עין יעקב - שבת סב-סג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם ה' נעשה ונצלחנו. אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב. אנחנו במסכת שבת, פרק תשיעי, דף פט, עמוד א',

עוד סמ״ב.

ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא,

בא שטן ואמר לפניו, ריבונו של עולם,

תורה היכני?

אמר ל

נתתי על הארץ.

העברתי את התורה לעם ישראל, לארץ.

הלך אצל ארץ, אמר לה תורה היכני?

אמרה לה את הפסוק באיוב כח אלוהים הבין דרכה.

הלך אצל ים ואמר ל'

אין עימדי

לא אצלי נמצא.

כולם פחדו מהשטן, אמרו לא אצלי.

הלך אצל תהום ואמר ל'אין בי',

שנאמר תהום אמר לו בי היא, וים אמר אין עימדי.

עבדון ומוות אמרו,

בעוזנינו שמענו שמעה.

חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

איזה כתובת זאת?

איפה שמדה את התורה?

חיפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה.

לא מצאתי את התורה הקדושה, למי נתת אותה?

למה?

אמרנו בשבוע שעבר שהתורה הקדושה זה חמדה שגנוזה תתקעת דורות קודם בריאת העולם אצל הקדוש ברוך הוא.

אם זה חמדה גנוזה שהקדוש ברוך הוא הוציא אותה מבית גנזיו והביא אותה לעם ישראל,

אחרי תתקעת דורות קודם שנברא עולם,

תבינו כמה חשובה היא עד כדי כך שמלאך המוות, השטן, לא מוכן שהיא תסתובב בחופשי, לכן הוא הולך ומברר איפה זה נמצא.

מה יהיה עכשיו?

לא יהיה לי עבודה?

אומר הסמ״מ.

אמר לי, לך אצל בן עמרם.

אולי אצל בן עמרם זה נמצא, לך לשמה.

הלך אצל משה ואמר לתורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא, היכן היא?

איפה היא נמצאת?

אמר לבכי, מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה?

מי אנוכי?

אני שום דבר, ואנוכי עפר ואפר.

אמר לה הקדוש ברוך הוא למשה, משה, בדי אתה? מה, אתה שקרן?

אני נתנתי לך את התורה לא פעם, פעמיים, נכון?

בפעם הראשונה הוריד את הלוחות הראשונות, מה עשה?

כאשר שיברת, אומר הפסוק, ראית עם ישראל עובד,

עבודה זרה,

רוקד לעגל, זרק את הלוחות ושיבר אותם.

פעם שנייה, עוד פעם עלית וקיבלת את התורה.

זאת אומרת, עכשיו אתה אומר,

וכי אני ראוי לקבל את התורה, אז ככה אתה אומר לסמ״מ,

וכי בדי אתה?

אמר לפניו, מי עונה משה רבנו לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם חמדי גנוזה יש לך,

שאתה משתעשע בה בכל יום,

אני אחזיק טובה לעצמי?

וכי בשבילי ניתנה התורה? מה פתאום? ריבונו של עולם, אתה עצמך משתעשע בתורה.

אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה,

אה,

הואיל ומיעטת את עצמך, לא החזקת, אני תלמיד חכם, אני יודע, אני בקי,

מי כולם לפניי, כולם אפס אפסים.

הואיל ומיעטת את עצמך,

תיקרא התורה על שמך, שנאמר במלאכי ג' זכרו תורת

משה עבדי.

לא כתוב זכרו תורת השם, זכרו תורת משה.

מה זכה משה שנקראה התורה על שמו?

היות והלך ומיעט את עצמו.

ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום מצאו לקדוש ברוך הוא, שהיה קושר כתרים לאותיות.

יש לנו בספר תורה אותיות בכתב אשורית.

מעל האותיות שבספר תורה על אותיות מסוימות,

שהם הולכים על פי הסדר הבא, בדק חיה, בית, דלת, קוף,

חי, י, ה.

מעל האותיות הללו, בספר תורה,

הסופר או המתייג עושה פס באמצע או סמוך לצד

הקיצוני של האות, לצד השמאלי,

עושה כעין קו אחד ועליו או מרובע או עיגול. זה נקרא תגין.

לעומת זאת, יש אותיות אחרות שהן נקראות שעטנז גץ.

ש, ע, ט, נ,

זן,

גימל צדיק ונון סופית.

האותיות הללו, שמים עליהן גימל תגים, שלושה תגים.

התג השמאלי נמוך,

סטנדרטי בעצם,

הוא אמור להיות, התגים אמורים להיות בגובה עובי האות.

אם האות,

סנטים, צריכים להיות בגובה של סנטים,

ואז את העיגול מלמעלה.

אי אפשר לעשות את זה יותר מדי גבוה.

צריך שיהיה היכר בין האות לבין התגים.

לעומת זאת, הקו האמצעי הוא גבוה יותר מהתג הימני והשמאלי, והתג הימני

הוא טיפה יותר גבוה מהתג השמאלי.

אז זה אותיות שעטנז גץ.

היום, לצערנו הרב, יש הרבה מזלזלים בזה,

ובאותיות חיה, שזה משמעות שלהם יולדת,

או לפי הקבלה, יש בזה הרבה עניינים פריון,

פרנסה, בריאות,

וכן על זה הדרך,

יש הרבה שמזלזלים בזה.

הסופר, הוא כותב מהר מהר, והוא מביא את זה ל...

נו, מתייג שלו, והמתייג הזה גם מתייג מהר.

הוא כדי להרוויח כסף קל, מה שנקרא,

ואז הם לא מתייגים את האות יוד,

שהיא מאוד חשובה,

או את האות יוד בדק חיה בקו אחד, מתייגים רק את השעטנז גץ מספיק.

ואחר כך בא בן אדם, אני הנחתי תפילין, והתפילין מהודרות, מהודרות.

בסוף הוא מגלה בבדיקה שהאותיות בדק חיה לא מתויגות.

על פי הסוד, יש בזה עניין שגם הן יהיו מתויגות.

ואז זה מעכב פה, מעכב שם, כל מיני דברים.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שאדם, אם כבר הולך לסופר,

לדעת מי הסופר.

האם הוא באמת ירא שמיים? האם הוא כותב?

או שהוא לוקח ומסתחרר?

מה הוא עושה? מי בדק את זה? הוא אומר, כן, כן, יצאה בדיקה, מוציא לך, לא נרשמו הערות,

הכול תקין, נגמר הסיפור.

איזה בדיקה עשו?

רק בדיקת מחשב? האם בדיקת סופר? צריך גם הגעת סופר, גם הגעת מחשב.

יש לזה כללים והלכות

שצריכים לדעת אותם.

לכן, אם אתה הולך למקום שהוא נאמן ואתה סמוך ובטוח במאה אחוז שהכול בסדר, אין בעיה.

אבל כל הבעיה שאתה חושב שהכול בסדר, בסוף אתה מגלה שהשם ישמור.

