עין יעקב - שבת כג-כה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב. אנחנו במסכת שבת, פרק שני,

דף ל״ב עמוד א', אות כ״ג.

אמר רבי יצחק ברדר רב יהודה,

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה.

אדם צריך להתפלל לבורא עולם, שיהיה בריא.

שאם יחלה, אומרים לו, הווה זכות

ויפטר.

תביא זכויות ממך,

מהשק של הזכויות, יש שק זכויות, שק עבירות.

תביא זכויות, ומהזכויות הללו אנחנו נוריד לך וניתן לך רחמים ותהיה בריא.

זאת אומרת, אם אדם לא מתפלל על עצמו

והוא בריא, הוא ממעיט מהזכויות שלו.

כי יכול להיות שמן השמיים רצו שהוא יהיה חולה,

ובגלל שיש לו מלא זכויות בתוך השק של הזכויות שלו,

אז מה?

מורידים, מורידים לו.

עד שיחס שלום ויחס של חיילה יום אחד ייגמר הזכויות, בום.

שאם יחלה, אומרים לו, הווה זכות ויפטר,

אמר מר עוק, ומה יקרא?

מאיפה הראיה? יש פסוק בדברים כב, כתוב שם, כי יפול הנופל ממנו.

ממנו להביא ראיה.

תעניה דבר רבי ישמעאל כי יפול הנופל ממנו, ממנו ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל.

והכתוב קרעון נופל, מה זה נופל?

אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו. אדם שיש לו זכויות, מגלגלין זכות על ידו.

אדם שחס שלום, חס וחלילה, יש לו חובות, מינוס.

המנהל מתקשר,

זה מתקשר, הכרטיס אשראי לא עובד, מה קרה?

מגלגלין חובה על ידי חייו.

תענו רבנן, מי שחלה ונטה למות, אומרים לו, התוודה,

שכן כל המומתים מתוודים.

כידוע, אדם לפני מותו צריך לומר

קריאת שמע, אם הוא יכול, אם לא. אחר אומר בשבילו קריאת שמע ומתוודה. על מה הוא מתוודה?

הוא מבקש רחמים מפי הקדוש ברוך הוא. על מה הוא מבקש רחמים?

הוא מבקש רחמים מפי הקדוש ברוך הוא, שחס ושלום, חס וחלילה,

לא יהיה שם עליו דין קשה,

שיהיה עליו דין רך,

לא דין קשה. אם היה על האדם דין קשה, אוי ואבוי.

כמו שאומרת הגמרא,

הללו בוכים והללו בוכים.

צדיקים, הקדוש ברוך הוא מראה להם את יצר הרע כמו

הר גבוה.

והם מתחילים לבכות, אומרים, איך ניצחנו אותו?

תראה איזה הר גבוה, איך הצלחנו להעלות אותו?

איך הצלחנו? תראה כזה הר גבוה.

לעומת זה הרשעים מראה להם הקדוש ברוך הוא את יצר הרע כמו חוט השיער. מה?

עוד קצת היינו מתאמצים, היינו מצליחים, איך לא הצלחנו?

איזה טיפשים אנחנו.

אז שניהם בוכים, אלה בוכים משמחה

שהם הצליחו, ואלה בוכים ממה? מעצבות.

לכן, מתוודה האדם, צריך להתפלל,

לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא.

למה, האי הצהרה נמצא אפילו ברגעים האחרונים של האדם, הוא אומר, תכפור, תכפור!

אל תאמין בבורא עולם. אם אדם טיפש,

אפילו ברגע האחרון כופר בה'

אם אדם חכם ועשה כל ימיו עבירות,

אבל בדקה ה-90 הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא סליחה,

אז מורידים לו מהג'מבורי שהוא אמור לקבל, מורידים לו קצת.

אז יהיו לו פחות עונשים הוא יקבל,

יעבור גיהינום, יעבור את כל זה, אבל אין לו מיעוט.

למה? כי הוא התוודה.

אדם יוצא לשוק, יהיה דומה בעיניו כמי שנמסר לסטרדיות,

חש בראשו,

יהיה דומה בעיניו כמי שנתנעו בקולר.

עכשיו שמו אותו לתלייה.

עלה למיטה ונפל, התגלגל מהמיטה,

יהיה דומה בעיניו כמי שהעלו לגרדום.

רצו לערוף לו את הראש עכשיו.

שכל העולה לגרדום לדון, אם יש לו פרקליטים גדולים, ניצול. אם לאו, אינו ניצול.

ראינו אלפים

שה' ישמור ויציל, נגזר דינם למוות ה' ישמור ויציל.

נגזר, נגזר, מה לעשות?

אבל אם היה להם פרקליט טוב,

דהיינו עורך דין טוב, משובח,

שהוא יודע להילחם נגד אותם, רשויות החוק,

היה יכול להיות מוציא אותם זכאים.

אם אין לו, אין לו, מה לעשות?

ואילו אין פרקליטין של אדם, עורך דין,

כתוב אצל העורכי דינים, כולם מזומנים לגיהינם, השם ישמור ויציל.

מותחים אותך, לוקחים ממך כסף, איזה צרות, אנשים מספרים.

עושים ככה, עושים ככה, מה?

אה, עורך דין אמר לי ככה, ואיפה?

אין קול ואין עונה.

מחפש, מחפש אותו, גורנישט.

אז מי זה הפרקליטין?

מי זה העורכי דינים של האדם?

אומרים חז״ל, אלו תשובה ומעשים טובים.

אדם שמקבל על עצמו כל יום,

כל לילה לפני שהוא הולך לישון, תשובה.

והמעשים הטובים שהוא עושה באותו יום, אלו הפרקליטים שלו.

ואפילו 999 מלמדים עליו חובה,

ואחד מלמד עליו זכות ניצול.

שמעתם?

איך זה עובד? זה לא, שם לא הולכים אחרי רבים להטות.

אה, הם כולם עושים ככה, אבל למה שאני לא אצטרף לכולם? למה שאני אהיה קיצוני?

אפילו אחד מלמד עליך זכות?

כל ה-999 לתוך הפח.

שנאמר באיוב ל״ג אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף להגיד לאדם אישרו ויחנונו.

ואומר פדעהו מעדת שחת. האחד הזה יכול לפדות אותו מלרד לגיהנו.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אפילו 999 באותו מלאך לחובה

ואחד לזכות ניצול.

זאת אומרת, יש מלאך אחד.

999 דברים רעים הבן אדם עשה. הוא אומר, תראה,

טה-טה-טה-טה-טה-טה הוא מתחיל למנות את הכול, שם הכול זה רץ.

מראים לאדם את הסרט של החיים שלו ברגע אחד.

