מידות ההורים מושרשות בבנים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

פירש רש״י,

לפי שהיו השבטים מבזים אותו,

את פנחס,

ואומרים

הראיתם בן פותי זה שפיתם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והוא הרג נשיא שבן מישראל?

לפיכך בא כתוב יחסו אחר אהרון.

אז הכתוב בא להודיע שהוא לא מתייחס אחרי יתרו, אוף על פי שיתרו היה צדיק גדול ויתרו

היה איש אמת.

מכל מקום ייחס אותו אחר אהרון, שאהרון אוהב שלום ורודף שלום, והוא לא עשה את זה כביכול חלילה בגלל הרקע

של יתרו שעבד עבודה זרה.

ויש להבין,

הרי 12 ניסים מופלאים נעשו לו לפנחס תוך כדי כנאותו,

כמו שמבואר בתרגום יונתן,

כה, חטא ובמדרשים.

והכל ראוש הסכימה עם הודעת המקום ופסקה מגפה.

והקדוש ברוך הוא נותן לו את בריתו שלום לדורי דורות.

ופנחס הוא אליהו.

ומה ראו לפקוד עליו את מעשה סבו שאף הוא התגייר בינתיים.

ואסור לומר לו זכור מעשיך הראשונים.

אז איך זה ייתכן?

למה הם אמרו לו את זה?

בביאור העניין נקדים.

מה שמצינו ביהוא בן נמשי,

שעשה מעשה קידוש השם נפלא.

מה היה קידוש השם הנפלא?

הוא כינס ארבעה מאות עובדי הבעל,

חקר אותם.

האם אין ביניהם אחד מעובדי השם?

אחרי שהתברר לו מה שהתברר,

הרג אותם עד אחד,

את כל נביאי הבעל.

ככתוב, ויטצו את מצבת הבעל,

ויטצו את בית הבעל,

וישמיד יהוא את הבעל מישראל,

ויאמר אדוני אל יהוא,

יען אשר הטבת לעשות הישר בעיניי.

ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב,

בני רבעים ישבו לך על כיסא ישראל.

אז רואים שהקדוש ברוך הוא מתפעל ממעשיו של

יהוא בן נמשי,

ו...

מבטיח לו שבני רבעים ישבו על כיסא ישראל.

והנה הנביא

הושע

בא ואומר,

ופקדתי את דמי יזרעאל

על בית יהוא.

כל מה שהוא הרג,

כל הדמים האלה

יהיו עליו.

מבאר רבנו יונה, מדוע נקרא יהוא בשם רוצח?

כשהוא אומר, ופקדתי את דמי ישראל על בית יהוא?

מכיוון שנתברר שהוא השאיר את פסל מיכה.

ואם יש מקום לדבר כזה,

הרי שבהריגת נביאי הבעל

לא הייתה כוונתו טהורה לביעור עבודה זרה.

אחרת למה השארת את פסל מיכה?

וכבר יש לראות בכך רצח במקום קידוש

השם גדול.

לפי זה,

התבאר מה שאמרו השבטים,

שהואיל ועצם מעשיהו של פנחס היה מעשה הריגה של הלכה ואין מורין כן,

כי בדין הבועל ארמית,

קנאים פוגעים בו, זה הלכה,

אבל אין מורין כן.

אם בא מישהו לשאול שאלה אם צריך להרוג את זמרי או לא,

לא מורים אותו לעשות ככה.

כי זה מצווה לקנאים,

וקנאים זה עניין של הלב, ואף אחד לא יודע מה יש בלבו של אדם.

ולכן אי אפשר להורות,

כי אם תורה לו לעשות והוא באמת לא קנאי אמיתי,

אז הוא רוצח ואתה שלחת אותו לרצוח, אתה לא יכול להורות אותו.

אז לכן

הואיל ועצם מעשיהו של פנחס היה מעשה הריגה של הלכה ואין מורין כן,

כי יהיה חם לבבם לקנא לכבוד השם,

אבל אם אביא עמו פיתם עגלים לעבודה זרה,

לא ייתכן, אמרו ישראל, שלבבו בלתי לשם לבדו,

בלי שום תערובת קרירות.