איזה חד קנה תפילין מהודרות, בסוף מה גילה בפנים היה?

נייר, שהיה רשום שם בקושי, הפסוק הראשון, שמע ישראל, השם אלוהו כן ושמיר, אבל נייר.

יניח שנים, נייר, וזה בתוך תפילין,

או אלה שנשקו עכשיו הילולה של הבבא סאלי הקדוש, רבי ישראל, אבו חצירא,

זכותו תגן עלינו אמן. אז אלפי מאמינים

תמימים עולים לשם, ושם מוכרים להם כל מיני חרטות, השמן הקדוש,

המים הקדושים, היין הקדוש.

הבבא סאלי קודש קודשים.

אף אחד חס ושלום לא דיבר עליו,

אבל כל המסחרה שיש מסביב הבבא סאלי, זה השם ישמור ויציל.

זו הסתרה אחרה בהתגלמותו, עד כדי כך. מבהיל הדבר הזה.

ועושים כסף על הצדיקים, מיליארדים, מיליארדים.

וכולם באים תמימים, תדליק נר, תיקח נר כזה שעולה שקל, 15 שקל.

בקיצור עושים מיליונים קופה, ומתפרנסים מזה יפה אותם הסוחרים כל השנה כולה.

אז לא מזמן פרסמו את זה, תמונות כאלו שהיו שמים ברכבים, או מחזיק מפתחות,

שיש שם תמונה של הרב פלוני או הרב אלמוני, רבנים קדושים, ומאחורה מה היה? היו כולם מנשקים.

מה היה מאחורה?

שתי וערב,

צלב,

עבודה זרה.

אז שם לך את זה, אתה לא מבין מה יש בפנים, ואתה מנשק עבודה זרה כל השנים. וחשבת שנשקת את הבבא סאלי.

הבבא סאלי לא ביקש שינשקו אותו.

הבבא סאלי ביקש שימשיכו בלימוד תורה,

שימשיכו ביראת שמיים, שימשיכו במידות, שימשיכו בבין אדם לחברו,

במוסר. זה מצבה של הבבא סאלי.

אבל כשיקנו את המחזיק מפתחות שיש עליו ציור של הבבא סאלי, או יקשרו חוט שני אדום,

אין בזה שום תועלת, שום כלום.

להפך זה לא עילוי נשמה, להפך זה הפוך אפילו.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, לא להיות תמים. החוט הזה זה החוט השני,

הוא מהמשכן, הוא מפה, ממכון המגדל. הלו,

אל תאמין בעצמך עד יום מותך, אתה רוצה להאמין בחרטטנים האלה שמוכרים לך?

ולאחד מבטיחים, עכשיו סיפר לי איזה יהודי,

אומר,

הבטיחו לזה, אימא שלי, פדיון נפש. כמה זה פדיון נפש?

אה?

סכום זעום של 160-180 שקל.

אמרו לו, תשלם 18,000 שקל, אימא שלך תחיה. הוא אומר, שבוע אחרי ששילמתי מתה.

אמרתי, כן, נסע לפדיון, לקח אותה מפה לשם.

פדע אותה מהעולם הזה.

אתם מבינים? אז רמאים לא חסר שהם מסתובבים ברחובות.

לכן אדם מאוד מאוד מאוד צריך להיות זהיר בדבר הזה, מאוד.

אז מה עשה משה רבנו?

הוא רואה את הקדוש ברוך הוא בשעה שהוא עולה למרום,

משה, הוא רואה את הקדוש ברוך הוא שהוא קושר כתרים לאותיות, דהיינו הוא עושה את התיוג הזה.

אמר למשה, אין שלום בעירך?

בעירך? אין שלום?

אין דרך ליתן שלום במקומך?

אמר לפניו, כלום יש עבד שנותן שלום לרבו?

מה זה יפה שהעבד יבוא ויגיד, שלום.

הלו, מי ביקש ממך לדבר? אתה עבד.

שב,

יושב בשקט, איך אתה מעז לדבר?

אמר לה, היה לך לעוזרני,

תעזור לי,

תסייע לי.

מיד אמר לו את הפסוק במדבר יו דלת.

ועתה יגדלנה כוח אדוני כאשר דיברת,

אם נשים לב שמה יש יוּד,

כמדומני,

גדולה.

ועתה יגדלנה כוח ה'.

מדגישים שם את היוֹד הזה, יגדלנה.

אז כפי שהקדוש ברוך הוא ציווה, ככה אני מגדיל את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

ס״ג, אמר רבי יהושע בן לוי, מה ידכתיב?

שמות ל״ב, וירא העם כי בו שש משה לרדת, אל תקריא בו שש, אלא באו שש.

בשעה שעלה משה למערום אמר להם לישראל, לסוף ארבעים יום בתחילת שש, אנוכי בא.

לסוף ארבעים יום בא השטן וערבב את העולם.

הראה להם, אומר המדרש, דמות מיתתו של משה רבנו, שנפטר וכולי.

אמר להם משה רבכם, היכן הוא?

אמרו לו, עלה במערום.

היו מדברים עם השטן, אתם היו כמו חברים.

אמר להם, בואו, בואו שש, ולא השגיחו עליו.

מת, ולא השגיחו עליו.

הראה להם דמות מיתתו,

והיינו דקאמרו ללאהרון, כי זה משה האיש,

לא ידענו מהיה לו.

ככה הצליח לשכנע אותם.

לכן, היום בימינו אנשים לא מאמינים. עד שאני לא רואה, אני לא מאמין, אה?

זה חלק מדרכי הסטן.

עד שאתה לא מאמין?

אתה צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא חי וקיים.

אתה צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא משגיח עליך כל רגע ורגע.

לא, אני לא ראיתי, אני לא מאמין.

לא כדאי לך לראות אותו.

כי לא יראה אני האדם וחי, אומרת התורה.

אם אתה צריך לראות את הקדוש ברוך הוא, אתה לא תהיה פה.

אז תנצל את זה שגדולי עולם אומרים לך שהקדוש ברוך הוא חי וקיים,

את זה שהוא זן ומפרנס אותך, נותן לך לקום בבוקר, נותן לך לנשום, נותן לך לאכול, נותן לך לשתות,

גם כשאתה עושה הפוך מרצונו,

וממילא,

תבוא אל אבותיך בשלום בזמנך, הראוי לך.

אבל לא שתגיד שאני לא מאמין.

איך פעם שאלו את הרב באחת ההרצאות,

אבל אני לא ראיתי.

אומר, אתה רוצה, אין בעיה, תעשה תנאי עם הקדוש ברוך הוא, שברגע שמה, שאתה עושה עבירה, מייד שיעניש אותך.

אבל לך לישון על זה לילה לפני כן, למה כתוב אצל קורח ועדתו, מה אומר להם משה? בוקר ויודע ה' את אשר לא.

