בלי תפילה לא מקבלים - חלק מ"ח

נציב יום: אוראל בן דליה אפרת, זיווג הגון מהרה, אמן.

קהל: אמן. 

'בלי תפילה לא מקבלים כלום' חלק מח'. 

חכמים זכרונם לברכה לימדו אותנו (בראש השנה טז'): 'לפני מתן גזר דין - עוד אפשר לשנות אותו! אחרי גזר דין - קשה יותר לבטל אותו!' 

אבל אומרת הגמרא: 'יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין!'. 

והשפת אמת זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) כותב בחידושיו: 'צעקה - היא סוג אחר של תפילה! מה שתפילה אינה יכולה לפעול - צעקה יכולה לפעול!!'. 

על יהודי פולין נגזרה בערב סוכות גזירה קשה שעלולה היתה לאמלל משפחות רבות, היהודים ניסו להעביר את הגזירה בכל דרך אפשרית, טובי העסקנים התגייסו לעזרה, ניסו לשלוח משלחות לשלטונות – לשוא! כל ההשתדלות נתקלה בחומה בצורה, בהתנגדות נמרצת. 

בצר להם, פנו היהודים לרבי יחיאל מאיר מגוסטינין זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) יצאו אליו במוצאי חג שני, הגיעו בבוקר, נכנסו לרב'ה, עוד לפני התפילה והחלו לבכות וסיפרו לו על הגזירה וההשלכות המאמללות. 

- 'כבר התפללתם היום?' 

מששמע שעדין לא – 'נעלה להתפלל'. 

עלו איתו, התפללו שחרית, אמרו 'הלל' הגיעו להושענות, עמד הרבי מול ארון הקודש הפתוח והחל לבכות בכי נורא! חיל ורעדה עברו על כל המתפללים. 

והוא פתח ואמר: 'התפללנו בראש השנה וחשבנו שפעלנו 'שנה טובה' התפללנו ביום כיפור וחשבנו שפעלנו מחילת עוונות, מתברר: שלא! מיד אחרי ראש השנה ויום הכיפורים מגיעה כזאת גזירה?! מה אפשר לעשות כעת?' 

עצב ויגון עצום נשזרו בין מילותיו וגניחות של השלוחים לצידו גרמו לעיניים רבות לזלוג דמעות! 

'עצה אחת (1) אני יודע לזה' התחזק בקולו ואמר: 'התורה מצוה, אם אדם לווה כסף ונתן כמשכון את בגדו - יחזירו לו את משכונ; בגד יום - צריך להחזיר לו ביום, בגד לילה – בלילה. מפני מה התורה מצווה כך? מה הדבר שגרם ליהודי לקחת הלוואה? - לא היה לו כסף לאכול! לא לילדים שלו, הוא הגיע לפת לחם! אז מה יש לעני לתת משכון?! אין לו כלום מלבד הפיג'מה היחידה שיש לו! וכשאין לו כסף לפרוע את ההלואה - אין לו פיג'מה! אז "בַּמֶּה יִשְׁכָּב"?! (שמות כב, כו) אין לו עוד כותונת מלבד זו שהוא צריך ללבוש ביום! המלווה חיב לבוא אליו כל ערב, לדפוק בדלת ולהחזיר לו את הפיג'מה ובבוקר הוא מגיע כדי לקחת אותה שוב! 

התורה אומרת: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי" (שם) אם אתה לא תחזיר לו את הפיג'מה בלילה, אם הוא "יִצְעַק אֵלַי - וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שם) כמה זמן זה יכול להיות? - חודשים אפילו! כל פעם הוא צריך לבוא; להחזיר משכון ולקחת משכון... 

כותב הרשב"ם: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק" - על מה הוא צועק?! הרי הוא לא בסדר! הוא לקח הלוואה והוא לא פורע אותה! לקחו ממנו משכון כדי לדאוג שהוא יחזיר את ההלוואה, אז מה הוא צועק?! 

אלא, שבאמת הוא אינו צודק! הפיג'מה נלקחה ממנו בצדק כמשכון; אם יחזיר את החוב - יקבל את הפיג'מה. אבל, גם אדם שאינו צודק - כשהוא צועק - הקדוש ברוך הוא שומע! "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי". 

הרבי מגוסטינין שתק. והס הושלך בבית המדרש!

 ופתאום הרעים בקולו: 'לא עברו טוב את ראש השנה, לא עברו טוב את יום הכיפורים, מה עושים? – צועקים! שואגים!! 'הושעה נא'! 'הושעה נא'!!

והרבי החל לצעוק! וכל הקהל צועק!! וקולות ושאגות אדירות בקעו מבית המדרש והדהדו בעיירה, בתי כנסת נוספים שמעו את הקולות והצטרפו לשאגות הללו, הצעקות העזות החרידו גם את הגויים שם!! עד שבאו לבקש מהיהודים: 'תפסיקו כבר לצעוק!'. 

ואז הרים הרבי את ידו, בבת אחת כולם שתקו, בדממה שנוצרה שם נשמע היטב קולו של הרבי: 'הנייה – חוסל! אה... פעלנו - והגזירה התבטלה!'. 

כמובן, אין הכוונה לעצם הצעקות, אלא, למה שהן מבטאות. 

השפת אמת אמר: 'צעקה היא תפילה מסוג אחר'. גם דמעות - זה תפילה מסוג אחר! 'שערי דמעות לא ננעלו' כי דמעות זה בקשה מסוג אחר. 

כשנגזרה על חזקיהו המלך גזירה קשה ובא הנביא לבשר לו על כך, 

אמר לו: 'בן אמוץ! כלה נבואתך וצא, שכך מקובלני מבית אבי אבא: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים!' 

מיד כתוב: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'" (ישעיה לח, ב)

דרשו חכמים זכרונם לברכה (קהל: אהבה ויראה): "אֶל הַקִּיר" – 'שהתפלל מקירות ליבו!' 

מה ענה לו הקדוש ברוך הוא? – 'שמעתי את תפילתך! ראיתי את דמעתך!! לא רק התפילה פעלה פה, גם הדמעות פעלו'. 

אז דמעות זה תפילה אחרת לגמרי!

 המנהג של בני החבורה בחצר של החוזה מלובלין זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) היו באים לרבם במוצאי יום הכיפורים, הוא היה אומר לכל אחד מה נגזר עליו בשנה הבאה. 'החוזה' קראו לו. 

באחת השנים בא לפניו רבי בונים מפרשיסחא זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) באותו זמן היה סוחר מצליח בעצים! ומעמדו היה מבוסס, היו לו מאה וחמשים (150) רובלים, סכום עצום באותם ימים! 

אמר לו החוזה מלובלין: 'שעליו נגזר שבשנה הזאת יפסיד את כל רכושו!' 

אם כך נגזר, מקבל עליו רבי בונים מפרשיסחא את רצון שמים באהבה! ובהשלמה. חלף חג הסוכות, אשתו חלתה, מיהר לקרוא לרופאים והוציא הון תועפות ליצב את מצבה! כשהתאוששה מעט, מיהר לנסוע ליריד העצים הגדול בדנציג וכדי לנסות לסחור. אלא, שכל משלח ידו היה כושל! תוך ימים ספורים לא נשאר לו פרוטה לפורטה!! 

חזר לאכסניה שלו לחדש את צעדיו. והנה דפיקה על הדלת, 

שואל אותו בעל האכסניה: 'מה אתה מזמין לארוחת הצהרים?' הוא היה רגיל שהאורח הנכבד הזה מזמין אוכל מיוחד בכשרות מיוחדת!

אז הוא השיב לו בשלילה להצעה, הוא לא רוצה להזמין כעת אוכל, ממילא לא היה לו כסף לשלם על כך. 

בעל הבית כמעט עמד לצאת, נזכר במשהו נוסף: 'כבודו שוהה כאן כבר שבועיים! והסיכום בינינו, לאחר שבועיים צריך לשלם על השהות'. 

כשיצא בעל האכסניה מן החדר - פרץ רבי בונם בבכי: 'רבונו של עולם! כשהודיע לי מורי ורבי, שעומד להפסיד את כל רכושו - לא אמרתי מילה! מקבל אני באהבה כל גזירה שתגזור עלי. אבל כשיהודי כמוני יושב באכסניה ובעל האכסניה מבקש תשלום ואין לו כסף לשלם - מה יאמר בעל האכסניה?! הוא יגיד: 'יהודי עם זקן ופאות יושב כאן ואוכל בלי לשלם!?' אוי! רבונו של עולם! רק לא 'חילול השם'! הכל מוכן לקבל, רק לא את זה. אנא ממך! שלא יתחלל שמך הגדול על ידי'. 

ואז נשמע דפיקה על הדלת, קוטעת את בכיותיו, בפתח עומד שליח מהגברת תמר'ל גבירה גדולה בעלת עסקים מסועפים! 

השליח מבשר אותו: 'גבירתו שמעה כי עסקיו אינם פורחים ומאחר שהוא מומחה גדול בשטח העצים! היא מבקשת ממנו: 'להיות היועץ שלה למסחר עצים תמורת שכר ארבעה (4) זהובים בחודש!' 

הצדיק רבי בונים ראה בזה סימן משמים: שהתפילה התקבלה! אם התפילה התקבלה, למה שהוא יסתפק בארבעה זהובים לחודש?! 

הוא אמר לשליח: 'תגיד לה, שאני מוכן להצעה תמורת ארבעה זהובים ועוד חמישים אחוז (50%) מהרווחים של עסקי העצים!' 

איך היא התרגזה! 'איזה חוצפה!! חצי (1/2) מהרווחים?!' 

הרבי בונים נותר בשלוותו, אם לא דרך הגבירה תמרל', יבואו שלוחים נוספים לישועתו! כי הוא הבין: שהתפילה התקבלה. 

חלפו יומיים (2) והגבירה תמרל' חשבה על כך והחליטה: עדיף לוותר על מחצית מן הרווחים! אבל לקבל מבין אמיתי בענייני עצים. הוא עשה עבורה עסקה גדולה - שהצליחה ביותר! ותוך זמן קצר חזרו ה-150 רובל מן הצד, עמם סחר אחר כך כמימים ימימה. 

כעבור זמן הגיע שוב לריבו החוזה מלובלין, הוא רק נכנס והחוזה מלובלין הרים את עיניו ואמר לו: 'על דמעות לא דברנו! דמעות יכולות לשנות גם אחרי גזר דין!! על דמעות לא דיברנו'. 

הגזירה שראה החוזה התקיימה, אבל יפות דמעות לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין! כשם שצעקה יפה לאדם קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין. אדם שבוכה וצועק לשם - יוצר קשר מיוחד עם הקדוש ברוך הוא!! והקדוש ברוך הוא רוצה זאת, בעבור קשר כזה הוא מוכן לעשות הכל!! 

נו, גילינו סוד גדול! אפילו אחרי גזר דין, אפילו אתה לא צודק, אם אתה צועק לשם, או אתה מוריד דמעות ומתפלל מקירות הלב - הכל בטל ומבוטל! 

נו, אחרי שמחה כזאת, אין רמטכ"ל לחזבאללה, ואין הנייה... הוא נהנה יותר מדי בעולם, דא בג'ו בחדרו בטהרן... איי איי איי אז אנחנו נמשיך לעבוד את השם בשמחה! 

(כבוד הרב שליט"א והקהל הי"ו שרים לאחר תפילת הנץ החמה:) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) 

זה יפה מאוד! אני אומר לכם, במזמור היום (רביעי בשבת קודש): "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע" (תהלים צד, א) שתי (2) נקמות! 'גדולה נקמה שניתנה בין שני שמות; "אֵל נְקָמוֹת השם" ביום רביעי דבא ג'ום - זה בדיוק המזמור, יפה מאוד! 

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, 'גומל נפשו איש חסד' דאורייתא, 'כבד את אביך ואת אמך' דאורייתא, לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש ששפתותיו דובבות בקבר, 'רבי חנניא...'