העונש של מי שיש לו ממי ללמוד ואינו לומד | הרב אמנון יצחק
"ויִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי" (בראשית לא, לו).
במדרש דרשו חכמים זכרונם לברכה: "קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים". דהיינו: ההקפדה של האבות עדיפה על הענווה של הבנים. ומן התימה לומר חס ושלום כן על יעקב אבינו בחיר שבאבות שהיה לו חרון אף חס ושלום, כתוב: "ויִּחַר לְיַעֲקֹב" חס ושלום לומר שהיה לו חרון אף, ועוד על דברים גשמיים "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ" (בראשית לא, לז) על זה ייחר אף יעקב? מה הכוונה "ויִּחַר לְיַעֲקֹב"?
יותר מזה, מצינו בראובן על שחילל את יצועי אביו, נטל ממנו כהונה בכורה ומלכות. יעקב אבינו נטל ממנו את הבכורה את הכהונה והמלכות, הפסיד הכל בגלל שבלבל יצועי אביו. כשנתבונן היטב, ההפסד שהגיע לראובן עבור חַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נטלה ממנו הבכורה והכהונה והמלכות לדורי דורות, כל הגדולה שבישראל היתה ראויה לו, ועל מה נטלו אותה ממנו? על "חַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו" (דברי הימים-א ה, א).
רש"י מפרש (בראשית מט, ד): "חִלַּלְתָּ - אותו שם שעלה על מיטתי והיא השכינה", ומה עשה? שנטל מיטת אביו יעקב אחר מיטת רחל מאוהל בלהה לאוהל לאה, ומהעונש שהיה לו אשר אם התבונן: אין למעלה הימנו! נבין את גודל הקלקול שהוא עשה, ליטול ממנו את כל זה? בכורה כהונה ומלוכה? שאם יעקב אבינו לפי חשבונו, היה צריך להיות משכנו באוהל בלהה - כמה עולמות היו תלויים בזה!
והעונש? שהוא נטל מראובן בכורה כהונה ומלוכה, לא היה נקמה מיעקב אבינו לבנו, אלא שהקלקול הזה מסתמא היה מחייב עונש כזה, הבהילות, החיפזון, לעשות דברים בלי ישוב הדעת - אז לא מתאים להיות כהן, לא מתאים להיות מלך, מאבדים את זה, לא ראוי לעבודה. ורואים מזה מה עמקו מחשבותיו בהסדרת הסדר לעצמו. זאת אומרת: יעקב אבינו אצלו הכל היה מסודר בסדר גמור, וצריך לראות מפה כמה עמקו מחשבותיו!
ומסתמא כזה היה גם כן במה שרצה דוקא לישא את רחל, כמה כוונות גבוהות היו אצלו בזה. מובא בספרים הקדושים על הפסוק (בראשית כט, יא): "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" נרמז סוד תפילין דרבנו תם, אנחנו לא מבינים במעשיהם של הגדולים אבות האומה, אנחנו קוראים "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" מה חושבים? שיש משהו פה לא כל כך... והספרים הקדושים אומרים שיש פה רמז לסוד תפילין דרבנו תם! אז כל מעשיהם של האבות היו תלויים בסודות רמים ונעלים.
וכשבא לבן והחליף לו את רחל בלאה - מי יודע כמה גרם קלקול ליעקב במחשבות הגבוהות שלו, ואיזה סילוק שכינה גרם לו?! הרי פה, רק שראובן החליף את המיטה והעביר אותה מאוהל לאוהל - כמה הפסיד? ולבן שהחליף אשה! ממש בפועל! מה גרם קלקול ליעקב בכל המחשבות הגבוהות ואיזה סילוק שכינה גרם לו! אז מצד הסברא: היה לו לכעוס על זה יותר! ולא נאמר בפסוק שום כעס על זה, רק שאלה הוא שואל אותו (בראשית כט, כה): "הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?" זה מדובר אחרי שבע שנים שהוא עבד ברחל! ובן אדם מגלה שהחליפו לו את האשה;
והוא קם בבוקר מה הוא אומר לו? "הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?"
