מתי נקראים עם נברא? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אלעד אהרון בן רונית רוחמה

תיקתף זאת לדור אחרון, ועם נברא יהלל יה,

וכי עתידה אומה אחרת להיברות,

שהוא אומר ועם נברא יהלל יה?

במגילה כתוב

תיקתף זאת לדור אחרון.

נו,

ומה ההמשך? ועם נברא, נברא,

יהלל יה.

אז נשאלת שאלה,

וכי עתידה אומה אחרת להיברות?

אלא אמר ביהודה בר סיימון,

זה דורו של מרדכי שנבראו כבריה חדשה.

זאת אומרת, העם

שהיה

בזמן מרדכי,

הם

הגיעו למצב שנבראו כבריה חדשה.

ורבנן אמרה,

אלו הדורות שחייבים במעשיהם הרעים,

ובאים ועושים תשובה ומתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים,

ולפי שהם מחדשים את מעשיהם,

הקדוש ברוך הוא בורא אותם בריה חדשה.

האם חכמים חולקים על דברי

רבי יהודה בר סיימון,

שאומר שמה שכתוב במגילה, ועם נברא יהלליה, הכוונה לדורו של מרדכי,

שהם נבראו כבריה חדשה,

או כרבנן,

שאומרים שזה כל הדורות

בשעה שהם חייבים במעשיהם הרעים,

והם באים ועושים תשובה ומתפללים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה וביום הכיפורים,

היות והם מחדשים את המעשים שלהם,

דהיינו חוזרים בתשובה על העבר, מקבלים לעתיד,

אז הם מחדשים את המעשים שלהם,

הקדוש ברוך הוא בורא אותם בראייה חדשה.

אז לכן זה נקרא עם נברא.

אז מה הכוונה במגילה?

תיכתב זאת לדור אחרון. נכתבה מגילה זאת לדור אחרון.

עד הדור האחרון.

יש דגש על הדור האחרון שזה דורנו.

ועם נברא יהלליה. איזה עם?

רבי יהודה בר סימון אומר, זה דורו של מרדכי, שהם נבראו

כבריה חדשה.

החכמים אומרים,

זה כל הדורות שבאים לפני הקדוש ברוך הוא אחרי שהתחייבו,

והם עושים תשובה בראש השנה ויום הכיפורים,

ואז הוא בורא אותם בריאייה חדשה.

יש גאולה ויש גאולה.

יש גאולה שהיא באה בגלוי,

וכל המאורעות והמקרים מלווים בגילוי שכינה.

זאת אומרת, הגאולה בגלוי, כולם רואים את כל מה שקורה ורואים גילוי שכינה,

כמו בגאולת מצרים.

כל הגאולה הייתה לעיניהם של ישראל,

וראתה שפחה על הים,

מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במרכבה.

זה נקרא גאולה בגלוי.

אבל יש גאולה שהיא באה בזמן הסתר פנים,

כמו הגאולה של פורים.

כמו שאומרת הגמרא בחולין קלט,

אסתר מן התורה מנין,

ואנוכי אסתר אסתיר פניי מכם.

כלומר,

הגאולה שבאה על ידי מרדכי ואסתר הייתה בהסתר פנים.

לא כמו הגאולה של מצרים שהייתה בגילוי שכינה,

שכולם ידעו וראו הכל,

אני ולא מלאך, אני ולא שרף,

אלא הכל היה בדרך טבעית,

בדרך השתלשלות של מאורעות,

ובכל המגילה לא הוזכר שם השם.

זאת אומרת, הגאולה בהסתר שהייתה בזמן מרדכי לא כמו הגאולה

שראו במצרים בגלוי,

אלא הכל היה מתגלגל בדרך טבעית,

משתלשלים מאורעות,

ושם השם לא מוזכר בכלל במגילה.

וגם

לא כמו הגאולה של מצרים,

שקדמה לנבואה

בדבר השם למשה,

שהיה מודיע על כל צעד וצעד של הגאולה,

ונשלח לפרעה,

ונשלח לישראל.

ואת הכל הוא עשה על ידי שינוי הטבע ושינוי מעשה בראשית.

זה גאולה גלויה

מקדמה לנבואה.

אלא פה,

בדורו של מרדכי הכל היה סתום וחתום.

רק יחידי סגולה ידעו,

ככתוב, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

התרגום אומר,

ומרדכי ידע על ידי אליהו הכהן הגדול

את מה שנעשה בשמי מרום,

ומה שנתחייבו בית ישראל,

להיות קלים מן העולם.

והוא ידע שנכתב ונחתם,

להאבידם על פני האדמה,

בגלל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

אך החותם היה חותם טית.

והסברנו בצרפת

מה זה חותם טית ומה זה חותם דם, על פי המהרן מפראג, עיינו שם.

ושלח אדון העולם

את אליהו הכהן הגדול להגיד למרדכי,

לקום ולהתפלל על עמו.

אבל כל ישראל

לא ראו ולא ידעו

מן הדבר.

אלא שלדור ההוא עמדה זכות,

שהיו ביניהם אנשי כנסת הגדולה,

ומרדכי היה אחד מהם.

הרמב״ם כותב בהקדמתו למשנה תורה.

בית דינו של עזרא

הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה.

והם

חגי

וזכריה ומלאכי,

דניאל

וחנניה ומישאל ועזריה,

ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל.

והרבה חכמים עמהם

תשלום 120 זקנים.

להבדיל מהכנסת של המינים

120 ליצנים,

שזה כאילו עשו העתק,

כאילו הם החכמים הגדולים בעם ישראל, נחמנה לצלנו.

וזה הנס היותר גדול

שהיה להם בדור ההוא של הסתר פנים,

שהיה מי שיגלה להם את גילויי השכינה שהיו בכל המאורעות כולם.

אם לא היה להם את אותם צדיקים,

היה מקום לשוטים

ולמינים

להסתיר כבוד אלוהים מכל הדברים האלה,

ולהלביש לכל המאורעות

צורה של טבע. זה הכל טבע, מקרים.

קורים מקרים.

כן, קרה מקרים.

ואפילו שגם הטבע כולו הוא נס.

והוא יותר גדול מכל הניסים.

כי ניסים זה רק לשואה,

לזמן קצר.

והטבע הוא נמשך תמיד.

אז זה נס מתמיד.

מכל מקום בכוחם של המתחכמים הטיפשים האלה,

לא רק להאפיל מאורו של הטבע ולהפשיט ממנו את זיו השכינה,

אלא כוחם גדול גם להסתיר את הניסים

אם הם אינם גלויים ממש לעיני חול.

אז המזל של הדור ההוא שהיו גדולי עולם כאלה,

שציינו שהראו את כל גילויי השכינה

במהלכים שנראים לכאורה טבעיים ולכאורה מקריים.

גם בימי מרדכי ואסתר

הייתה סכנה כזו

להפוך את המגילה

להיסטוריה טבעית.

אלא שזכות גדולה הייתה לדור ההוא שעמדו לו מרדכי ואסתר,

שכתבו את המגילה ברוח הקודש.

אם לא, זה נכתב היסטוריה.

רגיל.

היה מקרה כזה ומקרה כזה. מה הקשר בין זה לבין הקדוש ברוך הוא והשגחתו וכו'?

כמו שהיום אנשים לא שמים לב שבקורונה

יש איתותים מהקדוש ברוך הוא.

החליטו לעשות תחבורה ציבורית,

עכשיו אמרו שאנשים לא ייסעו בתחבורה ציבורית. בכלל, לא בשבת.

כל השבוע לא ייסעו.

כולם מתנשקים בלי בושה.

באתם בפלוויזיה בכל מקום. עכשיו אסור נשיקות ואסור עיבוקים.

שום קשר. לא זכר לזכר, לא נקבה לנקבה, ולא זכר לנקבה, ונקבה לזכר. אף אחד לא לגעת.

אף אחד באף אחד.

דיני הרחקות.

קורונה עושה דיני הרחקות.

ואם תסתכלו כל מה שניסו לעשות,

הקדוש ברוך הוא הביא את הקורונה תיקן הרבה דברים להראות להם שאין לכם שליטה ואתם לא יכולים לעשות דווקא ודווקא ולנעץ את השם.

שולח לכם וירוס קטן,

והוא יחנך אתכם,

ויפריד

מכל מחשבות אבן שלכם.

אז בימי מרדכי ואסתר הייתה סכנה להפוך את המגילה להיסטוריה טבעית,

אלא שזכות גדולה הייתה לדור ההוא שעמדו לו מרדכי ואסתר,

וכתבו את המגילה ברוח הקודש.

אפילו שלא מוזכר שם שם השם,

בכוונה להראות שהשגחתו התברך היא גם בהסתר,

ואפילו בהסתורן,

שבתוך ההסתורן,

בוודאי

נמצא שם.

הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, כל הזמן.

אז כל המגילה כולה לשם,

וכל השם חוצב להבות אש מכל אות, מכל תג שבא,

ובמקום הסתר פנים

בא גילוי שכינה.

וזאת המעלה תיקתב זאת לדור אחרון,

ועם נברא יהלל יה,

זה דורו של מרדכי ואסתר, שהם התייחדו בזה,

שנבראו מחדש.

רק הכתיבה הזאת

היא שגילתה והצילה את הנס.

ככתוב ותכתוב אסתר המלכה, בת אביחיל ומרדכי יהודית כל תוקף,

לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית.

בתרגום נאמר,

ותכתוב אסתר המלכה, בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל המגילה הזאת ואת תוקף הנס.

ורש״י מפרש תוקפו של נס של אחשוורוש ושל המן

ושל מרדכי

ושל אסתר,

לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית.

רש״י אומר לשנה השנית

חזרו ושלחו ספרים שיעשו פורים.

ומה זה לדור אחרון?

תכתב זאת לדור אחרון.

והדור הגדול הזה,

לדור האחרון,

לא רק לדורו עשה מה שעשה אלא לכל הדורות עד דור אחרון ועד בכלל.

ולא עוד,

אלא שעלה בזה על הדורות הקודמים,

גם על דור דעה מקבלי התורה.

למה?

כתוב בשבת פח,

ויתייצבו בתחתית ההר.

מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית.

זאת אומרת, היה מצב של אונס שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם את ההר כגיגית.

אם אתם מקבלים את התורה מוטב,

תורה שבעל פה, ואם לאו,

שם תהיה קבורתכם. אז זה היה באונס.

אבל בזמן מרדכי חזרו וקיבלו את התורה בימי אחשוורוש מרצון ובשמחה.

ורשי אומר, מאהבת הנס שנעשה להם.

ומכאן יש ללמוד,

עומק הרצון במעשי האדם

הוא נשקל ונבחן על ידי הקדוש ברוך הוא,

שהוא אל דעות.

ונשאלת השאלה,

הרי לכאורה אין לך בחינת רצון וחפץ גדול מזה שהיה בקבלת התורה.

הרי במפורש כתוב, וייחן שם ישראל נגד ההר.

ואמרו חכמים זיכרונם רכה כאיש אחד בלב אחד.

איפה היה דבר כזה?

סיפרתי לכם שהרב שטיינמן אמר אצלנו באחת הדרשות שהזמנו אותו לחברותות,

שהנס הגדול ביותר, שהוא נס

שקשה להבין שאף אחד מישראל לא חשב אחרת מזולתו,

וכולם אמרו יחדיו נעשה ונשמע,

כי איש אחד בלב אחד.

אומרים שני יהודים שלוש דעות.

אז איך זה יכול להיות?

שישים ריבו,

כולם מסכימים דבר אחד,

אין אחד שיגיד, אה, לא, כזה, משהו כזה.

איך זה?

ולא עוד אלא שקדימו נעשה לנשמע,

והקדוש ברוך הוא התפאר במעלתם ואמר מגילה רזה לבנאי.

לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, להקדים נעשה לנשמע.

אז אני חוזר קצת שתזכרו על מה אני מדבר.

רש״י אומר, למה הם חזרו וקיבלו בימי אחשוורוש מרצון,

משמחה?

אמרנו מאהבת הנס שנעשה להם.

אז מה רואים?

שהקדוש ברוך הוא בוחן בעומק של כל אדם באדם,

כמה רצון יש לו במעשה שהוא עושה.

אבל אנחנו שואלים שאלה,

מה היה רצון יותר גדול מאשר היה במעמד הר סיני,

שהם אמרו, נעשה ונשמע כולם כאיש אחד,

וכולם חנו בלב אחד,

והקדימו נעשה לנשמע.

ובשיר השירים בכלל כתוב,

וישקני מן נשיקות פיהו, כי טובים דודיך מיין,

מושכני אחריך נרוצה,

נגילה ונשמחה בך.

ועוד כתוב, צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה,

בא עטרה שחיתרה לו אמו ביום חתונתו,

וביום שמחת ליבו.

ואמרו, חכמים זיכרונם ברכה זה יום מתן תורה שעתרו לקדוש ברוך הוא וקיבלו את עול מלכותו.

אז מה יש לנו יותר מזה?

איזה רצון יותר גדול יכול להיות מזה?

אבל לא תאמינו, יבור,

לא תאמינו.

מצינו בדבריהם שאמרו,

מה זה שכתוב בתהילים ויפתוהו בפיהם,

ובלשונם יכזבו לו.

וואו.

דוד המלך אומר את הפסוק הזה על הדור שקיבל את התורה.

כתוב, ויפתוהו בפיהם, אמרו נעשה ונשמע בפיהם,

ובלשונם יכזבו לו.

ולבם לא נכון עמו,

ולא נאמנו בבריתו.

כל זה נאמר על אותו מעמד.

ומצינו גם שישראל עומדים לפני הר סיני.

אומרים חכמים,

ביקשו לגנוב

דעת עליון,

שנאמר

כל אשר דיבר אדוני נעשה ונשמע.

וכביכול הוא נגנב להם.

איך אנחנו חושבים שכביכול הוא נגנב להם? הרי הוא ידע שהלב שלהם לא מאה אחוז.

כי הקדוש ברוך הוא בעצמו אומר, מי ייתן ויהיה לבבם זה להם

ליראה אותי כל הימים.

אף על פי כן

והוא רחום יכפר עוון.

הוא יודע שזה לא מאה אחוז.

אבל כאילו נגנב להם, ועוד אומר ומשבח מי ייתן ויהיה לבבם זה להם

ניראה אותי כל הימים, כמו עכשיו.

אבל אחרי זה כתוב, מור רחום יכפר עוון.

