בס"ד 30/07/2012 ספר דברים - פרשת ואתחנן - ספר בני ציון על פרשת ואתחנן

...דהיינו, מהב' של בראשית עד ה-ל' של כל ישראל, כל התורה היא דבק אחד של אותיות רצופות, סרט שלם של אותיות שאתה יכול לחתוך את זה בכמה פנים,

והוא אומר שכל התורה זה צירופי שמותיו. כמו "בראשית ברא השם" וכו':

אז הוא אומר ברא "שית ברא" שזה שמות, וככה זה ממשיך וכו' וכו' זה צירופי שמותיו של הקב"ה זה אחד מהפירושים,

אז פעם שאלו אותי אבל יש שינויים קלים היום של כמה אותיות שנשתנו בנוסחאות כאלה וכאלה?

אז הסברנו שזה נעשה מן השמים כדי שהתורה לא תהיה בקדושתה כמו שהיא באמת, מפני שאם היה עולה אדם רשע על ספר בקדושת התורה כמו שהיא בצירופי שמותיו - היה או מת או מתייבש או משתתק וכו' וכו'.

אז מן השמים בדור מסוים עשו את השינוי בדור הזה בשביל להוריד את הפן האחד מתוך שבעים פנים בשביל שלא יהיה חס ושלום חילול השם גדול וכו' וכו'.

עכשיו בואו תראו על זה הכיוון אותו דבר:

אומרים חכמים זכרונם לברכה, צריכים לדעת שהתורה הקדושה כפי שהיתה בשורשה למעלה בשמים לא היתה כתובה באותם צירופי אותיות כפי שהיא לפנינו, אלא היא היתה כתובה בצירופי אותיות אחרים עליונים ונשגבים יותר שאינה מובנת ומושגת לאנשים כמונו קרוצי חומר. אך מכיוון שרצה הבורא יתברך שמו לתת את התורה הקדושה דוקא לישראל, לכן בכל עת ובכל זמן שנתהווה איזה עניין בעולם למשל: עניין אדם וחוה אז נצטרפו אלה האותיות, ונתהווה הצירוף של מעשה אדם וחוה, וכך לגבי כל מעשה ומעשה כפי שאנו מכירים בתורה הקדושה, כל דבר נצטרף לפי המעשה שהיה במציאות וצירופי האותיות הסתדרו לפי המעשה ולפי מה שקרה.

נמצא מכאן שכאשר הגיע זמן פטירתו של משה רבנו, אז נתהוו כל צירופי התורה מבראשית עד "וימות שם משה", שהרי באותו הזמן נתהוו כל המעשים שנזכרו בתורה, מלבד מיתת משב רבנו שהרי עדיין היה חי, ולכן בשמונת הפסוקים האלה שבתורה "וימות שם משה", ועד "לעיני כל ישראל" - עדיין לא נצטרפו האותיות באותן התיבות כפי שהן כתובות לפנינו עתה, וכיוון שהיה משה רבנו מוכרח לכתוב את כל התורה כולה כולל שמונת הפסוקים הללו שעוסקים במיתתו, לכן הכתיב לו הקב"ה כי הצירוף שלהן בשמים מעורבים, שלא לפי הסדר, ואחר כך כשמת משה רבנו מיד נצטרפו האותיות לפי הסדר שבא כתובה תורתנו הקדושה: "וימות שם משה עד לעיני כל ישראל". אז בשעת הכתיבה זה לא היה כתוב ככה זה היה מצורף בצירופים אחרים כמו שיש בשמים, רק אחרי שהוא הסתלק אז נצטרפו הצירופים כמו שבאמת קרה.

זה מה שאומר רבי שמעון בגמרא לא כרבי יהודה, בבא בתרא טו': "עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב את התורה כפי שאנו מכירים, ומכאן ואילך "וימות שם משה" ועד "לעיני כל ישראל" - הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע",

אז מה זה התירוץ הזה שהוא "כותב בדמע"?

אלא דמע פירושו מלשון ערבוב. דהיינו שהאותיות היו מעורבבות, כמו שיש דין מדומע;

מה זה דין מדומע? אם תרומה נפלה בתוך מאה של חולין זה נקרא מדומע - מעורבב ביחד ואז יש דין האם זה תרומה או שנחשב חולין, אם יש כנגד זה מאה אז זה עדיין נקרא תרומה אם יש פחות ממאה, אם יש מעל מאה אז זה כבר יוצא דהיינו מדין תרומה, ואם זה פחות זה נקרא מדומע - מעורבב ביחד.

אז העניין הזה שהתורה היתה בשמים בצירופי אותיות רוחניים שאין אנו יכולים להשיג,

מובא גם בספר "מעשה רוקח", על הכתוב בהתחלת התורה: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ",

אומר בעל "מעשה רוקח": את השמים "את" רומז אותיות התורה מ-א' – ת', א'-ת' בשמים, "ואת הארץ" א'-ת' בארץ. יש אל'ף עד ת'ו בשמים: איך נכתבה התורה בשמים מאל'ף עד ת'ו כל האותיות, ואיך נכתבה מאל'ף עד ת'ו בארץ. זה כתוב בתחילת התורה "בראשית ברא אלוקים" איך ברא? "את השמים" התורה שנכתבה מאל'ף עד ת'ו בשמים, ויש אחר כך כשירדה לארץ מאל'ף עד ת'ו בארץ.

לכן אומר "מעשה רוקח": "את השמים" רומז על צירופי האותיות כפי שהם בשמים, לפני שירדו למטה להתלבש בתורה וכפי שאנו מכירים "ואת הארץ" מרמז על צירופי האותיות כפי שירדו למטה בארץ להתלבש במצוות גשמיות,

זה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש "ויקרא רבה" יג' ג':

"אמר הקב"ה: "תורה חדשה מאיתי תצא, חידוש תורה איתי תצא",

לכאורה קשה כאן המדרש: שהרי אחד מעיקרי האומנה שהתורה הזו לא תהיה מוחלפת?

אלא אומרים המפרשים: כי לעתיד לבוא כשיזדכך העולם הגשמי, ויזכו ישראל לעולם הבא, אז יוכלו להשיג את התורה, לפי הצירופים הכתובים בשמים לפני הבורא יתברך שמו ויתעלה, 2000 שנה לפני בריאת העולם,

על זה אומר הקב"ה: "תורה חדשה מאיתי תצא", מאיתי דוקא כפי שהיא כתובה לפניי מלפני בריאת העולם, אלא שבעולם הזה אין לנו כח להשיג את הצירופים הגדולים והנשגבים הללו,

המאמר הזה פותח לנו פתח להבין את מאמר חכמים זכרונם לברכה בגמרא מסכת שבת פח': "אמר רבי יהושע בן לוי: "בשעה שעלה משה רבינו למרום לקבל את התורה

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! מה לילוד אישה בינינו?"

אמר להם: "לקבל תורה בא",

אמרו לפניו מלאכי השרת: "חמדה שגנוזה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם אתה מבקש לתנה לבשר ודם? "מה אינוש כי תזכרנו ומה אדם כי תפקדנו"? על מה זוכה זה האדם? "תנה הודך על השמים", תשאיר את התורה את הודך על השמים,

ותמהו המפרשים על דברי המלאכים: וכי לא השכילו המלאכים להבין מעצמם שרוב מצוות התורה הם מצוות מעשיות? כגון: שבת, מילה, תפילין, ולהם אין בכלל שייכות למצוות אלה? אז איך הם נתאוו לקבל את התורה ואומרים לקב"ה "ותנה הודך על השמים"?

