אוהבי השם שנאו רע | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי

מפורש כאן בפסוק

שאלמלא פנחס

הייתה גזירת קליה ממש על ישראל חס ושלום

ויש להבין

במה זכות זו גדולה כל כך שעל ידה ניצול הוא כל ישראל

בהרי כל מה שעשה פנחס אינו אלא הלכה ואין מורים כן

זאת אומרת באי קיום הלכה ואין מורים כן היו קלים חס ושלום כל ישראל אם לא היה מי שיקיים את זה

זה לא הלכה שחייב כל יהודי לקיים זה הלכה ואין מורים כן

אבל אם לא היה מישהו מבצע את זה הייתה קליה על כל עם ישראל

מפה נבין מה זה כשאומרים על איסור דאורייתא ממש

שחייבים בו כל ישראל

או לא חייבים בו

וממה נפשך?

אם כוחה גדול הוא עד כדי כך

להציל את עם ישראל מקליה למה לא מורים כן?

אמנם נכשינית בונן כבר השיבה התורה על זה

כי דכתיב תחת אשר קינא לאלוהיו

ויכפר על בני ישראל

הנה כל תכלית המצוות כולן הוא לזכך ולצרף את ליבו של האדם

להיותו מתקרב יותר אל האמת בשלמות מעשיו ומה חשבתו

כמו שאמרו זיכרונם לברכה לא ניתנו המצוות

אלא לצרף בהן את ישראל

אז מה התכלית של כל המצוות כולן?

לזכך ולצרף ליבו של אדם

שהלב שלו יהיה צרוף ומזוכח

בלי מידות פסולות, בלי שקר, בלי חניפות, בלי כל המגרעות

ולהיותו מתקרב יותר אל האמת

איך מתקרבים אל האמת?

בשלמות מעשיו ומה חשבתו

כמו שאמרו זיכרונם לברכה לא ניתנו המצוות

אלא לצרף בהן את ישראל. על ידי המצוות

האדם מצרף את עצמו זה כמו חומר גלם

שעושים לו פאזות והוא נהיה יהלום

כשהוא גוש

והוא נראה גוש עפר

אבל כשמטפלים בו כמו שצריך

עושים פאזות ככה הערך שלו גדל יותר

אותו דבר המצוות ניתנו לצרף את ישראל

מזה יוצא האדם המלוטש

האדם השלם, האדם הצדיק.

נמצאת על המין

כי עיקרו של אדם הוא הלב

ואליו כוונו כל עניין מעשי המצוות

ולכן הלכה זו

שהבועל ארמית קנאים פוגעין בו

הלכה היא ואין מורים כן כי לא נמסרה אלא לקנאים

כלומר

למי שמידת האמת מתנוצצת בו להיות מאוהבי השם יתברך

והוא שונא את הרע שהוא השקר

עד כדי למסור את נפשו על כבודו יתברך ולפגוע בחוטא הזה אשר חילל ובעל בת אל נכר

כמו שכתוב אוהבי השם שנאו רע

ומשום כך הלכה זו אין מורים אותה כן כי מי יודע מה בלבו של אדם

רק הוא בעצמו מכיר ומרגיש

את שנאת הרע הנובעת מאהבתות השם יתברך ורק לא הותר המעשה

זה דבר שאנשים לא יודעים

אוהבי השם שנאו רע מי שלא שונא את הרע הוא לא אוהב את השם

לא שהוא מגנה את הרע הוא צריך לשנוא את הרע לשנוא

שנוא

אם הוא לא שונא את הרע

הוא לא אוהב השם

כי אם השם שונא את הרע

ואתה מסתדר עם הרע אז לא אכפת לך שהקדוש ברוך הוא סובל כביכול מהרע

אוהב השם לא יכול שיהיה משהו כביכול שיציק לשם

שיעשה לא טוב לשם

אם אתה רואה מישהו שמציק לאבא שלך

אתה לא תעשה משהו לגונן עליו מפני ההצקה הזאת?

ואם אתה רואה ואתה שאנן,

ואתה אומר, אין דבר, מה לעשות, ככה זה אנשים. אבל אבא שלך סובל, מצטער.

סימן שאתה לא אוהב את אבא שלך.

אם אתה אוהב את אבא שלך, אתה לא יכול לסבול. אתה תסיר את ההזק

בכל מחיר. לא משנה, בדרך פיוס, בדרך מלחמה, בכל דרך. אתה תסיר את הנזק.

אתה רואה שאבא שלך הולך ונחלש מהעניין הזה.

חילול השם זה כאילו נחלש. כבוד השמיים נחלש בעולם.

חילול השם זה דבר גרוע ביותר.

רע זה חילול השם.

מי שאוהב השם שונא רע, מי שלא, לא.

אז הוא לא אוהב השם.

מי שאוהב השם באמת, הוא גם דואג שכולם יאהבו את השם.

הוא לא מספיק לו לסלק את הרע.

הוא גם דואג שיאהבו את השם, כמו שכתוב, ואהבת את השם אלוקיך.

שתהה מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות,

כאברהם אבינו, שנאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אברהם מסתובב ואוהב את השם לבד. מה זה לבד?

הוא לא יכול, הוא רוצה שכל העולם יכירו ויאהבו.

אנחנו אומרים את זה בעולם לשבח.

יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע הכל בערך תשבע.

על כן נקווה לך.

אנחנו אומרים, וידע כל פעול כי אתה פעל טוב, יבין כל יצור כי יצר טוב.

עד שיאמר כל הנשמה שבאה פה, השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משאלה,

שבראנו לכבודו.

אז אנחנו צריכים לפעול בזה.

אם לא, אין לאדם הרגש כלפי אלוקיו. הוא נצלן שרק רוצה לקבל מהשם ולפעול למענו? לא.

מה אמר דוד המלך אוהב השם?

הלא משנאיך השם אשנא ובתקוממיך את קוטט

תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי.

מה זה הלא משנאיך השם אשנא?

דוד המלך אומר,

אני אוהב ישראל, אני אוהב את כולם,

אני הכל בסדר, אבל משנאיך?

מי שמשנאיך ומי שמשנאיך, עוד יותר, מי שמשנאיך, על הרבים,

אני אשנא, אני לא אוכל לא לשנוא.

הלא משנאיך השם אשנא.

זה מספיק? זה אומר שאתה בסדר? לא, זה לא מספיק, הוא אומר.

הלא משנאיך השם אשנא.

ובתקוממיך את קוטט. אני לא מספיק לי, אני גם מתקוטט על כבוד שמך.

אני את קוטט.

וכמה אני שונא אותם?

תכלית שנאה שנאתים.

סוף סוף השנאה שאפשר לשנוא,

אני שונא.

איך אני יודע שיצאתי ידי חובת שנאה?

יש לצאת ידי חובת שנאה.

עד שלאויבים היו לי.

כשאני יודע שהפכתי אותם לאויבים שלי,

זה סימן שקיימתי את המצווה כמו שצריך.

למה? כמיים הפנים לפנים, כנב האדם לאדם.

אז הם מרגישים כמה אני שונא אותם, ממילא הם שונאים אותי.

כשאני רואה שהם הפכו להיות אויבים שלי,

אז אני יודע שאני קיימתי מצוות שנאה עד הסוף כמו שצריך.

בספר החינוך,

במצוות ואהבת לרעך כמוך,

יש מצווה לאהוב כל איש מישראל.

אבל באותה מצווה כתוב שיש מצווה לשנוא תרשעים.

ואהבת לרעך כמוך, לרעך למצוות.

אבל אם הוא לא רעך למצוות,

אין מצווה לאהוב אותו.

הפוך, אם הוא רשע, מצווה לשנוא אותו.

אז יש מחלקים בין לשנוא מעשיו לבין לשנוא אותו,

יש בזה דיון.

אבל בסך הכללי,

זה מה שאומר דוד המלך, אוהב ישראל.

אוהב ישראל.

וגם הברדיצ'וב רבה, חושבים שהוא היה סנגורן של ישראל,

ולא היה אכפת לו שעוברים עבירות.

זה כשהוא דיבר כלפי שמאיה,

ללמד סנגוריה על ישראל כלפי השם.

אבל כשצריך היה להוכיח את החוטא, הוא היה מוכיח את החוטא.

אסור לו להוכיח את החוטא.