ואם יש תערובת שלא לשמה,

זה הופך את המעשה לרצח פשוט.

ועל זה היה צריך לבוא גילוי מיוחד מהשם שהוא חוקר לב,

שייחס

את פנחס אחר אהרון.

פנחס

בן אלעזר,

בן אהרון הכהן, לומר שהמעשה הזה כולו עבודת תמה וקנאת תאורה.

אלמלא הגילוי של הקדוש ברוך הוא,

הטענה של ישראל לכאורה הייתה מוצדקת.

רואים מכאן יסוד מוסד,

שנטיית לב האבות מושרשת

בבני בניהם.

תגיד לי מי אבא שלך, אני אגיד לך מי אתה.

ועל כך אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

לעולם התדבק אדם בטובים.

אהרון שנשא בת עמי נדב,

יצא ממנו פנחס.

מעיין שם ברשב״ם,

שכמה דורות הבדילו בין יתרו לפנחס.

והוא היה גם מצאצאי יוסף הצדיק שפטפט ביצרו.

וכל הייחוס הזה לא הספיק,

כדי לשלול את ההתייחסות ליתרו,

עד שבא כתוב להעיד על נקיותו.

ומשה רבנו,

שנשא את בת יתרו,

יצא ממנו יהונתן בן גרשום,

שעבד בפסל מיכה.

למשה רבנו היה נכד,

שעבד

בעבודה זרה בפסל מיכה.

זה בגלל שהוא נשא את ביתו של יתרו,

שהיה עובד עבודה זרה.

אז הטענה של ישראל,

אם הוא שייך ליתרו,

אז אי אפשר שהוא יהיה נקי לגמרי.

והנה משה רבנו, הנכד שלו,

עבד עבודה זרה.

אמנם ריבותינו במחילתא על הפסוק

ויואל משה לשבת את האיש,

תלו את עניינו של יהונתן

בתביעה על משה רבנו עצמו.

אז מה שכתוב, ויואל משה לשבת את האיש, הכוונה היא מתרו.

תלו את עניינו של יהונתן, הנכד שלו,

בתביעה על משה רבנו עצמו.

למה יהונתן

היה עובד עבודה זרה?

תלו את זה במשה רבנו.

ודרשו, ויואל משה,

ויואל לשון שבועה,

שיתרו השביע את משה רבנו עליו השלום.

מה השביע אותו?

שבין אחד יהיה לעבודה זרה.

אחד מהנכדים יהיה לעבודה זרה.

ומשה רבנו הסכים

ונשבע על זה.

ויואל משה,

והעניין פליאה נשגבה.

איך הסכים לכך משה רבנו?

מה עוד שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

הלא הקדוש ברוך הוא שונא עבודת כוכבים.

ונתן מנוס למשה אצל מי?

אצל עובד כוכבים?

איך זה יכול להיות?

אלא אמרו ריבוטין,

יתרו כומר לעבודה זרה היה.

וראה שאין בה ממש,

הוא בישר עליה,

בעט בה.

היה בודק,

היה רואה שאין בה ממש,

בועט בה, מביא אחרת, סוג אחר,

מפליז,

לא עובד.

מביא מכסף, מביא מזהב, מביא מפה, מביא צורה כזאת, צורה כזאת, לא עובד שום דבר.

זרק את הכול.

וראה שאין בה ממש, הוא בישר עליה לעשות תשובה עד שלא בא משה.

והוציא מביתו עבודת כוכבים,

עוד לפני שבא משה.

ועמדו בני עירו וחסידיו, הוא היה הכומר הגדול.

ונידוהו,

כאילו גרם להם הפסדים,

כולם האמינו למה שהוא אומר, בסוד ברשע, הכל חרטא.

הוא ביקש מן הרועים לרעות את צאנו,

ולא קיבלו.

