בס"ד 06/08/2014 ספר דברים- פרשת ואתחנן גנץ: בתחבולות תעשה מלחמה

הגמרא בעבודה זרה ב' דרש רבי חנינה בר פפא ... לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ויאמר: למי שעסק בה יבוא ויטול שכרו, מיד באים ומתקבצים אומות העולם ואומרים: ריבונו של עולם כלום כפיתה עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה כמו שעשית לישראל? כתיב: "ויתייצבו בתחתית ההר"? אמר אבדימי בר חמה מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם", מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו, שבע מצוות שקיבלתם היכן קיימתם? ומנא לן שלא קיימום? ... יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים, מאי ראה? ראה שבע מצוות שקיבלו בני נח ולא קיימום, כיוון שלא קיימום עמד והיתירן, לומר שאע"פ שמקיימים אותן אין מקבלין עליהם שכר.

והתניא רבי מאיר אומר מניין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככוהן גדול? תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם? כוהנים לויים וישראל לא נאמר, אלא אשר יעשה אותם האדם, הא למדת: שאפילו נוכרי שעוסק התורה הרי הוא ככהן גדול, אלא לומר לך שאין מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שלא מצווה ועושה. ואמר רבי חנינה גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

זאת הסוגיה ומה ששמענו פה: שכשהקב"ה יגיד מי שקיים את התורה מי שקיים את מצוותיה ועסק בה יבוא ויטול את שכרו, ישר אומות העולם קופצים אמריקה אירופה כולם באים הסינים הרוסים כולם אומרים האירנים אפילו כולם באים והיו אומרים: מה ריבונו של עולם אם הייתה כופה עלינו הר כגיגית גם אנחנו היינו מקיימים את התורה כמו שעשית לישראל, מכאן אנו רואים שהקב"ה כפה על עם ישראל הר כגיגית שכתוב: "ויתייצבו בתחתית ההר", אם זה ההר אז עם ישראל התייצבו בתחתית ההר לא בצידי ההר אלא התחתית ההר, משמע שהוא כפה על עם ישראל את ההר כגיגית, משמע שהוא הכריח אותם, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם, מה עונה להם הקב"ה שרצים ומתקבצים לקבל שכר? אומר להם הקב"ה קודם הראשונות ישמיעונו, תביא תביא לראות אם שבע מצוות בני נח קיימתם או לא? איפה קיימתם? קימתם או לא קיימתם? ומנא לן שלא קיימום? מאיפה אנחנו יודעים שלא קיימו אותם? ... יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים, מה ראה? ראה ששבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, כיוון שלא קיימום עמד והיתירן, מה פירוש? סילק מהם את הציווי, התיר אותם לא מצווים בשבע מצוות בני נח, התיר אותם, לומר שאע"פ שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. הפסידו.

אבל נשאלת שאלה: מה תניה רבי מאיר אומר מניין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככוהן גדול? מאיפה לומדים? מהפסוק, מה כתוב בפסוק? אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, זה התורה והמצוות, ומה כתוב? האדם, לא כתוב כוהנים לויים ישראלים, אלא האדם, לומדים שאפילו גוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, אלא לומר לך שאין מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שלא שאינו מצווה ועושה. ואמר רבי חנינה גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

מה אתם אומרים מי יותר גדול? אחד שציוו אותו ועושה או אחד שבה בהתנדבות ועושה ככה מרצון? אחד שבא בהתנדבות, ורבי חנינה אומר: לא, אומר גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

רואים מכל הסוגיה כי כל עיקר החילוק בין ישראל לעמים הוא: שלכלל ישראל יש מציאות של מצווים ועושים, עם ישראל מציאותם של מצווים ועושים, המצב של ישראל זהב שהם מחויבים, ומחויב בדבר מוכרח הוא לעשות, כל מי שמחויב מוכרח לעשות, והמוכרח עושה בכול המצבים והאופנים אם קל ואם קשה, ז"א אפילו שיש לו גבס ברגל ואומר שהוא אינו יכול לעלות על סולם בסוף מתברר שהוא יכול לתפס על הגג!, מה שאדם רגיל לא יכול, כי מתי שהוא מרגיש שהוא מצווה כי יודע שהגבס ירד רק בעוד חודש אז הוא מדלג כאייל, אבל אם הוא לא מצווה אז הוא אומר אני לא יכול לעלות על כיסא, מה אני יש לי גבס... אז כופים עליו הר כגיגית טק טק צ'יק צ'אק הוא עולה. משהו בקהל אומר משהוא ולא שומעים, הרב עונה: נכון תכף תשמע.

והמחויב בדבר מוכרח הוא לעשות, ומי שמוכרח עושה בכל האופנים והמצבים בן אם זה קל בין אם זה קשה, אין לו ברירה! כי מחויב הוא, אבל לא כן אומות העולם, המצב שלהן הוא שאינם מצווים, והלו בשבע מצוות ציוויתיכם, והיכן קיימתם? והמצווה ודאי מקיים, אי הקיום אי הקיום שמחמת שהוא לא מחויב בדבר, למה הוא לא קיים? למה אומות העולם לא קיימו? כי לא הרגישו שהם מחויבים בדבר, הציווי לא מחייב אותם ולא מכריח אותם בכלום, גם אחרי הציווי הרי הם כפטורים, זהו, ואם כן מה עשה ה'? עמד "וייתר גויים", הקב"ה התיר וסילק מהם את הציווי, בין כך ובין כל אינכם מציאות של מצווים, אז מה היתרון שאני אצווה אתכם? אם אתם לא מרגישים מחויבים אז אפילו אם אני מצווה אתכם אתם לא בגדר מצווים מוכרחים בכול מצב כמו הישראלים.

והדבר מבהיל עד מאוד: יתכן שיהיו שני מעשים שקולים ושווים, נוכרי ועוסק התורה הרי הוא ככהן גדול, כך אומר רבי מאיר, ז"א שווים הם המעשים, יהודי עוסק בתורה ככהן גדול, נוכרי עוסק בתורה ככהן גדול, שני המעשים שווים. אבל מכל מקום אם אחד מצווה ועושה, היהודי מצווה ועושה, השני הגוי אינו מצווה ועושה, הרי הם מובדלים בתכלית ההבדל, וזה ההבדל בין ישראל לעמים.

אמרו חכמים ז"ל בבה קמא פז', פז קהילות פז, אמר רב יוסף מריש ... מהתחלה הייתי אומר מאן דאמר הלכה כרבי יהודה, מי שאמר הלכה כרבי יהודה סומא פטור מן המצוות, מי שהוא עיוור הוא פטור מן המצוות, ... הייתי עושה יום טוב לחכמים, פששששש. למה הוא היה סומא, רב יוסף היה סומא, אמר אם יש מישהו שיגיד שההלכה כרבי יהודה שרבי יהודה אומר: שסומא פטור מן המצוות הייתי עושה יום טוב לחכמים, למה? כי אם ככה אני פטור, ואני מקיים את המצוות, והרי אני עושה את זה מאהבה, אני לא חייב ואני פטור ואם אני עושה מצוות אז אני עושה מאהבה, לא על מנת לקבל שכר, ולא מקפדנה ... אני לא מצווה ואני עושה מצוות, ... ושמעתי מה שאמר רבי חנינה ואמר רבי חנינה גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה-מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה מה שאמרנו קודם עבדנא כהטבה היית עושה יום טוב, ... אם אני מצווה אז יש לי שכר יותר, כי גדול המצווה ועושה יותר מאינו מצווה.

קודם שהוא ידע וחשב שההלכה כרבי יהודה שמח, אח"כ כששמע שההלכה כרבי חנינה אז הוא אמר אוה אוה מי שיגיד שההלכה כמותו אז אני עוד יותר שמח למה? כי אם אני מצווה ועושה אז יש לי שכר יותר, זה מראה שיש חשיבות למי שמצווה ועושה יותר ממי שאינו.

