מטעמים לפורים חלק ד'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה השיעור שלנו הרביעי?

שלישי.

הרביעי.

שלישי. רביעי.

זה השיעור הרביעי במגילה.

אתמול סיימנו, איש יהודי היה בשושן הבירה,

שמו מרדכי בן יאיר, בן שמעי, בן קיש, אישי מיני.

ואנחנו ממשיכים.

אשר הוגלה מירושלים עם הגולה,

אשר הוגלתה עם יחוניה מלך יהודה,

אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל.

ביהי אומנת הדסה

היא אסתר,

בת דודו,

כי אין לה אב ואם,

בה נערה יפת תואר וטובת מראה,

ובמות אביה ואימה,

לקחה מרדכי לו לבט.

אז עכשיו אנחנו נפרש

אשר הוגלה מירושלים עם הגולה,

אשר הוגלתה

עם יחוניה מלך יהודה,

אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל.

אז בפרקי דרבי אליעזר,

סליחה, בגמרא במגילה יג,

אמר רבא שגלה מעצמו,

מרדכי גלה מעצמו דיינו מרצונו.

רשי אומר,

מדלא כתיב אשר היה מן הגולה אשר הוגלתה,

וזה שלא כתוב שהוא היה מן הגולה, חלק מהם,

וזה שלא כתוב כך, וכתוב אשר הוגלה עם הגולה,

משמע שהוא לא היה מהם,

כי אחרת היה אומר, בכללה.

ואם הבדיל אותו,

אשר הוגלה עם הגולה,

משמע שהוא היה נפרד מהם,

ששאר הגולים גלו בה על כורחם,

והוא גלה מעצמו,

כמו שירמיה גולה מעצמו,

עד שאמר לו הכנס הוא חזור.

זאת אומרת,

הוא הגלה את עצמו למעשה מרדכי עם הגולה.

והיא אומנת הדסה.

הגמרא במגילה יג אומרת, קרא לה הדסה

וקרא לה אסתר.

אנחנו שומעים שקוראים לה שני שמות.

תניא רבי מאיר, כמה דעות נאמרו,

מה השם המקורי ומה המשמעות של השם השני.

תניא רבי מאיר אומר,

אסתר שמה.

זה רבי מאיר אומר, אסתר שמה.

ולמה נקרא שמה הדסה?

על שם הצדיקים, שנקראו הדסה.

וכן הוא אומר בזכריה א', יוד,

והוא עומד בין ההדסים.

דהיינו בין הצדיקים.

הדסים, הדסה,

לשון צדיקים.

רבי מאיר אומר שהשם הוא אסתר.

למה נקרא הדסה? זה כינוי.

הכינוי בא להגיד שהיא צדקת,

כמו ההדסים.

רבי יהודה אומר,

הדסה שמה.

לא אסתר שמה, אדסה שמה.

ולמה נקרא שמה אסתר?

על שם שהייתה מסתרת דבריה.

לא גילתה את עמה ואת מולדתה לאחשוורוש.

רבי נחמיה אומר גם כן,

הדסה שמה.

ולמה נקראה אסתר?

שהיו אומות העולם קוראים אותה על שם אסתהר,

שהייתה יפה כלבנה,

והלבנה נקראת סיהרה.

אז היא נקראה אסתר, סתהר.

על שם סיהרה, על שם שיפה כלבנה.

אז הפרסים היו קוראים אותה אסתר,

בגלל סיהרה.

בן עזאי אומר, אסתר שמה.

ולמה נקרא שמה הדסה?

מפני שהייתה בינונית,

לא ארוכה ולא קצרה,

דהיינו לא גבוהה ולא נמוכה,

אלא בינונית כהדס.

ההדסים לא גובהים,

צומחים לגובה רב מאוד, בינוני.

לכן היא נקראה הדסה.

שמה אסתר, לפי בן עזאי.

ולמה קראו לה הדסה?

על שם הגובה הבינוני.

רבי יהושע בן כורחו אומר, אסתר,

ירקרוקת הייתה.

כמו שהדס הוא ירקרק,

כך היא הייתה ירקרוקת.

כלומר,

כעורה,

בחוט של חסד משוך עליה,

מאת הקדוש ברוך הוא,

וכך הייתה נראית יפה לאומות ולאחשוורוש,

אומר רשי.

אז שמענו עד עכשיו חמש דעות, מה עיקר שמה?

עיקר שמה אסתר

או הדסה?

רבי מאיר אומר, אסתר,

רבי יהודה אומר, הדסה,

רבי נחמיה אומר, הדסה,

בן עזאי אומר, אסתר,

רבי יהושע לא מתייחס לזה,

אלא אומר שאסתר הייתה ירקרוקת.

בסדר?

עכשיו, מה הטעם?

מה הטעם? רק שנייה.

מה הטעם?

הטעם

של רבי מאיר, שהיא נקראת הדסה על שם הצדיקים.

לרבי יהודה היא נקראת אסתר על שהסתירה את עמה ומולדתה.

לרבי נחמיה היא

שמה הדסה והיא נקראה אסתר על שם שומות העולם, קוראים אותה על שם הירח שהיא יפה כלבנה,

שעירה.

בן עזאי אומר,

ולמה נקרא שמה הדסה? מפני שהיא בינונית.

ורבי יהושע אומר, למה אסתר,

לא אומר למה, הוא אומר שאסתר הייתה ירקרוקת, כמו שההדס הוא ירוק,

בלשון כיעור, צבע כזה,

ירקרוקת זה לא צבע כל כך.

אבל חוט של חסד משוך עליה,

לכן נראית יפה לאומות ולהשווה ראש.

