מלאכים ובני אדם | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן.

רש״י

ריבותינו פרשו.

אמרה

ראו מה בין בני לבין חמי

שמכר הבכורה ליעקב

וזה לא מכרה ליוסף

ולא ערער עליו

ולא עוד

שלא ערער עליו

אלא שביקש להוציאו מן הבור

עד כאן לשון ריבותינו.

בפשטות הדברים נראה שביקשה לאה לומר

ראו מה בין בני

בין ראובן

לבין חמי לבן של חמי שזה עשו.

תראו מה ההבדל בין עשו לראובן.

עשו

למרות שמכרת בכורה מדעתו ומרצונו

מכל מקום ערער על המכירה

רצה לחזור בו

וגדלה שנאתו ליעקב

עד שביקש להורגו

אתה מכרת את הבכורה בנזיד עדשים

בשעה שהתאווה עמדה מול עיניך

אתה בחרת ולא רק מכרת ויהי ועשו את הבכורה

ואחרי זה

אתה בא לערער

ולא עוד שאתה שונא את יעקב בגלל זה ולא עוד

אלא שאתה רוצה להורגו

זה בן חמי

עשו

ואילו ראובן

שזה הבן של לאה

למרות שניטלה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף

למרות זאת

שבדרך הטבע היה עליו לכעוס על יוסף כי הוא נושא את הבכורה במקומו

ראובן לא כעס

ולא שנא את יוסף

ולא עוד אלא בעת שהאחים השליכו את יוסף לתוך הבור

עמד ראובן לאביאו אל אביו

על מה הפסיד ראובן את הבכורה פחז כמים אל תותר כי עלית משכמי אביך

לא נותר לו לא בכורה לא מלכות לא כהונה שום דבר

את הכל הוא איבד

בשביל הפחיזות

הבהילות והמהירות

שהוא חרד לכבודה של אמו

אז ניתלה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף

אז אם יוסף בבור עכשיו

על פי הטבע לכאורה הוא האחרון שצריך להציל אותו

למה? כי הוא קיבל את הבכורה שלו

אז אם יקרה לו אסון

לפי הפסק כמובן לא שהוא רוצה חס ושלום יש פסק של האחים הפסק של האחים צריך להרוג את יוסף

אז הוא לכאורה מה אכפת לו? יש פסק יש פסק אבל בינתיים הבכורה אולי תחזור אליו

לא לא כעס על יוסף לא שנא את יוסף

וגם עמד

כנגד אחיו לאביאו אל אביו

אז זה הבדל גדול

שאומרת לאה ראו

למה קראה לו ראו בן?

