http://live.shofar-tv.com/videos/4064

10-7-14

"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי".

דייק בלשון הכתוב בקנאו את קנאתי, מלאכה זו של הריגת זמרי היתה מחובתו של הקב"ה, מי היה חייב להרוג את זמרי? הקב"ה, ופנחס עשה את שלא היה מוטל עליו, לא היה מוטל עליו לעשות זאת. ובאמת על פי חכמים ז"ל, על פי דין לא היו מחויבים בהריגתו של זמרי.

הגמרא בסנהדרין פ"ב, וירא פנחס, ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה, מקובלני ממך הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, ובמדרש במדבר רבה כ"ה ה', "ויקום מתוך העדה", מהיכן עמד? שכתוב "ויקום מתוך העדה", מהיכן עמד? אלא שהיו נושאים ונותנים בדבר אם הוא חייב מיתה אם לאו, עמד מתוך העדה ונתנדב ולקח רומח בידו, מפורש שמעשה זה היה בגדר התנדבות, ולכן איתא שאם נתהפך זמרי והרגו לפנחס אינו נהרג עליו, ז"א אם היה זמרי קם עליו והורג את פנחס, אינו היה נהרג עליו, מפני שפנחס היה רודף, כיון שמן הדין אינו מחויב בהריגת זמרי. ומעשה זו שלא היה מחויב כלל פעל וחולל רבות כל כך שהשיב את חמת הקב"ה מעל כלל ישראל, שהיו ישראל מחויבים מיתה, למה הם היו מחויבים מיתה? כי הם לא מחו על המעשה, ורק בשכר מעשה זו השיב הקב"ה את חמתו. ונצלו כל עם ישראל בזכות מעשה פנחס, וכל זה מפני שבמעשה פנחס היה מונח כוונה ולב טוב המקנא קנאת ה' צבאות. אפילו שהמעשה מצד עצמו אינו מעשה מוכרח, מכל מקום כוונה טובה היתה בו, וכיון שכוונתו היתה טובה לכן שכרו רב לאין שיעור, לכן שכרו רב לאין שיעור. ומשום כך זכה פנחס לבריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, הובטחה לפנחס הכהונה גדולה לו ולדורות בגלל מעשה קנאת ה' זו. ז"א, אנחנו רואים שכוונה טובה ומחשבה טובה שאדם עושה מה שהוא לא הוכרח ואינו מצווה, השכר הוא לאין שיעור. אבל הרי למדנו שגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה, אז למה פה מה קרה פה? אלא זה היה דבר שמוטל על הקב"ה להרוג את זמרי, והוא עשה את זה במקום הקב"ה, בקנאו את קנאתי, שהיה הקב"ה צריך לקנא, מעשה כזה הוא אדיר מאד בשמים, זה למחות את חילול ה' שנעשה לעיני כל, ואין שום בן אדם שמרים את הכפפה כמו שאומרים, אין שום בן אדם שאומר משהו על החוטאים בתל אביב, אז לכן זה מצוה גדולה מאד למרות שזה בהתנדבות. הוא לא מחויב.

מלוה ה' חונן דל, מי שחונן דלים שהקב"ה היה צריך הוא בעצמו לספק להם מזונות וכלכלה, ובא אדם ועושה את זה, אומר הקב"ה אתה מלוה לי כסף, אני אחזיר לך, אני אפרע, ואצלי אין ריבית, אתה תקבל לאין שיעור. ז"א, הוא עושה במקום ה', מטפל בשברי כלים ועניים, באומללים, באנשים הנזקקים וכו'. אז ז"א גם שהוא לא מחויב ישירות ואישית, ואדם מטוב ליבו עושה דברים בהתנדבות אע"פ שהוא לא מוכרח ומצווה, השכר הוא לאין שיעור. וכתוב שפנחס האריך ימים יותר מכל בני דורו, וחי שלש מאות שנים, עד ימי יפתח הגלעדי, ויש אומרים שפנחס זה אליהו והרי הוא חי וקיים לעולמים.

