טוען...

ראש ישיבה חנווני | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 15.10.2013, שעה: 17:43

הורדת MP4 הורדת MP3


"וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם". תנו רבנן, בכניסתו מה הוא אומר, יהי רצון מלפני ה' אלהיך שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. וברש"י אומר, וישמחו בי חברי - על כשלוני, ז"א ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, על מה ישמחו? על כשלוני. הרי רעות שתיים שיבואו על ידי שאגרום להם שייענשו. אז לא אכשל וגם שלא יענשו בגללי. 
הדברים נוראים, שהרי השמחה לאיד היא מהמידות המגונות ביותר. וביותר שמחה לאיד במה שנוגע לכשלון בדבר עבירה, וטעות בדבר הלכה, הרי זה חמור יותר כי הדברים קשורים בכבוד שמים, אז איך יתכן שחז"ל הקדושים חששו שמא יפלו בעוון החמור כל כך? ודייק לשון המשנה שלא נאמר שמא ישמחו בי חברי, אלא נאמר שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, משמע שבשעה שאכשל בדבר הלכה הרי זה ודאי שחבריו ישמחו בזה. והדברים אמורים בחכמים ז"ל הקדושים חבריו של רבי נחוניה בן הקנה, ואם כן מה נענה אמן יתמי דיתמי שודאי שמידה רעה זו מצויה בנו, ואילו אנו חיים בהשקט ושלוה ולא חוששים למאומה. 
לכך מצינו בחכמים ז"ל ביבמות ס"ב. שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולם מתו בין פסח לעצרת, משום שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה. הרי שגדולי עולם נכשלו בענין זה של שמחה לאיד בדבר תורה. חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח, מבאר רבינו יונה בשערי תשובה, שחכם אף על גב שהוא סר מרע, מכל מקום הוא ירא שמא ייכשל ברע. חכם ירא וסר מרע, בכל אופן הוא מפחד שמא ייכשל ברע, וכסיל מתעבר ובוטח. 
הגאון מוילנא ביאר, שהחכם בעת שרואה רע הוא ירא שמא ייכשל באותו הרע, והכסיל אף על גב שהוא מתעבר ובעל כעס, ונמצא שקרוב מאד לחטא, מכל מקום אינו ירא לבוטח בעצמו שלא ייכשל בחטא. 
בראותנו את דברי הגמרא, שייתכן שגם גדולים ייכשלו בשמחה לאיד, אם כן כמה קרובים אנו למידת הכסילות, כיון שאיננו חוששים כלל שמא נכשל בעבירות אלו, וכתוב "וכסיל מתעבר ובוטח". טוב, זה מה שאמר רבי נחוניה בן הקנה בכניסתו לבית המדרש. ביציאתו מה הוא אומר? מודה אני לפניך ה' אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, ורש"י מפרש, יושבי קרנות זה חנווני, שלא נפרש יושבי קרנות - אנשים בטלים היושבים בצידי הקרנות על הברזלים, אלא חנוונים ואומנים העוסקים במלאכתם, ועל זה חייב להודות לה' יתברך שזכה שחלקו אינו בין האומנים אלא מיושבי בית המדרש. ויש להבין שאין הכוונה ביושבי בית המדרש שיושב בקרב בני תורה, יתכן ואדם יושב בישיבה ועדיין אינו אלא חנווני, אלא יושב בבית המדרש הביאור שהמהות שלו והמציאות שלו זה יהודי של בית המדרש. 
וזכורני שהמשגיח דמיר זצ"ל, כך אומר הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, אמר שיתכן ויהיה ראש ישיבה והוא חנווני. המהות שלו זה חנווני. ואיך יתכן משגיח העסוק ביראת שמים ומציאות חנווני? שכל עיסוקיו בתורה וביראת שמים אינם אלא בגדר חנווני, שעיסוקיו בתורה כדי להרויח ולעשות עסק בתורה. אז לא כל מי שיושב בבית המדרש הוא בן תורה ותלמיד חכם, יכול להיות שהוא חנווני. 
ממשיך רבי נחוניה בן הקנה ואומר, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת. מצב האדם הוא שעומד בסכנה גדולה ואיומה, ללא עבודה מתמדת וריצה לעולם הבא מצבו שהוא רץ לבאר שחת, כי כך נוצר האדם, שחייב תמיד להיות משים לב על כל צעד וצעד מדרכיו, ובעת שמרפה מעט מתשומת הלב נופל מיד לבאר שח. אין שום הבדל באיזה מצב רוחני, ואפילו הגדולים ביותר שהגיעו לרום המעלה גם כן מצבם שיכולים לרדת מטה מטה, ולכן הוצרכו לתפילה ובקשה מיוחדת אפילו ליושבי בית המדרש, שלא ייכשלו בדברים הרעים ביותר עוד בהיותם יושבים בבית המדרש. וכמו שראינו בתלמידי רבי עקיבא שהיו הגדולים ביותר באותו הדור ונכשלו בעוון צרות עין בתורה זה לזה ונענשו במיתה חמורה שכל יום למעלה משש מאות לויות של תנאים יצאו לבית הקברות. 
ביאור הדבר, שאפילו במעלות היותר גבוהות, אין הרע נעלם לגמרי, והרע עומד סמוך ודבוק לאדם, וכיון שסמוך לרע כל נגיעה קלה ברע מזיקה לאין שיעור. לכן חייב להזהר שלא יידבק ברע, וזה מהעבודות הקשות ביותר לא להדבק בדברים הסמוכים וקרובים אליו. ומשום כך בעת שמפסיק מעט ממלחמת הזהירות, הוא כבר לא נזהר, לא יעזרהו מאומה וייפול ברשת שהרע טומן לרגליו.
וה' אמר אל אברהם, אחרי הפרד לוט מעמו, וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו, רש"י אומר בזמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש מעמו. לוט נקרא רשע, לוט פרש מאברהם ואמר אי אפשרי באברהם ואי אפשי באלהיו והלך לסדום ועמורה, מצא חן בעיניו הכסף והעריות. כל זמן שהיה רשע איתו פרש הדיבור מאברהם אבינו וה' לא דיבר איתו, כל זמן שהיה הרשע איתו. ואין ביאור הדבר שהיה הדיבור פורש מאברהם משום שלוט לא היה ראוי שהדיבור יופנה אליו, שהרי יתכן שיהיה הדיבור לאברהם ולא ישמע אותו לוט, אלא משום שאברהם עצמו כיון שעומד אצל הרשע, לא יתכן שלא יודבק מעט מלחלוחיותו של הרשע. ולכן בעת שראה אברהם מעשה גזל אצל לוט, אמר לו הפרד מעלי, עד כאן. ואפילו שלוט היה בן אחיו וחניכו של אברהם, מכל מקום חשש אברהם שלא יידבק בו מרשעתו של לוט ולא היתה לו עצה אלא להפרד מלוט לגמרי, כי קרבה לרשע מדביקה. 
בואו תראו מה כתוב, גמרא בחולין ז', על גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. הגמרא מדברת שם על רשע שקברו אותו ליד הקבר של אלישע הנביא. והגופה התגלגלה ונגעה בקברו של אלישע. באותו רגע המת ברגע שנגע בקבר חי והלך. יש אומרים שהלך הלך ויש אומרים הלך ומת עוד פעם, כאילו רק מי שהיה רואה דבר כזה היה אומר ווי ווי ווי איזה זה איזה מופת ואיזה זכות ואיזה אלישע ואיזה.... אני לא אומר את כל התוס' ואני לא אומר את כל הגמרא, אני רק אומר נגיעה אחת קטנה. אומר בעל התוס', בעלי התוספות אומרים, ונראה דנפקא ליה ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם, ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו. למה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם? כי בזמן חייהם נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם אבל שם, כשנגע המת הרשע הזה בקברו של אלישע, לא היה לו רשות להתעכב אצלו, מכאן שצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם. שפה הוא לא יכול לסבול אותו אפילו רגע אחד, מעיף אותו לכל הרוחות, כשאלישע כבר נפטר. אבל אלישע בחייו היה לידו גיחזי, רשע גדול שאין לו חלק לעולם הבא. אז בחייו הצדיק יכול להיות שיהיה לידו רשע, ולא רק זה, נוגעים בהם ויושבים אצלם, אבל לאחר מכן אין לו רשות להתעכב אצלו. מפה יבין כל מי שמבין את מה שצריך להבין. 
ומעתה יש להתעורר, לאחר שחזינן גודל הסכנה בהתחברות והתקרבות לרשע, הרי אדם עומד תמיד סמוך לחבר רע, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אז סמוך אליו זה יצר הרע בעצמו בפנים, אפילו אם הוא לבד באי באוסטרליה, וכל שאיפתו זה רק להזיק ולבקש את הרע, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" והלב והעין הם שני סרסורי העבירה, אחרי לבבכם זה מינות, כפירה, וכיון שהלב הספוג במינות קרוב לאדם, הרי פשוט הוא שאם לא יעורר את נפשו להתרחק מהרע, הרע ינחה אותו וידריך אותו בכל מעשיו, פשוט. וביותר יש להוסיף זה, שהנה אנחנו סבורים שכל מעשינו ופעולותינו הם אמת צרופה ואין בהם שום פגם כלל, וכל תורתנו ותפילתנו לשם שמים. אבל כיון שנתבאר גודל הסכנה בקרבת האדם לחבר ושכן רע, ונתברר לנו שכל אחד ואחד סמוך לרע השוכן בקרבו, אם כן בודאי אפילו המעשים הטובים אינם אמיתיים ונכונים אלא השקר שולט בהם ללא מעצור. 
מעתה לאחר שנתבאר גודל קרבתנו לרע, אף אם נימא שאין מעשינו מודרכים על ידי הרע, מכל מקום הקרבה לרע מסלקת את האמת מקרבנו, ולהיות פיו ולבו שווין איננו מסוגלים להגיע, כמו שכתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" כיון שהלב מתפתה אחר הרע ורחוקים אנו מהאמת, ואל נטעה שמאליו נגיע למידת האמת כי דרוש לכך עבודה ויגיעה תמידית יום יומית, וצריך לחיות בהתבוננות ובמוסר כל יום. 
הגר, שפחת אברהם, היתה בת פרעה ועזבה את בית המלוכה כדי להדבק בביתו של אברהם אבינו ע"ה, והיתה שם זמן רב וראתה את כל הניסים שנעשו בביתו של אברהם, וזכתה לראות מלאכים ולדבר עמם, ומכל מקום נאמר עליה, זרוק חוטרא ורבא עיקרא קאי, תזרוק מקל למעלה הוא יחזור אל שרשו למטה, ז"א חוזר אל טבעו. כיון שנבנתה בבית פרעה, כל האמונה שהיא ספגה אצל אברהם לא הועילה מאומה, כי חייבים הדברים לקבל בסיס מוצק של דבקות בחלק אלוה ממעל, ומלבעדי זה גם שנים רבות של ראיית ניסים ונפלאות לא יעזור. שהרי לוט פרש מאברהם ואמר אי אפשי באברהם וזה, והגר עזר לה? לא עזר לה. רק דמשק אליעזר זכה להדבק באברהם בדיבוק גמור וזכה לעלות חי השמימה, אבל זה נדיר, נדיר, נדיר. עשרה עלו חיים לשמים, הוא אחד מהם. 
ז"א, לאברהם היה תלמיד אחד - דמשק אליעזר, אמרתי פעם, אם יהיה לי רק תלמיד אחד, אחד, זה משהו. אחד. קשה להאמין שיהיה אחד. קשה להאמין. קשה מאד להאמין. יש לרב קניבסקי עוד תלמיד אחד כמוהו? יש לרב עובדיה עוד תלמיד אחד כמוהו? הקוצקער רבי אמר שבהתחלה הוא חשב לתקן את העולם, והוא ראה שזה לא לא לא לא לא, לא לא זה לא הולך, אז הוא חשב אולי לתקן את המדינה, זה גם לא לא, אמר אולי את העיר, גם לא, אמר טוב, את בני הבית, בסוף הוא אמר, טוב, הלואי ואני אתקן את עצמי. וזה הקצקער רבי, קדוש, קדוש עליון, לא פשוט, לא פשוט. לא פשוט. אייי. 
אז רואים, הגר, דיברו איתה מלאכים, מלאכים מדברים איתה, מה צריך עוד, בזכות מי הם מדברים איתה? בזכות אברהם, בזכות שרה, בזכות מי מדברים איתה? באיזה בית היא ראתה שמלאכים נכנסים ויוצאים, נו, ונשארה הגר. והיינו שנאמר והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, רק בעת שירכוש השבה אל הלב אז יש תקוה לעתידו, בלי זה תבעי הרע פועלים ללא הרף וסופם לנצח. העבודה שלנו זה להחליש את סרסורי הרע ורק בדרך זו אפשר אולי להגיע לאמת האמיתית, אבל זה מי שעובד ברצינות יום יום ורואה את זה פרויקט חייו, מי שחושב שהוא יבוא מידי פעם לאיזה שיעור או משהו, נו צ'אנס, נו צ'אנס, אתה לא יותר מתלמידי רבי עקיבא ששמעו ממנו כל הזמן, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ועשרים וארבע אלף תלמידיו ששמעו את זה מתו בגלל שלא קיימו "ואהבת לרעך כמוך". אתם שומעים דבר כזה? אז ז"א זה לא פשוט בכלל, בכלל לא פשוט, אבל זה צריך לעבוד ומי שירצה יכול להשיג, אבל זה עבודה לכל החיים, זה לא תקופה, זה לא לומדים קורס, זה העבודה לכל החיים, ואז יש סיכוי שאתה יוצא מפה עם האמת כמו שצריך ומעשיך יהיו נכונים וברורים, וכשיחפשו לך בתוך הלב יראו שהיה שמה לב טהור, אבל אם לא ה' ירחם מה יגלו שמה, מה הולך שם, מה הולך שם. 
אז ז"א זה לא פשוט רבותי. אז אתם זוכרים עכשיו את התפילה של רבי נחוניה בן הקנה, שהוא אומר שודאי שאם יכשל בדבר הלכה ישמחו בו חבריו שהוא נכשל. הרי כשרואים אחד נפל מהאופניים כולם צוחקים, ראית, איזה קטע מה היה שמה, מה קרה? מה אתה צוחק? ואם זה היה הבן שלך, ואם זה היה מישהו מהמשפחה שלך, ואם זה אתה היית צוחק? איך היית מסתכל שצוחקים אנשים שמסתכלים, מה היית אומר בליבך עליהם? אז למה אתה צוחק? 
טבעו של האדם רע, רע. יצר לב האדם רע, רע מנעוריו, אין מה לעשות, אם אתה לא משרש את זה, עוקר את זה, לומד את זה, אם אתה לא נושא בעול עם חברך, אם אתה לא אוהב את הבריות, אתה לא תוכל לסלק את המידות האלה, הן טבעיות לכאורה. כל מי שרואה מישהו מחליק הוא צוחק כמעט, בודדים אנשים שאומרים יו ורצים וזה, אבל זה ענין של חינוך צריך לחנך את עצמו, זה לא לומדים את זה כאילו לומדים וזכורים וזה, לא, זה צריך לעבוד על זה מידה במידה, לקחת מידה ולפרק אותה, אחרת לא מגיעים לכלום.
וה' יעמידנו על דבר אמת, ושיתן בליבנו את הרצון הגדול לעבוד אותו באמת, ולא לומר רק "וטהר ליבנו לעבדך באמת" כי זה שיר יפה, צריך להיות ברצינות מתכוון לזה. אם תרצו זה אפשרי, אבל זה עבודה, אבל זאת העבודה היחידה שיש לנו לעשות, אף אחד לא ביקש מאיתנו שום עבודה אחרת, שום עבודה, הקב"ה לא שלח אותנו לעבוד באומנות, להיות חנווני להיות נגר או להיות זה, לא, הקב"ה לא שלח אותו לשום עבודה, זאת העבודה, עבודה שבלב, לעבוד אותו, "ולעבדו בכל לבבכם" זו העבודה. שמה זה עבודה. אז מי שבא לעולם ומבין מה העבודה שמוטלת עליו, אשרי ואשרי חלקו. מי שלא מבין אז במקרה הטוב הוא חנווני. יש חנווני ירא שמים, אבל גם זה נדיר. אז הוא סתם חנווני, אז זה בכלל גרוע. 
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...
  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת