...השופט אמר אתה חייב לשלם לו, למה הוא עשה לך הקזת דם, ועל הקזת דם צריך לשלם. אז דמשק אליעזר לקח שתי אבנים, זרק על השופט ואמר לו, אחד לו ואחד לי. מי שהיה נותן חסד מ וציאים אותו להורג, אורח שבא ללון - מכניסים אותו למיטת עינויים, אם הוא קצר מותחים אותו, אם הוא ארוך חותכים לו את הרגליים.
בתו של לוט, תפסו אותה על חם שהיא נותנת אוכל, קשרו אותה, שפכו עליה דבש ונתנו לדבורים לבוא ולגמור עליה. זה אלה שהודו לאברהם ואמרו אתה מלך עלינו, אתה נשיא, אתה אלוה, אלה שהכירו שהוא נלחם במלחמה לא טבעית בזכות הקב"ה וסופם שנמחקו מן העולם. איך יכול להיות? הרי אתם הודיתם, אתם הבנתם, אתם ידעתם שיש אדון לעולם אז איך עשיתם נגד?
התשובה היא כי אדם שהתרגל לחיות על פי מידותיו ותאוותיו ולא שם אל ליבו לפעול נגד הרצון, נגד הרצון שבו ולכבוש אתת היצר הרע שלו, הרי אם עולה בליבו להתאוות איזה תאוה הוא רץ אחריה כעיר, וגלי ים הדמיון הולכים וסוערים עליו מכל צד, אפילו אם שכלו יגיד לו שסופו רע ומר ליבו בריא לו כאולם ולא יזוז ממקום תאוותו כמלוא נימה ולא יחוש לפנות אל טענות השכל וילך שובה בדרך לב רצונו וישקע וירד לשאול תחתית במודע.
כך היה באנשי סדום, נאמר עליהם "רעים וחטאים לה' מאד", למה? מפני שהיו בעלי תאוה, והם לא עמלו לעקור את המידה הרעה הזו מליבם, שהרי לוט שהלך אחריהם נאמר עליו "לתאוה יבקש נפרד" זה לוט, למה הוא נפרד מאברהם אבינו? בגלל תאוה, ממון ועריות. ופירש רש"י לדבר עבירה יבקש מי שנפרד, ואיזה? זה לוט שנפרד מעל אברהם. הרי שמקור רעתם לפני ה' היתה התאוה שלהם לתענוגים והנאות, שלא לעמוד מנגד, אלא כרעו ברך לפני אל זר שבגופו של אדם - זה יצר הרע. אז מה יועיל להם השכל והכרת האמת אם בקרב ל יבם שתולה התאוה על כל אגפיה?
וכבר אמרו חכמים ז"ל בגמרא בשבת ל"א על הפסוק "זה דרכם כסל למו" יודעים רשעים שדרכם למיתה, אלא שחלב להם על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהם, הם לא זוכרים את זה, תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה, הם אומרים בפה שלהם שזה תהיה אחריתם. ורש"י לפני כן אומר קרבם בתימו לעולם, מה זה קרבם - קברם, הם יודעים שהם הולכים לבית קברות, ומה כתוב אחרי זה - דרכם כסל למו, יודעים הם שזו דרכם, אבל כסל למו - הכליות שלהם מחופות בחלב, והם לא משיבים לכליות את מחשבת סופם. שמא תאמר מחמת החלב הם שכחו, והרי הם שוגגין? ת"ל ואחריהם, את העתיד לבוא לנפשם הם ירצו ויספרו תמיד ואעפ"כ לא חוזרים בתשובה.
וקל וחומר אנשי סדום ועמורה שהיו רעים וחטאים. אבל בואו נתבונן בדרכיו של אברהם אבינו באותו דור, בן שלש שנים הכיר את בוראו, לא על ידי נבואה, לא על ידי רוח הקודש, אלא בשכלו לבד הגיע להכרה ואמונה בה' יתברך, כיון שהיה פילוסוף גדול. ומכיון שהגיע להכרה וידיעה עמוקה זו ידע עוד שאין די לו לאדם רק לידע להבין ולהשכיל, אלא צריך גם ללמד לאחרים, וכך הלך בדרכו על פי שכלו לבד עד שגזר עליו נמרוד להפילו לכבשן האש. אברהם אבינו ע"ה קיבל עליו להשרף עבור כבוד ה' יתברך, ולא עלה על דעתו שהקב"ה יעשה לו נס, ואז הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו, אני הוא בעל הבירה. אחר מסירות נפשו שרתה עליו רוח הקודש והתחיל להתנדבא בשם אלקים, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, ולהודיע להם שיש אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה הולך מעיר לעיר ומממלכה לממלכה וקורא בשם ה' עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", ומכאן זכה אברהם לכל מה שזכה, כיון שלא התעצל ולא הסתפק לצאת ידי חובתו בהשכלה ובהבנה לבד, אלא קיים את כל השכלתו וחכמתו הרבה, והוציא לפועל במעשה באופן מעשי להיות אחוזים וקשורים זה בזה גם יחד, מה שהוא משיג בשכלו הוא מוציא לפועל, זה מה שאומר הכתוב "אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם". כל אהבה זו לא באה לו אלא מפני שמצאת את לבבו נאמן לפניך". לא נאמר "ומצאת את שכלו נאמן לפניך", אלא "את לבבו" דוקא, כי סוד האדם זה הלב ורחמנא ליבא בעי. אתה יכול להיות גאון ואתה יכול לדעת את כל הש"ס ואתה יכול לכתוב ספרים ואתה יכול, אבל זה לא אומר עדיין שאתה שווה משהו. אם זה לא מהלב הכל, ומן הלב פירושו שאתה מקיים ואהבת, מה זה ואהבת - שאתה מאהיב שם שמים, ואתה מלמד את כלל ישראל, ואתה טורח ממקום למקום ללמדם את התורה, עדיין לא הגעת לאהבת הבורא. אתה אוהב את עצמך.