הנה כאשר אנחנו רוצים להתחזק באמונה, אז אנחנו מתבוננים ביציאת מצרים, במעמד הר סיני. מה יש להתבונן שם? כשבן אדם נמצא על סף יאוש ורואה ששום דבר לא הולך לו בחיים, כלום לא מצליח, מאיפה הוא ישאב עידוד? אז מיציאת מצרים. מה שואבים עידוד? עם שלם 210 שנים נמצאים בגלות בשעבוד, 86 שנה מצליפים להם על הגב מהבוקר עד הערב מכותת, 86 שנה, ונותנים להם עבודת פרך, יש לאנשים כאלה תקוה? הרי אפילו שמשה בא אליהם ודיבר איתם, אז מקוצר רוח ועבודה קשה לא יכלו אפילו לסבול, לשמוע, הם האמינו, "ויאמן העם" אבל העבודה קרעה אותם כמו שאומרים, נו, מישהו היה יכול להאמין שממצב כזה יצא העם בגאון לצבאותם על דגליהם? יצאו עם מנצח, אחרי שהם רואים באפיסותם של האויבים הצרים המענים והמשעבדים כשהם אוכלים מכות אחת אחרי השניה, ויושב העם ומסתכל ומתבונן ושוחק? מתואר לדוגמא שהיהודי הבן ישראל שהיה לוקח את חמשת ילדיו של המצרי, היו שולחים אותם לעשות להם קיטנות, לטייל, במכת ערוב פתאום נכנסו כל האריו נמרים פילים כולם כל החיות נכנסו למצרים, תערובת, פתאום בא הדוב לקח לו ילד אחד של המצרי, בא אריה טרף לו עכשיו עוד אחד, בא הנמר, באה פומה לקחה לו את הזה, בקיצור אכלו את כל הילדים, חזר הביתה המצרי שואל איפה הילדים, הוא אומר החיות האלה, אני אומר לך, אין להם דרך ארץ, אכלו ולא השאירו עצם, אכלו הכל, והמצרי לא יכול לעשות כלום. נו, אתם מתארים לכם כזה דבר, שיהודי שאתמול קיבל מכות מהמצרי הזה אומר לו שמע, הלכתי לטייל באמצע הקיטנה באו עכשיו כל האריות והנמרים והכל אכלו את הילדים שלך, והמצרי לא יכול לעשות לו כלום, כלום, כלום לא יכול לעשות. מכה אחרי מכה מקבלים המצרים, ובסוף קריעת ים סוף, והוא משליך להם את כל המצרים ששעבדו אותם תחת רגליהם, אפשר לקחת עידוד? הקב"ה נמצא תמיד בשמים, הוא רואה, הוא ממתין, זה יכול לקחת שנה, שנ תיים, עשר עשרים, התכלס זה מה יהיה בסוף, והסוף זה לא פה, זה כשיוצאים מפה, התכלס זה שם, אבל גם פה בינתיים הקב"ה נותן לראות, הנה אנחנו רואים עכשיו את כל מה שקורה, פלאי פלאות, טילים טילים טילים טילים רק שש נפלו במקום ישוב ולא נפגע אדם. זה פלא פלאות, לא? פלא פלאות. אחד הראשים שלהם של החמאס היה בצרפת, שאלו אותו הצרפתים, תגיד למה אתם ממשיכים לירות, אתם רואים שאתם לא יכולים על היהודים, אתם לא פוגעים בהם. אז הוא אמר נכון, אנחנו יודעים שהאלקים אוהב את העם היהודי אבל אנחנו מחכים שהוא יכעס עליהם פעם אחת. כמו בלעם כזה, כן, אולי הקב"ה יסכים, אולי יפתה אותו, אולי הוא יסכים.