אלא אמרו חכמים זכרונם לברכה: כוונת המלאכים היתה לקבל את התורה לפי הצירופים הרוחניים הנעלים שהיו בשמים, לפני שהיא ירדה למטה להתלבש בלבוש התורה כמו שאנחנו מכירים, וצריכים אנו לדעת שבכל עולם ועולם מצטרפות אותיות התורה לפי המובן לאותו עולם, כלומר: העולם של חיות הקודש - צירוף האותיות כפי הבנתם ומדרגתם, בעולם של שרפים ואופנים - הצירוף לפי ערכם, בעולם התחתון שלנו - נצטרפו אותיות התורה לפי מה שאנחנו מכירים, כגון מעשה מצרים המרגלים וכו',

ולכך התכוונו המלאכים כשאמרו: "תנה הודך על השמים", תשאיר לנו את התורה בשמים בצירופי אותיות שאנו מכירים ואל תתן אותה למשה,

על כך ענה להם משה: שהקב"ה בחר דוקא בישראל שיש להם יצר הרע בהיותם אנשים חומריים וקשורים הענייני העולם הזה ולמרות כל זאת הם מתגברים על יצרם הרע ומקיימים את מצוות התורה על ידי זה הם עושים נחת רוח לבורא, אבל המלאכים שאין להם יצר הרע אין להשם יתברך כל כך נחת רוח מעבודתם, זה כמו רובוטים, זה בעיה שהם יעשו?! זה רובוט! מפעילים אותו נותנים לו תוכנה והוא עובד, אין לו את הנחת "אלא שנעשה רצוני", נעשה רצוני - אדם יש לו בחירה; הוא יכול לא לעשות והוא כן עושה.

והנה אומר הרמ"ע מפאנו זכותו יגן עלינו אמן בספרו "עשרה מאמרות": משה רבינו מאוד רצה להמשיך לחיות כדי לקיים את מצוותיה, ומאחר ועלה משה לשמים לקבל את התורה, ככתוב "ומשה עלה אל האלוקים" השיגו את התורה כפי הצירופים הרוחניים למעלה בשמים לפני השם יתברך, אולם לאחר שקיבל את התורה ראה שכתוב בה "וימות שם משה", כשהוא ירד עם התורה ראה שכתוב "וימות שם משה", והבין מכך שבצירופי האותיות האלה הוא מת ואינו נכנס לארץ, לכן התחנן את השם יתברך כמו שכתוב: "ואתחנן אל השם, השם אלוקים אתה החילות להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה!".

מה אמר לו?

כוונת משה בתפילה היתה: שמונת הפסוקים מ"וימות שם משה" עד "לעיני כל ישראל", יהיו כתובים בתורה בצירופי אותיות כפי שהם בשמים ולא ישתנו לאחר מכן, ואז לא יצטרך הוא למות.

ויש לומר שבשמונת הפסוקים האחרונים שבתורה מ"וימות שם משה" ועד "לעיני כל ישראל" ישנם 112 מילים בדיוק כמניען הוי"ה אלוקים, 86+26

ולכן התפלל משה ואמר: "ואתחנן אל השם; השם אלוקים", דהיינו תפילתו היתה על שמונת הפסוקים הללו שמספר תיבותיהם בגימטרייה כמניין "השם אלוקים" ואמר "אתה החילות" כלומר במתן תורה הראתה לי את שתי הבחינות של שתי צירופי התורה "את גודלך" - את צירופי התורה מאלף עד תו' כפי שהם בשמים שהם גדולים ונשגבים את גודלך גדולים ונשגבים, וכן "את ידך החזקה" - את צירופי התורה מאלף עד תו' כפי שהם למטה בארץ, שהם נתונים בתוך דין "ביד חזקה"! על כן אני מתפלל "אעברה נא", שאזכה להעביר את הצירוף של שמונה הפסוקים של "וימות שם משה" עד "לעיני כל ישראל", ובמקום זה אכתוב את סדר הצירופים כפי שהם בשמים וממלא לא אמות ואז "אראה את הארץ הטובה".

על כך השיב לו הקב"ה: שכלל ישראל למטה עדיין לא ראויים שיתנו להם צירופי אותיות של התורה של שמונת הפסוקים הללו כפי שיתגלו להם צירופי אותיות התורה כן, עדיין אלה לא התגלו כפי שהם בשמים כיוון שהם סודות גדולים ונוראים, שלא יוכל שכלם של ישראל לסבול אותם עדיין להבינם, רק לעתיד לבוא יזכו ישראל להשיג צירופים אלא מבחינת "תורה חדשה מאיתי תצא",

אז זה מה שאמר לו הקב"ה: "עלה ראש הפסגה" - עלה לשורש התורה לצירופים של למעלה, "ושא עיניך" – התבונן בכל הצירופים שיש בשורש התורה וראה "כי לא תעבור", אתה תווכח לדעת שעדיין לא הגיע הזמן שיתגלו הצירופים של התורה של מעלה, וממילא "לא תוכל" עדיין "לעבור את הירדן".

לכן אמר משה לישראל "ויתעבר השם בי למענכם ולא שמע אלי", רק בגללכם התעבר בי השם "ולא שמע אלי" לכתוב את שמונת הפסוקים האחרונים לפי הצירופים של מעלה וזאת כיוון שאינכם עדיין ראויים להשיגם.

אולם אומרים חכמים זכרונם לברכה: כי לעתיד לבוא שיבוא משיח צדקנו נזכה להשיג את התורה לפי הצירופים של מעלה, ואז יזכה משה להיכנס לארץ ישראל ויביא עמו את דור המדבר כמבואר במדרש במהרה בימינו אמן.

הפלא ופלא. על פי "אור התורה" של הרב הקדוש פנחס פרידמן.

"ואתחנן";

עוד דקדוק: חכמים עומדים על הדקדוק של הלשון מה שאמר משה רבינו להשם יתברך "אתה החילות להראות את עבדך", משמע מכאן שהקב"ה התחיל להראות למשה את הארץ "אתה החילות",

נראה לפרש חידוש גדול שמביא לנו התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל בפרשת יתרו: בפסוק: "אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי",

התימנים קראו לעליה שלהם "כנפי נשרים", למה? הם ידעו את רבי יונתן בן עוזיאל, לכן הם קראו זה שהם עלו במטוסים כשעלו לארץ קראו לזה "כנפי נשרים" על שם הפסוק הזה.

מה אומר תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה (שמות יט, ד) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" - "וּטְעָנִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין" - העמסתי אותכם על עננים, "וְאוֹבֵילִית יַתְכוֹן לְאַתַר בֵּית מוּקְדָּשָׁא לְמֶעֱבַד תַּמָּן פִּסְחָא" ולקחתי את כל עם ישראל ביחד לבית המקדש לעשות שמה את הפסח, "וּבְהַהוּא לֵילְיָא אֲתֵיבִית יַתְכוֹן" זאת אומרת היתה טיסה מהירה לעשות את קורבן הפסח ובאותו לילה טזזזז חזרו למצרים, כדי לאכול שם קרבן פסח ובאותו לילה חזרו בחזרה למצרים, כלומר עוד לפני יציאת מצרים, בלילה שלפני, אז הקב"ה העביר את עם ישראל בענני הכבוד ממצרים לארץ ישראל, כדי לעשות את קורבן הפסח בארץ ישראל במקום בית המקדש, ועוד באותו לילה החזירם בענני כבוד למצרים,

לכן אומר: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי",

לכן שואלים חכמי ישראל: מדוע השם היה צריך לעשות נס כזה לקחת את כל עם ישראל על ענני כבוד כדי להקריב את קורבן פסח דוקא בארץ ישראל על הר המוריה?

עונה האיגרא דפירקא: כאשר אדם יורד מארץ ישראל לפי שעה לזמן קצר לחוץ לארץ ואחר כך חוזר לשוב לשבת בארץ טועם בה האדם בארץ ישראל קדושה יתרה בפעם השנייה יותר מבראשונה. כשאדם יוצא לבית מלון סוף שבוע וחוזר הביתה אומר "אין כמו הבית", אין כמו הבית, כשהוא טועם פעם שניה רק אז הוא מבין אתה מבין "אין כמו הבית". כשבאים לארץ ישראל פעם ראשונה לא מתפעלים כמו שבאים בפעם השניה מרגישים את הקדושה יותר בפעם השניה.

מבואר מכאן שאין אדם יכול להרגיש את קדושת ארץ ישראל כשנכנס בה בפעם הראשונה, אלא לאחר שיצא ממנה ושוב חזר אליה שנית, מבחינת יתרון האור מן החושך, שרק מתוך החושך של חוץ לארץ אפשר להבחין במעלת האור של ארץ ישראל, ובאמת כשמגיעים במטוס למי שיש טיפה רגש מרגישים כשמגיעים לארץ, לא רק כשמודיעים כן, כשהקפטן מודיע.

לפי פירוש זה יש לנו לשאול: הרי תכלית יציאת מצרים היתה כדי להכניס את ישראל לארץ ישראל, זה התכלית, זאת אומרת אם לא היה חטא המרגלים היו נכנסים תכף ומיד! ואם כך איך היו מרגישים ישראל קדושת הארץ שהם נכנסים בה בפעם הראשונה?

לכן אומרים חכמי ישראל בגלל זה עשה השם יתברך נס כזה. לקחת את כל עם ישראל על ענני הכבוד לארץ ישראל כדי להקריב שם את קורבן הפסח ואחר כך להחזירם למצרים כל זאת כדי שאחר כך שיכנסו שוב לארץ יזכו להרגיש יותר קדושת ארץ ישראל מבחינת יתרון האור מן החושך. והם היו אמורים להיכנס תוך שלושה ימים, במקום 11 יום.

אבל כיוון שהם חטאו הרי שזה מגלה ומראה שבאמת רצון הבורא היה להכניסם מיד, והם התעכבו 40 שנה בגלל חטא המרגלים לכן הקב"ה כבר טרם צאתם ממצרים דאג שיטעמו את הפעם הראשונה יחזרו כדי שתכף יכנסו יהיה להם הפעם השניה.

מעתה מובן לנו מה שאמר משה לקב"ה: "אתה החילות להראות את עבדיך" לומר בפעם הראשונה כשהכנסת את ישראל בערב פסח בענני כבוד כדי להקריב את קורבן הפסח "החילות להראות" לי את ארץ ישראל, "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך" להוביל עם שלם על ענני כבוד בשמים לארץ ישראל,

נמצא שכאן שכבר הייתי פעם בארץ ישראל יחד עם עם ישראל,

שאלה (לא שומעים)

הרב: נכון אז מה אתה רוצה הדור שהיה במצרים כבר היה בארץ ישראל,

שאלה (לא שומעים)

הרב: הבנים נכנסו בעצמם,

שאלה (לא שומעים)

הרב: בסדר לכן אני מסביר כל הכוונה היתה בשביל אלה שהיו אמורים לצאת ולהיכנס מיד.

אולם בפעם הראשונה הרי אי אפשר להרגיש את קדושת הארץ לכן "ואתחנן", מתחנן אני לפניך בורא עולם "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה", אעברה נא בפעם השניה לארץ ישראל, כדי לראות ולהרגיש את קדושת הארץ שטובה היא. אז לכן בקשתו של משה רבינו היתה כשאמר לו "אתה החילות להראות את עבדך" אז את הפעם הראשונה כבר עברתי אבל את הטעם השני אני מבקש שתשלים לי כדי שאני יוכל לראות טובה הארץ וכו'.

למה התפלל משה רבינו תקט"ו תפילות? למה צריך 515 תפילות? הוא לא הבין אחרי 30 50 60 שהוא לא שומע מה שהוא אומר? למה צריך להגיע ל-515 כמנין "ואתחנן"? עד שאמר לו השם: "רב לך אל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה",

משה היה רועה נאמן של ישראל, ולא החשיב עצמו לכלום, "והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה", אז איך יתכן שאחרי שהתפלל כמה תפילות והוא רואה שהשם לא שדומע, לא קיבל עליו את הדין אלא המשיך להתפלל עוד,

מה זה ענוה? לא עונה לך, תבין.

אבל "המגלה עמוקות" אומר לנו: משה רבנו לא התפלל את התקט"ו עליו, עיקר תשוקתו להיכנס לארץ ישראל היתה בשביל ישראל, הוא ידע והרגיש ברוח קודשו כמה צרות יעברו על ישראל עד שיגיעו למנוחה, הוא ידע כמה צרות יעברו על ישראל,

כמו שאמרו חכמים במדרש בויקרא רבה כז' ז': "מלמד שהראה הקב"ה עד אחרית כל הדורות - דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו דור דור ומנהיגיו, דור דור ושוטריו דור דור ופרנסיו, דור דור וחומסיו דור דור וגוזליו דור דור ונביאיו". לכן השתוקק כל כך משה רבינו להיכנס לארץ כדי לשמור על צאן קדושים בני ישראל שלא יסטו מדרך הקדושה כדי שיוכל להתפלל עליהם תמיד ולחלצם מכל צרה וצוקה.

כשראה שאין הקב"ה רוצה להכניסו לארץ ישראל התפלל תקט"ו תפילת כמנין "ואתחנן" על כל הצרות והאירועים שהיו לישראל עד ביאת המשיח, ורצה לרכך את מידת הדין ולהפוך אותה למידת חסד, בכל אופן להמתיק את תוקף הדין. ומשה רבינו בא בתחילה לקב"ה, אם אני יכול להיכנס לארץ ישראל על כל פנים עזור לישראל, שיוכלו לעמוד בקשיים ובצרות הקשות שיהיו להם עד בא המשיח.

ואכן הקב"ה נעתר לבקשתו ואמר לו: "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה" אומנם אתה לא יכול לעבור בפועל לארץ ישראל אך על כל פנים "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", תרים את עיניך הקדושות להסתכל מרחוק אל העתיד ותחדור בעיניך הקדושות לכל מה שיקרה לעם ישראל עד סוף כל הדורות ובכך תשפיע מעין טובך עליהם שפע קדושה וברכה.

שאלה: אז למה הקב"ה אמר לו לעצור ולא... (ולא שומעים)

הרב: יותר מזה כבר היה מתבטל כל הגזרות.

שאלה: למעשה הוא היה כבר בארץ ישראל ... מהים עד הפרת? (לא שומעים)

הרב: הסברנו למה.

תימנה זה דרום.

כתוב בכמה מקומות.

מכל מקום תשמעו מה כתוב: אז הפסוק (דברים לד, א-ב) מה אומר? "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ השם אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן, וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן",

למה צריך להגיד לו את כל זה? תגיד את כל הארץ ונגמר, למה צריך להגיד מאיפה עד איפה ומאיפה עד איפה? ואת הנגב ואת הכיכר בקעת יריחו עם התמרים עד צוער, למה צריך להגיד את כל זה?

כן, אומר על זה רבי יונתן בן עוזיאל: "וּסְלֵיק משֶׁה מִן מֵישְׁרָא מוֹאָב לְטַוְורָא דִנְבוֹ רֵישׁ רָמָתָא דְעַל אַפֵּי יְרֵיחוֹ וְאַחֲוֵוי לֵיהּ מֵימְרָא דַהשם יַת כָּל תַּקִיפֵי אַרְעָא" הראה לו מראש הקב"ה את כל הגיבורים שיהיו והחזקים שיהיו, "יַת גְבוּרָן דְעָתִיד לְמֶעֱבַד יִפְתָּח דְמִן גִלְעָד" למה הוא הזכיר גלעד? הוא הראה לו את יפתח שינצח, שהוא מן הגלעד, "וְנַצְחָנִין דְשִׁמְשׁוֹן בַּר מָנוֹחַ דְמִן שֵׁיבַט דָן" כמו שכתוב "ויראה את הגלעד עד דן", את הגיבורים שינצחו וילחמו, "וְיַת אַלַּוּף סַרְכוּן מִדְּבֵית נַפְתָּלִי דְּמִתְחַבְּרִין עִם בָּרָק וְיַת מַלְכַיָא דְעָתִיד לְמִקְטַל יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן דְמִן שֵׁיבַט אֶפְרַיִם וּגְבוּרָן דְגִדְעוֹן בַּר יוֹאָשׁ דְמִן שֵׁבַט מְנַשֶׁה וְיַת כָּל מַלְכַיָּא דְיִשְרָאֵל וּמַלְכוּתָא דְּבֵית יְהוּדָה דִשְׁלִיטוּ בְּאַרְעָא עַד דְאִצְתַּדֵי בֵּית מוּקְדְשָׁא בַּתְרָאָה: (פסוק ג) וְיַת מְלִיךְ דָּרוֹמָא דְמִתְחַבֵּר עִם מְלִיךְ צִיפוּנָא לְחַבְּלָא יַתְבֵי אַרְעָא וְעַמּוֹנָאֵי וּמוֹאֲבָאֵי יַתְבֵי מֵשְׁרָא דִּמְעִיקִין לְהוֹן לְיִשְרָאֵל וְיַת גַּלְוַות תַּלְמִידֵי אֵלִיָהוּ דְגַלַן מִן בִּקְעָתָא דִירֵיחוֹ וְיַת גַלְוַות תַּלְמִידֵי אֱלִישָׁע דְּגָלוּ מִן קִרְוַות דִּקְלַיָּא עַל יַד אֲחוּהוֹן בֵּית יִשְרָאֵל מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין וְיַת עָקַת כָּל דָּר וְדָר וּפוּרְעָנוּת אַרְמילוס רַשִּׁיעָא וְסִדְרֵי קְרָבָא דְגוֹג וּבְעִידַן צַעֲרָא רַבָּא הַהוּא מִיכָאֵל יְקוּם בִּדְרָעָא לְפָרוּקָא" הראה את כל המלחמות שיהיו עד מלחמת גוג ותהה צרה גדולה לישראל ויבוא מיכאל שר ישראל ויציל אותנו מידם.

כל זה הוא הראה הקב"ה מראש. לכן הוא עלה ראש בפסגה "וראה" מה וראה למה אתה אומר לי מה ראה... תגיד ראה את הכל, אומר לו: לא! לא. ספציפית כל המלחמות והניצחונות והגיבורים ומה שיהיה "עד הים האחרון" - עד היום האחרון. הראה הכל מסודר, הכל רמוז.

...

בשביל "ואתחנן" על מה הוא התחנן? הוא התחנן שמה, שעם ישראל יעמדו בכל המלחמות וכל הצרות שעומדות לעמוד עליהם.

שאלה (ולא שומעים)

הרב: כל הדאגה שלו היתה לפי מה שפרשנו עכשיו על מה? על הצרות, הוא רואה את הצרות של עם ישראל ולכן הוא רצה להיכנס, הוא ידע שאם לא היו במדבר היו השם ירחם כבר נעלמים מזמן, כי הקב"ה רצה לכלותם בגלל העגל ובגלל כל מיני דברים, לכן הוא רצה - אם אני לא נכנס לפחות אני ישפיע כמה שאני יכול והתחינות היו כנגד זה.

כך אומר "המגלה עמוקות", שתפילותיו היו, כי זה לא מסתדר עם הענווה אתה לא מבין לא עונים לך אז תשתחרר מהעניין, עד שהשם אמר לו "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", עד אז כל עוד שהשם מאפשר אז מבקש רחמים, מבקש מבקש רחמים על עם ישראל. כך דרכו של רועה נאמן, אתה מבין? רואה גם מה יהיה אחריו,

לא אומר "מה אכפת לי? עשיתי עד עכשיו מה שעשיתי אחר כך שישברו את הראש...", זה משה רבינו עליו השלום.

עכשיו עוד נקודה אחת "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד", בפרשת ואתחנן נפגשים פעם ראשונה בפרשה ראשונה של קריאת שמע שאנו מצווים לקראות פעמיים ביום, בערב ובבוקר, "בשכבך" זה בערב "ובקומך" זה בבוקר,

כידוע רבינו הקדוש בחר להתחיל תורה שבעל פה דוקא במצות "קריאת שמע", כי המשנה הראשונה בתורה בשעל פה מתחילה "בברכות ב'", "מאימתי קורין את שמע בערבין", ממתי זמן שאפשר לקרוא את קריאת שמע בערב?

ומשיב: "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן"

שואלים המפרשים: מה ראה רבינו הקדוש להתחיל את התורה שבעל פה דוקא מקריאת שמע של ערבית? דבר הוא!

