הקשר של מחיית עמלק לפורים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, חזרה בתשובה שלמה לאליס מלכה בת פרלה, שתאריך ימים, שתזכה לשמחה תמידית

ובריאות איתנה בכל רנה באיבריה ושסה גידיה, אמן.

בשבת השנייה של חודש אדר

כשהיא סמוכה לפורים מפטירין בפרשת זכור.

בגמרא מבואר, לפיכך קוראים זכור קודם פורים

כדי שתקדם זכירת מעשה עמלק

לעשיית ימי הפורים.

בעלינו להתבונן ביסוד של ההלכה הזו,

שהוא מורה לנו כעניין אחד להם,

גם פרשת זכור

וגם עשיית יום הפורים.

אז קודם כל נברר

מהי הזכירה

ומהי העשייה.

במצוות הזכירה נאמר

תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים,

לא תשכח.

והרמב״ם מבאר בפרק ה' מלכים

תוכן המצווה

נזכור תמיד מעשיו הרעים ועריבתו

כדי לעורר איבתו

ומפי השמועה למדו זכור בפה,

לא תשכח בלב

שאסור לשכוח איבתו ושנאתו

של עמלק.

מבואר בזה שנצטוו כל ישראל לזכור את השנאה

ששנא עמלק את עמנו

ואת המעשה אשר עשה לנו ולנטור לו איבה בלב ובפה עד שנמחה אותו.

בתנחומא פרשת כי תצא מובא

רבי יהושע בן לוי

בשם רבי אלכסנדראי אמר

כתוב אחד אומר

תמחה את זכר עמלק

כתוב אחד אומר

כי מחו אמחה

כיצד התקיימו שני הכתובים

עד שלא פשט ידו בכיסא תמחה

מוטל עלינו למחות

כשפשט ידו בכיסא

מחו אמחה

זה כבר הקדוש ברוך הוא מטפל בו

מקשה המדרש

אפשר שבשר ודם יכול לפשוט ידו בכיסא של הקדוש ברוך הוא

כתוב עד שלא פשט ידו בכיסא תמחה אתה עם ישראל תמחה

את זכר עמלק

אבל כשפשט כבר ידו בכיסא

אז זה כבר השם מחו אמחה

אז המדרש שואל איך בשר ודם יכול לפשוט ידו בכיסא

של הקדוש ברוך הוא

אלא על ידי שהחריב ירושלים

שכתוב בה

בירמיה הנביא

בעת ההיא יקראו לירושלים כיסא אדוני

וכיוון שהוא החריב ירושלים לפיכך

מחו אמחה

ונאמר

כי יד על כס יא מלחמה לאדוני בעמלק

עד שלא עלו לירושלים

והייתה יד ישראל תקיפה על האומות

המצווה של מחיית עמלק הייתה מוטלת בפועל על ישראל

ככתוב היה בהניח אדוני אלוהיך לך מכל אויביך

תמחה

את זכר העמלק מוטל על ישראל

וכבר עמדו שאול המלך ודוד המלך

לקיים את המצווה הזו כתיקונה

אך לא עלתה בידם

ולא העבידו את זכרו

והרי הוא עדיין קיים

אבל לאחר שפשטו ידם בכיסא ה'

להחריב את המקדש

ולהגלות את ישראל מעל אדמתם

כבר אין זו מצווה המתקיימת בפועל

על ידי מחייה בידיים

כי מאז מסור הדבר לשמיים

כי מחו אמחה את זכר העמלק

ואולם

גם כשהמלחמה בפועל היא ביד ה'

מכל מקום אף ישראל מצווים המה

במצוות המחייה בפה ובלב

לזכור בפה מעשיו הרעים

בשנאתו

בלנטור לו איבה בלבנו

זאת התורה לא תהא מוחלפת

וגם אנו נצטווינו במצווה זו של נטירת איבה לזרע עמלק

והשאלה כיצד יעלה בידינו לקיים אותה

הלוא כבר בא סנחריב

ובלבל את העולם

ידוע שסנחריב היה מחליף אומות

לוקח אומה מפה, שם אותה במקום אחר

לוקח את הטורקים שם בפולניה, את הפולנים בספרד, הספרדים שם באפריקה

החליף

מדינות

בלבל את כל העולם

אז איך נוכל לנטוע בלבנו רגשות שנאה ואיבה

לאותו עם

שאיננו יודעים מיהו

והיכן הוא?