ועוד אומר,

כסף שיגים מצופה על חרס,

שפתיים דולקים ולב רע.

מה זה אומר?

כמו שכסף

מצפה חרס. חרס זה כלי פחות,

נטול ערך.

ומצפים אותו רק ציפוי.

אבל התוך שלו מה הוא? חרס, מבחוץ, נראה כסף.

ככה גם שפתיים דולקים.

עשה ונשמע!

פרם פרם פרם פרם פרם פרם, אבל לב רע.

כל זה מתוספתא בבבא קמא.

הרי לך עומק מבחן הרצון של אותו הדור

שאל אותו מעמד הגדול שנאמר עליו כאיש אחד בלב אחד

והשתמשו ברז שרק מלאכי השרד משתמשים בו.

נעשה ונשמע.

הקדימו נעשה לנשמע.

גם על זה נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יחזבו לו וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו.

וגם נאמר כסף שיגים מצופה על חרס,

שפתיים דולקים ולב רע.

אפילו שבשעת אותו המעמד

היה לבבם שלם

עד שהקדוש ברוך הוא אומר עליהם מי ייתן,

והיה לבבם זה להם,

נראה אותי כל הימים.

חכמים, זיכרונם ברכה, קוראים לזה, הקדוש ברוך הוא נגנב להם.

כביכול בשפה שלנו שיחק אותה שהוא מאמין להם שהם מאה אחוז מאה אחוז.

מכל מקום,

כיוון שהם לא עמדו במעלתם העליונה הזו,

עד שהמלך במסיבו נרדי, נתן ריחו,

עד שהקדוש ברוך הוא כבר כביכול בחופה,

עם עם ישראל,

עד שיש את המסיבה של חתנים,

שהוא נותן את התורה כביכולת הכתובה,

ועם ישראל הולכים להתקדש,

נרדי,

נרד,

זה בושם עם ריח טוב, נתן ריחו, בלשון נקייה, הסריח,

כי עשו עגל.

ולא נתקיימה התכלית של המעמד הגדול

למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

מה הייתה התכלית

של מתן תורה?

שתהיה יראתו על פנינו שלא נחטא יותר,

ולא הגיעו לתכלית.

אז גם לפי מעלתם הגדולה שבטלה ופסקה מהם זו אומת הנחש,

גם לפי המעלה הגדולה והעליונה, גם עם הרצון והלב הטוב,

וגם שקיבלו על עצמם עול מלכות שמיים בבחינה מסוימת,

גם על זה נאמר כסף שיגים מצופה על חרס,

שפתיים דולקים ולב רע.

וזה פגם ברצון

לקבל את התורה,

וזה גרם שהשם כפה עליהם הר כגיגית,

ואמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהיה קבורתכם.

וזה גרם שיש לעם ישראל טענת אונס.

השם אנס אותנו, שם לנו את ההר מלמעלה, אם לא נקבל הוא יקבור אותנו.

וזה גרם לאונס לכל הדורות אחריהם, עד

הדור של מרדכי,

שאז הם קיבלו על עצמם את זה משמחת הנס,

שהקדוש ברוך הוא עשה להם נס.

וישאל השואל בצדק,

איך ייתכן שהדור של הסתר פנים

יעלה במעלה על הדור הנבחר,

דור דעה,

שזכה לגילוי שכינה?

איך הדור של מרדכי

עלה על דור דעה,

מקבלי התורה?

ואיך אפשר שתגדל אהבת הנס בימי מרדכי ואסתר

על אהבת כל הנסים הגדולים

שנעשו לדור דעה ביציאת מצרים,

בקריעת ים סוף,

במדבר הגדול והשמם?

איך יכול להיות שנס אחד

יהיה יותר גדול

מכל הנסים שעברו עם ישראל,

והוא שישפיע שיקבלו את התורה מאהבה,

ברצון?

אז השואל שואל בצדק,

ונשיב לו באמת,

כי האור המאיר בזמן גילוי שכינה

יש שאינו עושה רושם עמוק כל כך.

מתי שיש אור שמאיר

בזמן גילוי שכינה,

פעמים אינו עושה רושם עמוק כל כך להאיר

את חשקת הלב

ולפשט את העקמימיות.

כמו אור שבוקע ועולה בפתע ממחשקים.

כשיוצאים בבת אחת מהאפלה לאור...

הגדול,

מהסתר פנים בתכלית ההסתר,

מגזרה של להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד,

לגילוי של גילוי שכינה בבת אחת, שנהפוך הוא,

אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

האור הזה זורח בלבבות עצום,

ומכניס אהבה כזו שהיא עולה על כל האהבות.

ועל ידי אור כזה זוכים ללב שלם שאין כמותו,

ומקבלים קבלה שלמה לעשות את רצון המאיר,

הקדוש ברוך הוא, באהבה ובשמחה.

הופעה כזו הייתה בדורו של מרדכי ואסתר,

שהם היו שרויים באפלה באסתר גדול.

כמו שאמרו חכמים, אסתר מנין מן התורה,

מאנוכי אסתר אסתיר פניי.

זה נאמר על הדור של מרדכי ואסתר.

ומהאסתר הפנים הזה הם זכו פתאום לאור גדול של גילוי שכינה,

ונתמלא ליבם מאהבת הנס,

ואז קיימו וקיבלו היהודים עליהם

ועל זרעם ברצון שלם,

באהבה, בשמחה,

לקיים את כל התורה.

ברצון,

לא באונס.

עכשיו, הדברים שאנחנו אומרים

נותנים לנו עידוד ותקווה

גם למי שכבר עייף מהגלות של אלפיים שנה,

וגם היושבים במחשקים בדור האחרון,

כמו שכתוב בספר הדור האחרון, איזה פרצוף יהיה לדור האחרון,

כמו שאנחנו רואים שהכל מתקיים בימינו.

דור עקבתא דמשיחא,

שהוא עולה בהסתר פנים

על הדור של מרדכי.

בדור של מרדכי לפחות היו מאה עשרים אנשי כנסת הגדולה.

בדור הזה יש מאה עשרים ליצנים,

ביניהם חרדים שאומרים

שאם אתה תבחר בהם אתה בן העולם הבא,

ומבטיחים לך את כל... אפילו קורונה לא יהיה לך.

כלום לא יהיה לך. מה, אם אתה רק בוחר בהם?

יש לך הסתר יותר גדול מאהבלים כאלה.

והדור הזה בהסתר יותר גדול מכל הדורות הקודמים.

דור שרק חוצפה ישגה בו כלפי שמאיה.

עכשיו הליצנים מהידרדרות

פונים בפנייה נרגשת לכל הורה והורה. אם יש לכם ילדים בני 7 עד 14,

שיש להם איזה כישרון להיות שחקנים בטלוויזיה,

אז תשלחו אותם שנמיר את דתם.

לא יאומן כי יסופר. דור של חוצפה שכותב על טלוויזיה העגל המודרני, שהוא יותר משוכלל מהעגל שהיה במדבר.

שיוויתי השם לנגדי תמיד.

לא יאומן כי יסופר. איזה הסתר פנים וחוצפה כלפי שמאיה.

אתרי זימה בהנהגת וברשות גדולי הפוליטיקאים הרבנים.

לא יאומן כי יסופר.

דור של חוצפה ישגה

כלפי שמאיה.

וזה יהיה דווקא הדור של עקבתא דמשיחא, שיהיה בלבול גדול שלא יבינו בין נביאי הבעל

לנביאי האמת.

וזה סמוך לדורו של משיח.

שבו

בשעה שהוא יתגלה תמלא הארץ דעה את השם.

הדור הזה יעלה במעלתו על כל הדורות הקודמים.

והיא הנותנת. למה?

כי דווקא הדור הזה שעולה על כל הדורות בהסתר פנים,

אפשר שיהפך לדור המעולה מכל הדורות.

כי האור הבוקע ועולה מתוך אפלה,

איומה וטשטוש הזהות היהודית בדור הזה,

זה יהיה האור הגדול ביותר.

והוא הממלא את כל הארץ דעה כמים לים מכסים.

פתאום יתפסו את הראש כולם ויגידו, וואו,

איך לא הבחנו

שזאת האמת.

כי קוראים לה קיצונים,

קיצונים רדיקליים.

מלבישים שמות כל נביאי הבעל על כל מי שהולך בדרך השם, ולא משנה מעקבי הצאן,

והולך בדרך של הראשונים תמיד.

לא סוטה, אין חידושים.

חתם סופר, אומר,

חדש אסור מן התורה.

אסור.

והם מחדשים חידושים.

אנחנו נשנה את פני היהדות, אומר הזמיר.

לא יאומן כי יסופר.

עוקר תורה שאין כדוגמתו.

הוא וכל חבורת הליצנים המסתופפים בצילו,

והנותנים כסות לצביעותו.

דורם של מרדכי ואסתר

עמד על כך.

לפי כך הכתיבה שהם כתבו לא רק לעצמם ולדור שלהם כתבו,

אלא קיימו בעצמם תכתב זאת לדור אחרון. כמו שאצלנו היה אסתר גדול,

ומזה יצא אור גילוי השכינה גדול,

ככה יהיה בדור האחרון.

וגם זה נתקיים בהם כך,

שגם הגאולה עתידה תהיה מעין הגאולה הזו.

פתאום יבוא האדון אליך לו,

ופתאום יצאו מאפלה לאור גדול.

לכן המגילה קיימת לעולם,

וימי הפורים קיימים לעולם.

ללמדנו, להזכירנו,

שכך עתיד להיות בימינו.

וכמו שאמר הרמב״ם, זיכרונו על חיי העולם הבא בסוף עלקות מגילה,

כל ספרי הנביאים עתידים להיבטל לימות המשיח,

חוץ ממגילת אסתר.