והעניין הזה הוא מאוד נורא כי הלו מעצם המעשה כי בעצם המעשה ממש לא חסר כלום, הרי כל הרב יוסף, כל הרב יוסף הרי היה עושה מעשה בין כך ובין כך, תפילין היה מניח אותו דבר בין הוא מצווה ועושה ובין לא מצווה ועושה, ברכת המזון אותו דבר לימוד תורה אותו דבר כל דבר היה עושה בלאו הכי אותו רב יוסף היה עושה אותה מצווה, בין הוא מצווה ועושה ובין לא מצווה ועושה, ולכאורה, לכאורה ז"א אם אנחנו מסתכלים במבט ראשון במצב של פטור עוד יותר יש בו בחינה גבוהה, למה? זו בחינה של אהבה, שאני לא מצווה ואני עושה, אני לט חייב ובכל אופן אני עושה מכח מה אני אוהב, אוהב את ה' אני רוצה לעשות נחת רוח, הרי זה מעשה שלא על מנת לקבל פרס, והיינו מוחים כפיים לאדם כזה נכון? זה רק נחת לקב"ה ומה יש גדול מזה?.

ולכן אמרו ז"ל בסוטה לא': "גדול העושה מאהבה יותר מהעושה מיראה", אז הנה יותר טוב היה שלא הייתי מצווה והייתי עושה, כל זה היה בלכאורה, ומכאן רואים שבחינה היותר גדולה שזה הבחינה הזאת של אהבה שהבחינה היותר גדולה, שהאדם עושה מאהבה כי כתוב: העושה מאהבה גדול יותר ממי שהעושה מיראה, אנחנו רואים שגם הבחינה יותר גדולה שזה מאהבה עדיין אינו שלם, גם המצב של אהבה אדם עדיין לא בא לשלמות, מתי השלימות האמתית היא רק אם הוא מצווה! מצווה ועושה מאהבה-אה זה דבר טוב, עושה מאהבה ופטור עוד לא, "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה", להיות מצווה להיות מחויב זה העיקר, זה ה ע י ק ר .

וכמו שאמרו חכמים ז"ל בירושלמי ברכות ט' ז': "עשה מאהבה עשה מיראה" עשה מיראה-שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט, למה צריך שיהיה לאדם יראה? קורה לפעמים שאדם מגיע למצב שבא לו לבעוט כאילו די נמאס לי! לא יודע כל מיני ז'ננות של אנשים בדור הזה, אז בא לו לבעוט אבל אין הוא יבעט אם הוא ירא? אם הוא ירא את ה' הוא פוחד מה' ירא את ה' אין הוא יבעט? מה מועיל שאתה תבעט? ומה יועיל שאתה תברח? לאן תברח? "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" מה תעשה אתה ירא! אז ירא לא יכול לבעוט, היראה שומרת עליו שהוא לא יבעט. וגם בעשה מאהבה- הרי עדיין לא מספיר כי העושה מאהבה עדיין יש לו אפשרות לבעוט, הוא אומר מה אני חייב? לא חייב, אני עושה מאהבה, לא באלי עכשיו לעשות לא עושה, הוא יכול עדיין לבעוט, ובמצבים קשים יתכן ויתפרק מכל המעשה, ודוקא מעשה מיראה-שם בטוח הוא יעמוד ויתקיים חזק על מצבו, מי שיש לו יראת שמים הוא שמור יותר ממי שעושה מאהבה, הירא אינו עוזב מקומו בכל אופן, כל מצב שלא יהיה הוא לא עוזב את מקומו, ומצווה ומחויב! אין תירוצים אין אמתלאות להתפטר, מוכרח הוא וחסל, אין ויכוח ה' ציווה נגמר.

זה כל העניין של מעמד הר סיני, כחמים ז"ל בשבת פח' אמרו: "ויתייצבו בתחתית ההר", מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהה קבורתכם, ונשאלת השאלה: הרי כבר הקדימו נעשה לנשמע", לבד הם אמרו עוד בלי איומים! הם כבר אמרו לבד נעשה ונשמע, הקדימו את הנעשה לנשמע, שזה רז שמלאכי השרת משתמשים בו, והם זכו לשני כתרים על ראשם, מכל מקום זה עדיין אינו "מצווה ועושה", כי זה אמרתם מרצונכם, אמרתם לבד נעשה ונשמע, אבל היום אתם אומרים נעשה ונשמע ומחר אתם יכולים להגיד לא נעשה ולא נשמע, אני רציתי אני הסכמתי אני עכשיו לא רוצה, ומכל מקום זה עדיין לא מצווה ועושה, עדיין הוא לא מחויב, מתי נעשו מחויבים? דוקא בהר סיני, כשהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, זה לא תלוי בכם אם אתם רוצים אם אתם לא רוצים אם אתם עושים, לא לא, כפה אמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב, בחיוב!, בחיוב לא מרצון, בחיוב אם לא שם תהה קבורתכם. המציאות של יהודי זה מצווה מחויב ועושה, זה כפיית ההר.

ביתר ביאור הנה אומרים, אומרים שתמיד יש בבריאה חמישה, חמישה סוגים, יש דומם, צומח, חי, מדבר, ונפש ישראלית, מעל המדבר שזה המין האנושי-יש את הנפש הישראלית, כך אומר היעבץ באבות פ פרק ג' וגם הכוזרי. בכל דרגה, כל דרגה הרי היא תוספת של מעלה, גם הצומח יש לו דומם, והחי יש לו גם את הצומח, והמדבר יש לו גם את החי, כל דרגה שאתה עולה יש בה גם הדרגה של קודם, והנפש הישראלי יש לו גם את המדבר, עכשיו, מן הראוי היה שאם תילקח התוספת מעלה מכל אחת תשאר לכל הפחות הדרגה שלמטה ממנה, ז"א: אם אדם יתבטל ממצבו המדבר אז הוא ירד לדרגת חי, או בעל חי שהוא יורד ממדרגתו הוא יכול להיות צומח, אין דבר כזה, ברגע שמישהו יורד דרגה הוא מתבטל לגמרי.

אדם אם הוא ממעלת אדם הוא בעל חי? מה פתאום בעל חי הוא על מתכונתו, והוא ברוא פיקס לכול צרכיו לכל ענייניו לכל תכליתו, אבל אדם אם אין לו דעת נגיד אז הוא כמו בעל חי? מה פתאום, הוא שובר דברים הוא עושה ככה הוא לא מתמצא במה שקורה הוא אפילו לא בעל חי, הוא יורד לגמרי מתבטל. בעל חי אם הוא מתבטל ממעלתו אז הוא הופך להיות צומח? לא, נבלה, וכן הלאה.

ז"א: אם תילקח מהמדבר שזה מעלת האדם המעלה של להבין ולהשכיל- אז אין לו אז אין לו צורת מדבר, גולם קוראים לזה, שויטה שויטה, זה לא צורה של אדם, זה לא אדם, הוא פטור, פטור מהכל פטור מהמצוות פטור מהכל גם אם הוא יזיק לא יכולים להאשים אותו הוא שיוטה, אז הוא לא יהיה סוג של חי כמו שהסברנו וכ"ו.

גם ישראל, ישראלי אם הוא יורד מדרגת ישראל הוא לא הופך להיות סתם בן אדם כמו גוי לא, בכלל לא, בכלל לא, ישראל אומר היעבץ: התייחד בהם עניין אחד גדול יותר מאוד זהו העניין האלוקי אשר חל עליהם, על הישראלי חל עניין אלוקי, ומכאן הם זכו לתורה האלוקית.

