http://live.shofar-tv.com/videos/4060

9-7-14

"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי".

פירש רש"י לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והוא הרג נשיא שבט מישראל, הראיתם? איך הוא מעיז? אבי שאבי אמו פיטם עגלים לעבודה זרה, הוא הורג נשיא שבט מישראל? הראיתם? איך אומרים היום, חוצפה. לפיכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרן. לשלול את הטענה בא הכתוב לייחס אותו לאהרן.

ויש להבין, הרי שנים עשר ניסים מופלאים נעשו לו לפנחס תוך כדי קנאותו כמבואר בתרגום יונתן כ"ה ח', והכל ראו שהסכימה עמו דעת המקום ופסקה המגיפה, והקב"ה נותן לו את בריתו שלום לדורי דורות, ומה ראו עליו לפקוד את מעשה סבו שאף הוא התגייר בינתיים, ואסור לומר אף לו זכור מעשיך הראשונים, אפילו ליתרו אסור היה להגיד זכור מעשיך הראשונים, כל שכן לזרעו. נו, אז מה הפירוש?

ביאור הענין, בהקדמת מה שמצינו ביהוא בן נמשי, שעשה מעשה קידוש ה' נפלא, שכינס 400 עובדי הבעל וחקר האם אין ביניהם אחד מעובדי ה', ואז הרג אותם עד אחד. "ויתצו את מצבת הבעל ויתצו את בית הבעל וישמיד יהוא את הבעל מישראל ויאמר ה' אל יהו, יען אשר היטבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל. אז הוא מקבל פרס שגם דור רביעי ישבו על כסאו כמלכים. בגלל שהוא השמיד את עובדי העבודה זרה מבית אחאב. וזה מופיע במלכים ב' י'.

והנה הנביא הושע בא ואומר בספר הושע פרק א', "ופקדתי את דמי ישראל על בית יהוא", מאשימים אותו עכשיו על כל שפיכות הדמים שהרג את הנביאי הבעל וכו'. עובדי הבעל. ומבאר רבינו יונה בשערי תשובה בפרק ג' רי"ט, מדוע נקרא יהוא בשם רוצח? מכיון שנתברר שהוא השאיר את פסל  מיכה. ואם יש מקום לדבר כזה, שאתה משאיר חלק וחלק רק מחסל, הרי שבהריגת נביאי הבעל לא היתה הכוונה טהורה לביעור עבודה זרה עד תום, וכבר יש לראות בכך רצח במקום קידוש ה'. קודם למדנו שזה קידוש ה' ואח"כ ראינו שהנביא בא בטענה מה ההמשך, מה עם פסל מיכה? אה, אתה לא ממשיך עם פסל מיכה אז זה רציחה כל מה שהיה קודם, כי אם המטרה היתה זאת למה אתה לא ממשיך?

לפי זה יתבאר מה שאמרו השבטים, שהועיל ועצם מעשהו של פנחס היה מעשה הריגה של הלכה ואין מורין כן, יש הלכות שהולכים לשאול מותר או אסור? אז ברוב ההלכות אומרים מותר או אסור, יש הלכות שאין מורין כן, לא אומרים מותר, כי זה הלכה ואין מורין כן כיון שקנאים פוגעים בו, אם קנאים פוגעים בו הדיין הפוסק לא יכול לדעת אם הוא קנאי שיקיים את ההלכה, אז איך הוא יכול להורות לו להרוג, אולי זה רציחה סתם, אולי סתם עצבני, קריזיונר, שופך דמים, מי אמר שזה קנאות לה'? אז איך הוא יכול להורות לו? אז זה הלכה שקנאים פוגעים, דהיינו הבועל ארמית אם מישהו רואה שאחד חי עם גויה בשעת מעשה, ודוקא בשעת מעשה, ואז מתוך קנאת ה' הוא עשה את מה שעשה, זה יהיה מותר. לא היום, בזמנם. אז ז"א קנאים פוגעים בו וזו הלכה אבל אין מורין כן אם בא לשאול. כי יחם לבבם לקנא לכבוד ה', אבל אם אבי אמו פיטם עגלים לעבודה זרה, לא יתכן אמרו ישראל שלבבו יהיה בלתי לה' לבדו, לא יתכן שזה יהיה בלי שום תערובת של קרירות, צריך שיחם לבבו, קנאות לה', אבל אי אפשר שלא יהיה שמה צד של קרירות, ואם יש תערובת שלא לשמה זה הופך את המעשה לרצח פשוט ונתעב. ועל זה היה צריך לבוא גילוי מיוחד מה' שהוא חוקר לבבות, שבא ויחס את פנחס לאהרן הכהן, לומר שכל המעשה היה קנאה טהורה ותמה, בשלמות.