לא היה לו בנים, היה לו בנות,

אז הוא ביקש מהרועים שעשו, אבל הם לא הסכימו.

למה? כי נידוהו.

לפיכך הוציא את בנותיו,

ותבונה אל רעואל אביהן.

מי זה רעואל?

זה יתרו.

ולמה נקרא שמו רעואל שנעשה רע לאל?

ואם כן, כיצד ייתכן שישביע אחרי שהוא נעשה רע לאל את משה רבנו למסור את בנו בכורו לעבודה זרה,

שהוא עצמו בישר בה, בעט בה וסובל רבות בגללה, כי הרי נידוהו?

אז איך הוא מבקש בקשה כזאת?

ההסבר הוא שאומנם יתרו ראה שאין בעבודה זרה ממש,

אבל אל האמת הוא לא הגיע.

אל האמת הוא לא הגיע.

והואיל ולא רצה לעשות שקר בנפשו,

סבל את הנידוי של בני ארצו.

בשביל

שיהיה לו שקט תעשייתי הוא בעצמו,

ושיחזור לעבוד עבודה זרה כשהוא יודע שהיא שקר, זה הוא לא מוכן.

כי הוא היה איש אמיתי.

מה שהוא יודע שזה לא טוב, הוא לא נוגע.

אבל את האמת האמיתית הצרופה הוא עוד לא הכיר.

לא יהיה לו מאיפה להכיר.

לכן, וישמע יתרו, אחרי שהוא שמע,

אז הוא בא והתגייר,

כמו שאומרים.

אבל הואיל והוא לא רצה לעשות שקר בנפשו,

אז הוא סבל את הנידוי של בני ארצו.

אבל מצד שני, הוא לא רצה להנחיל סבל לנכדים שלו.

על כן, רצה שיחיו בו אושר אף כי בשקר.

אף כי זה בשקר,

אבל שיחיו ככה,

שלא יהיו נרדפים.

אבל משה רבנו, שידע את האמת,

והיה בטוח בכוחו לפקוח את עיני יתרו להכירה, היה ברור לו למשה שהוא ישכנע אותו.

כי מה הבעיה לשכנע בן אדם אם האמת אצלך ברורה?

אין שום בעיה לשכנע מישהו לא עקשן, בעל גאווה סרוחה.

אין שום בעיה לשכנע שום אדם בעולם.

הכי טיפש,

הכי אפיקורוס, אין שום בעיה.

רק בתנאי שאין לו אגו מנופח שהוא חושב שהוא הכל יודע ונגמר הסיפור.

אז לכן, משה היה בטוח שהוא יפקח את עיניו של יתרו,

כפי שבאמת קרה, שיתרו בא להתגייר ואמר,

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים.

אז לכן הסכים משה רבנו לכאורה לתנאי הזה.

כי ידע שיתרו עצמו יחזור בו מן התנאי,

כאשר יראה את המאור והאמת שבהכרת השם.

כה ברור הדבר,

עד שאנחנו טמאים מה טענתם של חכמים, זיכרונם לברכה,

הקדושים כנגד התכסיס של משה רבנו.

הרי באמת זה מה שקרה.

שיתרו הבין והכיר את האמת ואמר מה שאמר.

כי עתה ידעתי, עתה, קודם לא ידעתי, עתה ידעתי, כי גדול אדוני מכל האלוהים.

אבל כשהוא אמר גדול אדוני מכל האלוהים,

אז הוא עוד השאיר ממש קצת משהו באלוהים אחרים.

הוא לא אמר אין עוד מלבדו.

הוא אמר, גדול מכל האלוהים.

הוא גדול, אבל

עדיין יש פה איזה משהו.

בכל אופן, זה היה הסיפור עם משה רבנו ובגלל זה תלו החכמים את הנכד יהונתן,

בגלל משה רבנו שהסכים להישמע על הדבר עם כל התכסיס ועם הכל והכל וכו'.

באנו נזכרים במעשה של רבי אמנון ממגנצא

שהמלך פקד עליו להמיר את דתו

והוא ביקש שהות של שלושה ימים.

כשבא לביתו הוא ניחם על דבריו, התחרט,

מה אמרתי?

אני אחשוב שלושה ימים אם להמיר את הדת או לא?

וכי יש צורך בשהות כדי להשיב תשובה?

חזר למלך ואמר לו, חלילה,

אין לי כל כוונה להיענות לדרישתך.

כעס עליו המלך,

מציבה לקצוץ אצבעות ידיו ורגליו.

ביקש רבי אמנון לשאתו לבית הכנסת,

והיה זה ראש השנה,

ואמר את הפיוט ונתנא תוקף קדושת היום,

ויצאה נשמתו בטהרה.

ואחרי שהוא אמר את הפיוט הזה,

הוא בא בחלום לכמה מגדולי ישראל,

ואמר להם את הפיוט,

ואמר שיפיצו אותו בכל ישראל. וככה הוא נכנס לסידורים.

זה המעשה דרבי אמנון ממגנצה.

אז על עצם העקבה שלושה ימים להגיד שהוא צריך שהות לחשוב,

אם הוא מקבל את הצעתו של המלך,

הוא כל כך התחרט ובא ואמר לו בפנים, כמו שאומרים, סליחה חלילה,

אני לא מתכוון לענות לדרישתך.

עברת ייסורים עד שיצאה נשמתו בכך.

זו הייתה גם התביעה על משה רבנו.

מה הייתה התביעה? מדוע נתן מקום לחשוב שהוא מסכים שבנו יימסר לעבודה זרה,

עם כל התכסיס?

משום כך יצא מזרעו יהונתה.

לכן, יש כאלה שהם פשרנים ובכל מיני דברים אומרים,

מה בינתיים?

סביר,

תביעה.

תביעה על משה רבנו.

תביעה על רבי אמנון ממגנצה.

תביעה על מי שמשתהה.

אברהם אבינו לא השתהה.

אמר לו, נמרוד,

כשאתה עווה רק לעיני כולם, סתם כאילו ככה תעשה ככה, אני יודע שאתה לא זה, זה, זה, זה, זה, אבל

שום דבר.

ישר לכבשנה יש.

אין עקבות.

עלינו להבין

שאם אמנם נטייה קלה בלב האבות

מתגלית בכל חומרתה בצאצאים שלהם כעבור דורות,

הנה,

נטייה קלה בלב האבות

מתגלית

בכל החומרה שלה בצאצאים כעבור דורות,

הרי אם כל זאת לא ייתכן שתתפתח בהם תוצאה מבהילה

שלא היה לה כל מבוא בלב ההורים

וניחס אותה להם.

והואילו בכל התביעה

על הסכמת משה רבנו

הן לא ייתכן שהיה בו שמץ

מה של מחשבת הבאמנה על עבודה זרה.

אם כן, כיצד אמרו שיצא ממנו ובגללו יהונתן ששימש בפסל מיכה?

אמרנו,

נטייה קלה בלב אבות

היא מתגלית בכל החומרה בצאצאים כעבור דורות.

אבל עם כל זאת שאנחנו אומרים זאת,

לא ייתכן שתתפתח תוצאה מבהילה בצאצאים כשלא היה לה מבוא בלב ההורים.

בואו אנחנו נייחס אותה להורים אם לא היה לה מבוא.

והואילו בכל התביעה על זה שהסכים משה רבנו להישבע

לא ייתכן שהיה בו שמץ

של מחשבת הבאמנה על עבודה זרה. ודאי שלא היה לו.

אז איך אומרים שיצא ממנו ובגללו יהונתן ששימש בפסל מיכה?

מילא היה לו, אז יצא בצאצאיו בחומרה גדולה.

אבל לא היה לו ברור.

אז איך אנחנו מאשימים שיצא ממנו?

אלא שהרדאק

רבי דוד קמחי

זכר צדיק לברכה.

בשופטים יזן

שואל כיצד זה ייתכן שפסל מיכה נשאר

עד גילות ישראל מארצם?

איך נשאר פסל מיכה עד גילות ישראל מארצם?

ושמואל ושאול ודוד

לא ביערוהו.

וכתב

שבעוון פסל מיכה מתו אלפים מישראל.

התשובה לכך מצויה בגמרא בירושלמי בברכות.

שאלו שם,

כהן לעבודה זרה והאריך ימים?

כיצד ייתכן שיהונתן בן גרשום,

הבן של גרשום בנו של משה רבנו,

איך הוא האריך ימים עד

ישראל מעל אדמתם

ותרצו

על ידי שהייתה עינו צרה בעבודה זרה שלו

מה זה עינו הייתה צרה בעבודה זרה שלו?

כיצד?

היה ברנש מייטל אתורו עימר או גדילה עבודה זרה מה היה בא אליו אחד?

נביא לו שור

עושה עוגדי

והוא אומר לו תקריב לי לעבודה זרה

והיה אומר לו פייסה עלוי

תשחט אותו על העבודה זרה

והוא אומר לו יהונתן בן גרשום

מה מועילה לך?

לא חבל על הכסף?

מה מועילה לך העבודה זרה?

לא אכלה ולא שותה

לא מטיבה ולא מרעה

ככה הוא משכנע את האנשים, שלא יקריבו

אמר לי אם אינה מועילה כלום

מה אתה עבידה לך?

אז הוא שואל אותו זה שהביא את השור והביא את הגדיל והביא את זה, הוא אומר לו

אם היא לא עושה כלום

אז מה אתה עושה פה?

אז מה אתה כאילו

אתה כומר לעבודה זרה ומה?

ואתה אומר לי לא? אז מה אתה עושה פה?

אמר לה בגין חיי זה רק פרנסה,

אני פה רק בשביל פרנסה

זה לא,

זה חרטא הכל, זה פוליטיקה, זה הכל חרטא, זה לא...

ואמרו

אמרו שם

שהוא טעה יהונתן בן גרשום בהוראת סבו הגדול משה רבנו הרב שלום, הייתה פה טעות

מה אמר? משה רבנו אמר, לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות

ג'מבורי בורנטו

מה אתה שומע? לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה

בעל יצטרך לבריות

משה רבנו התכוון

לעולם יתמכר אדם

לעבודה זרה שהיא זרה לו

נגיד הוא נגר, אומרים לו תהיה אינסטלטור,

נגיד הוא אינסטלטור, אומרים לו תהיה רצף, נגיד אומרים לו זה, תעבוד בזבל, נגיד אומרים לו ככה תפשוט נבלה בשוק, כלומר

עבודה שהיא לא באופי שלו, הוא לא יכול לעבוד בה,

הוא אומר אל תגיד אני לא יכול וזה,

תתמכר לעבודה זרה לך,

אבל העיקר אל תצטרך לבריות.

לפעמים אומרים דברים בחידוד לשון בשביל להקצין, להראות עד כמה,

אז בוחרים איזה משפט שמבטא ולא מתכוונים אליו, רק רוצים להגיד,

אתה מבין, כמו שאחד אומר, אפילו תקפוץ מהגג,

רק אל תזה וזה וזה, לא מתכוונים עכשיו, תעמוד, תקפוץ מהגג,

רק רוצים להגיד עד כמה.

והוא לקח את הדברים כמות שהם,

והוא בשביל החיים, בשביל הפרנסה, היה מוכן גם לעבוד בעבודה זרה ולא יצטרך לבריות, לכן בגין חיי אני נמצא פה, אני לא נמצא פה מסיבה אחרת.

ורואים אנו שכשם של ליבו של משה רבנו היה זך וטהור לשמיים עתום,

אבל כיוון שהוא גרם אפשרות לטעות בכוונה,

כך גופה היה מעשה נכדו יהונתן בן גרשום,

שהוא שימש בבית עבודה זרה,

אבל הוא ידע בכל ליבו שהיא אינה מרעה ואינה מטיבה ואף הודיעה כך לכולם,

אלא שמשה גרם לטעות בכוונתו.

אז רואים שהלב של משה לא הנחיל עבודה זרה לנכדו,

כי הוא באמת לא עבד עבודה זרה.

הוא היה שמש לעבודה זרה בגלל פרנסה, וזה מה שהוא הבין.

לעולם התמכר אדם כפשוטו לעבודה זרה.

אז רואים עד כמה, אבל הטעות, היה מקום לטעות, היה מקום לטעות,

ולכן כתוב שחכמים ייזהרו בדבריכם

שלא ישתו התלמידים מים הרעים. אם לא מבארים את הדברים ברור,

יכולים לשתות מים רעים התלמידים.

נמצאנו למדים

שנטיית לב האבות

מושרשת בבנים שלהם לדורותם.

ירצה, לא ירצה, מושרשת.

לכן כתב הרמב״ם באיגרת תימן,

שהכופר בנבואה

לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני,

שכיוון שהעומדים על הר סיני,

הגיעו לדרגות נבואה,

ופנים בפנים דיבר אדוני עימהם,

והם הוראו לדעת כי אדוני הוא האלוהים, אין עוד מלבדו.

והשם יתברך אמר מי ייתן והיה לבבם זה להם לי יראה אותי כל הימים.

הרי נטיית לב זך

וברור

ושרשה בבניהם לדורותם.

אלו הן כוחן של מידות והשפעתם לדורות.

אז כמה יש לכל אדם לשרש מליבו כל מידה ונטייה שאינה הגונה?

אז לכן אמר הרמב״ם באיגרת תימן,

שמי שכופר בנבואה,

זה לא ייתכן שאבותיו עמדו על הר סיני,

כי נטיית הלב שלהם הייתה ברורה, חדה,

אין ספק קטן, הם ראו במו עיניהם.

אם זה הושרש אצלהם,

זה עובר עד סוף הדורות. וגם בך יאמינו לעולם הבטיח הקדוש ברוך הוא משה.

אז איך אלה לא מאמינים?

לא מאמינים, פירושו של דבר, לא עמדו רגליו

על הר סיני.

אז איך קורח לא האמין?

אלא טחו עיניו מן הנגיעות.

הוא בוודאי ידע שמשה אמת ותורתו אמת, הוא גם מכריז את זה עד עכשיו.

אבל בגלל שיש שוחד ונגיעה,

זה מכסה את הידיעה הברורה.

והנגיעה והשוחד פועלים את פעולתם לבלתי ראות את האמת הברורה והמוצקה.

זה כוחו של שוחד.

לכן כתוב, השוחד יעוור עיני חכמים, חכמים אמיתיים.

ויסלם דברי צדיקים.

אפילו דברים המצודקים ברורים לכל.

אבל כשיש פוליטיקה,

ככה זה.

ואז מה הוא אמר?

אתם מכירים את השיר ששרים בשבת?

משה אמת ותורתו אמת, משה אמת ותורתו אמת,

משה אמת ותורתו אמת, משה אמת ותורתו אמת.

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. מה חסר מילים?

לא.

כי עכשיו קורח ועדתו נמצאים בגיהינום.

והם אומרים,

משה אמת ותורתו אמת, אבל הגחלים זה שורף.

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי, אבל הם חייבים להודות הלאה.

משה אמת ותורתו אמת.

אז למדנו שהמידות מושרשות מן האבות,

ולכן אמרו, הראיתם בן פותי זה, לא ייתכן שהוא מזרעו של יתרו והכל יהיה נקי וזך, כי הוא עמד עבודה זרה וכו' וכו'.

וזו הייתה הטענה של ישראל כלפי

פניחס עד שבא הקדוש ברוך הוא וייחס אותו לאהרון, והוא הודיע שהוא זך ונקי, קנאי בן קנאי,

והכל בסדר ואין שום בעיה.

רבי חנניהו בראשו אומר,