וידעו כי עירומים הם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום אליהו בן אהובה וילדיו וכל בני משפחתו

רפואה שלמה בנפש ובגוף

יזכו לישועות

לזכות לראות, לפרסם, לשמור ולקיים את האמת ולהשפיל את השקר

ולהיות בתשובה שלמה ואמיתית. אמן.

ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלי תאנם.

בעל מדרגת האדם

מביא שמאחר שפסקה הנבואה

שהשפיע על עם ישראל דעת חוקי האלוהים ותורתו

ודבר אדוני נעשה יקר

כי פסקה הנבואה.

נפתחו מעיינות חדשים

הלוא הם מהישיבות

כמו ישיבת סורה בפומבדיתא

בבבל

הישיבות האלו הרימו את המצב הרוחני בכל תפוצות ישראל

למעל הראש

משום שהיה קשר פנימי בין הישיבה ובין העם

והיו מסייעים זה לזה

העם הכיר כי מקור האמת הוא רק בישיבות

וזולתן הכל הבל ושב נטעה

והביטו על הישיבות

כמו על שעון מתוקן

עם מכונה פנימית

קווים מדויקים על נכון

שהכול מדייקים את השעונים שלהם על פיו.

גריניץ

וכל מי שהיה משתוקק

אל דרך השם

היה דורש ומבקש

אותה שמה.

הישיבות היו בוראות אנשים מושלמים בכל המעלות,

יודעים את האלוהים, חוקיו ותורותיו,

בעלי לב ישר

שכל מגמת פניהם ותשוקתם

לבקש את הנקודה האמיתית בכל מעשיהם.

גיבורים היו ברוחם

שכל רוחות שבעולם אינן מזיזות אותם ממקומם

וכשהיו יוצאים מן הישיבה אל העולם

היו מקדשים שם שמיים בכל מקום שבאו שמה.

היו למופת חי

למעלת חיי השלמות.

נמצא כי העולם

מילא את הישיבות בכמות של תלמידים,

בישיבות

מילאו את העולם באיכות של התלמידים,

וככה זה נמשך דור אחר דור.

ברבות הזמן

נתרבו הכמות והאיכות

בישיבות וגם בעולם.

העולם בישיבות לא היו שני דברים נפרדים

בהפוכים זה מזה.

אלא אדרבה, היו יונקים זה מזה ומסייעים זה לזה.

ברוח אחת ודעה אחת היה לשניהם.

כולם היו מבקשים דעת אלוהים

ומצאו אותה בישיבות.

בן תורה לא היה צריך להילחם עם עצמו בהיותו בישיבה,

ולא היה צריך להכניע את הנטיות הטבעיות

שמושכות אותו החוצה.

אלא אדרבה,

רוח העולם דחף אותו אל הישיבה.

במצב כזה היו המבקשים את השם רבים ומתרבים,

ונבראו הרבה משפיעים ומושפעים.

אולם,

למרבה הצער, בא קץ להצלחה הזו.

הגיעה עת של שורש פורה ראש ולענה,

הלוא היא ההשכלה הארורה,

אשר רבים חללים מפילה וטמטמה את לבעם,

והביאה לידי כך שהחלו מואשים בדבר השם ובנושאיו.

וכאן נעשה פרץ בין הישיבות והעולם,

ונפתח תהום ביניהן.

כמו היום עם ביבי דיקי שעושה רק סגרים על החרדים.

ומכיוון שהרגישו

שחיי העולם

וחיי השלמות

הם שני הפכים שונים,

אינם מתאימים זה לזה,

ואי אפשר לפשר ביניהם,

התחילו לעזוב את הישיבות,

כמו שנתנו שיעורים בזמן רבי ישראל סלנטר, איך הוא נלחם בהשכלה.

והתקרבו אל המדריכים החדשים,

היום יש בהידרדרות יש קאוצ'רים,

קאוצ'רים.

והתחילו להתקרב אל החדשים,

מדריכים חדשים, מדיחים ומסיתים מדרך האמת.

ותחת השפעת הרוח החדשה היה הרוח גם בישיבות עצמן הולך ופושר,

הולך ומצטנן.

עד כי גם המעטים שנשארו

היו פוסחים על שתי הסעיפים,

סעיף זה מושך לכאן וסעיף זה מושך לכאן.

וכשנשארו בעין אונים ממלחמה פנימית זו,

התחילו כדי לצאת ידי כל הדעות,

לפשר בין שני ההפכים,

ונתערבו אצלם הטוב והרע,

והחלו לשמש בערבוביה,

ונברא מין חדש לגמרי,

שחסר לו הכרה ברורה במסירות הגדולה,

הפעם זה כבר שעון שהתקלקלה המכונה הפנימית,

ופעם הוא מאחר, ופעם הוא ממהר,

וצריך כל פעם לכוון אותו עם היד

כדי להעמיד אותו על השעה האמיתית.

וכך היה הרוח בפנימיותם הנגועה משיבושי הזמן.

והיו נבוכים בדרכי החיים,

ורק על ידי דחיפה שלא לשמה,

אז היה מתנענע הרוח.

וגם המצב הזה לא הצליח להתקיים בתמידות,

ובאיזה מקומות כבר נהרסה כל המכונה הפנימית,

אין שעון כבר ואין בטיח,

ולא נשאר כי אם דף עם קווים מורים לבד, עשוי להיטלות בבית המדרש,

שמראה רק את זמן ההדלקה.

כמו שיש בבתי כנסת,

כמו שעונים כאלה שמראים כל פעם מתי תפילת מלחם,

מתי זה, אבל זה על נייר, זה לא מסתובב,

זה רק מראים את השעות תקועות.

ובבוא הזמן ההדלקה טועה אדם וסובר כי זה שעון אמיתי,

והראיה שהוא מראה טעת בדיוק, אולם באמת טעו אותו,

כי רק בדרך מקרה הוא עומד כראוי,

והוא לא מסבב את השעון,

ובעצם הוא דבר תוהו, בלי מכונה פנימית,

בלי כלום, נייר וחצים.

כמובן שלא היה יכול הרוח הזה לברוא אנשים בעלי דעת אמיתית ולב ישר,

שיהיו מוכשרים לקבל השפעה ולהשפיע.

אבל בכל זאת, כל זמן שהלא לשמה מצא מקום להתגדר בעולם,

והייתה מתקיימת לכל הפחות מציאות של הדחיפה, שכל פעם מתקנים לפי היד את השעון, אז ככה כל פעם מתעדכנים.

היה מתנהל הדבר איכשהו,

אבל לדאבוננו גם המצב הזה לא נמשך הרבה זמן,

בשעה שפרצה מלחמת העולם הראשונה.

נהרס ונחרב

כל מה שנתקיים אפילו עם הדחיפה החיצונית.

בן תורה כבר לא היה מלומד לעמוד בניסיונות

ולעמוד בתוקף על דרכו,

הכל נדלדל ונהרס,

ורק יחידים נשארו

ולא פרקו מעליהם עול התורה.

ובזה הוקם מצב התורה מכה

גדולה ונוראה.

ועתה,

מה יש לעשות?

הרוח הרעה,

רוח החופשיות והכפירה, רחמנא ליצלן,

מתחזקת בכל יום בעולם.

ומתחילה להזיק גם לשרידי הפליטה.

מטלטלת אותם לעולם ולחיים הפוכים ממש לחיי התורה.

ומוכרחים לטכס עצייך להציל נפשות ישראל התמימות.

זה לפני מאה פלוס שנים.

לבל ישתפו בזרם

של הזמן המתגבר ומתחדש בכל יום,

ושלא יטבעו בגלים הסואנים.

יש רק מוצא אחד,

להרים את מצב הישיבות למצבם הראשון,

ולא יועיל כלל אם נשיב אותם למצב הקודם

של שעון עם דחיפה ביד.

משום שתנועה זו התלויה בסיבות חיצוניות אינה חזקה

ואינה מתמדת,

וגם הניסיון המר הראה

שבלי מחיה פנימי

אפשר להתקיים רק זמן מועד ובסוף בא הכיליון.

אם רוצים באמת לבנות את הישיבות מחדש,

צריך להעמיד אותם על יסודות נאמנים,

להעלות אותם למדרגת הישיבות בדורות הקודמים,

הקדמונים,

אבל כדי להשיג דבר זה צריכים להניח הנחה יסודית,

לשבת בבית השם כל ימי חיינו,

כי אין אנו יכולים להתחבר כבר עם העולם,

משום שהעולם מתרחק מאיתנו,

וצריכים להדגיש

שהעולם והישיבה זה שני דברים הפוכים וסותרים זה לזה, אי אפשר גם זה וגם זה.

ובכדי להימלט מן ההשפעה המפסדת של העולם

על שרידי הפליטה, להתחזק על מצבם

ולהתרחק עוד יותר מן העולם החיצוני.

בשעה שיש חירום

בקרונות הברזל,

הרכבות מלאים צבא מלחמה,

מוכרחים לקחת כרטיס, מחלקה ראשונה.

לא להתערבב איתם.

מחלקה ראשונה.

נכון, זה יקר.

אבל ככה לא מתערבבים.

בשעת חירום וסכנה כזאת צריכים להצטמצם יותר בתוך ארבע עמות של חיי התורה.

לכל מי שיבוא להסתפח בנחלת השם,

יהיה לו עולם מיוחד.

שם יוכל לפתח את כישרונותיו, את מידותיו הטובות,

בלי מונע ומפריע.

צריכים לברום מכונה פנימית

שמחייבת להתרחק

מהעולם החיצון

ולבחור בישיבה למקום של לימוד ומעשה,

ורק מאנשים שאינם פוסחים על שתי הסעיפים

תוכל הישיבה להיבנות.

לא בהידרדרותים ולא תותים.

וכשהתרומם מצב הישיבות

יש תקווה שגם העולם ייבנה מהן.

ותחת השפעת הישיבות הרוממות תרום קרן התורה בכל חוצות העולם,

כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

מאז ומעולם היו הישיבות משפיעות על הסביבה ומורות לעם דרך האמת,

משום שהישיבות עצמן נשאו בגאון את דגל התורה

ואור האמת אי אפשר לו שלא ינצח.

רק כאשר נתמוטט רוח הישיבות

ושקעה שם האש,

הלך העולם שולל מוטען,

כי מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

כלומר, מן הישיבות עצמן יצאו המחריבים.

כמו

חיים נחמן ביאליק שרי,

כמו מנדלסון שרי,

כל מקימי הציונות שרי,

כל אלה יצאו מהישיבות.

כדי לתקן את המצב הנוכחי צריכים אנו להתחיל מבניין הישיבות

על יסודות נאמנים

ומהם מבני העולם לאט לאט,

כי לא נוכל להתחיל מהעולם,

אי אפשר להתחיל מהעולם,

משום שעכשיו אנחנו בדור הפלגה ממש.

נפלגו.

זהו, העולם לחו״ל, מהישיבות לחו״ל.

זה מושך לכאן וזה מושך לכאן.

וצריכים לעזוב את דרך הפשרות

ולהכיר שרק שתי דרכים לפנינו.

או לעזוב לגמרי את התורה ולבחור בעולם,

או להתבצר יותר על מצבנו,

ולברום מדור חדש בפני עצמנו,

כמו נוח והטבע.

אין מה לעשות.

אם העולם יהיה חורבן,

רק מי שיהיה בטבע ינצל.

הישיבות זה הטבע.

שעת הבחירה הזו

הייתה כבר אצל האדם הראשון.

או להיות שכל פשוט,

מוכן לקיים את רצון הבורא בלי שום פשרה,

או להתערבב עם עץ הדעת.

והוא טעה,

אמר שינצח את המלחמה.

והוא יתעלה עוד יותר כשהוא יבחר בדרך האחרונה לאכול מעץ הדעת.

והבורא הזהיר אותו

שלא יבקש גדולות, כי לא יעמוד בניסיון.

ואמר לו, ביום אכול חם מנומות תמות.

אבל הנחש עשיתו,

שיהיה כאלוקים

ולא יזיק לו כלום.

ומה היה בסוף?

וידעו כי ערומים הם.

תמונה זו צריכה ללמד אותנו שאין לנו מקום להתפתות ולטעות.

שלא יפעל עלינו

שום

התחברות עם העולם,

ולא לחלום שאפשר להתחבר עם העולם.

לא נשכח את העבר שדיברנו עליו עכשיו.

עבר הקרוב, שהנה היום, היום בבוקר

הישיבות חוזרות

ללמוד

בהוראת הרב קנייבסקי,

ובי בי דיקי אומר לא לשמוע לו.

ממש

ארבד רבה.

הוא,

כן, הוא אומר שלא לשמוע לו.

כן.

אז התמונה הזו צריכה ללמד אותנו.

אין מקום להתפתות ולטעות.

שלא יפעל עלינו שום התחברות עם העולם,

ושיש איזו אפשרות להתחברות כזו,

ולא נשכח את העבר הקרוב.

כל מי שנטע לחבר הנפרדים האלה,

דהיינו את העולם בישיבות,

לא נשאר מתורתו כלום.

ולבד מה שלא הועילה, עוד נהפך לסם המוות.

כי מי הסית והדיח את העם?

לשפוך בוז וקלון על כל דבר קדוש,

אם לא רק כל מי שפנה ושנה ופרש,

כמו אחד העם

והאחרים,

כצנלסון וכולי.

שמות, יש להם הרבה שמות.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שנה ופרש קשה מכולם.

ומה הייתה סיבת הפרישה?

הוא רצה לפסוח על שתי הסעיפים,

לחיות גם בעולם הזה וגם בעולם התורה.

אין דבר כזה.

אין.

פעם, בבבל זה היה.

אין עכשיו.

לכן אל לנו לרמות את עצמנו בעצתו של נחש הקדמוני,

שאפשר לבחור גם בתורה וגם בעולם.

אפשר גם לאכול מעץ הדעת, מההשכלה.

אפשר ללכת ללמוד אצל דור רעי ואלי ישי.

נשותיהם יש להם

אקדמיות

לקלקל את החרדים,

העיקר שעשו כסף.

אז זה הם אומרים, אפשר לשלב.

יהיה לך מקצוע ותלמד תורה,

יהיה לך תואר ותהיה לך קריירה,

ויקרקרו ביך

ממקום למקום.

כי יחדיו כל הפטנט הזה זה גם לא רק בשביל לקלקל אותם,

זה גם בשביל שאלה שהופכים להיות כאילו קדי מים,

אז הם לא מביאים הרבה ילדים,

כי העניין שיהיה דילול.

אז אם יש קריירה,

זה על חשבון הילדים. אי אפשר לצאת לקריירה עם שש ילדים, שבעה ילדים, שמונה ילדים.

וצריך לדעת

שלא לשמוע על העצת הנחש הקדמוני

לבחור גם בתורה וגם בעולם.

כי יחדיו לא יתקיימו ובסוף יהיה קרח גם מזה וגם מזה.

אלא נזכור את היסוד.

אין לנו בעולמנו אלא תורה וישיבה בלבד.

ונתאמץ להרים את הישיבות למדרגת הישיבות הקדמוניות,

כמו שאנחנו משתדלים לעשות פה, ללכת עם האמת לאמיתה בלי פשרות, בלי קשקושים.

ואם כי התקופה הנוכחית היא כבר עת אחרת לגמרי אבל בהמשך הזמן תתפשט צורת

התקופה ותוקבע צורת הישיבות הקדמוניות.

אז באמת זה פלא

אחרי מלחמת העולם השנייה שהיה הרס וחורבן של כל עולם הישיבות

הנה הגיעו לארץ ויש היום כמאתיים אלף לומדי תורה

ישיבות וכוללים והכול.

פלא פלאות.

אז זאת אומרת, הוא צדק הסבא מנוברדוק.

טיפה ועוד טיפה,

טיפה ועוד טיפה,

כמו עם רביעי עקיבא, ורואים שזה מתפתח.

רק מה, צריך איכות עכשיו, להכניס איכות.

כמות כבר יש.

איכות צריך לעשות.

לא לוותר על קוצו של יום.

ללכת על פי האמת, ולא מספיק להיות למדן.

להיות בן אדם קודם.

בן אדם דרך ארץ,

מידות טובות,

נושא בעולם חבריו,

גמילות חסדים,

ותורה בלמדנות.

כן.

אבל זה מה שהקדוש ברוך רוצה.

מי שאין תוכו כברו, לא נקרא תלמיד חכם.

מי שתורתו מרובה ממעשיו,

אין תורתו מתקיימת.

צריך לשלם,

להיות שלם,

גם

בלימוד

וגם בעשייה.

לא המדרש עיקר, אלא מעשה.

גדול תלמוד

שמביא לידי מעשה.

רבי חנניהו ברקת שיעו אומר רצון קודש וחוזר קודש ישראל לפי כוך,

ערבו לעולם תורו ומשוות שנאמור.

אדוני חומץ למען סנגו ירדיל תורו ויעדו.