בהרקע שם שאין אפשרות וכוח לאדם

להיות אוהב

מפאת ציווי

כך אינו יכול להיות שונא

על פי ציווי

ואם כן כיצד יעלה בידינו לקיים מצווה זו?

התשובה לדבר ניתנת לנו על ידי מצוות האלה של קריאת

פרשת זכור

וקריאת המגילה

ועל ידי התקנה שתיקנו חכמים זיכרונם רחב

לסמוך קריאה זו,

קריאת פרשת זכור

לקריאה זו,

שזה קריאת המגילה

ולהקדים את הזכירה לעשייה,

כך נוכל לקיים

כי באמת

קשה לו לאדם לשנוא בן עם אחר

מכוח ציווי

תשנא

זה לא פועל

מתי הדבר אפשרי?

בכוח הכרה בהירה במהותו של אותו עמלק

זה בא לאדם על ידי ציורים ברורים

במה שהראה לנו בסיבתו של עמלק

ומה שהוא זמם עלינו

כאשר התיישבו הציורים על ליבנו

ויקנו בהם שביתה

אז ייוולדו בנו רגשות האלה של שנאה ואיבה לאותו בן בליעל

ולזרועו אחריו

ועד דבר מסור בידינו על ידי קריאת פרשת זכור וקריאת המגילה

ועל ידי עשיית מצוות יום הפורים ושמחתו

קריאת הפרשה

והמגילה

מעוררת אותנו לזכור את הדברים ולהתבונן בתוכנם

וקיום שמחת היום

וכל משפטיו ומצוותיו

גורמת לקביעות הדברים בלב פנימה

ועל ידי קביעות זו בחדרי הלב

נוצרים רגשי שנאה ואיבה לעמלק ולזרעו

והנה חכמים אומרונו

כמו שכתוב במגילה נזכרים

בימים האלה נזכרים ונעשים

הזכירה קודמת לעשייה

כדי לקבוע בליבנו איבה לעמלק

אז תחילה עלינו להקדים זכירה והתבוננות באותה פרשה

ואז כדי להשריש בליבנו

את ההתבוננות

ולהשיב את הידיעה אל הלב

אנחנו זקוקים לשפת העשייה

כי מעשה האיברים מחזק את הידיעה והדעת

בליבו של אדם

אז קודם נזכרים

ואחר כך נעשים

כמו שהרמב״ם מבאר

בפרק ראשון דה דעות

וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות האלו עד שייקבעו בו

יעשה ויישנה

ויישלש במעשים

ויחזור בהם תמיד

ויקבעו הדעות בנפשו

מי שרוצה לשנות

את דעותיו ומידותיו לטובה

איך יעשה זה לא מספיק לקרוא

אלא צריך

לעשות לשנות ולשלש ולחזור תמיד

על ידי המעשים שהוא חוזר בהם ייקבעו את דעות בנפשו

וכן לשון החינוך

במצוות דע

כי האדם נפעל כפי פעולותיו

בליבו ובכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם

כי אחריה פעולות

נמשכים הלבבות

כשאדם מרבה פעולות

אז הלב נמשך

וזהו תוכן מצוות שמחת יום הפורים

ועשיית כל משפטיו

כדי לקבוע בליבנו ולקנות לנפשנו

את אותה זכירה והתבוננות

בפרשת ויבוא עמלק

והיא תוליד אחריה רגשי שנאה לזרעו

אחרי שכבר הארנו את הדרך כיצד לבוא לידי שנאת עמלק

שתחילתה זה בכוח הציור וההכרה במהותו של עמלק

עתה עלינו לבאר מה היה הסוד

במהות

של הרשעות

של אותו בן בליעל

אז בואו נכיר אותו

בתורה מצינו רק הגדרה קצרה

על עמלק

ולא ירא אלוהים

מה הדבר הזה צריך תלמוד?

מה חטאו ומה פשעו הגדול אם חסרה לו מעלה של יראת שמיים?

אמנם כאשר נעמוד על יסוד העניין של יראת שמיים

וניטיב להבין מהו ירא שמיים

מזה נבין גם מה טמון בחסרון של יראת שמיים

ומה זה ולא ירא אלוהים

שהתורה אומרת רק שלוש מילים והיא מגדירה מי זה עמלק

יודעים אנו את ערך גדלותו של הירא

שמכוח יראתו

הוא מוסר את נפשו עד תכלית

בעד קיום מצוות השם

זה ירא

ירא מוסר נפש

עד הסוף

כדי לקיים

את רצון הבורא ומצוותיו

כמו שכתוב באברהם אבינו

עתה ידעתי כי ירא לא הימדת

ולא חסכת את בנך את יחידך ממני

מכוח מעלת יראת שמיים שהייתה קבועה בליבו של אברהם אבינו

הייתה בו נכונות למסור את נפש בנו יחידו

על קדושת הציווי של השם ידוע

שאדם מעדיף למסור נפשו ולא נפש בנו

כך שלמסור את נפש בנו יותר קשה ממסירות נפשו שלו

וזה מראה את היראת שמיים

שהייתה לאברהם כמי שמעיד עליו השם

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה

אז רואים שמסירות נפש עד תום עד תכלית

זה נקרא יראת שמיים

ועוד מצינו במסכת עבודה זרה יח

ציור נפלא של מסירות נפש

הבאה מכוח יראת שמיים

על מזבח השם

וכך אמרו שם

מצאו לרבי חנינה בן טורדיון

שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים

בספר תורה מונח לו בחיקו

הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות

והציתו בהן האור

והביאו ספוגין של צמר ושרעום במים

וניחום על ליבו

כדי שלא תצא נשמתו מהרה

אז הרשעים הארורים

בגלל שהוא למד תורה ברבים

לקחו ספר תורה והקיפו אותו עם כל היריעות

ועל זה שמו זמורות

של עץ

הציתו בו אש

אבל לפני כן שמו לו ספוגין עם מים על הלב

בשביל

שתצא נשמתו לאט

והצטער

מאוד

אמר לו

קלצתו נראה

שזה הממונה עליו

הטליין

רבי

אם אני מרבה בשלהבת

ונוטה לה ספוגין של צמר מעל ליבך

זאת אומרת הוא מקל עליו, ממהר את המיטה

מסיר את הספוגין

האם אתה מביאני לחיי העולם הבא?