ומה הוא מתרץ לו לבן הרמאי? "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ" (בראשית כט, כו)
והתירוץ מופרך מאליו, היכן היה התירוץ הזה לפני שבע שנים?! היום נולד זה?
כשהוא אמר לך: "שהוא עובד בשביל רחל"
היית אומר: "מה פתאום? קודם תעבוד בשביל לאה! כי אצלנו קודם כל הַבְּכִירָה ואחר כך הַצְּעִירָה, איפה זה היה למה לא אמרת לפני שבע שנים? ובכל אופן רואים שגם אחרי התשובה הזאת אין לו שום כעס! אז מה זה "ויִּחַר"? מה זה "ויִּחַר"?
אבל נוכל לומר פה דבר שעיקר הכעס עליו כעת היה בגדר תוכחה: "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (בראשית לא, מא). ופרט לו כאן בקיצור את כל הנהגותיו בכל הזמן שהיה אצלו...
ומה שחרה ליעקב, שהוא הוכיח את לבן: זה איך יש לו לאדם לב קשה כזה? שיכול להיות עם אדם רם כיעקב אבינו עשרים שנה! ולראות התנהגותו בכל העניינים, ולא להתפעל כחוט השערה?! ולהישאר במצבו הישן כמקודם? שום השפעה?! וזה עוד אחרי שהוא אמר שהוא ניחש, והוא יודע שהשם ברך אותו בגלל יעקב אבינו (בראשית ל כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ), ואחרי כל זה? ואחרי שהשם דיבר אתו: "שלא יגע ביעקב!" (בראשית לא כד) ואחרי כל זה - לא השתנה כלום? עשרים שנה? וממשיך לרמות אותו! והוא רואה שהוא לא גוזל ממנו, ולא גורם לו שום נזק בצאן, כלום!!
הוא קורא לרחל ולאה שיבואו אליו לשדה לדבר איתן על אביהן, אז יש מי שכותב, למה הוא קורא להם לשדה? הוא שלח את נפתלי לפי התרגום, למה הוא קורא להם? בשביל שלא יהיה גזל! שהוא לא יפסיק את העבודה וילך. זאת אומרת: אדם כזה רם המעלה! ושום דבר לא השפיע?! הלא גם לבן לא היה איש פשוט, ומה, כי מלאו לו 100 שנה! הוא היה כבר בן מאה, כי הלא אז בנישואי רבקה נאמר (בראשית כד, נ): "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל" שהוא היה עיקר המדבר בבית, והוא היה גדול מרבקה,
והסכים ואמר: "שלא נוכל לשנות ממאמר השם, זה גזרה מלפני השם שהיא מיועדת!",
והבין כל דבר על בוריו! רק מה? "וְלֶב אָיִן!" (משלי יז טז) שום דבר לא נכנס ללב, הכל פה בקופסה וללב לא יורד שום דבר. כמו עשו הכל בחיצוניות, הכל בהשגות, אבל ללב – שום דבר.
רואים מפה ולומדים מזה – שיותר ממה שיש לכעוס ולריב על כמה עניינים רוחניים שנאבדים לאדם, שאי אפשר לשער שווי ערכם! כגון; ראובן שנאבד ממנו בכורה ומלוכה וכהונה, ושמה לא כעס! עוד יותר מזה יש לכעוס על אדם שיש לו ממי ללמוד ואינו לומד! זה כבר "ויִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן"!!
למה? זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה אני עובד אצלך אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בבְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ, שום דבר לא קיבלת? לא השתנה כלום ממך?! ממש 'בדרגה של יעקב' גם יעקב לא השתנה; "עִם לָבָן גַּרְתִּי" (בראשית לב, ה) "ותרי"ג מצוות שמרתי" אבל איזה הבדל? שמים וארץ! זה אי אפשר להזיז אותו מקיום התורה והמצוות! בתנאים הכי גרועים!! וההוא רשע "תפחנה עצמותיו" אומר אור החיים הקדוש עליו, לא יכול, לא יכול!
אור החיים הקדוש באחד הפירושים אומר עליו: "תפחנה עצמותיו! כמה הוא משקר את יעקב!!". אז זאת אומרת לא מזיז לו, לא משתנה שום דבר, יש לו ממי ללמוד ואינו לומד.
וזה הביאור של דברי חכמים זכרונם לברכה: "קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת", למה? שזה מצוי לכל. להשיג פתילות בציצית בלבן – אין בעיה! מצוי לכל, לכן העונש של לבן, אם אדם לא שם ציציות בבגדים של ארבע כנפות אז העונש שלו יותר גדול אם הוא לא שם תכלת, כי תכלת קשה להביא! חילזון שעולה אחד לשבעים שנה מים אוקיינוס, ולקחת מדמו ולעשות ממנו תכלת. היום יש רוצים להגיד שמצוי יש כאלה שלא,
בקיצור אין לך? אין על זה עונש, לא מצוי! אבל לבן מצוי!! אז אם יש לך אפשרות, ואתה לא מנצל את האפשרות - העונש הוא הרבה יותר גדול.
כך גם בעניינו - שעיקר יש לתבוע את דרכי השלמות ותיקון המידות רק אצלנו שאנחנו מצויים במקום של תורה! עוסקים בתורה, בתפילה, ביראת שמים, ויש לנו ממי ללמוד! אם אנחנו לא לומדים ממי שיש לנו ללמוד - העונש הוא גדול ועצום. ויותר גרוע ממה שאדם יכול להפסיד אפילו קניינים רוחניים!!
ונאמר רק בשביל להבין עד כמה זה; רבי עקיבא - היה ענק שבענקים! ורבו היה רבי אליעזר, והגמרא בשבת תקראו שמה את הסוגיא בסט' עמוד א':
"אמר לו רבי אליעזר: "עקיבא! בשחיטה השבתני? - בשחיטה תהא מיתתו!"
ככה הוציא מפיו רבי אליעזר, כי הוא חשב שהוא מגחך בו מהתל בו, ככה אומר רש"י שם, תקראו את הסוגיה. אז הוא אומר לו: "בשחיטה השבתני - בשחיטה תהא מיתתו". וכך היה,
אמרו במסכת ברכות דף סא' עמוד ב': "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן "קריאת שמע" היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל", שכן קללת חכם אפילו בחינם היא באה!
ובמסכת סנהדרין דף סח' עמוד א': "תניא: כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו,
"אמר להם: "למה באתם?"
אמרו לו: "ללמוד תורה באנו",
אמר להם: "ועד עכשיו למה לא באתם?"
אמרו לו: "לא היה לנו פנאי", הוא היה מנודה באותה שעה על מעשה עם רבי יהושע. אז הם אמרו לו 'לא היה לנו פנאי',
אמר להם: "תמה אני אם ימותו מיתת עצמן".
אמר לו רבי עקיבא: "שלי מה הוא?" כאילו מה יהיה בסופו
אמר לו: "שלך קשה משלהם!". רש"י אומר: "מפני שלבך פתוח כאולם, ואילו שמשתני היית למד תורה הרבה!". זאת אומרת: מה שנמנע רבי עקיבא מללמוד מרבו שהיה יכול ללמוד ולא למד - העונש למיתה שלו יהיה יותר חמור ממה שיהיה של חבריו. אתם שומעים? זה בדיוק מה שלמדנו עכשיו.
