גדול שימושה מלימודה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
החכם ונבון, הגוי הגדול הזה.
אמרו זיכרונם וברכה, גדולה שימושה יותר מלימודה,
ומזה מוכח סוד נפלא.
אמר הכתוב, הן יראת אדוני היא חוכמה בסור מרע בינה היינו.
כאשר החוכמה העליונה שהיא מלמדת ומחכמת את הנפש
בכל מיני חוכמות,
כפי צורת הנפש ולפי תכונתיו,
הלא הם המחשבה בהשגתה בגוביהם מרומים,
והם המלמדים ומחכימים את הנפש
להבין ולהשכיל,
לדעת ולהרגיש.
כן, יש גם כן להגוף תורה וחוכמה,
לחכמו ולהשכילו,
שידע הגוף בידיעה ברורה ואמיתית כל הידיעות הנדרשות לעבודת השם יתברך,
ויהיה חכם, נבון ומשכיל בכל דרכיו.
מה אמרנו?
חכמים אמרו שגדולה שימושה יותר מלימודה.
שימוש תלמידי החכמים
הוא יותר מהלימוד עצמו,
כי אם באותו זמן הוא רואה בדיוק איך ריבו מתנהג, מה עושה, כיצד מקיים את ההלכות, רואה מעשה רב,
זה בחלק של הלמידה, ויש את החלק של השימוש
של משהו קרוב אליו ועוזר לו ומשמש אותו.
ומזה מוכח סוד נפלא.
הכתוב שאמר, הן יראת השם מחוכמה וסמירה בינה,
הכוונה כאשר החוכמה העליונה,
שהיא מלמדת ומחכמת את הנפש
בכל מיני חוכמות.
כל אחת זה לפי צורת הנפש שלו ולפי התכונה שלה.
ולפי צורת הנפש ולפי תכונתה לא המה המחשבה בהשגתה בגובהי מרומים, מה שהמחשבה משיגה בגובהי מרומים.
לא כשהיא נכנסת עדיין בגוף והגוף קרוץ מחומר,
אז המחשבה היא לא טהורה לגמרי.
והם המלמדים ומחכימים את הנפש
להבין ולהשכיל, לדעת ולהרגיש.
אז כמו שאמרנו את זה בעניין שהחוכמה העליונה מלמדת ומחכימה את הנפש בכל מיני חוכמות,
כך יש גם כן לגוף תורה וחוכמה לחכמו ולהשכילו.
אז גם לגוף
יש תורה וחוכמה,
כדי להחכים את הגוף ולהשכילו, שידע הגוף בידיעה ברורה ואמיתית,
את כל הידיעות הנדרשות לעבודת השם יתברך, ויהיה חכם, נבון ומשכיל בכל דרכיו.
זה מה שכתוב, הן יראת השם היא חוכמה.
היא החוכמה הידועה לנפש המשכלת,
בתואר גוונה ומרעיתה.
כן היא יראת השם.
היינו מעשי היראה,
שהן לפי תכונת הגוף ותוארו,
וזהו המעשים שהם שייכים רק לגוף.
המעשים הם מהמלמדים ומחכימים את הגוף שיהיה חכם, נבון ומשכיל להכיר את השם ולראה מלפניו.
וזוהי התכלית חוכמה,
תכלית חוכמה, תשובה ומעשים טובים.
התכלית של החוכמה זה תשובה ומעשים טובים, והם הם החוכמה שלו,
שבכל מעשה אפילו יותר קטן נעשה חכם מחוכם יותר מכמה חוכמות של הנפש.
זאת אומרת, ידיעה בנפש ולא עשייה זה הרבה פחות מאשר עשייה בפועל.
שבכל מעשה אפילו יותר קטן נעשה חכם מחוכם יותר מכמה חוכמות של הנפש.
כמו שאמרו, חכמים זיכרונו לברכה במגילה י״ד גדולה הסרת טבעת יותר ממ״ח, נביאים ונביאות.
זאת אומרת, הטבעת שהסירה אחשוורוש גרמה לעם ישראל לחזור בתשובה יותר ממה ש-48 נביאים וגלויות שניסו להחזיר אותם בתשובה ולא הצליחו.
ראינו מפני שהסרת טבעת היא החוכמה לגוף,
מפני שזה מעשה.
האיום הוא לגוף,
שהולכים להרוג את עם ישראל.
אז הסרת הטבעת זה חוכמה לגוף,
משום שזה מעשה.
גם הגוף רואה כי רע ומר, עוזבו את השם.
וזהו העניין גדול, שימושה יותר מלימודה.
היינו, כשם שלימוד החוכמה היא מחכימה לנפש,
כן שימושה, היינו לראות את ריבו בעיניו ולראות אותו בהנהגתו.
זוהי חוכמת הגוף.
ומזה נעשה חכם מי יודע נפלא.
וזוהי גדולה,
גדולה שימושה.
היינו במעשה.
גדולה מלימודה,
שזה חוכמה בלי מעשה.
אז השימוש הוא במעשה והלימוד בלי מעשה. לכן גדול השימוש יותר מן הלימוד.
וזה יסוד כל התורה הקדושה, שכולה רק מעשה.
וכאילו שלא נראה בה חוכמה מן החוכמות.
כאילו לא נראה בה חוכמה מן החוכמות. מפני שיסוד פינת עבודתנו,
שעליו תשאוף כל מסע העבודה,
לתקן ולהעלות ברום המעלה גם את הגוף,
שיהיה יכול לעמוד בהיכל המלך ולחזות באור פני ה'.
וכמו שהיה באדם הראשון קודם החטא,
שגם הגוף היה בגן עדן,
ואם כן זה עיקר תורתנו הקדושה לחכמו ולהשכילו,
וחוכמתו והשכלתו של הגוף אינם קיים במעשה,
ורק המעשים מחכימים את הגוף.
וזה העניין שכתוב, הירא בסבלותם,
לראות בחוש,
ואז ידע להבין את מכאובם.
זהו המשכיל האמיתי,
כשאדם בא לידי מעשה, בא לראות את המעשה,
בא לחוות את המעשה, זה נקרא להבין ולדעת את המכאוב והסבל שלהם.
כי העניין שמביא רבנו יונה, דן דין עני ואביון,
היא ידעת אותי,
כי אני אדוני עושה חסד ומשפט.
כי חסד ומשפט שאדם עושה, בזה ידע את השם.
על ידי שעושה אדם חסד ומשפט,
בזה הוא יודע את השם.
ובאמת המשכיל יראה ויתבונן,
איך שמתחכם באופן נפלא למעל הראש מכל מעשה קל.
ואין זאת כי אם, כי גדולה שימושה יותר מלימודה.
אז מסכים, כשמתבונן ורואה, הוא רואה שהוא מתחכם באופן נפלא מכל מעשה קל.
ואין זאת כי אם גדולה שימושה יותר מלימודה.
זאת אומרת, בהיותך איש גבס,
לוי ידוע לך שמי שיתבונן עליך שעה,
זה לא כמו מי שתיתן לו את המספריים ביד,
הוא יחתוך ותגיד לו תמדוד ותעשה ככה.
זה נקרא גדול שימושה מלימודה,
כי עכשיו הוא יודע בדיוק איך עושים בפועל,
לא בתיאוריה.
גדול שימושה כשאדם עושה את המעשים על פי מה שהוא רואה את ריבו עושה ואומר וכו',
זה הגדול ביותר.
יותר מלימודיו, אבל אם הוא ילמד והוא עוד לא ראה איך עושים בעצמו,
הוא רק ממה שקורה הוא רוצה לעשות,
לא תמיד זה יתאים למה שצריך לעשות.
לכן צריך שימוש אצל תלמידי החכמים לראות כיצד הם עושים כל דבר.
כשמשתנים הסיטואציות, במקרים מסוימים, איך מתנהגים?
כי השולחן הארוך מדבר לפעמים רק בציור אחד,
אבל אם הציור השתנה,
אז מה יהיה הדין עכשיו?
אז צריך שימוש על זה.
אז לכן צריך לדעת
שיש חוכמה לנפש ויש חוכמה לגוף,
וחוכמת הגוף זה המעשה.
אז לכן אדם צריך לדעת, ושמרתם בה עשיתם,
כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים.
זאת אומרת, גדול השימוש יותר מהלימוד,
ומזה יש את הסוד הנפלא שאמרנו,
ולפי זה אנחנו רואים שצריך להגיע לכלל המעשים על ידי לימוד
מגדולי דור שאנחנו נמצאים בקרבתם תדיר ורואים במעשיהם.
לא כל אחד זוכה להיות אצל תלמיד חכם כל יום ולשאול שאלות.
השם זיכה לנו להיות למעלה מ-20 שנה, ליד הרב שפירא, זכר צידי ברכה, ולברר את כל השאלות שהיו לנו במשך עשרות שנים.
זה נקרא גדול שימושה מלימודה.
וזה, אנשים לא מבינים בכלל מה המעלה הזאת ומה הזכות הזאת.
ודאי, וזה היה בית פתוח,
שניתן היה לשאול מה שרוצים בלי התייחסים.
וזה קשה למצוא היום.
רבי יחנן יאמר כשאומר,