פלפולים על פרשת פנחס | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 11.07.2014, שעה: 07:20
פלפולא דאורייתא מספר גנא דפלפלא של הרב זושא משולם ברנדוין שליט"א.
"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל" נראה לפרש את הפסוק הזה בדרך דרוש, איתא במסכת סוכה, ליקוי חמה סימן רע הוא ליושבים במקום שלקתה, במקום שלקתה החמה זה סימן רע ליושבים במקום שהיא לקתה, לפיכך לקתה במערב סימן רע ליושבי מערב, לקתה במזרח סימן רע ליושבי מזרח.
ועוד מובא שם, ואימתי לוקה חמה מעל בני ישראל? כאשר נעשים ארבעה דברים, ואחד מהם זה נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה. זה אחד מהסיבות שלוקה חמה מעל בני ישראל. על פי זה נראה לפרש דהנה באר המהרש"א, מה הטעם שנערה מאורסה גורמת לליקוי חמה? משום שהציבור היה לו למנוע את העבירה ועצמו עיניהם מלראות, לפיכך הקב"ה עושה ליקוי מאורות, לרמוז שהוא זועם על כך. כי פה מדובר על נערה מאורסה שצעקה בעיר, ואין מושיע לה. כמו שיש כאלה שהולכות למשטרה ואומרת שנעשה כך וכך ולא מאמינים אותם אפילו. נו, אז זה סיבה, כן.
על פי זה נראה דנערה המאורסה לאו דוקא, אלא כל מי שהיה רודף אחרי הערווה לבועלה וסגרו הציבור את עיניהם, הקב"ה סוגר להם את החמה.
והדין הוא דשווה דין הרודף אחר כל העריות שבכרת ובמיתה לדין נערה מאורסה שמצילין אותו בנפשו. ז"א יש דין של רודף, אחד שרודף אחרי אשה במצב כזה, הרודף אחר כל העריות שדינו כרת ומיתה, שווה דין הרודף אחר כל העריות לדין נערה מאורסה, שמצילין אותו בנפשו, מצילין אותו בנפשו, לא אותה, אותו. למה שלא יחטא. אפילו אם הוא ימות ושלא יחטא. על כן יש לפרש גם כאן בפרשה של זמרי, שהוא היה רודף אחרי הארמית, והרודף אחר ארמית קנאים פוגעים בו, שלא יעבור את העבירה, ואלמלא שהיה פנחס עושה להצילו מן החטא והורגו, הרי היה הקב"ה עושה ליקוי חמה מעל בני ישראל בעבור שסגרו עיניהם מלראות ולהציל את זמרי מן החטא, אם הוא לא היה עושה את זה אז היה צריך להיות ליקוי חמה, כי על מקרה כזה אמרנו שלוקה החמה מעל בני ישראל. וזהו שנאמר השיב את חמתי מעל בני ישראל, את החמה. פנחס בן אלעזר הכהן השיב את חמתי - את החמה מעל בני ישראל, שלא יבוא עליהם ליקוי חמה שהוא סימן רע להם, כיון שנקם פנחס את קנאתו שוב אין את הסימן הרע לבני ישראל בליקוי החמה ולפיכך השיב הקב"ה את חמתו מעל בני ישראל. אבל אפשר להגיד שבזה שאמרנו שאין לה מושיע זה הבעיה, מה הבעיה? הבעיה שהנערה צעקה בעיר, ואין לה מושיע, אף אחד לא עוזר לה, אבל פה באו לעזרתה, כשבאים לעזרתה אז נמנע, כי אתה עושה מה שהיה צריך להראות הקב"ה שהוא זועם ואתה עשית לכן כתוב בקנאו את קנאתי ולא כיליתי, אז גם את הסימן רמוז פה הדין הזה לפי הדרוש הזה רמוז הדין שאם יש נערה מאורסה או כל ערווה או כל מצב שהוא אסור על פי התורה שמישהו רודף ואף אחד לא אומר כלום, אז יש ליקוי חמה מעל בני ישראל. וכיון שפנחס עשה מעשה להושיע אותם, אז לא צריך כבר את הליקוי חמה, וזה רמוז בתוך הכתוב "השיב את חמתי" לא רק הכעס והחימה אלא חמתי - החמה זה השמש, מעל בני ישראל. זה פלפול אחד.
דבר שני, "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא", כתוב ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית, איתא בזוהר שלא נפלו בעצת בלעם בבנות מואב מבני ישראל זרע קודש כלל, העשרים וארבע אלף שמתו הם לא מכלל ישראל, אלא מערב רב שנתערבו בשמעון, בשבט שמעון, והטעם, דהא מצינו שביטל הקב"ה את כל כוונות בלעם, והפכה קללתו לברכה. כל מה שאנחנו רואים שזה ברכות הוא קילל וה' הפך את זה לברכות. והיאך יוכל מואב אם כן להפיל את ישראל, אחרי שנאמר "ומחץ פאתי מואב", שאנחנו עם ישראל נמחץ את פאתי מואב, וכרכר כל בני שת, אז אם כתוב שאנחנו ננצח אותם ונמחץ אותם, איך יכול להיות שימותו 24 אלף מישראל היפך ממה שהתחלפה הקללה לברכה, הוא רצה שמואב ינצחו אותנו, זה נהפך לברכה שהפוך אנחנו ננצח אותם, אז איך זה יכול להיות שיפלו מישראל 24 אלף? אלא אלו מערב רב. לכן הזוהר אומר, אלה מערב רב, זה לא מבני ישראל.
