"ויאמר חרבונא אחד מהסריסים לפני המלך".

במדרש אסתר רבא יט אמרו : והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן.

לפני כשעה עשינו פה ברית וקראו לבן מיכאל. והיה פה גם אליהו הנביא. ועכשיו נראה איזה שיתוף פעולה היה בין מיכאל לבין אליהן הנביא.

אז במדרש אמרו: "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן. מה עשה מיכאל המלאך? התחיל מקצץ את הנטיעות לפניו והוסיף חמה על חמתו. לא מספיק שהוא היה רגוז על המן ויצא להרגע בגינת הביתן, בא מיכאל המלאך והוסיף חמה על חמתו בקצצו את הנטיעות. שב אל משתה היין, חזר מגינת הביתן, נכנס פנימה, והמן עמד לבקש על נפשו. מה עשה מיכאל? דחפו על אסתר והייתה מצעקת: "אדוני המלך הרי הוא כובשני לפני. ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית ושמע המן הדבר הזה ונפלו פניו". מה עשה אליהו זכור לטוב? פתאום נכנס לתמונה אליהו הנביא. נדמה לחרבונא ואמר לו, נדמה לחרבונא, אליהו הוא מלאך והוא נדמה לחרבונא ואמר לו :"אדוני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה. ויאמר המלך תלוהו עליו". דאמר רבי פנחס: צריך לומר "חרבונא זכור לטוב".

עכשיו יש להבין: כיוון שמיכאל שר ישראל בא וקיצץ את הנטיעות ודחף את המן, מדוע הוא לא השלים את מעשהו ונדמה גם הוא לחרבונא? ואם תגיד שהוא לא נדמה לאדם, כבר מצינו שנדמה לאדם שבא לבשר את שרה. חייבים לומר שמקום הניחו לאליהו הנביא זכור הטוב ליטול חלק בתשועת ישראל ביד מרדכי ואסתר כי הם ממשיכי דרכו ותשועתם היא ניצחון שיטתו. יש שיטה לאליהו הנביא. מפה יש להבין: אליהו יבשר את הגאולה והוא יבוא עם המשיח, כי הם הולכים באותו שיטה. גם פה מרדכי ואסתר הלכו באותה שיטה, לכן נתנו לו לבוא ליטול חלק בתשועת ישראל ביד מרדכי ואסתר, כיוון שהם ממשיכי דרכו והתשועה שלהם זה הנצחון של שיטתו.

ועכשיו נתחיל להסביר את הדברים כדי לראותם ניחוחה:

שנינו במגילה יב: שאלו תלמידו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: "אמרו אתם". הם שואלים והוא אומר להם אמרו אתם. אמרו לו: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". הוא הבין שהם יודעים משהו ומסתפקים, אמר להם תגידו אתם והם אמרו. מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

אז הוא עונה להם: "אם כן, שבשושן יהרגו ושבכל העולם כולו אל יהרגו". ב-127 מדינות למה שימותו היהודים? אלה שהשתתפו בסעודה ונהנו בסעודה, הם שתהיה עליהם הגזרה והם יהרגו. אמרו לו: "אם כן, אמור אתה". זאת אומרת, אם הטעם שלנו לא נכון, תגיד אתה. אמר להם: "מפני שהשתחוו לצלם .בימי נובכדנצר. אז לכן נתחייבו כולם כליה".

ובאמת במדרש אסתר רבה אמר אליהו הנביא זכור לטוב, שנגזרה עליהם כליה על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש. אליהו הנביא אומר שגם כן בגלל שנהנו מהסעודה נגזרה כליה.

ותשמעו דבר מדהים:

רבי שמעון בר יוחאי עצמו אמר בשיר השירים רבה במדרש: "שלא נתחייבו, אלא שאכלו מתבשיל הגוים". אתם שומעים? הם אכלו מתבשיל הגוים. ושאלו אותו: לא אכלו אלא אנשי שושן. שמה שאלו אותו בדיוק הפוך ממה שטען פה. ענה להם כל ישראל ערבים אלו באלו.

רבי יונתן אייבשיץ אמר: שלא מספיק שאכלו נבלות וטרפות בסעודה של אחשוורוש אלא גם שנהנו. זאת אומרת שנגרה עליהם כליה. גם נבלות וטרפות וגם להנות. אבל אנחנו יודעים שהסעודה הייתה כרצון איש ואיש והכל. תכף נעמוד על זה. להסביר כל זה נאמר שבודאי לא מגיע כליה על תבשיל נוכרי. מי שאוכל תבשיל נוכרי, אז הוא עושה עבירה, אבל הוא לא חייב על זה כליה וכליון של עם שלם.

מה עוד, שמשמעות הגמרא במגילה יב שהאוכל היה כשר. כמוש דרשו כרצון איש ואיש, זה מרדכי והמן. אלא שהמן הציע משתה זה כדי להחטיא את ישראל בשכרותם. הוא יודע, הם יבואו יגידו "יש בד"צ", בטח יש בד"צ! ומה אחרי הבד"צ? יש קוניאק, יש יין, יש בירות, יש זה, ואח"כ מעניין אותך אם יש הכשר או אין הכשר? אתה אוכל עם הגוי ביחד! ומרדכי הזהיר אותם לא להשתתף במקום כזה והם לא שמעו לקולו. לכן אני אומר לכם לא ללכת לחתונות פסולות וזמרים פסולים ואוכל לא כשר ועוד מרעין בישין. אבל לא שומעים לקולו. לא שמעו לו ונתחייבו כליה.

אבל יותר מזה, בתוספות בעבודה זרה ג' אמרו: אומר רבנו תם שצלם נובכדנצר לאו מעבודת כוכבים הוא, אלא אנדרטה עשויה לכבודו של מלך. אז מי שהשתחווה לזה, הוא לא השתחווה בפני עבודה זרה. זה היה רק צלם לכבודו של המלך. ובזה מבואר מדוע אמרו יבוא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים ויבוא נובכדנצר  ויעיד בחנניה, משאל ועזריה שלא השתחוו לצלם. מה החילוק? שומעים ברור.

יבוא נמרוד, מה הוא יעיד? שאברהם לא עבד עבודת כוכבים, כי זה היה עבודת כוכבים. אבל נובכדנצר יבוא ויעיד בחנניה, משאל ועזריה שהם לא השתחוו לצלם. הצלם לא היה עבודת כוכבים. הוא היה רק לכבודו. אז רואים מפה שגם דייקו חכמים לומר שזה לא היה עבודת כוכבים אצל חנניה, משאל ועזריה.

וגם מתיישב מה שאמרו בכתובות לג, כתוב שם: אלמלא נגדו לחנניה, משאל ועזריה, היו משתחווים לצלם. אם היו מייסרים ביסורים את חנניה, משאל ועזריה, הם כן היו משתחווים לצלם. ואילו היה עבודת כוכבים ממש, חס ושלום! כי מדאגת שום יסורים שבעולם לא היו משתחווים לצלם.

אז אומרים פה שאם היו צריכים להתייסר, הם היו משתחווים לצלם. איך אפשר להשתחוות לצלם אם זה עבודה זרה? אז מה אם אתה מקבל יסורים? אם מקבל יסורים אז מותר להשתחוות לצלם בגלל יסורים? מה פתאום! זה עבודה זרה, יהרג ולא יעבור! אז מפה ראיה נוספת שמה? שזה לא היה עבודה זרה.

כמו רבי חנינא בן תרדיון, שמו ספוגים של צמר, שרוי במים על לבו והציתו אש תחתיו ליסרו. נו, אז הוא השתחווה לצלם? הוא לא השתחווה, הוא קיבל את היסורים ומת על קידוש השם. ורבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות פיות, ככה גירדו אותו. אז מה בגלל היסורים הוא השתחווה? לא השתחווה.

אז זאת אומרת במקום שזה עבודה זרה אפילו שיהיו יסורים, חייבם לקבל את הדין. אבל פה כתוב שאם היו מקבלים יסורים היו משתחווים. משמע, שזה לא היה עבודה זרה, אבל לעמוד ביסורים הם לא היו עומדים. למסור את הנפש, לקדש את שמו, להכנס לשריפה, אז זה לוקח דקה, שתי דקות, שלוש דקות, בן אדם גמר את הסיפור. אבל לעמוד ביסורים כל הזמן לייסר ולענות ולענות, הם לא היו יכולים לעמוד. אז הם היו כן משתחווים. אבל זה רק בגלל שזה לא עבודה זרה. כי אם זה היה עבודה זרה, ודאי שהיו מקבלים את כל היסורים.

וזה גם מה ששאלו בפסחים. מה ראו חנניה, משאל ועזריה שמסרו עצמם לתוך כבשן האש? למה צריך למסור את נפשם לכבשן האש? זה לא עבודה זרה. אלא הם למדו קל וחומר מהצפרדעים שנכנסו במצרים לתנורים. זאת אומרת הם היו חייבם הצפרדעים להכנס? מישהו ציוה אותם להכנס? לא. הם מרצונם נכנסו. אז גם הם. למדו מהם קל וחומר. אם הם אין להם שכר ועונש ולא כלום והם קידשו את ה', אנחנו שיש לנו שכר ועונש אנחנו נקדש את ה'. אבל לא בגלל עבודה זרה, שאלמלא כן, היה עליהם להשתחוות לצלם. כיוון שלא היה עבודת כוכבים ממש. אז מכל הראיות האלה אנחנו רואים שזה לא היה עבודה זרה.

ועוד ראיה: אמרו במגילה יב: מפני מה נתחייבו שבאותו דור כליה? מפני שהשתחוו לצלם. ושאלו: וכי משוא פנים יש בדבר? פירש רש"י: ומדוע זכו להינצל בנס? אז תירצו שאמר הקב"ה הם לא עשו אלא לפנים. למראית עין. הם באמת לא השתחוו מתוך כוונה, אלא למראית עין.

אבל אם זה היה עבודה זרה עבודת כוכבים ממש, היה עליהם למסור את נפשם על קידוש ה'. אז מה שייך להגיד שהם עשו לה פנים. מה בעבודה זרה אמיתית אפשר לעשות לה פנים? אי אפשר! אז איך היה משוא פנים פה? בגלל שהם עשו לה פנים וזה לא היה עבודת כוכבים, לכן היו יכולים לעשות.

גם מלשון הפסוק משמע כן. כי הם אמרו נובכדנצר: "לאלוהיך לא נעבוד ולצלם הזהב שהקמת לא נסגור". משמע שיש שני דברים.

עד כאן דברי התוספות. זאת אומרת, ברור שהצלם לא היה עבודה זרה.

אם כן, מה הייתה התביעה על אלה שהשתחוו לאותו צלם? כתבו התוספות: שאף על פי כן היה בו קידוש ה'. ולכן מסרו חנניה, משאל ועזריה עצמם למיתה. זאת אומרת הם רצו, חנניה, משאל ועזריה למסור את הנפש, לקדם שם שמים. למה? שכל העולם ישתחוו אומות העולם ושידעו שישראל לא השתחוו. ואז יהיה קידוש ה'. אפילו שהם ימותו, אבל כל העולם יספר. היחידים שלא השתחוו זה ישראל. לכן הם רצו לקדש את ה'. מעתה הכל מובן.

שימו לב עכשיו, שנינו במנחות מא: בא מלאך והוכיח את רב קטינה שאינו הולך עם בגד בעל רבע כנפות להתחייב בציצית. כידוע לכם שאין חובת גברא לשים ציצית, אלא זה חובת מנה. זה חובה על הכלי, אם יש לך בגד של ארבע כנפות, אז הבגד מתחייב בציציות. אין לך בגד, אתה לא חייב. והרב קטינה הלך בלי בגד שמתחייב עליו בציצית. ובא אליו מלאך והוכיח אותו. אז הוא ענה, שאל אותו, רב קטינה שאל את המלאך: "תגיד לי, האם עונשים אתם על אי קיום מצות עשה? אם לא מקיימים עשה, מענישים על זה? היינו, אפילו אם ביטל מצות עשה גמורה"? אז הוא אמר לו: "שבעידנא דריתחא, מענישים אפילו על אי קיום מצות עשה".

זאת אומרת, עליו אנחנו יודעים שעונשין, אבל על מצות עשה מה פתאום מענישים. אז הוא אמר לו: נכון, לא מענישים, אבל בשעת ריתחא, בשעה שיש חרון אף, אז תופסים את הבן אדם גם על מצות עשה. לכן אמרתי לכם שיש דינים שאדם יכול להגיד אני פטור או אפילו יגיד אני לא חייב, אבל יזכור שיהי מלחמה, שיהיה איזה בעיה, שיהיה איזה מגפה חלילה, שיש משהו, זה נקרא "עידנא דריתחא", תופסים את כל אלה שיכלו לעשות מצוות ולא עשו. כל שכן אם עשו מה שלא צריך לעשות עם היתרים כאלה וכאלה.

החתם סופר כתב בשבת כה שהדלקת נר לכבוד שבת היא כמצות עשה. היא לא מצות עשה, כידוע, אבל כמצות עשה, ולכן נשים נענשות עליה בשעת לידתן. למה הן נענשות דווקא בשעת לידתן? אם הם לא מקפידות על הדלקת הנר? כי זה שעת סכנה. לידה זה שעת סכנה וזה עידנא דריתחא. ובשעת עידנא דריתחא למדנו שאז פוקדים את האדם להענישו גם על דברים שהם לא חיובים גמורים או חיובים של "עשה" בלבד.

בפני יהושע בשבת נהה פירש כך את דברי הגמרא: שמלכתחילה ביקש הקב"ה לכלות את הרשעים ולהציל את הצדיקים בזמן החורבן. אמרה לפניו מידת הדין :"ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו?". אמר לה הקב"ה: "הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים". אמרה לפניו: "ריבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מחו. מה זה למחות? מצות עשה. היה עליו למחות ולא מחו. והסכים עמה ונספו כולם. והתחיל מהצדיקים.

קשה! קשה אומר הפני יהושע. בתחילה העיד עליהם הקב"ה שהם צדיקם גמורים שידעו את כל התורה מאל"ף ועד ת"ו וקיימו אותה. לבסוף נמצא שאינם כן. אלא שהתוכחה היא מצות עשה ואין מענישים עליה. לא מענישים על "עשה". אבל כיון שזמן החורבן היה עידנא דריתחא, נענשו עליה בהריגה! בהריגה. אתם שומעים מה זה?

ונראה שזה  גם מה שאמרו בבבא קמא על הפסוק: "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה". כתוב: "אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם. ואין מתחלת אלא מן הצדיקים". "כי תצא אש ומצאה קוצים", זה הרשעים.  "ונאלח גדיש או הקמה", זה הצדיקים.

 היינו שאמרו שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה. אין דבר כזה שיש איזה יהודי שהוא לא מחויב בעשה. אבל אין מענישים על כך. על עשה לא מענישים. אבל בזמן שרשעים בעולם, זה נקרא זמן של חרון אף בעולם, ואז נענשים גם הצדיקים על חיובי עשה שבידם. אז אם הוא לא הוכיח תוכחת זה מצות עשה, הוא יתפס בעידנא דריתחא. עד כדי כך שצדיקים גמורים שידעו את כל התורה מאל"ף ועד ת"ו נהרגו ראשונים.

והנה אמרו ביומא פו שעל עון חילול  ה' חייבים מיתה. כי האדם נברא עבור קידוש ה'. ואחרי אשר בעבור זה נבראתי, אומר רבנו יונה ואחרי אשר בעבור זה נבראתי", למה "נבראתי", לקדש את ה' ולא לחח את ה'. ואחרי אשר בעבור זה נבראתי ויהי בי הפך מזה, למה לי חיים. בלי עונש. אם נבראתי לקדש את ה' ואני לא עושה את זה, למה לי חיים, אומר רבנו יונה בשערי תשובה, שער א, אות י.

ואם כן, מאחר שהיה קידוש ה' באי השתחוויה לצלם, מה קרה? מאחר שהיה משום קידוש ה', אם לא היו משתחווים לצם, והם עברו על מצות עשה של קידוש ה', הם עברו, יכלו לקדש ה' ולא קידשו, שזה כנגד עון חילול ה', אז ראוי היה שיענשו במיתה.

אלא שאין מענישים על אי קיום מצות עשה כבר למדנו, אבל אחרי שהם נהנו מהסעודה של אחשוורוש, הגם שהיו זה רק בני שושן, זה עורר כעס במרום והגיע הזמן שנקרא "עידנא דריתחא" ובעידנא דריתחא מענישים גם על אי קיום מצות עשה, אז נפקד עוונם של כולם!

כי אמרנו שבזמן שיש עידנא דריתחא, תופסים גם את כל מי שהיה חייב בעשה ומענישים אותו אפילו בהריגה. אז לכן התחייבו כולם כליה. אבל הואיל והם חטאו לפנים, רק כאילו, כלפי חוץ מהפחד, מהיראה של המלך של יהרוג אותם, אז חטאם היה קל ונמחל ע"י התשובה שהם עשו. זה המזל. 

עכשיו נבין: מדוע כשהם שאלו את שמעון בר יוחאי מפני מה נתחייב ישראל שבאותו דור כליה, אמר להם "אמרו אתם". מה תשובה היא זו? אילו היו יודעים לא היו שואלים. אז הם ענו לו: מפני שהם נהנו מסעודתו של אותו רשע. זאת אומרת, הם שיערו את התשובה הזאת. אלא שהם הבינו שסיפור המגילה מושלם ואם יש בו עונש ותשובה וישועה, אז ודאי שהיה בו גם חטא. והם עיינו ולא מצאו רק את משתה אחשוורוש. ומן הסתם ההקפדה היא על שהשתתפו בסעודה. אבל היה קשה להם. הרי בשושן יהרגו, בשאר המדינות לא יהרגו. אז הוא הודיע להם שבגלל העידנא דריתחא שיצר משתה אחשוורוש נפקד עליהם עוון ההשתחוויה לצלם של נובכדנצר. זה מה שענה להם רבי שמעון!

תדעו לכם זה מתחבר לקודם. מהקודם היה לכם חוב, בגלל שהם עברו על "עשה" של קידוש ה', יכלו לקדש את ה' ולא קידשו, אבל לא היה עידנא דריתחא, אז לא פקדו עליהם את העונש. עכשיו שבא עידנא דריתחא בגלל שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אז התחבר הקודם ובעידנא ריתחא מענישים גם על "עשה" ולכן נגזרה כליה על כולם, כולל על אלה שהם לא בשושן.

עכשיו נעיין מדוע באמת השתחוו אז לצלם, מדוע לא אמרו כל ישראל נובכדנצר בגאון, כמו שאמרו לו חנניה משאל ועזריה, "לאלוהיך אין אנו עובדים ולצלם הזהב לא נשתחווה". הרי הם ידעו שראוי לא להשתחוות לו והם גם ידעו שזה גם קידוש ה' אם הם לא  ישתחוו לו.

התשובה היא: פשוט, פחדו! אומנם ראוי לסרב, אבל המלך יצר צלם בגובה של 60 אמה. זאת אומרת 30 מטר לפחות. וסבר שהשתחוויה לו תבסס את מלכותו. ככה הוא בודק מי איתו, מי לא איתו. כי זה לכבדו, כדברי אברבנאל והמלב"ים. נו, מה יאמר אם עם שלם יחרים את הצלם? כמה הוא יכעס? ואנו יודעים מה הוא עלול לעשות בכעסו, שהרי הוא הרג בחורי ישראל בבקעת דורה וציוה ורמסו אותם לאחר מותם. והוא היה מלך רשע ידוע ומפורסם. וגם בהקמת הפסל היה דעתו להעליל על ישראל כדי להורגם, ככה אומר הפרקי דרבי אליעזר, זו הייתה  תוכנית.

אז כך, בעניין הצלם בימי נובכדנצר וכך בעניין משתה אחשוורוש שהמן כיוון להחטיא את ישראל בשביל שהקב"ה יכעס עליהם ויגזור עליהם כליה.  אז רואים שאף אחד מהגויים לא מתכוון לטובתנו. גם שמזמינים וגם שזה... אתה צריך להבין מה שהבין מרדכי: מרדכי אמר הוא רוצה רק להחטיא אתכם. מרדכי הזהיר אותם שלא ילכו, הם הבינו שלא ראוי ללכת, אבל שהמלך קורא למשתה שמחה שמתבססת מלכותו אחרי שהוא כבש 127 מדינה והם יחרימו את השמחה? כמה יכעס?

הרי כל אחד ניגש הוא אומר "רגע, אם אני לא הולך לחתונה אז יקפידו עליי, יכעסו עליי, יגידו "יא! איך הוא לא בא? אז אנחנו גם לא נבוא", ואז זה ואז פה ואז שם ויהיה סכסוך ויהיה מחלוקת ויהיה ויהיה... כל החשבונות, כמו אצלו, כמו אצל אחשוורוש. אבל אם ילכו יכעס הקב"ה, אז מה עדיף שיכעס? אחשוורוש או הקב"ה?

עכשיו, תקשיבו טוב טבו מה אנחנו הולכים ללמוד, איזה יסוד שאנחנו מסבירים לכם אותו תמיד והפעם תראו אותו מהכתובים.

נו, לא נורא, מה אומרים היהודים? "לא נורא, הקב"ה יבין, אבינו מלכו יסלח לנו, הרי לא נטשנו אותו ולא זנחו אותו, אנחנו שומרים תורה ומצוות. הוא לא יקפיד. אם יעבדו גם אותו וגם אחשוורוש נובכדנצר. וכל זה מיראה כמובן. מיראה. אז הם יראו גם מה' וגם מפניהם. כזה מיקס כזה.

עכשיו נלמד שכבר היו תקופות כאלה ומה היה שם. מצב דומה היה בתקופה קודמת, קם אחאב הרשע והכריח את העם לעבוד עבודה זרה. הכריח. אבל הם ליבם לשמים. מה יעשו אבל? המלך מכריע. בא אליהו הנביא: "ויגש אליהם אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". אין מצב כזה שאתם עודים גם וגם. זה נקרא עובד עבודה זרה בשיתוף. משתף גם את הקב"ה. יש לו מקום לשניהם. הוא רוצה להיות טוב עם כולם. נוח לבריות ונוח לה'. רוצה להיות טוב.

ואליהו אומר אין דבר כזה! אין דבר כזה! אליהו הנביא שולל כל פשרה. או אתה פה או אתה שם. ולכן אמרו שפינחס הוא אליהו. פנחס שקנא קנא לה' הוא אליהו שגם הוא אמר "קנאו קינאתי לה'". אליהו אמר "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות" פינחס נאמר עליו: "בקנאו את קנאתי בתוכם".

טוב, בואו נסביר את הגמרא בסוטה כב:

סיפרו שמה שינאי המלך אמר לאשתו: "אל תתייראי לא מן הפרושים", מי אלה הפרושים? אלו היו הצדיקים, אלו היו החרדים. האמיתיים. הם שנאו אותו, למה? הוא הרג את כל החכמים והפך לצדוקי. ואשתו התייראה שינקמו בה ויעבירו את הבנים שלה מן המלוכה, והוא הרגיע אותה: "תשמעי, הם צדיקים, הם לא יגמלו לך רעה". הוא יודע לנצל את הדתיים האלה, הם לא ישתמשו בכלים כמו שלנו. הם לא עוברים על הדין. ואמר להם :"וגם אל תתייראי ממי שאינם פרושים, אלה שהם בכלל בקצה, אלה אוהבים אותי, אין להם בעיה איתי. אלא ממי תתראי? מן הצבועים שדומים לפרושים.

זאת אומרת, שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. זאת אומרת, הוא יכול ללכת להופעה של זמרים פסולים ולהגיד שאסור ללכת והוא הולך עם הגלימה ומבקש שיקראו לו "הראשל"צ". אין לו שום בעיה! עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. זה לא רק הוא, זה כל הרבנים האלה.

עכשיו, מה הבנה שגורה בזה? שהצבועים חוטאים בסתר וראויים לעונש. וראויים לעונש. ומציגים עצמם כצדיקים. ככה אנחנו מבינים. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אז זה מדובר שהם עושים בסתר, אבל אם הם עושים מעשה זמרי בגלוי, איך הם יכולים לבקש שכר כפינחס?! אפשר לעשות מעשה זמרי, דהינו, לקחת את המדיינית לעיני כולם ולבקש שכר כמו פנחס? אין אפשר דבר כזה?! מדובר רק בסתר, בצנעה, הם מצניעים את עצמם, אבל בחוץ, בחיצוניות הם נשארים עם הגלימות והכובעים והכל.

יש אחד אפילו שהוא כתב נגד הזמרים הפסולים, הוא אחד חתום שמה, אחד שקורא כישוף, כישוף, מכשף, לא אמרתי כישוף, לא אמרתי כישוף.. אז הוא הולך איפה שיש זמרים כאלה ואפילו מוכן לטוס במסוק, הם ישלמו כסף והוא זה וזה. אבל מה הוא מתרץ? צריך לקרב אותם. לא הבנתי! אבל כתבת שאסור להיות! לא, אבל הוא לא, הוא הולך לקרב אותם. הוא הולך לקרב אותם.

אז כפירוש רש"י, רש"י אומר: הצבועים שצבועים מבחוץ ואין תוכם כברם. אין התוך שלהם כמו החיצוניות. אבל תשמעו את הרב מבריסק, הרב מבריסק, זצ"ל, אומר: לא, לא ככה, לא ככה הפירוש. תקשיבו:

הצבועים יש להם שיטה שלישית. יש פרושים, זה הקצה החרדים, יש אינם פרושים, זה החילונים. ויש כת האמצעית זה אלה שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. זה שיטה! שיטה שלישית. זה לא הם מחביאים, לא! זה שיטה בפרהסיא. שיטה של פשרה בין הפרושים לבין הצדוקים. הום סוברים שבאמת מגיע להם שכר כמו פינחס. הם באמת סוברים. מה פנחס הציל את ישראל, שנאמר: "ולא כילתי את בני ישראל", גם הם מצילים את עם ישראל כשהם עושים מעשה זמרי. שיטה.

מה היה המעשה זמרי? בלעם נתן עצה להחטיא את ישראל בזנות, בנות מדיין לא הסתפקו בכך שהן יחטאו את ישראל בזה, אלא דרשו בתמורה לזה שיעבדו קודם עבודה זרה.

כדברי הגמרא: היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל, ומחוץ למחנה, ובנות מדיין מציעות להם כלי פשתן בתוך הצריפים שלהם ואומרות "הרי אתה כבן בית, שב ותבחר לך בדים", וזה ופה ושם, לכן עשינו החנות פה שלא תלכו רבי עקיבא, וקנקן יין מונח אצלה, ועדיין לא נאסר יינם של נוכרים, ואז היא אמרה לו: "רצונך שתשתה כוס של יין?", כיוון ששתה בער בו. אמר לה: "השמעי לי". הוציאה את הירעה שלה מחכה, את העבודה זרה, ואמרה לו "עבוד לזה", אמר לו: "לא, אני יהודי". אמרה לו: "ומה אכפת לך? מה אני מבקשת ממך? תפער עליו". תעשה עליו גדולים, מה אכפת לך. והוא לא יודע שזה העבודה. כי עוד לא התפרסם שיש כזו עבודה זרה. ולא עוד, עד שבסוף היא אומרת לו :"איני מניחתך עד שתכפור בתורת משה רבך". זאת אומרת, גם אחרי שהוא עשה את המעשה, דהיינו, שהוא פער, היא אומרת לו: "לא, לא, אבל אם אתה רוצה שאני אשמע לך, קודם כל תגיד 'אני כופר בתורת שמה רבי'".

וזה מי שמעיין בדבר, צריך להשתומם! הרי הוא התחיל לפני כמה דקות "יהודי אני", ועבד אח"כ לפעור, כי הוא לא יודע שכך עובדים, אז איך בסוף הוא כבר בכל התורה? איך היה מוכן לכפור בכל התורה?

זה היסוד של בית הלוי, בית הלוי זצ"ל, בחלק ב', סימן א', אומר (תשמעו זה על השחיטה עכשיו): הוא אומר שאף על פי שרוב המצויים אצל שחיטה ממומחים הם, ככה משנה אומרת, והחשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה, גנב לא חשוד על שחיטה. זאת אומרת, אם הוא ישחט אנחנו לא אומרים שום דבר בגלל שהוא גנב, אז השחיטה פסולה. לא. אבל כתוב שהרי אם אדם גנב גדי חברו ושחטו אסור.

רגע, אמרנו שהוא לא חשוד על השחיטה, אז איך כתוב שהרי אדם גנב גדי חברו ושחטו אסור? ככה מובא בהרמב"ם בהלכות שחיטה, פרק ד, הלכה ח. ומדוע? אתם יודעים למה? כיוון שמעשה השחיטה הוא באיסור גניבה, תוך כדי שהוא עושה את השחיטה הוא חל עליו איסור גניבה, שהוא חיישנן על אותו מעשה עצמו, דילמא עשה בו עוד איסור אחר, ושחט גם בלי ידיעת הלכות שחיטה ובלי בדיקת סכין. עוד פעם הסכין חוזרת.

למה? דהרוח שטותא נכנס להעובר עבירה בעת עשיית האיסור, הרי אין אדם עובר עבירה, אלא אם נכנסה בו רוח שטות, ואם הוא גנב אז יש עליו שרוח שטות, אז הרוח שטות שנכנס לעובר עבירה בעת עשיית האיסור, לא גדרו בו חכמים לומר עד פה תבוא ולא יוסיף. ודעביד הכי לה. אז לכן אם הוא עשה את זה , הוא יכול לעשות גם את זה. כי רוח שטות עליו. ועל אותה שעה לא שייך לומר "חזקות כשרות כלל". אין חזקת כשרות באותו זמן.  בשעת מעשה של זה על זה.

אז כל הכשרות שגונבים, דהיינו, גזלנים, הרי הם ידועים שזה לא הולך להיות "חלק בית יוסף", והם גם יודעים שזה לא "מהדרין מן המהדרין", כי לא רק שאפילו אם נגיד שהם רק מקלים אז זה גזל, אז הם לא שונים מהגנב הזה, אז ממילא אין להם חזקת כשרות והכל נבלות וטרפות!

וזה אומר בית הלוי. ומה שכתבו בתוספתא, בחולים ב', ב: שמי שנגנבה לו תרנגולת ומצאה שחוטה, כשרה. משום שבתוספתא סברו שסתם גנבה יאוש בעלים. ויאוש לבד קונה. אבל הרמב"ם פסק שהיא אסורה. כיון שפסק יאוש לבדו אינו קונה. וקנאה בשחיטתה, ונמשכת רוח השטות שתקפתו. אז לכן פסק שהיא אסורה. אם תמצא את התרנגולת שחוטה אז יהיה בעיה, למה? כי הגנב אם שחט אותה הוא בעצמו, הייתה עליו רוח שטות שאמרנו כבר קודם, כמו שאמר בית הלוי, וממילא היא תהיה אסורה.

ורבי חיים שמולביץ זצ"ל העיר דבר מדהים! הרי הגנב אינו תלמיד חכם לדעת האם יאוש לבדו קונה או לא קונה, מה מוכח מכאן? שזו מציאות שעבירה גורמת לרוח שטות שממשיכה לתקוף אותו באותו מעשה ולהחטיא אותו עוד ועוד.

אז לכן הוא הדין כאן, שמשעבוד לפעור כבר המשיכו וכפרו בתורת משה. עכשיו מבום איך פתאום מהקצה לקצה, כי הרוח שטות לא עוזבת אותו! היא ממשיכה. אז כיון שהרוח שטות עדיין ממשיכה, אז הוא יגיע לכפירה בבורא יתברך. לכן כל אלה שעושים את העבירות האלה שדיברנו בשחיטות והכל, הם כופרים בכל התורה ואלוקים לא רואים מול העיניים. הם רואים רק כסף. כסף.

מה עשה שמה רבנו? תשמעו: משה רבנו הורה לדיני ישראל להוריד את כל הנצמדים לבעל פעור. וכמה נהרגו? למעלה מ-100 או 80 אלף מישראל. מובא ברש"י, במדבר כה, ה. מה עשו? הלכו שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא ואמרו לו :"הם דנים דיני נפשות ואתה יושב ושותק, אתה נביא בישראל".

מה עשה זמרי? הביא את כוזבי בת צור למחנה. את המדיינית. לא משום שבער בו יצרו, שהרי כתב המהרש"א שהוא היה באותו הפרק בן 250, כי היה מיורדי מצירם עם יעקב אבינו, אלא שביקש להציל את כלל ישראל ואמר : אם יצאו אל בנות מדיין יחטאו גם בעריות וגם בעבודה זרה של בעל פעור שחייבם עליהם מיתת בין דין. אז נביא את בנות מדיין אל המחנה ויחטאו בהן רק וינצלו מעון עבודה זרה. שמעתם? זה השיטה האמצעית. זה השיטה של עושה מעשה זמרי ומבקש זכר כפינחס. "אני באתי להציל את העם מעבודה זרה. אז נתתי להם רק לעבור על עריות". בשניהם יהרג ולא יעבור. לא משנה.

קם פנחס שהוא אליהו, ואמר: אין פשרות! התורה לא שלנו, אנחנו לא בעלים להחליט על פשרות בה. קם, "ויקח רומח בידו", נעזר מן השמים ונעשו לו 12 ניסים.

אחד בא לרב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא, ואמר לו: "תראה, אולי נעשה פשרה על השבת?". כאילו קומסי קומסה, ככה. אמר לו :"תראה, אני לא נתתי את השבת לישראל, אני גם לא קבעתי את הדינים.

על כיוצא בזה אמרו: כיצד עושה הרע סחורה בפרתו של חברו? אלא מה? אני יכול לעשות משהו איתך, להשיג לך פגישה עם ריבונו של עולם ותטען לפניו כרצונך, אז לבקש למחר פגישה?". אז ההוא לא הסכים, אמר לו: "לא, לא, עזוב".

שהתרוצצו הבנים בקרבה של רבקה אמנו, שהיא עברה על פתחי  תורה של שם ועבר, פרכס יעקב לצאת. שעברה על פתחי עבודה זרה, פרכס עשו לצאת. אמרה: "אם כן למה זה אנכי", למה התפללתי אל הריון כזה? כי היא סרה שיש לה עובר אחד שהוא דוגל בשיטה הזאת, שיטת הפשרה. הוא פוסע על שתי הסעיפים. גם ה' וגם, להבדיל, הבעל.

מה אמר לה ה'? שהיה נביא, "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו". אז היא נרגעה. אה, יש אחד רשע ואחד צדיק, בסדר. אבל לא אחד שהוא פשרן. כי זאת ההוראה, התורה הזאת לא תהיה מוחלפת ואנחנו לא בעלים עליה.

עכשיו תשמעו לסיום דברים קשים אבל נוקבים ואני מקווה שאותם תזכרו:

הציעו בשעתו.. זה מתאים לדרשה שתהיה ביום שלישי על הנצרות הפרוטסטנטית שחשרה לציבור החרדי, שהציעו בשעתו לשנות במשהו את צביון הישיבה וללמד בוולוז'ין חצי שעה רוסית, שזו הייתה שפת השלטון, אבל חצי שעה בשבוע קם הנציב מוולוז'ין, זצ"ל וחזר על דברי הגמרא בתענית כט: שחרב הבית נתקבצו כתות כתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידיהם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפניו: "ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים לפנייך, הרי מפתחות מסורים לפנייך", זרקו אותם כלפי מעלה, יצאה כמין פיסת יד ולקחה אותם מהם והם קפצו ונפלו לתוך האש.

אמר הנציב מוולוז'ין: "הישיבה פיקדון בידנו, אבל בצביונה אם רוצים לשנות אנחנו לא בעלים, מחזרים את המפתחות". וסגר את הישיבה. הנציב חלה משברון לב, לפני פטירתו קרא לבנו הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל ואמר לו: "יודע אני שיאמרו שנפטרתי משברון לב על סגירת הישיבה ושהצטערתי על כך. ובכן, אני אכן נפטר משברון לב על סגירתה, אבל איני מצטער על כך". הוא היה מוכן למות, להחזיר את המפתחות אבל חס ולשום לא לשנות משהו במה שלא ברשותו.

אתם שומעים כמה צריך להקפיד לא לשנות משום דבר? לא לחפש קולות ולא ספק ספקא ולא היתרים ולא המצאות ולא כל מיני דברים, ולא להגיד שהדור חלש ולא להגיד קשקושים ולא להגיד משפחה ולא להגיד זה ומה יהיה ומה יקרה, שום דבר! חצי שעה רוסית, מה זה חצי שעה רוסית? מה זה חצי שעה רוסית? מה, אז ידעו עוד שפה, מה יש?! לא! בישיבות לא היה דבר כזה, אני אין לי רשות לשנות ממה שהיה. רוצים לשנות? לא איתי! סוגר. וביום שלישי תבינו מה קרה מאז שהוא סגר ואחרים לא סגרו, איך הגיעו לנצרות פרוטסטנטית גם בציבור בחרדי.

ומעשה שהיה באסיפת רבנים שנקראה לפטרבורג, תשמעו: פנה אחד המשכילים, כתוב שתשעה כבין של שיחה.. עשרה ירדו לעולם, תשעה לקחו אנשים, פה אני רואה 90 לקחו אנשים, באסיפת רבנים שנקראה לפטרבורג פנה אחד המשכילים אל הרבנים ודרש שיסכימו לתיקונים בדת. תיקונים. תיקונים, זה בדיוק פרוטסטנטי. פרוטסטנט זה תיקונים. זהו. ודרש שיסכימו לתיקונים בדת, למשל לבטל את מצות החליצה במקרה של מות הבעל בלא בנים. יש אומרים שזה טקס מבזה וזה לא מתאים לשנות החנג'ורי וכדאי לבטל את זה, מה צריך את זה? זה לא מתאים. קם הרב הגאון רבי צבי רבינוביץ, ז"ל, מקובנה, ואמר: "זו הצעה מעניינית, אבל לא כאן המקום לדון עליה. בעיר מתקיימת כעט ועידת הרופאים ויש להביא אותה בפניהם". המציע הרפורמאטור, הפרוטסטנט, אז הוא שואל :"מה לרופאים ולביטול החליצה?". והרב לא הבין את השאלה, המצוה  חלה מתי? במקרה שמת הבעל ערירי ואין לו ילדים, אז יש מצות יבום, יבטלו הרופאים את המוות, ממילא לא יצטרכו לחליצה. אז המציע נדהם, הוא אומר לו :"אבל את המוות אי אפשר לבטל". אז הוא אמר לו: "גם את התורה לא".  הבנתם? זהו!

זו הייתה השקפה של מרדכי היהודי. הוא הוביל למהלך של תשובה על ההשתחוויה לצלם נובכדנצר ועל ההשתתפות בסעודת אחשוורוש, ולמעשה על ההשקפה שעמדה בבסיסים, למה הם עשו מה שעשו? פשרה!ריבונו של עולם נשתחווה לפנים זה לא זה, אז אנחנו נירא ממך ונירא גם נובכדנצר. פשרה. לטובת העניין. מה אתה רוצה שיחסלו את העם שלך, לא ישאר לך כלום?! אז פשרה. נהנו מסעודה של אחשוורוש, מה אנחנו נעורר את חמתו שיהרוג אותנו? בשביל מה שיהרוג אותנו? לא יהיה מי שיניח תפילין מחר בבוקר. אז בשבילך! אני רק הולך לחתונה אחת, רק בחופה, זה הכל. על זה נתן להם תשובה, מרדכי, על השקפת הפשרה לאחוז בזה וגם בזה. יש כאלה רשומים בקפ"ז והם אוכלים מחוץ לזה, ככה מחוץ לזה בלי שירגישו הם אוכלים בכל מיני מקומות כאלה. הם סומכים. הם סומכים. הם סומכים. יש להם איזה.. אמרו לו שהוא משהו משהו.

יש אחד עכשיו שחשב שהוא חכם והוא אוכל מאיזה שחיטה וכו', אז הוא  אכל, כי הרב שלו גם אמר לו שזה וגם הוא  שאל את השוחט והוא אמר לו שהוא מדקדק כל מה שאני אומר, אין אחד שכבר לא מדקדק מה שאני אומר, כולם מדקדקים. אז הוא אמר לו, טוב, אמר לו גמרנו. דיבר איתו, אמר לו עכשיו בוא אני אשמי ע לך מישהו שיגיד לך מיהו. צלצלו לאחד שמכיר אותו, אמר: "ההשגחה שלו פחות מהרבנות". פחות מהרבנות! ובאותו רגע הוא החליט להפסיק, וכו'. עכשיו רק עופות נשאר לו. למה כי בעופות עדיין יש שאומרים לו שגם כן שמה יש מישהו שהוא חנג'ורי... בקיצור, ה"קוקוריקו" מקרקר מהבטן. לא מהראש ולא הלכה ולא בטיח ולא שום דבר.

אז שבו ישראל בתשובה והתכפר עוונם, בא אליהו זכור לטוב, אליהו בא וגומר את הסיפור, הלוחם הקנאי בהשקפה של הפשרה מגיע והוא זועק: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" ומתחזה לחרבונא כדי להביא לתליה של המן.

לכן אומרים "וגם חרבונא זכור לטוב". למה זכור לטוב, כי השקפה שלו היא השקפה אמיתית המנחה, אין פשרות! הם עשו פשרות, התחייבו כליה. מי הציל אותם? מרדכי ואסתר שהלכו בהשקפה של אליהו, ולכן הם זכו שאליהו יבוא לפני הגאולה והוא ידאג שיתלו את המן, וממילא הוא נכנס לתוך המגילה. אז בהתחלה היה מיכאל ובסוף אליהו מגיע. נתנו לו את החלק שלו בגאולה, כיוון שמרדכי ואסתר הלכו בהשקפה שלו, אז לכן גם בסוף לפני שיבוא מלך המשיח שהוא ילך בהשקפה הזאת, יבוא אליהו זכור לטוב וגם חרבונא יחרב ביתם של כל הגוים והרשעים ונוצרים הפרוטסטנטים, והשאר יהיה זכור לטוב.