זה לא נצרות זה יהדות | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

וירא אדוני כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה.

רבי שמחה זיסל זכר צדיק לברכה אומר לכאורה כל הפסוק הזה מיותר.

הרי מיד אחרי שרואים שלאה ילדה

בוודאי שהשם פתח את רחמה.

וכן רואים שרחל לא ילדה

סימן שהיא עקרה.

אז מה בא ללמד אותנו הפסוק?

וירא אדוני כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה.

אם ראינו שהיא ילדה

ברור שהשם פתח את רחמה ואם ראינו שהיא לא ילדה

ברור שעקרה.

מה צריך פסוק שלם

שיסביר

את הדברים?

אלא כאן רואים הערה נוראה

בעניין הכבוד

שסביבו מתרחשים דברים רבים.

דרכו אפשר להבין תופעות רבות ושונות.

ידוע שאדם רוב שאיפותיו להיות מכובד בעיני הברואים.

הוא מתלבש

כמו שצריך, קונה מה שצריך,

אוכל מה שצריך,

הכל לעיני הבריאות, כן?

בשביל שהוא יחשב מכובד, מדבר כראוי.

הכל הוא עושה בשביל כבוד.

אדם,

רוב שאיפותיו להיות מכובד בעיני הבריאות.

זה מביא אותו לניסיונות מרובים.

זה מביא

לקנאה,

לשנאה.

למה הוא מקבל כבוד יותר?

למה זה? למה מתייחסים אליו יותר?

מה חסר בי? למה לא מתייחסים אליי? וכן הלאה.

זה מביא לשנאה,

מביא לתחרות,

מביא לפחד,

מביא לביזיון.

כאן,

אמנם אמרו חכמים זיכרונם לברכה, וקבעו, ותקנא רחל באחותה,

שקנאה במעשיה הטובים,

כי היא זוכה לילדים,

והיא לא זוכה לילדים, אז היא מקנאת במעשיה הטובים.

איך אגר אמרה? אני נפקדתי מיד,

בשרה לא נבגדה.

סימן,

שהיא לא צדיקה כמו שחושבים.

ככה היא אמרה.

זאת אומרת, מעשים טובים

לכאורה צריכים להביא תוצאות.

ואם לא,

אז השני יותר טוב, כאילו.

זאת אומרת, תקנא רחל באחותה שקנאה במעשיה הטובים?

ואף על פי שקנאה במעשיה הטובים, מכל מקום קנאה יש כאן.

גם אם היא אומרת שלאה היא יותר צדקנית.

אבל גם אצל לאה אנחנו רואים שמבצבצים ניצני הקנאה.

כל פעם שהיא קוראת שם לבן החדש שנולד לה,

היא רומזת על המצב המיוחד שלה.

עתה היא אהבני אישי.

כל הזמן היא חוששת מזה שהיא שנואה,

שאוהבת רחל יותר ממנה.

אז עתה

הוא יאהב אותי יותר.

כל כך הפחד מהשנאה.

וכל שכן משנאתו של יעקב,

יעקב אבינו.

על מה לכאורה הוא צריך לשנוא אותה? הוא לא שנא אותה ממש, חלילה.

כתוב, ויאהב את רחל מלאה.

יותר ממנה.

אבל הוא אהב אותה גם. אז מה השנאה, כאילו?

על זה שהיא נכנסה תחתיה, תחת רחל.

והרגשת הנחיתות

ביחס לרחל אחותה המועדפת.

אז לחיות כל הזמן תחת הרגשה שאתה שנוא

ולא אהוב,

זה מביא לכנאה.

והתורה מגלה לנו פה דברים מדהימים.

מה אנשים רוצים?

כבוד.

מה הם פוחדים?

משנאה.

והתורה מגלה לנו הפוך על הפוך.

טעות גדולה אומרת התורה.

אם אתה חושש ומפחד משנאת הברואים,

דווקא בגלל זה ששנואה לאה ויפתח את רחמה.

אז יש בשנאה ברכה?

אנחנו נחזור לפסוק.

וירא אדוני כי שנואה לאה

ויפתח את רחמה.

הפסוק נותן טעם למה השם פתח את רחמה.

למה הוא פתח את רחמה?

בגלל שהיא שנואה.

לא בא להודיע שנולדו לה ילדים.

זה כבר שמענו מפסוקים אחרים.

פה התורה באה ללמד על מה ולמה.

היא זכתה לכל כך הרבה ילדים.

שישה ובת.

למה היא זכתה?

כי היא הייתה שנואה.

ורחל עקרה.

למה רחל עקרה?

בגלל שהיא הייתה יותר אהובה.

מה שרחל אמנו הייתה יותר אהובה בעיני יעקב

זה לא היה מרצונה.

היא לא עשתה שום דבר להשיג מטרה זו.

היא לא פעלה שום פעולות בשביל שהוא יאהב אותה.

אדרבה,

היא מסרה את הסימנים לאחותה

למרות החששות והפחדים שהיא תיפול בחלקו של חסיו.

אז אם היא הייתה עושה את כל העצות כדי שהוא יאהב אותה, אז איך היא מסרה את הסימנים?

הרי את מאבדת הכל.

ואז אוי ואבוי לכל העתיד שלה ולכל הייעוד הרוחני שלה אם היא תתחתן עם עשיו.

שהרי לא הייתה לה שום הבטחה שיעקב יישא אותה

בנוסף ללאה.

ולא עוד אחרי,

איך היינו קוראים לזה היום? תרגיל כזה שהיא עשתה לי?

הוא היה מתחתן איתה?

זו סיבה להתחתן איתה?

אז רואים ברור שהיא לא חיפשה

שהיא אהב אותה. היא לא הייתה,

כמו שאומרים במרכות, אשמה באהבתו אותה.

ועם כל זה, בגלל זה נהיית עקרה.

הרב דסלר, זכר צדיק וברכה, מעיר כאן שזוהי הראייה הברורה שבה תקנא רחל באחותה

הכוונה על מעשיה הטובים ולא בכבוד שהיה לה.

ובכל זאת, כמה סבל נפל בחלקה

על היותה יותר אהובה בלי רצונה.

אז מה יהיה דינו של מי שרודף אחר הכבוד?

אם זה הסבל שסבלה רחל אימנו הצדקת לאינשיעות.

אם זה הסבל שהיא סבלה, בגלל כבוד שהיא לא?

בגלל האהבה שהיא לא חיפשה.

אחת שמחפש כבוד? שרודף אחרי הכבוד?

וכל שכן הסס ושמח שהוא מקבל כבוד.

כמה סכנה תמונה,

כמה עין דעה עליו, כמה אויבים הוא מצמיח לו, כמה קנאים,

כמה אנשים שעשו לו רק צרות וכו'.

הסבא,

זכר צדיק וברכה, היה מהפכן בשטח הזה.

הוא הפקיר את הכבוד שלו בקיצוניות יוצאת מן הכלל.

כל השאיפה שלו

היה לעולם מיוחד.

להגיע למדרגת אדם הראשון לפני החטא.

שמיים?

והפיח בתלמידיו

רצון זה למרות התקופה של השפלה וייאוש.

מהיכן לקח כוחות כבירים כאלה?

את הכוחות האלה הוא מצא בעצמו אחרי שחשב והתעמק בסוגיית הכבוד.

כמה הכבוד מזיק.

מצד המילד העלמה שהכבוד הוא רק מדומה.

