להיות דבוק לתורה ולחכם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אביה בת מזל,

השם ממלא משאלות ליבה לטובה, שבעזרת השם תזכה לתאומים זכרים, יראי השם, אנשי אמת, אוהבי השם, שומרי תורה ומצוות,

ויעשו נחת גדול השם יתברך, אמן.

נדמה לי שאמרתי את זה כבר אתמול, וזה חוזר על עצמו עוד פעם.

אה, בעלה זה לחוד והיא לחוד.

ובני כרח לא מתו,

שהיו מנושאי המקדש,

שנאמר כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו,

ולא נמצאו עם כרח אביהם,

בשעה שפתחה האדמה את פיה, פצתה את פיה,

ונבלעו כולם,

הם לא נמצאו איתם עם כרח,

כי היו מנושאי המקדש.

ברור כשמש,

כי השעה שבה נמצא אדם יושב בין כותלי בית המדרש,

כמו עכשיו,

ועוסק בתורה,

ובעבודה,

ובחברת החכמים,

הרי הוא מונע מעצמו כמה מקרים רעים,

שהם סכנות לגוף,

ואבדה לנפש.

בני כרח שהיו טרודים ועסוקים בעבודת הקודש

נמצאו במקום קדוש,

ולא שהו אז עם כרח אביהם,

ולכן ניצלו מהשפעתו ונמלטו מבאר שחת.

אז מה הציל אותם?

מה שנמצאו במקום קדוש,

ולא שהו עם אביהם,

ולכן ניצלו מהשפעתו ונמלטו מבאר שחת.

זה על פי פסיקתא זוטרתי.

מובא בגמרא בביצה כד מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב לא ייטול מהן ביום טוב.

אדם

שם מצודות של ללכוד חיות, עופות, דגים,

כדי

שייתפסו אצלו

מערב יום טוב.

הגיע יום טוב,

לא ייטול מהם ביום טוב משום איסור מוקצה,

כי לא היה דעתו עליהם, הוא לא ידע שהם ניצודו מערב יום טוב,

וביום טוב אסור לטלטל.

אלא אם כן הוא יודע שניצודו

מערב יום טוב.

אבל אם ודאי לא שהם ניצודו מלפני, אז הייתה דעתו, הם לא היו מוקצים מדעתו,

אז הוא ידע, הם היו נקראים מוכנים, והוא יכול לקחת אותם ולאוכלם.

ולמה אסור? כי ספק הכנה אסור.

אפילו אם יש לנו ספק,

בספק הכנה, שזה לא היה מוכן לאדם מערב יום טוב, אז זה אסור.

מעשה בנוכרי שהביא דגים לרבן גמליאל

ואמר מותרין הן,

דספק הכנה מותר.

ככה אמר רבן גמליאל,

לא כמו תנא קמא,

והוא אומר מותרין הן,

דספק הכנה מותר.

קודם אמרנו, ספק הכנה אסור לפי תנא קמא, והוא אומר, ספק הכנה מותר.

אלא שאין רצוני לקבל הימנו שאני שונא אותו.

הוא לא רוצה ליהנות ממנו, לא רוצה לקחת.

אז הוא אומר, לא, אבל מה שאמרנו בינתיים?

שספק הכנה מותר, ההפך מתנא קמא.

שואלת הגמרא, מותרין למאי?

הרב אמר מותרין בטלטול.

דכולי, אלו החמור בספק מוכן,

דלא אסור בטלטול.

אבל באכילה לא שרינא הוא רבן גמליאל.

כשאמר רבן גמליאל, מה הוא אמר? הוא אמר שהם מותרין. לא אמר מה מותרין, באכילה או בטלטול.

אז רב אומר שמדובר, האיסור הוא,

דלא אסור בטלטול, אבל,

זאת אומרת, בספק מוכן, דלא אסור בטלטול.

לא החמירו בזה,

אבל באכילה אסור.

לא שרינא הוא, לא התיר את זה רבן גמליאל.

זה אמר רב.

לוי אמר,

לא משה לוי,

אמר מותרין באכילה.

מותרין באכילה.

אמר רב,

לאור זאת שלוי אומר הפוך ממנו,

אמר רב לעולמה למנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.

למה? דאנה ולוי,

הבינן כמדה רבי,

רבי יהודה הנשיא.

היינו שנינו באותו שיעור ולמדנו עם

רבן גמליאל.

כי אמרה לה, שמעת?

כשאמר אותה, לא רבן גמליאל, סליחה,

שאמר, איך קוראים לו? רבי על, רבן גמליאל.

באורתא אמר מותרין באכילה.

רבי אמר בלילה, כשלמדנו בשיעור בלילה, הוא אמר שהם מותרין באכילה.

בצפרא אמר מותרין לקבל,

לא באכילה.

זאת אומרת, חזר בו רבי

ממה שאמר בלילה,

ואמר שמותרין רק לקבל אותם, אבל לא לאכול אותם.

אנא אומר רב דאבה במדרשה.

אני, שהייתי בבוקר בבית מדרש, שדרי בי, חזרתי בי ממה שלמדנו בלילה, כי ראיתי שהרבי חזר בו מההלכה הזאת.

לבי דלא אבה במדרשה בבוקר, לא אדרבה.

נשאר כמו שהוא למד בלילה.

אז לכן אומר רב,

אל ימנע לעולם, אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.

הנה,

אני ולווי היינו באותו שיעור,

אבל בשיעור אחר כך בבוקר השתנה הדין.

אני, שהייתי, ידעתי על השינוי, חזרתי בי ממה שידעתי אתמול.

אבל הוא, שלא היה בשיעור,

נשאר עם הטעות

ולא חזר בו.

אז לכן לא ימנע אדם עצמו מבית המדרש שעה, כי בשעה אתה לא יודע מה אתה יכול להפסיד.

יכול לצאת לך תקלה לכל החיים.

לפעמים עובר אצל בני אדם, ובתוכם גם בני עלייה, ששוקדים על דלתי התורה הרהור קל.

נו, נו,

כי לא יוסיף ולא ייגרע אם יחסיר שעה בלימודו.

אם הוא יצא לדבר עשרים דקות עם אשתו בטלפון,

ואחר כך עשר דקות בטלפון,

זה לא הפסד, זה לא נקרא אצלו הפסד.

הוא לא יאבד דבר אם ייעדר זמן כלשהו מלהיות מעולה החכמים ובדיבוק החברים.

הוא בטוח כי לא יפסיד.

אלא שמחשבה והרהור קל כזה היא טעות גדולה.

טעות גדולה.

כי יש הבדל בין מי שצמוד לבית מדרשו מצפרא עד אורתא, מהבוקר עד הלילה,

ואורתא בכלל, וגם בלילה הוא נמצא בבית המדרש,

לבין מי שיש אצלו הפסק

בין צפרא לאורתא.

יש הפסק אצלו בין הבוקר ללילה,

הוא יוצא לעבודה, או שהוא יוצא לסידורים,

או שהוא יוצא לכל מיני קשקושים.

כי האי עובדא דרב ולוי שבאורתא נשתנה הדין.

כמו שהיה במקרה שלמדנו, שהשתנה הדין.

מקרה נוסף.

הנישע בן אבויאר

היה יושב ושונה בבקעת גינוסר.

איזה נוף, איזה אוויר, איזה מקום, יא חביב.

וראה אדם אחד

שעלה לראש הדקל בשבת,

ונטל האם על הבנים וירד בשלום.

בשבת?

עלה על הדקל, אסור לעלות על הדקל.

והוא מקיים מצוות של לוח הקן,

ונטל את האם על הבנים וירד בשלום.

במוצאי שבת ראה אדם אחר

שעלה לראש הדקל,

ונטל לה בנים,

ושילח את האם, ירד, וכישו נחש ומת.

אמר, כתוב, שלח תשלח את האם והבנים תיקח לך

למען ייטב לך

וארכת ימים.

היכן טובו של זה?

והיכן אחרית ימים של זה?

ולא ידע שדרשה רבי עקיבא בציבורה למען ייטב לך

שאמרה התורה הכוונה בעולם שכולו טוב וארכת ימים

לעולם שכולו ארוך.

משמע שאלישע בן אבויה לא היה אז באותה שעה בבית המדרש,

בשעה שדרש רבי עקיבא ברבים,

וההפסד שהיה מהיעדרו באותו יום ידוע שהוא יצא לתרבות רעה

ונהיה כופר,

ואין לו חלק לעולם הבא,

בגלל שהוא הפסיד שיעור.

והוא לא שמע את הדין.

דוגמה נוספת.

יפקוד אדוני אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה.

משה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא שאחרי שהוא הולך לעולם האמת,

שהשם ימנה מנהיג

שיודע להתהלך עם רוחו של כל אדם ואדם,

כי רק השם הוא אלוהי הרוחות, הוא יודע מה מתחולל אצל כל אדם,

אז שיבכוד לכל בשר איש על העדה אשר יוציאים, אשר יביאים וכו' וכו'.

ובמדרש שואלים,

מה ראה משה לבקש את הדבר הזה אחרי סדר נחלות?

אחרי שבנות צלפחת באו,

שאלו אותו,

מגיעה לנו נחלה,

אין לאבא שלנו בנים,

רק אנחנו בנות,

מה הדין?

ואז השם אמר לו שהן צודקות ומגיעה להן נחלה כמו הדין.

אז מה ראה לבקש את הדבר הזה אחרי סדר נחלות?

שיפקוד השם אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה.

הוא ביקש עכשיו מנהיג, עכשיו הוא ביקש, למה עכשיו הוא ביקש אחרי שהשם אמר לו שהן זכאיות לקבל נחלה של אביהן?

אלא כיוון שירשו בנות צלפחד אביהן,

כיוון שהן ירשו את הנחלות של האבא,

אמר משה, הרי השעה

שאת בעצרה חי.

אם הבנות יורשות,

אז בדין שירשו בניי את כבודי.

זה הזמן מבקש. כמו שכבוד השם אומר,

שמגיעה להם נחלה של אביהם,

אני עכשיו המנהיג,

אז מגיע לי שהבנים שלי עכשיו, הם ירשו אותי בהנהגה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

נוצר תאנה, יאכל פריין.

מי ששומר על התאנים,

הוא יאכל את הפירות שלהם.

מי שמפקיר את התאנים ולא שומר עליהם, ולא מטפל בהם, ולא בודק מי נתבשליו ומי לא, הם יתליעו.

נוצר תאנה,

יאכל פריין.

בניך ישבו ולא עסקו בתורה.

הם לא יכולים להיות מנהיגים, הם לא יכולים ללכת עליך.

אין ירושה בזה.

לא כמו בשס.

יהושע הרבה שירת אותך,

והרבה חלק לך כבוד.

הוא היה מסדר את הספסלים,

והוא פורס על מחצלאות.

הואיל והוא שירתך בכל כוחו,

כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו.

פשוט, מה כתוב פה?

הוא אומר לו, תשמע, הבנים שלך לא יכולים להיות במקומך

ולא אחריך.

למה? הם ישבו ולא עסקו בתורה.

מי כן?

יהושע בן ינון.

למה?

הוא לא אומר שהוא למד תורה.

מה הוא אומר?

היה מסדר את הספסלים,

היה פורס את המחצלאות,

בשביל שיבואו וילמדו לפני משה.

הואיל והוא שירתך בכל כוחו,

כדאי הוא שישמש את ישראל

שאינו מאבד שכרו.

איזה שכרו? הוא זיקת הרבים.

הוא דאג שהרבים ילמדו תורה.

הוא עשה פעולות שילמדו כולם תורה.

אז עכשיו לא מגיע לו להפסיד שכרו.

עכשיו, כשהוא יהיה המנהיג,

אז שוב פעם הוא יהיה מזכה רבים.

והוא ימשיך ולא יאבד שכרו.

וברשי שם אמר לו הקדוש ברוך הוא,

לא כך עלת במחשבה לפניי, זאת אומרת שהבנים שלך ימשיכו.

כדאי הוא, יהושע, ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האוהל.

לא שכר לימודו,

שכר שימושו

שלא מש מתוך האוהל.

ועכשיו נראה איך זה עובד.

כתוב ויקום משה

ויהושע משרתו.

ויעל משה אל הר האלוהים.

ומבאר רשי,

לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן.

ואומר אני שהיה תלמיד מלווה לרב

עד מקום הגבלת תחומי ההר,

שאינו רשאי ללך משם והלאה.

אז הוא ליווה את משה רבנו עד ההר.

ויעל משה לבדו אל הר האלוהים.

לכמה זמן?

ארבעים יום וארבעים לילה.

ויהושע נטה שם

בתחתית ההר אהו לו ונתעכב שם כל ארבעים יום.

שכן מצינו כשירד משה

וישמע יהושע את קול העם ברעו.

כשאומרים שהוא שמע את העם ברעו הוא לא היה איתם.

לומדים מפה שהוא לא היה איתם. הוא שמע מתחתית ההר

את העם. את העם מריעים וצוהלים

עם עגל.

שימוש

הרב

שיהושע עשה למשה

היא דוגמה שאינה מצויה ואין כמותה.

חכמים משבחים ואומרים

שזכה יהושע בן ענון

בזה שהמתין למשה תחת ההר,

שירד לו מן חוץ למחנה

כי המן ירד רק במחנה

ירד ליחיד

כמו שירד ל-600,000.

זאת אומרת, הנס שנעשה לו כי המן לא יוצא חוץ למחנה, חוץ לענני כבוד

והוא לבד בהשם

נטל לו מזונו

עד לשם.

אין שימוש כזה, לא מצינו שימוש כזה.

זאת דוגמה שאינה מצויה ואין כמותה.

משה עלה למרום,

מה לא ליהושע לעשות 40 יום תחת ההר?

להקים אוהל?

ולא ירד לביתו,

ולא יחזור לקהל ישראל,

ולא פנה לעסקים הרוחניים,

אלא ישב והמתין כדי שיוכל לקבל מייד את ריבו.

ברגע הראשון, תכף שירד נער,

שלא יפסק בינו לבין ריבו אפילו לרגע ושנייה אחת ממש.

שעל זה התורה משבחת אותו שהוא לא מש ממשה ריבו ואהולו.

הוא נקרא משרת משה.

כל כך דבוק היה יהושע לריבו,

ולא מש ממנו,

עד שהטמיע עצמו בעיני כל רועיו.

כל משרת הנהגה של יהושע עם משה רבנו,

תגיד לי, מה אתה, דבק אתה? מה אתה?

מה אתה דבוק בו? מה קרה לך?

איך הם קראו לו? אתם יודעים?

כסיל קראו לו, שם ירחם.

כסיל קראו לו.

הוא היה משרי החמישים.

כסיל קראו לו.

בילקוט משלי,

כא', כתוב שם את הפסוק.

אוצר נחמד והשמן בנווה חכם

זה משה,

וכסיל אדם יבלענו זה יהושע.

החכם משה והכסיל יהושע.

אומר המדרש שלא היה בן תורה

והיו ישראל, קוראים אותו כסיל.

אי אפשר להגיד שהוא לא למד תורה, נכון?

אז מה זה לא בן תורה?

כי אם רואים אותו לא כל הזמן לומד, והוא משמש ומשרת ומסדר מחצלאות ומסדר זה,

אומרים זה לא בן תורה, זה עסקן, זה עסקן.

עסקן, עסקן. זה לא...

ובשביל שהיה משרת משה,

זכה הוא לירושתו.

שהיה מכבדו ופורש סדין על הספסל

ויושב תחת רגליו.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא,

איני מקפח שכרך.

ועליו נאמר, נוצר תאנה יאכל פריה.

לא חלמתם על דבר כזה.

אז הנה התורה מעידה

מי ראוי להיות מנהיג בישראל.

אז לפי זה הבנים שלו ישבו ולא עסקו בתורה.

אז מה זה ישבו ולא עסקו בתורה?

זאת אומרת, גם מה שעשה יהושע בנינון הם לא עשו.

מי היה ראוי יותר שישרת את האבא?

הבנים, לא?

הבנים לא שימשו את האבא.

לא עזרו לו בעבודת השם.

לא סידרו שכולם יבואו ללמוד אצל האבא.

לא דאגו בכלל.

ואפילו אם למדו תורה, ואפילו אם למדו תורה,

אז כתוב, בניך ישבו ולא עסקו בתורה.

אז אם הם למדו תורה, משמע שעסק התורה זה לא רק ללמוד,

אלא גם לדאוג שאחרים ילמדו.

זה נקרא להתעסק בתורה.

וזה הולך עם מה שכתוב,

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, לעשות אותם בענו כל עמיימנו.

וברוך אשר יקים את דברי התורה.

כי צריך גם להקים תורה.

לא רק ללמוד לבד,

אלא לדאוג שילמדו גם אחרים.

אז בניך ישבו ולא עסקו בתורה.

הם לא יירשו אותך.

הוא,

הוא דאג שיהיה תורה בישראל. הוא דאג שכולם ילמדו, שייכנסו,

שיהיה מוכן להם,

שהכול יהיה בסדר.

הוא דאג, הוא כיבד אותך, הוא שרת אותך, הוא ישב לפניך, הוא לא זז ממך,

הוא יהיה המנהיג.

ובימיו של יהושע עם ישראל לא חטאו.

זכה יהושע.

לא חטאו בזמנו, רק אחריו.

והוא הנחיל להם את הארץ.

הייתם מאמינים? אחת שמסדר כיסאות, ואחת שמסדר מחצלות, ואחת שזה שכולם קוראים לו כסיל,

הוא יהיה המנהיג הבא של עם ישראל אחרי משה רבנו?

נו, יש לכם על מה לחשוב.

רבי חנניהו ברנגשיהו אומר עושה הכל זו כל זו כל את ישראל להביא כוח רבונו עולם תורון בשמאל שנה המור אדם בסלמאן סנגו יחדיל.

תורו יא אדיר.