עכשיו, אז על מה אם כן נענש רבי עקיבא? על שלא נהג כבוד כראוי ברבי אליעזר כדברי הסוגיא בשבת, שהוא אמר לו 'שתהא מיתתו בשחיטה'? והיה זה במשאו ומתנו הראשון עם רבי אליעזר כדברי הירושלמי, או על שלא הרבה לעסוק בתורה בפניו כנדרש! כפי שהוכיח רבי אליעזר בשעת פרידתם. אז כיצד מענישו רבי אליעזר לפני מותו על ביטולו, שהוא התבטל מלבוא לפניו ללמוד אם העונש כבר היה קצוב משכבר הימים על דבר אחר, על עניין השחיטה?
ועוד שהדברים לכאורה סותרים: - שכן רבי אליעזר עצמו אמר מסכת אבות פרק ב' משנה י': שמצד אחד "וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים" ומצד שני "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ" אז משום מה איפה נכווה רבי עקיבא? האם משום שהוא לא נתקרב דיו לרבו ולא בא ללמוד אצלו? או דוקא משום שהגיס לבו לקרוב יותר על המידה ודיבר אליו לא בדרך כבוד. אז ממה?
אלא ששני החטאים עניינם אחד; שלא נהג כבוד כראוי ברבו, אם בזלזולו בעת דברו עמו, ואם בכך שלא החשיב מספיק את התורה שיוכל ללמוד מפיו ולא הקביל דיו פני רבו.
ועוד, שיש הפרש בין שני העונשים; שאמנם כבר נגזר דינו לשחיטה, {כמו שהיה בסופו} אך לא באופן החמור מכל, ורק במניעת תלמודו - שהוא לא בא ללמוד אצל רבי אליעזר שהיה ראוי ללמוד אצלו - נענש במיתה הקשה משל כולם שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל.
זאת אומרת: היו יכולים לשחוט אותו ותו לא, אבל סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, וחתכו אותו חתיכות ותלו אותו במקולין, כל זה בגלל שהוא אמר לו 'שהמיתה שלך תהיה קשה משל כולם!'. על מה? שהיה לו ממי ללמוד ולא בא ללמוד, "כי לבך פתוח כאולם, ויכולת ללמוד הרבה תורה ממני!". אז כמה צריך כל בן אדם לפחד פחד מות, שאם יש לו ממי ללמוד והוא לא לומד, ולא לוקח דוגמא ממי שהוא לומד - כמה העונש שלו יהיה גדול בעולם האמת.
ובפרט ילדים, לא רק תלמידים, ילדים, אם יש להם הורים שהם הורים חשובים וכו' והם לא לומדים מהם –
יגידו להם: "אתם הייתם אצלו! אתם ראיתם במעשיו, אתם ידעתם תכונותיו, למה לא הלכתם בדרכיו?"
מה יוכלו להגיד?! אז מה עונשו של עשו שגדל אצל יצחק? ומה ענשו של ישמעאל שגדל אצל אברהם? הדברים הם פשוטים וברורים! זאת אומרת: אדם צריך לפחד פחד מות, כי זה יותר גרוע אפילו ממה שבלבל ראובן את יצועי אביו, שמה הוא לא כעס עליו, הוא רק נטל ממנו, לא כנקמה, כי הוא לא ראוי לבכורה, הוא לא ראוי למלוכה ולא ראוי לכהונה, זהו, אין מה לעשות, הפסדת את זה, "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ" (בראשית מט, ד)
זהו, בגלל הפחיזות, המהירות, הבהילות, זהו. אבל איפה חרה אף? ויִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן, על מה? לא למדת שום דבר עשרים שנה?! אני מופת! שום נזק לא הבאתי לך ואתה רימיתני עֲשֶׂרֶת מֹנִים" מאה פעמים שקרת אותי! "וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי" ואתה עושה לי את כל זה? מה? אני מציל לך הכל! מעשיר אותך, אתה מודה שכל הברכות (בזכות יעקב) לא למדת שום דבר ממני? כלום!! פישששש... העונש על זה הוא הרבה הרבה יותר גדול. עונשו של מי שיש לו ממי ללמוד ולא לומד - הוא עונש כבד ביותר! פוק חזי מה ארע לרבי עקיבא כמו שלמדנו.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".