הוכיח תוכיח את עמיתיך.

אתה לא יכול להפך לעשות חוטא צדיק.

כלפי שמאיה אתה יכול ללמד סנגוריה,

אבל כלפיו אתה צריך להוכיחו.

משה רבנו גם כן

הוכיח את ישראל, אבל כלפי שמאיה הוא לימד סנגוריה.

‫הוא אמר, ריבונו של עולם, ‫מה אתה רוצה מהם?

‫מה, הם עשו עגל?

‫אתה ציווית אותי, לא ציווית אותם. ‫אתה דיברת בלשון יחיד.

‫אנוכי ה' אלוקיך שרוצה תיכא, ‫לא יהיה לך, אתה דיברת אליהם?

‫לא דיברת אליהם, דיברת אליהם.

‫ללמד סנגוריה אין בעיה, כלפי שמאיה.

‫לא ברבים,

כלפי שמאיה.

‫כי אם תגיד ברבים ילמדו כאילו זה בסדר, ‫אפשר להיות רשעים, ‫כי יש מי שמלמד סנגוריה.

‫אבל הוכיח תוכיח חייו, כל אחד.

‫אחר זה עובר עבירה.

‫אז זאת אומרת, המצווה הזאת ‫של קנאי אמיתי,

‫אין מורין כן כי היא מסורה רק ללב, ‫רק הוא יודע עד כמה אהבתו את ה' יתברך, ‫ולא הותר המעשה.

‫מעיין ברמב״ן פרשת יתרו,

‫שפירש אנשי אמת,

שונאי בצע,

שהם אוהבים את האמת

ושונאים את העושק. ‫וכי יראו עושק בחמאס, ‫אין דעתם סובלת אותו.

‫אבל כל חפצם להציל גזול מיד עושק.

‫הוא הדבר אשר אמרנו. ‫כי איש האמת,

‫היינו אוהב את האמת ושונא את העוול. ‫אין דבר כזה שבן אדם אוהב אמת ‫ולא שונא עוול. ‫אז הוא לא איש אמיתי.

‫הוא שקרן וחנף

‫הוא לא איש אמיתי.

‫אדם אמיתי

‫לא יכול לא לשנוא את השקר,

‫את העוול. לא יכול.

אז הוא לא אמיתי.

זה כמו תגיד שאדם ‫הוא מאוד מאוד מאוד סטרילי.

‫מאוד.

‫אומרים לו, אבל יש פח זבל פה מסריח, ‫צריך לפנות אותו.

זה לא נורא, ‫זה שאריות האוכל שנותרו לנו מן הארוחה.

‫לא הבנתי, אתה סטרילי או אתה מכריע?

‫איך אתה, בן אדם כל כך מפונק

‫ודואג שיריחות טובים בבית, ‫משאיר פח זבל, מסריח,

‫ומספר לי סיפורים, זה בסדר, ‫זה מותר האוכל שנותר.

‫איך זה הולך ביחד?

‫אז הוא לא יכול לסבול לכלוך, ‫אפילו אם יהיה גרגיר על השולחן הוא יינקה, ‫אם הוא יירא אבק הוא יינקה, ‫אם הוא כזה נקי,

‫איך יכול להיות שפח זבל, מריח, ‫כל כך מסריח,

‫יושבים בסלון,

‫ואנשים מתחדשים,

‫ואתה אומר לי, זה בסדר, ‫כי זה מותר אוכל, ‫יש לך הסבר איזה הגיוני כזה.

‫זה לא הולך כזה דבר.

‫איש אמת שונא שקר,

שונא עוול.

וכל זה מובן שאינו תלוי אלא בליבו, ‫לכן הקב' ברוך הוא אמת,

‫וחותמו אמת, חוקר לב ובוחן כליות,

‫כי הלב הכליות,

‫כל עיקרו של אדם.

‫ולכן פנחס בן אלעזה בן אהרון הכהן, ‫שהעיד עליו השם יתברך, ‫כי לא היה בקנאותו

‫שום דבר אחר חוץ מקנאות אמת.

‫לכן נאמר תחת אשר קנא לילוהיו.

כל זה היה קנאת השם לילוהיו.

הוא איש האמת,

‫אשר אהבת שמו יתברך בליבו וכליותיו,

‫לכן ויכפר על בני ישראל.

‫מי מסוגל לכפר על עם ישראל? ‫רק איש אמת ששונא שקר.

איש אמת שמוכן למסור את נפשו בשביל האמת.

‫איש אמת זה אדם שמוכן להפסיד הכול בשביל האמת.

איש אמת זה אברהם אבינו,

‫שהיהיה מוכן לסרב בכבשן האש ולא להתכופף לשקר.

‫מרדכי היהודי,

‫החשמונאים.

‫אלה האנשים שמסרו את נפשם על האמת,

‫עם כל החשבונות

שהם מאבדים הכול.

‫אבל זהו, עד כאן.

‫כמו כן, יש לראות בהפך.

כתוב,

‫צרור את המדיינים.

‫והוא בגלל חטאם אשר החטיאו את ישראל ‫במעשה זמרי.

‫אמרו, חכמים זכרונך, מנין אתה אומר ‫שכל המחטיא את האדם קשה מן ההורגו?

‫שההורגו, הורגו בעולם הזה ‫ויש לו חלק לעולם הבא.

‫במחטיאו, הורגו בעולם הזה ‫ולעולם הבא.

‫אוי, אוי, אוי, אוי, ועד כמה אנחנו רחוקים מדעתו רע.

‫ביצויר, אם נראה רוצח,

‫שכל אומנותו ללסתם את הבריות ‫ולהרוג נפשות,

‫הולך ומטייל לחופשי לנפשו ‫בשווקים וברחובות באין מעצור.

‫ולא עוד, אלא שהוא מכובד יותר ‫על יופי אומנותו זו. ‫אומרים, שמע, זה עושה עבודה נקייה, ‫לא משאיר עקבות,

‫ומוריד את האנשים בשקט, חימשתי קול,

‫לא מפריע לשכנים. ‫הכול משהו עבודה אחרונה על הזמן.

‫הוא עוד מכובד, וגם תלמידים רבים ‫מתאספים אליו להקשיב לקולו.

‫האם לא תאחז בנו חלחלה ותיעוב גדול ‫על עולם הפקר כזה?

‫אתם מאמינים שיש אנשים ‫שאוהבים לראות... מה?

‫זה אחר כך עוד מעלה.

אבל אני שואל,

‫זה כבר שיר למעלות.

‫אבל אני שואל שאלה.

יש מישהו שאתם יכולים להאמין ‫שהוא מעריץ אדם רוצח שפל, ‫שרוצח נפשות, וגם מוותר אותם?

‫אתם יכולים להאמין שיש לזה ‫והתקבצו סביבות תלמידים?

‫מה זה אתם בלוויזיה?

‫תוכניות של רוצחים. ‫כל תוכנית רוצחים,

יריות, הריגות, חניקות, זריקות, מה לא?

‫כל הדברים הכי מתועבים, אלימות,

‫לשמה.

יושבים אנשים בסלון, אנשים, נשים וטף,

‫מכינים להם פיצוחים, ‫מכינים להם זה, ‫ויושבים לראות ערב של רציחות,

‫ומתמוגגים. פשופה, פשופה, פשופה, ירו פעם, בום, עף, אלקופה, ‫התאפקו, נהיה, מה?

‫ערב, עוד ערב, עוד ערב, ‫נהנים מרצח וזה,

‫איך נהיו הרבה רוצחים? ‫איך נהיה נוער עם סכינים? איך נהיה זה? ‫מהתוכניות החינוכיות?

‫אז מהללים, אם אתה מבין, ‫את האנשים האלה רוצחים.

‫מישהו היה מאמין שיהיה דבר כזה ‫בשביל שבואו אנשים יסתכלו על זה?

‫אנשים לא הולכים לספורט ‫שקוראים לו אגרוף?

‫וצועקים, תנו, תנו, תנו, תנו, תפוצץ אותו, ‫תוציא לו את המוח, תקריא אותו, תשבו, תשבו, תשבו.

‫תוכניות, תפוס כביכולתך.

מה זה?

חיות אדם, חיות אדם.

‫אבל אנחנו נגיד מזדעזעים מרוצח.

‫אנחנו מזדעזעים, נכון?

‫יש אחת שרצח

‫את הרב אבוחצירא, ‫זה אחד צדיק אבו דחף, רצח אותו.

‫אם הוא ייכנס לבית כנסת,

‫אם הוא ייכנס לבית כנסת,

‫מישהו יזמין אותו הפטרה?

‫מישהו יישם לידו?

אה?

מישהו יישם לידו?

‫אבל אם ציון גולן ייכנס,

‫יקנו לו הפטרה.

‫ומי יותר גרוע? ציון גולן.

‫ג'לג'לן.

למה?

כי כתוב,

‫גדול המחטיאו מן ההורגו,

‫שזה הורגו בעולם הזה, ‫ויש לו חלק לעולם הבא.

אבל זה הורגו בעולם הזה, ‫ולעולם הבא.

‫אז מי יותר גרוע?

‫אבל אנשים,

עמא ודמא,

אין שכל, עיוורים, טיפשים, ‫לא דעת תורה ולא כלום.

ויש עוד רבנים

שהם עוד מלמדים זכות ‫על הזמרים הפסולים,

‫ועוד נותנים להם גיבוי.

‫אחרי פסק של מחטיאי הרבים ‫ואין להם חלק לעולם הבא, ‫אחרי פסק

של כל הרבנים,

‫אבל הם אוהבים את המוזיקה שלהם, ‫אוהבים את הזמרים, אוהבים את זה.

‫נו, לך תאמין דבר כזה.

‫והם עוד נקראים כאילו אנשים אמיתיים, ‫וזה, לא, הוא רב חשוב, הוא רב זה, זה חרטא ברטא.

זה בן אדם שמבזה את התורה, ‫מבזה את הקדוש ברוך הוא, ‫לא מעניין אותו בכלל מה כתוב בתורה.

‫והנה, כשאנחנו רואים מסית ומדיח ‫הולך לנגדנו,

‫והאומנות שלו מהי,

‫הוא כותב ספרי מינות וכפירה ודברי חשק, ‫או הוא עיתונאי, לבלר,

‫או הוא בכיכר השבאב,

‫או שהוא נמצא בקול בעורמה.

אחד מהאנשים האלה, ‫שאומנותו,

ספרי מינות, כפירה, דברי חשק, ‫זמרים פסולים,

‫קשקושים, ליצנות, לשון הרע, ‫הוצאת דיבה,

‫כל דבריו פטפוטה והסתה ‫לחטיא את בני ישראל ‫לדיחם על השם יתברך רחמה נצר.

‫אנחנו מרגישים שהוא רוצח גדול ‫הוא משחית את כרם בית ישראל ‫שהולך לנגדנו?

מה פתאום?

‫הלא הוא מומר הידוע מכל בעורמה.

‫אתה יודע מי זה?

זה מומר,

מומר.

‫ואנשים נותנים לו הערכה,

הערכה.

מויסר,

כויפר,

‫בן אדם שפל שבשבנים, ‫שבאבניק עלוב,

עלוב בחיים.

‫ויושב שם ומדבר בקול רדיופוני,

‫מה שהוא רוצה.

‫ומעלה להנחתות, מעלה להנחתות אנשים, ‫שואל שאלות תמימות, כאילו,

‫תגיד, ומה, צריך לתלות אותו, אתה חושב?

‫לא, אני לא אומר לך שלום, זה אסור.

‫אסור שלא יגידו שאנחנו כאילו מסיתים ‫לתלייה ולרצח.

‫כן, אבל הוא חייב מיתה, לא. ‫כתוב ככה ברמב״ם.

‫אנחנו לא מתכוונים. ‫לא, אני מבקש ממך, אל תעזור יותר על זה, ‫שהוא חייב מיתה וזה.

‫די, הבנו, אמרת את זה כבר, הבנו, ‫לא צריך לעזור כל פעם, בסדר גמור, שלום.

‫זה אחרי שהוא נתן לו רבע שעה לדבר על זה.

‫אחרי זה בסוף, תשמע, ‫אנחנו לא יכולים להגיד וזה וזה וזה. ‫אחרי שהמסר יצא, אז אפשר להפסיד.