אז מה אנחנו רואים מכאן, רואים מכאן יסוד מוסד שנטיית לב האבות מושרשת בבני בניהם. נטיית לב האבות מושרשת בבני בניהם. ועל כך אמרו חכמים ז"ל, לעולם יידבק אדם בטובים, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס, אז אם נדבקים בטובים יוצאים גם ילדים טובים, גם ההמשך של הזרע טוב. אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס. ועיין שם ברשב"ם שכמה דורות הבדילו בין יתרו לפנחס, והוא היה גם מצאצאי יוסף הצדיק, שפטפט ביצרו, וכל היחוס הזה לא הספיק כדי לשלול את ההתייחסות ליתרו עד שבא הכתוב להעיד על נקיותו. ומשה רבינו שנשא את בת יתרו, יצא ממנו יהונתן בן גרשום שעבד בפסל מיכה. אהרן נשא את בת עמינדב יצא ממנו פנחס, משה נשא את בת יתרו שהיה עובד עבודה זרה, יצא ממנו יהונתן בן גרשום שעבד בפסל מיכה. לכן אמרו לעולם יידבק בטובים. אמנם רבותינו במכילתא על הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש", תלו את ענינו של יהונתן בתביעה על משה רבינו עצמו, ז"א האשם תלוי במשה רבינו, ולא כל כך בנכד, ודרשו "ויואל" - מלשון שבועה, שיתרו השביע את משה רבינו ע"ה, ומשה רבינו הסכים לכך ונשבע, מה השביע אותו? השביע אותו שבן אחד יהיה לעבודה זרה, ומשה הסכים. והענין הוא פליאה נשגבה איך הסכים לכך משה רבינו? מה עוד שאמרו חכמים ז"ל, בשמות רבה א', הלא הקב"ה שונא עבודת כוכבים, ונתן מנוס למשה אצל עבודת כוכבים, אז איך זה שהקב"ה ששונא עבודת כוכבים נותן למשה לנוס אל עובד עבודת כוכבים אל יתרו? אלא אמרו רבותינו, יתרו כומר לעבודת כוכבים היה, וראה שאין בה ממש ובישר בה דהיינו בעט בה, ובישר עליה לעשות תשובה עד שלא בא משה, והוציא מביתו עבודת כוכבים ובגלל זה עמדו בני העיר ונידוהו, וביקש מן הרועים לרעות את צאנו ולא קיבלו, נהיה שנוא על כולם, לפיכך הוציא את בנותיו לרעות, דהיינו שהם ירעו את הצאן. כתוב "ותבאנה אל רעואל אביהן" שזה יתרו, ולמה נקרא שמו רעואל? שנעשה רע לאל. ואם כן כיצד יתכן שהוא ישביע את חתנו משה למסור את בנו בכורו לעבודה זרה שהוא עצמו בישר בה וסובל רבות בגללה.

ההסבר הוא שאמנם יתרו ראה שאין בעבודה זרה ממש, אבל אל האמת הוא עדיין לא הגיע, והואיל והוא לא רצה לעשות שקר בנפשו, כי הוא הבין שזה שקר עבודה זרה, אז הוא סבל את הנידוי של בני ארצו, אז הוא סבל אבל לא רצה להנחיל סבל לנכדים שלו, על כן רצה שיחיו באושר אפילו כי בשקר, שמאלני כזה, אבל משה רבינו שידע את האמת, והיה בטוח בכוחו לפקוח את עיני יתרו להכירה, כפי שבאמת קרה שיתרו בא להתגייר ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, לכן הסכים משה רבינו לכאורה, רק לכאורה לתנאי הזה, כי ידע שיתרו עצמו יחזור בו מתנאו כאשר יראה את המאור והאמת שבהכרת ה'. כה ברור הדבר עד שאנו תמהים מה הטענה של חכמים ז"ל על התכסיסי שעשה משה רבינו?

ואנו נזכרים במעשה של רבי אמנון ממגנצא, שהמלך פקד עליו להמיר את דתו, והוא ביקש שהות של שלשה ימים, כאשר בא לביתו ניחם על דבריו, התחרט, וכי יש צורך בשהות כדי להשיב תשובה למלך אם להמיר את דתו או לא? חזר למלך ואמר לו חלילה, אין לי כל כוונה להענות לדרישתך. כעס עליו המלך וציוה לקצוץ אצבעות ידיו ורגליו. ביקש רבי אמנון לשאת אותו לבית הכנסת, והיה זה ראש השנה, ואמר את הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום" הפיוט שאומרים בראש השנה ויצאה נשמתו בטהרה, זה הסיפור על רבי אמנון ממגנצא והתפילה שלו נתקבלה בכל תפוצות ישראל.

זאת היתה גם התביעה על משה רבינו, מדוע נתן מקום לחשוב שהוא מסכים שבנו יימסר לעבודה זרה. משום כך יצא מזרעו יהונתן בן גרשום.

אבל עלינו להבין שאם אמנם נטיה קלה בלב האבות מתגלית בכל חומרתה בצאצאיהם כעבור דורות, הרי עם כל זאת לא יתכן שתתפתח בהם תוצאה מבהילה שלא היה לה כל מבוא בלב ההורים וניחסה להם. אז אם אמנם נטיה מתגלית בכל החומרה בצאצאים כעבור דורות, אבל עם כל זאת לא יתכן שתתפתח בהם תוצאה מבהילה שלא היה לה כל מבוא בלב ההורים וניחסה להם. והואיל ובכל התביעה על הסכמת משה רבינו הן לא יתכן שהיה בו שמץ מה של מחשבת הוה אמינא לעבודה זרה, אם כן כיצד אמרו שיצא ממנו ובגללו יהונתן ששימש בפסל מיכה, משמע שהיה פה שייכות.

אלא שהרד"ק בשופטים י"ז שואל, כיצד זה יתכן שפסל  מיכה נשאר עד גלות ישראל מארצם, ושמואל ושאול המלך ודוד המלך לא ביערו את פסל מיכה, ועיין שם שכתב שבעוון פסל מיכה מתו אלפים מישראל, מה התשובה? התשובה היא מצויה בירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ב', שאלו שם, כהן לעבודה זרה והאריך ימים? כיצד יתכן שיהונתן בן גרשום האריך ימים עד גלות ישראל מעל אדמתם, ותרצו על ידי שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד? היה בר-נש מיתי לי תור או מר או גדי לעבודה זרה, היה בר נש מביא לו תור או גדי או כבש לעבודה זרה והיה אומר לו תשחט אותו עליו, תקריב אותו, והוא אומר, מה מועילה לך עבודה זרה הזאת, היא לא אוכלת ולא שותה, היא לא מטיבה והיא לא מרעה, אמר לו, אם היא לא מועילה כלום אז מה אתה עושה פה? אמר לו בגין חיי, זה רק בשביל פרנסה, אני פה נמצא בשביל לקבל משכורת, אבל אין בזה ממש, ואנשים היו לוקחים את הכל וחוזרים הביתה לא עושים כלום. זה נקראו שעינו היתה רעה בעבודה זרה, ז"א הוא לא האמין בשטויות האלה, הוא הפוך, עוד פרסם את זה לאחרים. אבל איך הוא הגיע לזה שהוא עובד עבודה זרה? מי הולך להיות עובד עבודה זרה אפילו אם הוא לא מאמין בה? אז הגמרא שמה אומרת שהוא טעה בהוראה של סבו הגדול משה רבינו ע"ה. מה הוא טעה? משה רבינו אמר, לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. משה רבינו התכוון, לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה - שהיא זרה לו. אתה יכול לעבוד בזבל? לא זה זר לך, נכון? אל תתבייש, אל תצטרך לבריות, גם אם העבודה הזאת היא זרה לך, לא עבודה זרה ממש אלא שהיא לא מתאימה לך לפי אופייך ולפי כל הדברים, יתמכר, לעולם יתמכר- תמכור את עצמך כדי לקבל משכורת לחיות ואל תצטרך לבריות. זה מה שהתכוון משה רבינו כשאמר כן, וכי חלילה עלה על דעתו שאדם בשביל פרנסה יהיה עובד לעבודה זרה? אבל ככה הבין הנכד. אז מה אנחנו רואים לפי זה, שכשם שליבו של משה רבינו היה זך וטהור עד תום לשמים, אבל הוא גרם אפשרות לטעות בכוונה, נגרם שהיתה אפשרות לטעות בכוונה כמו שהוא קיבל את ההסכמה לשבועה שהשביע אותו יתרו אפילו שהוא לא התכוון לכך, וגם הוא אמר ולא התכוון למה שהבין יהונתן, כך גם המעשה של הנכד יהונתן בן גרשון, שימש בבית עבודה זרה וידע בכל לבו שהיא לא מרעה ולא מטיבה וגם הודיע לכולם, אלא שגרם אפשרות לטעות בכוונתו.

אז אם כן, רואים שגם יהונתן בן גרשום ששימש בבית עבודה זרה וידע בכל לבו שהיא אינה מרעה ואינה מטיבה, ואף הודיע על כך לכולם אלא שגרם אפשרות לטעות בכוונתו.

נמצאנו למדים שנטית לב האבות מושרשת בבנים לדורותם, לכן כתב הרמב"ן באגרת תימן, מה זה איגרת תימן - הוא שלח איגרת לתימנים, היה להם שמה נביא שקר והם שאלו אותו אז הוא הסביר להם את כל הדברים וכו', אגרת תימן מופיעה ידועה, כתב הרמב"ן באגרת ת ימן, שהכופר בנבואה לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, שכיון שהעומדים על הר סיני הגיעו לדרגות נבואה ופנים בפנים דיבר ה' עמהם, והם הוראו לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, וה' מעיד ואומר, מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, הרי נטית לב זך וברור זה הושרשה בבניהם לדורותם. אלו הן כוחם של מידות והשפעתם לדורות. אז לכן, אומר הרמב"ם שהכופר בנבואה לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, מדוע? כי זה הושרש כל כך אצל האבות שודאי זה עבר לבנים, ואם זה לא עבר אז אבותיהם לא עמדו בהר סיני.

זה כוחן של מידות והשפעתם לדורות, אז כמה יש לו לאדם לשרש מליבו כל מידה ונטיה שאינה הגונה, ז"א צריך לעקור ולעקור ולעקור ובפרט אם הוא רואה מידות רעות אצל ההורים או מידות רעות אצל הסבים או אצל המשפחה, אפילו אם אצלו זה לא מבצבץ רק הוא מרגיש קצת שיש לו את הנטיה הזאת, הוא חייב לעקור את זה, אם לא זה יופיע במלוא עוזו. לכן צריך להזהר. ובפרט אדם שמתגייר צריך לדעת, כתוב אל תבזה ארמאה באנפי עד עשרה דרי, אל תבזה גוי באפיו בפניו עד עשרה דורות, עצם זה שהמקור שלו גוי עשר דורות הוא עוד סוחב את זה הוא עוד יכול להפגע ולהעלב ויכול לצוץ אצלו. עשר דורות. ז"א ובפרט אם גוי התגייר והוא ממשיך עם קשר למשפחה זה סיבה לרדת ברגע, כי הרגש פועל והשכל אפילו שיהיה חזק, ליצר יש שליטה על הלב והוא מצליח לעורר רחמנות כזאת ואחרת וכו'. והתורה מחנכת שאין כלל וכלל לרחם במקום שהיא אומרת לא לרחם, כמו עיר הנדחת, והפוך זה הרחמים כמו שלמדנו אתמול. או כמו שאמר משה הרגו איש את אחיו, לבני לוי על אלה שחטאו בעגל, וכן על זה הדרך, אם אדם לא ידע לעקור את הרע שהתורה אומרת הוא רע, אפילו שבעיניו זה טוב, אז הוא יוצא ראש בראש עם הקב"ה, אומר לו סליחה, זה לא מתאים לי, לדעתי זה לא רחמים, לדעתי זה אכזריות. אדם כזה אמרנו אתמול, כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים, וראינו את זה משאול, שהרג בסוף את נוב עיר הכהנים, בזה שחמל על אגג. הוא ריחם על האכזרים בסוף התאכזר על הרחמנים, ואפילו שאול המלך שהיה כבן שנה לחטא, שהיה צדיק גדול, אבל ככה זה עובד, אם נופלים ביד של היצר הוא יתן לך טעמים של הגיון וטעמים של רגש ולא תוכל לעמוד מולו, רק מי שמסר את כל חיותו לתורה ואמר היא המדריכה אותי.

ולסיום אספר לכם סיפור, היה נער מנוער מתורה ומצוות שהיה פגע רע, פוגע בכל דבר וגם בדברים שבקדושה. עד שיום אחד הוא הלך ברחוב וראה אב שסוטר לבנו ואומר לו, אתה רוצה להיות כמו פלוני אלמוני? כמו יהושע פרוע, הוא שמע שהוא כבר נהיה מושא ללעג, מה, אני כבר נהייתי מושג? מותג רע? ככה מדברים עלי? אמר אין לי עצה אלא לתקן את עצמי מיד אם לא אני ארד לבאר שחת. הלך לישיבה וישב שם ולמד. אחרי מספר שנים מגיע מכתב, אמא שלו אומרת לו, אביך חולה, נא לבוא הביתה. שואל את הרב, הרב אומר לו - תשאר  ללמוד, לא שואל שאלות, הוא קיבל על עצמו כל מה שיאמר לו הרב הוא עושה, קודם היה לו רב אחר קראו לו יצר הרע, עכשיו הוא בחר ברב ראש הישיבה. אחרי זמן הוא מקבל מכתב נוסף, אתה גורם צער לאביך ואביך כבר גוסס בגללך, תבוא מיד הביתה. שואל את הרב, הרב אומר לו - לא, אתה נשאר ללמוד. אחרי ימים מגיע מכתב כתוב אביך מת בגללך, תבוא לפחות לשבעה. שואל את הרב אומר לו תשב שבעה פה. בתום השבעה הרב נותן דרשה ואומר, יצר הרע מוכן להרוג אבא בשביל להוציא בחור ישיבה מהישיבה. כל זה היה עצה להוציא אותו מהישיבה פעם אחת, אם הוא יצא פעם אחת הוא ירד לטמיון, הכל יחזור בחזרה, יתעוררו כל המחשבות כל הדמיונות כל הדברים וכו'. והבחור המשיך והתעלה עד שנהיה אחד מגדולי ישראל המפורסמים, בזכות העצה של הרב ובזכות זה שהוא האמין לדבריו ומסר דעתו לשיקולו ושיפוטו של הרב על פי דעת תורה. מי שמוסר דעתו לתורה היא תוליך אותו בדרך ישר לגן עדן. מי שיסמוך על דעתו שלו מן הסתם יגיע לגיהינום.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.