, יש כאלה בורחים מלשמוע דעת תורה, מכיוון שזה יכריח אותם, יש אפילו שבאים לרב ואומרים: "אני שואל בגדר עצה, לא דעת תורה", שלא יהיה מכריח אותו כלומר הוא רוצה לצאת מההכרח, הוא רוצה להיות כמו האדם הראשון אחרי החטא, לא רוצה להיות כמו האדם הראשון לפני החטא, הוא יודע מה זה הכרח, הוא בורח ממנו.

"אל תכריח אותי תן לי תן לי את הזמן", תן לי להישאר עם היצר, אני כבר חבר שלו אנחנו חברים וותיקים אנחנו מסתרים פה ושם, הוא נותן ללכת קצת לבית הכנסת קצת להתפלל, הוא לוקח אותי קצת לכמה מקומות וזה, אבל זה יהיה בסדר, יש לי כמובן כוונות לעזוב אותו בסוף אבל לא נעים אתה חברים כבר הרבה זמן.

איי איי אמרתי לכם: יצר הרע הוא דע"ש, הוא יכול רק להשתמש איתך לשידורים לפני השחיטה, ויגיד לך: תגיד ככה לבריטים ותגיד ככה לאמריקאים, ויעשה לך את כל הפוזות וישים אותך עם בגדי תפוז, ואחר כך הוא יסחט / ישחט אותך, לכן יש לדעת שיצר הרע הוא לא רחמן בכלל, אין לו שום צד של רחמים בכלל: הוא השטן, הוא מלאך המוות.

אבל אמרתי לכם שלפני זמן הוא עשה החלפת שם: בהתחלה כולם קראו לו השטן, "ויבוא השטן", והוא ראה שהשטן מפחיד אנשים ולכן עוזבים אותו, ועשה שינוי שם וקרא לעצמו יצר-הרע, זה נשמע חביב כזה, ואחר כך ראו שכולם משתמשים יצר-הרע, יצר-הרע הפיל אותי יצר-הרע! אז הבין ש'די! זה כבר סחורה שאינה עוברת לסוחר', ועכשיו הוא עשה שינוי שם באמריקה: ועכשיו הוא קורא לעצמו: "מודרני", היום לא קוראים לו יצר-הרע היום אומרים "אני מודרני", דתי לייט, עכשיו הוא חביב נחמד, הוא "אין" עכשיו הוא "אין" ואתה תהיה אין: בפנים הג'הינום ויגיד לך "כן! לזאת קיוויתי, ולזאת חיכיתי".

אז אם אתם רוצים להשתחרר ממנו! רבותי: צריך להפוך את כל המציאות שלנו למוכרחים, מוכרחים, ולברוח מהצד של הבחירה, כמה שפחות בחירה ויותר מוכרחים כך נמלטים מדע"ש.