http://live.shofar-tv.com/videos/3207
1-10-13
"ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו", הרב חיים מוולוז'ין זצ"ל בנפש החיים בשער א' מסביר עומק פנימיות ענין הצלם הוא מדברים העומדים ברומו של עולם, מה זה הצלם אלקים, נגענו בזה השבוע. וזה כולל סתרי פנימיות הזוהר. אמנם כאן נדבר במילת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז"ל על פסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והוא, כי מילת צלם הוא דמות כאן אינו כמשמעו, כי כתוב מפורש בישעיה מ', ומה דמות תערכו לו, מה אתם רוצים להגיד שלקב"ה יש דמות? אין לקב"ה דמות, אז מה זה כדמותנו?
אלא פירוש כדמותנו הכוונה - דמיון מה באיזה דבר, כדמותנו - יש לנו דמיון מה, דמיון כלשהו לקב"ה, באיזשהו דבר, כמו, כמו דמיתי לקאת מדבר. יש ציפור עוף שנקרא קאת והיא עפה במדברות, דוד המלך ע"ה אומר "דמיתי לקאת מדבר", ברור שלא נעשה לו כנפיים וחרטום, והוא לא נשתנה צורתו לצורת הקא, רק שדמה אז במקרה פעולותיו לקאת, שהיה נע ונד כמו קאת מדבר, שזה ציפור בודד ומעופף ממקום למקום. אז כדמותנו זה בצד דמיון של מה, שאנחנו דומים לקב"ה, תיכף נבאר מה, אבל קודם כל שנבין שזה לא דמות מלשון צורה, אלא לשון דמיון, כמו שאמר דוד, "דמיתי לקאת מדבר" הוא לא בא לומר שהוא דומה עכשיו לציפור, שים את הציפור לידו תראה שהם דומים, כמו שכתוב "פני הדור כפני הכלב" ואתה רואה היום שזה שהולך עם הכלב דומה לו ממש. שפני הדור כפני הכלב, תשימו לב, מי שהולך עם כלב תשימו לב כמה הם דומים.
עכשיו, דמיתי לקאת מדבר, מה התכונה של הקאה, שהיא נודדת, נעה ונדה ממקום למקום, ודוד המלך דימה את הבריחה שלו משאול שהוא נע ונד כמו קאת, קמו שאדם אומר, זה חי חיי כלב, הוא כלב? הוא לא כלב, הוא חיי כלב, צורת חייו, התנהלותו, או הרעבון שיש לו דומה לכלב. ... פרה, מה הוא דומה לה עם האזניים והכל? הכוונה הוא שמן והכל כמו פרה, קצת דמיון. כך זה לפי הפרשנים הראשונים ז"ל וכן על דרך זה הוא ענין מילת צלם, שזה לא צילום - צלם, אלא זה ענין על דרך הפשט, כמו שאמרנו בצד דמיון.
אמנם להבין את הענין שאמר "בצלם אלקים" דוקא ולא שם אחר, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, למה אמר בצלם דווקא ולא שם אחר? בצלם אלהים, למה אמר בצלם אלהים? כי שם אלהים פירושו שהוא מורה שהבורא יתברך שמו בעל הכוחות כולם. אל זה כח, אלהים לשון רבים זה כוחות. אין לאל ידי, מה זה אין לאל ידי - אין בכוחי. אל זה כח. אלהים זה כוחות. אז כשאומרים אלהים מתכוונים בעל הכוחות כולם.
הענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכוחות, למה הוא נקרא בעל הכוחות? למה הוא נקרא אלהים? כי לא כמידת בשר ודם מידת הקב"ה, כי האדם כשבונה בנין, דרך משל מעץ, אין הבונה בורא וממציא אז מכוחו את העץ, רק הוא לוקח עצים שכבר נבראו שקיימים בבריאה ומסדר אותם בבנין. נו, ואחר שכבר סידר אותם לפי רצונו, אפילו שכוחו כבר הוסר מהבנין, הוא שם את העצים והלך ונסתלק מהם, עם כל זה הבנין קיים. נכון שזה ככה? יופי. אבל הוא יתברך שמו בעת בריאת העולמות כולם, בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכוחו, וכן מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא יתברך שמו משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע ושעה אור חדש. ז"א מרגע שברא הקב"ה את עולמו מן האין הגמור ועשה את היש לא סילק את שפעו אפילו רגע אחד. לא כמו הבנאי שכבר מוכן מניח אותו מסתלק וזה קיים, לא, העולם לא קיים, ה' ברא, סילק את עצמו מהעשייה והעולם קיים בזכות עצמו, לא, ברא אותו מאין המוחלט וממשיך להשפיע עליו שפע חיות וקיום ורצון ללא הפוגה. משל - זרם החשמל, כל זמן שיש זרם חשמל יש חשמל, אבל אם ינותק לרגע - נעדר.
עכשיו, ואילו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אפילו רגע אחד היו כולם לאפס ותוהו, וזה כמו שייסדו אנשי כנסת הגדולה, מתקני התפילה, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ז"א, הקב"ה תמיד ממש בכל עת ורגע מחדש מחדש מחדש, הרגע החדש זה קיום מחדש, והרגע החדש זה קיום מחדש, זה לא על סמך הרגע הקודם, זה חדש חדש חדש חדש בכל רגע. כל רגע. היינו תמיד ממש בכל עת ורגע, "כאמור לעושה אורים גדולים" לא אמר עשה אורים גדולים, עושה בכל רגע אורים גדולים, קיום השמש הירח הכוכבים, כל מה שקיים הכל זה עושה בכל רגע. וזהו שנקרא שה' יתברך הוא אלהים בעל הכוחות כולם, שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות, הכל הוא יתברך שמו בעל הכח שלהם שמשפיע בהם את הכח בכל רגע.
לכן יש סגולה גדולה, אמרתי אותה כבר כמה פעמים בעבר, אני חוזר עוד פעם. כשאדם נמצא לפני צרה, או שנמצא בפני לא רוצה להגיד מה, והוא אומר, כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים, אם הוא אומר זאת במטרה, בהכרה ברורה, בהכרה ברורה בהאמנה מלאה, והוא חווה את זה ממש והוא לא פוחד ממי שעומד מולו ולא משנה מה, הוא יכול לבטל את הכח העומד מולו בין רגע. כי ניתן כח לפמליא של מעלה מצד הסתרא אחרא המרכבה הטמאה להכחיש כביכול ע"י כשפים, כשפים מכחישים פמליא של מעלה. אז מה זה אלהים - זה כל הכוחות כולם] ולמה קוראים לו כך - כי כל כח פרטי, כל כח פרטי שיש בבריאה, יש כח הצומח, יש כח המעקל, יש כח המחצבים, יש כח הכוכבים, יש כח של הרוח, יש כח של האש, יש כוחות שונים ומשונים פרטים, כל הכוחות כולם, כל כח וכח, מושפע בכל רגע מאת ה' יתברך. לכן כשאנחנו אומרים ברוך אתה ה' אלקינו, אלקינו זה תקיף בעל היכולת, הוא היחידי בעל היכולת, אין אצלנו לא תקיף דהיינו שחזקו הוא מיד, ואין א צלנו בעל יכולת בכלל, כי ברגע יכול מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, והוא בעל הכוחות כולם ואין שום כח בעולם זולתו. אז כשאדם אומר אלקים או אלקינו הוא צריך להתכוון בזה ולדעת מה השם הזה אומר.
כן בדמיון זה כביכול, תקשיבו טוב עכשיו, אז אמרנו למה קוראים לאדם שהוא נברא בצלם אלהים, למה בשם זה ולא שם אחר? כי בדמיון זה כביכול, תקשיבו טוב, ברא הוא יתברך את האדם בדמיון זה, והשליט את האדם על ריבי רבבות של כוחות ועולמות אין מספר, ומסרם בידו, שיהיה הוא המנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו, תנועות אפילו מעשיו, דיבוריו, מחשבותיו, וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך חס ושלום. כי במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים האדם מקיים ונותן כח בכמה כוחות ועולמות עליונים קדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור, כמו שנאמר בישעיה נ"א, "ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ", אתם שומעים איזה כח יש בפיו של האדם - לנטוע שמים. הזוהר הקדוש אומר שמי שמחדש חידוש תורה בשבת בורא רקיע בשבת, וזה לא מלאכה האסורה. וליסוד ארץ. וכמאמרם ז"ל, אל תקרי בנייך אלא בונייך, כי הם המסדרים עולמות העליונים ונותנים בהם רוב כח, ובהיפוך חס ושלום, ע"י מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים הוא מהרס רח"ל כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור, כמו שכתב שם. מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, הוא מחשיך ומקטין את אורם וקדושתם חס ושלום של העולמות ושל הכוחות, ומוסיף כח לעומת זה במהדורות הטומאה רח"ל.
אז לכן נאמר שאדם נברא בצלם אלהים, ניתן לו כוחות לשלוט בריבי רבבות של כוחות ועולמות עליונים והוא משפיע עליהם, בדיבור, בהנהגה, במעשים, בכל דבר, בין לטוב בין למוטב. זהו "ויברא אלהים את האדם בצלמו כי בצלם אלהים עשה את האדם", שכמו שהוא יתברך שמו הוא אלהים בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כך השליט רצונו יתברך את האדם שיהיה הוא הפותח והוסגר של כמה אלפי רבבות כוחות ועולמות, על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו של האדם בכל עניניו בכל עת ורגע ממש, כפי שרשו העליון של מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו כאילו הוא גם כן הבעל כח שלהם כביכול. שמעתם? ז"א בן אדם שמדבר ועושה משהו, זה משפיע עד שורש נשמתו בצינור השפע שלו זה משפיע על כל מה שעובר בדרך, או להוריד שפע או פשע, תלוי, מה שהוא עושה. לכן כתוב על רבי חנינא בן דוסא, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני אומרים - בשביל של חנינה בני, בשביל שלו הוא היה זן את כל העולם כולו.
אמרו חכמים ז"ל, רבי עקיבא אומר, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מתישין כח של מעלה, דכתיב "צור ילדך תשי", הקב"ה ילד אותך ואתה מתיש כח של מעלה, תשי, ותנו עוז לאלקים. וכן מובא בזוהר הקדוש, דחווה ברנש עבדין פגימא לעילא, החטאים של האדם, העבירות שהוא עושה הם גורמים לפגימות למעלה, פגמים בעולמות העליונים, וכד ישראל עבדין ובדין דלא כשרן מתישין חילא דקודשא בריך הוא, כשישראל עושים מעשים שהם לא כשרים, לא טובים, הם מתישים כח של מעלה. וכד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריך הוא, אם עושים מעשים כשרים טובים הם נותנים כח ועוז לקב"ה. זה מה שכתוב "תנו עוז לאלהים" כאילו מרבים את הכוחות, במה? בעובדין דכשרן, במעשים הטובים. וזאת תורת האדם, כל איש ישראל אל יאמר בליבו חס ושלום, מה אני, מה כוחי לפעול במעשי השפלים, שום ענין בעולם, אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות ליבו שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, כל עת ורגע לא נאבדים חס ושלום, ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו, שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול בגבהי מרומים בעולמות, ובצחצחות האורות העליונים, ובאמת כי האיש החכם ויבין את זאת לאמיתו ליבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, כמה הוא יכול לפגום, או כמה הוא יכול להציל את העולם כולו. בשומו אל ליבו על מעשיו אשר לא טובים חס ושלום עד היכן מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום. אדם בחטא קל יכול לקלקל ולהרוס הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס אתת בית המקדש, כי הלא נבוכדנצר וטיטוס הרשעים לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי אין להם חלק ושורש בעולמות העליונים שהם יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם, כל אחד יכול להגיע עד שרשו, אבל הם מעולם העשיה הנמוך, אז הם לא יכולים לפגוע, רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח של מעלה, אנחנו גרמנו בחטאים שלנו שתש כח של מעלה, ועל ידי כך היה להם כח להחריב את המקדש של מטה שהוא מכוון נגד המקדש של מעלה. אנחנו בחטאים שלנו החרבנו את בית המקדש של מעלה, ממילא קמחא טחין טחנת, הם טחנו כבר קמח טחון, הם כבר שברו רק את מה שחרב למעלה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל קמחא טחינא טחנת, הרי כי עוונותינו החריבו את נווה מעלה, את העולמות הקדושים, והם החריבו רק את נוה מטה. גם על זאת יחרד לב האדם מעם הקודש, שהאדם כולל בתבניתו כל הכוחות והעולמות כולם, הן המה הקודש והמקדש העליון, והלב של האדם אמצעיתא דגופא וכללית הכל, הוא כולל את הכל, הוא נגד בית קדשי הקדשים, אמצע ישוב אבן השתיה, הוא כולל כל קרשי מקור הקדושות כמוהו. ורמזו על זה ז"ל במשנה פרק תפילת השחר, יכוון את לבו כנגד בית קדש הקדשים.
אם כן בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה שלא טהורה בניאוף רח"ל, הרי הוא מכניס זונה, סמל הקנאה בבית קדש הקדשים העליון, שהקב"ה מקנא על זה מאד. והוא מכניס, מקנא הכוונה קנאה, כן, בקנאו את קנאתי - לשון נקמה, אז הוא אומר, כאילו מכניס חלילה, כיון שהוא חושב מחשבות אוון ומחשבות ניאוף בליבו, אז כאילו הוא הכניס זונה לבית קדש הקדשים, כי ליבו הוא כנגד בית קדש הקדשים, וזה נורא בעולמות העליונים הקדושים חס ושלום. ומגביר רח"ל כוחות הטומאה בבית קודש הקדשים העליון, הרבה יותר ממה שנגרם התגברות כח הטומאה ע"י טיטוס כשהציע זונה בבית קדש הקדשים במקדש מטה על ספר תורה, זה הרבה יותר חמור מחשבת ניאוף. וכן כל חטא ועוון אשר כל איש ישראל מכניס בליבו חס ושלום אש זרה, אם זה כעס או שאר תאוות רעות רח"ל, הלא הוא ממש כענין הכתוב בית קדשנו ותפארתנו אשר היה לשריפת אש. וזה כמו שכתוב, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו, שאם היינו בסדר הוא היה נבנה, למה הוא לא בסדר? כי אנחנו ממשיכים להחריב אותו. והרחמן יתברך שמו יצילנו.
מה ראינו מפה, שכתוב שאנחנו בצלם אלקים, פירושו של דבר יש לנו כוחות אדירים שאנחנו אפילו לא יודעים מה הקב"ה נתן לנו מתנה, איזה כוחות. ובן אדם לא מחשיב את עצמו לשום דבר, ואני כבר בכמה דרשות באחרונה מדבר על מי זה האדם, מה ערכו, מה כוחו, הלואי ואנחנו נתפוס ככה גרגר רק ממה שאנחנו מדברים בשביל להחשיב את עצמנו ולעשות מה שצריך.

ש. לא שומעים

הרב: אם לא היה צדיק יסוד עולם אחד העולם לא היה מתקיים, מי שמעמיד את העולם זה שיש בעולם הזה צדיק יסוד עולם.

ש. לא שומעים

הרב: עדיין ולא בשביל כולנו, בשביל צדיק יסוד עולם, ואנחנו כולנו כלים משרתים לו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...