שלח אותה, אמר להם, לכו לישון. למה עכשיו אתם מדברים שטויות? אולי שעה מאוחרת.

לכו לישון בבוקר, ותראו, הכל בסדר. אמרו לו, לא, עכשיו!

אמר להם, לא, לא, לא, לא.

לכו לישון. למה? אמר, אולי אחרי השינה בבוקר הם יתפכחו.

יבינו.

הוא ראה שבבוקר הם השכימו בבוקר ועשו את מה שעשו.

הוא אמר, ריבונו של עולם, זהו, אין תקנה להם.

ואם בראייה יברא ה' ופצת האדמה את פיה, צריך פה משהו מיוחד, בריאה מיוחדת בשבילם.

להראות להם מה זה קודש הבריחו וחיילותיו וכוחותיו.

אז לכן, היה שם איזה אחד, שני חברים היו, כי מדומני אחד מהם היה שוטר,

נכון?

אחד מהם היה שוטר, ואז הוא אמר, כן, זה ככה. ובאמת, הם התהפכו בניידת, ובקיצור, חגיגה,

השם ישמור ואציל, והוא היה כבר משותק על כיסא גלגלים, לא מוכן בשום פנים ואופן.

לא,

אני לא מאמין שיש הקדוש ברוך הוא. אבל הנה, הראו לך את הכול, אתה כבר הגעת עד סף המוות.

לא, לא מאמין.

בסדר, לא נורא.

עכשיו תעלה למעלה, אז תבין שיש הקדוש ברוך הוא, ותיתן דין וחשבון, ויראו לך איך הרבה את השיחה, או מה דיברת, מה אמרת, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו.

הוא אומר, רבותינו הקדושים, מגידים לו לאדם

בשעת דינו.

אתם מבינים מה מדובר פה?

דיברת עם אשתך, מה המצב?

איזה גמבות אתה צריכה? איזה צבע?

גם את זה אומרים לך בשמיים.

הכל.

אין דבר נעלם ממך ואין יסתר מנגד עיניך.

שום דבר.

מה אתה מגיד, זה לא אני?

אם זה החתימה שלך, זה הטביעת אצבע שלך,

זה ההוכחה שזה אתה. מהר?

לאן תברח?

למי ינוס?

כלום, שום דבר.

בא השטן ואומר להם, הנה דמות דיוקנו של משה רבנו, הנה המיתה. ראו ככה, נגמר. באו לאהרון, אמרו לו, כי זה משה האיש.

לא ידענו מאיילו, אנחנו לא יודעים, לכן בוא תעשה לפנינו אלוקים אשר ילך לפנינו.

כתוב שאהרון משך אותם,

ניסה לעקוב אותם, אבל הערב רב הם אלו שבאו ועשו איומים, עד כדי כך שהרגו את חור.

גיסו של משה רבנו, בעלה של מים, הרגו אותו.

הוא אמר להם, מה פתאום? תחכו, משה רבנו עוד לא יורד, לסוף ש... שום דבר.

אמרו, אתה מפריע לנו.

פשוט, הרגו אותו.

אני פעם שאלתי שאלה, והבאתי את זה אצלנו בכתובים, בעזרת השם,

בספר על התורה, שיר אור,

בעזרת השם.

איך זה יכול להיות שעם ישראל רואה את העבודה זרה,

רואה את העגל, שבן רגע עכשיו נעשה, הרי עכשיו הוא נעשה העגל הזה, נכון?

זרקו לאש,

תוכנו של אש, אתה זורק זהב לתוך אש, מה נהיה? מים.

נהיה מומס.

זורקים אותו, והעגל הזה יצא העגל ומדבר, והוא אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ ישראל, וכולי וכולי וכולי,

ומאמינים לו.

הם מקריבים לו עולות, ומשתחווים, ורוקדים, ואוכלים, ושותים, איך זה יכול להיות?

הרי הם יודעים שהעגל זהב הזה לא העלה אותם ארץ מצרים.

אז אמרתי, על דרך

שיטתו של רבי יונתן, סליחה,

לא רבי יונתן אייבישיץ,

היה אחד מגדולות, רבי יצחק גלמי ורדיצ'וב.

רבי יצחק גלמי ורדיצ'וב היה סנגורן של עם ישראל, הוא תמיד היה מסנגר על עם ישראל.

גם היה רואה יהודי רכון בתורה מצוות,

היה מוצא עליו איזה סנגוריה טובה.

לא קיטרוק, סנגוריה טובה.

אז אמרתי, אם היה רבי יצחק גלמי ורדיצ'וב בזמן חטא העגל, מה היה לסנגר על עם ישראל?

הרי מוכרח שהם עבדו עבודה זרה, עובדה שהגדוש בראשון העניש אותם.

מה היה לסנגר?

אז אמרתי, צריך להסביר את זה על פי דברי המדרש.

כתוב שמיכה היה אחד מן התינוקות

שהיה מזדנב אחרי משה רבנו, אחרי שחילץ אותו, מאיפה? מהפירמידות.

פרשיות שלנו, עם ישראל, בנו את הפירמידות.

ומי שלא היה מספיק לעשות את מתכונת הלבנים שניתנה לו, מה היו עושים איתו? לוקחים את התינוק שלו

ומכניסים אותו במקום הבלוק החסר.

אין חוכמות, לא הספקתם, מכניסים במקום הבלוק החסר.

אין שם אבו סמי, מה היה זה?

מאיפה הביא בלוקים עכשיו? איזה קומבינה פה, קומבינה?

שום דבר, מכניסים אותו, את התינוק שלו.

ובני ישראל פרעו וישרצו, והיה עם שישה בכרס אחת. אז זה הרבה תינוקות.

שיכניסו בתוך הבלוקים את אותם תינוקות שהם

עתידים לצאת מהם דברים לא טובים לעם ישראל,

אז הקדוש ברוך הוא מה עשה?

דאג שייקחו אותם,

ישימו אותם במקום הבלוקים, וככה שם ימותו ונגמר הסיפור.

מלבד אלו שמתו בשלושת הימים של מכת חושך, שגם היו רישי עם ישראל,

שגם אשברות דאג להעלים אותם,

אבל היו עדיין כאלו שהרשיעו בהמשך.

איפה?

ואיפה הם מתו?

הם מתו מתי?

בהמשך זה בעדת קורח, זה יותר עמוק, אבל קודם לכן זה מה היה בחטא העגן.

וגם ערב רב עלה איתם, וכל שחטאו והחטיאו והיו רואים למיטה, מתו אז.

עם ערב רב, עם המים שמשה משקה אותם כסוטה.

אם ככה,

אז מה רבי יצחק אלימין ברדיצ'וב יכול היה לסנגר על עם ישראל? התשובה היא, אומר המדרש,

מאז משה רבנו ריחם על אחד התינוקות, וזה היה מיכה.

אמר לו שברוך הוא, זה עתיד להיות רשע,

להחטיא את עם ישראל.

אמר, ריבונו של עולם, אני לוקח עליו את האחריות.

אמר לו, אתה בטוח?

כן, בעיה.

כתוב שהוא היה מזדנב אחרי משה רבנו.

היה הולך בצמוד, המשבק, מה שנקרא.

אה?

אלו שמסתובבים סביב הרבנים לא תמיד הם כאלה

צדיקים גמורים, אה?

לפעמים הם גמורים ולא צדיקים.

עושים כל מיני דברים, השם ישמור יציב.

אז הוא היה מזדנב, אפילו אחרי משה רבנו היה מזדנב. משה לא היה צריך אותו, אבל הוא היה הולך אחרי משה רבנו, כביכול,

זה שמשה רבנו הציל לו את החיים.

כשמשה רבנו הולך ומחפש את ארונו של יוסף כי יש צוואה,

פקוד יבקוד אלוקים אתכם ועליתם את עצמותיי מזה, בלי זה אתם יכולים לצאת ממצרים. והסברנו למה אי אפשר לצאת ממצרים בלי ארונו של יוסף.

כי כל מצרים הייתה כשפים, שימו לב,

מהלך מדהים, כל מצרים הייתה כשפים.

ממילא אי אפשר לצאת, עבד לא יכל לברוח, היו קופצים עליו אריות ודובים וכולי וקולות,

שהיו שמים כל מיני כישופים בשערים, היו מפחידים אותו.

אז אם ככה, את מי צריך

כדי שהוא יהיה המפתח ליציאה ממצרים?

את מי שלא שולט עליו עין הבישה.

אומרת הגמרא, למה יעקב ביראו אותו, בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין?

אומרת הגמרא, כל מי שמפחד,

עין הרמה יעשה, לא יחזיקי לו שום בכיס,

לא ישים מלח,

לא יעשה בחור, זה נקרא, אלה המרוקאים, לא יודע, עושים כזה,

וקונים מהקבר של רבי מאיר בעל הנס,

או יספנדו אצל הבוכרים, לא צריך את כל זה.

או עופרת יצוקה, או עופרת זה, לא צריך. מה צריך לעשות?

תגיד, אנא מזרעה דיוסף, דלא שלט בעין הבישה.

אני מזרעו של יוסף הצדיק, אבל יוסף הצדיק לא שלט עין הרע, לא שלט כשפים, לא שלט מזיקים, כלום לא שלט.

אה, אם לא שלט מזיקים ולא שלט כשפים וכלום לא שלט, ממילא יוסף הוא המפתח ליציאה ממצרים.

כי עליו לא שולט כישופים.

אם לא שולט כישופים, צריכים את הארון של יוסף.

לכן מצווה אותם יוסף, פקוד יבקוד אלוקים אתכם ועליתם את עצמותי, מזה איתכם. זה יהיה מפתח היציאה.

משה רבנו כתוב, חכם לוי, כך מצוות אומר השם עשה משה רבנו,

לא התעסק בעניינים של שעלה אישה משכנתה ומגרד בית הכליאה משבט לוי.

והבטיח לו הקדוש ברוך הוא כבר את

שכרו

פסול לך, מכאן שמשה נתעשר מהפסולת של הלוחות,

כמעשה לבנת הספיר וכעצם השארים לתואר, מזה נתעשר משה רבנו.

לא היה צריך לכסף של עם ישראל.

לא היה צריך היום להיות נזקק, כמו שנקרא, לכל מיני תורמים. שום דבר. אנשי ברוך הוא נתן לו את החלק שלו. אהרון קיבל את החלק שלו.

אישה ה' ונחלתו יוכנו.

אם ככה, אמר משה רבנו, בוא אני אאסוף,

אחפש את ארונו של יוסף.

אבל מי יודע איפה ארונו של יוסף?

הרי משה רבנו נולד, או-הו, שנים אחר שיוסף. מה?

נפטר, אז מאיפה ידע?

אומרת הגמרא, פגש בסרח, המדרס, סליחה, פגש בסרח בת אשר.

סרח בת אשר הזאת הייתה מיורדי מצרים,

מיורדי ארץ כנען למצרים,

וזכתה

לעלות בחייה לגן עדן.

אחת מעשרת הצדיקים שעלו בחייהם לגן עדן, סרח בת אשר.

סרח בת אשר הזאת,

היא פוגשת במשה רבנו, אומרת דוד מוישה, מה אתה מחפש?

אותה כבר גדולה.

אומר לה, אני מחפש את ארונו של יוסף.

אמרה ארונו של יוסף,

המצרים היו כל כך חמים, מה עשו?

שמו בארון ברזל,

שמו שם את יוסף, שהוא היה חנות,

ועם

אבנים גדולות השקיעו אותו, איפה?

בתוך הנילוס. למה?

ידעו שיש צוואה, אמרו איך אנחנו נקשור את עם ישראל שלא יוכל לצאת,

כי בלי זה לא יכולנו לצאת.

כל עבד שהיה בורח, קופצים עליו, אמרנו, עריות ודובים, איך יצאו?

רק עם יוסף.

ברגע שנשקה אותו בנילוס, לא אין טכנולוגיה כמו היום,

מעטרים לך אוניות שטבעו לפני שנים, ומחלים אותן, וכל מיני אוצרות וכולי,

וחוקרי הים וכדומה. מי ירד לנילוס שמה?

מהצוללנים? מאיפה יביאו את זה?

מה עושה משה רבנו, שאומרת לו, זה נמצא בנילוס? מיד, לוקח, טס.

חוקק עליו מצד אחד שם השם המפורש,

מצד שני, מה עושה? רושם עליו את

האותיות שמסמלים את יוסף, עלי שור.

זורק את זה למים, מיכה רואה את זה בדיוק.

את המעשה שמשה רבנו עושה.

ברגע שהוא זורק את זה למים, אומרים חזל,

משום כבודו של שם השם המפורש, עלה וצף ארונו של יוסף.

ניסי ניסים.

עלה וצף.

מה עושה משה רבנו? נכנס לדור המים, שולף את ארונו של יוסף.

עכשיו אפשר לצאת ממצרים.

מיכה לא פראייר, קופץ למים, לוקח את החתיכת טס הזאת.

הוא שומר אותה, לאן הוא שומר אותה? עד מתי?

הוא שומר אותה, עד שמשה רבנו עולה למרום.

הוא שומר אותה עד שמשה רבנו עולה למרום. כשמשה רבנו עולה למרום, מה עושה, מיכה?

אומר לכולם, רבו ישי, בואו תראו מה הוציא אותנו מארץ מצרים.

אתם רואים את מה שיש לי בעיה? את הדבר הזה אני שומר פה שנים.

כל ימי שנותנו במדבר. הדבר הזה הוציא אותנו ממצרים.

לא יכול להיות, אומרים לו.

הוא אומר להם, בואו תראו, תדליקו אש.

מה אומר להם אהרון בינתיים? תביאו, פירקו את נזמי הזהב, אוזני בניכם ובנותיכם, נשיכם, והביאו אליי.

ידע שהנשים לא פראייריות.

למה? קיבלו מתנה, עכשיו יוותרו על התכשיט. הבעל צריך לקנות לאשתו, ושימח את אשתו אשר לקח.

קונה לה תכשיט לכבוד החג,

קונה לה עגילים מזהב, קונה לה טבעת יהלומים.

עכשיו הוא אומר לה, תביא את זה בחזרה,

תגיד לו, הלו,

גם כשאנחנו מתגרשים לא מביאה לך את זה, מה פתאום, חצי-חצי.

מה אתה רוצה עכשיו? לא, אנחנו צריכים לעשות מנהיג.

צריכים לעשות עגל זהב שילך לפנינו, אז תביא את התכשיטים.

כתוב שהם לא הביאו להם. בשכר זה מה הם קיבלו?

הם קיבלו מתנה את יום ראש חודש שהם לא עובדות בו.

לא עושות בו, נשים לא עושות בו מלאכה בראש חודש. מה קרה?

אתם לא הייתם שותפים לחטא העגל?

לא נתתם, לא פירקתם ונתתם.

אומר המדרש, אבל מה הם עשו? מרוב שהייתה להם תאווה, הם תלשו להם האוזניים, את התכשיטים, בכוח.

לקחו כדי לעשות את התאווה הזאת של

לעבוד עבודה זרה.

אבל אז אמרנו, אם ככה, ברגע שאדם זורק את הזהב לאש, זה נהיה מים. מי זהב צריך להיות, לא צריך להיות עגל.

אז איך זה יכול להיות שנהיה עגל?

אומרים רבותינו הקדושים, יסוד נפלא.

היות ומיכה זרק את שם המפורש לתוך האש,

משום כבודו של שם השם,

נוצר העגל שסמלו בעצם של יוסף, זה עלה שור,

זה הכוונה, השור זה העגל הזה.

והעגל הזה התחיל לדבר, משום שם השם המפורש שהיה בו.

אנוכי ה' אלוקיך שור צירה מלצרים, לא ילך אלוקים אחרים על פניי.

מתחיל לדבר איתם.

הם רואים שעגל זהב מתחיל לדבר, זה לא מציאותי.

איך זה יכול להיות שמש נהיה,

ממי זהב נהיה עגל,

ועוד עגל מדבר? תגיד, עגל נהיה, בסדר, הבנתי, אבל עגל מדבר זה כבר משהו לא מצוי.

אה, אם זה משהו לא מצוי ממילא, כנראה שזה באמת

מנהיג שיכול להדריך אותנו.

אז לכן, מה הם אומרים? אלה אלוקיך ישראל. אז אני אמרתי בסייעתא דשמיא, אם היה רבי יצחק לוי וברדיצ'וב נוכח

במעמד הזה של חטא העגל, איך הוא היה מצדיק את עם ישראל?

על ידי המעשה הזה. הרי לכאורה,

צריך להסביר שהיו שם שלוש קבוצות פעם. קבוצה ראשונה,

עוברי העבירה, ועדיין למהדרין, ערב רב.

קבוצה שנייה, לא היו שותפים.

עובדה שקרא להם משה, ויאספו אליו כל בני לוי, כתוב, מי לה' אליי ויאספו אליו כל בני לוי.

לא כמו שהיום אומרים, מי לה' אליי ועושים פוליטיקה.

לא, מי לה' אליי ויאספו אליו כל בני לוי, אלו שהיו עובדי ה' ברמח איברים של סגידים.

הם נתאספו

כלפי משה רבנו. מה עושה

משה רבנו? הולך ואומר, ייקחו איש חרבו, וכו', עברו ושובו, ומנקים את המחנה,

הורגים את כל מיניו.

עבד עבודה זרה וכולי, ואז משקים את הנותרים וכולי, וממילא מי שחטא ימות, מי שלא חטא לא.

והכת השלישית היו הכת שסביבתו של מיכה.

היות ומיכה ראה ששם המפורש הזה כל כך חזק,

שבזכות זה צף על ארונו של יוסף מהנילוס.

לכן הוא אמר,

עם אותה קבוצה, אלה אלוקיך ישראל, לא הכוונה לעגל,

הכוונה לשם המפורש היה בטס הזהב,

שהוא העלה אותנו מארץ ישראל,

כאילו לא שם השם המפורש היה צפארונו של יוסף, לא?

אז לכאורה, אם רבי יצחק גלני מברדיצ'ו, ראה בחטא העגל, זה מה שהיה כביכול מסנגר

על אותם עם ישראל שהיו נוכחים שם.

אבל אנחנו רואים שבעיני הקדוש ברוך הוא, אם יש

קצה של נגיעה אחת,

שהיא נגד רצון השם יתברך, שום דבר לא שווה.

יכול להיות ש-100% טוב,

סליחה, 99% טוב, אבל 1% לא טוב, בעיני הקדוש ברוך הוא זה לא שווה שום דבר.

בעיני הקדוש ברוך הוא צריך להיות 100% עובדי השם.

לא מתי שנוח לי 50-50, עוד אותי אפיריס, כמו שאומרים, לא.

מתי שטוב לי אז אני עם הקדוש ברוך הוא, מתי שלא טוב לי אני נגד, לא.

אתה עם הקדוש ברוך הוא 100%,

ואחרי שתהיה 100% עם הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא גם יהיה איתך 100%.

אין חוכמות.

אז לכן, על דרך זה אלוקיך ישראל, לכן הם באמת נענשים ומתים כל אותם אלו שחטאו.

לכן הוא מראה להם את דמות,

מה? דמות מיתתו של יוסף, של משה.

אה, רואים את זה?

אמרו, משה האיש, לא ידענו מאיילון, נגמר הסיפור.

חטאו.

תראו כמה גדול כוחו של הסטרה האחרה,

גדול כוחו של העץ הרע שהצליח להכניע ולהכשיל אותם.

נעבור, בעזרת השם,

סיימנו באות סג' כולל.

נעבור, בעזרת השם, למוסר,

וליועץ הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

הכאה,

צ'פחה.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, מסרת מועד קטן,

דף יז עמוד א', המכה בנו גדול חייב נידוי.

הרבצת על הבן שלך הגדול, חייב נידוי.

ולפום טעמה אף אנו נלמד דלאו דווקא מכה בנו הגדול,

שהרי הטעם הוא לפי שגורם לבנו שיהיה בועט בו ומקלה אביו, ונמצא עובר על לפני עיוורות אין מכשול.

הרי איך שאתה מתנהג אליו בצורה שאתה לא יודע לחנך אותו,

היום,

לדעת לחנך את הילדים זה מקצוע בפני עצמו.

תשמעו את השיעורים,

שיהיה בריא, הרב אורי יצחק,

כשהוא מדבר על חינוך הילדים. בדור שלנו לא פשוט לחנך ילד.

זה לא כמו בדור של פעם שאבא אומר, שב, הוא יושב.

הוא אמר לך, לא,

מי אתה שאתה תגיד לי שב?

עוד מילה אחת אני מזמין לך משטרה, כבר האבא מתחיל לרעוד.

טוב, מה אתה צריך? קח את האשראי, תתחיל לחגוג.

ואז אתה מוצא אותו, השם ישמור ויציל, במקומות נידחים,

בבורות ריקים,

בשיחים ומערות אתה מוצא אותו.

אבא זה לא מילה של אבא. פעם היו יכולים להתחצף לאבא?

פעם היו שומעים שאבא מגיע הביתה,

לא רק שהבית מסודר, אלא עומדים דום, מלוא קומתו, ומכינים והכול.

היום, במקרה הטוב, אם הוא עומד לכבוד אבא שלו, אם קצת הוא

פתח ספר פעם, והוא יודע, כיבוד אב האם, או מנשק את ידו, תגיד תודה אלף פעם.

תגיד, זכית, מה שנקרא.

אני לא מדבר על אלה שמתחצפים,

או בועטים, או מקללים, או

שוברים דברים על אבא שלהם, השם ישמור ויציב.

מבהיל הדבר.

מצוות כיבוד אב האם נהייתה מאוד מאוד מאוד מאוד בזויה, חס ושלום.

אבל מי גרם את זה?

האבא עצמו.

אז לכן היום לדעת לחנך זה לא לאלף.

הילד שלך זה לא קוף שאתה תאלף אותו, או כלב שאתה תאלף אותו.

אתה צריך ללמוד כיצד להתמודד איתו.

יש לך שיחה שבועית עם הבן שלך?

ישבת איתו? דרבנת אותו?

נתנו עכשיו בתלמוד תורה של הילדים ללמוד את כל

איגרת הרמב״ן בעל פה.

כיתה ג',

שמעתם?

כיתה ג' ללמוד את כל איגרת הרמב״ן בעל פה.

שלא מישהו יודע איגרת הרמב״ן בעל פה?

אז בואו נלך למשהו יותר קל.

האבות והאימהות הקדושות, יש מישהו פה שיודע.

את הפרשיות על פי הסדר בראשית נוח לך לך, יש מישהו שיודע.

כולם מתבלבלים אחרי שתפרשו, כבוד הרב, תזכיר לי,

תגיד לי איך זה?

חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה.

מה? אבל הוא בכיתה ג', תן לו לשחק,

תן לו לבלות,

תן לו חברים.

הלו,

אתה רוצה לראות אותו עוד כמה שנים מורה הוראות בישראל?

אתה רוצה לרוות ממנו נחת? רוצה לגדל?

בנים ובני בנים עוסקים בתור אווירת שמיים מעכשיו.

לא אל תעיר לו.

שאל אותי עכשיו איזה מישהו,

לפני

פחות משעה.

הילד שלי חזק איתי בבית הכנסת, יש לו את הטלוויזיה, הוא מתחזק עכשיו.

אמרתי, איך אתה מחזיק טלוויזיה? ואתה אומר לי שאתה מתחזק.

קודם כל תוציא את הטלוויזיה החוצה, אחר כך תגיד לי שאתה מתחזק.

הוא אומר לו, הילד שלי, באתי הביתה בערב שם בבית הכנסת,

תדליק את הטלוויזיה. מה אני יכול להגיד לו? גיסי צעק עליי, למה אני מעיר לו?

אמרתי, קודם כל שתי סתירות לגיסך.

זה אתה יכול להרביץ לו, אין בעיה.

אבל את הילד שלך אתה צריך לקחת ולהסביר לו

שלא רק שאסור שיהיה בבית טלוויזיה,

אלא אוי ואבוי שבשבת מדליקים כזה דבר.

אז מה עשינו? זלזלנו בכבודה של השבת, שיבין את המשמעות.

לא שהוא הולך לבני ברק, זה נראה לו מוזר ששם לא נוסעים ברכב, ופה בתל אביב,

זה מה זה?

יש איזה שינוי. מה, אפשר ללכת על הכביש?

מה, יום כיפור היום?

הלו, אתה צריך להרגיש את שבת. איך תרגיש את השבת?

צריך לתת לו את המשמעות, הרגשה.

להרגיש את המצווה ברמה חברה רבה שצריך להגיד, ממילא שהוא יגדל,

יכאב לו אם הוא יראה יהודי שמחלל שבת, ולא יגיד, יאללה, לא נורא.

אז פחות אחד, מה לעשות?

לפחות שאני אהיה. והאני זה לא אני,

כי זה נהיה המינוס.

כי הסביבה משפיעה, עד כדי כך.

לכן צריך להיות משפיע ולא מושפע.

אז היום זה מקצוע לדעת ללמוד כיצד לחנך את הילדים.

אז אם הוא הכה את הבן שלו, כביכול, ניתקת איתו את הקשר.

ניתקת איתו את הקשר.

ממילא הבן שלך הזה עכשיו יעשה, השם ישמור ויציל, הפוך,

עד כדי כך שמה? שנמצא, מקלה את אביו, מקלל את אביו.

ומה אתה גרמת לו? לפני עיוור לא תיתן מכשול.

אתה שמת את המכשול?

בוא.

והנה כי כן לו גדול, גדול ממש, אלא אפילו קטן כל שיודע בו, שאינו מקבל מרות, כגון בדורות הללו, ודחוצפה ישגה.

ובן בועט באביו, לא על ידי הקאה, אלא אפילו אם גוער בו בכעס.

גם הוא יכעס ואינו מקבל גערה, ובאמת אמרו תחת גערה במבין,

עדיף לתת גערה במבין, לאדם שמבין,

מעכות כסיל מאה.

תן לטיפש מהמקום, מה יצא מזה? שום דבר לצאת, נשאר טיפש.

אבל מי שאינו מבין, אינו מקבל גערה.

ויש בן שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו,

וכל קיהה צריך דעת באב, אם ביודעים ומכירים את בניהם שהם קשים,

ואין יראת השם נגד פניהם, ואינם שומעים בקול אביהם ואימם, לא יצבו עליהם שום דבר שישרתו,

וישתדלו שלא לכעוס עליהם ושלא לגערם, ולא ידברו עליהם אלא בלשון רכה, ונהי שלא כל העיתים שבות ופעמים שלא יוכל אביהם להתאפק

מלצוות את בניהם שום דבר ומלכעוס עליהם ולחרפם ולכללם.

כי יחריקו שאין ונמס ליבם מראותם שעושים הבנים דברים שאינם מהוגנים.

על כל פנים, את אשר בכוחם לעשות, יעשו ויבחרו הרע במיותו.

והנה רצון האב והאם לזכות את נפש בניהם שעשו רצון אביהם ואימם, שאין להם נחת,

ויזעקו את נפשם בעשות נחת רוח ליוצרם. אבל מה יעשו כאשר אין הדור דומה יפה, וכל זמן שהבנים והבנות אצל אביהם ואימם אינם חפצים במצווה זו כל כך, ואין מחשיבים אותם כל כך?

שאבא בחיים לא כל כך עושים כיבוד אבם. אחרי שהוא נפטר, יואו, איזה הפסד היה, וכו'.

אבל כשילכו לארץ ישראל או לבית עולמם, אז יאמרו מי ייתן לי אב הם והלחך עפר כפות רגליהם והנטלים ואנסיהם,

ויאבד אותם בכל כוחי.

אבל אם הם רוצים שהשם יחשוב להם, אז כאילו יעשו בהיות יכולת בידם לעשות.

תכבד אותם בחייהם. נכון שהם יכבדם במותם יותר מבחייהם.

אבל תאריך אותם, תכבד אותם בחיים, ממילא גם תדע להאריך אותם יותר אחר מותם.

ובפרט שנושאים נשים שכלה מתקוטטת בחמותיו, הדבר קשה, המציאות שינהגו כבוד כאשר היות.

מה טוב ומה נעים לאב הם,

אם יהיה באפשרות שיפרישו את בניהם שלא יהיו סמוכים על שולחנם.

לא טוב שכולם צמודים.

החתן והבן,

הכלה והבן צמודים, או החתן והבת צמודים בבית. לא טוב הדבר הזה.

הדור של פעם זה לא הדור של ימינו.

תן להם כמו שצריך,

גם שישמרו על דיסטנט, כמו שצריך.

אנחנו תמיד משתמשים בתארים אבא ואמא, זה לא משנה אם זה חם או חמה,

או אבא או אמא, או איש או אישה. פעם הייתי בסופר,

ואמרתי לי, אני רואה אשתי משתמשת בשם אמא, לא קורא לה בשם הפרטי, מה פתאום?

אז מי שהיא מסתכלת שם, זה היה במחלקה של החלבי, אילן המקרר,

אז מי שהיא מסתכלת, היא אומרת,

מה, הוא אבא שלך?

סליחה, מה, את אימא שלו?

את לא נראית אימא שלו.

אז צריכה להסביר לה, מסכנה, חילוניה, שאצל החרדים משתמשים בשם אבא ואמא, לא משתמשים בשם הפרטי,

כי זה לא כבוד.

אתם מבינים כמה שהם רחוקים?

השם ישמור איפה השכל שלהם נמצא?

שהם לא מבינים שצריך לכבד את בני הזוג.

אחר כך הם אומרים שאנחנו החרדים עושים אה?

אי שוויון, אה? בין בעל ואישה.

איך זה נקרא? איך הם קוראים לזה?

לא.

יש איזה שם אחר שמזלזלים כביכול, הדרת נשים.

אתם עושים הדרת נשים, כן? בואו תלמדו לכבד כמונו את הנשים. אתם קונים כל איזה?

תכשיט או שאתם קולים פרח עלוב?

וזר פרחים לסטרא אחרא שלכם.

מה, אתם מכבדים את האישה שלכם באמת?

לא רק כביכול בחדר לידה.

בזמן האסור הוא כביכול עם אשתו.

אבל אחרי לידה מוצא אני את האישה מר ממוות הוא עושה לה.

מה, ככה?

פה נמדדת אהבה אמיתית? לא, ממש לא.

שם לא נמדדת. אהבה אמיתית נמדדת בזה שהוא מכבד את אשתו.

יותר מגופו.

מעניק לה, נותן לה, דואג לה,

עושה את רצונה, מתבטל כלפיה.

כמובן, הוא המנהיג האמיתי בעבודת השם בבית,

אבל היא המנהיגה הגשמית של הבית.

ולא הוא שולט עליה. לא, עכשיו את לא תקבלי כסף,

עכשיו האשראי אצלי,

עכשיו את תעשי ככה מהיא ילדה קטנה מסכנה.

הלו,

אתה התחייבת בכתובה לזון לפרנס, מה זה מעניין אותה?

זה שהיא עושה לך חסד והיא עובדת,

צריך להגיד אלף פעם תודה.

אלף פעם להעריך אותה, ועוד מבשלת.

איך אמרו רבותינו, לא די לנו שמגדלות את בנינו לתורה וירד שמים, מספיק.

מספיק רק כשמגדלים את הילדים.

אה?

מתי היית בפעם האחרונה חברותה עם הבן שלך, אה?

למדת איתו.

מתי היית בפעם האחרונה?

אה, אשתך החליפה אותך.

היא נהיית גבר בבית, יודעת שס ופוסקים והלכות, ואתה איפה?

מטייל, אה? הולך בעבודה, קשה לי, עייף, בא, לא אכלתי ארוחת ערב, גשום קר,

אני עובד קשה, אתה עובד קשה?

בוא תעשה רק את הבישולים שהיא עושה, אני רואה אותך.

את הבדיקות שהיא עושה,

את הדקדוקים שהיא בודקת ועושה הכל, ואת הדם ויזע שהיא משקיעה בה, סיר אחד שהיא מבשלת לכבוד שבת קודש.

כמה דמעות היא מורידה

עליך, על הילדים,

הבנים, הבנות, אה?

אתה מוכן להחליף אותה? חמש דקות גבר במטבח, נהיה מהפכה.

ולעומת זה, האישה ישתבח שמו איזה מטעמים מכינה לכבוד שבת.

אז איפה ההערכה?

לא אנחנו אוכלים בחוץ, במסעדה, אה? במסעדה אתה אוכל.

השם ישמור על זה.

לכן עד שאדם לא טועם את ההפסד שחסר לו, הוא לא מבין את מה שהיה לו, להעריך, לכן הוא מזלזל.

ומה נעים לאביהם אם יהיה באפשרותם שיפרישו את בניהם שלא יהיו סמוכים על שולחנם, וכן טוב לבנים אם הוא ברצון אביהם ואימם שיפרשום על שולחנם.

כי ההיעדר טוב ממציאות הרע ומי ייתן ועל לבבם של בנים לכבד

אביהם ואימם ויקבלו שכר טוב פירות בעולם הזה,

שגם הם יכבדו מבניהם בנים טובים, והקרן קיימת לעולם הבא.

ואיסור הכאה אינו רק לבנות, אלא גם לשאר בני אדם, איקה לאו דלא יוסיף פן יוסיף

מכה על כל אלה ונקלחיך לעיניך.

וכבר אמרו הסוטר לועו של חברו, כאילו סוטר לועו של השכינה. אתה תצ'פחה על החבר שלך,

והוא לא מבין שזה צ'פחה של חיבה,

אלא עשתה את זה בכוונה כדי להכאיב לו, כדי לבזות אותו ברבים.

כאילו סתרת על הקדוש ברוך הוא,

השם ישמעו.

ופרש רשי המכה על הלחי והוא הדין בכל מקום, אלא שדיברו בהווה. הוא כתיב,

זרוע רמת תשבר ואיש זרוע לא הארץ, ורבונה קציה.

ואפילו להכות ילדים קטנים אין רשות לשום אדם.

תחשבו על זה, הקדוש ברוך הוא הפקיד בידינו נשמות,

ואתה מפרק אותו מכות בבית.

הלו,

זו תודה רבה. מה אומר לך הגדוש ברוך הוא? אין בעיה, אני לוקח אותו ממך.

ואז אתה בוכה, הוא נפטר, או קרה לו ככה, למה? למה השם? למה?

מה עשית איתו?

אני הפקדתי בידך נשמה,

שאתה תחנך אותה, תגדל אותה לתורה, למעשים טובים, שיצא ממנה דורות ישרים מבורכים, ומה עשית?

פגמת? קלקלת את הנשמה?

דאגת רק לאינטרסים של עצמך? דאגת על תאוות של עצמך?

עשית בנשמה הזאת שפטים ומכאובים?

שבר עשה לו צלקות?

אוי ואבוי לאותה

נשמה של אותו אבא,

לאותה נשמה של אותה אמא הם עשו כזה דבר. הם ייתנו את הדין בשמיים.

ייתנו את הדין. אדם צריך לחשוב עשר פעמים לפני שהוא עושה מהלך.

בפרט עם הילדים הקטנים,

שהם מאוד נשברים ומאוד...

ואפילו להקות ילדים קטנים אין רשות לשום אדם, אלא אב לבנים ורב לתלמידים ופרנס על הקטנים, וגם שם צריך לדעת מתי.

ואפילו הרב לתלמידיו כתב בתשובות שהיה ראוי להושיב בדין כדי לדעת, לא בדין של ימינו, כן?

אלא בדין להקודם במידה, במשקל ובמשורה על אלה שלא נהגו.

ואיתא בשס שאמר לרב לשמואל

ברשילת, כי מחית לינוקה לא תמחה אלא בערכתא דמסענא,

דצאי צאית.

וכן איתא בספר חסידים, שאין רשות להכות אלא הרב לתלמידיו.

וכן איתא בתשובות מוארשדם,

שאם אחד ייכא לקטן ותבעו לדין נזקקין לו וקוטבין לו קנס.

אתה תצ'פ לך לילד קטן, יתבעו אותך בבית דין, אתה תפסיד, אתה תשלם.

וזכורני באיש אחד אומר הרב ירא שמיים שהיה

פרנס על הילדים שבשעת פטירתו ציווה להכריז בבית הכנסת

שהוא שואל מחילה מכל הקטנים, אם מכה אותם שלא כדין.

כי בוודאי אפילו לבניו הקטנים ותלמידיו לא הותרה הרצועה להכותם.

הוא רוצה לך את החגורת דור, הילד כבר הולך ומסתגר בחדר מתחת למיטה.

מפחד.

שלא כדין על אוכל מס בכפיהם, ואפילו אם יש צורך להכותם, לא הותר להכותם מכה רבה,

מכת אכזרי על הראש ועל מקום העין שיוכל לעשות מום ופיקוח נפש, חס ושלום,

אלא יקם בנחת,

אומרים, באחוריים,

על הרגליים, בלי כעס.

אבל עדיף תמיד לדבר ולא להרביץ.

וזה כלל גדול כי טוב איש שיכלקל דבריו במשפט, במידה המשקל והמסורה, וזוהי דרך ישרה.

ונספר סיפור, ובזה סיימנו.

בחצר בעיטה של משפחת לופיאן, רב אלי לופיאן,

מגדולי בעלי המוסר,

היו תרנגולות.

הילדים הקטנים היו מרבים לשחק עמהם ולעקוב אחרי התרנגולות.

בכל פעם שמצאו ביצה,

היו לוקחים אותה בשמחה לאימא,

ומראים לה אותה בכדי שתכין להם ממנה חביתה.

פעם אחת נכנס הבן רבי אליהו,

לימים,

והראה לאמו דבר מה שמצא בחצר.

הוא נכנס בסערה ובחוסר זהירות,

ובלי משים לב שבר כלי גדול שעמד על השולחן.

משפחת לופיאן הייתה משפחה ענייה מרודה,

וכלי זה היה יקר ערך עבורה מאוד.

אמו שראתה את הכלי השבור כעסה עליו,

וסתרה על לחיו.

זה לא בסדר, אליהו אמרה.

אתה יודע שצריך להיזהר שבעתיים כשנכנסים למטבח,

כלי זה יחסר לנו מאוד.

רבי אליהו בכה,

הוא כאב את המכה שקיבל ואת התוצאות על מעשהו הפזיז.

אני מבקש סליחה, אימה, אמר.

וכשנרגע, אמר, בלי נדר, אשתדל מאוד להיזהר לאבא.

יום אחד שחכו בני הבית

את דלת הכניסה פתוחה,

האימה הייתה עסוקה ולא שמה לב למתרחש,

עד ששמעה קולות נפץ עולים מהמטבח.

היא מיהרה למטבח, ואת מי היא רואה?

את התרנגולת מקפצת במטבח ושוברת כלים.

חוגגת לה במטבח.

המחזה שהיא אישה,

אותה היא קראה לבני ביתה שיעזרו לה להוציא את התרנגולת השוררת מן הבית

ולסגור את דלת הבית בכדי שלא תשוב לעולל זאת שוב.

אליהו הקטן נותר במטבח ומרר בבכי.

מה קרה אליהו? שאלה אמו.

שמא כואב לך איזה דבר?

מדוע אמר לה אימא,

שכשאני שברתי כלי אחד כעסת עליי וסתרת לחי,

ואילו שהתרנגולת שברה כלים רבים,

צחקת ואמרת להוציא אותה מבלי להעניש אותה.

וכי התרנגולת עדיפה עליי?

שאל אליהו בתמימות

ילדותית תוך שהוא מנגב את דמעותיו.

אמא ניסתה להסביר לאליהו שהתרנגולת לא מסוגלת לשקול את מעשיה

ולהבין את הנזקים שהיא מעוללת.

הדברים היו גדולים מעט מכפי הבנתו של הילד הקטן.

חלפו שנים אליהו גדל והיה לצדיק.

הלא הוא המשגיח המפורסם הגדול הגאון הצדיק בעל המוסר אליהו לפיאן.

היה משגיח בישיבת כנסת חזקיהו.

המעשה הזה נשאר חרוט על לוח ליבו עד סוף ימיו.

שנים אחר כך רבנו סיפר את הסיפור ואמר רק

הרבה זמן אחר כך כשגדלתי התיישבתי עם עצמי והגעתי למסקנה שמוטב

אפילו לקבל סטירת לחי בכדי להיות בן אדם ולא תרנגול.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנינה בקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזעקות ישראל לפיקח בעליהם תוך המצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תוך ה'