ראו בן

ראו בן

ראו מה בין בני

לבין חמי

שמכר הבכורה ליעקב

וזה הבן שלי לא מכרה ליוסף

ולא ערער עליו

ולא עוד שלא ערער עליו

אלא שביקש להוציאו מן הבור

אך נראה להוסיף בזה דברים ודוגמא מדברי הסבא זיכרונו לחיי העולם הבא איתא

בגמרא בשבת כ״ב

אמר רבא בר זימונה

אם ראשונים כמלאכים

אנו בני אנשים

ואם ראשונים בני אנשים

אנו כחמורים

ובאר הסבא זיכרונו לחיי העולם הבא שכאשר באים חכמים זיכרונו לברכה לבאר לנו

את ההפרש בין ראשונים לאחרונים

נוקטים לנו דוגמה מההבדל בין מלאכים לבני אדם

לא המרחק בין מלאך

לבין אדם

אלא שזו בריאה אחרת

וסוג אחר לגמרי

שאינו הבדל בין גדול לקטן ששניהם מאותו סוג

אלא זה הבדל מהותי בין שתי בריאות שונות לגמרי

כשם שיצירת מלאך

ויצירת האדם שני דברים הם

כן ההבדל בין גדלות הראשונים

לדרגת האחרונים

כמו כן נראה לבאר אף בדברי החכמים זיכרונם לברכה הללו

כוונת להאג שאומרת

ראו ההבדל בין מעלת ראובן

למצבו של עשיו

מצבו של עשיו מצב של בני אנוש

המצב הטבעי והרגיל של בני אדם

כשניטל מהם דבר מה

אף שזה נעשה מדעתו מכל מקום כועס וחוזר בו

ואילו מעלתו של בני ראובן

הוא סוג אחר לגמרי

זה מדרגה של השבטים הקדושים שבטיה בני יעקב זה מלאכים

אין זה כלל ממין הבריאה שאנו נמצאים בה

ולכן אף שניטלה ממנו הברכה בעל כורחו

עמד והשתדל להוציאו מן הבור יותר מכל אחד

זה לא טבעי

ניטלה ממנו הברכה והוא עומד ומשתדל להוציא את מי שקיבל את הברכה

את הבכורה שלו

דהיינו

זה לא טבעי

מחובתו של בן תורה להבין

שהתורה תובעת ממנו דברים שאין זה מצב של בני אדם

אנחנו לא אמורים להיות בני אדם

אנחנו אמורים להיות למעלה מזה

הממוצע בין אדם לבין המלאכים זה ישראל

זה דרגה חמישית בבריאה אומר הכוזרי

יש דומם צומח חי מדבר ישראל

התורה תובעת מאיתנו דברים שאין זה מצב בני אדם

ורק בורא עולם יכול ליתן ולתבוע זאת

זאת אנו לומדים מהפרשה שלנו שראובן הגיע למדרגה

שלמרות שבטבעי הבריאה היה עליו לשנוא את יוסף

מכל מקום היה מלא ליבו אהבה בלי גבול

וזו אינה כלל מעלת אדם

שאדם אחרי שנטלו ממנו

והוא רואה את זה שהולך כמו שאומרים עם הכתר שלו

והוא לא ישנא אותו

זה לא מעלת בני אדם

רואים את הדוגמה למדרגת אדם בעשיו?

עשיו שנא את יעקב

וביקש להורגו אפילו שהוא מכר לו ברצון תמורת

מה שהוא היה חפץ

וערער שנא וביקש להרוג

אבל מעלת ראובן היא מעלת שבטייה

ורק על ידי התורה יכולים להתפעל ולהפעיל למדרגה כזו

זה מה שאמרה ראובן

הוא מה בין בני לבין חמי.

זו דרגה של מלאך, זו דרגה של בן אדם.

זה עצבני, שונא, רוצח,

על דבר שהוא החליט עליו,

וחוזר בו.

וזו מדרגה של מלאך,

שאפילו שנטלו ממנו וכולי וכולי וכולי,

אין לו שום בעיה וגם ידאג להצלתו.

חוכמות בחוץ תרונה,

בה רחובות תיתן קולה,

אומר שלמה המלך במשלי.

חוכמות בחוץ תרונה,

בה רחובות תיתן קולה.

הסבא ביאר,

שכאשר ברצוננו לדעת להבין

שהתורה ניתנה מאת הריבונו של עוילו,

עלינו להכיר שהתורה ניתנה מאת הבורא יתברך,

אז עלינו להכיר זאת לא רק מעצם הקבלה שקיבלנו והידיעה

שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את תורתו בסיני,

אלא מגוף התורה בלבד

עלינו להכיר

שזו תורת השם ולא תורה בעלמא.

מה אמרנו?

הסבא אומר,

איך נוכיח שהתורה ניתנה מאת הבורא עולם?

לא רק מזה שקיבלנו מעמד הר סיני היסטורית ואנחנו יודעים את הדברים ויש עובדות והוכחות,

לא זה רק.

לא רק מהידיעה

שקיבלנו את זה מהר סיני,

אלא גם אם לא היה לנו את כל זה, מגוף התורה בלבד.

כשמסתכלים בתוך-תוכיותה של התורה,

עלינו להכיר שזו תורת השם, תורת אלוקים חיים ולא תורה בעלמא, זה לא ספר הוראות.

היינו דאמר שלמה המלך עליו השלום, חכמות בחוץ תרונה.

התורה עצמה מכריזה ואומרת

שהיא חכמת השם.

ברחובות תתן קולה.

כשמרחיבים את הדברים

ומבינים כוונת התורה ומשפטיה,

יכולים לדעת שהתורה ניתנה מאת השם יתברך.

כי אין בכוח אנוש להגיע למדרגות ותביעות

עליונות כל כך.

יש איזה תורה שתעיז לתבוע מבני אדם דרגות ורמות כאלה?

הרי אם היה כותב את זה בשר ודם,

היה מחפש לכתוב דברים קלים כדי להפיץ את התורה שלו ותתקבל ברבים.

אבל אם הוא עושה אותה קשה ומסובכת

ובלתי אפשרית, כמו שאומרים, ליישום,

זה אחד שרוצה לשווק משהו?

רק הבורא יתברך יכול לבקש, כי הוא טבע את הטבע בנו.

הוא יודע מה התורה אמורה לעשות בנו, הוא יודע מה הוא רוצה מאיתנו, הוא יודע שיש ביכולתנו,

הוא נתן לנו את הכוחות להגיע לזה.

ולכן, אם הוא אומר, תעשה את מה שאני אומר, אתה יכול לעשות.

בואו נתבונן בהלכה אחת.

לא תיקום ולא תיטור.

התורה מזהירה ואוסרת נקמה,

אפילו בשעה שחברו עולל לו רעה גדולה.

אבל מה טבע האדם?

שהוא חפץ לנקום

ולהחזיר רעה תחת רעה

בנקמה מתוקה לו מדבש.

מכל מקום התורה מזהירה, לא תיקום.

לא רק זאת,

אלא אף בליבו אסור לזכור לחברו את הרעה שעשה לו,

וחייב לשכוח את הכול.

זה טבעי?

אם לא, הוא נוטר לו, נוטר, הוא שומר את זה בליבו.

אסור, לא תיטור.

על זה אמרה התורה, לא תיטור.

ולא עוד,

אלא שחייב להתנהג עם חברו כאילו ולא היה מאומה ביניהם.

נו, איפה תראו לי עכשיו את הגיבורים האלה

שיכולים לכתוב כזה דין בכלל?

חוק כזה.

תסביר לאנשים דבר כזה. השכל שלהם קולט?

על מה ולמה?

לא לנקום.

הוא עשה,

צריך להחזיר לו. מידה כנגד מידה יגידו לך.

אומרת התורה, לא, לא, לא תיקום.

זה לא מספיק.

אתה חושב שלא תיקום זה מספיק? ואתה בפנים תשנא אותו וכו' וכו' וכו'.

ותשמור לו את זה, ותזכיר לו את זה.

לא, גם לא תיטור.

תמחק, תמחק.

תמחק, אין פה כלום. לא היה כלום.

נו, איפה יש כוח כזה באדם?

יש אנשים עם כוח כזה?

תורם צבע את כולם, בלי יוצא מן הכלל.

בלי יוצא מן הכלל.

וכשם שמחויב לאהוב

את כל איש מישראל

כשם שאוהב את עצמו,

שנאמר, ואהבת לרעך כמוך,

גם זה הגיוני?

זה על פי טבע אפשר שאדם יאהב את השני כמוהו?

איך אפשר לבקש ממנו כזה? אדם חולה על עצמו.

על חשבון אחרים כמובן.

ואהבת לרעך כמוך.

מחכמים אמרו, כמוך ממש, לא דמיון.

כמוך ממש.

כך חייבת להיות בקרבו אהבה ואחווה לאותו שעשה לו רעה רבה.

צאו והתבוננו.

תביעה זו היא למעלה מכוחות אנוש.

אבל זו תביעתו של הקדוש ברוך הוא מכל אחד מאיתנו.

נו, אז כשרואים חיוב כזה, זה לא ראיה ברורה שהתורה היא משמיים.

התורה אומרת לו, תתורו.

יש בכוח אדם כזה דבר?

בטבעו של אדם?

הותר מרגל, מרגל, ויתורו את הארץ. הוא מרגל בעיניו

כל הזמן.

אבל התורה אומרת לו, תתורו.

נו, מישהו היה יכול להוציא חוק? אם היו אומרים עכשיו חוק פה בממשלה בהצבעה 80 חברי כנסת,

גאוני הדור, הצביעו

ואמרו

שזהו מי שיצא לרחוב וייתפס שהוא מסתכל על מה שאסור נכנס לכלא.

יישאר פה מישהו במדינה?

כולם עוזבים את המדינה.

אבל התורה אומרת לו, תתורו.

ויש כוח באדם.

השאלה אם הוא רוצה או לא רוצה לקיים את דבר ה'.

הוא לא רוצה.

אבל הוא יכול לקיים לו תתור. יש כאלה שזוכים והם לא עוברים עבירות בעיניים.

יש, בודדים מאוד.

אבל התורה צוותה.

ויתבעו אותנו על זה, אין מה לעשות.

כי אתה יכול. אתה לא אדם רגיל.

אתה לא אדם רגיל. אתה נולדת לעם היהודי.

אתה לא רגיל.

אתה לא בן אנוש רגיל.

ראו מה בין בני לבין חמי. זה לא, זה שבטי יא. אנחנו יצאנו משבטי יא.

זה לא בן אדם רגיל.

זה לא הסטנדרט המצוי.

אז רואים מפה מה?

שזה תורה משמיים.

מסופר על החפץ חיים.

זכר צדיק ברוך הוא, פעם הוא נדרש להעיד עדות

לטובת בחור ישיבה.

הסנגור רצה לעורר את השופטים על טיבו של העד,

על החפץ חיים.

אמר להם רק שתדעו מי העד הזה שדיבר עכשיו.

העד הזה פעם נכנסו גנבים לביתו.

כשביקשו בני הבית לרדוף אחרי הגנבים,

מנה הזאת מידם

ואמר להם שהוא מוחל על כל הטענות והטביעות שיש לו לגנב.

