מה הפרוש בצלם אלוקים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו.

הרב חיים מבולוז'ין, זכר צדיק לברכה, בנפש החיים בשער א',

מסביר

עומק פנימיות עניין הצלם

הוא מדברים העומדים ברומו של עולם.

מה זה הצלם אלוקים?

נגענו בזה השבוע.

וזה כולל סתרי פנימיות הזוהר.

אמנם כאן נדבר במילת צלם בדרך הפשטנים הראשונים,

זיכרונם לברכה, על פסוק

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

והוא,

כי מילת צלם ודמות כאן

אינו כמשמעו.

כי כתוב מפורש בישעיה מ',

אומת דמות

תערכו לו.

מה, אתם רוצים להגיד שלקדוש ברוך הוא יש דמות? אין לקדוש ברוך הוא דמות.

אז מה זה כדמותנו?

אלא פירוש

כי דמותנו, הכוונה,

דמיון מה?

באיזה דבר?

כי דמותנו, יש לנו דמיון מה?

דמיון כלשהו לקדוש ברוך הוא.

באיזשהו דבר. כמו דמיתי לקעת מדבר,

יש ציפור עוף שנקרא כת,

והיא עפה במדברות.

דוד המלך עליו השלום אומר, דמיתי לקעת מדבר.

ברור שלא נעשה לו כנפיים וחרטום,

והוא לא נשתנה צורתו לצורת הקעת,

רק

שדמה אז במקרה פעולותיו לקעת.

שהיה נע

ונד כמו קעת מדבר.

שזה ציפור בודד ומעופף ממקום למקום.

אז כדמותנו זה בצד דמיון של מה?

שאנחנו דומים לקדוש ברוך הוא.

תכף נבהר מה.

אבל קודם כל שנבין שזה לא דמות מלשון צורה,

אלא לשון דמיון.

כמו שאמר דוד, דמיתי לקעת מדבר. הוא לא בא לומר שהוא דומה עכשיו לציפור. שים את הציפור לידו, תראה שהם דומים.

כמו שכתוב, פני הדור כפני הכלב, אתה רואה היום שזה שהולך עם הכלב דומה לו ממש.

שפני הדור כפני הכלב. תשימו לב, מי שהולך עם כלב, תשימו לב כמה הם דומים.

עכשיו,

דמיתי,

מה התכונה של הציפור?

שהיא נודדת, נעה ונדה ממקום למקום.

ודוד המלך דימה את הבריחה שלו משאול, שהוא נעה ונד כמו כת.

כמו שאדם אומר, זה חי חיי כלב.

הוא כלב? הוא לא כלב. הוא חי חיי כלב.

צורת חייו, התנהלותו או הרעבון שיש לו דומה לכלב.

מה, הוא דומה לה עם האוזניים והכול? לא.

הכוונה הוא שמן, גדול, כמו פרה. צד דמיון.

כך זה לפי הפשטנים הראשונים, זיכרונם לברכה, וכן על דרך זה הוא עניין מילה צלם.

שזה לא צילום צלם, אלא זה עניין

על דרך הפשט.

כמו שאמרנו, בצד דמיון.

אמנם, להבין את העניין שאמר בצלם אלוקים דווקא ולא שם אחר,

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

למה אמר בצלם דווקא ולא שם אחר?

בצלם אלוהים. למה אמר בצלם אלוהים?

כי שם אלוהים

פירושו שהוא מורה שהבורא יתברך שמו בעל הכוחות כולם.

אל זה כוח,

אלוהים, לשון רבים, זה כוחות.

אין לאל ידי, מה זה אין לאל ידי? אין בכוחי.

אל זה כוח,

אלוהים, זה כוחות.

אז כשאומרים אלוהים, מתכוונים בעל הכוחות כולם.

העניין, מה שהוא יתברך, נקרא בעל הכוחות.

למה הוא נקרא בעל הכוחות? למה הוא נקרא אלוהים?

כי לא כמידת בשר ודם, מידת הקדוש ברוך הוא.

כי האדם, כשבונה בניין,

דרך, למשל, מעץ,

אין הבונה בורא וממציא אז מכוחו את העץ.

רק הוא לוקח עצים שכבר נבראו, שקיימים בבריאה, ומסדר אותם בבניין.

נו, מאחר שכבר סידר אותם לפי רצונו,

אפילו שכוחו כבר הוסר מהבניין, הוא שם את העצים והלך,

ונסתלק מהם. עם כל זה הבניין קיים.

נכון שזה ככה?

יופי.

אבל הוא יתברך, שמו, בעת בריאת העולמות כולם,

בראם,

בהמציאם, הוא יתברך, יש מאין בכוחו.

וכן, מאז, כל יום וכל רגע ממש,

כל כוח מציאותם וסדרם וקיומם,

תלוי רק במה שהוא יתברך, שמו, משפיע בהם, ברצונו יתברך, כל רגע ושעה אור חדש.

זאת אומרת, מרגע שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו מן העין הגמור, ועשת יש,

לא סילק את שפעו אפילו רגע אחד.

לא כמו הבנייש.

מוכן,

מניח אותו, מסתלק וזה קיים.

לא,

העולם לא קיים. השם ברא סילק את עצמו מן העשייה והעולם קיים בזכות עצמו.

לא.

ברא אותו מהעין המוחלט,

וממשיך להשפיע עליו שפע חיות וקיום ורצון ללא הפוגה.

משל,

זרם החשמל, כל זמן שיש זרם חשמל, יש חשמל.

אבל אם היא נותק לרגע, נעדר.

ואילו היה הוא יתברך מסלק מהם

כוח השפעתו, אפילו רגע אחד, היו כולם לאפס ותוהו.

וזה כמו שייסדו אנשי כנסת הגדולה.

מתקני התפילה.

המחדש בטובו, בכל יום תמיד, מעשה וראשית.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא תמיד,

ממש,

בכל עת ורגע, מחדש,

מחדש, מחדש.

הרגע החדש זה קיום מחדש, והרגע החדש זה קיום מחדש.

זה לא על סמך הרגע הקודם,

זה חדש, חדש, חדש.

חדש, בכל רגע.

כל רגע.

היינו תמיד, ממש בכל עת ורגע. כאמור,

לעושה אורים גדולים.

לא אמר עשה אורים גדולים,

עושה בכל רגע אורים גדולים.

קיום השמש, הירח, הכוכבים,

כל מה שקיים,

הכל זה עושה בכל רגע.

וזהו שנקרא שהשם יתברך הוא אלוהים,

בעל הכוחות כולם,

שכל כוח פרטי

הנמצא בכל העולמות,

הכל הוא יתברך, שמו בעל הכוח שלהם,

שמשפיע בהם את הכוח בכל רגע.

לכן, יש סגולה גדולה,

אמרתי אותה כבר כמה פעמים בעבר, אני חוזר עוד פעם.

כשאדם נמצא לפני צרה,

או שנמצא בפני, לא רוצה להגיד מה,

והוא אומר,

כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא,

ואפילו מעשה כשפים.

אם הוא אומר זאת במטרה...

בהכרה ברורה,

בהכרה ברורה, בהאמנה מלאה,

והוא חווה את זה ממש,

והוא לא פוחד ממי שעומד מולו,

ולא משנה מה,

הוא יכול לבטל את הכוח העומד מולו

בן רגע.

אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא.

ואפילו מעשה כשפים.

כי ניתן כוח לפמלייה של מעלה מצד הסיטרא חרא מרכבה טמאה,

להכחיש כביכול על ידי כשפים, כשפים מכחישים

פמלייה של מעלה.

אז מה זה אלוהים?

זה כל הכוחות כולם. ולמה קוראים לו כך? כי כל כוח פרטי,

כל כוח פרטי שיש בבריאה, יש כוח הצומח,

יש כוח המעקל,

יש כוח המחצבים,

יש כוח הכוכבים,

יש כוח של הרוח,

יש כוח האש,

יש כוחות שונים ומשונים פרטיים.

כל הכוחות כולם, כל כוח וכוח,

מושפע בכל רגע מאת ה' יתברך.

אכן כשאנחנו אומרים ברוך אתה ה' אלוקינו, אלוקינו זה תקיף,

בעל היכולת הוא היחידי בעל היכולת,

אין אצלנו לא תקיף,

דהיינו שחוזקו הוא תמיד,

ואין אצלנו בעל יכולת בכלל, כי ברגע יכול מסיר שפה לנאמנים, טעם זקני מכך,

והוא בעל הכוחות כולם, ואין שום כוח בעולם זולתו.

אז כשאדם אומר אלוקים או אלוקינו,

הוא צריך להתכוון בזה ולדעת מה הוא אומר, מה השם הזה אומר.

כן, בדמיון זה כביכול,

תקשיבו טוב עכשיו,

אז אמרנו למה קוראים לאדם שהוא נברא בצלם אלוהים?

למה בשם זה ולא בשם אחר?

כי בדמיון זה כביכול, תקשיבו טוב,

ברא הוא יתברך את האדם,

בדמיון זה,

והשליט את האדם

על ריבי רבבות של כוחות ועולמות אין מספר.

ומסרם בידו,

שיהיה הוא המנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו,

תנועות אפילו, מעשיו, דיבוריו,

מחשבותיו,

בכל סדרי הנהגותיו, הן לטוב או להפך, חס ושלום.

כי במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים

האדם מקיים ונותן כוח

בכמה כוחות ועולמות עליונים קדושים,

הוא מוסיף בהם קדושה ואור,

כמו שנאמר בישעיה נא,

בה אשים דברים בפיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ.

אתם שומעים איזה כוח יש בפיו של האדם?

לנטוע שמיים.

אז זוהר הקדוש אומר שמי שמחדש עידוש תורה בשבת,

בורא רקיע בשבת.

וזה לא מלאכה אסורה.

וליסוד ארץ,

וכמאמרם זיכרונם לברכה,

אל תקרא בנייך

אלא וונייך,

כי הם המסדרים עולמות העליונים ונותנים בהם

רוב כוח ובהיפוך חס ושלום

על ידי מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים,

הוא מהרס רחמנא לצנן כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור,

כמו שכתב שם.

מהרסיך ומחריביך ממך יצאו,

הוא מחשיך ומקטין את עורם וקדושתם חס ושלום של העולמות ושל הכוחות,

הוא מוסיף כוח לעומת זה במהדורות הטומאה, רחמנא לצלן.

אז לכן נאמר שהאדם נברא בצלם אלוהים, ניתן לו כוחות לשלוט ברבי רבבות

של כוחות ועולמות עליונים והוא משפיע עליהם

בדיבור, בהנהגה, במעשים, בכל דבר,

בין לטוב ובין למותאם.

זהו, ויברא אלוהים את האדם בצלמו,

כי בצלם אלוהים עשה את האדם,

שכמו שהוא יתברך שמו, הוא אלוהים בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם,

ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו,

כך השליט רצונו, יתברך.

את האדם שיהיה הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבבות, כוחות ועולמות.

על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו של האדם,

בכל ענייניו, בכל עת ורגע ממש,

כפי שורשו העליון

של מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו,

כאילו הוא גם כן הבעל כוח שלהם כביכול.

שמעתם?

זאת אומרת, בן אדם שמדבר ועושה משהו,

זה משפיע עד שורש נשמתו, בצינור השפע שלו, זה משפיע על כל מה שעובר בדרך,

או להוריד שפע או פשע.

תלוי.

מה שהוא עושה.

לכן כתוב רבי חנינה מנדוסה, כל העולם ניזון בשביל חנינה בני, אומרים,

בשביל של חנינה בני.

בשביל שלו הוא האזן את כל העולם כולו.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

רבי עקיבא אומר,

בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,

מוסיפים כוח בגבורה של מעלה.

ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום,

מתישים כוח של מעלה.

נכתיב צור ילדך תשי,

הקדוש ברוך הוא ילד אותך, ואתה מתיש כוח של מעלה. תשי.

ותנו עוז לאלוקים.

וכן מובא בזוהר הקדוש,

דחווה ברנש עבדין פגימו לעילא.

החטאים

של האדם, העבירות שהוא עושה,

הם גורמים לפגימות למעלה.

פגמים בעולמות העליונים.

וכת ישראל עבדין,

עבדין דלא חשרן, מתישין חילא דקודשא בריכו. כשישראל עושים מעשים שהם לא כשרים,

לא טובים,

הם מתישים כוח של מעלה.

וכת עבדין, עבדין דקשרן, יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריכו.

הם עושים מעשים כשרים, טובים.

הם נותנים כוח ועוז לקדוש ברוך הוא.

זה מה שכתוב, תנו עוז לאלוהים.

כאילו מרבים את הכוחות.

במה?

בעובדין דחשרן, במעשים הטובים.

וזאת תורת האדם.

כל איש ישראל.

אל יאמר בליבו חס ושלום.

מה אני, מה כוחי לפעול במעשיי שפלים, שום עניין בעולם.

אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות ליבו שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו

כל עת ורגע לא נאבדים, חס ושלום.

ומרבו מעשיו ומאוד גדלו ורמו שכל אחת עולה כפי שורשה לפעול בגובהי מרומים בעולמות

ובצחצחות האורות העליונים.

ובאמת, כי האיש החכם יבין את זאת לאמיתו.

לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה.

כמה הוא יכול לפגום

או כמה הוא יכול להציל את העולם כולו.

בשומו אל ליבו על מעשיו אשר לא תובעים, חס ושלום. עד היכן מגיעים לכלכל ולהרוס בחטא קל, חס ושלום.

אדם בחטא קל יכול לכלכל ולהרוס הרבה יותר ממה שהחריבו נבוכדנצר וטיטוס

את בית המקדש.

כי הלא נבוכדנצר וטיטוס הרשעים

לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה.

כי אין להם חלק ושורש בעולמות העליונים שהם יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם.

כל אחד יכול להגיע עד שורשו,

אבל הם מעולם העשייה הנמוך,

אז הם לא יכולים לפגוע.

רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כוח של מעלה.

אנחנו גרמנו בחטאים שלנו תשתש כוח של מעלה,

ועל ידי כך היה להם כוח להחריב את המקדש של מטה,

שהוא מכוון נגד המקדש של מעלה.

אנחנו בחטאים שלנו החרבנו את בית המקדש של מעלה.

ממילא קמחא תחין תחנת.

הם תחנו כבר קמח תחון.

הם כבר שברו רק את מה שחרב למעלה.

כמו שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה, כמחת חינא תחנת.

הרי כעוונותינו החריבו את נווה מעלה, את העולמות הקדושים,

והם החריבו רק את נווה מטה.

גם על זאת

יחרד לב האדם מעם הקודש,

שהאדם כולל בתבניתו כל הכוחות והעולמות כולם.

הן המה הקודש והמקדש העליון

והלב של האדם

אמצעיתא דגופא הוא כללי את הכול, הוא כולל את הכול. הוא נגד בית קודשי הקודשים,

אמצע היישוב, אבן השתייה.

הוא כולל כל שורשי מקור הקדושות כמוהו.

ורמזו על זה, זיכרונם לברכה, במשנה,

פרק תפילת השחר

יכוון את ליבו כנגד בית קודש הקודשים.

אם כן, בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה אשר לא טהורה בניאוף,

רחמנא לצלן,

הרי הוא מכניס זונה,

סמל הקנאה, בבית קודש הקודשים העליון,

שהקדוש ברוך הוא מקנא על זה מאוד.

והוא מכניס,

מקנא הכוונה, קנאה, כן, בקנאות קנאתי, כן, לשון נקמה.

אז הוא אומר,

כאילו הוא מכניס חלילה,

כיוון שהוא חושב מחשבות אבן,

במחשבות ניוף בליבו,

אז כאילו הוא הכניס זונה לבית קודש הקודשים, כי ליבו הוא כנגד קודש הקודשים.

וזה נורא בעולמות העליונים הקדושים, חס ושלום.

הוא מגביר, רחמנא לצלן, כוחות הטומאה,

בבית קודש הקודשים העליון.

הרבה יותר ממה שנגרם התגברות כוח הטומאה על ידי טיטוס,

כשהציע זונה בבית קודש הקודשים, במקדש מטה, על ספר תורה.

זה הרבה יותר חמור.

מחשבת ניוף.

וכן כל חטא ועוון

אשר כל איש ישראל

מכניס בליבו, חס ושלום, אש זרה.

אם זה כעס,

ושאר תאוות רעות, רחמנא לצלן.

הלא הוא ממש כעניין הכתוב, בית קודשנו ותפארתנו,

אשר היה לשרפת אש.

וזה כמו שכתוב, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו,

כאילו חרב בימיו,

שאם היינו בסדר, הוא היה נבנה.

למה לא בסדר?

כי אנחנו ממשיכים להחריב אותו.

והרחמנית, ברך שמו, יצילנו.

מה ראינו מפה?

שכתוב שאנחנו בצלם אלוקים,

פירושו של דבר, יש לנו כוחות אדירים שאנחנו אפילו לא יודעים.

מה הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה? איזה כוחות?

ובן אדם לא מחשיב את עצמו לשום דבר.

ואני כבר בכמה דרשות באחרונה מדבר על

מי זה האדם, מה ערכו, מה כוחו.

הלוואי ואנחנו נתפוס ככה גרגיר רק ממה שאנחנו מדברים,

בשביל להחשיב את עצמנו לעשות מה שצריך.

כן.

רשע במלאבר כשאנחנו

ראויים במעשינו ההנחה,

אנחנו ראויים למעלה שירי ציון,

כלומר,

זה מספיק ללכת את השואה,

זה היה,

זה לא נכון,

זה לא נכון.

מתי הם ראויים שכל היום ולילים העולם מתחלקת

איתנו? יהיה בראשית תנועה, סמכתם אוחרם,

אבל זה לא מובן,

סיפוריו, נכון?

אם לא היה צדיק יסוד העולם, אחד,

העולם לא היה מתקיים.

מי שמעמיד את העולם זה שיש בעולם הזה צדיק יסוד העולם.

זה כמו בן המקדש, שעכשיו לא ראויים להם.

אנחנו רואים לא להתקיים בשביל זה, עדיין.

עדיין, ולא בשביל כולנו, בשביל צדיק יסוד העולם.

ואנחנו כולנו כלים, משרתים לו.

רבי יחנן יובל ראשיה אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא זכות ישראל,

נפי כוח, ארבונם תרונו ישראל.

שעה.