מי הלביא ומי האריה? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ואתכם לקח אדוני ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה

אמרו חכמים זיכרונם לברכה

עשרה דברים קשים נבראו בעולם

הר קשה

ברזל מחתכו

ברזל קשה,

אש מפעפעו.

ברזל קשה, הרי אין ספק בזה.

ברזל, הרי ודאי אי אפשר לך לא לחותכו ולא לשוברו ולא לנטוטו.

ואף על פי כן, הרי אש מפעפעו די קל.

ואתה מבין זה בתכלית הפשטות.

והוא כי לנגד אש

הנה זה הברזל הכי קשה, מתנתח כנתח השעווה.

וכן הם הטבעים של הדברים.

ככה ממש צריכים להבין סוד הטבע והלמעלה מן הטבע.

כי האם כל חוזק הטבע באין תיאור?

אבל בבואו נגד הלמעלה מן הטבע,

למעלה מן הטבע זה סוד התורה והמצוות,

הנה כל הטבע נמס כאפס וכאין.

האומנם?

כי הטבע קשה מאוד.

אפילו יותר מברזן.

ואלה שמונחים תחת הטבע,

ודאי

כי לא ינטו ולא יזיזו את הטבע בשום אופן.

וזהו סוד אומות העולם

אשר עליהן נאמר,

אשר חלק ה' אלוהים אותם

לכל העמים.

תחת כל השמיים.

סוד האומות

הוא טבעים ומזלות.

ונבין את זה בבחינת אקלים.

אנשים בריאים לא חשים ולא מרגישים איכשהו בחייו

קשורים לכל החוץ ממנו,

לכל שמקיפו,

ונדמה להם כי הם

עצמיים.

במזג האוויר והאקלים דומים להם רק כדבר צדדי שמכלכל אותם.

אבל לא כן אנשים חולים.

הם כבר חשים די היטב

איך שכל חייהם הם יונקים מהאוויר והאקלים.

שינוי כלשהו באוויר עושה בהם מהפכה שלמה.

כשאנו רואים איך שהאוויר פועל כל כך על האדם,

הרי מן ההכרח כבר לומר כי אקלים אשר סביב האדם הוא ממש עצם מעצמיו.

כי דבר אשר חוץ מהאדם לא אפשר לעשות עליו פעולה כזאת,

אלא ודאי כי האדם חדור כל-כולו מהראש עד סוף הציפורניים, אם זה האקלים.

והוא קיומו והוא חייב.

ככה הוא הסוד של העניין אשר חלק אדוני אלוהיך אותם לכל העמים,

תחת כל השמיים.

זה בבחינת אקלים.

הטבע הוא האקלים של האומות.

ממנו קיומם,

ממנו כל חייהם,

טבע מסבבם, מקיפם, כל-כולם.

מהציפורניים עד כל הדעות שלהם.

החוכמות הכי רמות שלהם זה הכל בטבע.

ואפילו הרוחניות שלהם הכל נמצא תחת האקלים של טבע.

זה אומות העולם.

כלל ישראל, נאמר עליהם, ואתכם לקח אדוני.

זה גם כן מבחינה של אקלים,

אבל האקלים של כלל ישראל הוא למעלה מן הטבע.

למעלה מן הטבע זה עצם קיומם של ישראל.

גם הפחות שבישראל הוא כבר למעלה מן הטבע.

שהרי בגמרא אמרו בעבודה זרה עין.

אמרי גויים,

יהודאי לא מנטרא שבתא.

יהודים לא שומרים שבת, תעזוב אותך מהשטויות,

יהודים לא שומרים שבת.

דאי מנטרא שבתא, כמה כיסא כא משטח חי בשוקא?

אם היו שומרים שבת, אתה יודע כמה ארנקים היינו מוצאים ברחוב?

כי אם לא היו נוגעים בהם,

אם הם שומרים שבת.

אז איך אנחנו לא מוצאים ארנקים בשבת ברחוב?

סימן שהם הרימו אותם.

הם לא שומרים שבת, לא יכול להיות שהם שומרים שבת.

ככה אומרים הגויים.

אין אפשרות שימצא ישראל כיס מלא מעות ברשות הרבים ולא ייקח.

אין דבר כזה.

אצל ישראל הרי זה דבר פשוט, באמת.

איש ישראל, גם אם ימצא מלוא ביתו כסף וזהב,

אם יתערב בזה איזשהו איסור,

הרי זה לא יזיז אותו ממעמדו כלל וכלל.

ותמיד לומדים את זה כביקורת על אומות העולם.

אבל לפי דברינו זה בכלל לא ביקורת על האומות,

אלא זה ביאור וחילוק משתי מציאויות.

יש מציאות, אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים.

יש מציאות, ואתכם לקח אדוני.

אומות העולם, אשר שוט חלקם הוא הטבע,

והאקלים שלהם הוא הטבע.

הנה בעיניהם זה ממש בלתי אפשרי להיות שישראל שומרים שבת.

בטבע זה מעל המציאות.

באומות אין כל מציאות לשבור איזה רצון כלשהו,

וקל וחומר ניסיון כזה,

כי לשבור רצון זה עניין של למעלה מן הטבע,

אשר אין זה חלקם של האומות.

ומה שבישראל שוברים רצונות,

מה שבישראל לא מזיז אותם כלל, אפילו ניסיון גדול שכזה,

זה בגלל שיש להם מציאות שונה,

ואתכם לקח אדוני.

כי האקלים שלהם הוא למעלה מן הטבע,

והטבע לא יבוא בגבולם.

מה דודך מדוד שככה השבעתנו?

רש״י אומר, כך שואלים אומות העולם את ישראל.

תגידו,

מה אלוהיכם מכל האלוהים שככה אתם נשרפים ונצלבים עליו?

התשובה, דודי צח ואדום.

כל התשובה שם מדברת באריכות

ומבערת את ההנהגה של הקדוש ברוך הוא עם ישראל,

שההנהגה היא למעלה מן הטבע.

ובפרק השביעי מדבר ומבערת סודה למעלה מן הטבע אצל כלל ישראל.

שובי, שובי, השולמית

זה הסוד של כנסת ישראל שכולה למעלה מן הטבע.

השולמית

זו השלמה באמונתה ואינה שרה מאחורי המקום.

מה תחזו בשולמית כמחולת המחנה?

רש״י אומר,

עם ישראל שוערים אומות העולם. תגידו, מה גדולה אתם יכולים לפסוק לי שתהיה שווה לגדולתי?

אפילו לגדולת דגלי מחולות מחנות המדבר.

אתם יכולים לתת לי גדולה יותר מזה שאנחנו דגולים בדגלים כמו מלאכי השרת?

סוד הדגלים הוא כעין מלאכי השרת.

סוד למעלה מן הטבע.

סוגה בשושנים.

רש״י אומר,

מה זה סוגה בשושנים?

גדורה ומסויגת בגדר של שושנים.

די לה בגדר קל.

מה זה שושנים?

קצת קוצים יש שם,

וזה גדר קל.

ואין אחד מהם פורץ בו להיכנס.

מספיק.

מה הראיה?

חתן נכנס לחופה.

ליבו מגעגע לחופה.

ולחיבת חיתונם.

בא להזדקק לה.

אמרה לו,

תיפדם כחרדל ראיתי.

הופך פניו לצד אחר.

ולא נשכו נחש.

ולא עקרב עוקצו.

נו,

סוגה בשושנים.

גדר קטנה מספיקה בשביל לא לעבור.

מילה אחת.

תיפדם כחרדל ראיתי, נגמר הסיפור. איפה גוי יכול לעצור את עצמו?

הרי שהוא עובר בדרך.

ראה בכורות בראש התאנים.

פשט ידו ליטול.

אומרים לו, של בעלים הם.

גם הוא מושך ידו מפני הגזל.

הרי סוגה בשושנים.

נו, איך מבינים דבר כזה?

הלוא הרצונות שלו בתוקפם הכי חזק.

ליבו מגעגע.

מאין הגבורה הזאת שהוא הופך פניו לצד אחר

וחסל.

כאילו לא היה כאן כל דבר.

אין תאווה, אין כלום, הכל נעלם. איך?

הרי הוא עובר בדרך.

עייף, יגע, משתוקק להשביע נפשו במשהו. הוא רואה בכורות בראש התאנים.

הרבה מאוד.

כבר פשט ידו ליטול.

עוד רגע כבר אוכל ככל אהבת נפשו.

וכרגע אומרים לו, חדל

של בעלים הם,

בלי כל העיכובים, סליחה,

תכף, מושך ידו מפני הגזע.

זה לא גבורות?

זה לא גבורות?

ומאין הגבורה הזאת?

אלא זהו הסוד של כלל ישראל.

כל מציאותם היא למעלה מן הטבע.

אם כן, מה הפלא על אשר טבעים לא עוקצם?

האקלים של הכלל ישראל אינו סובל,

אלא מדחה לחוץ כל מיני טבעים.

זאת אומרת, ישראל יכולים להתגבר על טבעם.

ושם על הפסוק שכתוב, שכולם מתאימות

ושכולה אין בהם,

פירש רש״י,

לשון תמימות

ושכולה שום שכול ומום אין בהם.

ועל מי נאמר קילוס זה ושבח זה?

על שניים עשר אלף איש

שצבעו על מדיין

ומניין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר ולא נפקד ממנו איש.

ואפילו על הרהור הלב הביאו כפרתן.

ואף על הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב,

ויקחו את כל השלל ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה ואל עזר הכהן.

ולא הבריח אחד מהם פרה אחת או חמור אחד.

דהיינו, לא לקחו מאומה מן השלל.

מי שיש לו קצת ידיעה מה מצב אדם בעת מלחמה,

איך כל הטבעים,

המידות והרצונות מתרגזים ומסתערים לאין מעצור.

יהיה טמא ודאי ויתפלא על גיבורים כאלה.

להישאר על מעמדם ללא זיז כל דעו.

תראו מה עושים הסורים

לאלה שהם תופסים אותם.

מה הם גונבים ומה הם עושים לה ומה עושים זה וזה וזה.

מה עושים המצרים בכיכר תחריר

וכן הלאה.

אין להם מעצור.

אז אדם יטמא,

12,000 חיילים לוחמים שנלחמו נגד מאות אלפים וניצחו.

איך אף אחד לא נכשל בעבירה?

איך אף אחד לא גזל מאומה?

וזה שלל שלהם?

ויטמע ויתפלא על הגיבורים האלה

נשארו במעמדם

ללא זיז כל דעו.

בתרגום יונתן בן עוזיאל מבאר איך נהגו בעת לקיחת הקישוטים מבנות מדיין.

נו, כשמורידים קישוטים מבנות מדיין,

השלל,

איך מורידים מעליהם את הקישוטים?

הרי אתה בא ואתה רואה את הבחורה ומה אתה עושה?

אז המדרש מספר לנו שבשעה שהיו נכנסים אצל אישה,

זוגות-זוגות היו נכנסים.

אחד היה מפחם את פניה,

עושה אותה שחורה פחם,

והאחר מפרק את נזמיה,

בשביל שלא יהיה להם פיתוי.

אוקיי, אה,

זאב מרסס אותה,

ואחרי זה לוקחים ממנה את הנזמיה.

אמרו לו רבנו משה,

אפשר

שלא הזיע יצר הרע קבעה?

על אותה הזיעה של היצר הרע, אנו אומרים להביא קורבן.

באותה שעה התחיל משה משבחן,

כפה לך רימון רקתך,

רקנין שבכם,

רצופים מצוות ומעשים טובים כרימון הזה.

אין ביאור ואין פתרון לפלאים האלה.

זה רק מסוד של למעלה מן הטבע.

כל מציאותם, כל-כולם מציאות של למעלה מן הטבע.

אלא שיש אולי איזו זיעה כמעט שעוברת לרגע,

באשר בנקל מתנערים ממנה.

ודי כבר לזה גדר קל, סוגה בשושנים,

עד שחכמים זיכרונם ומלאכה אמרו,

וירח את ריח בגדיו,

אל תקרה בגדיו, אלא בוגדיו.

כאן אין מדברים על סתם רקנין מן המצוות,

כאן מדברים על בוגדים ממש,

וגם על כמותם נאמר, וירח את ריח בגדיו,

כריח השדה,

כחקל תפוחין, כשדה של תפוחין.

גם הבוגדים הם בסוד של למעלה מן הטבע,

וגם בוגדים מפליאים לעשות.

הנה אתם היושבים כאן,

עליכם נאמר הפסוק,

הנעם כלביא יקום וכארי יתנשא.

רש״י אומר, כשהם עומדים משינתם שחרית,

להתפלל בנץ,

הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף המצוות. יש פה כאלה שלא ישנו בכלל אחרי צום תשעה באב,

ובאו ישר לעבוד עד עכשיו,

והם ממשיכים מיד אחרי שיעור.

ברוך השם, בית הכנסת שלושה חודשים עוד לא הפסיק, 24 שעות.

אז לכן אומר,

זהו הסוד של כלל ישראל,

שמיד הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות, ללבוש ציצית,

לקרוא שמע, להניח תפילין.

הוא סוד הכלל ישראל שהם נמשלים כלביא וכארי.

ומעתה, כשרואים לביא או ארי שוכב

ואינו יכול לעמוד,

זה ודאי מהפליאות היותר גדולות.

ארייה לא יכול לעמוד, ארי לא יכול לעמוד.

אם אנחנו נמשלים לארייה, אז איך אתה ישן?

זה לא ארייה, זה חרטה, חתול.

אריות קמים ישר בבוקר.

זאת אומרת, הרעם כלביא יקום,

וכארי יתנסע.

אין זה אלא שבמכוון הוא לא רוצה לקום.

כאילו לזאת, מי יעכב אותו?

מי יעמוד נגדו? הרי הוא ארייה.

ולהפך,

חיזוק באדם,

עמידת אדם שחרית ללבוש טלית,

הנה לפנינו לביא או ארי.

אין לנו השגה ותיאור בגדלותו של דבר.

בתורה מתפלאת עליו וכותבת פסוק שהוא למעלה מן הטבע היהודי.

יהודי הוא מלמעלה מן הטבע.

העם הזה זה עם של לוויים ואריות.

זה כוחות אדירים.

נו,

איפה קיבלנו שבח כזה?

יוצא לנו מכל דברינו כי כל סוד אמונתנו,

כל הסוד של כלל ישראל הוא סוד של למעלה מן הטבע.

יחיד העם הזה ואין זולתו,

ואין כל מעכב לו,

בכל נפשך

הוא הולך עם הקדוש ברוך הוא.

ומעתה מי שאין לו חלק בסוד הזה,

אם נגד טבעים, נגד קשיים, אינו יכול להלוך,

הרי חלילה אין לו כל שייכות עם כלל ישראל,

ואין לו חלילה חלק באלוהי ישראל.

הציבור של המתנדבים שלנו בבית הכנסת זה ודאי לוויים ואריות,

ואני חושב שהלוי והאריה צריכים לבוא ללמוד פה איך לעבוד.

כי הם אוכלים ארוחה אחת ונחים שלושה ימים.

פה בקושי אוכלים ועובדים שלושה ימים.

אז יש למלכי הג'ונגל מה ללמוד פה.

רבי חנניהו בן-אנשי אומר.

אז עושה הקודש ואחוז הקודש ישראל.