במדרש,

באסתר רבה ובה,

ויהי אומנת הדסה.

מה הדסה ריחה מתוק?

וטעמה מר.

כך אסתר הייתה מתוקה למרדכי ומרה להמן.

הדס,

יש לו ריח טוב, טעם אותו, מר.

היא נקראה הדסה, למה?

והיא אומרת הדסה,

המדרש אומר, הדסה,

ריח מתוק,

ערב, ערב להריח את ההדס.

בטעם

לאכילה הוא מר.

כך אסתר הייתה מתוקה למרדכי.

מה זה מתוקה למרדכי?

ערבה לו במעשיה הטובים,

אבל היא הייתה מרה,

מרה באכילה להמן.

מה זה מרה?

הוא רצה לאכול אותה?

לא.

שכן על ידי הסעודה שהזמינה אותו אל אחשוורוש,

האכילה הזאת עלתה לו מר מאוד,

הוא יצא לתלייה.

אז לכן

זה נקרא שהייתה ערבה לטעימה,

ערבה למרדכי ומרה להמן.

בתרגום

קוראים לה הדסה על שהייתה צדקת.

הצדיקים נמשלו להדס, כמו שאמרנו.

אסתר, היו קוראים לה על שם שהייתה צנועה

ומוסתרת בבית מרדכי

שבעים וחמש שנים,

ולא ראתה פני איש,

אלא פני מרדכי.

לא מכירה אף אחד.

כזאת מוסתרת הייתה אסתר.

הייתה בת שמם מחמק, שהלכה לחשוב בה.

אז זאת אומרת,

שבעים וחמש שנה הייתה נסתרת שמה. ולמה היא הייתה נסתרת את שלושים וחמש שנה?

כי אין לה אב ואם.

ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לא לבט.

בגמרא במגילה י״ג שואלת הגמרא, למה לי?

למה לי?

למה לי הכפל הזה?

כי אין לה אב ואם.

ובמות אביה ואמה,

למה לי?

למה צריך להגיד, ובמות אביה ואמה? הרי אמרת כבר שאין לה אב ואם.

אז אם אין לה, בטח שהם מתו.

אמר רב אחא,

בא כתוב,

בא כתוב בעצם להוסיף

שלא היה לאב ואם אפילו שעה אחת.

למה?

דכי אם ברדת אמה, מת אביה.

זאת אומרת, כשהייתה

אימא שלה מחוברת, בזמן החיבור, האבא מת.

בזמן הלידה,

אז האימא מתה.

אז לכן, כי אין לאב ואם, בסדר,

לכן הוא לקח אותה.

אבל מתי הוא לקח אותה?

במות אביה ואמה.

זאת אומרת,

לא אין לאב ואם והתייתמה בגיל צעיר או זה.

מהרגע הראשון

שהיא נולדה כבר לא היה לה אב ואם,

ואז הוא לקח אותה... הוא היה אבא גרים.

לקח אותה לבד. מה זה לבד?

בגמרא

כתוב,

ויהי אומנת הדסה,

למה לי לחזור שוב ולספר שהוא לקחה לו לבד?

זאת אומרת, מאחר שכבר סיפר לנו הכתוב שמרדכי אימץ

את אסתר, כמו שכתוב, והיא אומרת את הדסה.

אז למה לי לחזור שוב ולספר שלקח לו לבד?

אלא תנא משום,

משום,

בשם רבי מאיר,

אל תקרא לבד,

כפישוטו, אלא לבית

שלקח אותה מרדכי מאישה,

שהכינוי של אישה, בית,

שאדם קורא לאשתו ביתי.

אז מכל מקום, ובואנת אביה אבי אימא, לקחה מרדכי לו לבד,

ובשם רבי מאיר אומרים שהכוונה בית שהוא נשא אותה.

בתילקח אסתר

אל בית המלך,

אל יד הגיא,

שומר על נשים.

מה זה בתילקח אסתר?

רוצה לומר שהיא נלקחה על ידי האחרים בעל כורחה,

ושלא בטובתה.

היא לא רצתה ללכת,

וגם מרדכי הסתיר אותה.

אז מה כתוב?

בתילקח, בעל כורחה, ושלא בטובתה.

מעיין בילקוט באסתר את התרנג,

ויהי אומנת הדסה,

מופיע באסתר ב', נקודה,

בבית זן,

כשמת אביה ואימה היה מרדכי מגדלה,

והיא הייתה מטמנת את עצמה ולא נראית לכל אדם

ארבע שנים

משנת שלוש למולכו

עד שנת שבע למלכותו.

היא התחבאה

ארבע שנים.

כולם עוברים מבית לבית,

מחפשים את כל הבנות והנערות הבתולות

להביא למלך, והיא מתחבאת ארבע שנים.

ובתרגום שני,

כאשר שמע מרדכי שהבתולות מתבקשות,

לקח והכניס את אסתר,

כדי שסתרי המלך אשוורשה יוצאים לבקש בתולות לא יבואו וייקחוה.

אבל שלוחי המלך הכירו את אסתר,

וכאשר ראו שאין אסתר עם אותן בתולות,

מעניין מאיפה הכירו אם אמרנו שהיא לא ראתה פני אדם בחוץ, מאיפה יצאה השמועה עליה?

וכאשר ראו שאין אסתר עם אותן בתולות אחרות,

אמרו אחד לשני, חינם התחייפנו במדינות לחפש בתולות?

הרי יש לנו כאן במדינתנו נערה אחת יפה בתוארה וטובה במראיה,

ונושאת חן יותר מכל הבתולות שהבאנו.

וכאשר נתבקשה אסתר ולא נמצאה,

הודיעו זאת למלך.