לא צריך לשבת עכשיו 100 שנה, אם הוא חי 100 שנה, להראות לו סרט 100 שנה.

שם אין זמן לבזבז.

שם מראים את הכול צ'יק-צ'ק.

אז אפילו מלאך אחד יראה לו 999 דברים לא טובים.

אבל יכול להיות שהיה לו איזה מעשה טוב אחד שהוא עשה.

המעשה הזה יכול להכריע את כל ה-999 דברים לא טובים.

ניצול, שנאמר מליץ אחד מיני אלף, כד.

תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר,

הלכות הקדש, תרומות ומעשרות, הן הן גופי תורה.

אז אתה אומר, מה, אני צריך לעשר עכשיו את העגבניה, איזה תורה זה?

מה זה ההמצאות האלה של החרדים?

מה זה ההמצאות האלה של הדתיים?

כן, לעשר מעשרות

זה תורה.

זה לקיים את התורה כמו שצריך.

להקדיש דבר זה תורה.

לתרום דבר זה תורה.

הם הן גופי תורה.

ונמסרו למי?

לאנשים הפשוטים, לעמי הארץ.

תניא,

רבי נתן אומר, בעוון נדרים מתה אשתו של אדם.

אדם נדר נדר לבית הכנסת, צריך מאוד להיזהר בדבר הזה.

אדם נדר נדר ולא שילם, חס ושלום, אומרת הגמרא עליו, אשתו ובניו מתים.

עד כדי כך.

זה חמור.

אדם הגיע יום כיפור לבית הכנסת, כולם נמצאים,

מלובשים יפה, חלקם מבוסמים, לא מבינים את המשמעות של

חמישה דברים שצריכים ביום הזה. אחד מהם זה שיחה שאסור לסור. שמו בושם, בעל בית הכנסת,

שתהיה הרגשה טובה בצום לכולם.

יעריכו אותו, יברכו עליו עצה מיני מזבא.

והוא עכשיו אומר, פתיחת ההיכל על הפרנסה.

עשר אלף.

ומה, בתוך הלב שלו אומר, איפה אני אביא לו עשר אלף? שיקפוץ.

עכשיו אני רוצה את הברכה הזאת של הפרנסה,

אקח את זה, לא רואה אותה עד שנה הבאה.

שנה הבאה אני אבוא, אני אגיד עשרים אלף, מה הבעיה?

מי יראה אותי? אני לא מכיר את המתפללים פה, אני פה אורח.

מה אתה חשבת, שיש הפקרות בעולם?

שאתה תגיד, קל להוציא מהפה?

ואי ואבוי לך.

אתה לא תשלם את זה. חס שלום, אשתו מתה, חס שלום, בניו מתים.

אחר כך לא ישלם, גם פוגע בגוף שלו, השם ישמור את זה.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיזהר. אין לך נדבט ליבו.

תגיד, אין בעיה.

אבל אל תתחייב, רק תגיד, אין לי.

אז למה אתה מתחייב?

טוב שלא תדור מי שתדור ולא תשלם.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

יש הרבה אנשים, אני מתנדב ל...

ככה וככה, לעשות פעילות קודש.

אבל אין לך את זה.

אז אם יש לך את זה, אתה יכול להתנדב,

או אתה יכול לעשות בתשלומים,

אבל אתה לא יכול לעשות דברים אחרים, ואחר כך להזיק את עצמך, והשם ישמור ויציב.

אחר כך להגיד, אני לא יכול לשלם,

או תחזירו לי את הכסף.

אין חוכמות כאלה.

נדרת, נגמר הסיפור.

תעשה שמיניות באוויר, לך תעבוד עוד שתי עבודות, מה לעשות?

לא היית נודר, לא היית צריך לשלם.

שנאמר, אם אין לך לשלם,

למה ייקח משכבך מתחתיך?

המשכב של האדם, דהיינו, האדם

שהאדם יחד איתו, זה הכוונה לאשתו,

ובשוכבך ובקומיך,

הדברים שמלווים את האדם.

רבי אומר, בעוון נדרים בניו מתים,

כשהם קטנים עוד, לא גדולים, קטנים.

שנאמר בקהלת ה', אל תיתן פיך, לחטיא את בשריך.

הרי אין בשר מבשריך, מה עשית עכשיו? אתה פתחת את הפה שלך?

השם ישמור ויציל, תיזהר, מוות וחיים מיד הלשון.

למה יקצוף האלוהים על קוליך וחיבל את מעשי ידיך? לא חבל.

איזה הן מעשי ידיו של אדם? הווי אומר בניו ובנותיו של אדם.

אז אין הפקרות בעולם, אדם צריך לדעת לזה. תנו רבנן, בעוון נדרים בנים מתים, דברי רבי אלעזר ורבי שמעון,

רבי יהודה הנשיא אומר, בעוון ביטול תורה.

גם אדם שמבטל תורה, הוא יודע שיש שיעור,

מעדיף השם ישמור ויציל, עוד מול הטמבלוויזיה.

או לעשות דברים אחרים,

מזיק את עצמו.

בישלמה למאן דאמר בעוון נדרים כדאמרה?

אלא למאן דאמר בעוון ביטול תורה, מה יקרה? מאיפה הראייה?

דכתיב בירמיה בית לשווא, הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו.

הרי אתה בא עכשיו לשמוע שיעור, אתה לומד מוסר,

ואת המוסר הזה אתה מלמד בבית שלך.

אם אתה לא תלמד, איך תלמד את הילדים שלך מוסר,

איך הילדים שלך ידעו להתנהג.

היום הייתי באיזה מקום,

ואני בא לעלות לחדר המדרגות שם, היה גור של חתול.

גור של חתול,

מטבע הדברים, יכול להיות שהאימא בסביבה,

אז עושים,

מגרשים את החתול או מקרבים אותו, ואז עולים.

אבל החתול הזה, אני בא לעלות,

הוא ממשיך לעלות למדרגות.

לא ידעתי מה לעשות.

פתאום הגיע איזה דייר,

ושם עוד תיזהר, יש פה גור של חתול שלא יקפוץ, לא ישרוט אותך.

הוא אומר, לא, לא, הכול בסדר.

אמרתי, אני יודע שהכל בסדר.

אני מוגן, אתה עם מכנסיים קצרות, עוד יותר מסוכן.

אבל אם אתה אומר, אני אחריך, מה אני אעשה?

טוב, הוא עולה, הוא עולה, החתול עולה, אנחנו היינו צריכים קומה רביעית.

הוא דלת ממול דלת.

קומה רביעית, אני מגיע,

איפה החתול? הוא אומר, אל תשאל, החתול נפל למטה.

היה שם איזה חלון כזה קטן של המדרגות,

החתול משם ראה את האחים שלו,

את שאר החתולים למטה.