אמר לו הן

נשבע לי

נשבע לו

מייד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל ליבו ויצאה נשמתו מהרה

ואף הוא

קפץ ונפל לתוך האור

ויצאה בת קול ואמרה

רבי חנינה בן טורדיון

בקלצתה נורי מזומנים לחיי העולם הבא

הממונה הזה עמד משתומם ומתפעל

מעוצמת המעלה והדרגה הרוחנית של רבי חנינה

בן אדם, אחוז להבות אש

מכלים את בשרו

ייסורים נוראים אוכלים את גופו

והוא מתעלה מעל כל המתרחש

שמח בקבלת הייסורים

ומתעלה ברוחו אל עולם אחר

כשעומד הממונה מופתע מול החיזיון הזה

ונוכח באמת, באמת שבמידתו של רבי חנינה

חפץ הוא להתלוות אליו ולהיכנס עמו אל גן עדן

והוא מביע את המשאלה

ורבי חנינה משיב אותו בחיוב

ולכאורה ייפלא הדבר

איך זה הבטיח לו רבי חנינה חיה עולם הבא

מאין לא לרבי חנינה עולם הבא גם עבור הממונה

אלא ודאי הבין רבי חנינה כי הממונה מוכן להעמיד את נפשו בסכנה

הוא לא ידע שהוא יקפוץ בסוף גם כן לתוך האור

אבל הוא הבין שהוא מוכן להעמיד נפשו בסכנה

כי הוא מפר את עצת הממונים עליו

ואפילו שברור לו

שאם הוא מסלק את הספוגין של צמר מעל ליבו

של רבי חנינה

יענישו אותו בעונש מוות

עם כל זאת

הוא עומד לעשות זאת

והרי זה מוכיח שהוא שלם בהכרת האמת

ויש בו נכונות למות

עבור האמת הזו שהוא חוזה בה כעת

וכך היה

מיד הרבה בשלהבת ונטל הספוגין של צמר מעל ליבו

וקפץ בעצמו ונפל לתוך האור

זה נקרא ירא שמיים לאמיתו

ששכרו מזומן לו

יוצאת בת קול ואומרת ששניהם מזומנים

לחיי העולם הבא

עכשיו אחרי שהבנו

מהי המהות של ירא שמיים לאמיתו

שבמידה של ירא שמיים טמון בתוכה נכונות למסירות נפש ממש

על קדושת ציוויי השם

מכאן נוכל להבין

כי גם במידה זו נמדד מי שלא ירא אלוהים

אם הוא מטיל עצמו אל האש

וקופץ אל תוכה של אמבטיה רותחת

ורק מתוך רצון להוכיח לכולם שהוא לא ירא את השם

הוא הרשע המוחלט

אשר אין תקנה לרשעתו

זוהי מהותו של עמלק

מוסר נפש

עבור רשעתו

כמו הידרדרות

מהשסניקים

אנחנו משתדלים במסירות נפש לקיים את כל המצוות בדקדוק רב

שאף אחד לא עושה כך

בהן בדקדוק רב רק לעקור

תורה ומצוות ואת מי שעושים

את מה שהשם רוצה על הצד הטוב ביותר

ולא בוחלים בשום

מעשה

כולל חילולי שבת, קריעת מודעות בשבת,

ביטול הרצאות, איומים על בעלי אולמות,

על רבנים בארץ ובחו״ל

ולא הפסקה כבר שבע שנים

עמלקים ממש

בשעה שכל העולם חל

וזע

מפני אדוני אלוהי ישראל

שמעו עמים ירגזו הנחיל אחז יושבי פלשת

אז נבהלו אלופי אדום

אלי מואבי וחזי מורעד

באותה שעה רץ עמלק

ובא מארץ מרחקים מהלך 400 פרסה

אך ורק כדי להוכיח לכל יושבי תבל

כי איננו ירא את אדוני

וכי אין לחשוש מלהילחם בישראל

ולצאת עטור ניצחון

בדיוק כמו יצחק יוסף

שלפי דברי טובו לבולבול

הוא הראה לו סרט שכאילו אני יוצא נגד הרב עובדיה ומבזה אותו ומבייש אותו וכו'.

ברשעים הארורים האלה

ערכו סרט

שאני יוצא נגד מורי עיסגו

ולקחו את הדברים שאמרתי לו והלבישו את זה אחרי שמראים את הרב עובדיה

שיבינו כאילו זה דיברתי נגד הרב עובדיה

רשעים ארורים עמלקים

ולא 400 פרסה שזה 1,600 קילומטר

אלא יותר עד צרפת

להפריע לקיום הרצאה ולבטל אותה ולהפיץ ברבים לא ללכת

הוא והבולבול הזה שניהם יחד

ממש מעשה העמלק

להראות

איך

עוקרים תורה.

עם מה? עם שקרים זדוניים

שהרי עורכי הסרט יודעים בדיוק מאיפה לקחו מה ואיפה הדביקו למה

אבל ככה הם עושים, הם מפיצים סרטים עם תרגום בצרפתית

בכל העולם

בהידרדרות

ביטלו את כל המקומות שיש לנו סרטונים והורידו

ערוצים שלמים

ומפיצים במיליונים

מודעות יזומות

בשביל שאנשים לא ישמעו דברי תורה של אמת

אלא של זיוף ומרמה בטמבלוויזיה של העגל המודרני של הזמיר

שהוא כהן לעבודה זרה

וזה זדון

שלא היה כמוהו מימי עולם

וכל זה אך ורק רשעות מופגנת

פקוטו בליעל שקופץ במסירות נפש

לתוך אמבטיה רותחת

אפילו שהוא נכווה ברותחין

מכל מקום בשעת קפיצתו סוברים כולם

שהאמבטיה לא רותחת כל כך אחרת איך הוא קופץ?

כך עשה עמלק

כדי לקרר את רגשות הפחד של עמי העולם מפני אדון

חולי הארץ,

מסר נפשו

וקפץ אל תוך אש המלחמה בהפגנתיות נועזת וזדונית.

מורד שכזה,

כופר שכזה,

חייבים למחות מן העולם,

ויש לשנוא אותו בכל לב,

כי הוא מקעקע מוסדות תבל

ומחריב עולם ברשעתו,

ועל כן יש לו עסק עם הקדוש ברוך הוא שיטפל בו,

כי יד על כסיה מלחמה לאדוני בעמלק,

את העמלקים

הקדוש ברוך הוא ממגר ומטפל בהם אישית.

נשבע הקדוש ברוך הוא

שאין שמו שלם

ואין כסאו שלם

עד שהוא ימחה את שמו של עמלק כולו.

אז לפני שאנחנו קוראים את המגילה, יש פרשת זכור,

לזכור מי זה עמלק,

מה עשה עמלק,

מה מידתו.

ואחר כך קריאת המגילה בפורים

מראה לנו מהו טיבו של עמלק,

ועד היכן נוראות זדונו,

ומתוכם של הדברים אנחנו למדים

גם את סוד שנאת העמים לישראל.

אבל שנאת שסניקים

לאלה שרוצים להרים את קרן התורה ועשו זאת במשך ארבעים וארבע שנה,

זו שנאה יותר גדולה מעמלק.

ומה השנאה של אומות העולם לישראל?

יש בזה מחקרים שונים והסברים מדעיים,

ונתחברו ספרים שלמים.

הם מלאים דברי הסבר למה שונאים

הגויים את ישראל.

יש אומרים,

מפני החריצות והכישרונות של עם ישראל,

שזה מהווה סיבה לקנאה בהם,

והקנאה הזו גורמת להם לשנאה.

כמו השסניקים,

מעולם לא יכלו להבין איך בן אדם אחד הצליח לעשות מהפכה,

שכל שס עם המיליארדים מהמדינה והתמיכה של כולם,

לא הצליחו לעשות אחוזון

ממה שהוא עשה.

נהיית קנאה שהופכת לשנאה.

אחרים קובעים

ההיבדלות של עם ישראל מן העמים היא סיבת השנאה.

כמו שאמר לי פעם עדני,

אמרתי לו איך כולם לא באים לעזור ולהירתם

לתוצאות הנפלאות שאנחנו עושים.

הוא אומר כי אתה לא שייך לאף אחד.

אם היית שייך לשס היו עוזרים,

ואתה לא שייך לאף אחד.

אז המחקרים אומרים שההיבדלות

של עם ישראל מן העמים

היא סיבת השנאה.

והנה במגילת אסתר

ביארו לנו אנשי כנסת הגדולה ברוח קודשם

את הסוד שגורם לשנאת העולם הזו.

קודם אמרנו זה מחקרים והסברים מדעיים.

עכשיו, נראה מה אנשי כנסת הגדולה אומרים לנו.

מה הסוד

שגורם שנאת עולם זו?

אז בואו נראה.

צו מלכותי יוצא מבית המלך,

פוקד על כל עבדי המלך וסריסיו

שבחצר המלוכה,

ועל כל עובר ושב ברחובה של העיר.

נכרוע ברך ולהשתחוות לפני אותו שר

אשר המלך

חפץ בגדולתו

ובהינשאותו.

ואכן,

כל עבדי המלך אשר בשער המלך

מקבלים על עצמם את הציות המלא הזה פרט

ליהודי אחד

ושמו מרדכי,

שקבע את מושב תלמודו בחצר המלוכה,

והוא בנאמנות לצו התורה,

מסרב בכל תוקף להשתחוות לבן אנוש

שעשה עצמו עבודה זרה,

וגם הוסיף ותלה על בגדו צלם מרוקע.

הרי הדוראי הזה אמר בטמבלוויזיה שכל הספרדים זה עדר,

וזה העדר שלו.

אבל יש מישהו שלא משתחווה

לרועה הרע הזה,

כי הוא לא שייך לעדר.

הוא לא עדר.

אז הם לא יכולים לסבול דבר כזה, שיש אחד כזה שהוא לא שייך לעדר.

כולם צריכים להיות שייכים לעדר של דור רעי.

ואכן כל עבדי המלך אשר בשער המלך מקבלים על עצמם ציות מלא פרט ליהודי אחד ושמו מרדכי,

שהוא קבע את מושב תלמודו בחצר המלוכה והוא בנאמנות לצו התורה,

מסרב בכל תוקף לכרוע ולהשתחוות לבן אנוש שעשה עצמו עבודה זרה,

וגם הוסיף את תלעל בגדו צלם מרוקם.

והמן,

בראותו את ההנהגה היומיומית של מרדכי,

שמסרב למלא פקודת המלך

של מועצת האבטחים,

מתמלא כעס וחימה,

ויבץ בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו.

ויבקש המן להשמיד את כל הבעלי תשובה, את כל היהודים.

והרועה עומד וטמע.

מה כל הרעש הזה?

מה אכפת לך שיש לך כל כך כבוד וגדולה מהעדר הגדול?

יש לך עושר ונשיאות ונתפסת על העושר הזה?

הכל מסור בידך?

מה אכפת לך שיהודי אחד

לא נותן לך כבוד וקורא לך דור רעי?

מה אכפת לך?

אכן המן בעצמו משיב לתמיהה הזו בשיחה עם אשתו ואוהביו.

ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גידלו המלך ואת אשר נישאו.

וכל זה איננו שווה לי וכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.

כל הגדולה וההתנשאות העושר והגנבות והכבוד

אין ערכם שווה לפניו

כל עוד ישנו יהודי המסרב להעניק לו כבוד בכריעה ויש את החוויה.

לכן הוא הוציא הוראה לחסל אותו.

אבל לא רק אותו אלא את כל אלה שמחוברים אליו.

ועדיין התמיהה והפליאה

הלא כל ענייני המלוכה מופקדים בידו הרי הוא שולט במועצה

ובידו ליתן צו

ולפקוד על תליית מרדכי על העץ.

הוא הלך בעצמו

בזמן הבחירות להחתים רבנים

שיחתמו נגדי בשקר, בעלילת כזב.

אז בידו היה לתת פקודה לתלות את

מרדכי על העץ ואז הכל יבוא על מקומו בשלום.

אז למה לשלוח יד בכל הבעלי תשובה? למה בכל העם היהודי?

אלא וייבס בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו

כי מה יאמרו

כאשר יוציא צעד תלייה על מרדכי.

ירננו אחריו בלעה ויגידו

שהשר המרומם המן

יש לו דין ודברים עם יהודי אחד

שאינו משתחווה לפניו ואין זה לפי כבודו של המן.

אז מה הוא עושה?

הוא אומר שבעצם

ישנו עם אחד

מפוזר ומפורד מכל העמים

ואת דתי המלך אינם עושים הוא יוצא נגד הרב עובדיה

ממציאים המצאה כאילו הוא יוצא נגד הרב עובדיה ומוציאים כתבי פלסתר ומפיצים אותם מכולם ומחתימים את כולם אגרות ראשונות ואגרות שניות מאשדוד

וכולם נגד, נגד היהודי.

מה עשה היהודי?

הוא לא משתחווה

כי הוא עצמאי.

אסור שיהיה דבר כזה.

אז מה עושה המן שלנו של המגילה

כדי לצאת בכבוד מהפרשה שהוא לא הולך לתלות רק בן אדם אחד כי כולם ירננו שהוא עושה דבר כזה?

אה, הוא הפריע לך? קנאי.

לא יכולת לסבול את זה שהוא לא מתכופף לפניך ולא קורא ולא משתחווה.

אז איך יוצאים מהפרשה?

יוצרים את הבעיה היהודית,

שיש בעיה יהודית בכלל.

וזה נהפך לשיחה בכל המדינה

ואז מתקבלת על לב כולם התוכנית הזדונית להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים עבור רצון אישי קל של אדם אחד

זוממים ומבקשים להחריב את העולם.

יש לו חבר לדור רעי, קוראים לו ליברמן.