כאשר שמע זאת המלך,

כתב הוראה שכל בתולה שתיחווה מלפני שלוחי המלך,

אחת דתה להרג.

כששמע מרדכי את צבי המלך,

פחד והוציא את אסתר בת אחי אביו

לרחוב

ונלקחה אסתר לבית המלך,

אל יד הגאי שומר על נשים. זאת אומרת, הוא לא מסר אותה,

אלא הוציאה לרחוב, כי זה לא לחביא.

אם היא נמצאת ברחוב, אז הוא לא מחביא.

ומשם לקחו הבעל כורחה ושלא בטובתה.

ותיתב הנערה בעיניו,

ותישא חסד לפניו,

ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה לתת לה,

ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך,

וישניה ואת נערותיה לטוב בית הנשים.

אז כתוב כאן,

ותיתב הנערה בעיניו,

ותישא חן וחסד לפניו.

במדרש הגתת אסתר כתוב,

כמה טרחות היו בעולם באותו הזמן,

כמה בני אדם היו נותנים ממונם להוליך בנותיהם לשושן הבירה,

שמא ינשאו לה מלך,

והיו מביאים אותן לפני המלך,

ולא נשאו חן בעיניו,

ולא נתיישבה דעתו עליו,

עד שמצאו את אסתר,

וכיוון שראה אותה נתיישבה דעתו,

ונשאה חן בעיניו,

שנאמר, ותיתב הנערה בעיניו,

והיא הייתה מתוקנת לו מלפני הקדוש ברוך הוא,

כדי שייעשה ניסים לישראל על ידיה.

מערב השניים וחמישים.

כן.

בתולה.

לא, אף אחד יכול להיות שבתולה לא הייתה נשואה רוב מלכה.

טוב, זו שאלה יפה שלא עונים עליה במקום כזה.

בכל מקום,

כמה טרחות היו בעולם באותו הזמן,

שביקש אחשוורוש להינשא,

כמה בני אדם היו נותנים את ממונם

בכדי להוליך את בנותיהם שלושן הבירה, שם היינו עושה המלך,

והיו מביאים אותם לפני המלך אחשוורוש,

ולא נשאו חן בעיניו,

ולא נתיישבה דעתו עליו, עד שמצאות אסתר שהטמינה את עצמה ארבע שנים.

וכיוון שראה אותה אחשוורוש,

נתיישבה דעתו נשאה חן בעיניו, שנאמר בזיתון הערבי, והיא הייתה מתוקנת לו,

לאחשוורוש, בפני הקדוש ברוך הוא, כדי

שייעשה ניסים לישראל על ידיהם.

ואת שבע הנערות

הראויות לתת לה מבית המלך,

גם זה הוא נתן לה,

לתת לה את שבע הנערות.

מה העניין של שבע הנערות?

בגמרא אמר רבא שהייתה מונה בהן ימי שבת.

זאת אומרת,

היא הייתה משתמשת בהן באופן כזה שהייתה מונה על ידן את ימי השבת, את ימי השבוע.

כל נערה שימשה לפניה יום אחד בשבוע,

ולפי זה הייתה יודעת מתי חל יום שבת.

ובמדרש

אומר בלקח תו פרשה ב', למה הביאו לה שבע?

כי דרך שיש למלך שבע שרים, רועי פני המלך,

כן למלכה שבע הנערות

הראויות לתת לה.

זאת אומרת, ראויות לתת לה,

כי זה כמו המעמד של המלך שיש לו שבעה שרים שמשרתים אותו.

מה כתוב אחר כך?

כתוב, וישניה ואת נערותיה לטוב בית הנשים.

הגמרא במגילה יג אומרת

שנחלקו חכמים,

מה תיבה זאת טוב?

וישניה ואת נערותיה לטוב בית הנשים, מה זה טוב?

טוב בעיני אסתר

או טוב בעיני הגיא, שומר על נשים?

אמר רב,

טוב בעיני אסתר,

שהאכילה מאכל יהודי,

מאכלים כשרים לפי רצונה.

זאת אומרת, וישניה ואת נערותיה לטוב בית הנשים.

פירושו זה היה טוב לה, שהאכילו אותה

מאכלים כשרים. זה אמר רב.

שמואל אמר,

שעשה לה טוב לפי דעתו,

לטוב בית הנשים, זה הגיא, שהוא שומר בית הנשים,

שנתן לה לאכול בשר שומן של חזירים.

זאת אומרת, טוב לו ולא טוב לה.

רבי יוחנן אמר,

נתן לה הגיא זרעונים,

שזה מאכל כשר.

וכן הוא אומר בדניאל וחבריו,

כשהם נשבו לבית נמוכדנצר והשגיחו שלא יאכלו מאכלי הגויים הטמאיים,

ביקשו את הממונה על מאכלם שהגיש להם רק זרעונים כטמאיות וירקות.

כתוב היה, מלצר נושא את פת בגם.

דהיינו,

היה לוקח לבית שלו את פת בגם, הוא עשה איתם עסקה.

הם עשו איתו עסקה, הם אמרו לו, תשמע, אתה תן לנו זרעונים,

את כל האוכל הטוב, המצוין שאנחנו מקבלים ניתן לך,

ואל תגלה.

והוא סיכן את עצמו,

אבל הוא היה טמא,

והוא הסכים.

למה? הוא קיבל המון כסף, זה אוכל שווה המון כסף.

כי סריסים היו צריכים לראות יפים, בריאים, חזקים.

אז אם הם יאכלו זרעונים,

אם הם יתכחשו והיו יראו, לא טוב.

ואז המלך ישאל, מה זה?