אז הוא רצה להצטרף אליהם.

כנראה שכח לרדת את המדרגות רגע אחד. קפץ את כל ארבע הקומות, נפל.

הוא אומר, מסכן זה עכשיו, זה בטח מת. אמרתי לו, החתול יש לו שבע נשמות,

זה כמו הפלסטינים.

אלה, ראית? סידרו אותם כאילו שהם מתים,

פתאום הם זזים לך.

הם לא מתים, אל תפרד. הכל בסדר. שבע נשמות יש להם.

אי, אי, אי.

אז זה פסוק בירמיה ב' לשווא, הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו. אז הוא לא למד מוסר, החתול הזה.

אלמלא, אומרת הגמרא, ניתנה תורה,

מאיפה היינו לומדים דרך ארץ? מאיפה היינו לומדים צניעות? מבעלי החיים.

אם לא היינו מקבלים תורה בהר סיני,

רשב-ברוך-הוא היה נותן אותה לאומה אחרת.

מאיפה היינו צריכים ללמוד את כל ההנהגות?

מבעלי החיים.

אבל ברוך השם שזכינו לתורה, מה אתה אומר? עזוב, בור עולם, אני מסתדר.

לא צריך את התורה שלך, אני יודע איך להתנהג.

אחר כך פתאום, אה,

אין שלום בית, אין זה. למה אין? כי לא למדת.

אז איך אתה רוצה שיהיה?

אין תורה? איך תדע?

רב נחמן בר יצחק אמר למאן דאמר בעוון נדרים.

נמי מהאכל לשווא הכיתי את בניכם על יסכי שווא.

אתה התבטלת?

לכן אני נתתי להם צ'פחות, לשווא, הרגתי אותם.

אבל למה הם לא עשו כלום? גם אני לשווא. כמו שאתה לשווא, ככה אני לשווא, אותו דבר.

מי כדי רבי יהודה הנשיא היינו רבי,

ורבי בעוון נדרים, כאמר

בתר דמשמע מרבי אלעזר בר רבי שמעון.

פליגי בר הבכייה בר רבה ורבי יוסי, אחד אמר בעוון מזוזה,

ואחד אמר בעוון ביטול תורה.

למאן דאמר בעוון מזוזה, מקרא נדרש לפניו,

ולא לפני פניו.

ולמאן דאמר בעוון ביטול תורה, מקרא נדרש לפניו, ולפני פניו.

פליגי בר,

נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר, אחד אמר בעוון מזוזה, ואחד אמר בעוון ציצית.

אז הגמרא פה מביאה כמה וכמה שיטות על מה בדיוק,

חס וחלילה,

אשתו ובניו של אדם נפטרים מן העולם.

ואחד אמר בעוון מזוזה, ואחד אמר בעוון ציצית. בישלמה למאן דאמר בעוון מזוזה, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך.

ומה סמוך לפסוק הזה?

וכתיב בת רלם, למען ירבו ימיכם מימי בניכם.

ואדם אומר, לא, אני לא צריך מזוזה.

הכל בסדר.

מה, אתה קיצוני?

מה אתה צריך מזוזה?

אני יהודי בלב, בלב, בלב.

העיקר פה, העיקר פה.

אבל התורה כבר אמרה, וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריכם. מלבד שזה שומר, מלבד שזה מגן.

אבל אתה יודע מה ההמשך של הפסוק?

למען ירבו ימיכם מימי בניכם.

זה גורם לך, המצווה הזאת של מזוזה, לאריכות ימים ושנים בבית שלך.

אה, זלזלת במצווה?

הלכת לקחת את האחי זול?

מה קיבלת, השם ישמור והציל?

מחלות, בעיות, צרות,

מועקות. למה?

תבדוק איפה קנית את המזוזה.

אצל מי?

איך הוא כתב אותה? בקדושה וטהרה?

איך הוא עשה את זה? כמו שצריך?

טבל? מה הוא מכניס לפה שלו?

מי הגיע את זה?

מי בדק?

היום הרבה אנשים מסתכרים.

ביזנס, קל.

מה בעיה? מה עמך מבין ממזוזה?

הוא אומר לו, זה בסדר גמור, הכל בסדר. הוא שם את זה בבית, הוא לא יודע בכלל אם זה פסול.

ראיתם מה מצאו בשרשרת שמוכרים בקבר?

בציון, רבי מאיר בעל הנס.

בפנים פותחים את זה, רואים שתי וערב, אתה מנשק שם בבשאלי.

אתה מנשק אותו.

צדיק הבבשאלי, אתה מנשק אותו.

מאחורה יש תפילת הדרך. בפנים מה יש? חשתי וערב, צלב.

שמו.

תראו עד כדי כך חומות העולם איך הם ערמומיים.

אחד קנה מזוזה.

מה היה רשום בפנים? הוא לא ידע, הביא לבדיקה.

היה לו בעל בבית. עבדנו עליך.

היה לו בפנים.

עוד אחד נייר הביאו לו בפנים.

מצולם.

לא קלף, מצולם.

ההוא רצה שיראה איזה כתב יפה, צילם אותו,

אז שם על זה, מכר לאנשים.

אנשים מסכנים לא יודעים, מאמינים.

אז מה, אם יש לו זקן

וכובע וחליפה, אתה צריך להאמין לו? לא. תבדוק.

תלך. יש לך רב, ברוך השם. תיגש אליו.

תבדוק איתו. זה טוב. זאת הרב שלך לא יודע. תיקח למקום אחר. עוד מקום תיקח.

איך אתה... למה על מוצר אחר אתה בודק מכונת כביסה, ספות,

ריהוט? אתה בודק ארבע-חמש מקומות.

אתה שואל אנשים, איך הנגר הזה? איך פה? איך שם?

למה בעניינים של קדושה אתה לא שואל?

לא, זה בטוח.

מה פתאום? מה פתאום? אצלי, מה פתאום?

עולם.

זה מצוין. למה?

מה, אתה כל כך מאמין לו?

השם ישמור ויצא.

לכן אדם צריך להיזהר בזה מאוד מאוד.

לכן סמוך לזה למען ירבוי מכם וביניכם. אלא למען דאמר בעוון ציצית מה איתה? מה אמר רב כהנא ואיתי מה?

שיל אמרי

והכתיב גם בכנפיך, זה פסוק בירמיה ב', גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים.

לא במחתרת מצאתי.

איפה נמצאו? על הכנפיים שלך.

אתה זלזלת במצוות ציצית.

אז זלזלת במצוות ציצית. אדם!

עכשיו, של אותן נפשות שנלקחו מן העולם בגלל הזלזול של המצוות ציצית,

נמצא עליך.

סיפרתי לכם, פעם הייתי בדרך לבית הכנסת, זה היה.

