כיצד למנוע את המוות? | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
כאשר האדם מילא את שליחותו והוציא לפועל את כל תפקידיו שהוטלו עליו למלא בעולם הזה,
ולא הותיר אפילו כורטוב מן השליחות שלא מילא,
ועשה הכל לכבוד שמיים,
שוב אין לו מה לעשות בעולם הזה,
וצריכו להיפטר מזה העולם וללכת לחיי העולם הבא.
אלא שהקדוש ברוך הוא חס על אדם שכזה, ומוקיר את חריצותו ונאמנותו לעבודת השם,
וניצל כל כוחותיו ורגשי ליבו להגדיל כבוד שמיים,
לכן מוסיף לו הקדוש ברוך הוא עוד שנות חיים,
כדי שיוכל מלא עוד תפקיד
ועוד משימה.
וכשם שלא מעל בשליחות הראשונה וביצע אותה כהלכה,
חזקה עליו שגם השנייה ימלא בשלמות.
גם את התפקיד החדש שבגללו התארכו שנות חייו.
בעיני פנחס,
שניצל את כל כוחותיו ומרצו לכבוד שמיים,
למען ביצוע תפקיד שהוא הועד לו מששת ימי בראשית,
הוא קידש שם שמיים והשיב את חמת השם מעל בני ישראל,
פעולה שבשבילה הוא נברא,
ושהרעישו את כל העולמות.
ואחרי פעולה זו היה חשש
שהוא יצטרך לעזוב את זה העולם,
שכן הלוא כבר עשה את שלו ואין לו תפקיד בעולם הזה.
לכן חס עליו הקדוש ברוך הוא ואמר למשה שילך ויאמר לפנחס.
הנני נותן לו את בריתי, שלום.
מוסיף אני לו חיים,
ומטיל עליו תפקיד אחר,
תפקיד של כהונה,
תפקיד של שלום,
שאותו הוא צריך לבצע ולקיים בעולם.
לשם כך האריך השם את חייו,
והפך אותו מאיש עפר
להיות מלאך הברית,
שכן לדברי החכמים, זיכרונם רחב, פניחס זה אליהו.
ועוד אמרו מסוף עדויות.
והחכמים אומרים שאין אליהו בא אלא לעשות שלום.
מכל מה שהתפקיד הוא יותר גדול ורב,
כך נמשכים יותר חייו של האדם,
כי הקדוש ברוך הוא רוצה בטובת האדם,
ונותן לו את האפשרות להוציא לפועל את כל כוחותיו לשם מילוי משימתו ותפקידו.
בכל זמן שאין האדם ממלא את תפקידו, הוא נקרא חסר,
שכן לא השלים את נפשו ולא ממלא את יעודו.
מאזי דומה הוא כאילו לא נברא,
הוא חי, אבל חסר.
נעדר ממנו תוכן של שליחות חייו.
הוא לא הגיע למילוי אותו דבר הקשור בשורשי נשמתו.
אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
בחמישה מקומות אליהו חסר ו',
ובחמישה מקומות יעקב מלא בו'.
דהיינו שכותבים את השם בחסרון הו',
אצל יעקב ביתרון הו'.
וזה רומז על שנתן אליהו ליעקב עירבון.
וכתוב, אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך.
ואמר על זה המהר״ל, זיכרונו לברכה. כוונת המדרש הזה, כי אליהו לא נברא רק לגאול את ישראל.
בכל זמן שאין אליהו גומר דבר זה, הנה הוא נחשב כחסר.
ובפירוש המלבים,
במלאכים א',
על הפסוק וישאל נפשו למות,
כי ראה אליהו שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמניים,
וראוי כי תשוב נפשו על צרור החיים.
ויאמר,
אז לפי זה אנחנו רואים שכשמשלימים את התיקון, כאילו, אז אין מקום להישאר ורוצים ללכת.
ויאמר לא ייקרא שמך יעקב כי אם ישראל,
כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותאכל.
אמר על זה השפת אמת, כיוון שיעקב מילא את תפקידו וניצח את המלאך, שרו של עיסאים,
אז אין לו מה לעשות בעולם הזה.
ובא זמנו להיפרד ולהיפטר מן העולם.
לכן הוסיף לו המלאך שם במקום יעקב, ישראל,
שיש עוד תפקיד גדול בחיים לעשות ולבנות את בית ישראל שבטיה.
והוסיפו לו עוד חיים מן השמיים לבצע את המשימה האחרונה.
לפי הרעיון הזה,
גם מה שנאמר על יצחק, וישום אברהם אל נעריו,
ויצחק היכן הוא, אחרי העקדה,
כן,
אז אומרים חכמים ששלחו,
ושלח אותו אברהם אבינו אצל שם ללמוד ממנו תורה.
כלומר, כיוון שראה איש יצחק את הבריאה ואת העולמות העליונים והתחתונים במעשה עקדה,
שהוא מסר את נפשו וגם תפקידו לכלי לשלמות,
ובזה נתת אמונה לדורות עולם.
ואחרי שהוא עשה את כל זה, נעשתה השהות שלו בעולם מיותרת, וסומה היה עליו לעבור לעולם הנצח.
לכן שלח אותו אברהם תכף ומיד למשימה אחרת, ללמוד תורה ולכדש עם שמיים בצורה אחרת,
באמצעות תפקיד אחר, כדי שיוכל לזכות בחיים ארוכים בעולם הזה.
וכן אמרו על חנניה,
מישאל ועזריה,
שמשעה שעלו מכבשן האש, עוד לא נזכרו שמותן.
ולכן הלכו?
רבי יוסף אמר, מתו בעין.
רבי יהושע בן לוי אומר, שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוד צדק ללמוד תורה ממנו.
הם הלכו כדי לקבל על עצמם תפקיד אחר בחיים.
הם החביאו את עצמם בעיני הציבור
כדי להימנע מלקצור כיבודים משבחים העלולים להטביע בהם את הרושם,
שהם כבר מילאו את תפקידם והסתפקו במה שעשו.
ועל ידי כך יקלקלו את שאיפתם לעשות ולהשיג עוד, ויסכנו את חייהם.
לכן התחבאו והעלימו את עצמם מעיני בשר ודם, וקיבלו על עצמם עוד משימה.
הלכו ללמוד תורה אצל יהושע בן יהוד צדק,
ועל ידי זה התארכו שנות חיים.
אז מה שכתוב, מתו מלעין, זאת אומרת,
שלא יראו אותם אנשים בעיניהם,
יישבחו אותם, יקלצו, ואז הם יבינו שהם סיימו את המלאכה, ואז הם ימותו.
אז הם הלכו ללמוד תורה משימה חדשה.
אמו של רבי טרפון ירדה לתוך החצר בשבת,
והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה, והייתה מהלכת עליהם,
עד שהגיעה למיטה.
פעם אחת הוא חלה ונכנסו החכמים לבקרו.
אמרה, התפללו,
התפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בכבוד
יותר מדי.
אמרו לה, מה יעביד לך?
אז היא סיפרה להם את המעשה שהוא עשה, ששם את הידיים.
אמרו לה, אפילו הוא עושה כן אלף פעמים,
עדיין לחצי דבר שאמרה תורה לא הגיעה.
והמאמר הזה תמוה בעיני החפץ חיים, זכר צידי ברכה.
אם בשעה כזו,
שבה מותר רבי טרפון על מיטת חוליו,
הוא זקוק לרחמים מרובים.
צריכים להגדיל את פעולותיו הטובות,
ובעיקר מצוות כיבוד דמיים, כדי שיאריכו את ימיו.
במקום לעשות כך, עמדו ומיעטו את זכויותיו, קטרגו עליו, ואמרו שעדיין לא הגיע לחצי דבר שאמרה תורה.
איך עושים כזה דבר קטרוג על החולה?
אלא אין ספק שהחכמים התכוונו להגדיל את מעלתו,
להגביר את זכותו, לעורר רחמים בעבורו. איך הם עשו את זה?
דווקא על ידי שהם יעטו פי חטאו את מעשיו.
הם טענו כלפי כזה ריבונו של עורר רם, תרחם עליו, עדיין לא מילא את תפקידו בעולם הזה.
איך הוא יעבור כל כך מהר מהעולם,
בעוד שעדיין הוא לא ביצע את התפקיד שהוטל עליו?
ואם אמנם הרבה פעל ועשה, עדיין לא הגיע לחצי דבר התפקיד שהטילו עליו מהשמיים.
וכן מספרים על רבי ישראל מקוזניץ',
זכר צדיק ברכה, שהגיע לשיבה מופלגת,
למרות שהיה חלוש וחולה כל ימיו.
שאלו אותו, במה יאריך ימי אם השיב?
החיים נפסקים
ברגע שאדם מסיים תפקידו עלי אדמות.
ואנוכי, כל אימת שסיימתי תפקידי והגיע קצי,
הייתי מקבל עלי תפקידים ייעודים חדשים בעבודת השם,
וממילא לא יכלו לקחת אותי לעולם, כיוון שהיה לי עוד מה לעשות בעל מאדין.
ושומה על האדם להיזהר שלא יחליף את התפקידים
השייכים אליו לתפקידים אחרים שלא יוטלו עליו.
עוד דבר צריך אדם לדעת, לא להחליף תפקידים.
זה מה שאומרים
בתפילת ראש השנה, כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשה איש ופקודתו.
לכל אחד יש את התפקיד שלו שהוא טרן עליו,
ולא יחטוף את התפקיד שלו שייך לו ואינו מיוחד לו.
וכתב על זה הרמב״ן, זיכרונו לברכה, פרשת ואיחי על החשמונאים שנענשו עונש גדול אף על פי שהם היו חסידי העליון.
ואלמלא הם השתכחו התורה במצוות מצרים.
ואף על פי כן הם נענשו.
כי ארבעת בני החשמונאי הזקן, החסיד המולכים זה אחר זה,
אין גבורתם והצלחתם נפלו בידי אויביהם בחרב. והגיע עונש בסוף למה שאמרו חכמים זוהר לך,
קורנבנדה אמר מבית חשמונאי כעתנה עבדהו שנחרטו כולם בעוון הזה.
בעבור שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד.
זאת אומרת,
הם לא יכלו להיות מלכים.
ואפשר גם כן שיעלם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים.
והם יצטוו ותשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ומבית לפרוכת מעוותם. ולא היה להם למלוך רק לעמוד עבודת השם.
זאת אומרת, הם החליפו תפקידים.
זה לא התפקיד שלכם. אתם כהנים, תהיו כהנים, אתם לא תהיו מלכים. ודבר שני, גם אתם פגעתם במלכות בן דוד. היא ניצלה רק לו, מה פתאום אתם לקחתם כזה? אפילו שהבנתם שבלעדיכם אז לא הייתה תורה וכולי.
אבל זה החלפת תפקידים, ולכן הם מתו.
צריך האדם להיות תמיד עמוס תפקידים.
כן?
בבני ברק בין בניין לבניין יש עוד בניין.
בשופר יש בין מבצע למבצע עוד מבצע.
צריך האדם להיות עמוס בתפקידים,
ולנצל את כל הכוחות והרגשות שניתנו לו מן השמיים למען הפצה ופרסום כבוד השם ותורתו.
צריך האדם לעשות כל השתדלות כדי למלא את התפקידים שהוטלו עליו,
ושנגזרו לפי תכונות נפשו ושורש נשמתו.
ועל ידי זה יזכה לחיים ארוכים שיגזרו עליו משמיים,
כדי שיוכל לבצע ולקיים את כל אשר מותר ולהגשים אמן כן יהי רצון.
שבוע טוב, שבוע טוב.
ומי אחראי אני אומר...