טוען...

אברהם זכה לקרוא לקדוש ברוך הוא אדון

 בית מדרש "קהילות פז", בני ברק
 תאריך פרסום: 01.11.2014, שעה: 21:00

הורדת MP4 הורדת MP3


בס"ד - ו' חשוון תשע"ה - ספר בראשית, פרשת לך לך       - אברהם זכה לקרוא לקדוש ברוך הוא אדון, 

"וַיֹּאמַר השם אלקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" - הגמרא בברכות ז' עמוד ב', אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי:

מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה 'אדון' עד שבה אברהם וקראו אדון, זכות גדולה שקרא לו אדון, איזו גדלות וחשיבות יש בלשון 'אדון', שכל העולם לא זכו לזה רק אברהם! כך תמה בספר צבי וחמיד, 

במסכת ברכות לרבי צבי הירש רוזונסקי מוילנה, לביאורו הוא מקדים את דברי הגמרא בשבת קנו': אין מזל לישראל, ואת קושיית התוספות שם: איך אמרה הגמרא שאין מזל לישראל? והיינו שאין להם שר למעלה כמו שפירש רש"י, מזל זה שר הממונה המזיל שפע מלמעלה, והרי בגמרא במועד קטן (כח, א) שנינו: "אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", אין זה תלוי בזכות, אלא במזל ושר, לפי מה שמגיע לך משמים בנים חיים ומזון כך שר ההקצבה משפיע עליך, היינו שהם מושגחים תחת שר, והקב"ה נותן להם את השפע, על ידי השר, מצד אחד בשבת כתוב אין מזל לישראל, ובמועד קטן כתוב: שזה תלוי במזל. כיצד זה מסתדר? 

ואפשר לתרץ את קושיית התוספות על פי דברי האברבנאל על הפסוק (דברים י, יז) "כִּי השם אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים": שכל איש ואיש מישראל יש לו שר למעלה, שר פרטי דהיינו מזלו, והקב"ה נותן את השפע לשר שלו, והשר נותן לו, וזה נקרא בשם מזל על דרך המליצה, ומה שאמרה הגמרא אין מזל לישראל, היינו שכאומה אין לישראל שר כללי, ובזה נבדלת האומה הישראלית משאר אומות העולם, שלהם יש שר פרטי וגם שר כללי של כל אומה ואומה, והעניין בזה, שהם מובדלים מהשם יתברך שנותן להם השפעתם על ידי שני שרים, הקב"ה נותן לשר הכללי והוא נותן לשר הפרטי של כל אחד ואחד, ולכן הם מנותקים מהקב"ה, זה מה שנקרא "אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים". 

ובזה מתורצת קושיית התוספות, הנזכרת לעיל, שמה שאמרה הגמרא בשבת אין מזל לישראל, הכוונה לשר כללי, ומה שאמרה הגמרא במועד קטן "שבני חיי ומזוני זה תלוי במזל, זה לגבי השר הפרטי. שלכל איש מישראל יש שר פרטי. 

על הפסוק שכתוב (בראשית טו, ה): "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה" דרשו חכמים זכרונם לברכה בשבת קנו': שהוציא הקב"ה לאברהם אבינו למעלה מן הטבע, והגדילו אף למעלה מן המלאכים, וכל שכן מעל למזל,

זאת אומרת הקב"ה הגביה אותו מעל הכוכבים מעל המזלות, ואם כן היה מושגח רק תחת הקב"ה ולא על ידי שר. 

ולכן כשהיה קורא לקב"ה בשם אדון, היה ידוע שכוונתו היתה על הקב"ה לבד, כי הוא היה מעל המלאכים ומעל המזלות, ממילא למי הוא יכול לקרא 'אדון', לא לשר שלו, אלא רק למי שמעליהם, מי זה? הקב"ה כי אין אדון על אברהם מלבד הקב"ה אבל כל האומות המושגחות תחת המזל שלהם, והקב"ה למעלה מהמזל שלהם, אם יגיד לקב"ה אדון יהיה משמע חס ושלום שהוא מתכוון אדון לשר שלו, וזו כוונת הגמרא: שמיום שנברא העולם רק אברהם אבינו זכה לקרא לקב"ה בלשון 'אדון' כי הקב"ה היה אדון שלו ולא אחר. 

מסופר שפעם בא לפני רבנו הגאון מוילנה מחבר: וביקש את הסכמתו לפירוש שכתב על ספר התפילה, עיין הגאון בספר, ומצא שנתן שם המחבר טעם: מדוע התפילה של האשכנזים מתחילה "באדון עולם". 

