מדוע נברא אור שבעת הימים ונגנז? | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לעילוי נשמת שלום עוזרי, בן חיים ביונה, מנוחתו עדן, אמן.
בירא אלוהים את האור כי טוב,
ביבדל אלוהים בין האור ובין החושך.
מהפסוק הזה לומדים חכמים זיכרונם לברכה,
שראה הקדוש ברוך הוא אור שבעת הימים,
שאינו כדאי
שישתמשו בו רשעים,
עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא.
אם כן, למה ברעו?
כדי לגונזו?
אור שבעת הימים זה לא אור של השמש.
וביום הראשון, ויהי אור.
המאורות נבראו ביום רביעי.
זה נקרא אור שבעת הימים שאדם היה יכול לראות מסוף העולם ועד סופו.
ראה הקדוש ברוך הוא שאינו כדאי שישתמשו בו הרשעים,
כי הם ינצלו את זה לרעה.
עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא.
אז למה ברא אם הוא גונז?
אלא שאם היה פעם בעולם אור כזה,
אפילו שנגנז,
קל יותר להגיע אליו.
כי אין זו אלא חזרה למה שהיה.
לא צריך יצירה מחודשת. זה קיים כבר בעולם, צריך לחזור לזה, וזה יותר קל.
וכן מצינו, קודם שיוצא ולאד לאוויר העולם,
צופה מסוף העולם ועד סופו,
ומלמדים לו את כל התורה כולה.
יש מלאך שמלמד אותו את כל התורה כולה,
אבל שוכח הכול כשנולד.
משכיח אותו מלאך,
טרם יציאתו.
וגם כאן הטעמו,
כדי שיוכל לחזור לדרגה הזו בבחירתו.
אז לכן כתוב, חיי העולם נטע בתוכנו.
יש כבר את הנטיעה.
עכשיו צריך רק לחזור לגלות את זה בבחירה.
כך זה בכל התערותא דלעילא.
כל התעוררות מן השמיים היא כך.
בתחילה מראים לאדם ומאירים לו גילויים.
אחר כך נוטלים אותם ממנו
כדי שיחזור אליהם על ידי עבודתו.
וכן היה ביציאת מצרים.
בתחילה באו גילויי נישא מצרים,
ועל ידם כתוב, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
ואחר זה היו צריכים לעבודת ימי הספירה,
כדי שיחזרו לדרגת הגילוי
של קודם מתן תורה על ידי העבודה שלהם עצמם.
אז
התעוררות מלמטה
מוכרחת לבוא אחרי התעוררות מלמעלה.
במתן תורה אמרו, זיכרונם לברכה, שעמדו שם כל נשמות ישראל שבכל הדורות.
גם אנחנו היינו במעמד הר סיני,
וגם צאצאינו.
כל הנשמות עמדו שם.
כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ואת אשר
איננו פה עמנו היום.
מי זה איננו ופה עמנו היום?
זה כל הנשמות שעתידות להיברר.
ואף על פי כן,
על כל אחד ואחד מאיתנו לקבל את התורה מחדש.
היינו מעמד הר סיני,
אבל צריכים לקבל את התורה מחדש.
וגם זה,
כמו שאמרנו, שעלינו לחזור אליה,
כי היא כבר מצויה בחמקי נשמתנו.
והנה בילקוט
כתוב על הפסוק, ואכלתם אותו בחיפזון,
אבא חנן אומר משום ריבי אל-עזר.
ואכלתם אותו בחיפזון, זה חיפזון שכינה.
חיפזון שכינה.
השכינה נחפזה להוציא אותנו ממצרים.
ואף על פי שאין ראייה לדבר,
זכר לדבר.
אין לנו ראייה מהפסוק הזה,
ואכלתם אותו בחיפזון, שזה חיפזון שכינה.
אין לנו ראייה, רק זכר.
מה הזכר?
שנאמר, כל דודי,
הנה זה בא,
מדלג על ההרים,
מקפץ על הגבעות.
הנה זה עומד אחר כותלנו.
יכול לעתיד לבוא, יהיה בחיפזון?
האם גם הגאולה האחרונה תהיה בחיפזון?
תלמוד לומר כי לא בחיפזון תצאו.
על הגאולה האחרונה שתבוא עכשיו נאמר לא בחיפזון תצאו.
מה זה מדלג על ההרים?
מדלג על ההרים פירושו התעוררות מלמעלה.
וזהו הגדר של חיפזון שכינה,
שמיהר הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל קודם
שהגיעו לדרגה זו בעבודתם העצמית.
זאת אומרת, הם בעצמם לא היו ראויים לגאולה ממצרים.
מה השם הקדים זאת.
ומיהר לגאול אותם. עוד טרם הם הגיעו לדרגה זו בעבודתם העצמית.
הילקוט מלמד לנו שלעתיד לבוא לא יהיה שייך הגדר הזה.
למה? כי כבר ניתנה תורה.
והעיקר מעתה זה יהיה עבודתנו העצמית.
שנזכה לגאולה בזכות הבחירה שלנו.
אז לכן לא בחיפזון.
שם,
אם לא היה מוציא אותם, היו נכנסים לשער החמישים, לא יכולים לצאת לעולם.
אז לכן היה צריך לדלג על הערים, לקפץ על הגבעות, כמו שאומרים,
לדלג את הזמן במהירות.
אבל עכשיו, בגבולה האחרונה,
לא בחיפזון תצאו.
מי זאת עולה כמו שחר?
יפה כלבנה, ברא כחמה,
איומה כנתגלות.
אומר האדמור מאוז'רוב,
זיכרונו לברכה,
תערוך לפניי שולחן נגד צורריי.
מה זה שולחן?
זה סדר הגאולה.
שולחן זה בהתחלה כמו שחר,
שמתחיל האור הראשון של השחר,
אחר כך
לבנה
נהיה יותר אור, לבנה,
אחר כך חמה,
ואחר כך נתגלות
אורות עצומים.
זה נקרא שחר. תערוך לפניי שולחן.
לפי הסדר הזה, ככה זה הולך. אז זה לא בחיפזון.
זה הולך ומתקדם,
ומשתפר עד שיגיע הרגע.
אכן, גם במצרים הרי מצינו שהיו צריכים להכנה כדי לזכות
להתעוררות דלעילה
בשביל הגאולה,
שנצטוו על קורבן פסע.
אז אנחנו רואים שגם במצרים,
קודם ההתעוררות
מן השמיים,
היו צריכים הכנה לגאולה
על ידי קורבן הפסח.
מה העניין שם?
כי טומאת גלות מצרים הייתה חזקה ועמוקה מאוד.
הטומאת
של הגלות של מצרים הייתה
חזקה ועמוקה מאוד.
היו חייבים להביא קורבן פסח פירושו לשחוט את האלוהים שלהם
לעיניהם.
חייבים.
הטומאה הזאת הייתה חזקה מאוד.
ואנחנו אומרים בהגדה,
ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך.
מובא בזוהר הקדוש
שהקדוש ברוך הוא היה צריך להביא את הגאולה בעצמו.
מדוע?
כי לא היה אפשר למלאך להיכנס לטומאת מצרים.
כי גם
דרגתו של המלאך וקדושתו הייתה נפגמת מהטומאה.
כמו שעוזה ועזהאל
ירדו לעולם ונתקעו כאן.
ביאור העניין
שיש כמה דרגות
בהבנת מאורעות העולם.
יש מי שמבחין
עולם כמנהגו נוהג.
יש טבע.
אתה רואה את העולם, העולם מתנהג על פי טבעו.
ויש שרואה ומבחין
שהכל הולך בבחינת שליחות מאת השם יתברך.
שהדברים נעשים בשליחותו של השם.
לפעמים הדרגה הזו בראיית מלאך
שליח השם ממש,
ויש שמתעורר לראות שיד השם בעצמו פועלת בעולם,
ואז ליבו מתמלא אימה ופחד,
כמו שכתוב,
ובמורא גדול זה גילוי שכינה.
אנחנו אומרים בהגדה ובמורא גדול זה גילוי שכינה.
גילוי שכינה גורם למורא גדול.
וביארו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,
שאלמלא סייע השם יתברך לישראל
להתעלות
למדרגה הגבוהה של ראיית השם לבדו,
לא היו מתעוררים אל הקדושה כלל.
כי בעומק טומאת מצרים היו נשארים אדישים גם לגבי ראיית מלאך.
זאת אומרת,
במצרים היה חייב הקדוש ברוך הוא להרים את עם ישראל למדרגה כזאת שיראו אותו בכבודו,
כי דרגת מלאך לא הייתה משפיעה עליהם מרוב הטומאה
שהייתה במצרים.
וזה מה שכינו חכמים, זיכרונם לברכה, בחידותם,
שגם קדושת מלאך הייתה נפגמת.
אבל אי אפשר לאור עליון כזה לחול מבלי שיהיה כלי מתאים לקבלתו.
אז מה זה כינו חכמים, בחידותם, שקדושתו של המלאך הייתה נפגמת?
מצד ישראל, שלא היו מבחינים אפילו,
בפעולתו של המלאך.
אז זה כאילו פגם.
אבל אי אפשר לאור העליון
לחול בלי שיהיה כלי מתאים לקבל.
לשם זה היו צריכים ישראל את כור הברזל
של הייסורים הממרקים את החומריות.
לכן, היו חייבים לעבור שעבוד במצרים,
להראות להם את אפסיות הגוף והחומר,
בשביל שיזכו לאור הנשמה שתוכל להכיר במורה הגדול בגילוי שכינה.
מצד שני,
היו צריכים גם קורבן פסח.
לא מספיק שהם השתעבדו
אלא גם צריך קורבן פסח. לבטל את העבודה הזרה של מצרים, לבטל ממש בפועל.
בגאולה העתידה,
שהיא צריכה להתחיל מלמטה,
כמו שביארנו,
כי כבר יש תורה ואנחנו יכולים לעשות את זה.
אז לא הייתה תורה, לא היה להם שום כוח,
ולא היה להם גם מצוות, חירום וחירייה.
אבל עכשיו, כשיש כבר תורה,
על אחת כמה וכמה הכרחית ההכנה הזאת,
שאנחנו נבטל את החומר
ואנחנו נסבח
את כל העבודות זרות שיש בעולם, שזה כל החיבור לכל הטמבלוויזיה וכל הדברים האלה, וכל מה שקשורים לכל,
על אחת כמה וכמה הכרחית ההכנה הזאת,
שנעשה עצמנו כלים ראויים לקבל את האורות של השם יתברך.
להיות מנוטרלים מכל תרבות המערב,
זה לסבוח.
כמו שאז היה קורבן פסח,
עכשיו צריך להיות קורבן המערב.
להקריב אותו,
לבטלו, להרחיקו, לא להתחבר אליו,
כדי להכין את הכלי
להערה הגדולה.
אז כל זה העבודה שלנו עכשיו,
לבטל את היש,
לא לחשיבו כלום,
להשתמש במה שיש רק לצורך עבודת הבורא יתברך,
כדי לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
רבי יחנן יאמר אגש יאמר,
עושה ועושה כל ישראל נפיקו חרבו לנו תורה משואות,
שאין נאמור אדוני וחופש למען סדגו ירדין תורו, יאווי.