בענייני העולם הזה מי שחורקים לו כבוד זה הכל שקר ורמאות

הכל זה משחק

ברגע יכול להתהפך בן אדם, ברגע יכול להתהפך בן אדם

יש אדם שאתה תבנה אותו ותעזור לו ותציל אותו ואת ילדו ואת הכל

יכול להתהפך ברגע בגלל גאווה שרוחה שיש לו

ברגע

כי אם הוא לא קיבל את הכבוד לפי דעתו את היחס המתאים או שיש לו ככה תהיות וברורים ומחשבות כאלה וכאלה ברגע יכול להתהפך

בפרט אם אתה לא מסכים עם דרכו ולא נותן לו עצה כמו שהוא אוהב ולא זה טרינק

יכול להתהפך בן אדם בשנייה אחת

איי איי איי איי איי בן אדם זה גוש בשר

עם דם

בתוכו יש נשמה

אבל היא לא עובדת

הגוף חנק אותה

כוחות היצר

חונקים את הנשמה לא נותנים לה

יש רצונות טובים מדי פעם כמו עשו

הבהקים כאלה

אבל מיד הם דועכים

העולם מלא עשו

מלא

מלא

כמעט ואין יעקב בעולם

אז מצד אמילא דעלמא שהכבוד הוא רק מדומה

וכן מה שהאדם

שאינו משיג כבוד

מגיע מזה לשנאה

הוא מפחד שיישאר אומלל

וחושב שמישהו מכובד

יצליח יותר

אז מצד אמילא דעלמא

שהכבוד הוא רק מדומה

וכן

מה שהאדם אינו משיג כבוד

הוא מגיע מזה לשנאה

הוא מפחד שיישאר אומלל

וחושב

שמישהו מכובד

יצליח יותר

והאמת

היא הפוכה

כמה שהאדם מפקיר את הכבוד ואת החשבונות

הרי הוא מבחינת

כל הבורח מן הכבוד

הכבוד רודף אחריו

וכל הרודף אחר הכבוד

הכבוד בורח ממנו

וכך רואים אצל בית שמאי

ובית הלל

נחלקו שלוש שנים

הללו אומרים הלכה כמותנו

והללו אומרים הלכה כמותנו

עד שיצאה בת קול

ללמדך שכל המשפיל את עצמו

הקדוש ברוך הוא מגביהו

מכל המגביה את עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו

מכל שמתבוננים בזה במילי דה עלמא בדברי העולם הזה

אז מקטינים את הניסיון

והחיים יותר קלימה

אם אדם לא יחשיב את הכבוד המדומה

ממש יתעלם ממנו

כי אין ממנו שום תועלת רק נזק

אחד קודם כל הוא מדומה

גם מה שמכבדים אותך אנשים זה בגלל שכרגע היחסים ביניכם הם טובים אחד מקבל מה שני או לא כל מיני דברים

אז אומרים לך שלום יפה ואומרים לך ככה ככה אבל אם יום אחד יבקש ממך מישהו משהו ולא תיתן למרות אותו יום לא תראה כבר את פניו אותו דבר אם בכלל ידבר איתך

כל מה שהיה עד עכשיו הכבוד היה מדומה

על דעת שיום אחד אני מבקש ואני אקבל ממך אבל אם אני לא אקבל ממך

אז שלום מי צריך להגיד לך שלום ביי

אין לך תועלת כאילו

אז הכבוד הוא מדומה

ואם תקבל הרבה כבוד

יתחילו לדבר עליך לשון הרע כי אנשים לא אוהבים שהם מדברים על השני הרבה דברים טובים

יתחילו להשמיץ אותו להגיד מה לא טוב בו

אז זה יגרום לך נזק

אז מאיפה שלא תסתכל, הכבוד הוא לא טוב.

צריך לברוח מן הכבוד.

ואתם רואים, עם כל מה שרחל

לא עבדה

ולא פעלה בשביל שיכבד אותה ויא אוהב אותה, יעקב אבינו, היא סבלה סבל מר שהייתה עקרה בגלל זה.

היא אשמה?

היא לא אשמה, אבל זה מה שהכבוד פועל.

הכבוד מזיק.

ואנשים רודפים אחרי זה כאילו מוצאים חיים, מוצאים מוות, זה לא חיים.

ואחר כך צריכים כל היום להתגונן.

לא צריך.