‫ולא נכחד שגם אם ידרוש בשלומנו,

‫נשמח עליו כעל כל הון,

‫ונשיב לו בסבר פנים יפות ‫כראוי לנכבד כמוהו.

‫בתורה צווחת צרור את המדיינים,

‫כי צוררים הם לכם בנכליהם,

‫ללמדך שקשה מחטיאו מן ההורגו.

‫אחד שמציע לך לעבוד עבודה זרה,

‫אחד שמציע לך עריות,

‫זה מחטיא רבים, נכון?

‫אחד שמציע לך זמרים פסולים,

‫שזה גם עריות.

למה?

‫קורא להם הרב בן ציון מוצפי רוצחים,

‫כי הם מחטיאים את הבנים והבנות ‫בעריות בערבים המעורבים שהם עושים.

‫והם מכניסים

אש בנעורת,

‫שזה נקלט,

‫ואז כולם משתלהבים וצועקים וזה, ‫ותולשים שערות ואת הזקן והכול, את הפאות,

‫ויוצאים החוצה, וכולם מתחבקים ‫מרוב אהבה של השירים ומיזוג הלבבות.

ומי עושה את זה? ‫מחטיא הרבים שיושב שם הליצן עם הפומפון פה,

‫ועם הוורוד, ועם הזה, ועם השפתון,

וזהו.

‫ברי ברנש זה אומנותו,

‫זה הרציחה בהיקף רחב מאוד.

‫כי ההורג נפשות בידיו כמה יספיק,

‫אבל רוצח הזה יושב לו בבית, ‫כותב על השולחן,

‫מכין תוכנית,

‫והולך לרדיו, לטמבלוויזיה,

‫והחביבי מוחק את מי שהוא רוצה,

‫מעלה אנשים מסודרים, ‫קובעים מה יגידו, ‫שואל שאלות מנחות,

‫מביא את התוצאה הנדרשת ‫על ידי הפוליטיקאים האחרים,

‫ושלום על ישראל, ‫וככה מורידים אנשים.

‫חיסולים, זה נקרא חיסולים.

‫חיסול רדיופוני.

‫וכותב לו כתבה, מדפיסה, ‫ואלפים ורבבות נהרגים ונחלקים על ידו.

‫האם אנחנו מרגישים כן ‫על האנשים השפלים האלה?

‫אמנם יש להתריע על תקלה זו,

‫שאף היודעים בעם,

‫אין ידיעתם מתאימת להבנת ליבם,

‫ורחוקה הרבה מאוד ‫מהרגשת הלב והכליות,

‫כי החוש והשכל מנותקים בנו ‫ואין להם חיבור זה לזה.

‫וזהו מקור השקר של אחד בפה ואחד בלב,

‫ותהי האמת נעדרת.

‫כשנעמיק חקר בזה נמצא ‫כי אחד הוא בתורה אשר הוזהרנו בה,

‫אחד אנחנו הוזהרנו בו,

‫לא תחמו ולא תכסה עליו.

‫מי זה המסית ומדיח?

‫כי כלל הוא שאין אדם חוטא ולא לו.

‫אדם לא חוטא בשביל אחר, ‫אדם חוטא בשביל עצמו.

‫כלומר, כל חטאיו של אדם ‫באים על ידי תאוותו להשיג

את הנאתו ואף כי פעולותיו תוצאות,

‫חמדת לבבו המה,

‫מכל מקום אין זאת אומרת ‫כי כל ליבו ואנושיותו מקולקלים ומושחתים.

‫כי בעת אשר תתקפהו תאוותו ורצונו לחטוא,

‫היא מכריעה את כל ישותו ‫תחת כובד משא עול התאווה.

‫אז לכן מייסרים אותו מן השמיים ‫והוא נענש על חטאיו, ואז הוא יטהר.

‫זה, כי הוא נהנה בעצמו, ‫הוא חוטא לעצמו.

‫מה שאין כן המסית,

‫שגילה עניינו ורצונו השפל,

‫שהאחר יחטא וימרוד באלוהיו.

‫הוא גורם לאנשים לחטוא ולמרוד באלוהים,

‫לבזות תלמידי חכמים.

‫הוא גורם להם, אין בזה שום תאווה ושום הנאה,

‫אלא הוא איבד את כל חושיו הנפשי,

‫ועל ידי זה יצא מן הכלל,

‫ומשום כך אפילו שלא...

התפעיל במעשיו,

להחטיא את חברו.

דהיינו, הוא ניסה להשפיע ולא הצליח,

ולא שמע לו חברו,

מטמינים לו עדים מאחורי הגדר וסוקלים אותו באבנים.

כי עצם ההסתה לבדה היא הפשע והמרד הגדול.

מגמתו להחטיא אחרים זולתו.

זה פשע שאין כדוגמתו.

כל אלה שיושבים ברדיו ובאתרים האלה,

ובכל המקומות האלה,

אין להם מחטיאה רבים, אין להם מסיתים ומדיחים, אלא האנשים הכי שפלים שיש.

כי כל עניינם לדבר על אחרים.

לא לתקן עולם, אלא לקלקל עולם. לפרסם את קלקולו, ולא לטובה לתיקונו,

אלא להוריד את האנשים רב.

אין להם שום מטרה חינוכית.

יש מצווה לפרסם את החנפים,

להגיד דברים על אנשים שהם רשעים בשביל להרחיק מהם.

זו התורה מצווה.

אבל זה נקרא חינוך.

אבל לקחת אנשים טובים בגלל אינטרסים

ולצאת עליהם ולהוציא עליהם לעז,

זה מסית ומדיח יותר גרוע ממסית לעבודה זרה.

אז לכן,

זה פשע ומרד גדול, ומגמתו להחטיא אחרים זולתו.

ולכן אין לו תקנה על פי התורה,

מסית ומדיח לעבודה זרה, אלא הריגה ואבדון.

וכן הדבר היה בעמון ומוהר,

שהכשילו את ישראל בעבירה.

מתועבים המה בהרבה יותר ממצרים ואדום,

שקידמו את ישראל בחרב,

כי כל ליבם היה מעיין נרפס,

מקור מושחת,

ואין להם שייכות לקרבת אלוקים.

לא להם ולא לזרעם כאן נאמן לעולם.

למדנו מכאן עיקר זה,

שכל לבבות דורש השם.

ושני הקצוות,

בין במעשה הטוב,

בין בהפך.

כי הכלל של האדם הוא הלב,

והמעשים הם רק פרטים בכללו של הלב.

ומכיוון שכן,

פי נחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי בקנאו את קנאתי,

שלא היה יכול לסבול ולראות חטא אפילו בזולתו.

כי שונא הוא את הרע,

ומידה טובה מרובה בקל וחומר.

ומה אם המכשיל ומחטיא את חברו קשה הוא יותר מן ההורגו שהורגו בעולם הזה ולעולם הבא?

מי שמציל את חברו ומחזירו בתשובה ומחייהו בעולם הזה ולעולם הבא,

על אחת כמה וכמה.

לכן בקנות קנאתי, ולא כיליתי את בני ישראל,

הרי משום כך זכה וזיכה לו ולזרועו אחריו ברית כהונת עולם, מידה כנגד מידה.

אבל ההפך בעמון ומואב,

ולפיכך וישלח אותם משה ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא.

פנחס זה משוח מלחמה.

למה שלח את פנחס?

אמר מי שהתחיל במצווה הוא גומר.

הוא השיב את חמתו של הקדוש ברוך הוא והיכה את המדיינית,

הוא יגמור עם מצוותו ויילחם עם המדיינים.

יבוא זה שליבו טהור לקנא לאלוהיו ולהחיות את ישראל,

ויילחם עם המדיינים המשוקצים שהכשילו את ישראל לחתי העם.

הוא אשר כתוב עליו. לכן אמור,

הנני נותן לו את בריתי שלום,

והייתה לו ולזרועו אחריו ברית כהונת עולם.

ראוי והגון הוא לצרור ולהכות בהם,

שכתוב עליהם לא תדרוש,

שלומם וטובתם כל ימיך לעולם בגלל שהם מחטיאי הרבים.

הבנתם עכשיו?

אהבת האמת ושנאת השקר?

זה מה שחייב היהודי.

אוהבי השם, שנאו רע.

רבי חנין הוא אלה שאומר, עושה מאוד בקצועות.