"...ראובן וימצא דודאים ויבא אותם אל לאה אמו ותאמר רחל ללאה תני לי מדודאי בנך". בספורנו אומר "וימצא דודאים" מן עשב טוב הריח וטוב אל התולדה, שתי תכונות טובות יש בו, יש בו ריח טוב ויש לו סגולה אל התולדה. והודיע שבהיות כוונת האמהות רצויה לפני האלהים יתברך, בהשתדלותן בהכנסת הצרות, ז"א היות שהכוונה של האמהות הקדושות היתה רצויה לפני הקב"ה שהם השתדלות והכניסו את הצרות - את השפחות שלהן כדי להוליד שבטים, לענין הדודאים נשמעה תפילתן על זה, בזכות זה נשמעה תפילה למצוא את הדודאים שסגולת טבען אל הילודה. כי ראוי לצדיק שיעשה ההשתדלות הטבעי להשיג חפצו ועם זה יתפלל שישיג התכלית, וישמע אלהים אל לאה שהקדימה השתדלותה בזה עם תפילתה. ז"א ראובן הלך לחפש לאמו את הדודים, והיא עשתה השתדלות טבעית כמו שראוי לצדיק לעשות, אבל לא סומכת על ההשתדלות הטבעית בלבד אלא מתפללת גם להשיג את התכלית ע"י זה, ה' שמע לתפילתה של לאה שהקדימה בהשתדלות, באמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ז"א היא קיבלה שכר על זה שנתנה את צרתה - את השפחה שלה לאשה, להמשיך להוליד ילדים, כי נעצרה אחרי הרביעי, וזה היתה ההשתדלות הראשונה כשהכניסה את הצרה לביתה, בשכר זה נתנו לה את יישכר. "זבדני אלהים אותי" - נתן לי חלק וגמול על ההשתדלות השני בדודאים, שהלכה לחפש עפ"י הטבע את הדודאים, ששכר מצוה מצוה, שבשכר דודאים זכתה לזבולון. 

אז רואים שהשתדלות בטבע מחייבת גם שכר, דמי שמשתדל בטבע לעשות את מה שראוי כדי להשיג את התכלית הרוחנית ראוי לקבל על זה שכר כמי שמקיים מצוה. טבע ולמעלה מן הטבע הם אחד, טבע ונס הם אחד, זה מאותו מקור. יסוד שניהם זה רצונו יתברך, כמו שכתב בספר הישר לרבינו תם, שגם במצוות התורה אין לנו כי אם רצונו יתברך, וזהו מלוא כל הארץ כבודו, ואין חילוק כלל בין האוכל חלב שהוא עובר על אזהרת תורה ובין העובר על מצוה של טבע, דלפי מה שנתבאר הטבע עצמו הוא תורה ממש, אמרנו שטבע ומעל הטבע זה היינו הך, זה אחד, הכל זה רצונו יתברך, אז כמו שיסוד התורה הוא גילוי רצונו יתברך לעבדיו הנביאים בני אברהם יצחק ויעקב, שזהו המוצא של כל האזהרות והציוויים שקיומם מביא לידי שכר ועבירתן מביא לידי עונש, כמו כן הטבע הוא גם כן גילוי רצון ה' לכל הנבראים, כל אחד לפי ערכו ומדרגתו, וקיומו מביא לידי שכר ועבירתו לידי עונש. אז ז"א, כמו שתורה היא יסוד גילוי רצונו יתברך בעולם ע"י אזהרות וציוויים ע"י הנביאים, ועל זה יש שכר למי ששומר ומקיים ועונש למי שעובר, כך למי שלא מקיים את מה שצריך לעשות עפ"י הטבע, שזה גם גילוי רצון ה' כיצד יתנהג האדם בטבע, גם כן כל אחד כמובן לפי ערכו ומדרגתו, אז אם הוא עושה כראוי מקבל שכר ואם לא הוא מקבל עבירה כאילו, עונש. 

מי שאינו מכיר לימוד זה של שכר ועונש בטבע הרי הוא כמי שאינו מכיר לשכר ועונש בתורה. מי שהוא כופר ביסוד של שכר ועונש ואומר שאין תורה חלילה מן השמים, ודאי שהוא כופר בכל יסודות האמונה, כמו כן מי שאינו מכיר לשכר ועונש בטבע הרי הוא גם כן כופר ביסוד זה, שאינו מאמין שיש אלקים בארץ, ואינו מכיר שכל הבריאה היא רצונו יתברך. 