יתברר שהוא לא נותן להם את האוכל, לקח את האוכל שלהם, נותן להם זרעונים, יהרוג אותו.

אז הוא ראה שעברו עשרה ימים ולא השתנה מראיהם,

ועשה להם נס, היה מבסוט,

אז היו עושים החלפות.

הוא נותן זרעונים,

ולוקח את הארוחות.

למרות זאת, נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך.

למה?

כי הם לא רצו להסתאב, להתגעל.

הגאולי הגויים.

אז לכן היא גם כן נתנו לה זרעונים.

אז לפי שתי דעות, וישנה את נערותיה לטוב,

אז למאן דאמר זה טוב שאחד המאחרים כשרים למאן דאמר זה זרעונים.

ממילא זה היה טוב לה.

למאן דאמר,

לטוב בית הנשים זה להיגאי שהכיל אותה קודלי חזירים.

לא הגידה אסתר את עממה ואת מולדתה.

במדרש,

בפנים אחרים, נוסח ב', פרשה ב', כתוב

דבר אחר, חשב מרדכי בליבו

מיום שגלו ישראל מירושלים אינם מכובדים על העמים.

זאת אומרת, נזדלזלו ישראל בעיני הגויים מרגע שהגיעו לגולה.

ולכן אמר עליי להתחכם,

שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקדוש ברוך הוא,

וידעו שאסתר קרובתי היא.

ילכו ויאמרו למלך, אשתך יהודית היא.

ואז יזלזול.

למה?

בגלל שהתחילו לזלזל ביהודים, בגלל שהם בגולה.

ילכו למלך ויגידו לו, אשתך יהודית היא.

יכרתו את בית אביה ואת עמה.

יקח ציווה עליה שלא תגיד.

אף על פי כן לא זזה מלך.

הוא מביט עליה כל היום,

שהיו אומרים,

יהרגו אותה כאשר הרגו את אשתי.

זאת אומרת, את לא עונה.

את יודעת שהוא הרג את אשתו הראשונה בגלל שהיא פעם אחת לא שמעה לו.

ואת, הוא מבקש ממך שתגידי, ואת לא אומרת.

אז ברור שהרגו אותך. מה זה הדבר הזה?

מה, את לא מבינה שהרגו אותך?

אבל היא שמעה בקול מרדכי אמונת חכמים.

אמר לה לא להגיד.

לא אמרה.

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה.

כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד.

ובכל יום ויום

מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים

לדעת את שלום אסתר

ומה ייעשה בה.

במדרש, באסתר הו״ו,

ארבעה צדיקים ניתן להם רמז

מראש מה יהיה בסוף.

שניים חשו

ושניים מתוך הארבעה חשו, הרגישו

ברמז ופעלו על פיו,

ושניים לא חשו.

משה ניתן לו רמז ולא חש,

יעקב ניתן לו רמז

ולא חש,

דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו.

מרדכי,

מה חש?

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת

את שלום אסתר ומה ייעשה בה.

שכך אמר,

אפשר לצדק את הזאת

שתינשא לה עראל.

אלא הרגיש בדבר שעתיד דבר גדול שיירע על ישראל,

ועתידים הם להנצל על ידיה בהיותה בבית המלך.

וזהו מה שאמר בה,

ומה ייעשה בה.

זאת אומרת, הוא חש,

ומה ייעשה בה.

פירושו של דבר, הוא אומר, איך יכול להיות

שצדקת כזאת תינשא לה ערן?

אלא הוא הרגיש בדבר שעל ידי זה חייב להיות דבר גדול שיירע על ישראל בהם ינצלו על ידה.

לכן הוא אמר,

לדעת

את שלום אסתר ומה ייעשה בה,

פירושו שהוא כבר ציפה שמשהו ייעשה בה ובזכותה,

כיוון שלא ייתכן שצדקת כזאת תינשא לה ערן.

וגם,

מה הניסים שעתידים להעשות

על ידה.

ובכן,

זה מה שנאמר פה למעשה שהוא חש

שעתיד להיות מה שצריך.

ובהגיע תור נערה ונערה,

לבוא אל המלך אחשורץ

מקץ להיות לה כדת הנשים

12 חודש,

כי כן ימלאו ימי מרוכיהן

שישה חודשים בשמן המור,

שישה חודשים בבשמים ובתמרוכי הנשים.

אני גונש רגע ממה שכתוב,

מה שכתוב כאן,

הגאון מווילנא יש לו אגדה,

כשהוא מסביר את כל המגילה,

משהו משהו לא יאומן כי יסופר,

איזה סודות אדירים יש פה.

אחד הדברים שהוא אומר כאן,

ששישה חודשים בשמן המור,

שישה חודשים בבשמים ובתמרוכי הנשים,

כשהוא אומר,

הוא יגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורץ.

אז הוא אומר שאדם צריך להגיע למעלה,

לעולם האמת,

הוא צריך לתת דרשה שישה חודשים.

180 יום רצוף.

אם הוא לא הכין את זה, יש לו בעיה.

בשביל זה הורידו אותו לעולם הזה 70-80 שנה, תכין דרשה

ל-180 יום.

אם לא הכנת את הדרשה, אתה בבעיה.

טוב, בדיחות כאלה בגיהנום שומעים הרבה.

אתה צריך לתת דרשה, חביבי, תתחיל להתאמן.

בעל פה, מה זה כתובים?

זה דרשה, מה אתה חושב? זה בר מצווה?

אני אקרא ואני אדבר לה את זה. אה, אני יכול. כן, בטח.

