הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ע | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בעילום שם לייחד קודשא בריך הוא ושכינתה

לעילוי נשמת כל הנפטרים ולחזרה בתשובה שלמה לכל עמו ישראל ואל הגאולה השלמה ברחמים במהרה, אמן.

אנחנו בחלק עין.

בהכרת הטוב וכפיות טובה.

הכרת הטוב במשנתו של רבי אליהו אליעזר דסלר,

זכר צדיק וברכה, משגיח לישיבת פוניביץ'.

עבודת השם

בין אדם לחברו

בעבודה שבין אדם למקום

הייתה שזורה בצורה נפלאה

ונתגלתה בהדר זיווה באישיותו של רבנו.

וזה בא לידי ביטוי מיוחד במעלת הכרת הטוב שהוא השתלם בה מאוד.

בהיותה אחת מן היסודות החשובים

שאותם הניחו בכלם כבסיס לבניין האדם.

הגאון המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק וברכה,

מעיד שבכלם הכירו הבריות טובה גם לנכדים של עושי הטובה.

עד כדי כך הייתה מידת הטוב טבועה במעמקי ליבם.

והעמידה המופלאה הזו

הייתה מושרשת בתכונות נפשו של הרב דסלר.

הוא שאב אותה

בעת כוחה מהבאר הגדול של אביו,

רבי ראובן דב, זכר צדיק וברכה,

שמידת טובו עם הבריות נתגלתה

אף בהנהגת הכרת הטוב,

והוא אימץ אותה לרוחב לבבו.

עומק הרגשות של הכרת הטוב של רבי ראובן דב

באו לידי ביטוי מופלג

בין שיטי איגרת ברכה ששיגר לוועד שהוקם באמריקה

לעזרת הישיבות בליטא,

ונדבר רוחם אותם לסייע לתלמוד תורה כלמאי.

במה נכבד היום הזה שאנחנו שוצפים בעינינו

את נופת צוב יקרתם של המילים שכתב

בכו בשבט

בצירוף המחאה

בסך מאה דולרים, אז.

וכך הוא כותב, מה נאמר או נדבר?

ברצות השם דרכי איש

אשר מלאכתו נעשית ונגמרת,

כמה גדולים מעשה חייה

בחובת אנשי מדע לומר

כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי,

ובגדר אומרם זיכרונם לברכה חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.

ידענו גם ידענו

כמה טרחות טרח וכמה יגיעות יגע,

סנטרל רליף

בעד העזרה,

עד צלח להם בעזרת מרומים להוציא מפעל נדבת ליבם בעומק ההטבה לאור,

ולכן מצידנו

חובת ההכרה כאילו כל התורח היה רק למעננו.

אף כי נר לאחד, נר למאה,

זהו רק במידת בניית תמונה בצמצום המידות,

לא כאלה מידת מרומים הדגולה והרחבה בעין טובה יתבורך.

אשריכם,

שבה התוכנית בניין גדול בצוק העיתים הללו לידם

להחזיק במעוז התורה,

לרוממה ולהאדירה

שלא תתמוטט.

ובדרך שאדם רוצה ללך מוליכים אותו

ומרובה מידה טובה.

ממש רוח חיים חדשה הפיחו בקרבנו

בראותנו כי אין נתייאש,

וכי יש

סבר ותקווה בארץ.

תורה ענייה ממקום זה ועשירה במקום אחר.

אמרה למרא ותבותא לשקי.

אני אחזור לבאר קצת את המכתב.

מה נאמר ומה נדבר?

ברצות השם

דרכי איש

אשר מלאכתו נעשית ונגמרת.

הפסוק אומר, ברצות השם דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו.

גם אלה שמתנגדים לאויבים שלו,

אם השם רוצה

בדרכי איש,

דרכיו רצויים לפני השם,

אז לא רק שהוא משלים אויביו,

אלא מלאכתו נעשית ונגמרת.

מה שהוא רוצה לעשות, השם מאפשר לו שייגמר על ידו.

כמה גדולים מעשה חייא.

חייא

היה דואג

בשביל עם ישראל שלא תשתכח תורה מישראל.

הסיפור ידוע, לא נבער פה.

אז עליהם הוא אומר כמה גדולים מעשה חייא להעמיד את התורה.

וגם הם,

מחובת אנשי מדע לומר,

אלה שיש להם שכל,

כל מה שטרח מעל הבית לא טרח אלא בשבילי.

לא כמו כאלה שיגידו, מה תרמו בזה? מה, הם תרמו בשבילי? תרמו בשביל כולם. הם תרמו בשביל להם זכויות, תרמו בשביל העולם הבא.

לא.

הוא אומר, אנשי מדע צריכים לומר,

כל מה שטרח מעל הבית לא טרח בשבילי.

בגדר מה שאמרו,

יאב אדם לומר, בשבילי נברא העולם.

זה אותו גדר שאמרו חכמים, שבשבילי נברא העולם.

כי הקדוש ברוך הוא ברא בעולם אדם אחד בהתחלה.

אני יכול לברוא מיליונים על הפתיחה.

למה ברא אחד?

שכל אדם יאמר, בשבילי נברא העולם.

לקדוש ברוך הוא כדאי לברוא עולם ומלואו כל מה שאנחנו מכירים ולא מכירים בשביל אדם אחד.

אז כל העולם נברא בשבילו.

ואז הוא כותב, ידענו גם ידענו כמה טרחות טרח וכמה יגיעות יגע ועד העזרה שהקימו

בשביל לעזור לישיבה בכלם.

עד צלח להם בעזרת מרומים,

כמו שאמרנו, הקדוש ברוך הוא עזר בידם שיצליחו

לגייס ממון רב בשביל

להעמיד את התורה.

עד צלח להם בעזרת מרומים להוציא מפעל נדבת ליבם

בעומק ההטבה לאור.

לא באופן שטחי תרומה, העיקר לצאת ידי חובה,

אלא בעומק ההטבה הכל יצא לאור והצליח.

זה רק עזר מן השמיים.

ולכן הוא אומר, כאדם יחיד

מצידנו חובת ההכרה כאילו כל התורח היה רק למעננו.

אני לא רואה את זה כמי שהוא חלק מ...

אני רואה שכל הטרחה שטרחו זה בשבילי.

ולכן הוא כותב להם מכתב על זה.

אף כי נר לאחד, נר למאה, יבוא אחד ויגיד, כן, אבל מה?

כשמדליקים כבר למישהו,

אז זה מדליק כבר לכל מי שנמצא.

כשתורמים,

זה לא לאחד, זה לכל מי שנמצא שם.

זה אומר, אף כי נר לאחד, נר למאה,

זה רק במידת בניית תמונה בצמצום המידות.

אדם שיש לו מידות מצומצמות,

הוא בונה תמונות לפי צמצום המידות שלו,

שלא להתחייב, שלא להכיר טובה,

הוא מצמצם כל תמונה.

בשבילי? מה בשבילי?

כולם? מה בשבילי?

אבל לא כאלה מידת מרומים.

ואנחנו צריכים לדבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא.

שזו מידה דגולה ורחבה בעין טובה, היא תבורך.

אז לכן צריך להכיר טובה, כאילו הכל עשו רק בשבילי.

וממשיך, אשריכם,

שבאה תוכנית בניין גדול,

בניין התורה,

בצוק העיתים,

בשעה שממש

יש צרות שעופפות את עם ישראל ויש מחסור ויש מלחמות.

אשריכם, שבאה תוכנית בניין גדול בצוק העיתים הללו, לידם להחזיק במעוז התורה.

לרומם אותה

ולהאדיר אותה, שלא תתמוטט.

ובדרך שאדם רוצה ללכת, מוליכים אותו.

הראיה,

שזו הדרך שרציתם באמת,

לכן הוליכו אתכם בדרך הזאת להצליח להעמיד תורה.

ומרובה מידה טובה,

וכמה שכר מגיע לכם על זה.

ממש רוח חיים חדשה הפיחו בקרבנו,

ברעותינו, כי אין נתייאש.

בתקופות ההן היה, כמו שאמרנו,

קושי עצום להחזיק תורה,

אבל זה הפיח בנו רוח חיים חדשה.

אין נתייאש בשום מצב.

כי יש סבר ותקווה בארץ.

יש ביטחון

ויש תקווה בארץ.

תורה ענייה במקום זה, ועשירה במקום אחר.

אז רואים, פה אין אמצעים

להחזיק תורה,

אבל יש אמצעים במקום אחר.

פה עשירה, תורה ענייה, אין כסף.

שם יש כסף.

והנה,

משם מביאים לכאן,

בחמרה למראה ותבותה לשקי.

היין שייך לאדון, ומשבחים את המוזג למשקה.

אז הנה, הכל זה בחסד השם,

אבל אנחנו משבחים אתכם

על מה שהתאמצתם להביא. כמובן שזו גזרת השם שהתורה לא תתמוטט,

אבל

מגלגלין זכות על ידי זכאי.

ולכן אני מודה לכם.

כמובן שגם לשם, אבל

אמרא למראה

ותבותה לשקי.

היין שייך לאדון,

והוא שולח להשקות את האורחים

על ידי המלצר.

למי אומרים תודה?

למי שמוזג.

זה האבא שלו, של הרב דסלר,

ממנו הוא ינק.

ורבנו הרב דסלר

השטריש בנפשו מידה זו,

ובא לידי הבנה מעמיקה

ביסודה של הכרתתו,

ומצא את ההבדל בין נוטלים למקבלים.

הוא ביסס את הרעיון

שעל האדם להיות נותן ולא נוטל.

אז שאלו אותו,

הרי אי אפשר לנתינה

ללא שתהיה כנגדה נטילה.

אם אתה אומר

שצריך להיות בגדר נותן ולא נוטל,

איך יתקיים נותן אם לא יהיה נוטל?

אם כולם ילכו לפי מה שאתה אומר, צריך להיות נוטן,

אז כולם יהיו נוטן.

נוטן למי?

נוטן למישהו.

מה יהיה עם זה שקיבל?

הוא נוטל.

אבל אתה אומר שצריך להיות נוטן ולא נוטל.

אז איך זה יכול להתקיים נוטן ואין נוטל?

אז איך יהיה נוטן?

ככה שאלו אותו.

אז מה הוא אמר?

עוד שאלה שאלו, איך נבראה הבריאה באופן כזה שימצאו בה נוטלים לרוב?

הנוטלים מועטים

מאשר הנוטלים.

זאת אומרת, אחד יכול לתת להרבה,

והנוטלים יהיו יותר רבים מהנוטלים.

מה הוא השיב?

הוא אמר,

יש הבדל בין נטילה

לבין קבלה.

מה ההבדל בין נוטל למקבל?

ההבדל בין נטילה לתועלת מהנטינה.

הנוטל,

השו נוטל בזכות.

הוא לא חש הכרת הטוב על נדיבות ליבו של הנוטן.

הוא נוטל!

כאילו מגיע לו.

לעומתו המקבל,

ליבו מלא הכרת הטוב,

על המעט אפילו שניתן לו.

זו המשמעות גם. נוטל זה כאילו נוטל מעצמו.

כאילו הוא זכאי ומגיע לו.

מקבל, הוא לא בא ליטול.

נתנו לו, אז הוא קיבל.

המקבל מכיר טובה,

הנוטל לא מכיר.

אז כשהוא אמר צריך להיות נותן ולא נוטל,

הוא לא אמר שלא היו מקבלים, כי אחרת איך ייתנו?

ייתנו למי?

אז הוא אומר, כן, נותן ולא נוטל.

צריך שיהיה נוטן,

ולא יהיה נוטל, אחד שלוקח וחושב,

מגיע לי ואני לא חייב הכרת הטוב לאף אחד.

זה לא.

אבל אפשר שיהיה מקבל,

שמכיר טובה.

אז זה ההבדל בין נוטל לבין מקבל.

מה התועלת מהנתינה?

האם יש תועלת או לא?

אם אני נותן לנוטל, אין תועלת.

הוא לא מכיר טובה.

משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו.

אבל אם אני נותן למקבל שהוא מכיר טובה, יש בזה תועלת.

מי שזכה לשמוע את אופן הבעת תודתו הנלהבת של רבנו לרבנית,

בשעה שהייתה מגישה לפניו משקה קר

בקיץ חם,

היה מבין את המשמעות של הדברים.

לעולם לא ימוש מליבו הצורה של הכרת הטוב,

מי שראה,

איך הוא מגיב

בתודה נלהבת לרבנית שהגישה לו משקה קר ביום קיץ חם.

כפי שהיה מספר תלמידו הנאמן רבי חיים פרידלנדר,

זכר צדיק וברכה, והיה חוזר ומספר.

זכורני,

ישבתי בבית מורי וריבי,

הרב דסלר,

ביום קיץ,

והרבנית עליה השלום הגישה לפנינו

שתייה קרה.

איך מורי וריבי הודה לה

בחיוך נלבב

על פניו,

ובפה מלא אמר, אני מודה לך מאוד,

עד שהיה נראה כאילו עשתה עבורו דבר יוצא מן הכלל,

ולא דבר שמובן מאליו.

זה הכרת הטוב באמת,

לא טקסטים שגורים הנשלחים על אוטומט.

תודה.

כשביקר בבית כלתו בארצות הברית,

גילה רבנו עד כמה עמוקים רגשותיו בהכרת הטוב,

שהוא מודה לה בביטויי תודה רבים על הטרחה למענו שהכינה לו קוסטי.

הוא ראה בהכנת התה

גם את הלב שהשקיעו בהכנה,

באופן ההגשה,

וכיוון שכך את כל ליבו השקיע בהבעת התודה מתוך רגשי הכרת טובה עמוקים

של מקבל.

לא נוטל, אלא מקבל.

הרוצה לעמוד על רגשות הכרת הטוב העמוקים בליבו פנימה,

ילמד זאת מן השורות שעלה רבנו במכתב לתלמידו רבי זושה וולטנר,

זכר צדיק ברכה,

שבו הוא מביע שפע של תודות

למעשה חסד קטן לכאורה,

שעשו עבורו התלמיד

ורעייתו

בעת ביקורו בגייצג.

רגשות

הכרת הטוב כה גברו על רבנו,

עד שתכף המצאת רכבת

מגייצג למנצ'סטר,

כבר החלו רגשותיו לזרום חוצה על גבי גיליון.

התחיל לרשום מכתב.

לבבתני,

רבי זו שהיקר,

נערכה יאיר,

ברוב טוב לבבך,

שבבואי מבית הכנסת,

והנה ראיתי כי הכנת תה לכבודי.

ולא די בכל זה,

אלא גם זוגתך הרבנית החשובה תחיה.

הרבנית

החשובה תחיה.

כמה למעני?

ותפצר בי לקחת מזה ומזה ומזה,

עד אין מספר לדברים שאין להם שיעור.

ולדאבוני לא יכולתי למלא רצונה,

כי לא יכולתי אכול בשום אופן.

ברוך השם, כעת הוטב לי ואכלתי ושבעתי,

ברוך השם,

ממעשה אופה שעשתה למעני על שבת קודש,

ונהניתי מהמתוק הרב שבו.

אין די באר עד כמה אני מכיר טובה לשניכם,

על רוב טובכם בחסדיכם.

זה מופיע במכתב מאליהו, חלק ה', עמוד 507. במכתב נוסף,

להם,

מביע רבנו את רחשי לבו

בהכרה טובה למערכיו.

כך הוא כותב,

לא יכולתי לכתוב לכם תמול,

כי הייתה שעה דחוקה.

ועתה בכותבי,

הלא לא אדע מי יגיע הראשונה,

אם מכתבי

או עצמי בשפלותי.

מכל מקום,

אהבתי בהכרה טובה

על אותות הידידות

אשר תרבו להראות לי למעלה מכל גבול,

ואי אפשר לי מבלי כטוב.

ובדרך אליהם ולהבחיל.

כן, אבל הוא לא יודע מי יקדים.

וחבל על כל רגע שלא להכיר טובה קודם,

ולמסור להם את הבעת רגשותיו.

ועכשיו, מעשה, מעשה,

מעשה, מעשה.

אם על הודאה על כוס תה

או מיני מאפה כך,

מה הייתה הודאתו למי שהחזיק תורה?

על אחת כמה וכמה.

ושוב,

מזיכרונותיו של התלמיד רבי זושה וולטנר,

זכר צדיק וברכה, הוא מספר כך

זכורני חורף אחד קשה.

רבנו חלה בטיפוס.

תרופות האנטיביוטיקה עדיין לא נודעו אז,

והיה קשה מאוד להחלים את טיפוס.

לילה אחד באשמורת השלישית

ישבתי ליד מיטתו והוא פנה אליי ואמר,

איני חש בטוב,

אנא לך וקרא לרופא.

הבקשה הייתה חריגה,

כיוון שרבנו תמיד נמנע מלהשתמש בזולתו,

והבקשה העידה

על נחיצותה.

בכל רחבי גיצד

לא נמצאו מכשירי טלפון פרטיים אלא ספורים בלבד,

וכיוון שכן יצאתי לביתו של רבי אפרים בלוך,

הוא התגורר ברחוב סמוך,

שם היה מותקן מכשיר טלפון.

רבי אפרים,

רבי אפרים, שהם חשובי

בעלי הבתים של גיצד,

סייע רבות בידי רבנו להחזיק את הכולל.

והתקיימה בו ההבטחה של חכמים,

מאן דמוקי רבנן,

מי שמכבד חכמים זוכה לחתנים רבנן.

והוא נעשה חותן של שני תלמידי חכמים מובהקים, רבי אריה לייב גרוסנס ורבי חיים שמואל לופיאן.

הגעתי לביתו של רבי אפרים בלוך,

התקשרתי משם למעון של הדוקטור

כשהבטיח לבוא בהקדם,

מתוך שהותי בבית משפחת בלוך,

הבחנתי שבעל הבית, רבי אפרים מוטרד ביותר.

לאחר הפצרות נעתר לספר לי הסיבה.

מחר זה המועד האחרון

לשלם מס הכנסה,

ועליו לשלם 900 לירות סטרלינג,

ואין בידו לפרוע.

וזה סכום עתק.

כי באותו פרק היה גובה מלגה חודשית

שניתנה לאברכי כולל בגייצד, ארבעה לירות סטרלינג.

כששבתי לביתו

של רבנו,

והודעתי שהרופא אמור להופיע תוך זמן קצר,

דיווחתי לו גם אודות המבוכה

ששרוי בה רבי אפרים.

הדברים נגעו לליבו של הרב דסלר.

מיד כשסיים הרופא את הביקור

והרגיע אותו מבחינה רפואית,

התיישב רבנו על המיטה במאמץ איתנים,

נטל בידו עט בנייר כתיבה,

בקושי אוחז את העט בידו,

ורשם שתי בקשות להלוואה.

סיים את הכתיבה,

שעלתה לו במאמץ ניכר,

ביקש ממני

תכף ומייד להסדיר את העניין.

ומפנה אותי לרבי דוב שטיינהוז,

זכר צדיק ברכה,

לימים היה משגיע בישיבת כל תורה לצעירים,

ממנו ביקש הלוואה 500 לירות סטרלינג.

ואל האדון נוסבאום,

מפרנסי קהילת גייצד,

ממנו ביקש 400 לירות סטרלינג בלווה.

על אף שעת הלילה המאוחרת,

שלוש אחר חצות

שלח אותי רבנו ללכת תכף

לבית של המלווים,

שימציאו את הכסף מידיהם

לידי רבי אפרים בלוך,

ולציין בפניו

שלא צריך להיות מוטרד מהחזר ההלוואות,

ויחזיר כשירחיב לו השם.

אחרי שעה

עזרתי לרבנו

להודיעו שביצעתי השליחות.

ביקש ממני סליחה

שנזקק להטריחני,

ועוד באישון לילה,

ומבהיר לי

למה חרג ממנהגו לא להסתייע באחרים.

יצאתי מגדרי שלא להשתמש באחרים,

כי חפצתי שיהיה לך חלק בעניין כה גדול.

יהודי שעשה כל כך הרבה בשביל לומדי הכולל,

אסור לו ללון בצער.

חס וחלילה שיהודי כזה יוציא דמעה מעיניו.

התפעלתי מאוד.

מה גדולה הייתה הכרת הטוב של רבנו לרבי אפרים,

שתמך בעוז בכולל

ובשאר המוסדות.

סיים רבי זושה את זיכרונותיו.

נו, אז רואים

מה זה הכרת הטוב בפועל,

באיזה שעות,

באיזה מצב של חולי,

באיזה קושי אפילו לכתוב,

ואפילו להשכים בשלוש בלילה

את היהודים שהוא מבקש מהם הלוואה בשלוש בלילה, דופקים בדלת, הם מבינים איזה פחד, מה קרה? מה קרה?

מה דחוף?

שלא ילון

מי שעושה טובות לכולל,

בצער,

שיקום בבוקר,

יפקח את עיניו,

לא תהיה לו דאגה שהיום זה יום התשלום למס הכנסה ואין לו כסף.

ולא לדאוג

לגבי החזר, כשיהיה לך תחזיר.

אז אם על כוס תה,

כך

על מי שמטיב הטבה לתורה,

על אחת כמה וכמה.

אז אם הרב דסלר ככה מכיר טובה,

לבני אדם.

איך אנחנו צריכים להכיר טובה לבורא עולם?

הָהָהָהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְה�

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך

והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת עם מקדשא מקדשא מקדשא שביעי שבת

עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת ישמחו במלאכותך שומרה שומרה שבת וקורא עונג שבת ישמחו

במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת שבת שבת שולח.