טוען...

כמה לוטים יש בדורינו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 22.10.2015, שעה: 10:00

הורדת MP4 הורדת MP3


ט' בחשוון תשע"ה - ספר בראשית: פרשת לך לך - כמה לוטים יש בדורנו? 

"ויאמר אברהם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועך כי אנשים אחים אנחנו".

לוט הלך אחרי אברהם, עזב את ארצו ומולדתו ברצונו להיות תלמיד נאמן לאברהם, ואברהם לקח אותו עימו, לוט השתתף עם אברהם בניסיונו הראשון לעזוב את בית אביו, לכאורה נראה ניסיונו של לוט גדול משל אברהם, שהרי שאברהם שהיה נביא ודבקותו בהשם עלתה על כל הנביאים, בודאי יש לו לשמוע בקול השם לעזוב את בית אביו, וכל שכן שפרש לו השם יתברך את כל הברכות המגיעות לו מקיום מצוה זו, הרי זה לכאורה זה מקטין את הניסיון, כי מי זה לא ילך אחר דבר השם להתברך בברכות גדולות כאלו. 

אלא שאנו מבינים שאברהם אבינו לא הלך אחרי השם בשביל אלו הברכות, עובד השם יתברך היה מאהבה, שלא על מנת לקבל פרס, וכל מה שהפרס יותר גדול, הרי הניסיון יותר גדול, להתעלות על הרצון הנפשי שהוא נמשך אחר הפרס הגדול שלפניו, ובזה הוא עומד בניסיון יותר גדול. 

לוט לא הגיע לשלמות כזו בעבודת השם, אך מעלתו היא גדולה בזה שהשכיל להבין ללכת אחר אברהם בעזיבת בית אביו, ארצו ומולדתו, להיות גר בארץ נוכריה, זו היתה המעלה הגדולה שלו. 

הצלחתו של לוט בהליכתו אחר אברהם היתה: שזכה להשתלם וליצור בנפשו שורש מלכות בית דוד, {אתם שומעים למה הוא זכה?}, נאמר בתורה: וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. 

ואיתא במדרש: רבי טוביה ורבי יצחק אמר: שני אהלים, רות המואביה ונעמה העמונית {אלה יצאו ממנו}, אז כתוב: גם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואהלים, הוא זכה גם כן להעמיד את מלך המשיח {וזה בגלל שהיה מחובר לאברהם}, 

אמר רבי יצחק: "מצאתי דוד עבדי" היכן מצאתיו? בסדום, אבל דוד לא היה בסדום, ממי יצא דוד המלך: מרות המואביה, שיצאה מביתו של לוט. שלמותו של דוד המלך היתה כפולה בו {מקופלת}, שלמות נפלאה היא עד אין חקר, גם לאחר שנפרד מאברהם ונתחבר עם סדום, לא ירד מגדלותו ולא איבד את שלמותו זאת, ובסדום מצא בו השם יתברך את דוד עבדו.

אולם יש למצוא הסיבה שגרמה ללוט לעזוב את אברהם, מתחילה מסר נפשו ללכת אחריו, ובשביל מריבה שהיתה בין הרועים נפרד ממנו. איך אפשר לתלמיד נאמן שכמותו, להתרחק מרבו הטוב שכל העולם רוצים להתדבק באברהם, והולך להתקרב אל סדום הרעים שברעים שכל העולם ברחו מהם?

 

אלא, יש לשאול גם על הרב שאלה, הרב זה אברהם: למה הוא ריחק את תלמידו החביב לו? וכי בשביל שלא תהיה מריבה בין הרועים צריך שיאמר לו: "היפרד נא מעלי?" היה לו לצוות לרועיו שלא יריבו, מה קרה פה? מדוע הוא ויתר על אברהם ואברהם ויתר עליו?

 

אבל המסתכל בהכרה בהירה בביתו של אברהם אבינו, רואה שלא היתה מריבה בין רועים פשוטים וגסים המריבים בין הצאן והבקר, היה פה ריב של חכמים המדקדקים במצות על פי חוקי התורה. כנאמר: "דברי ריבות בשערך וקמת ועלית" שהרי ביתו של אברהם אבינו היה משכן ומקדש השם יתברך, כל כולו עבודת השם והליכה בדרכיו, ואי אפשר לצייר שם מריבה חומרית בענייני ממונות, כי אם מחלוקת בין החכמים; מה הוא רצון השם, לדעת את הטוב ואת הרע, המותר והאסור, השלמות והחיסרון, כל אחד מתנהג כשיטתו בהתאמצות לשלמות ולמצוא חן בעיני השם.