אין כבוד ואין בטיח ולא מעניין שיגידו לא יגידו וכו' וכו'. אם יש נזק רוחני מזה,

אם יש מזה הסרת התורה, אם יש מזה

הפסד לעולם,

אז אדם צריך להתגונן.

לגונן על כבודו, שזה לא כבודו בעצם, זה כבוד התורה שלו, כבוד מה שהוא מייצג, עושה ופועל.

אבל אם לא,

מה זה עניינך?

יש הרבה טיפשים בעולם, יש להם ביקורת על כולם. אנשים עוברים ליד בניין שעבדו עליו

עשר שנים.

מה זה בניין?

זהו, הוריד לטמיון את כל העבודה של המהנדסים והכל בשנייה אחת.

מה?

מעליו הוא אומר טיפש, והוא לא מבין, והוא זה, והוא ככה, וזהו, זהו. ניער את כל העולם מעליו, שלום, נשאר רקו.

ביי.

אז מה?

אז כל המהנדסים צריכים לצאת ולהגיד, לא, זה בניין חשוב, זה בניין ככה, והפועלים יגידו, מה פתאום? אתה יודע כמה השקענו?

איזה שטויות.

רואים בהמשך גם אצל רחל אמנו.

וכמו שאמרו חכמים זיכרונם לך על הפסוק, ויזכור אלוהים את רחל,

וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה.

מה זכר לה?

אמרנו שרחל עקרה, נכון?

למה? בגלל שהוא אהב אותה.

ופתאום כתוב, ויזכור אלוהים את רחל,

וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה.

מה זכר לה?

מה, יש שכחה לפניו?

פתאום הוא נסגר?

מה זה הולך פה?

אלא זכר לה שמסרה את הסימנים לאחותה.

רואים שעל ידי הוויתור,

שהיא ויתרה על הכבוד שלה,

היא ויתרה על האהבה שאוהב אותה יעקב,

ונתנה לאחותה להיכנס תחתיה.

בזכות הוויתור הזה והפעולה הנפלאה שעשתה,

שאי אפשר לתפוס דבר כזה בדרך השכל,

דווקא זה הביא לה את הישועה,

והשם זכר אותה לטובה.

הכל הפוך.

הכל הפוך ממה שחושבים בני אדם.

על החפץ חיים זכר צדיק וברכה אמרו,

שהוא לא התפרסם מרוב החיבורים שכתב, כתב הרבה חיבורים,

הוא לא התפרסם מהם,

אלא מאותו חיבור שכתב בעילום שם.

דווקא הוא שהקנה לו את השם והאדיר אותו.

החופץ חיים

על לשון הרע,

שאת זה הוא כתב בעילום שם.

מזה הוא התפרסם בכל העולם כולו.

מזה יש לנו את המשנה הברורה בכל בית.

מזה יש לנו את החפץ חיים ולקרוא את לשון הרע, שולחן ערוך על לשון הרע.

מזה.

מהעילום שם.

לא מהספרים הידועים והמפורסמים. לא מזה.

לומדים מכאן

כמה שעושים פעולות

מרחיקות לכת

בוויתור על הכבוד,

הפעולה הטובה כדאית

גם במילה דה-עלמא

וגם במילה דשמיא.

נלמד מכאן

שכמה שנעשה פעולות מרחיקות לכת בוויתור על הכבוד,

הפעולה הטובה כדאית

גם בענייני העולם הזה,

לוותר על כבוד בענייני העולם הזה

וגם בענייני עולם

הבא.

זאת אומרת, גם במילה דשמיא.

סיפרנו בזמנו שרבי עקיבא איגר לפני שהתחתן,

זאת אומרת, כשהוא התחתן,

בשבע הברכות שלו הוא לא דיבר מילה.

והחותן שלו ביקש ממנו שידבר והיו לו בושות. הוא כאילו חשב שאולי הוא טעה בשידוך.

מה זה לא מדבר?

כולם מצפים, יודעים שלקחו את העילוי הכי גדול

והוא לא מדבר.

‫לא מדבר.

‫אחרי השבעה הוא כן דיבר.

‫שאלו אותו למה הוא לא דיבר,

‫הוא אומר, כי באותו זמן ‫שתחתן, תחתן עוד חתן.

‫בחתן ההוא, החותן שלו, ‫הבין שהוא עילוי.

‫הוא חשב שהוא לקח את המציאה ‫הכי גדולה שיש.

‫והוא אמר, אם אני הייתי מדבר ‫ואומר את התורה שלי,

‫היו שומעים את התורה שלי ‫בתוך

‫שבעת ימי המשתה.

‫זה היה מאפיל עליו, על החתן ההוא,

‫עד שהחותן שלו היה מתאכזב,

‫כאילו הוא לא לקח את הדבר הכי מובחר, ‫ויהיו לו בושות כאילו מזה.

‫זה יגרום נזק לחתן הזה, החדש.

‫אז הוא ויתר על הכבוד שלו ‫עד כדי שהגיע למצב ‫שכאילו הוא כבר מבוזה,

‫שכאילו פה יש פה מקח טעות.

‫בשביל

הכבוד של השני שלא ייפגע.

‫אתם שומעים דבר כזה?

‫אז זה גם ויתורים במילי דשמיא.

‫היוצא מזה שהפסוק לא מיותר,

‫אלא כל הפסוק בא ללמד אותנו מידות.

‫פסוק שלם בתורה שבא ללמד ‫מה המידות,

‫מה היזקן של המידות.

‫וירא השם כי שנואה לאה,

‫דווקא זה ויפתח את רחמה.

‫ורחל אהובה,

‫לכן רחל עקרה.

‫אתם שומעים?

הפוך על הפוך.

‫אז לא לפחד משנאת הבריות,

‫ולא מעלבתו,

‫ולא מזה שמעבירים עליו ביקורת,

‫ואומרים אתה קיצוני ואתה השתבשת, ‫ואתה נדבקת למקומות הלא נכונים וכולי וכולי.

‫הפוך,

זה מצמיח ישועות.

‫ומי שחושב שאם הוא יתדבק לאנשים ‫ויחפש את הכבוד,

כן,

כמו שהיה לי סיפור עם אחד,

‫שהיה בן אדם, בחור שלמד תורה לכאורה, ‫וזה עם פאות והכול, ולומד,

‫והכול יפה וטוב,

‫והנה יום אחד הוא נפל, נפל לגמרי, ‫עד חילול שבת וכולי, שם מרחם,

‫משהו מדהים, אף אחד לא היה מאמין כזה.

‫וכתב לי שהמצב שלו זה, ‫הוא מתבייש ופה ושם, ‫והנחיתי אותו מה לעשות ואיך לעלות, ‫והתחיל לעלות, לעלות, לעלות,

‫ויום אחד הוא ארגן הרצאה, ‫ואחרי ארגון הרצאה הוא עשה איזה טעות, ‫והוא חושב שהוא עשה טעות, ‫ואמרו לו שהוא עשה טעות, ‫הוא הבין שהוא עשה טעות,

‫וכו' וכו',

‫והוא שולח אס.אם.אס, ‫ואני לא עניתי לו, ‫אז הוא מבין שאם כבר לא עניתי לו ‫תוך ארבע שעות,

‫אז אני כבר ויתרתי עליו, ‫אז לכן זה.

ואם אדם כזה חושב שהוא עושה טובה,

כשהוא גידל פאות בשביל מישהו, הוא עשה משהו?

השם ירחם על נשמתו, הוא הסתבך עם הקדוש ברוך הוא, הוא חושב שהוא עשה לחץ או הפגין איזה משהו שריר להראות, אההההההה, אם לא אני, אההההההה, את מי הפחדת?

לכן אדם צריך לדעת,

עובדים את הבורא בלבד

וכל העולם כולו יכול לשמש רק ככלים בעבור זה

אבל אין הכלים עצמם ראויים לשימוש

במקום הקדוש ברוך הוא,

זה לא נצרות,

זה יהדות