"בכל לבבך"- בשני יצריך, יצר הטוב ויצר הרע. צריך לעבוד את ה' בשני היצרים. יצר הרע הוא מלאך מיוחד להחטיא את האדם. הוא בעצמו נמצא ככל הנמצאים, מכריז ומודיע ונוכיח על הטוב הגדול שברא הקב"ה בכל דבר שנברא. אברהם אבינו הכיר את בוראו בכל דבר שהבחין וראה, ראה בו ומצא בו הוכחה לבורא יתברך. הוא הסתכל על הבירה והבין שיש בעל הבירה. מי שהסתובב בדאבוס ויראה את כל הערים שמברכים עליהם "עושה מעשה בראשית", כפי שנטע אותם הקב"ה במקומם, כל הרי האלפים ויד אדם לא שלטה בהם מאז, רואה את נפלאות הבורא ,"מה רבו מעשיך ה' כולם בחוכמה עשית". יופי, פאר, עוצמה, אין עוד מלבדו! כל נמצא בבריאה הוא עד חי או דומם, על מי שהמציא אותו. ממלא מובנת גם התכלית שבשבילה הוא נמצא. באין תכלית הקב"ה לא היה ממציאו. ומכיוון שיש בכל דבר תכלית, על כורחך התכלית היא להשיג את הטוב. כי הלא הממציא לכל הנמצאים הוא הטוב בעצמותו, מקור הטוב. זאת אומרת, אדם צריך לדעת שהבורא בראו להטיב.

נמצאנו למדים כי היצר הרע בעצמו מעיד ומוכיח במציאותו, כי עיקר כל המציאות כולה היא טוב. היצר הזה שהוא מיוחד לרע, הוא מייחד בייחוד שלם את הטוב, שזה ההפך ממנו. ומעיד עליו כי הוא הנקודה התיכונית של כל המציאות. כלומר, התכלית של הכל. ויש לנו פה כביכול פרדוקס: שני הפכים בנושא אחד. היצר הר הוא היצר הטוב, כי כמו היצר הטוב, גם היצר הרע מסכים ומכריע בכל מיני הכרח רק את הטוב. אבל באמת אין לפנינו שני הפכים כלל. אנחנו בטעות מורגלים לראות בזה ההפך, אולם, בעיקר הדבר אין אחדות אמיתית גדולה מזו. היצר הרע אינו כח ניגודים מול היצר הטוב. כי עם כח מלאכי הממשיך הלאה את פעולות הטוב של היצר הטוב רק ביתר שאת מן היצר הטוב עצמו. מהו יצר הרע? לפאר, להערים את הרעה בקישוטי הטובה האמיתית ולהפוך לניבול כלפי חוץ את הטובה, כאילו היא רעה אמיתית. בבגדי עורמה האלה, הוא מביא את הטובה וגם את הרעה לאדם שיעבור לו את משתיים. כאן מחילה חובת האדם להבחין ולחתור חתירה תחת השקפות המזמנות ולמצוא את עורמת היצר הרע. וגם צריך להיות ערום ביראה. כדי להבחין מתי מטעהו היצר הרע. אומר לו תאכל לכבוד שבת, אבל אומר לו תאכל עוד ועוד, זה יותר כבוד שבת, עד שזה נהיה אכילה גסה. לוקח את הטוב, מוסיף, מרבה עליו עד שמנבל אותו. וכן בכל דבר. תעבוד שיהיה לך אפשרות ללמוד, אבל אם לא נותן לו להפסיק לעבוד כשיהיה לו ביטחון יותר מידי, שיש לו מספיק כדי ללמוד, ואף פעם לא נותן לו בסוף ללמוד. וכך כל דבר מערים עליו עם הטובה. לפאר וזה עד שמנבל אותה.

הכח המיוחד של היצר הרע חוכמה עמוקה. יותר מעצם החוכמה הטבעית שהיא מתחילת בריאת החוכמה. כי הוא משתמש בעורמה, להסתיר את החוכמה ולעשות מטוב רע או מרע לעשות טוב. זה דבר למעלה מן הטבע. זה כח רוחני נפלא! לשנות מעשה בראשית אצל דעות בני אדם. הכח הזה שמו יצר הרע. אך האדם צריך להיות גיבור, להתגבר בכוחו, לנצח אותו בתכלית הניצחון, להסיר את כסות של העורמה. ובעורמתו זאת, תיכון החוכמה האמיתית שמבדלת בין טוב לרע, בהבדלה נכונה כדעת המבדיל הקב"ה.

אם כן, יש לנו שלוש דרגות: החוכמה, היצר הרע עם העורמה והאדם. החוכמה פשוטה הי הטוב העצמי. חוכמה שנייה שעל גבה היא שעל יצא הרע- העורמה. הוא עושה מלא חוכמה חוכמה, ומחוכמה לא חוכמה. והחוכמה השלישית העולה על גביהן – חוכמת האדם שהוא גדול הבריאה, שצריך להשיב את הכל לאמת, להכיר את הלא חוכמה ללא חוכמה ואת החוכמה לחוכמה, את הרע לרע, ואת הטוב לטוב.

תחזרו על השיעור עוד פעם, עוד פעם, עד שתבינו את תכססי הערום מכל- היצר הרע. ותהיו ערומים יותר ממנו. "לעולם יהיה אדם ערום בחוכמה".

בהצלחה!