מנהיגי אמת וחוסנו של העם | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 24.03.2016, שעה: 09:21
"ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן". רבי יודן בשם רבי בנימין בר לוי, בני רחל ניסן שוה וגדולתן שווה, ניסן שוה "ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי באמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליה ולא שמע אליהם, גדולתן שווה "ויסר פרעה את טבעתו ויסר המלך את טבעתו מעל פני המן ויתנה למרדכי", המדרש בבראשית רבה פרשה פז, אז רואים פה שרבי יודן בשם רבי בנימין בר לוי אומר, שבני רחל שזה יוסף ובנימין, הנס שלהם שווה והגדולה שלהם שווה. איך הנס שלהם שווה? רואים שאשת פוטיפר "ויהי כדברה אל יוסף יום יום"אז מוזכר שהיא ניסתה אותו דהיינו היה לו נסיון גדול איתה, ויהי באמרם אליו יום יום אצל מרדכי, ולא שמע אליה זה יוסף ולא שמע אליהם זה מרדכי, הגדולה שלהם שווה, כתוב אצל יוסף "ויסר פרעה את טבעתו" וכתוב אצל מרדכי "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי", ההשוואה שעושה המדרש בין יוסף למרדכי, אינה נוגעת אך ורק לדמיון מעניין בלשונות הפסוקים המדברים אודותשני האישים הללו, יש כאן לימוד נשגב, מהם הכישורים של מנהיג בישראל, כפי שהזכיר בטוב טעם הגאון רבי ישראל אליהו מאיר קובנר, ראש ומייסד ישיבת פורת יוסף דברי ירוחם, שהיה תלמידו של הסבא מנובהרדוק, כאשר בא אל האדם נסיון חד פעמי, בדרך כלל הוא עומד בו, גם אם יבוא פעמיים, אבל כשהנסיון בא לאדם יום יום שעה שעה, הקושי לעמוד בו קשה עשרת מונים, כי נכנסות לאדם מחשבות והרהורים שונים שתוקפים את כוחו, מחלישים ומכניעים את ההתנגדות לנסיון שבא אליו שוב ושוב. אצל שני האישים הללו, יוסף ומרדכי, הנסיון היה יום יום, כאשר מרדכי ראה את סכנת הכליון שאורבת לעם ישראל, יכולה היתה להיוולד במוחו המחשבה, כך אי אפשר להמשיך, כך אי אפשר להמשיך. בתחילה היה הדבר נותר בגדר מחשבה, אבל מאחר והנסיון בא אליו בכל יום מחדש, עלולה היתה המחשבה הזו להכניע את התנגדותו, אך זה לא קרה.
מרדכי התעקש, ועמד בגבורה מול הנסיון התמידי יום יום, שעה שעה. על פי המסופר בחז"ל, כזה היה גם נסיונו של יוסף, הוא נאלץ להתמודד עמו בכל יום מחדש, עלולה היתה המחשבה הזו להכניע את התנגדותו, אך זה לא קרה, מרדכי התעקש ועמד בגבורה מול הנסיון התמידי יום יום שעה שעה. על פי המסופר בחז"ל, כזה היה גם נסיונו של יוסף. הוא נאלץ להתמודד עמו בכל יום מחדש, כל הפיתויים של אשת פוטיפר, והוא אכן עמד בו וניצח. לכן זו הסיבה ששני האישים הללו תוארו בתואר צדיק, יוסף הצדיק ומרדכי הצדיק. הקב"ה שילם להם מידה כנגד מידה, כיון שהם משלו בעצמם לכן הם זכו למשול ולהנהיג את הציבור. יסוד הדבר מובא בדברי הסבא מנובהרדוק שהיה אומר, משה רבינו מבקש מהקב"ה איש על העדה, דהיינו איש שיוכל להנגי את העדה ויהיה מעליהם, שיתקבל על הציבור, והקב"ה משיב לו, תבחר איש אשר רוח בו, וממילא איש שולט על עצמו ויכול לעמוד בנסיון יום יום, יוכל לשלוט גם על זולתו. אז זה יסוד גדול מאד להבין שנסיונות צריכים לעמוד בהם יום יום שעה שעה, ואפילו אותו סוג. כי אדם יש לו יצר הרע אומר, שמע, אם כל פעם זה חוזר אלי אולי הקב"ה רוצה הפוך, יצר הרע מלומד, ולתת דעות כאלה ואחרות וזה פה ושם. עוד דבר שהוא נוגע לדברים שאנחנו דיברנו באחרונה, כתוב "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי", יש הרבה תירוצים נמפלאים על הנושא הזה, אבל יש פה אחד נפלא מאד, אומרים בשם הצדיק רבי איצלה בלאזר, הוא פירש בדרך צחות, בתחילה חשב המן לכוף את מרדכי להשתחוות לו, אפילו שהיתה על בגדו עבודה זרה, או שהוא עשה את עצמו ממש עבודה זרה, כמו שאמרו חז"ל, ולמה הוא רצה בתחילה לכוף את מרדכי להשתחוות לו? כדי שכל העם יראו וילמדו ממרדכי ואף הם ישתחוו לו. אם החכם משתחווה להמן המנהיג הגדול, ממילא כולם יעשו כמותו. אבל לאחר שידע את עם מרדכי, כתוב "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי", עכשיו נודע לו מי העם אז כבר לא היה מתאים לו להכניע את מרדכי. למה? כי הגידו לו את עם מרדכי, מה הגידו לו? הגידו לו שיש להם חוזק מוסרי, הוא הבין כי אם מרדכי אפילו שהוא גדול הדור יעבור על דין תורה, וישתחווה להמן, הרי עם מרדכי לא יתייחס עוד ביראת כבוד למרדכי, כדין ת"ח שסרח ועבר על דברי תורה, הרי הוא כקל שבציבור, כמו שכתוב ביורה דעה רמ"ג, ת"ח שמזלזל במצוות ואין לו יראת שמים, הרי הוא כקל שבציבור, אז הוא הבין שאם העם יראה חנף כזה כמו מרדכי חלילה שישתחווה לו, אז הם לא יחזיקו ממנו בכלל, הפוך, הוא לא ישיג את המטרה, זה יחזק את העם שלא לעשות כן. ובודאי לא ילמדו ממרדכי להשתחוות להמן, ז"א אם רואים חכמים מחניפים לרשעים, מתחברים לרשעים למטרות של עסקה או כל מיני דברים כאלה, אז ודאי שאין ללמוד מהם אלא זה ת"ח שסרח. בסמוך הובא פירוש זה בשמו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל חזון יחזקאל. עוד נקודה אחת מעניינת, ידועה אבל לאלה שלא נזכיר. "אם על המלך טוב ייכתב לאבדם", מסופר שפעם היסב הגאון רבי חיים מוולאז'ין לסעודת פורים, במהלכה הגיעו עניים רבים לקבל מתנות לאביונים, וכל הפושט יד נותנים לו, אחד העניים, יהדי זקן, לאחר שפשט יד וקיבל מטבע אחת, ביקש מרבי חיים מטבע נוספת, והבטיח אם תיענה לי אשמיע באזניך חידוש מענינא דיומא, כדאי לשלם כסף רב בשביל לשמוע חידוש, הוא לא ביקש הרבה, רק מטבע. נעתר לו רבי חיים, ואז שאל אותו הזקן, היכן נרמז במגילה מה שאמרו חז"ל במדרש שגזרת הכליה בימי המן נחתמה בטיט ולא בדם, ומשום כך עלה בידי מרדכי לבטל את הגזרה על ידי התשובה והצום, כך שאל הזקן, ומיד השיב גם, הדבר נרמז בלשון הפסוק "אם על המלך טוב יכתב לאבדם, וכן להלן פרק ט' פסוק כ"ב, "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם" ואת לאבדם יש לקרוא לא בדם. כלומר שהגזרה לא נחתמה בדם אלא רק בטיט. רבי חיים התפעל כל כך מהחידוש הזה, בביקורו הקרוב בוילנא סיפר זאת לרבו הגאון מוילנא שהתרגש ואמר לו, הזקן שאמר לך את זה הוא הזקן שגילה זאת למרדכי הצדיק, זהו אליהו הנביא. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.