אדם צריך להגיע למצב שה' ימצא את לבבו נאמן, אם ימצא את לבבו נאמן אז הקב"ה אוהב אותו כמו שהוא אוהב אותו, מידה כנגד מידה. אבל אם לא הוא אוהב את עצמו, הוא לא רוצה, למה שהוא יבזבז זמן על אחרים, בינתיים הוא יכול לצמוח ולגדול ולהשקיע בעצמו ולהתפרסם לעצמו, בשביל מה הוא צריך לטרוח, ללכת ממקום למקום ימים ולילות, מי צריך את זה? זה לא נאמן, זה דואג לעצמו, זה אגואיסט. אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, לא להחזיק את הטובה לעצמך אלא צריך לחלוק אותה לאחרים. זה המבחן, בזה זכה אברהם אבינו ובזכות זה הוא זכה להעמיד את האומה הישראלית. שם ועבר היו בדורו, היו גדולים ממנו, מבוגרים ממנו, היה להם ישיבה, הוא למד אצלם, אבל הם לא זכו להקים אומה, כי הם דאגו לעצמם, הי הלהם משרה, היה להם ישיבה והם ישבו ולימדו, מי שבא - ברוך הבא, לימדו אותו, אבל לצאת החוצה הם לא יצאו. לפרסם את שמו של הקב"ה הם לא דאגו, מאלה לא תצא אומה, אומה יכולה לצאת רק ממי שמוסר את עצמו ואת נפשו בשביל להפיץ את אמת התורה הקדושה בכל אתר ואתר, זה היה אברהם. ואברהם היה בלי חשבונות, הוא היה מוכן להפסיד את כל עמלו בשביל אמת. נמרוד אומר לו תשתחוה, שאלה של חיים או מוות, נו, בטח היו יועצים לו פה, מה הבעיה אברהם, תעשה כפיפה אחת קצת התעמלות, תקלל כשאתה מתכופף ואל תתכוון וזהו, יצאת ידי חובה ושלום. אבל אברהם אתה תפסיד את כל מה שעשית כל ימי חייך, וכל ההשקעה וכל המפעל וגם לא יהיה אומה ישראלית, לא יהיה אומה ישראלית, לא יהיה כלום. זה לא חשבון שלי, החשבון שלי זה לעשות רק את האמת, אם ה' רוצה להקים את האומה ממנו אז הוא ישאיר אותי בחיים, אם הוא לא רוצה הוא יקים ממישהו אחר, אבל אני צריך לקיים את האמת, אם האמת אומרת אסור להשתחוות, אפילו בחדר בנסתר אסור להשתחוות אסור להשתחוות. אסור. יהרג ולא יעבור. אין שיקולים, שום דבר, רק הנהגת האמת. ה' אמת, תורתו אמת, חותמו אמת ואברהם אמת, לכן "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" ובזכות זה קמה האומה הישראלית. אבל לצערנו אין הרבה דומים לאברהם אבינו, ואין הרבה שאכפת להם מהאמת, דוקא הרבה אנשים אוהבים את השקר, כי עם שקר אפשר להתפרנס יותר. כל דבר אפשר לשקר, אפשר להגיד את כל התשובות שבעולם, אפשר להגיד מה שרוצים, שקר, מה הבעיה, ופותחים לך עיניים של עגל ואומרים, מה אתה לא מאמין לי? מה אתה לא מאמין לי? ממש משה רבינו, אברהם אבינו. והקב"ה כתוב הן בקדושיו לא יאמין, ואתה אומר, מה אתה לא מאמין לי? ממש אתה ספר התורה הקדושה, אתה לא מאמין לי?
מה לעשות, ככה פני הדור וכתוב לנו מראש שהאמת תהיה נעדרת, ואנחנו רואים את זה בחוש. אבל בכל אופן, עדיין הגמרא צועקת, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, אתה לא פטור, אתה חייב להגיע לזה. אז בבקשה להשתדל להגיע לזה.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...