מכל מקום אז זה עידוד גדול, מעמד הר סיני לראות מה זה עם שיוצא משעבוד הופך להיות העם הנבחר לעיני כולם, עד שאומות העולם שהתכנסו אצל בלעם אומרים אשרי העם שככה לו, ה' עוז לעמו יתן, הם אומרים ה' יברך את עמו בשלום, מה זה, זה היפוך הגורל כמו שאומרים, נו, אז למה שאדם לא יקח עידוד, הרי זה בקורות עמנו ועד היום אנחנו קיימים בזכות זה, הנה רואים יום יום טילים טילים טילים, זה לא פעם ראשונה, עד היום נורו לישראל עשרות אלפי טילים, פלא פלאות, נכון? אז למה אדם לא מתעודד? למה אדם רואה הכל שחור? וגם כמה הוא עושה באמת בשביל לצאת מהבוץ שהוא נמצא בו, למה הוא לא תופס ספר עם מוסר להתחזק ביראת שמים, אדם חולה לוקח כדור. הוא לא אומר אני חולה אני חולה אני חולה, עושה משהו, לא, אבל אני לא אוהב כדורים, זה מר לי, אז מה אתה רוצה למות? עדיף המרירות הזאת ממלאך המוות, הוא הרבה יותר  מר ורע, בכלל לא נחמד, מלא עיניים, נו, אז לא כדאי?

יוסף הצדיק, כמה מסכן סבל, העלילו עליו אחיו, חשבו אותו כך, דיברו עליו, מכרו אותו לעבד רצו להרוג אותו, בסוף הוא מגיע לשמה ועוד הדובה הזאת שהיתה לו שמה, ועוד העללות ועוד השפלות וזורקים אותו לבור ושמים אותו עם כאלה שה' ירחם, המצרים האלה שמה כעורים ושחורים ואני לא יודע מה שמה התיאור שיש להם וכו' וכו', ואיזה שפה יש להם ועל מה הם מדברים ועל מה הם חושבים, וצדיק כזה צדיק צדיק צדיק יושב שמה בתוכם, אתם יודעים איזה עינוי זה? והנה יום אחד ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו, והופך להיות מרגע זה ואילך שמונים שנה מלך על מצרים, נו, יש תקוה או אין תקוה? אדם רואה רק שחורות, שהוא לא יוצא מהברוך, אבל בשעה שאתה חושב שאתה בברוך הקב"ה מתכנן דברים טובים. אחרי עגל היה צריך להיות תקוה, כלה שזנתה תחת חופתה יש תקוה עוד לה? ובסוף ה' מסכים לעשות משכן ועוד הוריד שכינתו לעם האלה שזנו אחרי העגל, איך זה יכול להיות? כמה אלקים אוהב אותנו, כמה הוא מרחם. אבל אנחנו כפויי טובה, זה הבעיה, אנחנו ברגעים מסוימים יכולים להתעלות הררי אל, וברגע אחד צ'ק יורדים לתהום רבה. אתם יודעים כמה אנשים מפסידים את חייהם ברגעים קלים, משיחה קלה עם חבר, פתאום הוא הכניס לו איזה רעיון, אתה יודע למה אתה לא עושה ככה וככה וככה, זה רעיון, רגע, אבל יש לך תכנית, כבר הכנת איזה תכנית לעשות משהו, פתאום בא אחד הכניס לך ככה איזה טריז קטן ואתה משנה הכל, אה, מה קרה? ליצר הרע יש הרבה שליחים. כמה אדם צריך להיות נאמן לדעתו, אחרת מה הוא שווה, סמרטט, אתם יודעים מה זה סמרטוט? מנגבים סוחטים עוד פעם, שוטפים עוד פעם מנגבים את כל הלכלוך סוחטים עוד פעם, ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, כמה אפשר, בן אדם, תחליט להיות מה שאתה צריך להיות, מה הבעיה, מה לא הבנת? כבר הבנת, כבר הגעת להכרה שצריך להיות כך וכך, למה אתה לא מתמיד? איזה הכרה יכולה לשנות, האלקים השתנה? התורה השתנה? מה שהכרת וידעת השתנה? לא, מה בגלל שבא אחד ליצן אמר איזה מילה אז אתה כבר הולך אחריו כאילו ה' אין לו עצות טובות, התורה לא אמרה בדיוק, היא לא התחשבה בדעה של הטיפש שעבר פה, איך יכול להיות שבן אדם יאבד ברגע הכל? כן, זה כוחו של היצר הרע. כוחו של היצר הרע הוא עצום אבל כח התורה עוד יותר עצום, השאלה אם אתה מוכן לשתף פעולה עם יצר הטוב או שאתה נהנה עם יצר הרע, כי יצר הרע יכול לספק לך דברים שיצר הטוב לא יכול, לא יכול. אנשים רוצים להיות מחוברים לחדשות, אנשים רוצים להיות מחוברים למונדיאל, אנשים רוצים להיות מחוברים לשום דבר, אבל קח בחשבון שכל הדברים האלה מוציאים אותך מהריכוז ומהכוונות ומה שאתה צריך להגיע, והדברים האלה יחלופו אבל גם אתה תחלוף מן העולם עם הדברים, אבל אם אתה תתן להם לחלוף בלי להכנס לפרטים אתה תוכל לעבור בין גלי הים וכל משבריך וגליך עלי עברו אבל בסוף אתה תגיע אל המנוחה ואל הנחלה, מה לעשות, העולם הזה זה מאבק גדול, מאבק רציני, המלחמה היא פנים ואחור, ליצר הרע יש תחבולות בלי סוף, כל יום הוא מתחדש, כל יום הוא מתחדש, מחפש עצות איך לפצח את הקודש לך, איך להביא אותך למצב שאתה כך וכך.