עונה על כך "חידושי הרים" ואומר: כיון שמצוה של ערבית היא מצוה ראשונה שיהודי מתחייב בה, שכן ידוע שנער שהגיע למצוות שלוש עשרה שנים ויום אחד מתחילת הלילה, אז מתחיל היום, "ויהי ערב ויהי בוקר", מתי מתחיל המצוות? בערב, אז מה המצוה הראשונה שהוא נתקל מן התורה? "קריאת שמע", לכן בחר רבינו הקדוש להתחיל את התורה שבעל פה דוקא בקריאת שמע של ערבית,

ואנחנו מקובל אצלנו שכל דבר אינו במקרה אלא בכוונה תחילה! ולמה מסובב כל הסיבות הבורא יתברך סיבב כך? למה המצוה הראשונה לחתן בר מצוה תהיה דוקא מצות קריאת שמע?.

על כך עונים חכמי ישראל: שנינו במשנה "בברכות" יג': "אמר רבי יהושע בן קורחה: "למה קדמה פרשת "שמע" לפרשת "והיה אם שמוע"?

כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות. קריאת שמע פרשת "שמע" זה קבלת עול מלכות שמים, "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" ואילו פרשה שניה "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי", זה עול קבלת מצוות,

לפי זה יש לומר שהטעם לכך שהקב"ה סיבב שהמצווה הראשונה של חתן בר-המצווה תהיה קריאת שמע, כי כשמגיע הנער לגיל 13 שנים מתחייב בעול מצוות, מן הראוי שיקרא קריאת שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ורק אחרי שקיבל עול מלכות שמים יקבל מצוות.

אז עד פה ברור למה המצוה הראשונה שנתקל בה הנער הישראלי היא דוקא "קריאת שמע". למה? שיקבל עול מלכות שמים קודם כל בתחילת העבודה ואחר כך עול מצוות.

"החתם סופר" אומר: "ואמרתי שזו מצוה ראשונה שמקבל הנער בכניסת שנת ה-14 בצאת הכוכבים כשהוא שש ושמח על שזוכה לקבל עול מצות השם אלוקיו, והשמחה היא מצוה עשה דאורייתא "לעובדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" אז הוא מקיים את מצות עול מלכות שמים בשמחה כי בבר מצוה הוא שמח, שהוא נכנס בעול מצוות, אז איך הוא מקיים את זה? מקיים את זה בשמחה! מצוה ראשונה הוא מתחיל אותה בשמחה.

יש לומר רעיון נפלא על דברי "החתם סופר".

על פי מה ששנינו בגמרא "בשבת" קל', "תנאי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: "כל מצוה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה כגון מילה עדיין עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שקיבלו עליהם בקטטה - עדיין עושין אותה בקטטה".

לפי זה יש לומר: שמטעם זה נחוץ מאוד שהמצוה הראשונה של חתן בר-המצוה תהיה קבלת תורה עול ומצוות מתוך שמחה כדי שהיסוד של קיום כל המצות במשך כל ימי חייו לאחר הבר מצוה יהיה דוקא מתוך שמחה, ועל ידי כך הוא יזכה שבכל חייו הוא יקיים את כל המצוות מתוך שמחה, רק צריך להזכיר לו להסביר לו את זה בבר-מצוה, שהרי כלל גדול הוא בידינו שכל מצוה שכלל ישראל קבלו עליהם בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה,

רוב הדרשנים מדברים לחתן הבר-מצוה על מצות תפילין, כמעט ולא שמעתי אף אחד שמדבר על מצות קריאת שמע שהיא המצוה הראשונה ובשמחה כמו שאומר "החתם סופר",

ואנחנו עומדים תכף להגיד קריאת שמע בעזרת השם יתברך כמו שאומר הרמב"ם שעיקר קריאת שמע זה לפני הנץ החמה, שזה מלכתחילה המצוה מהמובחר, אחרי זה, זה כבר המצוה מן המובחר, אז לכן אנו זוכים להתפלל בנץ ואומרים "קריאת שמע" בשמחה!.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם בתורה ובמצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".