במעשי החסד העיקר הכוונה לא המעשה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום החלמה מהירה ובריאות למיכאל בן סימא מהרה אמן
"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (בראשית יב, ח) אחר כך נאמר: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג)
אז פעם כתוב שהוא בנה מזבח וקרא בשם השם ופעם אחרת כתוב שהוא נטע אשל בבאר שבע וקרא בשם השם וחכמים דרשו שהיה זה פרדס או פונדק להכנסת אורחים כנתב בדבר נראה שבתחילה לימד אברהם א אבינו טעם אל תקרא ויקרא בשם אלא ויקרי מלמד שיקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפי חול מה הוא הקריא להם את דרך עבודת השם על ידי עבודת הקורבנות ובניית מזבח איך עובדים את השם בונים מזבח ומקריבים קורבנות ולבסוף לימד את דרך הדבקות בשם על ידי מעשה חסד ונטיעת אשל אכילה שתייה לינה לוייה וכולי שזוהי דרך מעולה יותר מהקורבנות כמו שכתוב כי חסד חפצתי ולא זבח הוש עבו דרך החסד נבחרת יותר מדרך הקורבנות אבל יש להזהיר מפני שיבוש בהבנת הפסוק שלא נטע ש הפסוק ממעיט בחשיבות הזבח ההפך הוא נכון שהרי סולם מוצב ארצה זה מזבח אדמה וראשו מגיע שמימה אלו הקורבנות שרח עולה לשמיים כמו שמובא במדרש זכותם נכרתה ברית בין הבטריות ישראל מכליה חשיבות הזבח היא כראוי קורבן מקרב את האדם לבורא אבל הפסוק בא להעלות את מבת החסד שגם הוא חייב לעשות באותה דבקות בשם ולהביא לו אותה קרבה כמו הזבח כי חסד חפצתי לא זבח זאת אומרת החסד צריך להיות בדרגה של זבח שמקרב את האדם אל הבורא אז אני לא רוצה חסדים סתם העיקר לעשות חסדים אני רוצה שהכוונה תהיה כמו בזבח כמו שבזו אם המחשבה פוסלת וזה הופך להיות פיגול ככה גם בעשיית החסדים חסד יכול להיות תדיר זבח יכול להיות פעם בה אז חסד חפצתי ולא זוע במעשה האבות למדנו זאת שהעיקר הן בקורבנות והן במעשה חסד זוהי הכוונה ולא המעשה כי אברהם אבינו עליו השלום בנה מזבח לקרוא בשם השם ועבד אותו גם במעשה הקורבנות והקורבן היותר חשוב שהוא הצטווה להקריב היה הבן היחיד שאהב בארנו בעבר שמתנה עקדה היה לעצים את רגשות האהבה במלא עוזם ו סור אותם לבורא לכן אמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש כשאמרתי לך קח נה את בנך את יחידך אשר אהבת לעורר בו את כל הרגשות לא אמרתי לך שוחט הו אלא העלהו לשם חיבה אמרתי לך העלית אותו וקיימת אתה הורידו אבל מה רציתי בעצם שאתה תקריב לי את כל הרגשות שלך את כל האהבה שיש לך לילד הזה תקריב לפני לאחר מכן למד אברהם ולימד כי חסד חפצתי ולא זוע זאת אומרת שהחסד כזה עם כל הכוונה שכל העיקר שלו זה להקריב את הרגשות לשם זה הדבר הגדול והנשגב אדם שמקריב את הבן שלו ביום השמיני למול אז כל הרגשות שיש לו ל הלד ביום שמיני הוא קורט את העורלה הוא מקריב את כל הרגשות לפני הבורא יתברך יש חסד לאומים חטאת כי הם חושבים שהעושר שלהם הוא ועני תלוי בהם והם מצילים אותו זו דרך מינות המאמין יודע שהעני הוא עשיר כמותו כי יש לו אותו ריבונו של עולם והעושר שהעשיר סבור שיש לו למעשה הוא של הקדוש ברוך הוא והוא צריך קריבו את העושר כמו קורבן כדי לעשות בו נחת רוח לבורא שנאמר ונעשה רצונו השם אומר ואנחנו עושים זה ריח ניחוח לפניו שאדם מקריב קורבן זה עולה אלפי שקלים אז אותו דבר כשאתה נותן אלפי שקלים לעני זה כמו קורבן צריך להקריב את זה עם כל הרגשות כמו שאתה מקריב קורבן ואתה יודע שזה מכפר עליך אותו דבר צדקה תציל ממוות בדיוק אותו דבר וכדי להשמיענו שגם במעשה החסד העיקר הוא להקריב את הכל השם ולא רק עצם המעשה ונתינה הפעולה הזאת על זה באה פרשת הכנסת אורחים של אברהם אבינו מכל מעשיו הנפלאים מביא לנו את הכנסת האורחים האחת המדוברת עם המלאכים אברהם אבינו בעת זקנתו ביום השלישי למילת בן 100 כואב אינו פוסק ממעשה החסד שלו הקדוש ברוך הוא חפץ שינוח מוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יכלו לצאת בני אדם לדרך ולא יטרחו את הצדיק אבל אברהם אבינו יודע שבני אדם נכלאים בבתים יש סגר של ביבי דיקי ואין איש זקוק וצריך למעשים של החסדים שלו אבל לא נח דעתו עד שהקדוש ברוך הוא הוכרח לשלוח לו מלאכים כאורחים עכשיו אם עניין החסד הוא סיפוק צורכי הנצרך אם כל העניין של חסדים זה שאנחנו נעשה חסד כדי לספק את הצרכים של הנצרך אז לא מובן מה ההשתוקקות של אברהם לאורחים כשהוא יודע שהם לא זקוקים להטבה כולם קלויים בבית אז מה אתה עומד בפתח למה אתה מחכה אלא על כורחנו שכל מעשה החסד הוא להקריב את הנכסים שיש לך ואת הרגשת הבעלות על הממון שיש לך הכל להקריב לקדוש ברוך הוא וההדבקה ברוך הוא בהליכה בדרכיו זה העיקר ובזה נבין מדוע מכל האשל שנטה אברהם בהמון מעשה החסד שלו לא פרטו אלא אירוח המלאכים שבעצם לא היו צריכים בכלל את המאכלים שלו כי לא המעשה העיקר אלא כוונה שבו כמו קורבן שעל ידי זה אתה מתקרב לבורא ועושה לו נחת רוח זה צורך שלך לעשות את החסדים כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסד למרות שהוא לא הוכרח ולא נזקק ולא היו נזקקים רק על מנת לעשות חסד ככה אברהם אבינו רצה לעשות חסדים אפילו שאיין נזקקים שם ימציא לי נזקקים אני רוצה לעשות חסד אין דבר כזה יום בלי חסד במדרש מובא דעות בעניין המלאכים כתוב ההוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו אמר רבי יוחנן נראין כאוכל רבי תנחומא בשם רבי מאיר אומר משל אומר עלת לקרטה הלך בני מוסה והם אכלו ממש כשאתה בא לעיר תתנהג במנהג איה מלאכים ירדו לארץ צריכים לאכול כמו בני אדם משה עלה לשמיים צריך ללכת בנימוסים שלהם הם לא אוכלים גם הוא לא אכל 40 יום ו-40 לילה אז הם אכלו ממש לפי רבי מאיר מה במחלוקת לפי מה שאמרנו עיקר מעשה החסד הוא להקריב את הכל לקדוש ברוך הוא כתוב ואהבת בכל מאודך בכל ממונך אתה צריך להראות שאתה אוהב את השם בכל ממונך אז לשם כך די אם הם נראים אוכלים לא צריכים לאכול ממש בעצם זה שאתה מראה שאתה רוצה לתת ולהעניק זה מספיק לא צריך ים לאכול רבי מאיר אומר שיש במעשה החסד גם בגדר השתוקקות להטיב כמו שכתוב והלכת בדרכיו לא מספיק שאני מראה לקדוש ברוך הוא שאני מוכן לאהוב אותו בכל ממוני ולתת הכל ואת כל הבעלות ואת כל הרכוש והכל בשביל להראות לקדוש ברוך הוא צריך גם להטיב כמו שהקדוש ברוך הוא מטיב לברואיו ממש גם צריך להטיב ממש מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים אז מצינו במידת החסד של הקדוש ברוך הוא שהוא לא רק מטיב לנצרכים בלבד אלא הוא ברא מלכתחילה עולם מלא כדי להטיב עמם ואב אברהם אבינו בעולם כשיוצאת חמה מנרתיקה ביקש שימצאו איזו אפשרות לחסד שהשם ימציא לו והקדוש ברוך הוא ברא עבורו מציאות חדשה כדי שיוכל להטיב עמה וברא למלאכים לפי רבי מאיר אצ תומכה ברא להם קיבה למלאכים כדי שאברהם ישיג פסגת הדרגה של מה שהוא אפטה הוא גומל חסדים אפתה לכן הוא עומד עליהם לראות שהם אוכלים והם שבעים והם נהנים וכולי זהו מה שאמרו במדרש יותר מבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית הרגילו חכמים עניים להרגיש שלא בעל הבית הוא הנותן אלא הקדוש ברוך הוא הפקיד אצלו את החלק של העני ואילו עני נותן לבעל הבית אפשרות להדבק בשם ולהלך בדרכיו ועל כן אמרו שאפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה היא ה כצד אדם אומר לחברו זכה בי זאת אומרת אדם מקבץ מעות אומר נותן זכה בי על ידי שאתה נותן אתה זוכה אתה זוכה בי כלומר אתה יכול לזכות עד לדרגה יותר עליונה להיות דבוק בקדוש ברוך הוא וידוע כשנותנים את הצדקה על פי ההרי צריך לכוון בשם הווייה המטבע זה י חמש צבעות של הנותן וחמש של המקבל זה ה וה ו זרוע שמו שיטה זה הו זה כנגד שם השם במתן הצדקה אז אם כן רואים שהעיקר בחסד זה כוונה ו לא המעשה אמר רבי אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד כשזורקים לא יודעים אם זה יביא פירות ספק יביא לא יביא בצדקה זה כמו זריעה אתה לא יודע אם הצדקה תביא לך פירות יכול להיות שאתה נותן לאנשים לא מהוגנים ואיין לך מעלת הצדקה כמו שקילל ירמיה אז זאת אומרת זה זרעו אבל קיצרו לפי חסד חסד זה כבר קצירה קצירה אתה רואה את התוצאה את הפעולה את הפירות בחסד תמיד יש פעולות בחסד אומר רשי זה הטרחה שאדם טורח יש אדם נותן צדקה אז מה באו להגיד פה יש בן אדם שאומר תשמע מתן בסתר יכפה אף נכון מתן בסתר יכפה אף איך מקיימים אתה לא יודע למי נתת והוא לא יודע ממי קיבל איך עושים את זה נותנים לצד שלישי לגבי צדקה אז אתה נותן לו אתה לא יודע למי הוא יתן והמקבל לא יודע ממי הוא קיבל כי זה מתווך אז הוא לא יודע וזה מתן צדקה ב סתר יכפה אף מעלה גדולה מי שרוצה להוציא מעליו חרון אף יעשה כן באו חכמים רבי אליעזר אומר אבל אם אתה עושה גמילות חסדים גמילות חסדים זה עדיף על מתן בסתר יכפה אף למה כי זרעו לכם לצדקה שאתה נותן את הצדקה לאן הוא יתן איך זה יגיע כמה יגיע אתה לא יודע אבל פה בגמילות חסדים זה ודאי זה פירות שרואים אותם מיד אדם שהלך ונתן לאנשים מלבושים או נתן להם בגדים או נתן להם הנעלה או עשה ככה או טרח והביא להם וכל הדברים האלה זה חסד ברור זה עדיף על מתן בסתר יכפה האף כי זה זריעה וזה קצירה יש עוד הרבה מעלות שלוש מעלות יותר בגמלת חסדים בצדקה זה לא השיעור אבל בסך הכללי צריך לדעת שאנחנו צריכים לדוק במעשה השם ובהליכי מה הוא גומל חסדים אף אתה וצריך שיהיה כמו בקורבנות שהמחשבה לא תפסול כוונה צריכה להיות במעשה הצדקה שאדם עושה כך לימד אברהם אבינו את כל הבריות בעולם וברוך השם אנחנו זכינו להיות צאצאו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב אמן רבי חנניה מגשי אומר רס הקדוש ברוך ה ז ישראל לפי כר תור ומצוות שנה אמורס סת