 

חכמינו זכרונם לברכה מבארים לנו את עניין המריבה שהיתה בין הרועים ואחר כך גם בין אברהם עם לוט, רבי ברכיה בן רבי סימון אמר: "בהמתו של אברהם היתה יוצאה זמומה" {עם זמם בפיה בכדי שלא תאכל בשדות אחרים מחשש לגזל} ובהמתו של לוט לא היתה זמומה,

היו אומרים להם רועי אברהם: "הותר הגזל?"

היו אומרים להם רועי לוט: "כך אמר הקב"ה "לזרעך אתן את הארץ הזאת"! ואברהם אינו מוליד ולוט בן אחיו יורשו, ואם הגמלים שלנו אוכלים, משלהם הם אוכלים, כי זאת הירושה".

 

אמר להם הקב"ה, כך אמרתי לו: "לזרעך נתתי את הארץ", אימתי? לכשיעקרו שבע אומות מתוכה, כרגע לא! {אז זה גזל}

הם פלפלו והתווכחו בהבנת הנבואה שנאמרה לאברהם, כמו פרשה בתורה: " רועי לוט הבינו שיש להם חלק בארץ, וכדי לפרסם את שיטתם זו, הוציאו את הבהמות לא זמומות, למען ידעו שאין באכילת בהמתם שום חשש גזל {זה לשיטתם}

 

ורועי אברהם הבינו שנבואה זו היא רק הבטחה על העתיד והיום אין להם חלק בארץ, עד שהגיעו לידי מריבה כלומר- התווכחות! במשא ומתן של הלכה. {מהו לשון ויכוח? ויכוח זה הוכחה, כי אם אין הוכחה אז על מה הויכוחים}

 

הויכוח גם בין אברהם לבין לוט, אבל כיוון שראה אברהם אבינו עליו השלום: שלוט עומד על דעתו, ומסכים לרועיו להוציא את בהמתם ללא זמם, נתברר לאברהם: שיש ללוט שיטה משלו נגד רבו והוא בעל סברה ושהוא חולק על השיטה של אברהם אבינו.

 

אוי! נתברר לו כעת שתלמידו זה כבר יצא מרשותו. ואינו יכול להיות יותר כפוף לו. מי שיש סברות משלו וכבר לא תלוי ברבו, לאדם זה אין כבר מקום להיות עם רבו.

 

וכל תלמיד הלא "כייף" {כפוף} לרבו אסור לו לדור במקום רבו, כי הוא יגרום שיבושים לעצמו ולרבו, וטוב להתרחק מרבו להישאר על מצבו לא יעלה וגם לא ירד.

אברהם אבינו עליו השלום במידת חסדו וענוותנותו, אמר ללוט: "היפרד נא מעלי, אל נא תהי מריבה ביני ובינך, כי אנשים אחים אנחנו".

 

פרשו חכמינו זכרונם לברכה בבראשית רבה מא': שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם, בזה הסביר לו אברהם טעמו ונימוקו: למה הוא אומר לו שיפרד ממנו? מפני גדלותו שקלסתר פניו דומה לו, שהוא גדול כמותו, צריך הוא להיות נשיא ורב לעצמו ולא להיות תלמיד אצלו {אתה כבר רבי לבד אתה יכול ללכת ולעשות לך ועדת חסידים}.

 

אברהם העמיד את לוט בניסיון ולא עמד בניסיונו, היה עליו לומר: "לא! חס ושלום, אני יעזוב את כבוד הרב? מה פתאום! חס ושלום! לא! אני רק הבנתי.. סליחה, אני חוזר בי! ואני מקבל את דעת רבי!"

-         לא עמד בזה, כששמע שהוא כבר רבי, רבו אמר לו שהוא רבי אוווו, אז הוא להיות רבי בסדום.

 

אברהם העמיד את לוט בניסיון ולא עמד בניסיונו, היה לו להכיר את האמת, שהגם שהוא מרגיש בנפשו שהוא עלה לרום המעלה, ויש בו שורשי השלמות של מלכות בית דוד, שזה מגיע לשמי מרום, אבל חלילה לו להפריד את הענף מן האילן, ובשביל זה עליו להדבק לאברהם, {טעות כזאת עשה קורח עם משה רבנו, הוא ראה שתצא ממנו שושלת של שמואל הנביא, עשה אותה טעות! לא עוזבים את הרבי} לא עוזבים את הרבי!

והיה לו לומר: "נשיא אלוקים אתה לי, וכל הפורש ממך - כפורש מן החיים",

 

רבי טרפון שהיה רבו של רבי עקיבא אמר עליו: שהפורש ממנו - כפורש מהחיים,

 

ולוט היה צריך להבטיח "לא תהיה מריבה בין רועי לבין רועיך" ואהיה תלמיד "כייף" כפוף לרבו כל הימים, אבל הוא רצה להיות נשיא לעצמו, 'הרב הראשי' הוא רצה להיות "מפני שהוא גדול כמו אברהם".

 

"ויאהל עד סדום" פינה חשוכה שלא עלה אפילו בידו של אברהם אבינו להאירה, רצה להראות את כוחו שיחזיר אותם למוטב, התקרב להם והתחתן עם הטובים שבהם, הכניס אורחים בסתר, מסר נפש כמו אברהם אבינו, וכשבאו המלאכים להחריב את סדום, היה מלמד עליהם סנגוריה כל הלילה לא להחריבם, ממש כמו שאברהם אבינו לימד עליהם סנגוריה שלא להחריבם, שיש תקווה להחזירם למוטב.

 

והנה כל התביעות שנאמרו על לוט, יש להבין שהכל נאמר על פנימיותו, שהוא נתקלקל במידותיו שרכש אצל אברהם, וכיוון שנפגם אצלו הרוח נמוכה, ונפש שפלה שזה מתלמידי אברהם אבינו, ואצלו היה כבר רוח גבוהה, שכבר מחזיק את עצמו לא נפש שפלה, שלא מסתפק במעט אלה רוצה הרבה והולך אחר עיניו, "וירא את ערי הכיכר---", לא היה יכול להיות עוד מתלמידי אברהם אבינו עליו השלום, כי מי שאין בו המידות האלה - הוא כבר מתלמידי בלעם .

 

אבל בעולם המעשה היה לוט כמו תלמידי אברהם אבינו, בחיצוניות, בפנימיות היה לו כבר קלקול והשחתה במידות, בחיצוניות לא ניכר, עדיין הוא היה דולה ומשקה מתורת רבו בעולם, ואברהם אבינו מסר נפשו עליו להצילו כשנפל בשבי, במלחמה, והחזירו למקומו לדירתו בסדום, מפני שהיתה לאברהם גם השקפה שלוט יחזיר אותם למוטב, אבל הרשעים הללו הסדומיים גם לאחר עשרים וארבע שנים שישב לוט עימהם, שרפו באש את ביתו שהיתה נשואה לאחד מגדולי סדום, בגלל שעשתה חסד בסתר, שזה חוקי סדום {והיא פרנסה עני בסתר - שרפו אותה באש!}.

 

שלושה היו בני ביתו של אברהם אבינו:

לוט בן אחי אברהם, אליעזר עבד אברהם, והגר שפחת שרה, מה קרה עם שלושתם?

לוט: שהרגיש בשלמותו עזב את רבו ונפרד ממנו והפסיד לעצמו עד עולם. מה אנחנו זוכרים מלוט? שיכור כלוט! {לוט חשב שיגדיל את רכושו, ואת נכסיו ושהוא יהיה רבי, בסוף שבו אותו ונשרף כל רכושו, איבד את אשתו, ושתי בנותיו קלקלו}.

 

ואלמלא הרבי שלו אברהם אבינו לא היה גם מי שיציל אותו, הוא היה גומר בבושת פנים ובחרפה ודיראון עולם {פרי הדמיונות הם הבלים}.

אמר שלמה המלך: "הבל הבלים הכל הבל" כל מה שאתה רואה בחוש במציאות - בגדול הכל הבלים! כמו ההבל היוצא מהפה: לרגע הוא קיים ולאחר מכן איננו, זה הוא הכל הבלים.

 

הדבר היחידי שאפשר להשקיע ממנו, זה מה שמשקיעים מפה לשם, זמן הדרשה הזו עכשיו עוברת לשם, הזמן הזה שאתם מקשיבים עובר לשם, כזמן מוחלט לעולם נצחי טוב עם שכר, ואחרי השיעור תלוי בכל אחד: או שהוא זורק את הזמן בפח או שהוא מנצל אותו או שהוא מתכנן את העשייה המיידית הבאה, אבל זמן: או שהוא אבד או שהוא קיים, זאת ההחלטה שלנו. זה היה תלמיד שקראו לו לוט.

 

הגר: היא היתה שפחת שרה, היא ברחה מגברתה, "ותקל גברתה בעיניה" או!! היא כבר מחשיבה את עצמה, והגר נקלטה להריון מיד, ושרה נהיתה קלה בעיניה, "משמע שהיא כבר צדקת" היא לא יודעת שיש לקב"ה חשבונות: למה הקב"ה מעכב ושהקב"ה מתאווה לתפילתה ורוצה שתישאר בנויה, וכמה פעמים מביא המדרש רוצה שהם ימשיכו לעבוד את השם בינתיים בגיור גרים כי אם יהיו לה ילדים היא תהיה מטופלת בילדים ולא תוכל לגייר גירות, וכל מיני סיבות למה הקב"ה עיכב.

 

והיא מיד מבינה: "אני זכיתי מיד - סימן שאני ראויה יותר" ולכן היא ברחה מגברתה,

 ונצטוותה על ידי מלאך השם לשוב להיות תלמידה כבראשונה שפחה, {היא צריכה לחזור למקומה המתאים} "והתעני תחת ידיה" וכאשר עשתה כדבר השם הצליחה ונתקיימו כל הברכות שנאמרו לה.

 

אליעזר עבד אברהם: היה כייף לרבו, כפוף לרבו תמיד, והתפאר לפני כל ואמר: "עבד אברהם אנוכי!" לא אמר 'אני המנכ"ל, וכל המשק של אברהם עלי! כל ביתו ומשקו של אברהם עלי! אני! אני התלמיד המובהק שדולה ומשקה! אני אני אני אני'

-         לא!

כל מקום שהוא בא הוא מכריז: "אני עבד אברהם".

בשכר זאת הוא נכנס חי! לגן-עדן, הוא אחד מעשרה שנכנסו חיים לגן עדן, הרי הוא משמש את אדונו את אברהם בגן עדן לנצח.

כמפורש בבא בתרא נח': כשהגיע רבי בנאה למערת הקבורה של אברהם אבינו, מצא את אליעזר עבד אברהם עומד בפתח, הוא עדיין עבד אברהם ומשמש אותו גם בעולמות העליונים.

 

באנו לידי איזו הכרה, ברום ערכם של בני ביתו של אברהם אבינו, ונדע לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותינו?" כמה צריך רב למסור נפשו בעד תלמידיו, אבל עד כמה צריך להיות התלמיד כייף, כפוף לרבו, אפילו שהוא כבר מרגיש {כמו לוט} שהוא בעצמו בתכלית השלמות, לא יעזוב את רבו.

כמה שוטים כאלה יש! "לוטים" לוטים, שהם חשבו שהם עלו מעל רבותיהם ועוזבים אותם, כי חושבים אולי הם יודעים להתפלפל קצת ואולי חיברו איזה קונטרס, ויצא להם שם בגדולים, והם יכולים להיעקר מכולם וכבר יכולים להעביר ביקורת וכו', לוטים: אלה מצאצאיו של לוט.

 

כמאמר רבי יהושע בן פרחיה: "עשה לך רב" לעולם צריך עשה לך רב, ורב לא מחליפים כפי כדאיות או משתלם, אלא מי שיצר בנה ותיכן אותך {מילא אותך תוכן} הורה לך את הדרך - לא עוזבים! כי אם מהשמים זיווגו לך פלוני אלמוני שידריך אותך בדרך האמת, לא עוזבים.

אבל אם מתברר שזה לא על דרך האמת, אז ודאי יכול להיות שאדם במשך השנים התקלקל כמו: אלישע אחר, אז היה צפוי שרבי מאיר יעזוב אותו, אבל רבי מאיר היה משהוא מיוחד, ואמרו עליו: "מצא רימון; תוכו אכל, קליפתו - זרק" אבל זה רק על רבי מאיר אפשר להגיד כזה דבר, אחרים לא יכולים להיות כאלה.

 

אבל מכל מקום רואים מכאן שלוט התחיל טוב, היו לו ניסיונות והסכים לעבור את הניסיונות, היה לו את הצער של אברהם של גלות של רעב בארץ של ירידה למצרים.

 

אומנם היו לו גם כוונות פנימיות כמו שגילו לנו חכמים, כמו שאמרו הרועים: לא להפקיר את היורש ולא להפקיר את אברהם כי הוא חשב שהוא ירש אותו, אבל: לעבור את כל זה וכו' וחכמים שיבחוהו שהוא לא גילה שאברהם הוא לא אח של שרה אלא בעלה, וכך היו הורגים את אברהם והוא היה יורש מיד, חכמים מתפעלים ממנו שלא גילה ולא רצח את אברהם.

 

לא פשוט רבותי! שאדם יהיה כפוף למאן דהוא, אבל זאת העבודה האמיתית, יהושע בן נון נדבק למשה רבנו, וזכה להיות המנהיג הבא למרות! שסיכוייו היו קטנים, למה? כי עוד 6664 תלמידי חכמים גדולים ממנו, שהוא נמנה החמישי במרגלים, וכל אחד היה לפי דרגתו, ואלה היו שרי חמישים והיו עוד שרי מאות מעליהם ושרי אלפים אז היו הרבה יותר גדולים! גדולים מיהושע בן נון.

 אבל! גדול שימושה מלימודה!

 מי שכייף לרבו, מי שמוכן להתכופף להיכנע ולקבל כל תורת רבו ולא לשנות ולא לסתור, ולא להמציא שיטות ולא כלום, - זכה בזה להיות המנהיג הבא של ישראל, ועמד בזה בהצלחה גדולה, בימיו לא חטאו ישראל.

 

זה לא פשוט רבותי! זה ניסיון, אבל יש הרבה "לוטים" המון! הרוב - זה לוטים, מעט מאוד יש - אברהם אבינו.

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת