למה לא זורקים את דארעי משס? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

שלמה בן שושנה זיווג הגון מהרה

ואדוני אמר אל אברהם אחרי פרד לוט מעימו

שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם

הגמרא בברכות כח

תנו רבנן

בכניסתו

מה הוא אומר?

יהי רצון מלפניך

השם אלוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי

ולא אומר אל טמא טהור ולא טהור טמא

ולא ייכשלו חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם

זה מה שאומר בכניסתו כשנכנס לבית המדרש

תפילתו של רבי נחונייה בן הקנה

רשי אומר

וישמחו בי חבריי על כישלוני

שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי

מה זה ישמחו?

ישמחו שנכשלתי בדבר הלכה

אז הוא מתפלל שלא יהיה ככה

שלא יטעה בדבר הלכה כדי שלא ישמחו חבריו בכישלונו

הרי רעות שתיים שיבואו על ידי שאגרום להם שיענשו

הדברים נוראים

שהרי שמחה לאיד

עם המידות המגונות ביותר

וביותר שמחה לאיד

בשעה שנוגע לכישלון בדבר עבירה

וטעות בדבר הלכה

הרי זה חמור יותר כי הדברים קשורים בכבוד שמיים

אדם שמח שאדם נכשל בדבר שהוא קשור לשמיים?

ואיך ייתכן

שחכמים זיכרונם לברכה הקדושים חששו שמא יפלו בעוון חמור כל כך?

ואם מדייקים הרי הלשון של המשנה מדויקת

לא נאמר שאכשל בדבר ההלכה בשמא ישמחו בי חבריי

אלא כתוב מפורש שלא אכשל בדבר ההלכה בי ישמחו בי חבריי

משמע שבשעה שאכשל בדבר ההלכה זה ודאי

שהחברים ישמחו בזה

כמה פעמים אנחנו נראה אנשים אם נכשלו באיזה דבר הלכה?

כשאנשים מתאבלים על מה שהם

טעו ונכשלו ובוכים על זה, יואו, איך הוא טעה, איך הוא נכשל,

איך הוא זה...

אנשים שמחים.

למה? הוא נכשל, ברוך השם.

אז הוא לא כמו שחושבים.

הדברים אמורים בחכמים,

זיכרונם לברכה, קדושים, חבריו של רבי נחוניה בין הקנה.

אז מה נענה אנחנו יתומים,

של יתומים,

שוודאי מידה רעה זו מצויה בנו,

ודאי, ודאי. אם שמה כתוב ודאי, אז פה ודאי, ודאי, ודאי.

ואילו אנחנו חיים בשקט ושלווה, ולא חוששים למאומה.

וכך אנחנו רואים בחכמים, זיכרונם לברכה, ביבמות סב',

12,000 זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת,

משום שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה.

הרי שגדולי העולם נכשלו בעניין זה של שמחה לאיד בדבר תורה.

עיניהם צרה בתורה זה לזה.

הפסוק אומר,

חכם ירא ושר מרע,

וכסיל מתעבר ובוטח.

מבאר את הפסוק הזה ממשלי רבנו יונה.

חכם,

אף על גב שהוא שר מרע,

אבל הוא ירא שמא ייכשל ברע.

זאת אומרת, חכם ירא אף על פי שהוא שר מרע.

והגאון מווילנה באר, שהחכם

בעת שרואה רע,

הרי הוא ירא שמא ייכשל מאותו הרע.

עצם ראיית הרע הוא כבר פוחד.

הרואה סוטה בקלקולה, יזהיר עצמו מן היין.

אבל הכסיל

זה אדם שלא עומד מול תאוותו,

יודע תורה,

יודע את החוקים,

אבל לא עומד בהם.

אף על גב שמתעבר ובעל כעס,

וכסיל מתעבר ובוטח.

אף על גב שהוא מתעבר,

יש לו עברה, בעל כעס.

ומי שיש לו עברה והוא בעל כעס, נמצא שהוא קרוב מאוד לחטא.

אדם שהוא כועס,

וידוע שהוא חוטא.

ברור שהוא חוטא.

רב כעס, רב פשע.

אדם שכועס

הוא רב פשע.

אז אדם

שהוא מתעבר ובעל כעס, ונמצא שהוא קרוב מאוד לחטא, מכל מקום הוא לא ירא,

אלא בוטח בעצמו שהוא לא ייכשל בחטא.

ההפך

מהחכם

חכם ירא בשר מרע. אפילו שהוא שר מרע הוא ירא לפי רבנו יונה. לפי הגאון

הוא רואה רק רע, הוא כבר ירא שהוא לא ייפול בו גם כן.

זה החכם.

ההפך שלו זה הכסיל שאפילו שהוא מתעבר והוא קרוב לפשע בגלל העצבים,

בגלל הכעס הוא בוטח שהוא לא ייכשל בשום עבירה.

כשאנחנו רואים את דברי הגמרא,

שייתכן שגם גדולים ייכשלו בשמחה לעד,

אם כן כמה קרובים אנו למידת הכסילות

שאיננו חוששים כלל

שמא ניכשל בעבירות הללו.

הרי הגמרא מביאה לנו את ההוכחה שעשרים וארבעה אלף מתו

בגלל ששמחו לעד,

שהעיניהם הייתה צרה,

זה בתורתו של זה.

אז זה שמחה לעד.

ומה למדנו עכשיו?

שכסיל מתעבר ובוטח.

אז אם אנחנו לא חוששים,

זאת אומרת אנחנו למעלה מהמדרגה של התנאים הקדושים.

אין כסילים יותר מאיתנו

אם אנחנו לא חוששים.

זה בכניסתו מה הוא אומר.

שלא אכשל בדבר ההלכה וישמחו בי חבריי.

אז הוא היה מתפלל על זה.

בשביל שהם לא ישמחו אז הוא מתפלל שהוא לא ייכשל כי אם לא הוא יכשיל אותם

והם ייענשו בגללו.

מה היה אומר ביציאתו?

ביציאתו רבי נחוניה בן הקנה, מה הוא אומר?

מודה אני לפניך,

השם אלוהי

ששמת חלקי מיושבי בית המדרש

ולא שמת חלקי

מיושבי קרנות.

מה זה יושבי קרנות?

אלה שיושבים על הברזלים?

לא.

רשי אומר, יושבי קרנות זה חנווני.

אל תפרש יושבי קרנות, אנשים בטלים שיושבים בצידי קרנות.

אלא זה הכוונה לחנוונים, אומנים שעוסקים במלאכתן.

אלה נקראים יושבי קרנות.

על זה חייב להודות לשם יתברך

שזכה שחלקו אינו בין האומנים

אלא מיושבי בית המדרש.

בבית המדרש מרוויחים שמונה מאות שקדים.

בעלי אומנות מרוויחים עשרות אלפים.

אלה נקראים יושבי קרנות.

מה היה מתפלל רבי נחוניה בן הקרנות כשהוא יוצא מבית המדרש?

אה,

מודה אני לפניך.

שם אלוהים.

ששמת חלקי

מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות.

אז הוא היה חייב להודות לשם יתברך שזכה שחלקו לא בין האומנים

אלא מיושבי בית המדרש.

עכשיו, יש להבין עוד דבר.

אין הכוונה ביושבי בית המדרש.

הכוונה זה שאתה יושב בקרב בני תורה. אתה יושב בזה כל אלף.

זה נקרא שאתה יושב במקום של בני תורה.

לא, ייתכן באדם יושב בישיבה ועדיין

הוא חנווני.

יושב בית המדרש, הביאור שהמהות והמציאות הוא של יהודי של בית המדרש.

שכל כולו בית המדרש, בכל מקום שהוא הולך הוא בית המדרש.

זה לא עצם הישיבה שיש בביתך רק הוא יושב.

אלא שמהותו זה בית המדרש,

חייו זה בית המדרש.

כל הזמן הוא מחובר לתורה.

לא רק ללימוד,

גם בקיום, גם בהפצה, בכל.

וזכורני שהמשגיח דמיר זכר צדיק וברכה,

אומר רבי יחזקאל לוינשטיין,

אומר שהמשגיח דמיר זכר צדיק וברכה אמר שייתכן

ויהיה ראש ישיבה והוא חנווני.

לא במציאות חנווני, כאילו הוא הולך למכולת וחוזר לישיבה, לא.

אלא הראש הוא של חנווני.

ראש ישיבה יש לו אלפי תלמידים, אבל הוא חנווני.

ואף ייתכן משגיח שהוא עסוק כל היום ביראת שמיים,

במחנך במוסר את כל התלמידים של הישיבה, והוא חנווני גם.

שכל עיסוקיו בתורה ביראת שמיים הם רק בגדר חנווני.

למה?

כי העיסוקים שלו בתורה, להרוויח ולעשות עסק בתורה.

אם זה פרנוסה,

אם זה כבוד,

אם זה כל מיני, שררה וכו'.

זה נקרא גם חנווני.

ממשיך רבי נחוניה בין הקנה ואומר

שאני משכים והם משכימים.

אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים.

אני עמל והם עמלים.

אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחר.

מצב האדם הוא שעומד

בסכנה גדולה ואיומה.

ללא עבודה מתמדת וריצה לעולם הבא,

הרי המצב שהוא רץ לבאר שחר.

זה מה שכתוב.

אני רץ לחיי העולם הבא. אם אני לא אהיה כל הזמן בריצה אחרי העולם הבא,

אז זה ההפך, רץ לבאר שחר.

כולם רצים.

אלה רצים ואלה רצים, אבל אלה רצים לפה ואלה רצים לשם.

אבל אם אתה לא רץ לחיי העולם הבא,

העולם הבא לא יבוא אליך.

אם אתה לא רץ להשיג אותו,

אז אתה רץ לבאר שחר.

כי כך נוצר האדם,

שהוא חייב תמיד להיות משים לב על כל צעד וצעד מדרכיו.

ובעת שמרפא מעט מתשומת הלב,

נופל מיד לבאר שחר.

אורח חיים למעלה למשכיל,

למען סור משאול מטה.

אומר הגאון מבינא,

אורח חיים למעלה למשכיל כל הזמן.

המשכיל,

אורח חיים שלו זה למעלה כל הזמן, כל הזמן.

אם אתה לא כל הזמן למעלה, למעלה, למעלה, למעלה עולה,

אז זה שאול מטה.

אז למה אורח חיים למעלה למשכיל כל הזמן? למען סור משאול מטה.

בזה אתה שר משאול מטה.

איך שאתה מתרחק כל הזמן כלפי מעלה.

אבל אם אתה לא עולה מעלה-מעלה, מעלים בקודש, ואין מורידין,

אז אתה נופל לשון

בקטן, בקל,

יצא רמא פיל בן אדם, מאיגרא רמא לברעמיקתא. ברגע, ברגע.

לכן צריך להיות שואף כל הזמן, כל הזמן לעלות, כל הזמן לעלות. לא להתרפות, לא להתרפות.

ואין שום הבדל באיזה מצב רוחני אדם, שלא יחשוב, אני הגעתי כבר לרמה מסוימת,

אני לא יכול ליפול, אני, אין דבר כזה.

אין שום הבדל באיזה מצב רוחני אדם נמצא.

אפילו הגדולים ביותר שהגיעו לרומא מעלה,

גם כן מצבם שיכולים לרדת מטה-מטה.

לכן הוצרכו לתפילה ובקשה מיוחדת אפילו ליושבי בית המדרש,

שלא ייכשלו בדברים הרעים ביותר עוד בהיותם יושבים בתוך בית המדרש.

לכן היה מתפלל רבי נחוניין ולקנא את התפילה הזאת, שלא ייכשל ולא יכשיל.

בבית המדרש יושבים אנשים גדולי העולם.

כמו שראינו תלמידי רבי עקיבא, שהיו הגדולים ביותר באותו הדור, נכשלו בהמון צרות עין בתור הזה לזה,

ונענשו במיטה חמורה 24,000 רחמת זמן.

למעלה מ-600 לוויות כל יום יצאו.

מזעזע.

מזעזע.

צרות עין, שמחה לעת,

לא יאומן. בתוך בית המדרש.

אז יכול להיות ראש ישיבה חנווני ומשגיא חנווני.

בוודאי.

ביאור הדבר שאפילו במעלות היותר גבוהות אין הרע נעלם לגמרי.

הרע לא נעלם לגמרי.

הרע עומד סמוך ודבוק לאדם.

וכיוון שהוא סמוך לרע,

כיוון שאדם סמוך לרע,

כל נגיעה קלה ברע מזיקה לאין שיעור.

לכן חייב להיזהר שלא יידבק ברע ולא ברעים.

וזו מהעבודות הקשות ביותר.

לא לדבק בדברים שהם סמוכים מקרובים אליו.

ומשום כך, בעת שמפסיק מעט ממלחמת הזהירות,

לא יעזור לו מאומה.

והוא ייפול ברשת שהרע טומן לרגליו.

מצודה פרוסה על כל החיים.

אנחנו הולכים על מצודה.

הרשת

פרוסה על הרצפה, ואדם הולך.

וכמו שהדגים פורסים להם רשת, הם מעל הרשת, לא יודעים שיש רשת.

פתאום מרימים את הרשת והם עולים איתה.

ככה צד היצר הרע את האנשים.

הוא שם להם

את הרשת,

והם לא שמים לב,

והוא גורם להם שרגע אחד, והופ! הוא מרים אותם בחכה שלו, ברשת,

והחביבי, המצב כבר מאוחר.

אז אסור להפסיק ממלחמת הזהירות.

עכשיו בואו נראה בפרשה,

התחלנו עם פסוק, נראה איך זה עובד,

איך אברהם אבינו

עמד בזה.

ולמה בשס לא עומדים בזה?

באדוני אמר אל אברהם,

אחרי פרד לוט מעמו,

רשי אומר, בזמן שהרשע עמו,

היה דיבור פורש ממנו,

מי זה הרשע לוט?

היה לו תאוות ממון.

בשעה שהרשע עמו.

הרמב״ם אומר שלא עושים תשובה רק מגזל,

מרצח,

לא.

מעריות, לא.

גם מרדיפת הממון.

זו מידה רעה של בלעם.

רדיפת הממון.

אז בזמן שהרשע עמו,

כל זמן שלא תלך איתו עם אברהם, היה דיבור פורש מעמו.

הקדוש ברוך הוא לא נגלה לאברהם.

אין ביאור הדבר שהיה דיבור פורש מאברהם, משום שלוט לא היה ראוי שהדיבור יופנה אליו.

למה, מה שהרי ייתכן שיהיה דיבור לאברהם, לא ישמע אותו לוט.

זה לא בגלל שזה מפריע, הוא קרוב אליו, אם ידבר איתו השם,

אז לוט עלול לשמוע משהו לא ראוי,

אז לכן נמנע הדיבור. לא בגלל זה, כי הזוכר הוא יכול לדבר אל אברהם אפילו שהוא דבוק איתו.

והוא לא ישמע, מה הבעיה?

אלא משום שאברהם עצמו,

כיוון שעומד אצל הרשע,

לא ייתכן שלא יודבק מעט מלחלוחיתו

של הרשע.

ולכן בעת שראה אברהם מעשה גזל אצל לוט,

אמר לו, הפרד מעליי.

ואפילו שלוט היה בין אחיו,

והיה חניכו של אברהם, תלמיד שלו,

מכל מקום חשש אברהם שלא יודבק בו מרשעתו של לוט,

ולא יתעץ על אברהם, אלא להיפרד מלוט.

בשעה ספוך נדבקים בגנבים, ברמאים, בנוכלים. נדבקים.

איך אמר חושך?

אז מה אם הוא גנב?

העיקר הוא בונה בתי כנסת?

לא הבנתי, אבל פה אברהם מלמד אותנו

שהוא לא יכול. הוא שמע שרק הם מדברים על גזל, רועה מקנה לוט.

רבים

עם רועה מקנה אברהם,

שהגמלים של רועה מקנה לוט היו הולכים בלתי זמומים.

הם היו נותנים להם לאכול איפה שהם רוצים.

אז הרועים

של מקנה אברהם היו אומרים להם, הם היו הולכים עם גמלים זמומים.

שאלו אותם, מה זה? איך אתם עושים איזה גזל?

אמרו להם, לא, מה פתאום? הארץ ניתנה בהבטחה לאברהם?

והיורש שלו זה לוט?

אמרו להם, אנחנו הרועים של אברהם והוא לא מרשה לנו לאכול.

הוא עוד לא ירש את הארץ.

ודבר שני, אתם עוד לא יורשים.

אז איך אתם אוכלים?

מה אכפת לך? העיקר בוא נבוא את הכנסת.

היא פרד מעליי.

אין מה לעשות.

אתם שומעים?

את כל החינוך שהוא השקיע בו

במשך עשרות שנים בלוט,

אבל אם יש חשש גזל,

תעוף לי מהעיניים.

לא יכול להישאר.

איך הרב עובדיה החזיר אותו, את דור רעי?

גנב, הוא בעצמו אמר,

מה אני אביא אותו?

גנב, איך אני אביא אותו?

איך אני אביא אותו? גנב, איך אני אביא אותו?

מה יגידו הציבור?

הציבור ירצה לבחור?

גנב.

אז אם הוא גנב,

למה הבטחת לו שהוא יצא מהכלא ואתה תחזיר אותו כמו יוסף?

ולא עמד בדיבורו.

אחר כך אמר לו, יש לי את אלי ישי.

ואחר כך ערבב אותם שלושה,

ואחר כך

החזיר אותו בעל כורחו.

אבל אמרת, הוא גנב.

הוא רשע, אמרת.

אז למה חזרת אותו?

ומה עם הדבקות, מה שאנחנו לומדים פה, של לא להתדבק ברשע?

מה קורה עם זה?

הרחק משכן רע.

כל דבר רע צריך להתרחק.

צריך להרחיק.

איך נדבקים לגנב?

לשקר?

איך?

הנה, האבות הקדושים חששו מזה.

סבלו מזה, לא זכו לדיבור.

הנה, ש״ס לא עוברת בקושי את אחוז החסימה.

מה קרה ההידרדרות הזאת?

אה, כנראה הרב עובדיה מסתכל מלמעלה.

אה, אתם זוכרים את הפרסומת?

הוא מסתכל מלמעלה,

הוא רואה את הגנב.

ואז יש בעיה.

הוא מחליט שלא, על השם שלו, שלא המשיכו לגנוב. די.

טעה קודם איתו,

אמר שהוא גנב, אבל לא הייתה לו ברירה,

לא, לא כוחות להילחם איתו.

הרי הוא איים, אני אפתח מפלגה, ואני זה.

עשה מודעות, לא הרב קובע, הרוב קובע. נגד מרן, נגד הרב עובדיה, יא ביי ביי.

ובסוף הביאו אותו עוד פעם.

וחושך מבסוט ממנו, אין כמוהו בעונה.

שילמדו פרשת השבוע מילות.

איי, איי, איך הם משקרים?

אלי ישי פתאום נהיה סמרטוט, כלום. מבזים אותו.

ארבע עשרה שנה הוא היה איתכם.

אתם אמרתם שהוא מאה אחוז והכול.

איך אישרתם אותו?

אם הוא היה כזה, אז מה אתם מחזיקים? רק דפוקים?

הא טישו הא? כולם טישו שמה.

גמרו, עשו איתם...

זהו. וזורקים.

מה זה?

בעדני, אמר, הוא לא עשה כלום. הוא לא עשה כלום.

הוא לא עשה כלום! אתה היית הרבה שלו, אתה היית ממועצת,

הזמנת לו 14 שנה שלא עשה כלום.

ותמיד אמרת שהכל בסדר, הרי עליי יצאת ואמרת,

מה,

שס לא עשתה כלום?

איך הוא אומר ששס לא עשתה כלום?

אתה אמרת שהוא לא עשה כלום!

‫אבל הוא לא עשה כלום.

‫מותר לשקר?

יא באביי, איזה דברים.

‫לא יאומן כי יסופה.

ואני אומר לכם, זה אפס קצה, ‫אתם לא יודעים במי מדובר. ‫אתם לא מבינים אפילו במי מדובר. ‫יש דברים שתסמרנה שערות הראש, ‫תסמרנה שערות הראש.

‫אתם לא תאמינו.

‫אחד מהחכמים הגדולים האלה שאני מזכיר,

‫יודע מאחד,

‫אחד,

‫שהוא פה בשכונה עם זקן ארוך, ‫זקן ארוך ליעד ברכיים.

‫הוא גם כתב ספר בענייני טהרה.

‫בזוג שהתחתנו,

‫בחור ישיבה,

התחתנו,

‫ואחרי שבועיים עדיין לא הצליחו ‫לקיים את המצווה.

‫אז הפנו אותם אל הזקן ארוך ליעד ברכיים.

‫הוא אמר שיבואו אצלו, ‫הוא ידריך אותם, יבואו באחד בלילה,

‫באו אליו הביתה,

‫הכניס אותם לחדר, סגר, נעל,

‫שם מזרון ברצפה, ‫אמר לאישה, תלבשי מכנסיים.

‫אמר לה, בבקשה, ‫אני לא אומר לכם בדיוק את המילים, כן?

‫אתה תהיה כמו שצריך זה, ‫מתחיל להראות להם ‫איך עושים את כל העניינים. ‫הוא אומר לו, תעשה ככה, ‫תעשה ככה, ודוחף, ועושה, וזה, וזה, וזה.

‫20 דקות!

‫היא יצאה בהלם משם,

‫רצתה להתגרש ממנו, ‫רצתה זה, קיבלה טראומה.

‫בסוף היא צלצלה לאחד הרבנים שהזכרתי.

‫יש לי את השיחה המוקלטת,

‫לא יאומן.

‫הוא אומר לו, כן, ‫אבל הוא מציל אנשים מגירושין וזה. ‫ככה עושים כזה דבר, ‫אפשר לעשות כזה דבר?

‫אתה מסכים עם הדבר הזה?

‫תראי, הוא אומר שהוא מציל אנשים ככה מגירושין.

‫במקום שיתגרשו, ‫אז הוא מלמד אותם וזה.

‫טוב, אני אגיד לו שלא יעשה יותר ככה.

‫שיגיד מראש, תדעו לכם,

‫אני הולך לעשות ככה, אם אתם מסכימים, ‫בשביל שלא תפגעו ולא יודעים.

‫מה הולך פה?

‫עריות!

‫באחד מהמועצת אומר את זה!

‫מי שנדבק לרע, מי ששקרן,

‫יכול להיות זה, ‫הוא בסך הכול חנווני.

‫חנווני הוא.

‫לא יאומן כי סופה.

‫מזעזע.

‫אבל ככה זה עובד.

‫רואים אותם באצטלה של דרבנן.

‫פושטים של הפושטים.

‫אברהם?

אברהם?

‫היפרד מעליי.

‫אין לה יותר שיג ושיח איתך.

גזל?

‫וזו מפלגה שרובה גזלנים.

‫כל הזמן נתפסים.

‫לא רק חברי כנסת, מועצות וזה, רבנים, ‫הכול חופשי על הבר.

‫אז לא זכה לדיבור כל זמן שהוא היה איתו,

‫אברהם אבינו.

‫למה?

לא ייתכן שלא יודבק מעט ‫מלחלוכיתו של הרשע.

‫ולכן בעת שראה אברהם ‫מעשה גזל אצל לוט,

‫אמר לו, איפרד מעליי.

‫ואפילו של לוט היה בין אחיו ‫בחניכו של אברהם.

‫מכל מקום חשש אברהם ‫שלא יודבק בו מרשעתו של לוט,

‫ולא הייתה לו עצה אחרת ‫אלא להיפרד ממנו.

‫מעתה יש לנו להתעורר ‫אחרי שרואים גודל הסכנה ‫בהתחברות והתקרבות לרשע?

‫הרי אדם עומד תמיד סמוך ‫לחבר רע. ‫מי זה החבר רע שלו? יצר הרע עצמו.

‫כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ‫זה לידו ממש.

‫בכל שאיפתו, רק להזיק ולבקש את הרע.

‫ואנחנו מוזרים ולא תתורו ‫אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,

‫שהלב והעין הם תרסר סורי דא עבירה.

‫אחרי לבבכם זה מינות,

‫כיוון שהלב ספוג במינות,

‫קרוב לאדם.

‫הלא פשוט הוא שאם לא יעורר את נפשו ‫להתרחק מן הרע,

‫הרע עצמו ינחהו וידריכהו בכל מעשיו.

‫וביותר יש להוסיף בזה, ‫שהנה אנחנו סבורים ‫שכל מעשינו ופעולותינו

‫הם אמת צרופה,

‫ואין בהם גם כלל.

‫מי לא חושב מכל החרדים ‫שהוא לא מאה אחוז?

‫וכל תורתנו ותפילותינו ‫מנשם שמים.

אבל כיוון שמתבאר שגודל הסכנה ‫היא בקרבת האדם,

‫החבר והשכן הרע הזה יצר הרע דבוק אליך.

‫ונתברר לנו שכל אחד סמוך לרע, ‫השוכן בקרבו.

‫אם כן, בוודאי אפילו המעשים הטובים ‫אינם אמיתיים ונכונים,

‫אלא שקר שולט בהם ללא מעצור.

‫מעתה, אחרי שנתבעל לנו, ‫גודל הקרבה שלנו לרע,

‫אפילו אם נאמר שאין מעשינו מודרכים ‫על ידי הרע,

‫אבל הקרבה על הרע ‫מסלקת את האמת מקרבנו.

‫ולהיות פיו ולבו שווים,

‫לא מסוגלים להגיע.

‫כמו שכתוב, ‫ישמרו לכם פן יפתה לבבכם,

‫שהלב מתפתה אחרי הרע, ‫ברחוקים אנחנו מהאמת.

‫זה מתפתה, שמה מאמצים את הרע בשס, ‫מחפשים רע.

‫כמה שיש יותר רע שיודע ‫לעשות רע, עוד יותר טוב.

‫ואל נטעה שמאליו נגיע למידת האמת.

‫אי אפשר להגיע לבד למידת האמת. ‫צריך עבודה ויגיעה תמידית ‫בלימוד מוסר ‫בקיום הלכה למעשה.

‫הגר שפחת אברהם, הייתה בת פרעה.

‫היא עזבה את בית המלוכה ‫להתדבק בביתו של אברהם אבינו, ‫עליו השלום.

‫והיא הייתה שמה זמן רב,

‫והיא ראתה כל הניסים ‫שנעשו ביתו של אברהם,

‫והיא זכתה לראות מלאכים ולדבר עמם.

‫אבל מה אמרו לנו חכמים? ‫זרוק חותרה אברה עיקרה קאה.

‫תזרוק

עץ למעלה, מטה,

‫הוא יחזור בחזרה למטה.

‫כיוון שהיא נבנתה בבית פרעה,

‫כל האמונה שהיא ספגה אצל אברהם ‫לא הועילה לה מהומה.

‫כי חייבים הדברים לקבל בסיס מוצק ‫של דבקות בחלק כלא ממעל.

‫מבלעדי זה גם שנים רבות ‫של יד ניסים ונפלאות לא יעזור.

‫אדם חוזר לעיקרו.

‫אם אתה לא תעקור יום, יום, יום, יום, יום, יום, יום, יום,

‫את כל מה שהושרש בך,

‫זה נשאר.

‫לכן, איך שהיא עזבה אותו, ‫היא פנתה שוב פעם לאלידים.

‫כי זרוק חותרה עבירה אה עיקרה קאה. ‫כמה שיעלה, יעלה, יעלה, יעלה, יעלה, יעלה, יעלה, ‫אבל אם זה מפסיק העלייה,

טרררר!

‫אה עיקרה קאה,

לנקודת ההתחלה.

‫לכן נאמר, ואשבות אלה לבביך, ‫כי אדוני הוא האלוהים,

‫רק בעת שירכוש השווה אל הלב,

‫אז יש תקווה לעתיד.

‫ומבלעדי זאת,

‫טבעי הרע פועלים ללא הרף,

‫בסופם לנצח.

‫העבודה שלנו צריכה להחליש את סרסורי הרע.

‫טרסר סורר,

‫עיניו וליבם.

‫ורק אם נחליש ונתחזק ונעלה תמיד,

‫אז יש סיכוי שנזכה לאמת אמיתית.

‫אבל אתם רואים שאנשים חוגגים על השקר, ‫מבסוטים עם השקר.

‫הפוך, מתפרנסים מהשקר.

‫חבורה של חנוונים.

‫ריבי חנניהו ברגשי אומר, ‫עושה קודש ברוך הוא זו קודש ישראל, ‫לפי כוח רבו נטרו ונשמוד שנאמרו אדם אבו סלמאן, ‫שפגח דיל טרו ויעדרו.

‫-תודה.