והרי היא קיימת

כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה,

שאינן בטלין לעולם.

אתם שומעים מה זה המעמד שלה, של המגילה?

ואף על פי

שכל זיכרון הצרות ייבטל.

כשתבוא הגאולה אנחנו כבר נשכח

מכל הצרות,

כמו שכתוב בנביא, כי נשכחו הצרות הראשונות

וכי נסתרו מעיניי.

אבל ימי הפורים

לא ייבטלו.

שנאמר, וימי הפורים האלה

לא יעברו מתוך היהודים,

וזכרם לא יסוף מזרעם.

אז זאת אומרת, אנחנו מובטחים,

וכמו שאנחנו רואים בעינינו,

שאחרי כאלפיים שנה אנחנו עדיין קוראים את המגילה.

אז מה זה, ועם נברא יהלליה?

אמרנו, מחלוקת רבי יהודה בר סיימון וחכמים.

הוא אומר, זה דורו של מרדכי,

והם אומרים, זה כל הדורות.

כשחוזרים בתשובה, זה עם נברא.

מלבד הכוונה הפשוטה

שהגזרה על דורו של מרדכי הייתה איומה וחמורה כל כך,

עד שנחשבו כל העם מתים.

וכשבאה ישועה נחשבו כולם

כמי שמתו וחיו, תחיית המתים,

וכאילו קמו ממוות לחיים ונבראו כבריאה חדשה.

הרי נחתם,

ונחתום בטבעת המלך.

ואם המלך חתם, זה גזירת מוות.

אז הם היו נחשבים מתים מהלכים עד התאריך.

הקדוש ברוך הוא עשה להם תחיית המתים.

זה נקרא עם נברא,

יהלל יא.

אבל יש בזה עניין עמוק יותר.

תשמעו מה זה אומר.

בדרכי החסד והמידות של הקדוש ברוך הוא

יש דין בהנהגה שמימית.

אדם חי באשר הוא חי,

ויש לו זכויות ויש לו חובות.

כשהוא נידון,

אז שוקלים את המעשים שלו.

אם הזכויות מכריעות את הכף

והוא יוצא זכאי,

אז זה לא כתחיית המתים.

אלא שהחי

זכה בחיים

ולא נגזר עליו דין מיתה, כי הזכויות הכריעו.

לא שהיה לו גזר דין מוות,

בחיותו.

שקלו,

היה לו יותר זכויות,

אז הוא זכה להישאר חי.

זה לא אחד שנגזר עליו דין מוות.

ואפילו שגם על החי הזה צריך ליתן לליבו את החסדים

של הקדוש ברוך הוא ברחמים,

כי אם הקדוש ברוך הוא שוקל, בכל אופן בצד השני היו עוונות גם.

ואם השם ישמור יאה,

מי יעמוד?

אם עוונות ישמור יאה,

מי יעמוד?

אם הקדוש ברוך הוא יתחיל לשלם לאדם פה בעולם הזה על כל עוון ועוון,

מי יישאר?

מי יעמוד?

וגם אברהם, יצחק ויעקב

לא היו יכולים לעמוד בדין.

מכל מקום,

זו מידת החסד

שבה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, שלמרות שיש לאדם עוונות,

הוא מקיים אותו.

זו מידת החסד שבה הוא ברא את העולם.

אבל יש אחד שכבר נגזרה עליו מיתה.

שקלו את המעשים,

ולפי המעשים הוא צריך למות.

וגם אז הקדוש ברוך הוא מצמיח לו ישועה מאוצר החסד

שבו הוא ברא את העולם,

ככתוב עולם, חסד ייבנה.

מה זה אומר?

המידה הזאת של עולם חסד ייבנה,

כמו שבבריאת העולם

ודאי שלא הייתה שום זכות לעולם שייברא, כי עוד לא היה עולם שיהיה לו זכות.

אי אפשר שיזכה לפני שהוא נברא.

אז למה השם מרא?

בגלל חסד בלבד.

כי הרצון של הקדוש ברוך הוא להיטיב

לברוא ברואים,

כדי שיטיב להם

וישפיע עליהם מטובו בשפע רב.

זוהי מידת החסד שבה נברא העולם.

אז ככה גם הקדוש ברוך הוא עושה אחרי שנברא העולם.

אם יחיד או רבים

מגיעים למצב שמאבדים את זכות הקיום שלהם ונגזר עליהם דין מוות,

עד שהם נחשבים בשמיים מתים,

הקדוש ברוך הוא אוחז במידת החסד הזו

שבה הוא ברא את העולם,

בריאה לשם חסד,

ובורא את הנידונים האלה למוות

כבריאה חדשה והם קמים לתחייה.

חכמים זיכרונם לברכה קיבלו

שבמצב הזה עמד דורו של מרדכי

כי נגזר עליהם דין קליה עד שכבר הכל היה מוכן ומזומן

על ידי עצת המן הרשע והפקודות של אחשוורוש.

וכשאחר כך נהפך הכל לטובה

ונגאלו ממוות לחיים ויצאו מאפלה לאור גדול,

זה ממש בריאה חדשה וכל העם זה עם נברא.

זה דורו של מרדכי, עם נברא, ממש הם היו בגזירת מוות,

והשם החיה אותם ממיתה לחיים.

לכן הם נקראים בעם נברא,

יא הלל יא.

לדעת רבנן,

המידה הזאת של החסד של הקדוש ברוך הוא מהלכת גם על כל הדורות,

לא רק דורו של

מרדכי

כי בכל דין של ראש השנה הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל לפי המידה הזאת של

עולם חסד ייבנה.

מכל מקום

רואים שהם אינם חלוקים על רבי יהודה בר סימון,

גם הם מודים שהדור של מרדכי התייחד בכך

כי הלוא בכל דין של ראש השנה

לא יוצא בהתחלה גזר דין

ואחר כך הפדות ממנו

אלא שאינו יוצא כלל.

אצל דורו של מרדכי קודם יצא גזר דין מוות

ואחר כך הייתה פדות ממנו, זו דחיית המתים ממש.

אבל בכל שנה אין גזר דין מוקדם לראש השנה.

בראש השנה דנים

מה דינו

ואחר כך

האדם ממשיכים לו את חייו

אבל לא שהיה גזר דין מוות

ויחיו אותו

אלא יכול הקדוש ברוך הוא במידת החסד

להשאיר את האדם

אבל זה לא דומה לדורו

של מרדכי שהיה מיוחד

ממצב של מיטה גמורה למצב של חיים

לכן

בדורו של מרדכי קמו לתחייה אחרי גזר דין

והיו נחשבים מתים גמורים

והזכייה שלהם הייתה כתחיית המתים ממש.

אז זה ממש כנבראים מחדש

לכן התייחדו בייחוד להיקרא בשם עם נברא יהלל יא כדעת רבי יהודה בר סימון

עכשיו תשמעו דבר מדהים שאתם לא ידעתם

ברור לי שלא ידעתם

גם אתם ששומעים אותי

אבל גם חסד זה

אפילו שהוא לא בא כגמול

הקדוש ברוך הוא לא נותן את החסד הזה כגמול על משהו שעשית

עשית משהו טוב מגיע לך כגמול חסד

הוא נותן את החסד חינם

אבל לא חינם לגמרי

לא לא לא לא לא לא

גם חסד זה

אפילו שהוא לא בא כגמול מכל מקום הוא לא חסד חינם

כי גם בבריאת העולם

אפילו שהקדוש ברוך הוא עולם חסד ייבנה

זה לא לחינם

אלא יש תכלית

למה הוא ברא את העולם ולמה היטיב לברואים ולמה ולמה ולמה ולמה למה יש תכלית

החסד שהשם נותן זה כמו לתת בהקפה

זאת אומרת אתה חייב

קיבלת חסד?

אתה חייב

רק לא מבקשים ממך פירעון מיידי בהקפה, בתשלומים

אבל אתה צריך להחזיר

כנגד החסד

כי הנבראים

יהיו נקנים על ידי החסד לכונם. ברגע שהשם עשה איתך חסד

אתה קנוי לקדוש ברוך הוא.

איפה זה כתוב בתפילה

שאנחנו מתפללים

כל יום שלוש פעמים

בתפילת שמונה עשרה?

איפה כתוב היסוד הזה?

גומל חסדים טובים וקונה הכל

כשהקדוש ברוך הוא גומל לנו חסדים טובים

בזה הוא קונה אותנו, קונה הכל.

מה זה אומר?

כולנו קנויים לו על ידי גמילות החסדים הטובים שגמל לנו

מהי התכלית של עם ישראל?

אמרנו שנבראנו לעולם בשביל תכלית. מה התכלית?

התכלית של עם ישראל זה עם זו יצרתי לי,

תהילתי יספרו.

זאת אומרת, גם התכלית של עם נברא יהלל יאה.

עצם זה שאתה נברא אפילו מחדש.

השם ייתן לך מתנת חסד

להאריך את ימיך, לתת לך את החיים מחדש,

זה למען יהלליה, זה לא סתם בחינם הוא נותן לך, אתה יודע מה? יאללה, שיחיה.

יהלליה.

מפה נבין

מה זה עוקרי התורה שמונעים הרצאות ודרשות שאנחנו רוצים

לשבח את הבורא, להלל אותו,

לפרסם את שמו בעולם, והם עוקרי התורה דואגים

לכל הדברים. בימים הקרובים יצאו כמה סרטונים שיסבירו את רשעתם

של אלה שדינם כדין עמלק,

שהם מקררים את עם ישראל ומשקרים אותם.

בבוקר תהיה דרשה מיוחדת בעניין זה,

מחר בבוקר, בעזרת השם, בתענית,

להזכיר עוונם לפני השם.

אז עכשיו

אנחנו צריכים

לגמול על החסד

שהשם עושה איתנו,

לא בצדקתנו ולא ביושר לבבינו אלא מידת החסד שבה נברא העולם.

כך היא המידה.

היא לא באה בזכות צדקה

ולא בזכות מעשים שכבר נעשו אלא החסד שהשם עושה איתנו תמיד

זה בשביל מעשים שנעשה מכאן ולהבא לאחר מכן.

ולכן בעם נברא זה, לכך נוצר

שיהלל אליה ויספר תהילתו.

ואפילו שהעבודה שבלב זו תפילה,

כשאנחנו עובדים את השם, איך עובדים אותו בלב? בתפילה.

אז יש בתפילה גם הלל ושבח,

ויש גם בקשה וזעקה.

אבל מה העיקר בתפילה?

העיקר בתפילה זה ההלל.

ברכת האבות כולה

היא שבח של המקום ברוך הוא.

אין בה שום מקום לבקשה.

זה לא שאלת צרכים כמו אתה חונן לאדם דעת

וכל שאלות צרכים שאנחנו מבקשים.

זה רק שבח למקום.

וההלכה אומרת

אם כיוון באבות,

יצא.

ואם לאו,

לא יצא.

מה יוצא מזה?

אם כיוון באבות, אפילו לא כיוון בשאר, למרות שצריך,

יצא ידי חוב התפילה, לא צריך לחזור.

הרי שהעיקר של התפילה זה השבח.

כי מה זה האבות?

שבחו של המקום.

אז רואים שאפילו שהתפילה יש בה גם הלל ושבח, וגם

בקשה וגם זעקה.

העיקר העיקרים בתפילה זה השבח.

הכרת האדם

ונאמנות ליבו לבורא יתברך, מתי היא מתגלה?

מההלל וההודאה.

כמה אתה מהלל את השם?

כמה אתה מודה לו?

יותר מהבקשה והזעקה.

כי כשאדם נצלח לדבר ומבקש מהקדוש ברוך הוא שימלא לו את צרכיו,

אז או בגלל שהוא נמצא בצרה וזועק שיושיע אותו,

אבל אין בזה עדות נאמנה שהכרתו היא הכרה ברורה.

אנחנו רואים שהחולים מגיעים,

רק שהחולי כבר תוקף אותם ואין להם סיוע,

אז זה לא אומר שהייתה להם קודם הכרה ברורה בשם.

בלית ברירה,

הוא מכיר עכשיו שאין למי לפנות, רק לבורא יתברך.

דרך אגב, הקורונה זה גם כן חיזוק באמונה,

כי הרופאים אומרים שאין להם שום תרופה,

אז אדם צריך להתמודד לבד עם הגוף שלו.

ומי מתקן את גופו? מי מחזיק את גופו?

רק הבורא יתברך.

אז יכולים רק לפנות לקדוש ברוך הוא?

אז הקדוש ברוך הוא מאלץ את כולם

להרים עיניים למעלה.

אפשר שאדם מבקש וזועק לשם לא בגלל שכרתו היא ברורה,

מפני חסרון הדבר שהוא גורם להכריח אותו לבקש.

אבל אם אדם

גם אחרי שהשם מילא את בקשתו

והגיע על סיפוקו

ונתבלעו צרכיו,

או אדם שנושע מצרה

והוא מהלל ומשבח את השם

ואינו שוכח את מי שנתן לו את הטובה,

זה נקרא מכיר בטובתו של מקום,

וזו עדות ברורה על האמונה וההכרה בהירה.

נחזור להתחלה.

תיכתף זאת

לדור אחרון

ועם נברא יהלל יה.

תיכתף זאת, אם לא היו כותבים לנו את זה,

אם זה היו בדפי ההיסטוריה הסיפורים שקרו מקרים כאלה וכאלה, כמו שכתוב, שקרו מקרים כאלה וכאלה.

אבל מרדכי ואסתר

הראו לנו את גילוי השכינה בתוך המהלכים הטבעיים לכאורה,

ואת גודל הנס הגדול שבזכות זה עם ישראל קיבלו על עצמם את התורה מחדש,

מאהבה וברצון.

אבל הם משאירים לנו מסר, זה מה שיהיה גם בדור האחרון.

ועוד דבר,

וכשהעם נברא,

תחיית המתים מחדש,

יהלל יה.

ואם אתה גם בא על תשובה שהיית מת,

כי הרשעים נקראים מתים,

וחזרת בתשובה,

אתה צריך להלל את השם כל הזמן ולשבע אותו בכל מקום ומקום, להפיץ את האמונה בכל מקום ובכל רגע.

זה נקרא שהכרתך ברורה.

שיהיה פורים שמח,

ושהדור הזה ייגאל מהשטוסים והוולים

של כל ההתברברות וההידרדרות

וכל נביאי הבעל, אמן ואמן.

אמן.