שבוע לפני שבת הגדול.

אתם זוכרים את זה.

הציצית כנראה נפסלה.

פתיל אחד יצא.

בסדר, עוד גמור.

אבל זה לא כמו שצריך לרתחילה.

הלכתי, בכביש היה, במדרכה היה בור,

מעדתי, נקעתי את הקרסורות.

אתם רואים כמה הציצית מגנה ושומרת על הבן אדם.

שאם היא לא בסדר, היא משפיעה, אז שלום לא טוב, על הבן אדם.

ובאתי הביתה כשבדקתי את הציצית, ראיתי את זה. אמרתי, וואי, וואי, וואי, וואי.

תראה מה זה הדבר הזה. מיד.

ציצית אחרת, כמובן.

עוד ציציות שעשיתי כמו שצריך.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה. לא לחינם אנחנו באים כל בוקר לבית הכנסת,

מה אנחנו עושים עם הציצית לפני שאנחנו מברכים?

בודקים. למה אנחנו בודקים את זה?

מה, אתמול זה לא היה בסדר? זה בסדר. לא שמתי את זה בשמש או ב...

למה שזה ייארס?

דרכו של צדיק, לפני שהוא עושה פעולה, לבדוק

על מה הוא הולך לברך,

על מה הוא הולך לעשות. לבדוק. רגע אחד להתבונן, ואז

הברכה יש לה משמעות אחרת.

רב נחמן בר יצחק אמר,

למאן דאמר בעוון מאוזן עמים מאחד הכתיב לו במחתרת מצעדים שעשו פתחים במחתרת,

רצו לחסוך, לא לעשות מזוזה,

אז עשו כל מיני קומבינות.

לא נעשה צורת הפתח, לא פה, לא שם.

לא נדחה במזוזה בשביל לחסוך.

אה,

עשית פתחים כמו מחתרת? אין בעיה, אני אקח לך במחתרת את בני הבית שלך, שהם ישמורו.

אמר ריש לקיש.

אתם יודעים מי זה היה ריש לקיש?

ריש לקיש זה היה גיסו של רבי יוחנן, הוא היה ראש השודדים.

כשאחד כזה אומר, אם רע,

אז זה בסדר.

לא כתוב פה בגמרא, אמר רב ריש לקיש.

לרבנים לא שומעים כל כך.

אה, הרב לא מבין, הוא לא מעודכן,

הוא לא יודע,

הוא לא בעל מה הדין, הוא בעל מה דעתה.

הוא לא מהמודרניזציה, הוא רחוק, הוא מפעם.

אם יבוא פה איזה עם הארץ ככה, או איזה בריון,

עם שרירים, הולך למכון כושר, או זה, זה, כל מה שהוא יגיד קדוש.

אז זה מזכירה לנו הגמרא. אמר ריש לקיש.

תמי, זה היה ריש לקיש ראש השודדים.

אם ראש השודדים אומר משהו, כדאי לשמוע.

הוא מבין.

מה אמר ריש לקיש?

זה היה אחרי שריש לקיש

שב בתשובה.

כל הזעיר בציצית זוכה ומשמשים לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים.

שמעתם?

זה לעתיד לבוא.

אדם שהיה זהיר במצוות ציצית כל ימיו,

יזכה שיהיו לו

2,800 עבדים לא כדאי.

אז קצת הזעדה, לא נורא.

אבל הרווחת 2,800 עבדים. לא בשביל הכבוד שיש לך 2,800 עבדים.

בעצם המצווה שאתה עושה עכשיו, כל רגע ורגע אתה מקבל שכר רק בשביל זה.

זה שאתה תקבל אחר כך 2,800 עבדים זה עוד משהו.

אבל בעצם המצווה כדאי.

אדם מזלזל מוותר, חם לי,

קיץ קשה לי,

כל רגע ורגע זה שכר,

שנאמר בזכר יחד כה אמר אדוני צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור נלכה עמכם יחזיקו בבגדים שלנו הגויים

כדי להצטרף אלינו כדי לבוא איתנו

אלפיים שמונה

טניא רבי נחמיה אומר בעוון שנאת חינם מריבה

רבה בתוך ביתו של אדם

ואשתו מפלת נפלים

ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים, שונא סתם,

שנאת חינם,

השם ישמור.

רבי אלעזר בן בר יהודה אמר בעוון חלה,

לא מקיימים הפרשת חלה כמו שצריך,

לא עושים, אין ברכה במכונה, אז אתה רוצה ברכה בבית?

תעשה לחם בבית.

שמעתם מה עושים בקהילות פז?

הכל בבית

כדי שתהיה ברכה מצויה בבית.

יש ברכה או אין ברכה? תבדקו, תשאלו.

תשאלו את האנשים כמה ברכה יש להם ברוך השם.

כל זה למה? כי מקיימים את המצוות בבית,

לא נותנים לוויז'ניץ או לאנג'ל לעשות את המצווה, לא.

המצווה היא שלנו.

שם עובדים גם לא יהודים.

אז מה?

איך המצווה תהיה שלמה?

בזה שאתה אוכל,

בזה שאתה קונה.

תעשה בבית, תתאמץ,

תפריש חלה,

תברך.

האישה, בזה אמרנו, מתקנת

את חטא האכילה מעץ הדעת. למאן דאמר שזה היה חיטה.

כל ערב שבת

האישה צריכה לעשות הפרשת חלה, זה מצווה. אין קשה לי, עייפה.

תכיני מראש.

תעשה את הכול כדי שיהיה לך, בעזרת השם,

לחם לכבוד שבת.

מעשה ידייך להתפעל.

אה,

הבעל לוקח את זה בעשר האצבעות.

מברך, מוציא לחם מן הארץ. כמה זה כיף.

כמה זה משובח. אתה יודע שזה נקי, זה טעים. אם תראו, השם ישמור מה הולך בחוץ, שהאכלות עומדות. איזה עכברושים.

טועמים מזה.

אדם שאוכל ממה שאכל עכבר, גורם לו לשכחה.

השם ישמור.

ומה עם כל שער הברחשים והג'וקים והכול?

ואיך הכינו את זה? ומי הכין את זה?

נקי, לא נקי.

אז אתה הכי נראה, הכי יפה שיש, הכי אסתטי, הכי נקי, והואי,

אתה כל כך זהיר, אבל בדברים שאתה מכניס לפה אתה לא זהיר.

וחס ושלום, מהירה משתלחת בשערים, מחלות נכנסים לבית שלו.

וזורעים זרעים ואחרים אוכלים.

הוא מכין, מכין, מכין, ואין לו ברכה.

הפועלים שלו מתפרנסים יותר מבעל הבית.

הוא אומר, זה יכול להיות.

אני בעל הבית צריך להרוויח ככה,

הפועלים מרוויחים מיותר.

מה אתה עושה עם זה?

אתה מסלק את הברכה שלך החוצה.

שנאמר בויקרא חביו אף אני אעשה זאת לכם

ויפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מחלות עיניים ומדיבות נפש

וזרעתם להריג זרעכם ואכלו אויביכם. אל תקריא בהלה אלא בחלה.

שמעתם?

למה מגיעה בהלה הביתה?

כי לא הייתה הפרשת חלה.

אם תהיה הפרשת חלה, לא תהיה בהלה.

ואם נותנים מתברכים,

שנאמר ביחזקאל מ״ד,

וראשית עריסותיכם תיתנו לכהן

להניח ברכה אל ביתך.

למה האדם היה מצווה לתת מעשר לכהן?

מה קרה?

כדי שתשרה הברכה בבית שלו

מה, בזה שאני נותן לאדם אחר אני מתברך? כן.

כך אומר הקדוש ברוך הוא.

להניח ברכה אל ביתך. יהיה לך ברכה.

הלאה.

ממשיכה הגמרא ואומרת, בעוון ביטול תרומות ומעשרות, שמיים נעצרים מלהוריד טל ומטר. אדם לא עשה תרומות ומעשרות, אין בגללו גשם.

והיוקר של השערים,

הכל מתחיל להתייקר, הווה,

והשכר שהוא צריך להרוויח, אבד.

ובני האדם רצים אחר פרנסתם ואינם מגיעים, לא מצליח להביא קמצוץ הביתה.

שנאמר באיוב חפדה ליציאה, גם חום יזלגו ממי שלג, שאול חטאו מים אשמתה לדבר. רבי ישמעאל,

בשביל דברים שציוויתי אתכם בימות החמה, ולא עשיתם יגזלו מכם ממי שלג בימות הגשמים.

הקדוש ברוך הוא רצה לתת לך שפע של שלג.

שפע של גשם, שיהיה לך מים.

בשפע, שלא תגיד להתקלח שתי דקות,

לשתות זה, לעשות ככה.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה להגביל אותנו, הוא רוצה לתת לנו שפע.

מה אדם עושה? הוא לא מעשר.

הוא לא מפריד.

אומר הרב, בגלל שאתה לא מפריש ולא מעשר, אני אקח ממך,

ממילא לא יהיה לך.

אה, לא עשית את זה בימות החמ״ת, לא תקבל בימות הגשמים, מה שצריך.

מה הרווחת?

חשבת שתתחכם מול בורא עולם? הפסדת.

ואם נותנים מתברכין שנאמר במלאכי ג' הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ואי טרף בביתי ובחנוני.

נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים ועריקותי לכם רכה עד בלידיים.

הקדוש ברוך הוא מתחייב לנו, שמעתם?

הקדוש ברוך הוא מתחייב לנו בלי להחזיר בחזרה.

אתה לא צריך להחזיר, זה לא משכנתה.

לקחת ואחר כך תתחייב כפול, לא.

אני נותן לך בתנאי שאתה נותן,

אבל אתה נותן לפני כן ואני מכפיל לך את הנתינה.

ככל שאתה נותן מוסיף יותר, קרה, אני מוסיף לך עוד.

איפה?

יש כזה דבר.

ועריקותי לכם ברכת בלידי, אפתח לכם את ארובות השמיים.

מהי עד בלי די? אומרת הגמרא, אמר רבי רעמי בר רב חמא.

אמריו, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

קשה כבר להגיד די, מרוב שאומרים די, די, די, די, די, די, די, כבר קשה בשפתיים כבר יבשות, קשה להגיד די.

ככה יהיה שפע לאדם,

קשה לי להגיד כבר די, טוב בסדר, הכל בסדר, תודה, תודה.

בעוון גזל

הגובי עולה

והרעב הווה.

אדם שגוזל, אין לו ברכה בבית.

יש לו רעב בבית.

ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהם,

שנאמר בעמוס ד', שימעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון,

העושקות דלים הרוצצות אביונים.

אמר רבה כגון הננשא דמחוזה,

דאכלן ולא עבדן.

וכתיב הקיתי אתכם בשידפן ובירקן ותאניכם וזיתכם יאכל הגזם.

סוג של.

וכתיב ביואל א' יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל איילק ויתר איילק אכל החסיל. לא השאירו שום דבר.

כל זה למה? כי גזלו.

זה כמו עם מצרים.

למה הקדוש ברוך הוא הביא את מכד הרבה למצרים?

כי הם היו גזלנים.

אומר המדרש הם רבו עם כוש. כוש

סמוך למצרים.

גבול יש ביניהם.

סודאן ומצרים.

נכון? יש גבול.

והמצרים היו אומרים, לא, לא. הגבול שלנו עוד עשר קילומטר יותר.

סודאן, מה פתאום? הגבול שלנו פה. עשר קילומטר פה.

לא עשר קילומטר בפנים.

אתם גנבים. המצרים היו אומרים, אנחנו האימפריה הכי גדולה. מי אתם?

עוד מילה אחת? אנחנו טובחים בכם.

לא מבינים? טבחו בהם. לקחו להם עוד עשר קילומטר יותר.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הקדוש ברוך הוא הביא מכות מסוימות במצרים, בתוך אחרי עשר המכות, כדי שידעו בדיוק

איפה הגבול?

כפי שאומר הפסוק, ושמתי פדות.

הקב' ברוך הוא שם גבול.

והרבה מוזכר עד גבול מצרים. מה הדגש עד גבול מצרים?

הרי אני יודע שהרבה הגיע למצרים,

הוא לא הגיע לארץ גושן, איפה שהיה עם ישראל.

אז מה הדגש?

לומר לך שהקב' ברוך הוא הוכיח למצרים והראה לכושים,

בדיוק איפה הגבול של המצרים, אין חוכמות,

אי אפשר לברוח.

כי אם זה היה עוד עשר קילומטר בפנים, גם שם הייתם מקבלים הרבה.

גם שם הייתם מקבלים ארוך.

גם שם הייתם מקבלים דם, ברד, וכן על זה הדרך.

אה, למה לא קיבלתם עוד עשר קילומטר יותר? כי זה המקום שלכם, עד פה ולא עד שם.

ככה הראה הקב' ברוך הוא למצרים.

אתם גזלנים? בבקשה, אני אטפל בכם בדיוק, ואוכיח לכולם שאתם באמת גזלנים.

וכתיב בישר יתת ויגזור על ימין ורעב, ויאכל על שמול ולא שבעו. איש בשר זרעו יאכלו. אל תקראי בשר זרעו אלא בשר זרעו השם ישמור בר מינן.

זה מובא במדרש.