לכן אדם שמקבל על עצמו החלטות אמיצות, דהיינו, אני לומד כך וכך זמן בתענית דיבור, אני עושה כך וכך, אני גומר מסכת זה, אני גומר פרקים אלה בשו"ע, כל דבר ודבר שאדם מקבל על עצמו אבל נועל ומודיע בשביל שיהיה לו שמירה, ככה הוא יכול לפלס דרך. אבל אם הוא מניח את עצמו שהוא יחליט מתי שהוא רוצה מה שהוא רוצה, יכול לקום ללכת יכול לישון יכול לא לישון, שום דבר הוא לא יגיע.

אז כשרוצים להתחזק באמונה מתבוננים ביציאת מצרים, במעמד הר סיני, ובאמת הרי כל התורה כולה מראה אמונה בחוש, הנה מהמעשה הזה של פנחס לבד אפשר לראות אמונה. היאך עבור מעשה אחד מקבל שכר רב כל כך? איך, מעשה אחד שהוא לא היה צריך לעשות שהוא התנדב לעשות עם כוונת הלב טובה למנוע חילול ה', מה הוא זכה. בריתי שלום, כהונת עולם, אריכות ימים, אליהו, מלאך, מה עוד אפשר לבקש? מעשה אחד, מעשה אחד. "ויקום מתוך העדה", מעשה אחד, למנוע חילול ה'.

אמר לי פעם אחד אני לא כל כך עובד על זה לקדש את ה', אני עובד הרבה לא לחלל את ה'.

פנחס עשה כדי למנוע חילול ה', אבל כל אדם יכול גם למנוע חילול ה' שהוא עושה, זה גם חילול ה'. וגם על זה מגיע לו שכר, כיון שאם הוא מתפתה לעשות עבירות או דברים קשים והוא הבין שיהיה בזה חילול ה' והוא מונע את חילול ה', אפילו שהוא טיפש שעונש כבר לא מפריע לו כאילו הוא גבר הוא כבר לא מפחד, אבל מה עם חילול ה' שעל זה משלמים במזומן, על זה אין הקפה, הקב"ה לא מקיף בחילול ה', אין הקפה בחילול ה', אין מקיפין בחילול ה', זה מקבלים מזומן, אז למה לך להתעסק עם הקב"ה ולחלל את שמו הקדוש? מה הוא עשה לך רעה? שנותן לך לראות לשמוע להבין, למה אתה מחזיר לו ככה? ולא רק זה, כמה שכר הוא קיבל וכמה ניסים נעשו לו, שנים עשר ניסים, שנים עשר שינה הקב"ה את הטבע בשביל פנחס על מה שהיתה לו כוונה טובה למחות את חילול ה'. רואים בפירוש שהעיקר הנדרש מאיתנו זה הכוונה והלב טוב, בעת שעושה מעשה חיצוני אבל ללא כוונת הלב שכרו איתו, הוא יקבל שכר בעולם הזה, אבל עיקר השכר שאין לו גבול ותכלית ניתן לאדם עבור הלב טוב. משמה הכל נובע.

הערה נוספת יש להתעורר בדבר גודל מעלת הרהור וכוונה טובה, כתוב "ובני קרח לא מתו" ורש"י מביא במדבר כ"ו, הם היו בעצה תחילה, בתוך העצה של קרח ועדתו הם היו שמה מהתחלה, ובשעת המחלוקת הם הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם. אפילו שבני קרח היו הראשונים למחלוקת של קרח ועדתו, בכל אופן הם נצלו מהעונש של קרח, כי בעת שהיתה המחלוקת בעיצומה הרהרו הרהור תשובה אמיתי, ועשה הקב"ה מקום מיוחד בגיהינום ושם ישבו בני קרח. וחכמים אומרים בתנחומא פרשת קרח י"א, שעונשם של קרח ועדתו שעדיין הם נמצאים בגיהינום ומכריזים, משה אמת ותורתו אמת. ומכל זה יצאו הבנים של קרח, והכל עבור מחשבה טובה. הרי שרואים בפירוש את היסוד הנזכר שהעיקר שתובעים מאיתנו זה הרהור הלב, ואין שום ערוך למחשבה טובה, אין שום ערוך כי אתה יכול לקבל על זה הון.

הזוהר הקדוש מביא שאם אדם עבר כל עבירות שבתורה, כל העבירות, כל ימי חייו, ולא עשה תשובה מימיו, ולא עשה שום מצוה, שום מצוה, אבל היה לו פעם אחת בחייו הרהור תשובה שלא יצא לפועל, הרהור, הוא יהיה בגיהינום או ישלם את מה שהוא צריך אבל יגיע הרגע שאותו הרהור יבוא לפני הקב"ה ויבקש להוציאו מגיהינום והוא יצפצף ויעלה משם למעלה ויצא מהגיהינום, בסוף אבל, בסוף. אז הרהור אחד, הרהור אחד תראו מה עושה, בלי שום מעשה. אדם הכי מושחת בעולם, אבל הרהור. אז הרהור בחיים שלנו שאפשר להרהר בכוונות טובות באמת ולעשות גם מעשה, פששששש מה אדם זוכה. הנה.

נתבונן נא במעשינו ונראה כי נעלמה מאיתנו ידיעת האמת הזו, ומסתפקים אנו במעשים חיצונים שאין מונח בהם כלל מחשבות וכוונות טובות. אנחנו מסתפקים במה שעושים מעשים חיצונים, עושים  מצוות, מה אתה רוצה הנחתי תפילין, טלית, התפללתי, עוד מעט אני אברך ברכת המזון, אני עושה מצוות מה אתה רוצה, אבל זה מעשים חיצוניים, ואין מונח בהם כלל מחשבות וכוונות טובות והתורה והתפילה אינם אלא מן השפה ולחוץ, בגלל שאתה מבין שזה מה שצריך ושלא יהיה לך עונש ויהיה לך שכר וכו' וכו', אבל האמת שהעיקר הנדרש זה מחשבה לשמה וזו הכונה הראויה. אני לא עושה בגלל שכר, אני לא עושה בגלל שאני פוחד מעונש, זה יכול להיות נכון, אבל אני עושה למען שמו  יתברך, הוא ביקש, מה אכפת לי יש שכר אין שכר, הוא ביקש. הוא ביקש. אבא מבקש אתה צריך לדעת אם הוא ישלם לך כסף שכר,  ישאיר לך כסף ירושה, עכשיו אתה חושב על זה? מה מה, אבא זה אבא. אבא שבשמים שנותן הכל, הכל בכל מכל כל, הכל אתה חייב לו, הכל, נו, אז למה אתה לא עושה עם כוונה ראויה לשמו רק בגלל שהוא ביקש לעשות לו נחת רוח, למה? אתה רוצה שהוא יעשה לך נחת רוח כל זמן, נכון? אתה רוצה את זה ואת זה ואת זה, הדרישות שלך לא נגמרות, אתה רוצה הרבה הא?  ממי? מהאבא שאתה לא רוצה לעשות בשבילו כלום.

מה שנדרש מאיתנו זה מחשבת לשמה, וזו הכוונה הראויה, ובאמת אין זה מן הנקל להגיע לידי לשמה, אבל על כל פנים מחובתנו שלכל הפחות שבמעשים שאנחנו עושים יהיו מחשבות טובות ולא ההיפך, שיהיו מעשים שנובעים חלילה מכח כוונות זרות ואינם הגונות, ז"א משתמשים בתורה קורדום לחפור בה, נגיד חזן הוא עולה לקרוא בהתנדבות, כל הכבוד לו, אבל הוא רוצה השמיעיני את קולך, אה, כמה הוא רוצה את היישר כח, חזק וברוך, שפתיים יישק, איך הוא נהנה מזה, הא, זה כוונה זרה, הקב"ה על חזן כזה נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, הוא שנוא אצל הקב"ה. הוא עושה מהתורה מחזמר, זה בשבילו התורה זה סיבה בשביל שהוא יתהדר ויתגדר ויהיה טווס, הוא לוקח את התורה שזה ענין גדול וגבוה שבזכותו העולם קיים ועושה אותו פריט בחייו להגדיל את שמו. זה דוגמא, כן, יש דוגמאות רבות. וכוונה אינה נקנית ללא מחשבה והתבוננות, איך בן אדם יכול להגיע לכוונות טובות? זה רק אם הוא ילמד רבינו בחיי כמו שצריך, שער חשבון הנפש לדוגמא, שער עבודת האלקים, אם הוא יתבונן שם ויראה כמה הוא חייב לקב"ה, כמה הוא חייב, אז בלי מחשבה והתבוננות קשה להגיע לכוונות טובות. אפשר להגיד במילים אני מתכוון, זה לא אומר כלום, מילים זה צפצוף בעלמא, כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולשינוי הטבע דרוש התמדה והרגל, התמדה והרגל, התמדה והרגל, התמדה והרגל. אם אדם לומד מוסר לפני שהוא הולך להתפלל, כמו ראשונים, חסידים ראשונים היו מקדימים שעה, מתפללים שעה ואחרי זה עוד שעה, היו מתבוננים בגדולת ה' בטובות שה' הרעיף עליהם והכל שעה שלמה לפני שהתפללו לפניו, כדי שיוכלו לעקל מה שהם אומרים לפני הקב"ה, לפני מי אתה עומד. ולשינוי הטבע דרוש התמדה והרגל, אבל מבלעדי זה הטבע פועל כמו ברייתו, אדם חוזר להיות בהמה בכל רגע, בכל רגע יש לו דרישות בהמיות. עיר פרא אדם יולד, ואם אדם לא הוליד מעצמו את האדם אז הוא נשאר עיר פרא והוא יבעט מידי פעם, מידי פעם הוא יבעט, אין מה לעשות כי הוא נשאר בהמה, הוא עוד לא הצליח להתמיד ולהרגיל את עצמו להיות בן אדם. צריך לשמור על זה, לשמר את ההכרה שהוא בן אדם, לכן כתוב אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו, אדם ביקר, הקב"ה לקח אותך חלק אלוקה ממעל, אתה ביקר, הוא לא מבין את זה, לא מבין את זה. למה הוא נמשל? לבהמות, דומה לבהמה בדיוק.

ולכן פשוט הוא שהעיקר הנדרש מאיתנו זה עבודת הלב. בודאי שעבודה קשה היא להתרגל בכוונת הלב, שכל דבר יהיה בכוונת הלב, לפני שאתה עושה משהו תקח פסק זמן קצר ותכוון את מעשיך לשם ה', אומרים לך אתה בא, בא יש איזה מצוה פה ושם, חכה רגע, מכוון הריני עושה לשמו יתברך, זה רצון הבורא, אני הולך לקיים את רצון הבורא בכוונה טהורה וכו', אתה מוריד את הזבל - הריני מכוון לקיים מצות גמילות חסדים עם בני ביתי, לעשות את רצון ה', להרים את העוגה ולהרים את הזבל זה בדיוק אותו דבר, הפוך, להרים את הזבל זה יותר טוב. למה? כי פה ניכר יותר הלשמה מאשר העוגה, יש ריח טוב בעוגה, אתה מרים עוגה - תאוה לעיניים והריח נעים למה לא? כן מה רצית לשאול? שאני עושה לכבוד ה' יתברך לקיים רצונו, לעשות רצונך חפצתי, לא בגלל שהוא חיפש טובה והוא יהיה חייב לי אח"כ, לא שאני יעזור לו היום אני לוחץ לו יד הוא ילחץ לי יד, שום חשבון. אפילו לא יגיד לי תודה, אפילו שום דבר, אפילו שהוא מנצל אותי עכשיו, אפילו שכשאני ביקשתי הוא לא רצה ועכשיו הוא מבקש ממני אז יש לי אפשרות הלגיד לו לא כן, או עוד מעט או לצער אותו קצת, שום חשבון, חשבון אחד בלבד, הזדמנות מן השמים להוכיח לבורא שאני רוצה לעשות את רצונו. לעשות רצונך חפצתי, זה הכל.

בודאי שעבודה קשה היא להתרגל בכוונת הלב, וללא עבודה וידיעה לא יזכה לכוונת הלב, אם לא יעבוד יעבוד ויהיה לו ידיעה בזה הוא לא יזכה להבנת הלב. וחכמים ז"ל, תשמעו מה אומרים בנזיר ס"ג, שניים שאכלו פסחיהם - קרבן פסח, אחד אכל לשם פסח, ממש קיים את המצוה, הריני מכוון לקיים מצות עשה דאורייתא אכילת הפסח. אדם אכל לשם פסח, לא אם זה טעים, מתובל, הוא רעב, לא אכל כל היום, מחכה כבר מתי הוא יאכל, לא, לשם פסח. ואחד אכל לשם אכילה גסה, הא, פסח בא, פסח בא, יופי, עכשיו אנחנו נרביץ, איזה בשר, איזה חלק מספר 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, איזה מספר קנית איזה זה זה. ואחד אכל לשם אכילה גסה, על זה נאמר "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", באותו קרבן, שניים יושבים על אותו שולחן, אוכלים קרבן פסח בליל פסח, לבושים חגיגי אחרי תפילה, יושבים בסדר, אחד אוכל לשם פסח אחד לשם אכילה גסה, זה נקרא צדיקים וזה נקרא פושעים. זה פשיעה, אתה לוקח את מצות ה' והופך אותה לתאוה בהמית. אתה לוקח ספר תורה והופך אותו לחזנות. אתה לוקח פסוקים ומשורר בדיסקוטקים, פושעים שאין כדוגמתם. ואין הדברים אמורים רק בקרבן פסח, אלא בכל מצוה ומצוה. בשעה שאינו מכוון את ליבו רחמנא ליצלן הוא נכלל בכלל הפושעים שיכשלו בם - בדברי תורה. נו, אז מעכשיו העבודה שלנו לקחת פרויקט שלא יהיה כל המצוות שלנו בגדר פושעים, ואפשר להפוך את הכל בגדר צדיקים, וראינו שאפילו המתנדב לעשות דבר שאינו מוכרח עם כוונה טובה לה' למנוע חילול ה', מה זכה פנחס - אריכות ימים, כהונה, שלום, פרסום בכל העולם, שלש מאות שנה מלאכות, מה עוד אפשר לבקש? אז גדול המצווה ועושה גם אוי ווי ווי, עם הכוונה יחביבי, והרמב"ם אמר שאם אדם יקיים מצוה אחת בכוונה זו ללא שום תועלת אחרת או סיבה אחרת, בלי שום כוונה זרה, קנה בה עולם הבא.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.