טוב, יש להבין אם כן הכיצד ארע שכל ישראל נתהפך להם הכל לטוב, ולא נכשל באותו מכשול, לא חוטב עצים ולא שואב מים אלא דוקא זמרי בן סלוא נשיא בישראל הוא נכשל, והוא לא ערב רב, נו, אתו הוא לא באותה ברכה? למה הו איצא חריג מהברכה הזאת של "ומחץ פאתי מואב", למה דבקה בו הרעה וכתוב "ושם איש ישראל המוכה" רק ישראל אחד היה מוכה, למה ישראל המוכה, למה הוא? למה אף אחד? למה בכולם נתקיימה הברכה ובו לא?
נראה לפרש, הנה כתב רש"י פרשת וירא בפסוק "אם תשקור לי ולניני ולנכדי", וזה לשונו של רש"י, עד שלשה דורות רחמי האב על בניו, אבא מרחם עד שלשה דורות על בניו, למה? הוא אומר אם תשקור לי ולניני ולנכדי, והלשון הוא עד שלשה דורות רחמי האב על בניו. וכתב השדי חמד, שכשכתוב נכדי לאו דוקא בן בנו, לא רק בן בנו שזה נכד, אלא גם נכד בנו קרוי נכד, ככה אומר השדי חמד בערך בני בנים בכללים סימן י"ח דיבור המתחיל ועל מה, והוכיח את זה גם מגמרא במגילה דף י', דאיתא דושתי היתה נכדת נבוכדנצר, כתוב שהיא היתה הנכדה של נבוכדנצר, והיא היתה נכדת בנו, לא נכדה ישירה אלא נכדת בנו, וממילא מה שכתב רש"י עד דור שלישי כוונתו לנכד הבן, עד דור שלישי ז"א בן, בן הבן ובן הבן, דרחמי האב נופלים עד נכד הבן, טוב, עד פה למדנו מה הכוונה ועד איפה רחמיו של אב.
טוב, ואיתא בתנחומא בסוף פרשת ויצא שבלעם זה לבן, בלעם זה לבן, מי אמר אם תשקור לי ולנכדי ולניני? חנג'ורי, אז לכן בלעם זה לבן. ואיתא בגמרא שזמרי הוא שאול בן הכנענית, יש לו שלשה שמות, והוא נקרא זמרי הוא שאול בן הכנענית, ומובא במדרש רבה דשאול בן הכנענית הוא בן של מי? של דינה, שדינה נבעלה לכנעני, הנה נבעלה לכנעני, ומעתה נמצא שזמרי בן סלוא הוא נכד בתו של בלעם, בלעם זה לבן, לבן הוא אבא של לאה, לאה היא האמא של דינה, ודינה היא אמו של זמרי שהוא שאול בן הכנענית, נמצא שהוא דור שלישי של בלעם והוא נכד בתו. בלעם זה לבן, הוא אבא של לאה, לאה היא האמא של דינה, ודינה אמא של זמרי, אז לכן הוא נכד בתו, כמו שלמדנו עד כאן רחמיו של מי? של האב. נמצא שהוא דור שלישי של בלעם שהוא נכד בתו, על פי זה עכשיו נפרש את הפרשה, בלעם בא לקלל, מי זה בלעם? לבן, בלעם בא לקלל את ישראל, ואף שכל ישראל יוצאי חלצי בנותיו, כל ישראל הם יוצאי חלצי בנותיו, למה? שהם בנותיו רחל ולאה, נכון? לבן הוא אבא של רחל ולאה, ובלעם הוא לבן, אז בנותיו מי? רחל ולאה, מי יצא מהם? כל ישראל, אך יותר משלשה דורות אין רחמים, נכון? לפיכך ביקש לקלל אותם, אחרי שלשה דורות אין לו כבר רחמים, והקב"ה מה עשה - הפך את הקללות לברכות, וקוים בישראל קדושים ומחץ פאתי מואב, הוא רצה לקלל שמואב ימחץ את ישראל, ה' הפך את הקללה לברכה שעם ישראל ימחץ את מואב, ואז איש לא יכל להכשילם בבנות מואב. ומי כן חטאו? הערב רב. אבל בשעה שהוא בא לקלל יש אחד שהוא נמנע מלקלל אותו, והוא זמרי נכד של בתו, כי עד כאן רחמי אב מגיעים, אז בקללה הוא לא התכוון לקלל את נכד בתו את זמרי, כי הוא דור שלישי ויש בו רחמים עדיין, נמצא שהוא לא היה באותה קללה, ממילא הוא גם לא היה בהתהפכות שלה לברכה, ולכן הוא לא בכלל ומחץ פאתי מואב, ולפיכך נכשל באותו מכשול ונפל חלל אצל מואב. חנג'ורי או לא? רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.