גם אם אתה לא זוכר אותו פה אתה... זה רק אם אדם שנה 101 פעם,

אז יזכירו לו,

כי אז יש מלאך מיכאל שהוא לא שוכח.

אם הוא לא חזר 101 פעם,

הוא עלול להתבהל כל כך

כשהוא יעמוד בבית דין של מעלה, שהוא השתתק.

ולכן כדאי להתכונן.

רק אם זה תלמיד חכם הוא גם מלאכה יכול לעלות. תגיד מה שאתה רוצה, זה לא מעניין אותי בכלל.

אתה תדע מה הגאון אמר, תתכונן. אתה אומר במילים אחרות שצריך להיות תלמיד חכם.

אני אומר במילים אחרות שצריך 180 יום דרשה.

גם אם אתה לא תלמיד חכם.

אבל דרשה אתה צריך להכין.

ומה דרשה? אתה יכול להגיד דרשה, אם אתה רואה משהו אחר. אגב, כשאני אגיד דרשה ברמה שלי, רמה של כיתה

אין שום בעיה אם הדרשה היא דרשה, אז היא דרשה, מה לעשות?

יש שם מי שממונה על הדרשות, תצטרך לתת לו דרשה,

ואז ישמעו התמין.

זה דרשי של חידושים אולי שלך.

הרי אדם יורד לעולם הזה.

זה, זה, זה, זה,

זה יכול להיות שאתה תורה שלא רוצה לגרוש?

תראה, בואו אני אסביר לך.

בואו נעשה חשבון.

אם בן אדם חי,

נגיד,

מגיל 13, כן?

עד גיל, נגיד, 73, בסדר? זה 60 שנה, נגיד,

60 שנה.

אז כל, נחלק מה-80 ל-60, כמה זה?

שלוש, נכון?

שלוש.

זאת אומרת,

כל שנה אתה צריך

שיהיה לך שלושה ימים דרשה.

בשנה אתה צריך ללמוד

דרשה שתספיק לשלושה ימים רצוף.

זה לא הרבה.

מה שאתה רוצה עם חיבורים, כי שומטת התורה, הכל מחובר ומקושך.

אבל כשאתה נותן גם דרשה,

סלילה מסוגנת הראשונה שתספיק לשלושה ימים רצוף. אם אתה רוצה, אתה צריך לדעת את כל התורה, אתה עובר לנושא. אתה אומר, עכשיו סיימתי, ואתה ממשיך לשלושה ימים. כמה יש בשלושה ימים?

72 שעות.

כמה יש?

365 יום.

נכון?

נחלק לשבעים ושתיים.

כמה זה?

חמש שעות.

מה חמש שעות?

איך הגעת לחמש שעות?

חמש שעות. חמש דקות. מה אתם חרטצים? חמש דקות ביום.

הלו, מדובר בשעות ומדובר על ימים.

ביום יש 24 שעות.

תכפיל 365. נו, תכפיל, תעשה במחשב.

365 כפול 24, תעשה.

הלו, תעשה.

מה?

8,760. זה השאלה. כפול 4, כפול 3,650. יופי, תחלק ל-72 שעות.

121. אז כל 121 שעות,

אתה צריך לייצר שעה.

כל 121 שעות

אתה מייצר שעה. זאת אומרת, כל 4 ימים וקצת

שיהיה לך דרשה של שעה. זה הרבה?

זה לא הרבה. היום שלמדתם, עכשיו שלמדתם פה בארבעה ימים, בארבעה ימים שלמדתם פה עכשיו, אתם לא יכולים להגיד שעה רצוף כל מה שלמדתם? יזכירו לנו את זה, יזכירו לנו את כל מה שלמדתם. זה לא הרבה, לא? לא הרבה, לא? רצוף, כן?

‫הנשמה, לא שמעת, היום למדת שעה.

‫למעלה, הכול הסתדר ופחות. ‫-הנשמה זוכרת מהמלאכים שם. ‫-מה? ‫-מה? ‫-אם אתה תזכור, אין בעיה. ‫רבי נחמן כותב שהנשמה זוכרת מה שהאדם למד.

‫אם הוא לא שוכח ומתבהל מהמלאכים שם...

‫הוא קרא לנו מה.

‫תבין, איך אפשר להפוך את זה? ‫-בקיצור,

‫אין בעיה.

‫היא כמו שבעה וחצי שנה השנייה.

‫מה?

‫זה מה שהוא אומר.

‫בקיצור,

‫אז כל ארבעה ימים תכינו דרשה של שעה,

‫תחזרו עליה טוב, טוב, טוב, טוב, טוב. ‫כל ארבעה ימים, 60 שנה,

‫אתם סוגרים את המאה ה-80, ‫עולים צ'יק צ'אק, ‫לומדים דרשה, רצו וגמרנו.

‫לא, אבל פה לומדים יותר מכולל,

‫כי לומדים מהנץ

‫עד אחרי הערבית.

‫זה כאילו יומיים.

‫יוצא שאתם לומדים כמעט חודש.

‫בכל אופן, רבותיי,

‫אתם צריכים להתכונן.

‫בוודאי.

עכשיו, שישה חודשים בשמן המור,

‫ושישה חודשים בבשמים,

‫ובתמרוכי הנשים.

בגמרא,

‫שואלת הגמרא במגילה יג, ‫מהי שמן המור?

‫שישה חודשים, מתוך 12 חודשים ‫השתמשו בשמן הזה.

‫רבי יחיאבא רבא אמר,

‫שמן שהוא מבוסם, ‫הקרוי בלשון ארמית סטחת.

‫ככה הוא נקרא.

‫רבי יחיאבא רבא נותן לנו הסבר,

‫מה זה השמן הזה המבוסם, ‫שנקרא מור?

סטחת.

רב הונא אומר,

‫שמן זית שלא הביא שליש.

‫זאת אומרת, שמן של זיתים בוסר,

‫שלא הגיעו לשליש גידולם,

‫משמש לתמרוקים.

‫וכמו כן הוזכר שמן זה בברייתא כדלהלן.

‫תניא,

‫שנינו בברייתא, וביהודה אומר,

‫שמן אנפיקי נון,

‫הוא שנוי במשנה במנחות, פאה ב',

‫שהוא פסול למנחות.

‫הכוונה הוא ששמן זית שלא הביא שליש,

‫זה שמן זיתי בוסר שלא ‫הוא בשלו כל צורכן כי אם שליש.

‫ולמה סחין אותו?

‫מדוע היו סחות בהן כל נערה ונערה ‫לפני הכניסה למלך אשוורוש?

‫אתם יודעים למה?

‫למה היו צריכים להיות בשמן המור?

‫כי לא היה לייזר.

‫כי זה משיר את השיער ‫מכוח החמיצות שיש בו ‫ומעדן ומרכך את הבשר.

‫זאת אומרת,

‫הוא דאג שכל הנשים יהיו בלי שערות,

‫ובשרן יהיה מעודן ורך.

‫אז שישה חודשים סחין אותן משמן המור,

‫או שזה סטחת הנקרא ‫או שזה זיתים שלא הגיעו לשליש בשולן,

‫או משתמשים בהם למטרה הזאת, ‫להשאיר את השערות.

‫אחר כך כתוב, בערב היא באה ‫ובבוקר היא שבה אל בית הנשים

שני,

אל יד שעשגז,

‫סריס המלך שומר הפלגשים,

‫לא תבוא עוד אל המלך,

‫כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם.

‫בערב היא באה

ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני.

‫בגמרא במגילה יג אמר רבי יוחנן,

‫מגנותו של אותו רשע למדנו את שבחו.

‫מגנותו למדנו את שבחו, ‫מה שלא היה משמש מיתתו ביום.

‫אמר רבי יוחנן,

‫מגנותו של אותו רשע,

‫שהיה בוחל נשים ומשלחן,

‫בערב היא באה ובבוקר היא שבה.

‫למדנו מזה את שבחו. ‫מה השבחה שלא היה משמש מיתה ביום.

‫או במדרש, בפנים אחרים, ‫בנוסח ב' פרשה ב'.

‫אמר רבי לוי,

‫אפילו שהיה גוי,

‫היה בו דרך צניעות.

‫דרך צניעות, הוא לא היה צנוע,

אבל דרך צניעות,

‫שלא היה מכניסן ביום אלא בלילה,

‫שכן הוא אומר, בערב היא באה ובבוקר היא שבה.

‫בתהי אסתר

נושאת חן.

‫בעיני כל רואה הגמרא במגילה יג, ‫אמר רבי אלעזר,

‫מלמד שלכל אחד ואחד מאלה שראו אותה,

‫היא נדמת לו כאילו היא מאומתו,

‫שהיו שם הרבה מאומת עולם,

‫וכל אחד כשראה אותה חשב,

‫אסתר באה מהאומה שלי.

זה נקרא, ותישא חן,

‫ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה,

‫כי בדרך כלל בני עם אוהבים את בני עמם.

‫אז כל אחד חשב שהיא מאומתו,

‫מעיין בפירוש הרוקח באסתר ב' טו,

‫לפי שידעה אסתר לדבר בשבעים לשונות,

‫שלימד אותה מרדכי,

‫והייתה מדברת עם כל אחד בלשונו,

‫לכך נדמתה לכל אחד ואחד,

‫כאילו היא מאומתו.

‫הוא ממש נברא חניו, הוא מסתבר, ‫הוא חשב שילמה עם שלו.

‫כן.

‫-איזו עתה בלתיים. אתה יודע מה זה הכישרונות האלה ‫שהיו לגדולי ישראל בדורות ההם,

‫שאדם לומד שמי ולשון,

‫היו מתפעלים מאבא אבן,

‫שהיה שר החוץ של מדינת ישראל,

‫היו קוראים לו אבא בבוטות, ‫אבבוטה, אבבוטה.

‫בקיצור, אבא אבן, אבא בבוטה.

‫הוא היה יודע, נדמה לי, שמונה שפות.

‫וישראל התגאתה,

‫יש לנו שר חוץ שיודע שמונה שפות.

‫שמונה שפות.

‫ואצלנו כל אחד בסנהדרין ‫חייב לדעת שבעים שפות,

‫אם לא, הוא לא מתקבל, יודע ששבעים ותשע הוא לא נכנס.

‫חייב לדעת שבעים, זה לא איזה מעלה.

‫חובה לדעת.

‫אבל זה חוץ מלשון הקודש. ‫-ודאי, חוץ מלשון הקודש, שבעים אומות. ‫-אבל כאילו יוסף. ‫לכן יוסף היה למעלה מפרעה.

‫פרעה גם היה יודע,

‫אבל לא היה יודע את השפה של לשון הקודש.

‫בכל מקום,

זה היה המינימום, חוץ מכל החוכמות ‫שהיו צריכים להיות בקיאים בהן, ‫כי צריכים לדון בכל העניינים.

‫אז היו חייבים.

‫והיום אנשים מתהדרים, ‫יש לו שני תארים, יש לו שני חרית, ‫יש לו, יודע, כמה שפות.

‫זה נקרא מפגר אצלנו.

‫ובמדרש,

‫באסתר הבאה,

‫ותהי אסתר,

‫ותהי אסתר נושאת חן

‫בעיני כל רואייו.

‫רבי יהודה אומר.

‫כאיכונין הזה,

‫שאלף בני אדם מביטים בה,

‫והיא ערבה על כולם.

‫מה פרשו? כאיכונין זה,

‫כמו דיוקן של אדם שמצויר ‫בחריתה או בפסל,

‫כל מי שראה אותה,

אלף אנשים, ‫הרי כל אחד יש לו דעה שונה, נכון?

‫אלף אנשים מסתכלים ביערבה על כולם.

‫כך כתוב, ‫כן אסתר הייתה נושאת חן ‫בעיני כל רואיה,

‫שכן הייתה מאותן ארבע נשים יפהפיות ‫שהיו בעולם.

‫אז מה זה כעורה היא רק רוקת?

‫זה הגוון.

מה? הגוון. היא יכולה להראות... הגוון.

אבל היום רואים שמלקות יופי בעולם, ‫אפילו שחורות,

‫שלכאורה שחור זה כעור, לכאורה, נכון?

‫כתוב שאם מתברכת

‫האישה שנחשדה כסוטה,

‫אם היא יולדת שחורים,

‫היא יולדת לבנים. ‫זאת אומרת, השבח הוא יולדת לבנים, ‫לא שחורים.

מכל מקום

היא הייתה אחת מאותן ארבע נשים ‫יפהפיות שהיו בעולם.

רבי נחמיה אומר,

‫העמידו נשים מדיות מכאן ופרסיות מכאן,

‫בהסתר באמצע,

‫והיא יפה מכולן.

‫רבנן אמרי...

בתי אסתר נושאת חן בעיני קוריאה.

בעיני מי? מי זה קוריאה?

בעיני העליונים או בעיני התחתונים.

כמו שכתוב,

ומצא חן

בשכל טוב בעיני אלוהים ואדם.

זאת אומרת, ככה הייתה נושאת חן

בעיני כולם.

אז זה לא בגלל היופי החיצוני,

אלא חוט של חסד ושל חן היה משוך עליה.

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש

אל בית מלכותו.

במדרש בהגדת אסתר

כתוב ותלקח אסתר

אל המלך

ותלקח בעל כורחה שלא בטובתה,

כמו שנאמר באימנו שרה,

ותוקח האישה בעת פרעה.

בעל כורחה

ושלא בטובתה.

במדרש אסתר רבה ויוד

מבאר מה זה תלקח.

בתלקח מה זה?

גם מלשון מקח וממכר,

שכל אחד ואחד

העלה במחיר בכדי לזכות להביא את אסתר אל המלך אחשורוש.

מה זה בתלקח? לא רק בתלקח ככה,

אלא לשון מקח וממכר.

היו רבים,

אני אשא מיליון,

אני שתיים,

אני שלוש, אני אביא אותה למלך אחשורוש.

לשמח את המלך, מי אביא אותה?

אחד אמר אני נותן 100 דינארים בנכנסימה,

אחד אמר אני נותן 200 דינארים בנכנסימה,

שנעשית כמקח יקר.

מי יתכבד לאביה אל המלך?

הוא בא ללמדך

עד היכן מחשיב הקדוש ברוך הוא את הצדיקים

בעיני הבריות,

כשבא לחלוק להם כבוד.

ובילקוט,

באסתר תתרנג.

ויהב המלך את אסתר מכל הנשים,

ותישא חן בחסד לפניו מכל הבתולות.

אז הוא אומר כאן, כל הנשים שהיו, אתם שומעים?

ויהב המלך את אסתר מכל הנשים.

מה זה כל הנשים?

כל הנשים שהיו בחצר היו מקשטות אותה,

שכל מי שרואה אותה אומרת,

זו נישאת למלך

ותהא מכבדת אותנו.

זאת אומרת, זה יהיה להם גם כבוד.

ויהב המלך וכו',

אמרנו.

עכשיו,

ונתן לה כתר מלכות בראשה, וימליך תחת משתי. ויעש המלך משתה גדול לכל שריו עבדיו, את משתה אסתר.

בהנחה למדינות עשה, ויתן משא את בין המלך.

ובייקווץ וכו'.

וכאן הוא אומר,

בחודש העשירי

הוא חודש,

איך הוא קפץ פה? למה קפץ פה? אה,

ותלקח. מתי היא נלקחה?

בחודש העשירי

הוא חודש טבת.

ותלקח אסתר על המערכת של בית מלכותו בחודש העשירי הוא חודש טבת.

מה פירוש?

ירח, חודש טבת זה ירח

שנהנה גוף מן הגוף.

וברש״י מפני הצנעה,

טבת הוא קר,

אז גוף מן הגוף

נהנים כי יש חימום.

חימום.

אז פירושו של דבר בחודש טבת.

מעיד לך כתוב שהיו מתכוונים מן השמיים לחבבה על בעלה.

זאת אומרת, גם החודש משפיע מתי מתחתנים,

בגלל שזה עת יותר נוח מעניין זה שאמרנו.

כדי לחבבה על בעלה.

ובפירוש המיוחס לרמב״ם

שכל החודשים יהיה חם במקצת הלילות וקר במקצתם.

ולא בכל לילה ייהנה הגוף מן הגוף.

אבל בחודש טבת בכולו ייהנה הגוף מן הגוף.

כמו שנאמר בקהלת ד', יא'.

אם ישכבו שניים וחם להם,

ולאחד איך יהיה חם?

אז אם שניים יחם להם, אבל אחד לבד

לא יחם.

ויהב המלך את אסתר מכל הנשים. תראו עד כמה מדקדקים בשמיים,

שהכל יעלה על הצד המכוון שאין כדוגמתו.

ויהב המלך את אסתר מכל הנשים ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות.

בגמרא,

מה שכתוב מכל הנשים, מכל הבתולות, אמר רב

אמר רב ביקש לטעום,

טעם בתולה טעם,

טעם אישה פעולה טעם,

שכן לכל אחד מהם יש מעליו יתרון,

מה שאין לה שנית.

והוא טעם אצל אסתר טעם שניהם,

לכן אהב אותה מכולם.

דהיינו,

מה כתוב?

כתוב היה במלאכת אסתר,

מכל הנשים.

ותישא חן בפניו מכל הבתולות.

מה חיפשת?

חיפש בתולות, נערות בתולות. הם יקשו למלך נערות בתולות.

אז איך הוא אומר, ויהב המלך את אסתר מכל הנשים ותישא מכל הבתולות?

אז הגמרא אומרת, למה כתוב?

גם נשים שהן פעולות וגם בתולות. למה הוא כותב את זה?

אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה, טעם.

ביקש, טעם אישה בעולה, טעם.

למה?

שלכל אחד מהם יש מעלה ויתרון, מה שאין לשנייה.

והוא טעם אצל אסתר שני טעמים מהם, לכן אבותם מכולה.

אז זה לא נוגד, זה משלים.

אז הוא רביע, שתיים.

או בילקוט, כן, מכל יתרון ומעלה.

ובילקוט, ויהי אומנת הדסה,

ביסטריגמבו, ג'מבורי, בורנטו.

בילקוט, באסתר תטרנג.

ויהי אומנת הדסה,

כשמת אביה ואימה,

היה מרדכי

מגדלה.

והייתה מטמינת עצמה ולא נרדת לכל אדם ארבע שנים,

משנת שנה של מולכה עד שנת שבע למלכותו.

היו הסריסים מביאים כל הפטורות בפני המלך, והיה מלך טורפן,

לא מוצאת חן לפניו.

עד שמצאה אסתר תמונה בשושן הבירה

מפני הסריסים.

והקדוש ברוך הוא אמר לה,

את מטמינת עצמך,

אין נכנסת למלכות אלא את, לא יעזור לך.

את לא יכולת להטמין את עצמך.

את נכנסת למלכות.

ותפסה חן וחסד לפניו.

בגמרא במגילה יג' תניא, רבי יהושע בן כורחה אומר,

אסתר ירק רוקת,

כצבע הדס,

הייתה,

כלומר, כעורה בחוט של חסד משוכניה.

ובזוהר הקדוש מתורגם, אסתר ירק רוקת,

הייתה כצבע של טרינג'ה,

אתרוג,

כמו אתרוג.

ובמדרש את אתרוג ירוק יש אתרוג בהיר, תלוי איזה אתרוג.

יש גם אתרוג תמוני, צהוב,

תלוי.

אבל פה כתוב יהיה רג' רוגה.

ובמדרש,

בפנים אחרים,

נוסח ב',

אמר רבי לוי,

מה זה הלשון חן,

שהתתה חן וחסד לפניו, דה אשר ראש, יותר מיוסף.

ויוסף כתוב, ויית אליו חסד,

טיפה של חסד היה עליו.

וזאת אסתר הייתה טעונה חן וחסד,

שנאמר בה, תישא חן וחסד לפניו.

היא הייתה נושאת מלא מלא מלא מלא מלא.

טעונה.

בעוד שאצל יוסף כתוב ויית,

זה רק,

ויית לו חסד, זה קצת פחות.

ובספר הלכות ומנהגי מהרש,

מרבנו שלום מנוישטט,

כתב שמעולם לא היה אדם

שהיו בו חן וחסד יחדיו.

לכך אמר בפיית

האדרת והאמונה,

החן והחסד

לחי העולמים.

כן?

בפרקי הכלות רבתי, פרק 28. ואף על פי שהיה באסתר,

זה לא היה רק לפי שעה,

כי זו ממש דרגה גבוהה ביותר,

שגם חן וחסד יהיה ביחד.

בעיין במדרש, בפנים אחרים, נוסע בית פרשה ה'.

באי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות.

והלבישה הקדוש ברוך הוא מעין מלכות של מעלה,

שכן הוא אומר מלכותך, מלכות כל עולמים.

אתם שומעים מה היא זכתה, אסתר?

בים מלכיה תחת ושתי במדרש אבא גוריון, פרשה ב', אמר עם בי...

איכונין של ושתי היה מעל מיטתו של אחשורוש.

דהיינו, ציור חריטה של דמותה של ושתי היה מעל המיטה של אחשורוש.

אז כתוב, וימליכיה, תחת ושתי.

כשהנשים נכנסות,

היה מסתכל בהן

ובאיכונין של ושתי,

ולא היה כמות ושתי.

לא מצא מישהו שיפה כמו ושתי.

וכשנכנסה אסתר לפניו,

הייתה נאה יותר מאיכונין של ושתי.

טרד איכונין של ושתי.

סילק את האיכונין שלה מעל מיטתו והעמיד את אסתר.

זה מה שהוא אומר, וימליכיה תחת ושתי.

החליף אותה בתמונה או בציור או בחריטה או באיכונין של זה.

עד כאן להיום.

היינו בפרס, ראיתם? חזרנו.

איי, איי, איי. לא פרס שלא. אז אסתר כנראה הייתה תימניה, אם הייתה... ירגרוגל?

ירגרגל.

אני לא יודע מה אנחנו נקראים, לפי המשנה,

אנחנו נקראים בני ישראל. רבי ישמעאל אמר...