מוחל.

השופטים ענו לו לסנגור.

תגיד, אתה מאמין לסיפורים האלה של עצמך?

אתה מאמין לסיפורים האלה?

מה ענה להם הסנגור?

אני לא מאמין לסיפור,

אבל את הסיפורים האלה לא סיפרו עלינו.

את הסיפור הזה סיפרו עליו.

והשופטים ודאי צדקו,

הם צדקו מבחינתם, זה לא מכוחות בני אדם שאדם רואה גונבים את ממונו ומוחל.

אני סיפרתי על יהודי יקר שנמצא בראש העין,

שפעם פרץ מישהו בלילה,

היה רעב,

פרץ אליו למטבח

ולקח אוכל וברח.

הוא שמע

וראה מה קרה שם, מקרר פתוח והוא ברח,

אז הוא רדף אחריו.

ומה הוא צעק לו?

אל תשכח לברך.

השופטים לא יכלו להאמין לזה.

ורק החפץ חיים, זכר צדיק וברכה, שהיה מקורב להשם יתברך,

הגיע למדרגה זו שהיא למעלה מדרך הטבע,

כיוון שהיה מדובק במידותיו של הקדוש ברוך הוא.

כתוב ויאהב יעקב את רחל

ויאמר עבודך שבע שנים ברחל ביתך כתנא.

מובא בחכמים זיכרונם לברכה בראשית רבות עין א' ג',

שיעקב ידע שרחל היא עקרת הבית,

היא עיקרו של הבית,

וצפה ברוח הקודש

שממנה צריכים לצאת 12 שבטים.

ולכן, ניתנה יעקב עם לבן,

אהעבודך שבע שנים ברחל ביתך כתנא.

ורשי אומר,

כל הסימנים הללו למה? למה אמר ברחל

ביתך כתנא?

לפי שהוא יודע בו שהוא רמאי.

אמר לו, אהעבודך ברחל,

ושמה תאמר,

איזה רחל? רחל אחרת מן השוק.

לא יביא לו פתאום אחד מהשוק. דיברנו על רחל, הנה רחל, זה קוראים לו רחל. תשאל אותה, מה, איך קוראים לך?

רחל, הנה, דיברנו.

כדי לחסום את האפשרות הזאת,

אמר לו, ביתך, אל תביני מה השוק רחל.

ביתך, אנחנו מדברים על ביתך.

משמה תאמר, החליף לי דעה שמה?

אז אסרח יכול לעשות לו החלפות.

הוא יעשה כמו שעשינו היום זה בדבת,

ויקרא,

ויקרא שמה רחל,

ויקרא ללאה רחל.

אין לו בעיה ללבן, החלפת שמות קטן עליו, מי שברך אחד ונגמר.

אז הוא אומר לו,

תלמוד לומר רק קטנה, אני מדבר על ביתך קטנה,

שלא תביני את הגדולה עם שינוי שם.

יעקב,

חשש מרמאותו של לבן.

ולכן, ניסה למנוע אותו מזאת.

ויעמוד יעקב ברחל שבע שנים.

זקן יעקב.

עובד, עובד, רציני.

שבע שנים.

יש אומרים, למה הוא אמר? למה הוא הציע שבע שנים?

למה הוא הציע שבע שנים?

יש אומרים שהיא הייתה בת חמש שנים באותה שעה,

וכדי שתהיה ראויה לביאה בת שתים עשרה ביום.

אז הוא אמר שבע שנים.

אז זה היה ככה.

ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים.

ועבודתו של יעקב

לא הייתה כעבודת פועל בעלמא.

זה לא קובי שעובד.

זה יעקב אבינו.

עבודה באמונה ללא גבול.

הייתי ביום

אכלני חורם

וקרח בלילה.

ותדעת שנתי מעיניי.

בטבע עולם,

כשהאדם מרומה

בצורה שפלה כל כך,

אתה נאמן ומסור והכול, וגונב אותך בעל הבית. לא אתה גונב את בעל הבית. הוא גונב אותך, הוא מרמה אותך, הוא משקר אותך.

אחרי עבודה מייגעת ומאומצת של שבע שנים.

וביותר שלא ידע יעקב שלבן יסכים ליתן לו את רחל.

ונמצא שכל עבודתו הייתה לריק.

בכל תקוותיו נמוגו בעשן.

היה עליו לזעוק חמאס

ולצבוח ככרוכיה על מעשה נבזה כל כך

לא היה משאיר עיתון שלא היה הולך. לא היה רשת שלא היה מדבר. לא היה שום ערוץ שהוא לא היה מופיע.

מודעות והפגנות בבית משפט ומה לא היה עושה.

ככה היה צריך לעשות בן אדם נורמלי שעשו לו כזה דבר.

נו בואו נתבונן בעצמנו.

מה אנחנו היינו עושים עבור המהות כזאת שאדם מרגיש עצמו מרומם?

מאבד את העשתונות.

ולעומת זאת,

רואים שהנהגת יעקב אבינו על השלום מלאך.

מלאך, זה לא בן אדם, מלאך.

ויאמר אל לבן

מה זאת עשית לי?

הלא ברחל עבדתי עמך.

ולמה רימית אני?

שאלה יפה.

זהו.

זהו.

אחרי שבע שנים.

שואל אותו שאלה מתוך שלוות נפש,

ללא כעס, ללא רוגז,

ולאחר שלבן עונה ואומר,

לא יעשה חן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה.

פתאום נוצר מנהג חדש

שלא יעשה חן. אם לא יעשה חן, היית אומר לי בהתחלה שסיכמנו בתך הקטנה.

דיברנו ברחל, בתך הקטנה. היית אומר, לא.

קודם תיקח את הבחירה ואחר כך תיקח את הקטנה, כי לא יעשה חן במקומנו.

פתאום אתה שולף לי את זה?

אף על גב שזו הייתה טענת כזב,

רמאי ושקרן,

מקבל יעקב את דברי לבן בשתיקה,

ולא מתווכח עמו שוב.

הרי לנו

היאחי דמותו של האדם השלם,

הדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא,

שזה למעלה מדרגת אנוש.

למעלה מדרגת אנוש.

למעלה מדרגת אנוש.

אתם יודעים מי זה יעקב? תיתן אמת ליעקב.

איש האמת.

אתם יודעים איך איש אמת מתפוצץ משקר?

זה מטריף את הדעת.

שקר שנאתי ואתה עבה.

כת שקרים לא עומדים

לנוכח השם ולא מקבלים פני שכינה.

זה מאוס כל כך, לא רק בעיני השם, גם בעיני הבריות.

תגיד לי, אתה שקרן? מה אתה, מה קורה איתך?

מי אומר את זה? השקרן בעצמו.

כי האמת אמרה, היא לא רצתה שהאדם יברא. היא אמרה, כולו שקרים.

האדם כולו שקרים.

ועומד

איש האמת, תיתן אמת ליעקב

מול השקרן הכי גדול, לבן הרמאי

ובשלבת נפש.

למה רמיתני?

אתם שומעים?

זאת עלינו לדעת כי את המידות האלה שאנו מוצאים אצל לבן,

זה לא מידות מיוחדות ללבן הרמאי,

לבן הרשע.

זה מידות של כל אחד.

כל אחד מסוגל למידות אלה.

ולולא מעט בושה שנמצא בנו,

היינו לבן הרשע לגמרי.

רק כל מה שיכולים לשקר ולא יתפסו, משקרים.

מה שיתפסו, משתדלים לא לשקר. לערים קוראים לזה.

אבל להיות איש אמת, מי מתכוון?

מי מתכוון?

לבן

לא היה מהאנשים הפשוטים.

הוא אומר, ניחשתי.

ויברכני אדוני בגללך.

אני אחרי בדיקות שעשיתי בניחוש, אני יודע שאני מבורך בגללך.

כשאתה נכנסת לפה לבית שלי, הבאת ברכה לבית.

ידע הלבן והכיר את הכל,

אבל מכל מקום הגיעה למדרגה שפלה כל כך של רמאות.

איי איי איי.

איי איי איי. אתם שומעים?

הלבן הזה יודע שכל הברכה שיש לו

זה מיעקב אבינו.

ואת מי הוא מרמה?

אותו.

תגיד לי, יא כפוי טובה.

אתה לא מתבייש?

אתה בעצמך אומר. מילא אתה מכחיש.

תרמה גם בזה.

לא.

הוא אומר, ויברכני השם בגללך.

מודה.

זה לא סתם.

אני ניחשתי.

יש לי טרפים, אני יודע לשאול.

אני ביררתי.

והוא.

ויברכני השם בגללך. אז כמה הוא צריך להיות חייב לו?

אם הברכה שלו הוחילה לו כל כך, כמה הוא צריך להיות חייב לו?

והרשע המרושע הזה

מרמה את האדם הצדיק הזה

שעשה הכל בשבילו

ובנאמנות ובמסירות ובהכול.

בשבע שנים נותן לו להראות שאין כוונתו כלל וכלל

לתת לו את מה שסוכם.

והוא משקר לו בפנים.

טוען לו טענת כזם.

לא יעשה כן במקומנו.

הוא לא אומר לו,

אה, שכחתי להגיד לך, נזכרתי.

אה, שכחתי.

לא, לא, אי אפשר לתת לך.

לא, הוא אומר לו, התכוונתי כי לא יעשה כן. אז על מה סיכמנו?

על מה דיברנו?

על מי עבדתי?

לא ביררנו רחל בתך הקטנה בעוז ובחוצפה, עומד לפניו.

הוא אומר לו, לא,

לא יעשה כן במקומנו.

פששש, מטריף את הדעת, לא?

יעקב אבינו מלאך.

שאלה למה רימית אני?

והמדרש מספר בבראשית רבה עין יט,

איך שכנע לבן את כל אנשי מקומו

שלא לגלות מאומה מדברי הרמאות.

שכנעה את כולם.

אתם שומעים מה זה?

שעשה את כולם רמאים.

לא לגלות ללבן.

לא לגלות על יעקב שהוא מחליף לו הלילה בחתונה

ונותן לו תליה במקום רחב.

אז כתוב

שהיו כמה אנשים שכאב להם מאוד,

והם רצו להודיע ליעקב שיש פה החלפות, הם פחדו ממנו מלבן.

אז מה הם עשו?

אתם יודעים מה הם עשו?

איך הם הודיעו לו?

עד היום יש את המנהג הזה בחתונות.

לא לא לא

רק זאת אלא אף לאחר שעבד יעקב ארבע עשרה שנים

עבור רחל ולאה

והוסיף עוד שש שנים.

עשרים שנה היה אצל ראשו הזה לבן.

לאחר כל זאת אומר לבן,

הבנות בנותיי,

והבנים בניי,

והצאן צאן אין,

וכל אשר אתה רואה לי הוא.

יא ביי.

כאילו הכל שייך לו.

והרי אף לבן ידע ואמר,

ויברכני אדוני בגללך.

הרי לנו כמה שפלות ורשעות ללא תכלית

טמונים בכוחות אדם.

עכשיו בואו תראו,

כתוב, ברא קרעי דאבו.

הבן זה הרגל

של אבא שלו, זה המעמיד, הממשיך שלו.

תראו איזה ילדים הוא גידל.

וישמע את דברי בני לבן לאמור.

לקח יעקב את כל אשר להבינו,

ומאשר להבינו עשה את כל הכבוד הזה.

על מה מדובר?

פסוק לפני, ויפרוץ האיש מאוד מאוד,

ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים.

כל זה הוא עשה כדין

לפי הסיכומים.

מה אומרים בני לבן?

מאיפה באו הבני לבן האלה?

מברכתו של יעקב.

מברכתו של יעקב.

לא היה לו בנים.

מהברכה של יעקב. והבנים נולדו מהברכה שלו.

ומה אומרים הרשעים האלה?

לקח יעקב את כל אשר להבינו,

ומאשר להבינו

עשה את כל הכבוד הזה.

ואתם, ירשעים,

לקחתם את הפה שעשה לכם יעקב אבינו,

ודיברתם נגדו.

חוצפה שאין כדוגמתה.

כמה אני מכיר את זה מקרוב.

כמה כפויי טובה כאלה יש. לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר. בני לבן.

בני לבן.

ראו מה בין בני לבין חמי.

מצד אחד מדעותיו של לבן הרשע הם השחתה ושפלות.

מדעותיו של אדם שאינו חי על פי הנהגת הבורא.

ולעומת זאת יש להציב את מדעותיו של יעקב אבינו עליו השלום.

סיגלר אתה מפריע לשיעור. סיגלר.

ראו מה בין בני לבין חמי.

מצד אחד מדעותיו של לבן הרשע הם השחתה ושפלות.

מידותיו של אדם שאינו חי על פי

הנהגת הבורא.

ולעומת זאת יש להציב מידותיו של יעקב אבינו עליו השלום.

שהיא מידתו של הקדוש ברוך הוא.

הסובל עלבון

שלא יכילהו רעיון.

סובל עלבון

שלא יכילהו רעיון.

חוכמות בחוץ תרונה.

התורה עצמה אומרת

אני תורת השם.

מכרזת.

חוכמות בחוץ תרונה. כל מי שרואה את התורה הקדושה מבין

זה תורה אלוקית.

כי ללא תורה אינו מסוגל להגיע לכל מעלה.

לשום מעלה.

כי בטבע האדם מונח

שפלות

והשחתה

ללא גבול. עייר פרה.

חמור חמורותיים.

כשרואים

אדם שאינו קרוב לתורה

אבל רואים בו מעלות.

רואים בו איזה מעלות ומדרגות.

יש כאלה מתפעלים מאנשים כאלה.

צריך לבדוק אחריו

האם זה מעלות אמת או זה דמיון שווא.

ייתכן לפעמים

שיימצא מעלות באדם שאינו בן תורה.

אך כל זה רק לפעמים.

לא באופן קבוע ותמידי.

אבל הנהגה תמידית וקבועה

של משא ומתן באמונה

בדיבורו בנחת אמונה.

הבריות ייתכן רק אצל הקרוב לתורה ולמידותיו של הקדוש ברוך הוא

כי מידות האדם ללא תורה אינם אלא השחתה ורשעות הכל לצורך עצמו ואינטרסים ואגו שלו

הכל משרת אותו

איתא בגמרא בנדרים סו

ההוא בר בבל דה סליק להרעדי ישראל נשיא ותתא

אמר לה בשילילי תראה תלפי

בשיללה תראה תלפי

לא הייתה מכרת בלשונו וטעתה בהבנת דברם

אז הגמרא מספרת שאחד

בבלי

עלה לארץ ישראל והלשונות הן לא בדיוק ארץ ישראל ובבל שם ארמית

פה היו מדברים בלשון שונה תסתכלו בירושלמי

איך משתנים הלשונות

אז כשהוא עלה לארץ ישראל

התחתן עם אישה

אמר לה תבשלי לי שני עדשים

הכוונה

כמות קטנה

כאילו מה אתה עשיני

אתם יודעים אתם אומרים עושים ככה

איזה עושה ככה ככה כשהם אומרים ככה

זה כמו שני טלפי

טלפחי

אומר לו ככה כוונה כמות קטנה היא הלכה בשללו

שני עדשים

לקחה עדש ועוד עדש עדש בשללו שתיים בדיוק

הוא כעס עליהם מה זה איזה קלה זאת מאיפה זה בא טוב

טוב, אחר כך הוא אמר לה שהיא תביא לו תרי בוצינא

תרי בוצינא

זה שני אבטיחים

ככה קוראים לבבל בוצינא זה אבטיחים

ובארץ ישראל בוצינא זה נרות

אז היא הלכה הביאה לו שתי נרות הוא מבקש בינה לאכול

יש שומרים כשהוא אמר לה תביא לי שני אבטיחים

זה גם היה הכוונה תתני לי סעודה כאלה

מה את מעלה לי שניים כאלה? תביאי אבטיחים כאילו תביאי הרבה לאכול מה אני אוכל שני חדשים מרועה צהריים

אז היא לא רק שלא הביאה לו הרבה אוכל הביאה לו נרות

מה אני אוכל נרות?

הנביאה לי

מכל מקום אז מה הוא אמר לה?

אמר לה זילי תבירי יתון על רשע דבאבא

לכי

תשברי אותה לראות על ראש השער

אז היא חשבה שמדובר על גדול הדור באבא בן בוטה

זכה איש

אז מה היא עשתה?

הלכה עליה דיין הגדול באבא בן בוטה נכנסה אליו ושברה לו בראש

על רשע דבאבא

ושברה לו בראש את הנרות

אז הוא שאל אותה תגידי לי מה את עושה?

מה את עושה?

אז היא אמרה לו, קח ציווני בעלי.

הוא אמר לי לשבור את זה על הראש של בבא.

אתם רואים ממתי היה כבר בבא?

בקיצור,

מה הוא עשה? אמר לה, אם עשית רצון בעלך,

המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטה.

הוא היה מתלמידיו המובהקים של שמאי.

היה מגדולי הדור.

זה,

כן, זו העצה שהוא נתן להורדוס.

נכון,

הורדוס עיוור אותו, השאיר אותו חי ועיוור אותו.

ובא אליו, הורדוס ככה, הוא הרג את החכמים, הורדוס.

הרג את החכמים והוא בא אליו לבדוק אותו.

הוא היה סומא, כי הוא סימא אותו.

אבל הוא יודע שהוא חכם גדול מאוד, אז הוא השאיר אותו לקבל ממנו עצות.

אז הוא הלך אליו והתחזה, כאילו, לאדם פשוט,

וניסה לגרור אותו שהוא יקלל את המלך, כאילו, את הורדוס.

הוא הוציא לו את העיניים.

מה היה צריך להגיד שמזכירים את השם של הורדוס?

והוא לא הצליח לגרור אותו.

לא הצליח.

אלוהים לא תקלל ונשיא ועמך לא טהור.

לא הצליח.

ואז הוא התחרט,

הורדוס, שהוא הרג את החכמים.

ו...

הוא אמר לו, מה העצה? מה התיקון שהוא יעשה על מה שהוא עשה?

אז הוא אמר לו

שהוא יבנה את עינו של הקדוש ברוך הוא את בית המקדש.

וככה יצא הורדוס לדרך.

זה באבא בן בוטה שהיא שברה לו על הראש

את שני הזה, ואמרה, כך ציווני בעלי, והוא בירך אותה.

הוא בירך אותה.

שיצאו ממנה שני בנים כמותו.

זה נוראות להתבונן.

יושב באבא בן בוטה, גדול הדור, בבית דינו.

באה האישה ושוברת על ראשו שתי נרות.

באבא בן בוטה אינו כועס,

אלא שואל בפשטות, מדוע עשית כן?

כמו יעקב אבינו.

למה רימיתני?

למה עשית כן?

כשאם ישיבה כך ציווני בעלי,

הוא לא מקלל את הבעל שלה.

הפוך.

הוא מברך אותה, מה? שיהיה לה ולבעלה.

שני בבות כמוהו.

שכיוון שראה שהיא עושה דבר טוב,

מקיימת רצון בעלה.

כתוב איזו אישה כשרה

העושה רצון בעלה.

אפילו שהוא סבר שבעלה רשע גמור,

שהרי לא ידע שלא כך ציווה לה.

אבל היא אומרת שכך ציווני.

אז הוא מאמין לה שהיא אומרת דוברת אמת.

אז מה יוצא לפי זה שבעלה צריך להיות רשע?

כי אם הוא שולח לשבור נרות על הראש של גדול הדור,

צריך להיות רשע גמור.

אבל באמת הוא לא ציווה אותה,

כי רק היא לא הבינה את לשונו של בעלה.

מכל מקום בראותו

מעלה אצל האישה,

לא התחשב אם בעלה רשע.

אפילו שלא היה רשע.

אבל לאור הסיפור שלה הוא רשע.

הוא לא התחשב בזה.

הבליג על ביזיונו והשפיע על השפע ברכות עד בלי די.

כשנתבונן בכך נראה

שזה למעלה מכוחות אנוש.

רק מי שזכה להגיע למידותיו של הקדוש ברוך הוא,

מדרגה של סובל עלבון

אשר לא יכילהו רעיון,

יכול להגיע לכך.

מעשה נוסע ברבי שמעון בן שטח,

שלקח חמור אחד מישמעאלי,

הלכו תלמידיו

ומצאו אבן טובה תלויה לו בצווארו.

אמרו לו תלמידיו

רבי

ברכת אדוני היא תעשיר.

אה איך השם אוהב אותך איזה ברכה הביא לך.

העשיר אותך.

נמצאה אבן טובה

על החמור הזה שקנית מישמעאלי.

הלך וחזירה לאותו ישמעאלי.

תראו לי אחד שיקנה

מאום אל-פחם

משהו וימצא מרגלית וילך להחזיר אותה.

וקרא עליו אותו ישמעאלי ברוך אדוני אלוהי שמעון בן שטח

למה לא ברך אותו ברוך תהיה אתה?

מדוע הוא שיבח את אלוהי שמעון בן שטה?

כי גם ישמעאלי ידע שזה לא מידות אנושיות.

זה לא מידות אנושיות.

זה לא מידות בשר ודם. לא ייתכן שהאדם יגיע למידות כאלה.

אלא על כורחך

שיש אלוקי שמעון בן שטח

ואלה מידותיו.

ולכן אלה שדבקים בו

ובו תדבק

הם שמגיעים למידותיו.

מהו רחום אף אתה רחום, מהו חנון אף אתה חנון.

מה גומר חסדים אבטר.

ומשום כך שיבח הגוי

לאלוקי שמחון בן שטח.

אז אתם רואים מה זה ראו בין בני לבין חמי?

זה שני

מהויות שונות.

יש בני אנוש,

יש בני יעקב.

בני אנוש זה דרגה פשוטה של בני אדם, בשר ודם,

רגילים, פשוטים, כמו כל הגויים.

בני יעקב,

בני אברהם, יצחק ויעקב, שבטי יא וצאצאיהם,

זה למעלה, לאין ערוך.

מי מגלה לנו את זה? התורה.

כי התורה תובעת מאיתנו את כל מה שלמדנו פה. זה קצת, על קצה המזלג, זה רק דוגמה.

זה מה שהתורה תובעת מאיתנו, וזה אנחנו נדרשים, ועל זה נטבע.

כי אם נקמת, נטרת, לא אהבת, לא החזרת, וכו' וכו' וכו',

אתה תטבע.

כי זה המידות הנדרשות.

ומידות,

זה לפני קיום התורה והמצוות.

רבי חנניה בן עגשיהו אומר,

עושה גוז וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'. לפי כוח הרבי העולם תורה נוספות שנה אמורה למה.