שרש השרשים אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו ממשיכים,

פרשת לך לך,

ועסך לגוי גדול באהברכך ואהגדלה שמיך ואהיה ברכה.

אמרנו קודם, ועסך לגוי גדול,

זהו שאומרים אלוהי אברהם.

ואברכך, זהו שאומרים אלוהי יצחק.

ואגדלה שמיך,

זהו שאומרים אלוהי יעקב.

יכול יהיו חותמין בכולן,

תלמוד לומר ויהיה ברכה,

בך חותמין ולא בהן.

בחומש בראשית

ישנן רק מעט הלכות.

רובו ככולו מדבר בעיקר על מעשי האבות.

אברבנאל אומר, פרשת בראשית מדברת על אדם הראשון וכל ההשתלשלות שלו.

פרשת נוח על נוח שהעמיד את העולם מחדש.

פרשת לך לך על אברהם שהוא היסוד והנשמה של כל העולם כולו.

מכאן והלאה, כל התורה,

אברהם אבינו.

בחומש בראשית

יש רק מעט הלכות.

כמה הלכות יש, אתם יודעים?

כמה מצוות יש?

אחת.

פרו ורבו.

ברית מילה.

בגיד אל נשה.

ובכן,

בחומש בראשית יש מעט הלכות.

רובו ככולו מדבר בעיקר על מעשי האבות.

מעשי האבות

אינם סיפורים בעלמא להתנהג כמותם.

התורה לא מספרת לנו עכשיו את הסיפורים של האבות, מה עבר עליהם, והכל כדי שנלמד ונתנהג כמותם.

זה לא סתם ככה.

חכמים אומרים, מעשי האבות סימן לבנים.

הפירוש שמלבד האבות

ומעשיהם

אין כלום.

כל הראשית

וכל האחרית

נסתיים באבות הקדושים

ובהם נגמר הכול.

כשאנחנו אומרים

אלוהי אברהם,

אלוהי יצחק

ואלוהי יעקב

הרי כל האלוהים כלול באברהם.

וכשאנחנו מדברים בעניין אלוהים

אין הכוונה בזה למציאותו יתברך

שהוא נעלם על כל נעלם

אלא מדובר הוא רק על מידותיו יתברך

במה שרצה להתגלות

לברואיו.

והדברים מבוהרים בספר דעת תבונות.

לא כמו שאמר הברלנד חסידיו,

שהקדוש ברוך הוא התלבש בו

והוא מדבר מתוכו ולכן הוא יכול לרפא את כולם.

זה אחרי שהוא אוכל עוברים כמובן.

ובכתבה טיפשית במקור ראשון

אחד בשם יהודה משהו כתב שם שטוסים ואבולים

שהברלנד

הוא החזיר אותי בתשובה.

אני התחלתי את הדרך אצלו.

עד העוברים לא הכרתי אותו.

אבל כותבים, הכל סובל.

גם רובי התחיל את הדרך אצלו.

כולם התחילו אצלו. הוא שורש השורשים, נחמנא רצלן.

אז כשאנחנו מדברים

בעניין אלוהים,

אין הכוונה בזה למציאותו יתברך שהוא נעלם על כל נעלם.

כשכביכול הקדוש ברוך הוא יורד ונמצא בתוך אברהם,

כמו הליצנים האלה שאומרים כך, כמו ישו, ישו גם אמר כך.

המדובר הוא רק על מידותיו יתברך במה שרצה להתגלות לברואיו.

והדברים מבוערים בספר דעת תבונות.

נמצא שאברהם תופס מקום

מסוף העולם ועד סופו.

ואין בבריאה כולה,

אפילו כמלוא נימה,

שלא יהיה שם אברהם כמו

שאין זולת אלוהים.

אין בבריאה כולה אפילו כמלוא נימה,

כמלוא סערה,

שלא יהיה שם אברהם

כמו שאין זולת אלוהים.

אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם,

כל תולדות השמיים והארץ באברהם.

כי על כן הוא נקרא אלוהי אברהם.

ויחסך לגוי גדול,

זהו שאומרים אלוהי אברהם.

הנה גדול הוא אברהם מסוף העולם ועד סופו,

ולגדולתו אין חקר.

כי אין כלום זולתו בכל הבריאה.

על דרך זה צריכים לבאר מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בברכות טזן,

אין קוראין אבות

אלא לשלושה.

ואין קוראין אמהות

אלא לארבע.

סוד האבות הוא שהינם שורשי הבריאה,

והם תופסים מסוף העולם ועד סופו.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

במדרש

בראשית רבה עטו,

וללבן שתי בנות.

כי שתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו.

אז גילו לנו חכמים זיכרונם לברכה

שסוד האבות והאימהות,

שהם תופסים כל הבריאה מסוף העולם ועד סופו.

גדולים

היו הרבה,

אבל למדרגת שורשים

לא הגיעו אלא האבות.

זאת אומרת,

כל מה שנמצא בעולם צמח מהם, מהשורש הזה.

והנה כשאנחנו אומרים גם אלוהי יצחק,

וכשאנחנו אומרים גם אלוהי יעקב,

בוודאי ישנם עוד עניינים ואופנים שגם יצחק ויעקב לבדם

תופסים מקום מסוף העולם ועד סופו.

אבל המבין יבין

כי גם יצחק ויעקב

הם כלולים באלוהי אברהם.

אמנם מצאינו בחינות מיוחדות בהאבות,

חסד לאברהם,

פחד יצחק,

אמת ליעקב,

אבל סוף כל סוף צריכים להבין שכל זה הכל כלול

במידתו של אברהם אבינו עליו השלום, במידת החסד.

יכול יהיו חותמים בכולן,

תלמוד לומר, ויהיה ברכה

בך חותמים ולא בהן.

זה נאמר בפורש בברכה שהוא קיבל מאת ה'.

והגדלה שמאיכה

לפני כן.

אלוהי אברהם,

אז כתוב ואעשך לגוי גדול,

זה אלוהי אברהם.

ויהיה וריחך,

זה אלוהי יצחק.

ויהיה גדלה שמאיך,

זה אלוהי יעקב.

אז כולם כלולים

באברהם אבינו, ולכן חותמים בו ולא בהן.

כי הם כלולים בו.

בזה נאמר לנו גדולתו של אברהם אבינו עליו השלום,

אמנם האבות הקדושים כולם היו שורשים,

אבל שורש השורשים היה רק אברהם אבינו עליו השלום.

בך חותמים,

בך נסתיים הכל,

ואין עוד יותר.

הראשית והאחרית הכל הוא אברהם אבינו עליו השלום.

הביטו אל צור חוצבתם,

הביטו אל אברהם אביכם.

אברהם נקרא צור,

והקדוש ברוך הוא נקרא צור ישראל וגואלו.

זה סוד העניין של אברהם אבינו עליו השלום, שהוא שורש השורשים.

כמו שאמרו על הקדוש ברוך הוא שהוא עיקר ושורשה דעלמא.

אז זאת אומרת, אברהם אבינו כולל הכל.

ובאמת כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא חשב בתחילה לברוא את אברהם אדם הראשון.

אבל אם יחטא, מי יתקן?

לכן ברא את אדם הראשון, שאם יחטא אברהם יתקן.

שהכל עומד על התיקון של אברהם אבינו עליו השלום.

שהוא היה מגייר גרים ומביא אותם לאמונת השם.

באדם יש כמה איברים.

כל איבר מיוחד במינו.

אבל החיות של כולם זה הלב.

ואם יש קלקול בלב,

אז כולם חולים, כל האיברים.

אפילו הסערות והציפורניים שהם מותר האדם,

האדם, גם הם יונקים מהלב.

וחולשה כלשהי בלב ניכרת גם בהם, תכף ומייד.

כי השורש של כל האיברים זה הלב.

על דרך זה צריכים להבין את סוד העניין.

לב האומה הוא אברהם אבינו עליו השלום.

והאומה כולה מחזיקה את כל העולם כולו. אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

כל האיבות אומנם שורשים,

ותופסים מסוף העולם ועד סופו.

כי אין קוראים אבות אלא לשלושה.

אבל הלב של כולם זה אברהם אבינו עליו השלום. בך חותמין.

יש מסבירים מה זה בך חותמין.

הוא התחיל את הבריאה,

דהיינו לגלות את האלוקות,

ובסוף בך חותמין בעבודתו של אברהם אבינו, גם כן החזרה בתשובה.

בך חותמין, בך, באותה עבודה שלך, בחסד שאתה עשית,

שהוא החסד הגדול לקרב את האנשים להכיר את הבורא.

מזה יוצא לנו חידוש גדול,

שחכמים זיכרונם לברכה אמרו בכתובות ק.י.א על הפסוק ולדבקה בו,

וכי אפשר לאדם להתדבק בשכינה.

אלא כל המסיב ביתו לתלמיד חכם,

והעושה פרקמטיה לתלמידי חכמים,

והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו,

מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה.

העניין הוא,

הנה באילן,

העיקר זה השורש.

כל האילן ייתמר

לגבהים אדירים,

הכל תלוי בשורש, הכל יונקים,

את החיות מהשורש.

גם העלים של האילן, שהם רחוקים מן השורש,

וגם המראה,

הכל מן השורש,

וגם הפירות.

כל זמן שמחוברים,

הם יונקים וחיים מן השורש,

וכל מה שיש בהם מן השורש,

וכל מה שבשורש יש גם בהם,

בתנאי שהחיבור קיים.

זה מה שמגלים לנו חכמים זיכרונם לברכה,

שבכל מין חיבור,

גם מי שמתחבר על ידי שמסיא ביתו לתלמיד חכם,

או מי שעושה סחורה ומלאכה בעבור תלמיד חכם,

כל חיבור כזה,

הוא כבר מחובר לשורש.

וגם בחיבור כזה,

הוא כבר אחד עם השורש,

וזה נקרא ולדבקה בו.

כיוון שתלמיד חכם דבוק בשם,

וכל המתחבר אליו

נדבק שוב פעם,

והכל מחובר לשורש,

והוא דבוק בשכינה.

אם כן, כשאנחנו אומרים שהאבות הן שורשים,

ואברהם אבינו עליו השלום הוא שורש השורשים,

הלא יש מצוות עשה ולדבקוו,

להתדבק

באבות הקדושים

ובאברהם אבינו בייחוד.

כי הרי צריך להיות מחובר אל השורש,

וצריך אם כן לדבק במידותיהם של האבות.

אז זאת אומרת, מה הוא עשה, אברהם אבינו? גם אנחנו צריכים לעשות. זה נקרא שאתה נדבק בשורש ואתה יונק מהשורש.

ואז יש לך סייעתא דשמעיה מהשורש.

כל זמן שאתה דבוק

במעשיו של אברהם אבינו.

ועכשיו נגלה לכם סוד,

סוד גדול,

שיוצא מזה תורה חדשה למעשה.

אמרו חכמים זיכרונם ברכה, ואלה המשפטים.

משל למטרונה שהייתה מהלכת השומר מכאן והשומר מכאן והיא באמצע.

כך התורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע.

ולכאורה קשה להבין

האם משפט,

כל סדר נזיקין,

זה לא תורה?

בחכמים זיכרונם לברכה לא קוראים אותם

כי אם השומר מלפני התורה ומאחרי התורה.

המשפטים הם שומרים לתורה.

מה, הם לא תורה בעצמם?

אולם חכמים זיכרונם לברכה גילו לנו סוד גדול ונורא.

אמנם בתורה ישנם כמה מיני מדורים.

משפט,

אמת,

יושר,

ענווה ועוד.

כל אחד מדור גדול,

עולם מלא,

חשוב לעצמו.

אבל חוט השדרה של התורה שהכל מכוון אליו

זה חסד.

החסד,

זהו חוט השדרה של תורתנו הקדושה.

תחילת התורה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים.

הקדוש ברוך הוא תופר להם קוטנות עור,

ובסוף קובר את משה רבנו.

תחילתה וסופה גמילות חסדים. עולם חסד ייבנה.

החסד זה חוט השדרה של תורתנו הקדושה.

הוא האמצע של הכל.

משפט

הוא רק לשמירת החסד.

וכן אמת

הוא רק לשמירת החסד.

זה שמצאנו חסד ואמת,

כי יש חסד שאינו של אמת.

יש כאלה שעושים חסדים, זה לא אמת. זה כל אינטרסים שלהם.

לא לאמת.

ומובן שחסד כזה שהוא לא אמת, אינו חסד.

ולכן ישנו אמת

בכדי לשמור על החסד.

חוט השדרה של התורה

הוא חסד.

בכל יתר העניינים

אינם אל המשרתים שומרים לחסד.

שומר מלפניה,

שומר מאחריה,

והיא באמצע.

יוצא לפי זה מהפכה גדולה למעשה.

למעשה.

כי סבורים אנחנו שלפי מדרגתנו,

אז העבודה שלנו צריכה להיות בעניין המשפט.

ללמוד דינים,

ללכוד נזיקין,

ולא לגזול,

לא להזיק.

אבל מי הוא זה אשר יהיה במדרגה כה רמה שיוכל לעסוק בענייני חסד?

לפי דברינו,

ההתחלה של הכול זה דווקא החסד.

הצעד הראשון של עבודת האדם הוא חסד.

מההתחלה ועד הסוף צריך להיות העיקר החסד.

כי אם לא חסד,

נחסר העיקר.

ואם חסר את חוט השדרה,

הרי הכל דברים בטלים ומבוטלים.

כי כל-כולם

אינם רק שומרים לראש.

השומר מלפניה והשומר מאחריה, ועורק החיים הוא דווקא חסד.

כמו שלמדנו שרבי חיים מוולוז'ין אומר, שכל מה שאדם נברא זה לזולתו.

וכל התורה מדברת שאנחנו צריכים לעשות לזולת,

תענק תעניק, נתון תתן.

כל המצוות מדברות על אחרים.

מה אנחנו צריכים לעשות לאחרים? אין מצוות מדברות שאנחנו צריכים לעשות לעצמנו.

בזה נבין היטב

את דברי רבנו יונה בשערי תשובה ג' ט'.

מצאנו באנשי סדום שהיו רעים לשם מאוד בכמה עלילות נשחטות כמו הגזל.

בחמאס,

בעיוות הדין,

בגילוי עריות.

ועם כל זה,

הכתוב אומר כי עבדו ונשמדו

בעוון

ביטול הצדקות.

שנאמר, הנה זה היה עוון סדום החותך גאון שבעת לחם

ויד עני ואביון לא החזיקה

אז בעת שום חטא אחר לא חרבה סדום.

עיקר העיקרים, מפני שחסד לא היה אצלם

והם הרגו את מי שעשה חסד.

ויד עני ואביון לא החזיקה

ומי קיים את העולם?

אברהם, שמידתו חסד. ומה הם היו?

הפוך ממנו לגמרי.

חסד הוא החיים.

בלי חסד זה חורבן.

רואים אנו איפה מה זה חסד.

כל העבירות לא היה בהן בכדי

לשרוף אותם

ולבער אותם מן העולם.

רעים וחטאים.

בגופם בנפשם, בגופם במונם.

אבל כל זה לא כמו הגאון שהיה להם.

שהיו שבעים בלחם

אבל יד עני ואביון

לא החזיקה.

מעדיפים לזרוק את הלחם ולא לתת אותו לעני.

ומי שנותן לעני, הורגים אותו.

מענים אותו.

אז מובן בפשטות

שבחסד לאברהם כלול גם פחד יצחק

ואמת ליעקב

שזה כמו שומרים לחסד.

העיקר וחוט השדרה זה החסד.

הוא מובן עכשיו פשוט ששורש השורשים ולב האומה

זה אברהם אבינו עליו השלום.

כי שורש השורשים, הנשמה,

הוא חסד.

לכן בכך חותמים חסד.

בעולם יגיע לתיקונו בזכות החסד.

ואיזה חסד הכי גדול בעולם?

נחזיר אנשים בתשובה.

זו הייתה עבודתו

של אברהם אבינו

שהוא שורש השורשים של כל הבריאה כולה.

רבי חנניהו בן הגשיאו אומר

פרסוק הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל.

נפיקו חרבו לעולם תורה ומשוות שנה אמורה לא נחפץ למען סדגו יחדיל תורה ויהיה אדיר.