היום התברר שבגלל

שהוא מאשים

את ביבי שהוא מלשין עליו למדינה נגדו, אשתו וילדיו

ופותח לו תיקים וכולי מאחורי הקלעים,

אז הוא לא גילה את זה עד שגילו את זה עכשיו,

ואף אחד לא מבין למה פתאום הוא יוצא נגד ביבי עד שהוא אומר צריך להוריד את ביבי ואין ביבי ולא יהיה ביבי ולא כלום.

אז מה הוא יגיד שזה בגלל ביבי?

הוא לא יגיד שזה, הוא אומר זה הכל בגלל היהודים.

בגלל החרדים שהם לא עושים צבא ולא ליבה ומרכולים

שהחבר שלו המציא ועוד כאלה דברים וכולי. הוא יוצא נגד כל היהודים,

נגד כל היהודים. כי מה הוא יגיד? שהוא יוצא נגד

ביבי נגד בן אדם אחד?

לא.

אז צריך להעליל על כל היהודים. יוצרים בעיה של יהודים.

יש פה יהודים והם חרדים והם משיחיים והם השתלטו על הכל והם מכתיבים לנו והם עושים לנו ואת דתנו הם אינם רוצים לקיים, דת החילוניות.

שני חברים,

אותו סוג.

אותה עבודה.

לימוד הפרשה הזו של שנאת המן לישראל

בעבור רגשי כבוד פעוטים שלא הענקו לשניהם,

יש לה כוח לעורר רגשי שנאה ואיבה

לעם העמלקי.

זאת אומרת,

המן הוא מעמלק.

בגלל שלא כיבד אותו אדם אחד הוא היה מוכן

להרוג ולחסל עם שלם,

זה ודאי מעורר שנאה כלפי אדם כזה ואנשים הדומים לו.

להרוס ולאבד מיליון בעלי תשובה בגלל

כבוד שרוח שאתה עלול לאבד כיסא או שתיים בפוליטיקה.

בשביל זה לחסל עולם ומלואו?

השם ימחה אתכם מן העולם.

מחו ימחה את זכר העמלק.

וזה תוכן עניין

הנזכרים ונעשים

שנתבהר בראשית דברינו

כי על ידי זיכרון מעשה העמלק

ומעשה המן

ועל ידי עשיית מצוות ימי הפורים ושמחתם

נקבע בנפשנו איבה ושנאה לזכר של עמלק.

והנה ביארנו לעיל כי זדון ליבו ורשעותו של עמלק

מנעה ממנו

להיתקף בבהלה ופחד

לשמע קריעת ים סוף

בא בשעה שכל העמים אחזה אותם אימה ורעד.

אמנם

ביוצר לשבת הגדול אומר הפייטן

תעובים פסו באף להכניען

תקפה חרדה בעמלק וכנען.

אז גם אנחנו שומעים שעמלק הייתה לו חרדה כמו כנען.

וזה היה בשעת קריעת ים סוף.

ואף על פי כן רץ 400 פרסה,

1,600 קילומטר,

ובא להילחם בישראל.

מבואר בזה כי הרשע המוחלט הזה,

גם בשעה שאוחז אותו פחד וחרדה,

מתעורר בו זדון

להשתיק את החרדה ולמחות אותה מן הלב באמצעות פעולה נגדית

ולדכא את החרדה

ולהעביד אותה מכל וכול.

הפעולה הזו שבה עמלק להילחם ישראל מתוך מסירות נפש זדונית

לקפוץ לתוך אמבטיה רותחת,

זאת ההוכחה הגלויה של זדון ליבו ורשעת כפירתו,

שאילצו אותו להמית את רגשי החרדה שתקפו אותו,

לרוץ וללחום נגד עם עולם

ולהוכיח לעצמו ולאחרים שהוא לא מפחד לא מישראל ולא מאלוהיהם.

זוהי כפירה בתכלית הרשעות והזדון,

ואותה אנחנו חייבים לשנוא

ולמחות מן העולם

במצוות זכור.

אין בידינו למחות בפועל,

אלא בזכירה, זכור

את אשר עשה לך עמלק.

ועל זה נאמר, לא נשכח

לעולם

את מה שעשו השסניקים, דור אי,

במועצת האבטיחים,

נגד עולם התשובה, בדור שהיה ראוי לגאל כבר,

והם שליחי השטן לעכב את כל הגאולה.

נזכור

ולא נשכח

אמן