והוא נתן טעם על פי דברי רבי שמעון בר יוחאי: שאמר שמיום שברא הקב"ה את העולם, לא היה אדם שקראו לקב"ה 'אדון' עד שבא אברהם וקראו 'אדון', וכתב שמאחר שאברהם אבינו עליו השלום הוא שתיקן תפילת שחרית על כן ראוי לקבוע את השם 'אדון עולם' בתחילת תפילתו של אברהם, שמח הגאון ואמר: אלמלא לא בה ספר זה לדפוס רק לשם פירוש זה - כדאי. 

ופה ראיתי עכשיו מהמפרשים דבר נפלא נוסף: לפי שאברהם אבינו היה הראשון שקרא לקב"ה בשם אדנות, אז בספר שיח יצחק מובא ביאור זה והוסיף: שלכן גם מתחילים בתפילת שמונה עשרה ב"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז) כדי להזכיר את זכות אברהם, ובספר בית ישראל כתב כעין זה: שפותחים את תפילת שמונה עשרה ב"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" מפני שהברכה הראשונה בשמונה עשרה היא ברכת "מגן אברהם" הוא הראשון שקראו להקב"ה בשם אדנות, אז לכן פותחים ב"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח". לשבח את אברהם אבינו שהוא הראשון שקראו לקב"ה 'אדון'. 

ואנחנו נראה פה דבר נוסף מבהיל ומדהים, בהמשך הגמרא (ברכות ז, ב) מוסיף רב ואומר: אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר (דניאל ט, יז) לְמַעַן אֲדֹנָי: למען אברהם שקראך 'אדון'. 

הגמרא אומרת, אמר רב: אף דניאל לא נענה, היינו לא הרים את קולו להתפלל, אלא בשביל אברהם דהיינו בזכות אברהם שנאמר בדניאל ט' יז' "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹקֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם" הכוונה שתבנהו "לְמַעַן אֲדֹנָי" אומרת הגמרא היה צריך לומר "למענך" ולמה אמר לְמַעַן אֲדֹנָי? אלא למען אברהם שקראך 'אדון', שהשם יענה לו בזכות אברהם שקרא לו אדון, כי הוא היה ראש המאמינים ופרסם בעיני הבריות את ממשלתו של הקב"ה בעולם. 

ולכאורה תמה הגאון רבי דב צבי קרלשטיין אב בית דין מלקין: מדוע מכל זכויותיו הרבות של אברהם, לא מצא דניאל לנכון להזכיר בתפילתו אלא את מה שקרא להקב"ה 'אדון', 

עוד יש להבין: מדוע כל הצדיקים שהיו עד אברהם לא קראו להקב"ה 'אדון'?

בכדי להסביר את הדברים מקדים הרב ממלקין: לברר מה היא הכוונה של התואר 'אדון'? שלאיש שכל המשועבדים תחתיו אין להם רשות לעשות, להניע רגל או יד ללא רשותו, זה אדון, מעתה נבין הצדיקים שהיו עד אברהם אבינו היו תמימים באמונה האמיתית, כי הוא יתברך מנהיג את העולם על פי השגחתו, השגחתו יתברך, ואף שלא השיגו את חקירת הפילוסופיה האלוקית להבין בדיוק איך יתאימו יחדיו השגחתו הפרטית, שהיא על פי האדם ובחירתו החופשית, עם סידורי מערכת הכוכבים מששת ימי בראשית, בכל זאת היו תמימים באמונתם האמיתית. 

את ההסבר על זה מסביר הרמח"ל בספר "דעת תבונות" ונתנו כמה דרשות בעניין, אם אתם זוכרים בנושא יציאת מצרים, שהקב"ה הנהיג את עם ישראל בקריעת ים סוף בהנהגה הכללית ולא בהנהגה הכללית, יש שתי הנהגות: הפרטית זו בהשגחה פרטית וההנהגה הכללית: היינו שהעולם יגיע לייחודו יתברך מה שנקרא 'הנהגת הייחוד'. 

אז כל הצדיקים הגדולים קודם אברהם אבינו האמינו בתמימות, אבל לדעת לסדר את זה כמו שאברהם אבינו הבין את זה הם לא ידעו, לא הבינו כמו שהבין אברהם אבינו: מכיוון שכביכול יש סתירה, מה הסתירה? אם הכל תלוי בבחירתו של האדם, והאדם בכל רגע בוחר, ולפי זה הכל מסתדר ומשתנה לפי בחירתו, בהתאם לבחירתו ביחס לאנשים סביבו וכו', איך יש השגחה כללית, סידור כל הכוכבים מששת ימי בראשית עד אחרית שהעולם יגיע לתיקונו? אז אם הכל מוכתב אז איפה יש בחירה? ואם יש בחירה איך הכל מכוון?

