"סוגה בשושנים"

רש"י אומר: "מה זה סוגה בשושנים? גדורה ומסויגת בגדר של שושנים, די לה בגדר קל, מה זה שושנים? קצת קוצים יש שמה וזה גדר קל ואין אחד מהם פורץ בו להיכנס, מספיק, מה הראיה?

חתן ניכנס לחופה, לבו מתגעגע לחופה ולחיבת חיתוניו, בא להיזקק לה

אמרה לו: "טיפת דם כחרדל ראיתי!",

הופך פניו לצד אחר, ולא נשכו נחש, ולא עקרב עוקצו, נו, "סוגה בשושנים!".

גדר קטנה מספיקה בשביל לא לעבור. מילה אחת: "טיפת דם כחרדל ראיתי!" נגמר הסיפור, איפה גוי יכול לעצור את עצמו.

הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראש התאנים, פשט ידו ליטול

אומרים לו: "של בעלים הם!" גם הוא מושך ידו מפני הגזל, הרי "סוגה בשושנים".

נו איך מבינים דבר כזה? הלוא הרצונות שלו בתוקפם הכי חזק! לבו מגעגע, מאין הגבורה הזאת! שהוא הופך פניו לצד אחר-וחסל. כאילו לא היה כאן כל דבר: אין תאווה אין כלום הכל נעלם איך?!

הרי הוא עובר בדרך: עייף יגע משתוקק להשביע נפשו במשהו, הוא רואה בכורות בראש בתאנים הרבה מאוד כבר פשט ידו ליטול עוד מעט יכול אוכל כאוות נפשו

וכרגע אומרים לו: "חדל! של בעלים הם",

בלי כל עיכובים! "סליחה", מושך ידו מפני הגזל,

זה לא גבורות? זה לא גבורות? מאין הגבורה הזאת?

אלא הוא הסוד של כלל ישראל. כל מציאותם היא למעלה מן הטבע, על כן מה הפלא על אשר טבעים לא עוקצם, האקלים של כלל ישראל אינו סובל, אלא מדחה לחוץ כל מיני טבעים,

זאת אומרת ישראל יכולים להתגבר על טבעם. ועל הפסוק שכתוב: "שכולם מתאימות ושכולה אין בהם",

פירש רש"י: "לשון תמימות, ושכולה - שום שכול ומום אין בהם,

ועל מי נאמר קילוס זה ושבח זה?

על 12 אלף איש שצבאו על מדיין,

ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות?

שנאמר: "ולא נפקד ממנו איש", ואפילו על הרהור הלב הביאו כפרתן,

ואף על הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב: "ויקחו את כל השלל, ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן", ולא הבריח אחד מהם פרה אחת או חמור אחד. דהיינו לא לקחו מאומה מן השלל.

מי שיש לו ידיעה מה מצב אדם בעת מלחמה, איך כל הטבעים המידות והרצונות מתרגזים ומסתערים לאין מעצור, יהיה תמה ויתפלא על גיבורים כאלה, להישאר על מעמדם ללא זיז כל דהו.

תראו מה עושים הסורים לאלה שהם תופסים אותם, מה הם גונבים ומה הם עושים לה, וזה וזה וזה, מה עושים המצרים בכיכר תחריר? וכן הלאה, אין להם מעצור.

אז אדם יתמה 12 אלף חיילים לוחמים שנלחמו נגד מאות אלפים ונצחו, איך אף אחד לא נכשל בעבירה? איך אף אחד לא גזל מאומה? וזה שלל שלהם, ויתמה ויתפלא על הגיבורים האלה, נשארו במעמדם ללא זיז כל דהו.

ותרגום יהונתן בן עוזיאל מבאר: איך נהגו בזמן לקיחת הקישוטין מבנות מדיין? נו, כשמורידים קישוטים מבנות מדיין, השלל, איך מורידים מעליהם את הקישוטין? הרי אתה בא ואתה רואה את הבחורה מה אתה עושה?

אז המדרש מספר לנו: שבשעה שהיו נכנסים אצל אישה זוגות זוגות היו נכנסים, אחד היה מפחם את פניה עושה אותה שחורה פחם, והאחר מפרק את מנזמיה, בשביל שלא יהיה להם פיתוי, לוקח זה ומרסס אותה ואחרי זה לוקחים ממנה את הנזמים.

אמרו לו רבינו משה: "אפשר שלא הזיע יצר הרע קמעה? על אותה זיעה של היצר-הרע אנו אומרים להביא קורבן",

באותה שעה התחיל משה משבחן: "כפלח הרמון רקתך" ריקנין שבכם רצופים מצוות ומעשים טובים כרימון הזה!.

אין ביאור ואין פתרון לפלאים האלה, זה רק מסוד של למעלה מן הטבע, כל מציאותם כל מציאות של למעלה מן הטבע, אלא שיש איזו זיעה קמעה שעוברת לרגע! ואשר בנקל מתנערים ממנה, ודאי כבר לזה גדר קל "סוגה בשושנים",

עד שחכמים זכרונם לברכה אמרו: "וירח את ריח בגדיו אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו", כאן אין מדברים על סתם ריקנין מן המצוות, כאן מדברים על בוגדים ממש, וגם על כמותם נאמר: "וירח את ריח בגדיו כריח השדה" כחקל תפוחים, כשדה של תפוחים, גם הבוגדים הם בסוד של למעלה מן הטבע, וגם בוגדים מפליאים לעשות.

הנה אתם היושבים כאן עליכם נאמר הפסוק: "הן עם כארי יקום וכארי יתנשא", רש"י אומר: "כשהם עומדים משינתם שחרית, להתפלל בנץ - הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף המצוות",

יש פה כאלה שלא ישנו בכלל אחרי צום תשעה באב ובאו ישר לעבוד עד עכשיו והם ממשיכים מיד אחרי השיעור, אז הוא אומר,

{ברוך השם שלושה חודשים ועוד הפסיק 24 שעות  -זה היה בתקופה שבנו את בית המדרש קהילות פז הראשון בעולם}.

אז הוא אומר: "שמיד הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות, ללבוש ציצית לקרוא שמע להניח תפילין", הוא הכלל ישראל שהם נמשלים כלביא וכארי ומעתה כשרואים ארי או לביא שוכב ואינו יכול לעמוד  - זה ודאי מהפליאות היותר גדולות, אריה לא יכול לעמוד? לביא לא יכול לעמוד? אם אנחנו נמשלים לאריה - אז איך אתה ישן? זה לא אריה זה חרטה חתול, אריות קמים ישר בבקר, זאת אומרת "עם כלביא יקום וכארי יתנשא", אין זה אלא במכוון הוא לא רוצה לקום! כי לולא זאת מי יעכב אותו ומי יעמוד נגדו? הרי הוא אריה!,

ולהפך: חיזוק באדם, במידת אדם שחרית ללבוש תלית, הנה לפנינו לביא או ארי, אין לנו השגה בתיאור וגדלותו של דבר, והתורה מתפלאת עליו וכותבת פסוק שהוא למעלה מן הטבע היהודי, יהודי הוא למעלה מן הטבע, בעם הזה הוא עם לביאים ואריות! זה כוחות אדירים.

נו, איפה קבלנו שבח כזה?

ויוצא לנו מכל דברינו: כי כל סוד אמונתנו כל הסוד של כלל ישראל הוא סוד של למעלה מן הטבע, יחיד העם הזה ואין זולתו, ואין כל מעכב לו "ובכל נפשך", הוא הולך עם הקב"ה, ומעתה מי שאין לו חלק בסוד הזה עם נגד טבעים נגד קשיים אינו יכול להלוך הרח חלילה אין לו שום שייכות לכלל ישראל ואין חלילה חלק באלוקי ישראל.

הציבור של המתנדבים שלנו בבית הכנסת זה ודאי לביאים ואריות, ואני חושב שהלביא והאריה צריכים לבוא ללמוד פה איך לעבוד, כי הם אוכלים ארוחה אחת ונחים שלושה ימים, פה בקושי אוכלים ועובדים שלושה ימים, אז יש למלכי הג'ונגל מה ללמוד כאן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".