אומות העולם לא הסכימו לקבל את התורה, לא חל עליהם העניין האלוקי, ישראל הסכימו-חל עליהם העניין האלוקי, לכן זכו לקבל את התורה האלוקית. זאת נקראת "נפש הישראלית", ומה שאנחנו אומרים: "שם בריתו בבשרם", הנה אם תילקח מישראל הנפש הישראלית-גם כאומות העולם הוא לא ישאר! אם תילקח ח"ו מישראל תורתם שהיא נפשם באמת כנאמר: היא חוכמתם ובנתכם, אם תילקח התורה הקדושה שהיא בינה של כלל ישראל, שכלם של כלל ישראל זה התורה הקדושה, מה זה שכל של כלל ישראל? התורה הקדושה. התורה הרי היא למעלה מן הטבע, וסוד הכלל ישראל גם כן כל מציאותם היא למעלה מן הטבע. אם תילקח ח"ו מישראל תורתם-הנה אבדה ח"ו כל מציאותם. אפילו בדרגת אומות העולם שהיא דרגת בצלם אלוקים להבין ולהשכיל גם כן לא יישארו, כי להבין ולהשכיל של ישראל היא התורה הקדושה כי חוכמתם ובינתכם אין להם כל מציאות זולת התורה.

ואחרי שהבנו את הקטע הזה אני רוצה להגיד לכם דבר בעניין "צוציק קטן", אם היו לומדים את התורה קצת והיו לומדים קצת מהתכסיסים של יהושע בין-נון, שהיה אסטרטג גדול ומצביא דגול, אז לא היינו מגיעים לבושות כאלה כמו במבצע המלחמה הזאת- 1000לוחמים כנגד 1000לוחמים ולא הראשונה: כי בלית ברירה ביבי נגרר להיכנס כי מהשמים הכריחו אותו שיצאו 13 מחבלים מהמנהרה! ואז הוא תפס פתאום את העניין של המנהרות! ולא היתה ברירה ואז הוא החליט להיכנס בלית ברירה. הוא כבר התכוון ליסוג. אז ה' הכריח אותו אנס אותו להיכנס. אז מה הוא עשה עוד טעות מה הטעות? במקום להיכנס במפעם הראשונה בלי להודיע. ואז הוא מודיע: אנחנו החלטנו בקבינט שאנחנו ניכנס רק לנקות את המנהרות ולהחזיר את השקט, הוא לא אמר שיבטל את הטילים כי הוא לא יכול, להחזיר את השקט אח"כ הוא הסביר או צבאית או מדינית או כרטה, אבל לנקות את המנהרות. ומה הוא עשה? הוא הכניס את הצבא חלק מהלוחמים קילומטר קילומטר וחצי בלבד שמהווים מטרה נוחה לפגיעה וה' ירחם אנחנו גם יודעים סך האנשים שנפלו. נו זה נקרא צבא? איפה התחבולה? איפה השכל? פחדת מהמנהרות יופי, מה אני הייתי עושה במקומך מסטר ביבי עם האסטרטגים שלך? אני הייתי בכלל מדלג על המנהרות, אני אולי הייתי אומר כמוך שאני הולך למנהרות ורק למנהרות ולא למוטט את החמאס ח"ו, ומה הייתי עושה? הייתי הולך ישר למוטט את החמאס. אה, אבל יכולים בינתיים להיכנס במנהרות השארת הכינוס הצפוף, הייתה מפזר אותם בכל הישובים, ומשכיב אותם במארבים, , שאם יצוצו להם כמו פטריות ועכברים, אז יהרגו אותם. בינתיים אתה היתה נכנס פנימה, לשלוש כיוונים: לכיוון שיפה, ישאל שיפה: אם מורידים את הראשים-אין מלחמה אין בשביל מי להילחם, גם בלי משכורות לא רצו כלום לעשות, עכשיו שלא יהיו ראשים בשביל מי הם ילחמו? אין חמאס ובזה היה נגמר. אבל רגע היו יכולים לצאת מהמנהרות ולתקוף את חיילי צה"ל וכ"ו וכ"ו אין בעיה: אתה הולך עם מספיק בלי להגיד את הכמות אתה הולך עם מספיק לשם, יש לך גם יחידות מובחרות שהתאמנו כל ימי חייהם להיכנס אפילו בכל מרום בעולם ולצנוח מעל הגג ולהיכנס ולהגיע הו.... בשביל מה למדוו את כל הסנפלים וירידות וקפיצות ועקרבים וכל הדברים הכול הם יודעים נכון? עכשיו זה הזמן, ואז תשים אנשים שיקיפו את כל שיפה באלפים של חיילים עם שמירה כפולה והפוכה כנגד העורף והגב כנגד הפנים, וכן כלפי המנהרות ז"א יהיו חיילים מפה ויהיו חיילים הפוכים מהצד של המנהרות כולם פרושים ומחכים לאלה שיצוצו ולא בוער בינתיים המנהרות! כשתסיים שמה אז תחזור למנהרות, ממי למדנו שיהושע בין-נון.

היו חמישה מלכים מה- 31 שהתחבאו במערות, והיה לו גם מודיעין יהושע בין-נון, ואמרו שיש חמישה מלכים במערות ב- 5 מערות, מה עשה יהושע בין-נון אה... תפסתי אותם? לא! אמר אנחנו צריכים להתקדם להיות בתנועה כל הזמן בתנועה, לסגור את המערות עם סלעים! שהו! כשנחזור אח"כ נטפל בהם, בינתיים או שימותו מרעב אם אין להם מספיק שמה מה לאכול, ומה בוער לי איתם הם נכנסו לביפנים-שלום תשאיר מאותם בפנים סגור, ואח"כ תטפל בשאר ותחזור. מה הבעיה מנהרות בוער לך? למה בוער? למה שתהיה מתווך ברווזים? תיכנס תפוס את הראשים! תפשתה את הראשים-נגמר הסיפור, הכנסת בהלה בכל החמאסניקים אף אחד כבר לא ככה היתה להם תקשורת כל שהיא ככה פתאום אין תקשורת אין כלום, אף אחד לא יודע, אומרים אין הוראות אין כלום, זה אומר זה עצמאי לא עצמאי-הכול כריט, בסוף היה לך אנשים מכאן ומכאן אז מה בוער? עכשיו תנקה את המנהרות יומם ולילה כמה שאתה צריך ושום דבר לא יקרה, אבל אם לא הורדת את הראש של הנחש-הנחש יהיה יותר ארסי, כי הוא פצוע, הוא מוכה, הוא הושפל, והוא לא יסלח על זה הוא שונה גם בלי זה גם בלי שהכיתה אותו הוא ככה, אז עכשיו אתה חושב שהוא יהיה ילד טוב ירושלים? הוא לא יהיה ילד טוב ירושלים, הוא ירצה להסיג את הכל ואם לא בנגלה הזאת אז בעוד נגלה ואם לא בעוד נגלה, ו- אף אחד לא מבטיח שבפעם הבאה זה כבר לא יהיה עם הצפון עם החיזבאללה ביחיד, בינתיים החיזבאללה למד את הלקונות והליקויים ואיך העורף עומד ואם יש להם כח ואם הם רוצים ליסוג, ואם זה שפנייהו או ביבי נתניהו, בודקים כמה יש לו אורך רוח? כמה רוצה הבצא? כמה רוצים החיילים? עכשיו יושבים ומנתחים את הכול וכמובן הם לא הכינו את עצמם ב- 180 אלף ומאות מנהרות בצפון סתם.

ואני מציע לאנשי הצפון המצב של אלה בדרום יותר קל משלכם, הרבה יותר קל, כי נסראללה הבטיח ואני נוטה להאמין לו: שהוא יצניח חיילים והוא הולך לכבוד את הגליל, אתם יודעים מה זה אנדרלמוסיה אם הם מגיעים עכשיו כמה אלפים וצונחים להם לתוך הבתים? אתם יודעים מה קורה שמה? לך עכשיו תפזר בתוך השטח שלך טנקים ו... מה תעשה? אתה תעבור בית בית? מספיק אם תופסים כמה בני ערובה ח"ו בכמה בתים מה תעשה? אז זה לא פשוט, אני יש לי כמה הצעות, אבל לא שואלים אותי ואני לא רוצה רעיונות לצד השני, אז לכן אני משאיר את זה ככה בינתיים.

בכל אופן אם היו לומדים תורה ותהי חוכמתכם ובנתכם-אוה קצת תחבולה זה היהודי קצת תחבולה, קצת תחבולה, אני שמח רק שהרעיון שאני נתתי עם העשן במנהרות עבד, וככה הוציאו הרכה הרבה כמו עכברים הם ברכו וטז טז טז עשו בהם מטבח, אוי ואווי אם היו נכנסים עם הרובוטים שהכינו אותם מיליונים בנו רובוטים שום רובוט כריט לא נכנס ולא שום דבר, עד שהוא ילך ועד שהוא יזוז כאילו הולכים בשלוה כאילו יש זמן, עשן אתה מכניס לבפנים עשן הולך לכל מקום מתפזר חייב לצאת, אם לא ברח דרך הפיר שיש לו אז הוא מת מהעשן, זה הכל פשוט וקל בלי הרבה כסף, כמה פצצות עשן קטנות או רימוני עשן שלום על ישראל.

אז זה אומנם פסגת השלימות שקיבלו במעמד הר סיני, מה פסגת השלימות שקיבלו במעמד הר סיני? זה עבוד מיראה, נתהוו מצווים ועושים, מחויבים מעצם, מבחינת: "ואנה מפניך אברח", שאין אפשרות להתפטר אלא "ואתם דבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", כי עצמיות חייכם זהו הסוד הגדול של עניין מצווה ועושה, ולכן "גדול העושה המצווה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" זה שכינו ע"י כפיית ההר כגיגית, "עבוד מיראה"! מאהבה זה מצוין אבל בלי יראה-אין מה שישמור עליך.

זאת היתה התביעה על אומות העולם, כי אינכם מציאות של עניין שיחול עליכם עניין של מצווים, מה הראייה? שבע מצוות בלבד קיבלתם והיכן קיימתם? אבל המצווה הוא מקיים בכל המצבים בין אם קל ואם קשה.

יבוא נמרוד ויעיד באברהם, איך אברהם מסר את נפשו וניכנס לכבשן האש ולא וויתר על תג אחד מהתורה והמצוות, שידוע שקיים את כל התורה והמצוות, עמד בכל הקשיים והפיל את עצמו לכבשן האש ולא עבד עבודה זרה. יבוא לבן ויעיד על יעקב שלא נחשד על הגזל למרות שהונה אותו עשרת מונים. תבוא את פותיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על הבירה. יבוא נבוכדנצר ויעיד על חנניה מיכאל ועזריה שלא השתחוו לצלם.

כולם עובדות של קיום בכל המצבים אפילו בקשיים היותר גדולים. עובדות כאלה מעידות ודאי-שהמקיימים הם: מצווים, מחויבים בכל דבר אוין שום מעקב נגדם, לא אש ולא גשם ולא ברד ולא שום דבר. או יהודי או צלוב. אין מצב ביניים. ואיך זה באמת המציאות או יהודי או צלוב? אין זה כי לישראל אין מצב אחר, אם לא יהודי אין להם מצב אחר, זה העניין של מצווה שהוא עומד נגד כל הקשיים וניסיונות.

זה שאמר להם הקב"ה אח"כ, מצווה קלה, אתם יודעים מה? אומות העולם בואו בואו מצווה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, וכשהקב"ה הקדיר עליהם חמה-מיד כל אחד בעט בסוכתו, הלו זה עדות הכי ברורה שבעצם ההבדל שבין ישראל לעמים! כי ישראל הינם חפצה של מצווים ומחויבים! ומצווים לא בועטים! יש דין של מצטער פטור מן הסוכה, אז יהודי כשמתחיל לרדת גשם הוא מצטער מהגשם, והוא גם מצטער שהוא צריך לעזוב את הסוכה! הוא לא בועט בסוכה! הוא אומר רגע אולי יפסיק הגשם חכו חכו אולי יפסיק הגשם ונוכל להיכנס, אבל הגוי רק הצטער טיפה-ישר הוא בועט בסוכה! כי הוא מרגיש מצווה ומחויב!. מי שמצווה ומחויב הוא לא בועט. אבל אתם אומות העולם אינכם מוכנים כלל לזו המציאות של מצווים ומחויבים, ועל כן תיכף אתם בועטים בפני כל קושי וניסיון, ועל כן מה יתן אם אני יצווה אתכם? לכן עמד ויתר גויים, התיר אותם מן הציווי שלהם.

היוצא מדברינו: כי כל סוד קבלת התורה כל השלימות זה העיקר שנעשינו מחויבים, יש בזה הרבה בחינות: במידות בכמות של ההתחיבות של כל אחד ואחד, והסימנים בכולם הוא: עד כמה שאדם עומד בקשיים, עד כמה? אם אדם מרגיש שהוא מחויב הוא יכול לטפס על הגג עם גבס. ועוד דבר אחד: המחויב בדבר לא מבקש טיבותא לנפשה כי הרי הוא לא מחויב, הוא לא מבקש טובות מה שהוא מחויב הוא לא מחויב, מה הוא צריך לבקש טובה על זה? זה העניין שאמרו חכמים ז"ל: שלחו מתם, איזה הוא בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.

מי זה בן העולם הבא? אחד שהוא ענו- זה אחד שלא מחזיק מעצמו, ושפל ברך- כנוע מאוד, והולך שפוך בכניסתו וביציאתו, וגורס בתורה תמיד תמיד תמיד, ועם כל זה לא מחזיק טובה לעצמו. זה בן העולם הבא. זה בן העולם הבא הוא מחויב ולא עושה טובות, והוא לא מרגיש שמגיע לו טובה על משהו.

עכשיו אבל אנחנו צריכים להחזיק טובה, אנחנו צריכים להחזיק טובה למי? לשיעור מוסר הזה ולכול מוסר שלומדים, צריך להחזיק טובה למוסר, למה? כי אי אפשר להיות חייב ומוכרח בלי מוסר!, אם בן אדם לא ילמד מוסר שום דבר יכריחו ולא יחייבו, רק המוסר מעמיד את האדם על אמיתת העניינים. אין דרך אחרת, יסוד המוסר זה לעבוד על האדם שיהיה חייב בדברים, תכף עם ראשית המוסר אדם נעשה מחויב, תכף הוא מפסיק להסתכל על מעשיו כאילו הוא צדיק וחסיד וכ"ו וכ"ו כאילו עושה טובות, בכל דבר מה שהוא מוצא דינים וחיובים, אשריו למי שזוכה להגיע למדרגת חייב שבזה תלוי הכל, ויותר מזה אין. זה נקרא עבדות כמו עבד שהוא חייב כל האדם צריך.

אז בקצרה צריך להגיע להכרה שאנחנו מצווים מוכרחים ועושים. מי שמחויב פורע, כל מי שחייב פורע ועובד וזה כל האדם. אז תתבוננו בנקודה הזאת ותבינו שבזה מעלת האדם היהודי ואם הנפש הישראלית לא מבינה את זאת-היא לא יורדת דרגה של גוי-היא מתבטלת לכאורה לגמרי. יותר גרוע מגוי.

לכן כתוב: "ושמרתן ועשיתם כי חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.