מה עדיף לכם מלימוד? | הרב אמנון יצחק
"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבך ושננתם לבנך".
"ושננתם"- פירש האלשיך הקדוש, זכרונו לעולם הבא, מלשון חץ שנון: החינוך צריך להיות כיריית החץ. ככתוב: "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". הרוצה לירות למרחק ובכח רב, חייב למתוח את המיתר לכיוון הלב חזק, כך אם יהיו הדברים האלה על לבבך ויחרטו בלבב, אזי דברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב ויוכל לשננם לבניו. אבל אם האב אטום לב, איך ירצה להשפיע על לב בנו? נשוב ונסביר: "ושננתם לבניך" כחץ שנון. שנון לשון מחודד. צריך להיות חד בחינוך. וגם צריך שיהיה כחץ. כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים. אם תתנהג בחיצים כמו שראוי להתנהג בחיצים- למתוח את המיתר היטב ולכיוון הלב, אז החץ ישתחרר במהירות ובכח אל המטרה. כן בני הנעורים. אם האבא ייקח אל ליבו את הדברים והם יהיו "על לבבך", אז "ושננתם לבנך", הם יהיו כחץ בדיוק וישפיעו על הילדים.
שאלו ילד: "אמור, טוב ללמוד תורה?" וילד השיב: "ודאי! הלא כך כתוב: 'הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מנופת'. מדבש ונופת צופים. "ומה יותר טוב מן הלימוד?" שאלו את הילד. "אהה פשטידת אטריות ומלפפון חמוץ". "מניין לך שזה יותר טוב מלימוד?". ענה: "כן, מתי שאבא יושב לבחון אותי בשבת על התלמוד, כשמביאים לו את הפשטידה, הוא מפסיק את הלימוד ומתרכז בה. סימן שהיא טעימה יותר מן הלימוד". כמה דברים אנחנו עוזבים בפני הלימוד? עכשיו ממש, יש אנשים שעזבו את הלימוד בשביל לעשן את סיגריה, או בשביל לשתות תה וכן הלאה.
וכבר היה מעשה: אב הביא את בנו לפני רבי סחרדוב מבלז, זצ"ל, וביקש שיברך אותך אותו שירצה ללמוד, שיהיה לו חשק ללמוד. הכישרונות ברוכים, אבל הוא אוהב לחלום ולשחק. הכל חוץ מללמוד. והאב מנסה ללמוד איתו, אבל ללא הצלחה. אז הרבי התעניין: "מתי את לומד". התמרמר האב ואמר: " היא הנותנת, הלא זה מה שאני אומר לו. אם לא עכשיו אימתי? מתי תלמד? שיהיו ירכיים בצווארך ותצטרך לפרנס אישה וילדים, טרוד תהיה כמוני על המחיה ועל הכלכלה". הסכים הרב: "טוב, טוב. אני שומע כל השבוע אתה טרוד, ומה בשבת. נפסק הרי בשולחן ערוך בסימן ר"צ, באורך חיים שהעמלים לפרנסתם כל השבוע ילמדו יותר בשבת". "או! מה ביכולתי לעשות? באה השבת, אה המנוחה, העיניים נעצמות מעליהן". תקשיב! הקב"ה כשברא את העולם מסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה כתוב "ושננתם לבניך" וחכמים אמרו אילו התלמידים. ואין מקרא יוצא מפשטו. זה אומר שיש כח ביד האב ללמד את בנו וביד הרב ללמד את תלמידו. בלי ספק! כי כתוב "ושננתם לבנייך". משמע זה אפר והכרחי. אלא מה? יש על כך קושיה מה הילד שלך. ובכך הקושיה מתורץ בפסוק עצמו. את האומר שקשה לשנן לילד שלך. כתוב בפסוק "ושננתם לבניך ודיברתם בם". אם האב בעצמו מדבר בתורה, "ודיברת בם בשבתך בבתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", אז הוא מהווה דוגמה אישית ומחייבת לבן. אבל האם האב מעדיף את השינה על פני הלימוד, והפשטידה על פני הלימוד, אז הילד מעדיך את המשחק על פני הלימוד.
על כיוצא בכך אמרו, במדרש רות רבא א' ,ב: וחוכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". מה זה חכמת המסכן בזויה? וכי חוכמתו של רבי עקביא שהיה מסכן, בזויה הייתה? מסכן הכוונה במקרה של רבי עקיבא כשהיה עני, האם חוכמתו הייתה בזויה? אלא מהו מסכן? מישהו בזוי בדבריו. חוכמת המסכן בזויה כשהחוכמה היא בזויה בעיני האדם עצמו הוא המסכן. מי זה המסכן הזה? כגון: זקן שיושב ודורש (זקן זה חכם), "לא תטה מפט" והוא מטה משפט. "לא תכיר פנים" והוא מכיר פנים. "לא תיקח שוחד,, והוא לוקח שוחד. "לא תשקרו איש בעמיתו" והוא שקרן מלידה. ,כל אלמנה ויתום לא תענו", והוא מענה אותם. ממש קרייזי. ולכן, אמר רבי טרפון: "תמהה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה. אם הוא אומר לו "טול קיסם מבין שיניך", אומר לו "טול קורה במבין עינייך,. עד שאתה מוצא בי מום קטן, יש בך מומים גדולים. זה נקרא מסכן! דבריו לא נשמעים. למה? כי הוא בעצמו לא מקיים את מה שהוא אמר לעצמו ולאחרים. שאין דוגמה אישית, לא מקבלים. על משה רבנו כתוב משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויה בו. רק מי שזכה קודם בעצמו להיות מה שהוא, יכול לזכות אחרים. אחרת אין דבריו נשמעים. וכל האומר: "אין לי אלא תורה", זאת אומרת שהוא מורה לאחרים אבל אינו מקיים בעצמו, אפילו תורה אין לו. אף אחד לא ילמד מפיו. זהו שאמרו: "שאם יאמר לך האדם 'יש חוכמה בגויים', תאמין. 'יש תורה בגויים', אל תאמין. כי הם מורים מבלי לקיים ומופרחים מכל ובכל".
באוסטרליה התקיים כנס רופאים בעניין סכנות העישון. פרסמו שם מחקרים, השמיעו הרצאות, ובין לבין יצאו להפסקות עישון. איך אמר חכם: "יש לי מעט טעמים לאסור אלכוהול, אבל טעם אלכוהול מכריע את כולם. אנשים".
אנשים פשוט חיים בסתירה בין מה שהם לומדים למה שהם עושים. בים מה שהם יודעים למה שהם מקיימים. ומה מחנכים? מחנכים את הילדים שאפשר לחיות בסתירה ואחר כך תובעים מהם ללכת בישרות על פי התורה. הכיצד? בפולניה היו האיכרים עובדים בבתי היהודים ובעסקיהם תמורת פרוטות, זלוטים בודדים. חטבו עצים, שאבו מים, עשו כל עבודה. תוך כדי כך למדו אידיש ודיברו אידיש רהוטה והיו עטורים בזקן ויכולים היו להתחזות ממש כיהודים. תום יום עבודה, היה מרוויח הפולני חמישה זלוטים,שזה בערך חמישה שקלים. נו! פונה הפועל הנוכרי לשוב לביתו, עובר ליד בית הכנסת, שם נתקבצו היהודים להתפלל מנחה וערבית, ורואה את חברו הגוי כמותו יוצא מבית הכנסת בשמחה ובידו חופן זלוטים למכביר. ושאל אותו: "מה זה?". אומר לו: "יהודים גומלי חסידים ועושה צדקות, כל הפשוט יד נותנים לו ואני עובר בניהם וכל אחד מהם תורם." "כמה אספת?" הסתקרן. גם הוא עצמו לא ידע. אמר וספר. 70 זלוטים. שכר של שבועיים עבודה בפרק זמן קצר. אם כן, למה אני מתייגע כל כך, אמר הפולני. למחרת ישן כל היום, לפנות ערב, מנחה ערבית, סבב בבית הכנסת ומילא את כפו בזלוטים. אה! כמה נפלא! אבל דבר אחד העיב את עושרו והתמיה אותו: במקביל אליו, אסף עוד אחד וגרף סכום כפול ממנו. לא התעצל ולא התבייש, ניגש ושאל: "תאמר לי למה לך נותנים לך יותר ממני?". אומר לו: "אה! אני גר צדיק והיהודים מקרבים את הגרים, 'ואהבת את הגר'". נו! למד את הפטנט למחרת הסתובב ואמר: "תנו נדבה לגר צדיק, נדבה לגר צדיק". ונפתחו הלבבות והכיסים והושיטו לו ואסף סכום כפול. אבל בזוית עיניו הוא רואה שמישהו גורף פי שלושה ממנו וכולם מושיטים לו שטרות! לא התעצל ולא התבייש שאל: "תגיד לי מה הסוד שלך? למה מעניקים לך ביד כה רחבה?". אמר לו: "אני אגיד לך למה: אני נכדו של הבעל שם טוב בקדשו". או! אמר יופי! מחר אני גם אגיד ככה. ולמחרת הסתובב בין המתפללים ואמר: "רחמו על גר צדק, נכד של הבעל שם טוב הקדוש". כולם חייכו ואף אחד לא נתן לו פרוטה. זה מה שקרוי הרגשת הסתירה. הוא לא מרגיש בכלל בסתירה בדבריו. גר צדק נכד של בעל שם טוב?! הרי זה מעורר גיחוך. זה מסגיר את התרמית. אדם לומד ולא מקיים, אומר ולא עושה, חי בסתירה, זה תרמית! אתה חי בבלוף! רבים תמהים מדוע הם לא מצליחים בחינוך הילדים לתורה, הרי שלחו אותם למיטב מוסדות החינוך, והצאצאים שלהם מתייחסים בקרירות. החתם סופר השמיע את התשובה. התשובה היא בדיוק הפסוק שלנו: "ושננתם לבנך", אבל "ודברת בם". מתי השינון לבנים יניב פרי, כאשר האבות עצמם לומדים, מקדישים עיתים לתורה, שוקדים עלייה למרות העייפות והטרדות, אז מבינים הילדים שזה הדבר החשוב ביותר, וגם הם ישקדו על תלמודם. אבל כשהאבות עצמם מתבטלים, מתמכרים לבילויים הקרים ודורשים מהבנים יגיעה בלימוד, זו סתירה פנימית, אז התוצאות יהיו מאכזבות. אז אם נדבר אנו בדברי תורה, נוכל לשנן בהצלחה לבננו.
בהצלחה!