עכשיו מובן לפי זה מה שאומר הרמב"ם בפרק רביעי בהלכות דעות, ששם הוא אומר את ההלכות כיצד לשמור על הבריאות, שבהיות האדם בריא בטבעו הוא צריך להשתמר בדרכי הרפואה, בדרכי הטבע, באכילתו, בשינתו, במרחצו, בכל הדברים האלה. ועל זה נאמר בתורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אז זה על פי טבע, מה הוא מכניס את זה הלכות בריאות, פתאום הרמב"ם מגלה לנו את גדולתו ברפואה ונותן מזה הלכות? כן, ונשמרתם מאד לנפשותיכם זה מצוה והיא מצוה על פי כללי טבע, מה לאכול קודם, מה לאכול אח"כ, לאכול קודם את הרכים והמשלשלים אח"כ את הקשים, וכן הלאה, צריך לדעת. 

הדודאים טבעם לתולדה, כמו שאתה אומר שהאבנים שהיו בחושן כל אחד יש לה סגולה, אבן השוהם לדוגמא היא נותנת חן באדם, אז מי שנושא אותה לא בגלל היופי של האבן, היא בעצמה מציאותה חן, יש סגולות בדברים זה טבעי.

ש. אבל יש ענין שהוא לא נמצא

הרב: טבעי טבעי, זה שהוא לא מצוי תדיר ולא מוצאים אותו כל כך זה אומר שהוא לא נמצא הרבה, כי אם ככה אז מי שהקב"ה גוזר עליו עקרות או דברים כאלה, תמי ימצא את הסגולה של הדודאים ואז יוכל כאילו להתגבר על פי טבע.

ש. כמו שיעקב אבינו פיצל את הפצלים עם העיזים והכבשים אז זה נראה כאילו זה טבעי מה שהוא עשה אבל זה מעל הטבע.

הרב: זה לא מעל הטבע, לא, זה חכמה טבעית שהוא ידע אותה שלא כולם יודעים. זה כמו שכתוב בגמרא, שפעם אחת נולד שחור משני לבנים, אז היה חשד שכאילו חלילה היה פה משהו לא בסדר, הלכו לרב אמר לא, היא הסתכלה בשחור אחרי שהיא הלכה במקווה והתמונה הזאת נצטיירה במוחה ובשעת התשמיש כשהיא חשבה במה שהיא ראתה זה מוליד באדם, אז זה טבע, לכן אם רואים דבר לא טוב כשיוצאים מהמקוה צריך לחזור עוד פעם, כגון כלב או דברים כאלה או קוף, ויש כאלה שנולדו בצורה שהם ראו.

ש. עכשיו יצא אחד אמרו ברדיו, קראו לו ילד זאב

הרב: ילד זאב, יש כל מיני, בתימן היה אחת שדומה לקוף בחלק העליון, יש אחת בבת ים פה שהפרצוף שלה כמו חתול, כן. בכל אופן הדברים האלה הם נראים כאילו מעל הטבע אבל זה הטבע, זה טבעו של עולם. רק לא כל דבר מצוי תדיר ובנמצא, אבל ככה זה. 

מכל מקום כשהולכים על פי הטבע מה שצריך, כל אחד לפי הכרתו ומדרגתו וכו', מקבלים שכר. הנה היא השתדלה בלהשיג את הדודאים, לא רק שהיא התפללה גם, מה היא התפללה שהתכלית תצא מהדודאים, זה כמו שאתה אוכל אז זה שאתה אוכל זה יכול להיות לטובה ויכול להיות לא לטובה, יש אחד שמקבל מזה סכרת ויש אחד שיקבל בריאות, צריך להתפלל גם שהאוכל יהיה לטובה, צריך שנשיג את התכלית עם הדבר, אז אפילו שאנחנו מתנהגים בטבע צריך תפילה על הטבע גם. 

דעת אומות הקדמונים, אמרנו ככה, ודאי שמי שהוא כופר ביסוד של שכר ועונש ואומר שתורה לא מן השמים חס ושלום, ודאי שהוא כופר בכל יסודות האמונה. כמו כן מי שאינו מכיר לשכר ועונש בטבע הרי הוא גם כן כופר ביסוד הזה שאינו מאמין שיש אלקים בארץ ואינו מכיר שכל הבריאה היא רצונו יתברך. כן דעת אומות הקדמונים שאמר עזב ה' את הארץ, שהם לא הכירו ביסוד הזה של אחד, והם האמינו שה' הוא למעלה מן הטבע, אבל בטבע הוא אינו, הוא למעלה מן הטבע. אבל אנחנו מאמינים שהבריאה כולה היא על כל נבראיה בכל טבעיהם בכל תכונותיהם ובכל תנועותיהם ובכל מעשיהם הטבעיים הם רק פי מלך שמור, הם עושים רצונו יתברך, אין בהם כל דהוא של עצמיות. 

לפי זה פשוט מה שכתב הספורנו, שבעד ההשתדלות הטבעית ביקשו האמהות שכר, כמו שאומרת לאה שבזכות הדודאים שהיא עשתה השתדלות טבעית להשיג אותם היא זכתה לזבולון. אז זה הפשט של הכתוב של הספורנו, שבעד השתדלות טבעית ביקשו האמהות שכר משום שבקשת שכר בעד טבע זה מיסודות האמונה, שזהו היסוד של אין עוד מלבדו. כשמבקשים שכר רק בעד קיום התורה ובעד קיום טבע לא, הרי זה כמי שאומר שה' הוא רק בתורה והוא לא בטבע, והוא כופר ביסוד שה' אחד, כל הבריאה היא באחדותו יתברך, והוא אומר כאילו על השמים כבודו בלבד חלילה, ומה מגוחך הדבר שאדם יגדיר למציאות ה' שהוא רק בשמים אבל בארץ אינו. המתבונן היטב בליבו וממשמש בדופק של אדם כזה, יראה שבאותו דיבור שאין אלקים בטבע ישנה כבר אי אמונה באלקים כלל אפילו בתורה. 

זה הביאור שאמרו חכמים ז"ל, אם אין דרך ארץ אין תורה. חכמים גילו לנו, אותו כח שממנו נובעת האמירה של אין דרך ארץ, מי שאינו מכיר לאלקים בטבע הגרעין של הכח הזה באמת הוא אין תורה, גם כן. מי שאין בו דרך ארץ והוא לא מאמין בכוחות הטבע, שה' הטביע בהם והם רצונו יתברך, גם אין לו תורה. כשאין מכירים דרך ארץ מן השמים, הרי כל מי שנברא בצלם אלקים נברא עם דרך ארץ מוטבע בו, כבר דיברנו בזה כמה שיחות. מי שלא מכירים דרך ארץ מן השמים לא מכירים גם שהתורה מן השמים. 

ובאמת אנחנו רואים את זה מחיינו חזק מאד, לדוגמא, ממה אנחנו מפחדים יותר, אנחנו מפחדים יותר מאוכל חלב ונכרתה הנפש ההיא, או אנחנו מפחדים יותר מאריה שעומד מולנו? אנחנו מפחדים מהאריה, אז אנחנו מרגישים את הטבע חזק. ממה אנחנו מפחדים יותר, מהאיסור הזה של אוכל חלב או מגזלן שפורץ הביתה? טבע, אתה מפחד מהטבע. אתה לא מפחד מהתורה, אתה לא יודע מה אתה אוכל, אתה לא יודע באיזה כשרות, אתה נכנס לחתונה מרביץ ארוחה, כולם אוכלים גם אתה אוכל, בררת? אתה יודע מה קורה? אתה שומע שמועות, מחליפים בשר, בשר לא עובר את הבדיקות של הוטרינרים, מעבירים שחיטות שחורות, כל מיני דברים מוזרים תחת השגחות מכובדות, איך אתה לא חושש? מה זה אריה, כולם אוכלים, אם כולם אוכלים אז הם לא מפחדים, מה זה אריה, אריה קטן עלינו אריה, חתול יכנס לתוך הזה כולם יברחו מהשולחנות, אם יקפוץ לו חתול על השולחן פשששש תראה אותו איך הוא משתטח, אבל קפץ לו אתה מבין חלב לשולחן - מחליק אותו, מה אכפת לי, אני יודע מה אני לא יודע, זה כתוב שזה כשר, הנה תשאל את המלצר, מה זה פה, אה בסדר תודה בי, עוד ביס יאלה, אפשר להרביץ. 

הרי שטועים אנחנו בדמותנו שרק טבע אין לנו, אם אין לנו טבע אין לנו גם תורה. אם אין תורה כתוב גם אין דרך ארץ, כשאין למעלה מן הטבע, דהיינו התורה, אין טבע, כי אי אפשר לאדם להכיר ולידע שיש אלקים בטבע, לולא ניתנה לנו גם הנהגה שלמעלה מן הטבע לא היינו יכולים להכיר את האלקים שבטבע, לדוגמא, במצרים מה היתה התכלית של כל מצרים? כל יציאת מצרים זה למעלה מן הטבע, אבל מה היתה המטרה - "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", שהמצרים לא הכירו בזה והם אמרו עזב אלקים את הארץ, וכאילו בטבע אין דין ואין דיין, מה היתה תכלית הניסים? להוציאם מהטעות ולהראות להם שהטבע גם כן אינו כי אם רצונו יתברך, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ - בקרביים של הארץ. תראה איך אני יכול להפוך לך את המים לדם, תראה איך אני יכול לרחוש לך את כל הארץ כינים, תראה איך אני יכול נגד הטבע להביא לך את כל החיות שפוחדות מישוב האדם להכניס אותם לבפנים והם לא יפחדו, תראה מה אני יכול לעשות, אני אביא לך אש ומים ביחד ואני אערבב לך אותם וירדו לך על הראש כמו אבטיח, תראה מה אני יכול לעשות. הקב"ה מראה לך אני בקרב הארץ, מה אתה חושב שאני למעלה, אני אגיד לך באיזה שעה יהיה מה יהיה ותראה איך אני משנה את הטבע בשניה, אז מי שולט בטבע? מי זה רצונו? מי עושה רצונו? הטבע. 

אז לכן כדי להוציא אותם מן הטעות ולהראותם שהטבע גם כן אינו כי אם רצונו יתברך

ש. למצרים היתה להם הרי את השליטה בטבע בעצמם שהרי למה הם ככה חשבו

הרב: אבל הם עשו את זה בדרך כישוף, לא בדרך

ש. אבל זה בשבילם שליטה

הרב: לא, זה נקרא טבעי, כי יש כוחות כאלה שאפשר לפעול איתם בטבע, שהם משפיעים על הטבע.

ומתוך שהראום שבהנהגת הטבע ישנה הנהגה שלמעלה מן הטבע, כיון שהם ראו שיש שליטה על הקב"ה בטבע, מזה הם הבינו שיש למעלה מן הטבע, נתברר להם ששתי ההנהגות האלה אינם כי אם ממקור אחד. אז ז"א מה שלמדנו פה עכשיו חידוש גדול שאולי לא ידענו, זה שהטבע והנס זה דברי הרמב"ן זה דברים ידועים מפרשת ויחי, שכל שאינו מאמין שכל מעשינו ומקרינו ניסים הם, לא רק שהוא כופר בתורת ה' וכו' וכו'. 

ז"א הכל זה רצונו יתברך, הכל זה ה'. וכמו שאתה יודע שמגיע לך על קיום מצוה שכר וביטול מצוה או עבירה עונש, כך בטבע אם אתה עושה מה שצריך על פי טבע ראוי לקבל שכר, ומה שלא - עונש. 

מעתה לא י וכל להגיד אדם אתה מבין מה אני אעשה, אני אעשה ככה וככה וזה יצא ככה וככה, זה לא, אתה צריך לדעת איך ההנהגה בטבע ומה תוצאותיה והשלכותיה, אתה לא יכול להתעלם. אתה אומר אני אוכל וה' יעזור, לא, אם אתה אוכל משהו לא טוב ה' לא יעזור, כי יש טבע וזה רצון הבורא, שזה יועיל לבריאות זה לא יועיל לבריאות, זה ריבוי שלו לא טוב, זה מיעוט שלו יפה, כמו שהגמרא אומרת, שיש כמה דברים מיעוטן יפה וריבויין לא יפה וכן הלאה, יש צריך לדעת להתהלך גם בטבע. כשלאה מחפשת דודאים ועושה השתדלות טבעית, היא מבקשת שכר, והיא מקבלת, והיא אומרת שקיבלתי שכר, קיבלתי את זבולון בזכות ההשתדלות הטבעית. מה פירוש, מה את לא סומכת על הקב"ה, את הולכת לטבע? גם הטבע זה הקב"ה, גם הטבע זה הקב"ה, זה לא חוץ לקב"ה, זה הקב"ה, כמו שזה הקב"ה זה הקב"ה, והתפילה היא שעם הטבע נגיע לתכלית השלמה ולקיום רצון הבורא תמיד אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...