איכה שמה

על אותן הנשים הצדקניות שבישלו בשר ילדיהן. בקינות אנחנו אומרים את זה.

ידי נשים רחמניות בישלו בשר ילדיהן.

היו ברות, למה בשבר בת עמי? מה קרה?

מה הדבר הזה?

איך הם הגיעו למדרגת שפלות כזאת? זה קניבלים.

איך הם יכולים לאכול בשר של הילדים שלהם?

תחשוב, לבן אדם נולד תינוק, לוקח אותו, מחר עושה אותו יחני.

עושה אותו סטייק, שם אותו.

שם אותו כריים בתוך הזה. איך? איך אפשר להגיע לכזה דבר? זה הילד שלך, בשר מבשרך.

אתה מגדל אותו. איך הגיעו לזה?

בעוון הגזל שהיו עושים.

בעוון המידות הלא-טובות שהיו עושים נענשו עד כדי כך שלא היה להם מה לאכול.

אז בפיקוח נפש מה יעשו? אכלו בשר הדג.

אבל אם היו שומעים לנביאים הקדושים שזעקו אליהם ובכו והצטערו ואמרו, יהיה חורבן.

יבואו, יכבשו את ירושלים.

לא, מה אתה מבלבל את המוח? בתקשורת אומרים אחרת. לא יהיה כלום. ישראל חזקה.

זה בסדר, אל תדאג.

אף איראן לא תתקוף. הכול בסדר.

מה, אתה מחכה לבומבות?

מזהירים אותך לפני הגשר. תיזהר.

הולך להיות בומבו. תיזהר.

מה הבן אומר? יש לנו F-35.

מזמינים את כל הזה, מומחים, הכול בסדר. אנחנו חזקים.

מה, אתה שכחת?

אם הקדוש ברוך הוא נותן לך להירדם טיפה על המשמרת, על המחשב,

מה, הם ישלחו אותי לך את כל ה-Fים שלך, הם יעשו.

הכול יעוף. מה תעשה?

יעזור משהו?

לא יעזור שום דבר.

אז יש לך שמחה לעד. אתה שמח סתם.

זה כלום.

אבל אם אתה עושה את רצון השם יתברך, בסדר. אין בעיה.

אבל אתה לא יכול להגיד, ריבונו של עולם, אני מסתדר עם ה-F שלי.

הכול בסדר. תישאר אתה בכיסא שלך,

והכול יהיה בסדר. השם ישמור ויציב.

איי, איי, איי.

בעוון עינוי הדין,

עיוות הדין,

קלקול הדין,

ביטול תורה,

חרב וביזה רבה ודבר ובצורת.

שמעתם?

דיינים שלא הולכים לפי ההלכה.

מעוותים את הדין, מקבלים שוחד, השם ישמור. מקלקלים.

מבטלים תורה.

חרב וביזה רבה ודבר ובצורת באים לעולם.

ובני אדם אוכלים ואינם שבעים.

הוא אומר, אני אכלתי עכשיו, למה אני לא שבע?

מה,

מה אתה רוצה?

ואוכלים לחמם במשקל.

אשתו עפתה עשר כיכרות, זה כאילו שהוא אוכל 100 גרם.

השם ישמור, בר מנה.

דכתיב בויקרא חווה והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית.

וכתיב בשברי מטה לכם מטה לחם.

לחם. ועפו עשר נשים לחמכם.

במספר תנורים, שם מביא הפסוק, והשיבו בתנור.

ואין ברית אלא תורה שנאמר בירמיה ל״ג, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

מה, אוניברסיטה?

זה מה שעוזר לאדם, תואר ראשון, תואר שני.

היום כבר הם עוברים למשהו חדש עכשיו.

כל מיני זה. אם אין לך את זה, אתה לא שווה כלום.

מה זה?

אם אין לך תורה, אתה מסכן, גם שיהיה לך תואר שני ושלישי.

ראינו אנשים מלומדים ואין להם זוגיות.

אין להם חיי נישואין כמו שצריך.

מכים את האנשים שלהם, השם ישמור. סוגרים הודעה.

המסכנה רוצה לקפוץ,

רוצה לעשות כל מיני דברים.

מאיפה זה בא?

אבל הוא מלומד,

הוא בכיר, הוא מפקד, הוא בעל מדרגה. כן, הכול כלפי חוץ, כלפי פנימו. הוא רקוב לחלוטין, כי אין בו תורה,

אין בו יראת שמיים, אין בו מוסר. ממילא הוא חושב שככה צריך להתנהל.

ויכולים לעשות עבירות יותר חמורות, לאכול חמץ בפסח

ולאכול ביום הכיפורים.

מאיפה זה נובע?

מתוך זה.

שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי, אלמלא התורה לא היו חוקות שמיים וארץ.

וכתיב בויקרא חוויו יענוב יען במשפטי מה עשו.

לא רצית את המשפטים של הקדוש ברוך הוא, לא רצית את התורה, אמרת לא, לא, אני מסתדר בלי זה.

אתה משלם.

בעוון שבועת שווא אדם נשבע, סתם,

או שהוא נשבע לשקר,

וחילול השם, וחילול שבת,

חיה רעה רבה,

ובהמה חלה מתים הבהמות,

ובני אדם מתמעטים,

והדרכים משתוממים,

שנאמר, ואם באלה לא תבשרו לי, אל תקריא באלה אלא בעלה.

וכתיב, והשלחתי בכם את חיית השדה.

וכתיב בשבועת שקר, ולא תשברו בשמי לשקר, וחיללת את שם אלוהיך.

ובחילול השם הכתיב, ולא תכללו את שם קדשי, ובחילול שבת כתיב מחללי אמות יומן.

ויאלף חילול, חילול משבועת שקר. לומדים, לימוד.

מה פה כתוב חילול? מה פה כתוב חילול?

בעוון שפיכו דמים,

בית המקדש חרב.

ושכינה מסתלקת מישראל,

שנאמר במדבר ל״ה, ולא תחניפו את הארץ, ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה.

האדם הרג את הנפש.

היה לו איזה דחף,

איזה סטרא אחרי השתלט עליו.

כי אין בו דרך ארץ, אין בו תורה,

אין בו מידות. ממילא הוא עושה דברים, והסטרא האחרא מתלבש עליו ודוחק אותו לעשות

את הדברים המזעזעים האלה.

ואחר כך הוא אומר, לא,

היה לי איזה רוח ממרום שהגיעה אליי והיא אמרה לי, לעשות ככה,

או לעשות לילד ככה, מאיפה השטויות האלה?

איזה רוח ממרום?

ואיך הקדוש ברוך הוא ציווה לעשות את הדברים הללו?

פעם אחת בהיסטוריה הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם אבינו,

שהוא חדור בעל אמונה וביטחון.

כך נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת את יצחק,

ולך לך אל ארץ המוריה ועלהו שם לעולה, לאחד הערים אשר אמר אליך.

אבל רגע, אברהם,

אתה מטיף מוסר לכולם שאסור להקריב את הבן למולך,

אסור לשרוף אותו באש,

אסור להרוג אותו, איך אתה הולך ועושה?

שם זה לא רצון השם יתברך, פה זה ציווי ורצון השם יתברך.

אם זה ציווי ורצון השם יתברך, לא שואלים שאלות.

אז אם אתה תוהה ובוהה וחושב שבחלום הגיעו אליך, או נכנס בך איזה רוח טומאה,

והיא אמרה לך,

דבר כזה או אחר לעשות בקרב אנשי ביתך,

אתה לא אברהם אבינו, תשכח.

אברהם אבינו קיבל ציווי בגלוי, לא בחלום.

הקדוש ברוך הוא נגלה אל אברהם אבינו בגלוי, ואומר לו, קח נא את בנך, את יחידך.

הוא לא אומר לו איזה בחלום,

תיקח אותו, תעשה לו ככה, או

שולח לו איזה פקס. לא.

אברהם זכה לגילוי. מי אתה שתזכה לגילוי?

ואתה מחזיק את עצמך יותר מאברהם אבינו.

אברהם אבינו בסוף לא שחט את בנו.

הקדוש ברוך הוא הביא לו קורבן תחתיו.

אצלך אני הביאו במקום.

כלום.

איי, איי, איי.

וכתיב בשבועת שקר ולא תשבהו בשמי לשקר, וחיללת את שם אלוקיך, ובחילול השם כתיב ולא תכללו את שם קדשי, ובחילול שבת כתיב מחללי אמות יומת,

ויעליף חילול חילול משבועת שעה כשקר.

בעוון שפיכו דמים חרב בית המקדש,

ושכינה מסתלקת שנאמר ולא תחניפו ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה.

האם אין אתם מטמאים אותה, אינכם יושבים בה,

ואיני שוכן בתוכה.

ובעוון גילוי עריות ועבודת כוכבים, והשמטת שמיטים ויובלות גלות בא לעולם.

הוא מגלין אותנו, באים אחרים ויושבים במקומן.

למה הפלסטינים רוצים את ירושלים?

למה כל אומות העולם אינן על ירושלים?

שמרת שמיטה, אדוני?

שמרת את היובל?

הקפדת על כל הלכותיה ודקדוקיה?

נמנעת מלעבוד לעבודת אלילים?

נמנעת, חס ושלום, מגילוי עריות?

או שדבקת בדברים הללו?

אם דבקת בדברים הללו, אתה אומר לבני דודים,

בפה שלך כביכול להגיע לפה, והם מגיעים לפה.

והם יושבים בתוכנו, ואתה אומר, למה הם פה?

למה הם פה?

כי לא עשית את רצון השם יתברך, מה אתה רוצה?

אז אתה יכול להאשים את ראש הממשלה,

את חברי הכנסת, כולם לא בסדר. ומה איתך?

אתה מצוין, הכול בסדר. מה, אני משהו לא בסדר?

ממשיך הכול כרגיל,

טיפש,

גילוי עריות,

עבודה זרה, עבודת כוכבים, מה אתה עושה?

שנאמר, כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ.

וכתיבה תטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה, ותקיא הארץ את יושביה.

אבל אם אדם לא עושה מפתיע רק לשבחו, ולא תקיא הארץ אתכם ותמאכם אותה.

ובעבודות קורבים כתיב ונתתי את בקריכם, וכתיב ואשימות את מקדשכם ואתכם עזרי בגויים.

ובשמיתין וביובלות כתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה, ואתם בארץ אויביכם.

וכתיב כל ימי השמה תשבות,

שעתה תעוף השם ישמור ויציל לבין אומות העולם.

אז השבת תנוח, תקיים את המצווה שלה.

השבת לא צריכה אותנו.

אנחנו צריכים את השבת, אחרת אנחנו לא נהיה פה השם ישמור ויציל בר מינן.

כ.ה.

בעוון נבלות הפה.

צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות,

ובחורי ישראל מתים.

למה אנחנו שומעים, זה מסכן בן 17, זה החייל הזה ככה,

ההוא ככה, זה נפטר? אה, למה זה ככה?

מה, אתה חושב שזה לא קשור אליך?

איך אתה מדבר?

בסתר כבגלוי?

איך אתה נוהג?

האם אתה עושה את הכול כפי ציווי הקדוש ברוך הוא?

כפי התורה הקדושה? או שאתה מנבל את הפה?

השם ישמור ויציל.

נבהלת את הפה, גרמת לעוד בחור מישראל למות.

דיברת שלא כהוגן,

פגמת.

עשית את החבר שלך חולה.

יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים בגללך.

הם לא מקבלים.

שנאמר בישעיה תתלקן על בחוריו לא ישמח השם, ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם.

כי כולו חנוף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שבה פה ועוד ידו נטויה.

אתה לא מתבייש?

אתה מקלל ככה, מנבל את הפה שלך?

ומאי ועוד ידו נטויה? אמר רב חנין בר אבא.

הקוליודין קלה למה נכנסת לחופה? למה הקלה מתחתנת?

אלא כל המנבל את פיו.

אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכים עליו לרעך.

שמעתם?

אדם מברך במרכאות את החבר שלו,

גוזרים עליו מ-70 שנה טובים 70 שנה רעים.

כמה אדם צריך להיזהר לא לקלל.

אתה כועס?

תנשך את הגבס.

תנשך את האצבע שלך, מה זה?

אם אדם כועס כל מיני גיהינם שולטים בו.

תלמד מוסר, לא תכעס.

תלמד את דרך השם.

אז ממילא תדע לתקן את עצמך, ולא תגיע לידי.

כמובן שיש זמנים שכן צריך לכעוס

בדברים שהם שייכים לתורה שלא עושים אותם. צריך לכעוס, צריך למחות,

צריך להסביר

ביד תוקפת כמו שצריך,

אבל צריך לדעת, ללמוד.

אם לא תדע ללמוד, איך תסביר?

איך תגיד לאחר, השם ישמעו?

לכן אם קילל חס ושלום או נבל את פיו, מה אמרתי?

אמרת ניוול פה.

אפילו אם חתמו עליך גזר דין של שבעים שנה לטובה, הקדוש ברוך הוא הופך לך את זה.

אמר רבא בר שילה,

אמר רב חיסדא, כל המנבל את פיו, מעמיקים לו את גיהנור,

שנאמר במשלח אבית שוחה עמוקה פי זרעות.

רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק, שנאמר זעום השם יפל שם.

ואמר רבי ראשי, הכל הממרק את עצמו לעבירה, מצחצח את עצמו, אה?

מתייפייף ללכת לעשות עבירה?

מהגוף שלו יצא חבורות ופצעים.

אתה עשת את עצמך נקי, אה? לכבוד העבירה.

אל תדאג.

אתה עשית את זה בסתר, ייפרעו ממך בגלוי, יהיה לך גם מפצעים.

אתה אומר, מאיפה זה בא לי?

אה, מאיפה זה בא לך? תחשוב, מה עשית?

שנאמר חבורות פצע תמרוג ברע, ולא עוד אלא שנידון בהדרוקן.

מחלה מסוימת, שנאמר הוא מכות חדרי בתיהם, מחלה פנימית במעין.

אמר רב נחמן בר יצחק, סימן לעבירה, הידרוקן. יש לו בעיות בפנים,

בגוף שלו, סימן שעשה עבירה.

כמה אדם צריך להיזהר

בדבר הזה.

כן,

נעצור פה

בעוד כה כולל, נעבור בעזרת השם למוסר,

כדי שבעזרת השם נדע

איך

צריך אדם להתנהג.

הידור,

הידור מצווה מורה על אהבה כי העובד מיראה אינו מבקש אלא לצאת ידי חובה.

הוא לא עושה את זה כדי לצאת ידי חובת המצווה, מהדר במצווה.

איך הרבה שואלים, זה חומרה או דין?

ככה צריך לעשות או לא צריך לעשות?

אמרנו שלעתיד לבוא, כיום הלכה כבית הלל.

לעתיד לבוא הכול יהיה חומרות, כבית שמאי.

הכול יהיה להחמיר. אז תתרגל מעכשיו כבר להחמיר

ולא תגיד אני חרדי ואתה לא מחמיר.

היום סיפר המלמד

של הבן שלי, הוא אומר, השם ישמור ויציל.

הוא לקח את המשפחה שלו רחוקים.

לא מבינים את המשמעות הזאת.

כמה צריך להיזהר בדבר הזה?

לקח את המשפחה שלו לאיזה מקום, ובמקום הזה גילו השבוע שמכרו שם בשר של חמורים וסוסים.

עשו לה על האש.

מסעדה.

זה בדץ.

זה לא רבנות, זה בדץ.

בדץ, והאכילו שם בדץ של סוסים וחמורים.

בברכת יאכלו ענבים ויסבאו.

נו, כדאי ללכת לאכול בחוץ.

למה אתה מחכה לשלשול ולכאבי בטן

כדי להבין מה שאומרים לך שזה נכון?

למה?

למה אתה מחכה לזה?

מטריעים, מזהירים אותך, והאדומה. הכל בסדר. יש פה חתימה גדולה.

יש כאלה מקומות שאפילו עוד רשום.

הרב עובדיה יוסף שליטה.

מה קורה פה?

זה עוד נשאר אותו דבר.

לא שינו שום דבר.

מה, אתה לא מתבונן?

מה, אתה לא רואה? אתה לא בודק?

אין יותר טוב ונקי ומושגח

ומהודר ממה שאתה בבית שלך.

ואתה מקפיד. גם מה שצריך להכניס לבית צריך לבדוק.

אבל כשאתה מקפיד, כשאתה מכין בעצמך, כשאתה רואה

שעשו לך את זה בדקדוק, לא בשביל ממון.

לא בשביל להרוויח כסף. עשו את זה בשביל שאין ברירה. אז אתה חייב לטום... אה!

אז זהו.

אין, אין. מה לעשות?

אין.

כי העובד מהירה אינו מבקש אלא לצאת ידי חובה.

אבל העובד מהאהבה לפי רוב החיבה מדקדק בשלו, תחסר גול בה. והמוסיף להתנאות זה לו למופת ולראות שהוא אוהב את השם בכל לבבו ובכל מאודו ומרבה בכבודו.

ומה מאוד יבוש ויכלם לעולם הבעיה איש אשר הוא מקפיד על מלבושו וכלי תשמישו בדירתו שלא יהיה בהם קרוע, מטונף וכדומה.

על הבית שלך, על הבגדים שלך, על הרכב שלך, יש אנשים, אני רואה, מנקים את הרכב, מצוחצח.

אם אתה באמת עובד השם מאה אחוז, אין בעיה שאתה גורם, יכול בדברים הגשמים להיות מאה אחוז.

אבל אם אתה רק בדברים הגשמים מאה אחוז ובעבודת השם אתה אפס מאופס,

אז מה?

מה זה שווה?

הוא מייפה את ביתו בסיד וציורים וכיורים ומצוות השם אינו מקפיד אלא עושה קרעים וכיורים.

והאשראי האיש האוהב את כלו ומכבד את השם ואונו מרבה הוצאות על המצוות להתנאות, יישא ברכה מת אדוני.

צבאות.

כל כבל דנא במי לדאלמא דין לו ילך אחר ההידור לבנות בתים טובים ודירן הרעל ולהיות הדור בלבושו ובגדי רקמה ולהשתמש בכלים נעים וכלים מכלים שונים.

כי גרים אנחנו כהולכי דרכים וכרך הנוטה ללון ואין אמת שאמרו בגמרא בעירובין נד עמוד א.

אם יש לך הטב לך והכל לפי מה שהוא אדם.

אם חננו ה' עושר ונכסים מרובים יתכסה במה שיש לו ויבנה בתים לפי כבודו.

אבל אין ראוי שאדם יאבד זמן יקר ליגה ולעשיר לאחר

שיש לו כדי לאכול לחם ובגד ללבוש. יש לך לאכול, הכול תשב בשקט,

תלמד תורה.

אבל אם יש לך ואתה רוצה עוד

ואתה לא לומד תורה, אז מה זה שווה?

אתה מאבד זמן יקר איך?

כדי להשיג הנאות ולהרבות הוצאות במותרות כי הכל לברות ורעות רוח.

ולכן אף אם חננו ה' עושר ונכסים שוב נתגלגל הדבר והביאו מקרא זמן להיות בחיי צער,

לחם, צער ומים ולחץ ובית אפל.

אל יקפיד ויצטער.

אם פתאום הגשבחור רואה אותך לשכר דירה, אל תצטער.

תשמח בזה.

למה?

כי כל מה שבעולם הזה הכל לבל וריק,

ואין לנו מחיים אלא לעבוד את בוראנו ולעשות נחת רוח ליוצרינו.

ובזה תהיה כל מגמתנו וכל חפצנו ומאוויינו,

כי שם בעולם הבא הוא ביתנו. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חננה,

והקשר אומר עצה כשברכו לזרקות ישראל.

ויגרר בעליהם תורה ומשפות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה.