כיצד קולטים השחתה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לעילוי נשמת עוזיאל בן מרים שהיום פקידת שנתו מנוחתו עדן
כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל יום טוב
לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
בשביל מה תיקנו בפורים משלוח מנות ומתנות לאביונים?
ובשאר הניסים שנעשו לישראל לא תיקנו זאת.
אז לפי מה שאמר הסבא מקלם זכר צדיק וברכה
על מה שאמרו חכמים זיכרונם וברכה
כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין
חכמים זיכרונם לברכה מלמדים אותנו בזה
שאם אנחנו רואים אנשים
שעושים מעשי השחתה גדולים
אל יחשוב כל אחד מה זה נוגע לי הדבר
אני אף פעם לא אגיע למעשי השחתה כאלה
אלא כל הרואה השחתה
אפילו אם הוא צדיק
ברחוק כרחוק מזרח ממערב מההשחתה הזו
כבר צריך לגדור עצמו גדרים וסייגים
שלא יגיע להשחתה כזאת
כי אף האנשים המשחיתים
שעשו את מעשי ההשחתה
לא בפעם אחת הגיעו אליהם
אלא כבר היה גרעין ראשון שממנו צמח וגדל הרע לאט לאט
ואם כן יכול להיות שאדם
אומנם רחוק כרגע
מהקצה האחרון של ההשחתה אבל אולי הוא קרוב כבר להתחלה שלה
אולי עדיין ההשחתה אצלו בגרעין הראשון שלה
שמזה אפשר שתצמח ותתפתח
לכן יזהיר עצמו מן היין שזהו התחלת הסוטה
מה הביא את הסוטה לסטות מעל בעלה?
שהיא שתתה יין או שהוא השקה אותה יין במה שעושים בדרך כלל היום בברים וזה ובסוף נופלים
אז לכן
חכמים מצווים אותנו
מי שרואה סוטה בקלקולה
שלא יגיד מה איזה אישה איזה גועל נפש וזה וזה וזה הלו הלו
ישר להזיר עצמך מן היין
מהגורם שגרם לה להשחתה
אפשר שגם יגרום לך
לכן
ישר להתרחק
לפי זה אפשר לומר
כשראו חכמים זיכרונם לברכה בהמן הרשע מידה רעה
שאין למעלה ממנה
כי הפסוק מעיד
שלא היה לו שום תביעות על בני ישראל
כי כולם השתחוו לו
רק מרדכי לבדו לא רצה להשתחוות לפניו
ויבס בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו
מפני שלא היה לפי כבודו להתעסק
עם יהודי אחד, רצה להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהודים
טף ונשים
חפים מפשע
הם השתחוו לו
וזו השחתה שאין למעלה ממנה
להרוג עם שלם
בשביל נגיעה פרטית
כשבני ישראל ראו עד כמה מגיעות מידות רעות והשחתה של בני אדם
שבשביל נגיעה קלה יכולים להחריב עולם מלא
תכף קיימו את הגמרא הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין
והחליטו והתחילו לתקן נשפר את מידות בני האדם
אז צריך לכבד את חברו. איך מכבדים את חברו?
בזה מסמל משלוח אמנות
איך להרגיש את הצער של חברו ולעזור אחד לשני?
זה מסמל מתנות לאביונים
כל זה להתגבר על השחתה שיכולה להשתרש מעצם הגזירה
והרשעות
של אדם שמדינות שלמות
מוכנות לחסל עם שלם בגלל נגיעתו ושיגעונו של אדם אחד.
אז כדי להרחיק מזה עשו לנו את המצוות האלה של משלוח מנות ומתנות לאביונים.
מפני שיש באדם כל כך הרבה מן הרע
כי יצר לב האדם רע מנעוריו
וייצר מחשבות ליבו רק רע כל היום.
אז כיוון שיש בו כל כך הרבה מן הרע, זה טמון,
אפילו אם זה עוד לא יצא,
הוא עלול להחרים עולם מלא בשביל נגיעה קלה.
הסבא,
זכר צדיק לברכה, מקלם,
אמר
במקום מצומצם
שאין הרבה חושך.
מספיק נר קטן להאיר את המקום,
אבל במקום גדול
שיש הרבה חושך,
צריכים נר גדול.
אם
לאדם
נתן הקדוש ברוך הוא נר כל כך גדול,
נר אדוני,
נשמת אדם.
מזה רואים כמה חושך יש באדם
שהוא זקוק לנר,
נר אדוני.
כדי להאיר את חשקת הגוף
צריך נר,
נשמה,
מאלוקים,
כדי שתאיר את החושך העצום
של הגוף.
והסבא מסלובודקה,
זכר צדיק וברכה,
רבי נתן צבי פינקל,
הוסיף על זה,
אם ניתן לאדם נר אדוני,
אז כמה אור יש באדם באמת?
אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
זה שתי שיטות.
בקלם
היו מסתכלים איפה השלילי בשביל לתקן.
ובסלובודקה היו מסתכלים איפה החיובי שבכל אדם בשביל להתעלות.
אז לכן הסבא מקלם אומר שהנר אדוני נשמת אדם בעל גלות, כמה חושך יש בגוף כשהיא צריכה נר, נר.
נר אלוקי,
שזה נשמת אדם בשביל להאיר את כל החשיכה האדירה של הגוף.
והסבא מסלובודקה אומר שמפה אנחנו רואים כמה אור
יש באדם,
כי האור הזה אמור לדחות את החושך.
אז הוא רואה את החיובי, מה שיש באור
נשמת האדם.
ואלו ואלו דברי אלוהים חיים.
אז יש באדם חושך עד אין סוף,
ויש באדם אור עד אין סוף.
והרמב״ם פוסק בלכות תשובה,
כל אדם
יכול להיות צדיק
כמשה רמב״נו.
זה בזכות מה?
בזכות האור הגדול, כמו שאומר הסבא מסלובודקה.
או רשע,
כי רבעם בן נבט.
כמו שאומר הסבא מקלם,
שהחושך הוא כל כך גדול,
שיכול להטות את האדם
אם האור לא יספיק לו להאיר ולא ישתמש בו,
הוא יכול להיות, כי רבעם בן נבט, שתי הקצוות.
משה רבנו לא נתן לחושך
לשלוט בו.
לכן הוא היה הענב מכל האדם על פני האדמה.
זאת אומרת, החומר לא התרומם
כהוא זה, לא גאווה, לא כבוד, לא שום דבר.
החומר לא עבד אצלו בכלל, הוא השתלט עליו,
האור שלו היה עצום עד שקרן אור פניו.
ירבעם בן נבט,
בדיוק הפוך, החומר השתלט עליו.
מה?
אני אעמוד ורחבעם ישב?
ואז יגידו שאני עבד, והוא המלך?
החומר, הכבוד,
הגאווה, השתלטו עליו, והאור לא האיר.
אז זאת אומרת, זו הבחינה.
ענווה
או גאווה? גאווה זה החומר שולט,
שופוני.
ענווה זה התבטלות.
זה אחד שעובד רק את השם ולא מעניין אותו בכלל.
זה מה שיש מסביב.
אלה הן הבחינות.
אבל ראינו שגם השחטות
שיש במה ששומעים בעולם,
במה שנפגשים, במה שרואים,
עלול להשפיע על אדם הכי הכי רחוק
מזה
שלא עולה בדעתו. הוא נגעל והוא יורק איך סביב.
הלו,
רואה סוטה בקלקולה?
אמרו חכמים, ינזיר עצמו מהיין, צריך לעשות הרחקות.
למה?
הדברים משפיעים. כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
ממילא הרע טמון, החושך נמצא.
הוא יכול להשתלט.
טיפה ועוד טיפה,
ואדם יכול לגלוש ולהגיע עד כדי כך.
לכן,
בעיתונות החרדית,
בכל אופן יש כמה דברים שהם משתדלים לא לעשות.
לא כותבים על רציחות,
לא כותבים על מעשי אונס, לא כותבים על דברים כאלה בחדשות שכותבים בעיתונים.
למה?
כי כשמתרגלים לזה, זה מקלקל את הדעות ואת האנשים והכול.
אז מרחיקים מזה לגמרי לא לדבר מהעניינים האלה.
אבל היו צריכים גם את הפוליטיקה לזרוק,
ועל זה תהיה הדרשה אחר הצהריים,
מה הפוליטיקה גורמת למחלוקות והכול, ועד כמה זה חמור.
זה יותר חמור בהשחתה הזאת היא כאילו לגיטימית בשם מועצת האבטיחים.
אז כדאי לדעת את הדברים שגם זה לא ירו לכתוב, אבל אם לא יכתבו לא על זה ולא על זה, אז בשביל מה יש להם לכתוב?
הרי גם הם לא כותבים שום דבר, הם סתם מעתיקים חדשות שאמרו כבר לפני שלושה ימים.
כי היום ברשת, בשנייה אתה יודע,
ומה שאתה יודע עד היום כבר נשכח, עד שהם מוצאים עיתון מחר,
זה כבר פסה, זה כבר דברים שעברו והשתנו.
אבל צריך להתפרנס, כולם צריכים להתפרנס, אז יש מתפרנס מניירות, יש אנשים שמתפרנסים מזה, כל אחד מתפרנס משהו אחר.
רבי יחנן יאמר הגשיומר עושה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לביא כוח ארבונו תרום מצוות שנה אמר אדונו וסלמה ענצת גויר דלתו ראויה אדיר.