וזה לא תלוי למה ששואל הרמב"ם בשם השואלים. 

אבל הנקודה היא פשוטה: לאדם יש בחירה, הוא בוחר מה שהוא רוצה, בעד ונגד טוב ורע, לקיים את רצון הברא או למרוד בו, זה שהוא בוחר זה ברור, אבל לא כל מה שאדם בוחר הקב"ה נותן להוציא לפועל,

לדוגמא: אדם רוצה להרוג, לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא בחר להרוג? פעם הוא מצליח ופעם לא מצליח, ומי מונע בעדך? השם, אדם אומר אני הולך להיות עשיר עכשיו אני בחרתי, לא רוצה ללמוד, אני הולך להיות עשיר, נגמר, אני יהיה עשיר, אני אהיה נדל"ן אני אני אתה תראה, והוא נהיה עשיר? עני תפרן לכן ימי חייו, אה, מישהו שלל לו את הבחירה? לא, הוא רצה הוא עבד? כן, ולהיות עשיר? כן, הוא השתדל? כן, למה הוא לא הצליח?

כי הקב"ה מחליט בסוף אם הבחירה תצא לפועל אז זה אומר שהקב"ה, בשביל שיצא מה שמכוון מן השמים - הוא לא מפריע לבחירה שלך, תבחר מה שאתה רוצה, אתה מקבל שכר על הבחירה רק, על התוצאות אתה לא מקבל , התוצאות השם עושה, אבל את הבחירה אתה בוחר, אם בחרת בטוב ולא הצלחת? הקב"ה: חשב לעשות מצווה נאנס ולא עשאה - כמי שעשאה, אם תוצאה או לא זה לא עניינך, אתה צריך לעשות את הטוב ולהשתדל לעשות לאל ידך לעשות, אם תצליח או לא תצליח זה לא תלוי בך, וכך הקב"ה מכוון את הדברים באופן כזה שזה לא יסתור את ההנהגה הכללית שהכל יגיע לתיקונו, 

לכן גם הרשעים מקבלים רשות, לכן אפילו אם התכוון לעשות רע ולא יצא רע הוא יענש! כי הוא כבר רגיל בזה, הוא ייענש אה, אבל לא הצלחתי לעשות מה שרציתי, על הכוונה אתה נתבע, האדם נתבע על הכוונה אתה נתבע לא על התוצאה התוצאה היא החלק המינורי, זה גם כן חשבון, יצא המעשה או לא יצא, אבל קודם כל על הבחירה כמו שלמדנו ברבנו בחיי "בשער הביטחון", איך זה מסתדר עם המזל? מזלך רוצה להשפיע לך שפע של עושר, אבל אתה בבחירה שלך החלטת להיות רשע, ואז הקב"ה בראש השנה קובע שהמזונות שלך יהיו מועטים בגלל שאתה רשע, במזל שלך מגיע לך, אבל לא יתנו לך הצינור נסתם! מי סתם אותו? אתה! במקום שפע עשית פשע, סתמת. היה צריך לרדת לך שפע אתה עצרת אותו! אתה יכול להיות גאון אתה יכול חכם אתה יכול להיות צדיק, אתה יכול הכל במזל שלך אפשר שהכל נמצא, אתה מפסיד לעצמך בבחירה שלך. 

את הביאור הזה שאמרתי אברהם הבין אותו בדקדוק רב, צדיקים גדולים לפניו לא ידעו את הפירוש הזה, זה כמו ש"דעת תבונות" מעריך להסביר, אני אמרתי את זה בקצרה, אבל זה היה בגלל שהוא היה מטפל כל כך הרבה באנשים ומדבר איתם שהיה חייב להסביר להם דברים, הם לא טעו הם האמינו באמונה אמיתית, "מה אכפת לי איך זה עובד" אכפת לי איך זה עובד? אם אני צדיק תמים, מה אכפת לי איך זה עובד, איך החשבונות, איך הקב"ה מנהל את החשבונות, מה אכפת לי אני בטוח שהוא עושה הכל פיקס, מה אני צריך לדעת? לי אכפת איך עובד מכשיר אלקטרוני? אמרו לי תלחץ פה זה הכל, תשמע, לא תלחץ לא תשמע, לא! אני רוצה להבין מה מאחורי! יאלה אז תתחיל ללמוד, בינתיים אתה מפסיד את השמיעה, לא! אני קודם כל רוצה להבין איך זה עובד, זה הטיפשים שלא רוצים לקבל אז הם אומרים ככה, אבל צדיק תמים - מה לי ומה לי? אם זה ככה או ככה? מה אכפת לי? אני עושה כמו שאדם אמר לי, כמו אדם ששומע לרב שלו והרב שלו צדיק אמיתי, מה יש לו לחקור ולברר הרב שלו? אמר לו נקודה, שלום, מה יש פה לברר?.              

אתה שואל אחד שהוא מדריך טיולים אומר לך שפלוני היה פלוני ופה היה פה ופה ככה,

מה תגיד לו: "מאיפה אתה יודע תראה תעודות, איפה למדת? בא אני ישאל אותך כמה שאלות לראות מה שאתה יודע?"

מה זה השטויות האלה? מה, אתה הולך לרופא

ואומר לו "תראה לי תעודה שאתה בכלל רופא!", ? "תראה תראה כמה קבלת במבחן אולי קבלת, אולי קבלת 70?"

אז הוא אומר לו: "מה פירוש ב-64 עוברים, כן אבל בשלושים שאתה לא יודע אולי אני יצא חולה ב-30 שאתה לא יודע ואתה תהרוג אותי? מה תראה לי תראה לי",

מה, סומכים על רופא!

רב, לא יכול להגיד מה שהוא לא יודע! רופא יכול לחרבט מה שהוא רוצה, נותן לך תרופות, נותן לך זה, ואם לא זה אז זה ואם לא זה אז זהו, פה הוא לא יכול להגיד לך מותר לחלל שבת אסור לחלל שבת, אתה יודע תחלל קצת תעשה חצי חצי, אין דבר כזה או שאתה יודע או שאתה לא יודע, אז הקב"ה ודאי יודע הכל נכון? יותר מרופא יותר מרב יודע הכל, אז אדם שהוא צדיק תמים אין לו שום שאלות, אין חקירות ולא שום דבר לא פילוסופיה ולא בטיח, שלום "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח" (משלי י, ט). 

אז מה הוא מסביר אני חוזר עוד פעם: מעתה נבין שהצדיקים שהיו עד אברהם אבינו היו תמימים באמונה אמיתית, כי יתברך מנהיג את העולם על פי השגחתו, ואף שהם לא השיגו את חקירת הפילוסופיה להבין בדיוק, לא כל אחד מסוגל לפילוסופיה, אפילו הגאון אמר על הרמב"ם שהפילוסופיה היטתו ברוב ליקחה, זה לא פשוט, אבל הם לא השיגו את חקירת הפלוסופיה {הפילוסופיה האלוקית! לא של הגויים} ואף שלא השיגו את חקירת הפילוסופיה להבין בדיוק איך יתאימו יחדיו השגחתו יתברך שעל פי המעשה האדם על פי בחירתו החופשית עם סידורי מערכת הכוכבים מששת ימי בראשית בכל זאת תמימים באמונתם האמיתית, 

אבל אברהם אבינו שהוא חשף את זרוע עוזו, ויצא ללחום עם בני דורו את מלחמת האמונה, לפרסם שם שמים ולהחזיר למוטב הרבה מבני דורו, כמו שדרשו חכמים זכרונם לברכה את הפסוק (בראשית יב, ה), "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"הוא חקר וירד עד לעומק חקר הנהגתו יתברך בעולם, כי אחרת הוא לא היה יכול לתרץ, כך כתוב בהרמב"ם בהלכות עבודה זרה, הוא היה משיב תשובות לכל בני העולם.   

היה מקהיל קהילות, היה עושה הרצאות, שואלים אותו שאלות והוא משיב להם תשובות, אם הוא לא יחקור הכל עד תום איך הוא יחזיר תשובות? "יש לכם שאלות?" בטח שיש שאלות, ומי יענה תשובות? אם הוא למד ולא יודע איך הוא יענה תשובות? תשאלו חרדים שאלות שאני צריך לטפל בהם, הם לא יודעים לענות, זה לא התחום שלהם לא עסקו בו הם הולכים באמונה תמימה בסדר גמור, והלואי וזה יחזיק עד הסוף, אבל בירור האמת וחקירתה עד תום – הם לא נדרשו ולא נתבקשו והם ממשיכים לפי מסורת אבותם בידם. אבל מי שצריך להשיב תשובות הוא חייב לדעת את הדברים.   

אבל אברהם אמרנו חשף זרוע עוזו ויצא ללחום עם בני דורו מלחמת האמונה, לפרסם שם שמים להחזיר למוטב הרבה מבני דורו. כמו שדרשו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן", הוא ירד עד לעומק הנהגתו יתברך בעולם. זו היא הכוונה במאמר חכמים זכרונם לברכה. 

ישנו מאמר סתום לכאורה שאמור על אברהם: מרגלית טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, וכל הרואה אותה מיד מתרפא, לפי מה שאנחנו קוראים, מרגלית זה אבן טובה התלויה בצווארו של אברהם אבינו, ומי שראה את המרגלית שהיה בה כנראה סגולה היה מתרפא,

אז מה מייחסים עכשיו את כוחה של המרגלית לאברהם אבינו? זה כבוד ושבח שצריך לספר שהיה לו? אכפת לנו איפה היא תלויה אם בצוארו או בכיס שלו? רק אם היא בצוארו פועלת ואם היא לא בצוארו היא לא פועלת? מה הסיפור הזה?

ורגילים לומר שהכוונה לפילוסופיה האלוקית שהשיג אברהם אבינו זו היא המרגלית הטובה שהיתה לו מה שלא היתה לאחרים, שהוא השיג את הפילוסופיה שכמו שמרגלית היא מאירה הפילוסופיה האלוקית שהוא ידע האירה, השיג אברהם אבינו שבכוחה הוא האיר וריפא את חסרי הדעת והאיר את חייהם באור האמונה.

אז למה כתוב הרשב"א אומר: שמה זה המרגלית? זה היה כח הדיבור של אברהם אבינו, היה לאברהם אבינו כח הדיבור להשפיע על האנשים, זה מה שהוא אומר, איפה הדיבור פה בגרון, זה מה שהוא אומר, המרגלית טובה היתה תלויה בצווארו וזה היה המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכל הרואה אותה היה מתרפה, מה זה רואה אותה? שומע צריך להגיד, מה זה רואה אותה, אבל כששומע כל כך הרבה רואים את החוכמה שהיא מאירה, השמיעה מאירה לאנשים וגם רואים כמה הוא חכם, כמה הוא גאון כמה הוא מבין, כמה הוא יודע את הדברים לעומקם! שסומכים עליו והולכים אחריו.

לכן הדורות הראשונים קראו לקב"ה בתואר מלך, עד שבא אברהם וכאשר לעומק לעומק את השגחתו הפרטית של הקב"ה בכל מעשה קטן כגדול של כל נברא, הוסיף את התואר 'אדון' לכן כאשר התפלל דניאל "וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי", הוא ציפה להשגחה ניסית שקוראים לה פני אדו-ני "וְהָאֵר פָּנֶיךָ" אז הוא הזכיר את מי? את זכותו של אברהם, שפרסם זאת בעולם, ואכן השם ענה לו בזכותו של אברהם אבינו. 

יש בזה עוד באור נפלא של הגאון רבי אליהו עקיבה רבינוביץ רבה של פולטבה, בירור שמתבסס על היסוד הזה שלמדנו: כל הצדיקים שחיו עד אברהם אבינו אומנם האמינו גם הם בהשגחה פרטית, אבל האמינו בה רק מצד הארת והבנת השכל, אבל הם לא ראו זאת בפועל! ועד רבה ממה שציווה הקב"ה לנח לבנות את התיבה ולא הציל אותו בדרך נס. 

עוד היה להם מקום לטעות ולחשוב שאחר שמסר הקב"ה בששת ימי בראשית למים את הכוח להטביע נפש כל חי אז כביכול ידו מסולקת לגמרי מכוח המים, ושהמים כאילו הם פועלים את פעולתם בטבעם וללא מפריע, הם לא ראו בחוש, שהקב"ה אדון, משגיח על כל הברואים ושום דבר לא מזיז ידו ורגלו מכל הברואים והנבראים בלי רשות והסכמת ויכולת מאת השם יתברך. 

אולם אברהם אבינו שהושלך לכבשן האש, הלו הוא מבשרו חזה אלוק המשגיח בפרטי מעשה בני אדם, שהרי הוא לא נתן לאש לגעת בו לרעה, אם לאש יש כוח עצמי והשם כביכול סילק עצמו מכוחותיו והם פועלים כביכול מטבעם, איך האש לא שרפה אותו? אם זה לא התערבות של אדון הכל שציוה לאש לא לשרוף את אברהם, אז איך זה פעל? לכן הוא ראוי לקרא לו אדון. 

אברהם ראה שבלעדי השם אין איש יכול להרים יד או רגל, ומשגיח על כל מעשה ופעולה של כל בריותיו. 

עכשיו יובן באופן נפלא: למה מכל הזכויות הרבות של אברהם לא מצא דניאל לנכון להזכיר בתפילתו אלא מה שקרא 'אדון' לקב"ה, למה זו זכותו היחידה של אברהם שביקש שיחזיר את בנין בית המקדש, כיוון שגם דניאל ראה בעיניו את אדנותו של הקב"ה, ואת השגחתו הפרטית על כל ברואיו. 

הכיצד? שהשליכו אותו אל גוב האריות הקב"ה סגר את פיהם של האריות, של הכלוב שאליו הוא הושלך, אם כן היה חביב עליו התואר 'אדון', כי גם הוא זכה לראות שהשם אדון בהשגחה פרטית, לכן כשראה דניאל ענות עמו, כמה הם מעונים בגלות וכו', וכמה רחוקה דרך הטבע גאולתם ותשועת נפשם מיד שונא איך יצאו מבבל ששלטה בעולם, איך יצאו משם על פי טבע, 

אז הוא ביקש בתפילה ובתחנונים מ 'האדון אדו-ני' מסדר המערכה שיאיר פניו על מקדשו השמם, לְמַעַן אֲדֹנָי למען אברהם שקראו 'אדון', כי לא רצה לתלות בזכות עצמו, היה יכול לקרא לו אדון כי הוא גם מכירו 'כאדון' אבל כתוב: כל התולה בזכות עצמו תולים לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולים לו בזכות עצמו והוא זכה ונענה.

זאת אומרת גם הוא הכיר את השגחת הבורא בברואים באופן אישי, וגם אנחנו זכינו להכיר את הקב"ה שהוא 'אדון' באלפי מקרים. 

הרשב"א כותב על זה בפרושי האגדות בדיבור המתחיל אמר הראשון: שבימי אברהם וקודם לו היו האדם עובדים לצלמים, והיו נמשכים בכל מעשיהם אחר השמש והירח כוכבים ומזלות, ובאמת יש למזלות של השמים שלטון בעולם, עד שיהיה אדם מחמת מזלו: עשיר, עני, מוליד או עקר, אך יכול האדם להטות את מזלו על ידי מעשיו. ואברהם מחמת מזלו וראה באיצטגננות שלא היה ראוי להוליד, אמר השם צא מהאיצטגננות שלך, והעלה אותו מעל לכוכבים והמזלות, והראה לו שהוא כן מוליד כי השם קובע לא המזלות.

אלא שנתעלה במעשיו להדבק בקב"ה שהוא 'אדון', אברהם אבינו נדבק! בקב"ה אז ממלא הוא כבר לא תלוי במזלות ולכן לא היה בכוח מזלו לבטל ממנו את ההולדה כי הוא כבר למעלה מן המזל. 

לכן גם מפרשים: אין מזל לישראל, גם מי שמזלו שלא יהיו לו בנים חיים ומזוני אם הוא ידבק בקב"ה אז הוא מעל למזל, כמו אברהם אבינו, משום כך הוא קרא לקב"ה 'אדון' שמכיוון שהוא הוליד נגד הטבע, נודע לאנשי דורו שהקב"ה הוא אדון על המערכות האלה של הכוכבים והמזלות, ויכול לבטל את כוחם, וממלא נודע להם שאין בהם אלוקות, לכן כתוב שהוא: "אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים", כי לכוכבים ולמזלות ניתן כוח אלוקי, ומהוא הכוח הזה? לא כוח עצמי אלא מושפעים מהאלוקים מהקב"ה, כי אין אלוקות מעליו, מי שסותר את כוחו. 

כמו שהשם אומר לים: (איוב לח, יא) עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ: הגלים בים יכולים לשטוף את החוף, מה עוצר את המים האדירים, החול? החול יכול לעצור כמויות אדירות כאלה? כן, כשאדון האדונים מחליט, וכשהשם רוצה הוא מזיז כמה לוחות תחתונות ונהיית רעידת אדמה באמצע האוקינוס, והיא מרימה גל ים 30, 40, 50 מטר גובה, וארבע גלי צונאמי שוטפים את יפן, תאילנד וכו' 

וגם היקשה הרשב"א:"בדיבור הראשון" כמו שאמרנו: איך אמר רבי שמעון בר יוחאי שלא בא אדם לקב"ה שקראו אדון עד שבא אברהם, הרי הדורות שקדמו לאברהם, אדם הראשון, ושת, ומתושלח וחנוך, ונח, ושם ועבר, היו צדיקים גמורים ולא יתכן שנמשכו אחרי אנשי דורם, שהיו עובדים לצלמים, והיו נמשכים בכל מעשיהם אחרי המזלות? ובודאי הם הכירו את אדנותו של הקב"ה, 

ותירץ: שאברהם אבינו היה הראשון שהיה ביכולתו להוכיח לאנשי דורו הפך דעתם מהמעשה שארע עימו, כי הרי נולד לו בן לעת זקנותו בן מאה. ושלא כפי שהיה ידוע להם כפי המזלות! ושרה בת תשעים שזה נגד הטבע, והוכיח בזה שהפך הקב"ה מי שאינו מוליד על פי המזל, למוליד נגד המזל. 

ועוד שאברהם גם פרסם והכריז על אדנותו של הקב"ה בעולם, והביא להם ראיות גלויות על כך: שעל ידי דביקותו בהקב"ה נעשה לו נס שהוליד, ומכך ידעו כל הבריות שאין שלטון באדנות למזלות, אלא להשם לבדו, וזה לא עשה אדם לפניו. 

והוסיף הצל"ח ששורש דבריו הוא: שעד אברהם אבינו היו בני האדם אומרים שהשם ברא את הארץ, ואחר כך עזבה, ואינו משגיח על הנעשה בה, אלא שמסר את השליטה למערכות השמים, והכל תלוי במזל, ולא היו חושבים את הקב"ה לאדון בעולמו, ואברהם אבינו הודיע לכל באי עולם שהכל הוא בהשגחת הבורא, והוא אדון על כל המעשים, ואנחנו כל באי עולם עבדים שלו, וכל אשר יארע לאדם הוא לפי זכויותיו וחובותיו. לפי בחירתו. 

וכן אמרו במסכת סוטה כי' עמוד ב' על הפסוק (בראשית כא, לג), "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם השם אֵל עוֹלָם": אל תקרא וַיִּקְרָא, אלא ויקרי שָׁם בְּשֵׁם השם, מלמד שהקריא אברהם אבינו בשמו של הקב"ה בפה של כל עובר ושב, את שם השם שהוא משגיח על כל הברואים, ושהוא משגיח על כולם השגחה פרטית. 

לכן פותחים ואומרים: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" שזה בברכת מגן אברהם, שמתייחסת אליו בעיקר ומזכירים שהוא זכה והוא פתח. ונחזור - אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו לקב"ה 'אדון' עד שבא אברהם וקראו 'אדון'. 

משהוא מתוק לסיום כתוב: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" אביו עובד עבודת כוכבים והוא מבשרו שיבוא אליו? ללמדך שעשה תרח תשובה! האם שייך לקבור צדיק אצל רשע? תרח היה רשע עובד עבודה זרה, והשם אומר לו, "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם", אם אביו רשע איך וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם? 

אומר רש"י: ללמדך שעשה תרח תשובה, כי אין לקבור צדיק אצל רשע אפילו שהוא אביו, אלא ללמדך שאביו עשה תשובה, אה! רגע: איך מוכח מכאן שתרח עשה תשובה? אין צורך לומר שתרח עשה תשובה, גם בלי שתרח עשה תשובה יכולנו לומר שתרח לא עשה תשובה והוא יכנס לגן עדן, אבל למה שתרח יכנס לגן עדן אם עשה עבירות כאלה איומות של הפצת לא האמונה בתורה כמו בנו? אלא הפצת עבודה זרה? כי קיימא לן: שאם היה אביו רשע ובנו צדיק, מכניס הבן את אביו לגן עדן! שלא יאמרו אביו בגיהנום ובנו בגן עדן!? 

תירוץ גאוני על קושיה זו מופיע "באבני פז", בשם חכם אחד מלבוב: לכאורה יש מקום לתמיהה נוספת, על לשון הכתוב: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" מה זה אֲבֹתֶיךָ יש אבא אחד?

אלא על כורחך שתרח עשה תשובה, הוא מכריח את זה מכיוון אחר ומכיוון שתרח עשה תשובה ברשות עצמו, ולכן הוא ממילא מביא את אביו לגן עדן שזה הסבא, כי הבן לא יכול להכניס את הסבא אלא רק את האב ,'ברא מזכה אבא' ומכיוון שתרח עשה תשובה הוא הכניס את אביו לגן עדן לכן עכשיו יש שתי אבות. ומובן עכשיו הכתוב: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" - אל אביו ואבי אביו, ששניהם צדיקים, למה?

אם תרח לא עשה תשובה אז היה צריך לומר הפסוק: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אביך", אבל אם הוא אומר אֲבֹתֶיךָ משמע שגם הקודם הסבא גם כן נמצא בגן עדן, איך הסבא בגן עדן אם יש לו בן כזה תרח לא היה צדיק, אלא שוודאי שתרח עשה תשובה בזכות עצמו, ולכן הכניס את אבא שלו, כי הבן לא יכול להכניס את הסבא הוא מכניס את האבא "ברא מזכה אבא" "אבל כיון שהוא עשה תשובה בעצמו הוא גם את אביו הכניס עכשיו יש שתי אבות אבל ממתי יש שתי אבות?

כתוב: "שבני בנים כבנים, (דברים ד, ט) וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" אז מה פירוש? הסבא צריך ללמד את הבן ואת הנכד, ובני בנים הם כבנים, משמע שהנכדים כבנים, אז גם סבא נקרא אבא לעניין זה.

אם כן הכל מתורץ נפלא, ומכאן יש לכם תקוה למי שיש אבא שלא היה צדיק או אמא לא צדיקה - אם הוא עושה תשובה מכניסו לגן עדן.    

זה מה שאני מסביר לאלה שהוריהם חולים במחלת סרטן ורוצים שיתרבו אני אומר להם רבותיי אם לא תעשו תשובה, והוא אם הוא בריא בשכלו אם לא תעשו לא יועיל אבל אם תעשו אז זה יועיל גם לעולם הזה וגם לעולם הבא,

ועל זה אמר הגאון מוילנה (משלי כט, יז): "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ", כדאי שתלמד את בנך מוסר עוד בהיותו קטן, "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו). צריך לתת גם ייסורים, ייסר אם לא גם צריך לתת לפעמים ייסורין "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ", אז גם יהיה לך מנוחה לעולם הבא. "וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" - והנפש שלך תהיה בגן עדן. אבל אם לא תייסר את בנך, אז גם הפירות לא יעידו עליך, ואתה אפילו אם אתה צדיק יוציאו אותך לגיהינום, כך אומר הגאון מווילנה.

כי אם האבא צדיק והבן רשע גם האבא לא נכנס לגן עדן, לכן צריך להשתדל מאוד מאוד להיות צדיקים ומזכים גם את ההורים, אבל לא כדאי להורים לסמוך על הילדים כי לא יודעים אם הילדים יצליחו להציל את ההורים מהגיהינום.

אז זאת אומרת צריך להשתדל מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד להיות צדיקים וכך מזכים גם את ההורים, אבל לא כדאי להורים לסמוך על הילדים, כי הילדים לא יכולים להבטיח שהאבא יצא מהגיהינום, 

אז היה מעשה פעם של אב ובן שירדו למרתף של היין, ולא היה חשמל בזמנם אז לקחו נר, והבן מכבד את האב יורד לפניו עם הנר להאיר, כיוון שהוא יורד ראשון אז הנר לפניו מאיר הכל, ואביו שאחריו הוא לא רואה את כל האור כי האבא מאחרי הבן והוא מסתיר קצת ויש צללים, והאור גם משחק ואז האבא כמעט נכשל במדרגות,

אז האבא אומר לבן: "תגביה מעט תזיז את הנר" וכו'

אז הבן אמר: "אתה יודע מה אבא? אתה תבוא לפני אתה תיקח את הנר ואני ילך אחריך!",

ואז האבא ירד ומפה לשם והאבא היה מפסוט,

ואז הוא שאל: "למה לא אמרתי לי כך מההתחלה וכך לא הייתי כועס שאני לא רואה טוב?",

ענה לו האב: "רציתי ללמדך, שאם אתה תסמוך על נרי שאני יאיר לך אחרי מאה ועשרים שנה אז הנר האור של הנר ישחק ולא בטוח שאני יכול להאיר לך, אבל אם יהיה לך נר משלך, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ אז כְּבוֹד השם יַאַסְפֶךָ (ישעיה נח, ח) כדאי שהנר שלך יאיר לך". 

 

 רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר (ישעיהו מב, כא) השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. 

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת