פרפראות וחדושים לפרשת ויצא תשפ"ו
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום הורי בן יונה מעיין בת חנה רפואת הנפש והגוף שמחת חיים זיווג מהרה עשירות מופלגת בקלות לעבודתו יתברך אמן שלום חימים בן רינה זכה לכיסופין והתלהבות מלימוד התורה שהאותיות וצרופן ינתעו בלבו ינטעו בלבו ויזכה לתשובה אמיתית אמן אמן מאיר חימי בן אביגי לזכה לרפואה שלמה נחת ותשובה שלמה מתוך שמחה אמן אמן רינה חימי בת מזל תזכה לרפואה שלמה נחת ותשובה אמיתית מתוך שמחה אמן אמן אמן נחום בן אסתר תה נשמתו צרורה בצרור החיים ויזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהכלו אמן
פרפראות וחידושים פרשת ויצא תשפו
ויעקב "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י)
כתב רש"י לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה. ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיבה, הוא הדרה. יצא משם פנה הוד, פנה זיבה, פנה הדרה. על התירוץ הזה אומר בעל התורים ויצא יעקב מבאר בגימטריה פנה זיבה הודה הדרה ועכשיו דבר מדהים פנה זיוה הודה בהדרה 393 באר שבע 575 יעקב 182 אם נוציאים המספר של באר שבע שזה 575 את המספר של יעקב שזה 182 נשאר 393 פנה זיבה הודה והדרה זיבה בלי עוד חירי כשיעקב יצא לבאר שבע פנה זיבה הודה והדרה בדיוק ליקמד זהלא רמי מיזה באורייתא מדהים מדהים הכלי יקר כותב מדוע אברהם ויצחק כשהלכו ממקום למקום לא נכתב אצלם יציאה כמו שכתוב אצל יעקב כי אברהם ויצחק כשהם הלכו ממקום למקום לא השאירו צדיק מותם אז פשוט שניכר שפנה זיוה הודה והדרה אבל כאן נשארו יצחק ורבקה ולמרות זאת יציאתו של יעקב עשתה רושם אז אז לכן דווקא פה נכתב הדבר והחזון איש זכר צדיק ברכה מיישב את הקושיה של הכלי יקר שאמרנו עכשיו אברהם יצחק היו ידועים בדורם כולם הכירו אותם בוודאי שהם יצאו זזו ממקום למקום כל העולם דיבר אבל יעקב היה איש טם יושב אוהלים יושב בפינה ולומד בחידוש שאברך כולל שיצא אז כל העיר הרגישה שפנה זיבה הודה בהדרה זה לא יאומן כיסופר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה רשי כתב לא היה צריך לכתוב רק בילך חרנה ללמד שיציאתו ניכרת ועושה רושם. כתב בית הלוי, עוד יש לומר שבכל אדם היוצא ממקום למקום יש בזה אופנים. או שעיקר התכלית זה היציאה ועל כן הוא מוכרח ללכת לאיזשהו מקום אחר אבל עיקר הכוונה זה היציאה או משום שהוא צריך להיות במקום השני וזה העיקר בהליכה ביעקב נתלקדו שתי הכוונות מה היה עיקר הליכתו לקיים מצוות כיבוד עם בהם? רבקה אמרה לו, "הנה עשו אחיך מתנחם לך להורגך ועתה קום ברח לך אלה לבן." אז מה הכוונה שלה בעיקר שיצא מפה? יצא מבאר שבע. אז זאת אומרת העיקר, העיקר זה לצאת מפה. זה היה העיקר. היא לא אמרה ליצחק את כל זה, אלא שיקח אישה מבנות קנעד. אז האבא יצחק ציווה אותו, קום לך פדרים וקח לך אישה מבנות לבן. ואז עכשיו זה ציווי להגיע לחרן, לקחת משמה אישה. אז זאת אומרת כשיצא הוא קיים את המצווה של האמא וכשהגיע לחרן אז הוא קיים את המצווה של האבא אז לכן מציין הכתוב ויצא יעקב מבאר שבע לקיים מצוות אמו וילך חרנ לקיים מצוות אביו זה מה שכתוב בפסוק וישמע יעקב אל אבי ואמו בילך פדרה. אז לכן צריך גם את היציאה. הנציב מולוז'ין בעמק דבר מתרץ מה שכתבה התורה ויצא יעקב. אמרו חכמים זכרונם לברכה ש14 שנה היה בבית המדרש של שם ועבר עד שהוא הגיע לבית לבן. ממילא יוצא שהיציאה של יעקב מבאר שבע לא היה בזמן שהגיע לחרן כי היו 14 שנים שהפסיקו בין היציאה להליכה. לכן כתוב גם היציאה וגם ההליכה כי זה שתי תקופות כשהוא יצא מבאר שבע זה היה בשנת כך וכך אחר כך הוא שאה 14 שנה אצל שם בעבר ורק אז הוא הגיע צריך לציין את שתי התקופות אור החיים הקדוש כותב, רש"י מביא דברי חכמים זכרונם לברכה. כי מתה לחרן כשהגיע לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותיי ולא התפללתי בו יהב דעתי למהדר וכפצה לו הארץ לפי זה אומר אור החיים הקדוש זה מה שכתוב כתוב את זה איפה זה כתוב אומר כתוב בפסוק שקפצה לו הארץ. כתוב וילך חרנה. לא כתוב הילך אל חרן אלא חרנה הלכה וילך חרנה. זאת אומרת קפצה לו הארץ בחזרה להר המוריה. הוא הגיע עד חרן ואז מה קרה? אבא הלך חרנה חרנה הלך והביא אותו בחזרה למקום שנתן את דעתו ולא כתוב וילך אל חרן כתוב ויצא יעקב וילך חרנה רש"י אומר וילך חרנה יצא ללכת לחרן מה מוסיף כאן רש"י? כתוב וילך חרנא יצא ללכת לחרן. החידה הקדוש מביא בקידוש שכט סתירה. האם קודם ילמד תורה ואחר כך ישא אישה? או קודם ישאה ואחר כך ילמד תורה. מתרצת הגמרא לא קשיה הלן וה להוא התוספות בשם רבנו תם מבארים מי שהוא עני ואין לו כדאי לפרנס את ביתו צריך להקדים וללמוד תורה ואחר כך ישא אישה ואם ישא אישה כיצד יוכל ללמוד תורה הרי רחיים בצברו הוא צריך כל הזמן להשיג כסף בשביל להחיות את נפשו ונפש עולליו. אז אם הוא לא ילמד תורה מהתחלה לפני שישה אישה מתי ילמד תורה? אחר כך הוא ילך לעבור. אבל מישהו עשיר טוב לו שישא קודם אישה ואחר כך ילמד תורה בטהרה שלא יקשל חס ושלום בייסורים. בבבל היו עניים, בישראל היו עשירים. אז הלן וה להו. אז זה תלוי אם יקדים או לא יקדים. המדרש אומר שאליפז רץ בשליחות אביו להרוג את יעקב ויעקב נתן לו כל ממונו ונעשה עני. חשוב כמת. לפי זה בתחילה כשיצא יעקב מבאר שבע היה עשיר כי הוא הלך לפחות כמו עם הגמלים של אליעזר נשת אישה לקח איתו מספיק כסף וזהב והוא פנה מיד ללכת לחרן מה שאומר רשי יצא ללכת לחרן ביציאה הוא יצא ללכת לחרן כדי ליסע אישה הרי הוא עשיר ועשיר קודם ישאה ואחר כך ילמד תורה אז צריך להקדים וניסא אישה אבל לאחר שיצא ניטל ממנו כל רכושו על ידי ליפז ונעשה עני לכן הוא פנה לשם בעבר כדי ללמוד תורה דמי שהוא עני צריך להקדים וללמוד תורה וזה אמר רש"י שיצא ללכת לחר זה הייתה המטרה אבל באמצע השתנה המצב לכן הלך קודם לשם בעבר ואחר כך זה אומר החידה נפלא מאוד ויפגע במקום. אומר רש"י, למדנו שתיקן תפילת ערבית. האבודרהם כתב שיש רמז למה שהאבות תיקנו את שלושת התפילות. ויפגע זה לשון פגיעה ואל תפגע בי זה לשון תפילה ויפגע במקום ההוא. אז זה פירושו של דבר שהוא התפלל. אבל אומרים חכמים תיקן תפילת ערבית. איפה זה רמוז? אומר הבודרם אומר האות השנייה של אברהם ב' ב זה בוקר אברהם תיקן תפילת הבוקר שחרית האות השנייה של יצחק זה צדיק צהריים הוא תיקן מנחה והאות השנייה של יעקב זה עין ערב הוא תיקן תפילת ערבית אז זה מה שרמוז פה בפסוק ויקח מאבני המקום. כתב רש"י שהאבנים רבו על מי מהן יניח הצדיק את ראשו? עשה הקדוש ברוך הוא נס ונעשו אבנים אבן אחת. עדיין צריך להבין מדוע שבתה מריבה? הרי יש חלקים מהאבן האחת שאינם תחת ראשו. אם הם תלקטו וניהו לאבן אחת, איפה שהוא מניח ראשו, אז עליי יניח צדיק ראשו. ומה עם זאת שבצד? וזאת שבצד וזאת שמתחת ומה עם אלה שבתה מריבה. אז כאשר מדובר באבן אחת, הכוונה באחדות, מרגע שיש אחדות, אין הבדל על איזה חלק מונח הראש, כי זה יחידה אחת. כשיש כבר אחדות אין מריבות. יש בזה נקודה להסתכל. באליהו רבא כתב שמרן פוסק בסימן מבקות תפילין שאסור להעביר צועה מתפילין של ראש לתפילין של יד מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של שם שדי בשל ראש בשל ראש יש תש שנין ויש את הקשר של הד' אז רוב שם שדי נמצא בראש וביד יש את היז קדושת הראש יותר משל היד אז לכן לא מחליפים רצועה של ראש ומשתמשים בה להיות רצועה של יד השערי תשובה במקום דן בדברי המגן אברהם אם מותר להפוך את הרצועה של יד, שהחלק שהיה קשור עד עת מעברתא ושמה יש את האות י משם השם יהיה מעטה על אצבעות היד להחליף את הצד ככה והוא מביא את דברי העליה רבה בשם זקנו הגאון מהרש שמתיר זאת מה הראיה שלו מאבני יעקב אבינו לכאורה קשה מה הועילו בזאת שנתחברו כל האבנים יחד הרי גם עתן ראשו של יעקב מונח על כל האבן אלא רק על חלק אלא מוכח מכאן שכאשר מדובר בחפץ אחד אין קנאה מחלקו האחד של החפץ לחלקו האחר וככה גם ברצועה של תפילין אין כפדה נהפוך את הרצועה מלמעלה למטה. בהמשך דבריו הוא דוחה את הראיה של העליהו רבה. מכיוון שייתכן שאבני יעקב לא התחברו זה לצד זה, אלא שכל האבנים נטחנו והפכו לאבן גדולה וחדשה. כיוון דמעשה ניסים היו. שמה לא היו בדרך של דבקות זה בזה. כי אם נעשה גוש אחד בלול מכולם אז ממילא נופל התירוץ. ליד היכל התלמוד בתל אביב יש את הבניין של בית המשפט. יום אחד האברכים יצאו מבית התלמוד בצהריים וליד הכולל עמד אוטובוס ולידו שוטר. ביקש מאברכים אם הם יכולים לעשות לו טובה להיכנס לדקה לאוטובוס. נו האברחים עשו כבקשתו נכנסו לאוטובוס עד שכל המקומות התמלאו. כשראה השוטר שהמקומות מלאים, הוסיף לבקש ימשיכו להיכנס לתוכו בעמידה. וגם בזה עשו את רצונו ונכנסו עוד ועוד אנשים עד שיתמלא עד אפס מקום. כשראה שוטר שהאוטובוס מלא אמר לכולם עכשיו אתם יכולים לרדת מהאוטובוס מה קרה באותו זמן היה משפט שוטרה נתן קנס גבוה לנהג אוטובוס שלקח כמות נוסעים יותר מהמכסה מותרת לו. במקום לקחת 65 איש, הוא לקח 80. הנהג ערער על הקנס וטען שהשותוטר שקרן. האוטובוס לא שייך במציאות להכניס יותר מ-65 איש וממילא הוא לא יכול היה להכניס 80. השופט שמע את הטענות, ביקש מאחד השוטרים שעמדו שם תצא החוצה, תבקש מאנשים לעלות לאוטובוס, כשהוא יתמלא בעמידה או בישיבה, תספור את האנשים ותגיד לי. השוטר ספר עם כל האברחים והגיע ל-65. השופט ראה שהצדק עם הנהג, ביטל את הכנס ופסק הנהג זכאי והשוטר שקרן. הנהג יצא החוצה מבית המשפט, דיבר עם האברכים ואמר להם, "תדעו לכם האמת שאני לקחתי 80 איש. ואף על פי שאי אפשר להכניס לאוטובוס יותר מ-65, נכנסו 80 איש." למה? כי אלה שנכנסו הם באו משמחה משפחתית. וכשחוזרים עם שמחה אפשר להכניס 80 איש. הנהג אמר ולא ידע מה אמר. הפשט האמיתי בזה כשחוזרים משמחה יש אחדות בלב של כולם. ומכוח אחדות אף אחד לא חושב על עצמו אלא על חברו. בוא בוא בוא בוא יש מקום. בוא בוא בוא בוא בוא. ולא נשאר אחד לבד בחוץ, לכן הצטמצמו עד שנכנסו 80. המשנה באבות אומרת, 10ה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. אחד הניסים שלא אמר אדם מעולם צר לי המקום שעלין בירושלים. בזמן שבית המקדש היה קיים, שרתה בו שכינה. כשהגיעו כל ישראל לבית הגדול והקדוש, מכוח השראת השכינה ששרתה עליהם, הייתה ביניהם אחדות גמורה. לא היה מציאות שירגישו צר לי המקום. תזוז אתה מה אתה נדבק אליי? כן, כל אחד קיבל את השני באהבה וחביבות גדולה, עד שאפילו במקום צר מאוד יכול למצוא בעבורו מקום ברחבות גדולה. וכך באר גם החתם סופר. אתם שומעים דברים כאלה? ויקח מאבני המקום. כותב רש"י שהבנים רבו על ממהן יניח הצדיק את ראשו עד שעשה השם יתברך נס ונעשו כל האבנים אבן אחת רבי חיים סולובייצ'יקי זכר צדיק ברכה אמר אם כבר נעשה נס והתחברו כל האבנים לאבן גדולה שזה חוץ לגדרי הטבע למה שלא יהיה נס ויהפכו כבר כולם לכרית נוחה בשביל שהצדיק יניח ראשו אחרי 14 שנה שהוא לא ישן בלילה אז הוא מתרץ היות והנס נוצר בעקבות מחלוקת שהתעוררה בין האבנים שכל אחד טענה עליי יניח צדיק ראשו ממחלוקת לא יכול לצמוח דבר חיובי כמו כרית. מקסימום יכול לצמוח ממחלוקת הגרויסי שתיים. אבן גדולה. זה מה שיכול להיות. ואחד מתלמידי הגאון הרב אלישיב, זכר צדיק ברכה, אמר שפעם הוא באר, אם נתבונן, המחלוקת פרצה בין האבנים לא לתועלת של הצדיק, אלא לתועלת של כל אבן. כל אחת רצתה לזכות במצווה. אם המטרה שלהם הייתה לטובת הצדיק, לא לעצמן, לא רק כרית, גם שמיכה הייתה יכולה להיות לו, אבל הם לא דאגו לו, הם דאגו לעצם. כותב רש"י, ויקח מאבני המקום וישם מרעשותיו. שהיה ירה מפני חיות רעות וצריך עיון. למה דווקא כאן חשש יעקב מפני חיות רעות? לא מצינו בשאר היוצאים לדרך שהם חששו מפני חיות רעות. הכתב סופר כותב, "בשעה שמכר עשו ליעקב את הבכורה, השביע אותו יעקב על זה. עכשיו עשו רוצה להרוג את יעקב כי לקח ממנו את הבכורה. יוצא שהוא מפרה. עשיו מפר את השבועה. והגמרא מסכת שבועות לט אומרת שבין הנשבע ובין המשביע. אם אחד מהם עבר על השבועה, שניהם עוברים באיסור השבועה. לפי זה מובן למה חשש יעקב מחיות רעות. דווקא כאן כתוב באבות חיה רעה בא לעולם על שבועת שו. וכיוון שיעקב השביע את עשו על הבכורה ועשו עבר על השועה, לכן היה יעקב ירא שחיות רעות הבאות לעולם על שבועת שו יזיקו ולכן שם את האבנים מרעשותיו. יש חיות רעות גם לא בדרכים כן הרי אני מכבות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתאש חס דאורית קבל מך דאורייתא נחת לקדוש ברוך הוא לעשות הקדוש שיהיו ספתות בקבר רבי חנני שומר